הכול כל-כך מואר לי ושמש על העיר

והשכונה שלי נראית לי כמו רכבת בוקר לקהיר

אז אני אורז מזוודה, רק אחת, יותר תרמיל

שם בו את מנורת הקסמים, את החנוכייה,

את פתיל התכלת, את הכיפה

יוצא אל הדרך על מזוודה,

קונה כריך גבינה ותפוח

ולא אכפת לי מה יהיה

ולא אכפת לי איפה אהיה

ולא אכפת לי מי אהיה

רק אני, הגבינה והתפוח,

יוצאים לדרך על נחשול של מים.