בארץ של ירוק וזהב,
היכן שההרים נוגעים בשמים,
שם גר אביר צעיר ואמיץ,
שלבו היה טהור וגבוה.
הוא רכב על הסוס הנאמן שלו,
עם חרבו לצדו,
והוא נסע למרחקים,
דרך יערות עמוקים ורחבים.
הוא נלחם בדרקונים עזים וחזקים,
והציל עלמות יפות ואמיתיות,
ויודע שמו בכל הארץ,
על המעשים שהוא עשה.
אבל יום אחד הוא פגש את הגורל שלו,
אויב שלא דומה לאף אחד אחר,
ולמרות שהוא נלחם בכל כוחו,
הוא לא הצליח להביס את הדבר הזה.
וכך הוא נפל על הארץ,
כוחו ורצונו נעלמו כעת,
אבל רוחו עלתה לשמיים,
להצטרף לשיר המלאכים.
ולמרות שגופו שכב במנוחה,
האגדה שלו חיה לנצח,
כי הוא היה ידוע בתור האביר האמיץ ביותר,
בכל ארץ השירה.
טעם של חריף בלוע נרדמתי בלי חלומות הרב הטיף כל הלילה ואמר שאין לי לב יש לי לב, אבל הוא דומם עם כל הכבוד, אני חושד שמדובר ברב חנון, שהחיים שלו מסודרים עד הפרט האחרון והוא חושב שככה צריך וזה אפשרי עבור כולם. יש לי לב דומם, לא מתכנן לעתיד. אכלו לי, שתו לי, קוס אימא שלכם, טוב? באמת אכלו לי ושתו לי, גם את המוח הרעלות משבשי מחשבה חוגגות בארץ הקודש, שכן שלי כל-כך פעור, ש-כל מה שהוא עושה זה לנשום ולבהות בתקרה כי גנבו לו את השכל ברעל. ושכן אחר קפץ קומה רביעית, הוא מת. ואימא שלי הפכה מנוטרלת לשלושים שנה, עד שמתה, בגלל שהעזה להעיר לאיזו מרשעת בת-זונה. וגם אני לא מרגיש כל-כך טוב, גם אותי הרעילו. היפ-הופ דרך מסך הטלוויזיה, לפחות נתנו לנו מוזיקה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה