קמה מוקדם, מסדרת את עצמי

עוד יום ילך סתם, לא בנויה לחיים

רעשים, כבישים סואנים

אנשים שנתקלים בך כאילו במקרה

יש מעדניות ומאפים שמנים בשמן

מלקלק את האצבעות, הופכות אותן חלקלקות

לא רציתי את היום הזה,

בו אני הולכת לאיבוד במדרכות שחוקות סוליות

אבל בסוף היום אתה תמיד מחכה,

כאילו מגחך ולועג וצוחק,

אבל בעצם מנחם

גם בחושך, ברחוב הצר הכי שומם,

מסירה את העקבים, הולכת יחפה בוכה,

לעברך,

שתנשק לי את הדמעות.