בניתי את הבית שלי על קרעים של סדינים

התפלשתי בבוץ, נסקתי לשמיים

הייתי טוב ורע,

באותו זמן, באותה המידה

המוח שלי יצא לנדודים אחר דברים שונים

חלקם טובים, חלקם רעים

לא תמיד הלב שלי הה במקום הנכון

ואני כמעט בוכה,

כי אני יודע שאני עדיין טועה

ומעולם לא צדקתי,

גם לא עכשיו וגם לא באף זמן

זו דרך העולם לכסות את עינינו

בטח כשאני אגיע לעולם האמת -

אני אבכה את נשמתי,

כי אדע, כי אבין

בינתיים מי אני?

מבקש לפחות מעט ממתיקותו של השם.