לוקחים את שקית הפלסטיק

דוחסים לתוכה זיכרונות

וכאבים וסנדוויצ'ים

מוציאים מתוכה דף

ומתחילים למלא אותו במלל

העט נגמר, הזיכרונות מתייבשים

בשלב מסוים זה כמו לחצוב בסלע

לא תמיד יש מים לעשות בהם צורות

לפעמים הנשמה היא מידבר

והשקית הופכת לעגלת קניות

שאתה סוחב אתך לכל מקום

כמו גיבנת

מצביעים עליך ואומרים -

יש לו גיבנת

אבל לכל אחד ואחת יש גיבנת,

רק ששלך חשופה לכל

ובולטת לעין

ומתמרת כמו קלון

שאתה מתבייש בו, אבל אין לך דרך אחרת.