חמש אבנים

בארץ של צער וכאב,

חי ילד עם לב מלא במאמץ, מתייסר ממשקל העבר שלו, סוף סוף הוא חיפש נחמה ליד הים. הוא עמד על החוף כל כך עצום, והביט אל הגלים שהתרסקו, ובלב כבד חשב, לו רק היה יכול למצוא קצת תקווה. הוא חיפש בחוף אבנים חלקות, ומצא חמישה שהבריקו כמו עצמות, הוא ערם אותם גבוה בידיים רועדות, והתפלל שיעמדו איתן. הילד הביט בנשימה עצורה, כשהאבנים עמדו גבוהות ללא איום, הוא הרגיש שביב של תקווה עולה, והסתכל על הים בעיניים חדשות. אבל כשהוא הסתובב ללכת, האבנים נפלו ללא דיחוי, לבו שקע נמוך בחזהו, והוא הרגיש כאילו נכשל במבחן נוסף. ובכל זאת הוא הלך משם בגאווה, כי הוא מצא דרך להתרומם, ולמרות שהאבנים נפלו למטה, הוא ידע שהוא יכול לעמוד על שלו. אז הוא הלך משם בראש מורם, והביט אל הים באור חדש, כי למרות שהאבנים נפלו, הוא ידע שהוא יעמוד על שלו.