הליקופטר

 אחרי משחק סוליטר מפרך - הכרזתי על נצחוני סגרתי את המחשב והלכתי לישון ברקע דרשות רבנים בכיתי קצת מ-שיר שלי, שבקע מהרדיו נרדמתי כמו קטן-קטן, התעוררתי כמו גדול-גדול האזנתי עוד קצת לרדיו, הדלקתי סיגריה, מזגתי ערק. XXX פעם קניתי וודאו, הייתי ילד קטן לכולם היה וודאו, לי לא היה, פתאום היה, לא ידעתי מה לעשות אתו הקלטתי סרטים וראיתי אותם שוב ושוב ואז גיליתי את ספריות הוודאו, מאז הכול היסטוריה.

 שימו אותי בראש קולב, או על לולב, לתלות אותי עמוק בארון עד לבוא הסתיו תנפחו בלון, עדיף אדום ותעיפו אותו גבוה לשמיים לא הולכים מ-פה בינתיים שוברים כלים, אנשים בלי אלוהים, שאחד את השני מרעילים בגלגול הבא תהיו מפגרים שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון כל הרקיע מכוסה אדום דם בעיניים, דם על הידיים.

 פתרתי את התשבץ נהיה כבר מאוחר, אין לי זמן לפתור עוד תשבץ, הגע זמן לישון אני מתהפך במיטה, חושב ולא חושב מהרהר ולא מהרהר מרגיש ולא מרגיש הכול אני, רק לא נרדם אז אני רוכן לשולחן לעשן סיגריה, במקום להתענות מעשן סיגריה ועוד סיגריה, מקשיב למוזיקה, מניח את השמיכה על הראש.

 היא עומדת במרכז מנהטן במגדל הגבוה ביותר מסתכלת על הנוף ברקע גאנז' נ' רוז'ס בווליום גבוה יש לה כסף, יש לה יופי, היא סקסית היא מרגישה ברקיע השביעי היא מרגישה שניצחה במשחק החיים היא מרגישה כל-כך חזקה ברת מזל וסקסית, שהיא מטפטפת לתוך התחתונים ביד אחת בירה יקרה, ביד השנייה סגריה יקרה הבית יוקרתי מצוחצח ושייך לה.

 היא עומדת במרכז מנהטן, נישאת על רגליים חטובות וחזקות וחשופות היא במגדל הגבוה ביותר, עיניה המכושפות - נץ הנוף האורבני היוקרתי זורם לעורקיה, מפמפם ב-ורידים הדירה מלאה גאנז' נ' רוז'ס שהביאה איתה מישראל יש לה כסף, יופי, סקס, גברים כרוכים אחריה היא הכוכב הזוהר של באר-שבע בכל משחקי הפוקר של החיים - היא ניצחה ביד אחת כל-כך מתמוגגת מעצמה שהיא מטפטפת לתוך התחתונים בירה קרה משובחת ביד אחת וביד השנייה סיגריה יקרה זו הדירה שלה, במרכז מנהטן, בה היא מזדיינת ועושה כסף. 

 היה לנו סוס לבן שעומד ליד הדלת ועל גבו תיבת זהב ולרגליו שטח משי את עמדת יחפה בשלולית מים, לגופך כותונת לילה הדמעת זלגו מעינייך לתוך השלולית לא ידעת לאן ללכת ומה לעשות שזרתי לך פרחים מדממים לשערך מהמאדים הודיעו שהאשראי נגמר עוד משלוח של אורניום - וסגרנו את הקופה, לפחות לתקופה הקרובה כשתמותי - הסוס הלבן, יעיף אותך למעלה לחלל יחכו לך שבעים ושניים אינדיאנים, שיהיו לך עבדי מין את יכולה גם להגיע ברכבת, אם יש לך כרטיס זהב ומכונה גדולה שמפמפמת ומייצרת לך אבני אזמרגד יהיו לך הרבה עוגות, כי את אוהבת עוגות פירות את תכי בפטיש ותפצחי אגוזים ויהיו לך הרבה אינדיאנים עירומים המגדל גבוה, מנצנץ בחשיכה כשהגברים כואבים והנשם בוכות את צריכה יבשה חדשה, להקים בה עיירה את לא זוכרת מה הוא אמר, הקול בראשך, שקורא בשמך מהמאדים הודיעו ששעת הבכי נגמרה, אפשר לחזר לשגרה אל תדאג ל-דבר, יש לך שיר מוזר.  

 אפילו אחותי כבר לא סובלת אותך, לך תבכה לאקסית שלך... נשים הן רעות, לא פלא שנוצרים ממשילים אתן לשטן את הסיגריות שלי קניתי בחנות המכולת, זו ברחוב הצר, בסמטה בצד כמה שמנסים לפאר את המציאות, בסופו של דבר העולם זו סמטה צרה, מסריחה משתן ושטופת גשם, בה אנשים ישבים בדפנות ומכסים עצמם בעיתונים.

 בואי נעשה מסיבה, נקרע את הבגדים, נקרע את הקירות, בצלילים לא מתפשרים בואי נשתה הרבה, נעשן הרבה סיגריות, נרים את התקרה, עד שתיראה כמו מחבת נבעבע את עצמנו, לתוך המתוק, לתוך המר, את ואני זה טוסט גבינה, אל תגידי שאת לא מבינה.

 אני צריך לכוון את המשחק שלי, כדי שהמשחק יהיה יותר פעיל אין הרבה מה לעשות לשמוע את הרדיו האהוב עליי לשמוע את הצעירים מרחמים על עצמם והם בוכים הרבה, בכל תחנות הרדיו כאלו החיים זה הכול כלול מנסם לתפוס את הקצה של הקשת בענן הילדים כושלים בדרך לא אפשרית הם מועדים בדרך הם הולכים לאיבוד הם הולכים לעזאזל יש לי ים של זמן לתקן את המוח שלי, לא למען אף-אחד, רק למען עצמי אף-אחד לא עוזר לי, אף-אחד גם לא רוצה שולחים אותי בשיגעון לעשות קניות מתעלמים בטלפון הילדם בוכים כי הם רואים דברים בסרטים, דברים שאין להם במציאות והם בוכים כאלו סרטים זה מציאות והם מגרדים את המחשבה שלהם בדרך לאלוהים, ללא בסיס והדרכה מחמיצים את הקצה של הקשת בענן והולכים לעזאזל.

 לקחתי שקית, אולי ורודה, אולי אדומה, אולי ארגמן אולי זו לא שקית, אלא סל ואולי כתוב עליו רמי לוי - שיווק השקמה שמת בשקית סוכריות בתוך צלופן ענק עם סרט אדום שובב, אולי ורוד, אולי ארגמן שמתי שוקולדים כי הן אוהבות שוקולדים שמתי את הלב שלי בתוך השקית רציתי שהן יבואו וגם הוא, כדי שאתן להן את המעט שאני יכול רציתי שהן יבואו וגם הוא, כדי שידעו, כדי שיזכרו, שיש דוד שאוהב אותן כל-כך וגם אותו.

 כל הזמן יש לנשים טענות נגד הגברים לא טוב לכן? תחיו לבד, ל צריך אתכן, למה אתן חושבות ש-קל אתכן? מטורפות! XXX מדינת ישראל היא בית-חולים לחולי-נפש והעולם כולו הוא בית משוגעים אני יודע את זה, אתה יודע את זה, כל אחת יודעת את זה אז תפסיקו להעמיד פני שפויים - על-ידי כך שאתם מלקים את עצמכם! תפסיקו! אתם לא אשמים בדבר! החרטות שלכם ורגשי האשמה שלכם והמצפון שלכם - הוא נשק בידי אחרים לנצל אתכם! את גופכם, שכלכם, רגשותיכם וכל מה שמניע אתכם - כדי שתניעו את עצמכם בשביל אחרים! מספיק עם זה, תהיו עצמכם, תפעלו בשביל עצמכם, שום-דבר לא תלוי בכם ואין לכם פסיק של שליטה על דבר! אז תפסיקו לצלוב את עצמכם כאלו הייתם ישו ותהיו עצמכם כמו שאתם! אלוהים יצר את העולם ואתכם ואת הסדר והחוקים שלו, אתם רק אורחים לרגע! למה לסבול? מה טוב בזה? שימו זין על הכול, תהיו משוגעים גאים ותפסיקו כבר להלקות את עצמכם! מה, אתם מזוכיסטים? אפילו אם טעיתם - זו לא אשמתכם, כי בעולם הזה קורה רק מה שאלוהים רוצה אם אלוהים לא היה רוצה -  זה לא היה קורה! לכן זה רצון השם ומי אתם שתתווכחו עם רצון השם על-ידי הלקאה עצמית? ד לסבל, די! אנשים מב...

 הרבה שלג היה שם אני אוהב שלג אמרתי לאימא - אימא, אני רוצה שלג אימא לא ענתה אני רוצה שלג, אימא, אני רוצה שלג! אימא לא ענתה אימא, מה, את מפגרת? אני רוצה שלג, שלג, מה את לא מבינה? אימא לא ענתה ואז צעקה - מאפה אני אביא לך שלג, ילד מפגר? מאיפה? XXX פגעה ב מכונית שברה לי את כל העצמות ברגליים עכשיו שמו לי ברזלים ברגליים, כדי שהעצמות יתאחו אני נראה כמו פרקנשטיין והולך כמו זומבי חוץ מזה יש לי משקפיים.

 ביום שישי, הבית על גלגלים אנחנו מסיעים אותו, לפעמים למטולה, לפעמים לאילת לפעמים לגוש דן, לפעמים לנגב אבל תמיד בסוף אנחנו מסיעים אותו לירושלים, משאירים אותו שם ומסנדלם את הגלגלים ואז הולכים לעשות חיים בשבדיה. XXX אמר לי תעשה ככה וככה אמרתי לו שיש בעיה עם זה אמר לי - אתה תמצא פתרון אבל חיפשתי פתרון ולא מצאתי כמה שחיפשתי - לא מצאתי מה התברר? אחי הקטן אכל את הפתרון ואפילו נתן לכלב הלך הפתרון. XXX אני מדבר על אהבה, עזבי, לא יודע מה זאת אהבה מה פירוש המילה אני מדבר על אהבה, עזבי, לא יודע מה זאת אהבה, פשוט מחרטט. XXX - יואב, בוא נבריז משיעור הכימיה, נתמזמז ליד הפרדס, אני אמצוץ לך את הזין, מה אתה אומר? - אני לא יכול, מישל, את קוסית מהממת ומוצצת מדהים, אבל הבטחתי לאימא ואבא, שאני אשקיע בבית-הספר ואהיה ראש-ממשלה כשאהיה גדול - יואב, אתה מאכזב אותי, חשבתי שאתה גזעי, אתה מעדיף להיות ראש-ממשלה על פני מציצה? אתה כבר לא גזעי בעיניי - חבל לי שאני מאכזב אותך, מישל, אבל טובת המדינה קודמת לכל.

 אבא הכין כרפס עם בצל, אבל לא יצא לו, לכן הוא בישל את האצבע שלו מה יש לאכול? שאלתי בששון את האצבע שלי, הוא ענה כמעט בכיתי, אבל אני לא אוהב לאכול אצבעות, אמרתי בדמעות אין מה לעשות, הוא אמר, זה מה שעשיתי וזה מה שיש אני לא יכול לאכול אצבע שלך, אבא, בכיתי, איך אני יכול להיות מסוגל? ובכיתי ובכיתי בתנאים קשים צריך לעשות בחרות קשות, הוא אמר והגיש לי את הצלחת.

 למה מי אתה? שאלתי אותו אני זה אני, הוא ענה, אם הייתי ראש-ממשלה, הייתי עושה ככה וככה ככה וככה? שאלתי אותו ככה וככה, הוא ענה ואם הייתי רמטכ"ל, הוא אמר, הייתי עושה ככה וככה ככה וככה? שאלתי אותו ככה וככה, הא ענה אבל אתה לא ראש-ממשלה, אמרתי לו ואתה גם לא רמטכ"ל, אתה סתם ילד מפגר ילד מפגר? הוא שאל וגם מטומטם גם מטומטם? הוא שאל וגם פסיכי אפילו פסיכי? הוא שאל כן, אמרתי לו, אין מה לעשות, גורל אכזר.

 בוקר מלוכלך וקר, היה זה כאשר יואב התקשר אמר שהוא שכח אצלי את המגבת וכדאי לו שיבוא מהר אמרתי לו - בטח אתה אוהב מגבת זו, בוא תיקח אותה אם רצונך בכך ניתקתי וחיפשתי את המגבת, כד לתת לו כשהוא יבוא אבל לא מצאתי אותה בשום-מקום לכן קפצתי לחנות וקניתי לו מגבת אחרת, דומה בדיוק, במקום הקודמת  בא, העביר יד בשערו, אמר שהוא מקריח ייקח את המגבת וילך אולי יספיק לראות את השקיעה נתתי לו את המגבת והוא בדק אותה לא מגבת שלי! הוא צעק אתה מנסה לגנוב מגבת שלי? תיתן לי את הנכונה אבל לא מצאתי אותה, ניסיתי לפייס תיקח את זאת, היא בדיוק כמו הקודמת אבל הוא צעק כמו משוגע - אני רוצה מגבת שלי! שלי! מה בסוף התברר? חברה שלו התנגבה במגבת שלו, אחרי מקלחת, עירומה בגופה השמיימי והוא מתגעגע אליה ומתנחם במגבת כמו סוטה משוגע אמרתי לו - במקום מגבת, תחזיר אליך את חברה שלך תקבל גוף אורגינל, במקום מגבת שהתנגב בו גוף אמר - אתה צודק, אנ אחגוג עליה כל הלילה ובכל לילה מעכשיו הלך לתקוע אותה ומאז הוא לא מפסיק שלחה לי מכתב תודה על זה שהיא נדפקת בכל היממה.

 כששמעו שהוא הלך לדרכו, הם בכו המון דמעות חמות והבטיחו להיות אתו בקשר, גם אם הוא לא ירצה, על-ידי תדרים טלפתיים אבל הם לא הצליחו לשדר למוחו, למרות שניסו חזק מאוד, כי הוא עטף את ראשו בנייר כסף לכן גם לא ידעו היכן הוא ואם הוא חש בטוב אולי קר לו, אולי חם לו, אולי הוא חרמן כשהוא חזר ניסו לשאול אותו - היכן היית? אבל הוא בעצמו לא ידע, כי דאג למחוק מזיכרונו, כדי שלא יחלבו אותו עד עכשיו הם לא יודעים, איפה הה ומה עשה אולי אכל אבטיח, אולי אכל תפוח.

 זה לא מה אתה עושה, אלא איך אתה עושה את זה פעם יצרתי סירות ומטוסים מנייר, היום אני מייצר אותם מזכוכית בא, ישב על כיסא הזכוכית שלי ואכל משולחן הזכוכית שלי ישן במיטת הזכוכית שלי התכסה בשמיכת הזכוכית שלי כל הלילה ראשו נם על כר הזכוכית שלי בבוקר אמר - אני שונא זכוכית והלך לדרכו לא נעלבתי, עברתי לעופרת.

 כשהוא הלך, אני הלכתי אתו לא ידעתי לאן הוא יוביל אותי אחסן אותי בתא המצעים מתחת למיטה, שם חיכיתי, הרי לא ייתכן שלכאן התכוון אבל הוא לא הוציא אותי עברו שעות, ימים, חודשים, והוא עדיין לא הוציא אותי לבסוף יצאתי בעצמי גיליתי שהוא תלה את עצמו על וו בתקרה אול לכן לא הייתה לו יכולת להוציא אותי מ-מתחת למיטה הורדתי אותו מ-ה-וו ושמתי אותו בתא המצעים במקומי והלכת לדרכי, זה הה מסעי.

 נשמע את המוזיקה הזאת בינתיים לפני שניפול למים לפני שנעוף לשמיים לפני שנעשה אהבה נאהב זה את זו בינתיים, אפילו רק לחניית ביניים מתך סלעים קרחים, של אהבה שבורה עוד לפני שנצליח, אולי נשב רגע לנוח ב-צל עצי האשוח ליד המזרקה ואת תהיי לי מכשפה ואני אהה לך פיה טובה.

 בוקר מלוכלך וקר, הה זה כאשר מישל התקשרה אמרה שלא טוב לה וריק לה והקירות סוגרים אותה אמרה שהיא הולכת לטיל בשכונה, אבל אין עם מי לדבר ואם אפשר, אם אנ מסכים, תבוא אליי לשחק לי בשק האשכים המוזיקה אצלי היא קרח, כך אמרת לה ואני משחק במשחקים של נדמה לי, עם כסף מזויף ארוחתי היא טוסט גבינה וכמה ירקות אם היא מוכנה לשים לי באשל מלח - היא מוזמנת לבוא אצלי לנוח וכך הייתה השעה בה היא באה, לבושה חצאית מנוקדת, שיערה אסוף מותחת רגליים ואומרת שהאווירה טובה והיא תשמח, אם ארצה, לעשות אתי אהבה.

 הנה באה הרכבת כולה צלצולים רועמים טובלת ב-עלי שלכת מנפצת מיתוסים הם מדברים הרבה אני עושב את העיר טובע בתוך נעליים רטובות.

 כשהכול מתמוטט גם הרחוב והשמיים הופכים לכספית מה שאתה עושה זה מה שאתה עושה, מה עוד יש לך לעשות כשאני בוכה ואני לבד אני אוכל פירות דמיוניים אל תקישו אצל בדלת, לא רוצה אתכם יותר אתה מנסה להסתתר, אבל הם נכנסים לתלות אותם גבוה.

 יישן כשאני מת לא יכול להציל את עצמי ישן כשאני מת, אני בתוך חלום פרוע, את לא יכולה להציל אותי, אבל עד אז... ישן עם המתים ועם המלאכים הכול שקט על הראש הקוף קופץ הציפורים דופקות בראש לא פוחד למות, לא פוחד מהפתעה בהחלט הפתעה כשהתעוררתי בבוקר.

החייל עושה רושם שהגיע מהקרב כל יום הוא הרג ונהרג חטפתי את הזוהמה ישר לפנים, כשראיתי מהדורות חדשות בערבים אני חולה להיות לבד עם עצמי, עם הקפה והערק המחשבות המסוכסכות נמאס ל לשבת ולהגיד לכולם את מה שאין לי כל הזמן אותה רוטינה מסריחה, מילים של מחראה יותר מדי שנים בכיתי, אין לי נחמה בעולם אכזר.

 ערוצים מסתחררים, גם בטלוויזיה, גם בתודעה מעביר ערוצים בלי לחשוב, לאיפה אבוא, לאיפה הגיע קר לי וחם לי, בין כוסית ערק לכוס קפה פותח מים במקלחת וצולל הם ל אהבו את המכונה, רק כשהיא מרוויחה הם לא אהבו את המלח בקרקעית הכוס הם נתנו לי תמונות, נתתי להם בחזרה הם עזבו או נשארו, הם הוקירו או בזו או סתם שביל מים ניטרלי, מהמקלחת למגבת.

 - זה לא נכנס! - תביאי מספריים, מטומטמת - הראש שלו לא נכנס לחולצה! - תביא מספריים, זונה - אני לא מצלחה להכניס! - מספריים! מספריים! את מוחצת לו את הראש, זונה מטומטמת! תביאי מספריים! - מה עכשיו? - תגזרי. מה את עושה? - גוזרת - את מספרת אותו? - אז את מה אני אגזור? - אין לו בכלל שיער, זונה מטומטמת! את החולצה תגזרי! - ככה? מלמעלה, מפגרת! איך את בכלל חיה! - איך מלמעלה? - ככה, ככה, רואה? מהצווארון - אה - לא! לא! שרמוטה! ככה! - אני לא יודעת לגדל תינוק! תעזבו אותי כולכם, באימא שלכם! מה כולם רוצים ממני? נמאס לי, נמאס לי מהחיים, כל הזמן מקללים אותי! בא לי למות!

 העיניים נהיו כחולות. גם האצבעות והשפתיים, גם השיער. שתיתי תה כחול בלכתי לישון, התכסיתי בשמיכה כחולה, הנחתי את ראשי על כר כחול. חלמתי חלומות כחולים על עולמות כחולים.

 הלכתי למכולת. בכיתי כל הדרך. כי התגעגעתי לקרובת משפחה. מאז הכול התפרק. XXX - נהייתי ארטיק או קרטיב, אני לא יודע. - קרחון. - קרחון, הכי טוב. XXX מכונית היא כלי נשק. XXX העיניים התקלקלו בלוגמי מן הרעל. XXX נולדתי במאה הקודמת. XXX אנחנו בשנות העשרים העליזות?

 שרוע במיטה, לא זז. עכבישים על התקרה. כבא נדנדה מתנדנד בפינה. שוקע לתוך המיטה, הופך לחמנייה אפויה. אחות של סבתא על כיסא הנדנדה, סורגת ומחייכת. מה את עושה כאן? כמה התגעגעתי, מה השנה עכשיו? פעם החורפים היו אמיתיים יותר בסרטים. פורס פרוסה עבה של לחם שחור בסכין לחם, מורח גבינה לבנה. טוב שיש מה לאכול. הכול שקט מסביב,  רק תקתוק שעון קיר. 

 החיים קשים בג'ונגל. אדם מגע מהג'ונגל לבית ענק, רחב ידיים, בו יש טרקלין של תענוגות אינסוף. האדם דופק בדלת, פותחם לו השומרים ושואלים אותו מה בקשתו "בקשתי להיכנס לטרקלין של בעל הבית הנדיב", אומר האדם "בעל הבית אכן נדיב," אומרים השומרים, "והוא מקבל כל אחד שרוצה לצאת מהג'ונגל, אבל אתה לא יכול להיכנס ככה לטרקלין. הטרקלין מקום מכובד וטהור וזך, אתה כולך מלוכלך, לבוש סמרטוטים ויש בגופך אבעבועות, פצעים וחוליים, שאת כולם הבאת אתך מהג'ונגל. קודם תכנס לפרוזדור המוביל לטרקלין, שם ננקה את גופך ונרפא אותו וכשתהיה נקי ברא לחלוטין - תוכל להיכנס לטרקלין לנצח." האדם מסכים ונכנס לפרוזדור, שם שוטפים את גופו, גוזזים את ציפורניו, מסלקים שיער מיותר ומרפאים את פצעיו מחלותיו. כל תהלך ההכנה להית ראוי להיכנס לטרקלין - ארוך, כואב ומייגע, לעתים אף שובר לב, אך האדם יודע שהכאב בתהליך הזה הוא כלום, לעומת חיי נצח בטרקלין ולכן הו מקבל את הטיפול בפרוזדור באהבה. כך העולם הזה הוא פרוזדור לקראת עולם האמת, כמו שכתוב - "התקן עצמך בפרוזדור לפני היכנסך לטרקלין" הטיהור בעול...

  לא ראיתי אותה הרבה זמן.  פתאום היא מופעה בדלת במעיל גשם ארוך.  "קר לך?"  "תמיד"  אני מכניס אותה והיא מבקשת שוקו חם.  אני מביט על המגפיים שלה, הן נראות לי מוזרות.  אדומות ושפיציות כמו של הקוסם מארץ עוץ.  "אמרת לי שאני אבקש ואתה תעשה." היא אמרה.  "בטח," עניתי, "ואני עומד בהבטחתי.  תבקשי קובה, שקשוקה, ממולאים,  מוקפץ סיני, או כל דבר אחר ואני אעשה."  היא נעמדה ופשטה את מעיל הגשם,  מתחתיו הייתה לבושה בגרביונים,  ביריות, תחתונים שחורים  וחזייה שלא השאירה מקום לדמיון.  "אני רוצה שתרד על הברכיים,"  היא אמרה בקול רגוע  ושלפה שוט חבלים שחורים.  כמעט צחקתי,  "מה, את לא רעבה?"  "לא לאוכל," היא ענתה, "לשליטה,"  ירדתי על ארבע והיא ביקשה ממני  לזחול אליה ולנשק את המגפיים שלה.  עשיתי את זה. היא הצליפה בי.   "אתה לבוש כמו נסיך," היא אמרה,  "זה לא מוצא חן בעיניי, אני רוצה אותך עירום."  התפשטתי.  היא אמרה לי לעמוד והעבירה  אצבעות ציפורניים שורטות...

  "מ-פה יוצאים כל הדברים ה-יפים",  הוא אמר לי, והוא התכוון לתחת שלו.  הוא תפס אותי בוהה בתחת שלו,  נדמה שהוא כבר מבין,  שלא כמו רוב הגברים,  שגם נשים אוהבים להביט בתחתים,  בעיקר של גברים.  הצחיקה אותי ההערה שלו,  חשבתי שלשם נכנסים גם דברים חמודים...  לכן שאלתי - "היית פעם עם גבר?"  הוא היה קצת משועשע ואמר  שיכול להיות, כי היו תקופות של  הרבה סמים והוא לא זוכר כמעט דבר.  "איזה סמים?" שאלתי.  "וואלה, לא זוכר, כל מה שנתנו לי."  - "נתנו לך? לא קנית?"  - "כן, נתנו,"  - "ולמה שייתנו?"  הוא גיחך -  "כדי שאהיה חיה רעה במיטה."  התפוצצתי מצחוק,  ניסיתי לדמיין אותו בכל מיני מצבים כאלה,  אתם יודעים,  ודווקא הצלחתי לא רע.  "את חושקת בי?" הוא שאל פתאום.  "אני בקושי מכירה אותך!" עניתי מופתעת.  "לא חשבתי שזו בעיה." הוא אמר  ואני הייתי נבוכה.  על מי אני מנסה לעבוד?  זו באמת לא בעיה. 

  יש לך שבע שקל?  אני צריכה להגיע לבאר שבע.  מה זאת אומרת, קשה לך להביא?  אני גרה בדירת חדר אחד,  השירותים, המקלחת והמטבח יחד בתוך החדר.  אתה יודע מה זה לחרבן ליד המטבח?  כשלפעמים יש סיר על האש?  ואני מחרבנת ומסתכלת על המקרר,  פעם קרה לך שחרבנת והסתכלת על המקרר?  באתי הבנק, אמרתי לו אני רוצה תכנית חיסכון.  אמר לי כמה להפקיד כל חודש,  אמרתי שקל.  התחיל לצחוק.  אמרתי לו מה אתה צוחק יא בן של שרמוטה?  אמר מה זה, זה לא יביא כלום,  אין בזה כלום.  אמרתי הבנק מה אכפת לך בנק?  זו תכנית החיסכון שלי,  מה אכפת לך מה המניעים שלי,  אני רוצה תכנית חיסכון שקל כל חודש  למשך עשרים וחמש שנה.  שאל הבנק מה תעשי עם הכסף עוד עשרים וחמש שנה?  תלכי למסעדה?  אמרתי הבנק מה זה עניין שלך,  לא יודעת וגם לא אכפת לך,  כסף שלי, חשבון שלי,  תיקח מהעו"ש שקל כל חודש -  תפקיד בתוכנית חיסכון.  אמר זה לא משתלם לנו.  מי זה לנו? הבנק.  אבל אני לא עובדת בשביל הבנק, ...

 כיווצתי את השעון לגודל שפיץ מחט ובכל זאת הוא עדיין תבע נוכחות כמו טובע בים סוער הנלחם על חייו כמו רדוף בגוב האריות אמרתי לו - מה לך שעון קטנצ'ק, שתלחם במלחמה אבודה Life stinks - surrender אבל הוא אמר לי - אין דבר כזה ניסיונות שלא ניתן להתגבר וגם - לא יתייאש אדם, אפילו שחרב מונחת על צווארו ברוך השם, מאז הוא חזר בתשובה ועכשיו הוא קבוע בראש מגדל השן של עדן.

  רגיל הייתי לסובב את הזרבובית,  אבל הימים האלו חלפו ואינם  כי אין אישה שתעיף לי את האגו גבוה  ואת עצמי על עצמי.  לכן הייתי משוטט ברחובות  ומלקק את שפתיי לרוב בתקווה לשפתיים נשיות  אתן אוכל לעשות אהבת לשונות וחיכוך אוזניים ואף  ואולי אף חרבונים משותפים בחיק הטבע,  עם מוזיקת טראנס ואקסטזי.  הדרך הוליכה אותי למקום מתחת לגשר,  שם נשענתי על הקיר והדלקתי סיגריה למנוחת ביניים.  הקרקע הייתה חרושה אדמה רטובה  שהתקלפה מטרקטורים שעברו בה  וכתובות גרפיטי מלוכלכות, גסות ומתריסות,  היו מרוססות צבעוניות על קירות המנהרה.  אולי זה הזמן לסיבה למסיבה,  אבל אף-אחד לא בא.  ואז היא באה, יותר נכון קפצה,  מהכביש מעל ישר לפתח המנהרה.  הייתי המום מהפעולה האלימה הזו  שהתרחשה לנגד עיניי הנדהמות,  עת שחררתי עשן לאט-לאט  ופסעתי אליה לראות מה נשאר ממנה.  היא לא זזה ולא דיממה,  אך גופה היה שרוע ושרוע היטב לאדמה  שהיא הדביקה את עצמה אליה.  בטח כל העצמות שלך שבורות,  אמרתי לה ...