אני צריך ללכת למכולת לקנות לאהובתי מתנה.

את לבי על מגש של כסף

ואת כניעתי המוחלטת.

אני צריך להוכיח לה את אהבתי בהקזת דמי.

יופייה נשגב ותבונתה אינסופית,

אני שטיח לרגליה.

כשהיא תבוא האיר אותה בשלל אורות גן-עדן.

את אהבתי אמסור לה בסגידתי המוחלטת.

ארומם אותה כמו בלון הליום.

ואז יחף, רעב וצמא, אחזור לבדי לביתי.

כי יופייה הוא אש בעורקיי,

למי האש הזו בוערת?

לי, אם אסגוד לה טוב והיטב.

וכשהיא תהיה מנת חלקי -

היא תהיה כל עולמי.