רוקד ללא שליטה בחשיכה

עלטה גמורה,

מוזיקה של בית-קברות

ממתק סוד לאוזן לא שומעת,

שבכנפיה מרפרפת ודוהה כמו פרפר

את סודי היא תיקח איתה,

מ-עבר לקשת וענן

עמוק לתוך האופק היכן שהשמש שוקעת

נעלמת לארצות רחוקות,

מאדימה אופק ארגמן,

מדממת רקיע השמיים

והופכת אחת עם לב מתהפך

ש ילדה קטנה בוכה,

לבושה שמלה אדומה

שת קוקיות ודמעת זולגות

בידה הופך לשלולית.