במעמקי לבי, אנחה כבדה,
כשאני נפרד לשלום, עם דמעה בעיניים.
פעם אחת, היינו קשורים באהבה כל כך חזקה,
אבל עכשיו, המנגינה של אהבתנו נעלמה.
אני זוכר את הימים שבהם נשמותינו היו שזורות זו בזו,
הצחוק שלנו, החלומות שלנו, שלובים לנצח.
אבל לזמן יש דרך לשנות את מסלולו,
ועכשיו, אנחנו עומדים בסוף הקשר שלנו.
האהבה שפעם פרחה כמו פרח תוסס,
עכשיו זה קמל, מאבד את כוחו.
ניסינו להחזיק מעמד, אבל זה חמק מאחיזתנו,
משאירים מאחור זיכרונות שנמוגים בעבר.
אני מאחל לך אושר, יקירתי, בשחר החדש שלך,
למרות שכואב לי לדעת שאני כבר לא נמשך.
דרכינו אולי מתפצלות, אבל האהבה שחלקנו פעם,
לנצח תהיה חלק מהחיים ששנינו חווינו.
כשאני מתרחק, בלב כבד,
אני מוקיר את הרגעים שהיו לנו מההתחלה.
כי עדיף לאהוב ולאבד, הם אומרים,
מאשר מעולם לא לאהוב, ולחיות בדיכאון.
אז, להתראות בגלגול אחר, אהובתי, עם כאב מר-מתוק,
אני אשא את המהות שלך, כמוקד אושר העבר שלי.
דעי לך שאני אוקיר את האהבה שהייתה לנו,
גם אם זה כבר לא, אני שמח שזה קרה.
טעם של חריף בלוע נרדמתי בלי חלומות הרב הטיף כל הלילה ואמר שאין לי לב יש לי לב, אבל הוא דומם עם כל הכבוד, אני חושד שמדובר ברב חנון, שהחיים שלו מסודרים עד הפרט האחרון והוא חושב שככה צריך וזה אפשרי עבור כולם. יש לי לב דומם, לא מתכנן לעתיד. אכלו לי, שתו לי, קוס אימא שלכם, טוב? באמת אכלו לי ושתו לי, גם את המוח הרעלות משבשי מחשבה חוגגות בארץ הקודש, שכן שלי כל-כך פעור, ש-כל מה שהוא עושה זה לנשום ולבהות בתקרה כי גנבו לו את השכל ברעל. ושכן אחר קפץ קומה רביעית, הוא מת. ואימא שלי הפכה מנוטרלת לשלושים שנה, עד שמתה, בגלל שהעזה להעיר לאיזו מרשעת בת-זונה. וגם אני לא מרגיש כל-כך טוב, גם אותי הרעילו. היפ-הופ דרך מסך הטלוויזיה, לפחות נתנו לנו מוזיקה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה