מריה עוטה כיפת תכלת

                     כשהיא גולשת בחרמון

שיערה הלבן מתבדר ברוח

ציפורים בצבע כסף בהיר חגים סביב ראשה

עיניה הבהירות רואות הכול סביבה

בחדרי חדרים היא מתפללת לברון שיבוא

המרקיז ידיו מיובלות מנשים אחרות

מעל אופק היער חגים הנשרים,

פרושי כנף של ארבעה רגלים

הירח מסתיר עצמו נוכח מבטה,

דוחס עצמו לתוך העננים הגדולים.