הו מיטתי היקרה, האהבה הכי מתוקה שלי,
כמה אני מוקיר אותך, כמו הכוכבים למעלה.
את מערסלת אותי בחיבוק הרך שלך,
ומרדימה אותי למרחב שליו.
הכריות שלך, הו כל כך שמנמנות ועגולות,
הן כמו עננים שראשי מוכתר עליהם.
הסדינים שלך, כל כך פריכים ונקיים ולבנים,
הם כמו בד ציור לחלומות שלי בלילה.
בחום שלך, אני מוצא את הנחמה שלי,
ושוכח מהזדון של העולם.
את המקדש שלי, הנסיגה שלי,
איפה שאני מוצא נחמה והקלה מתוקה.
הו מיטתי, אהובתי, משאלת ליבי,
לעולם לא אמאס מהאש העדינה שלך.
את זו שאני אוהב,
ואתך, אין לי פחד.
אז תני לי לשכב כאן, בחיבוק שלך,
ולהרגיש את ליטוף החסד האוהב שלך.
כי בזרועותייך, אני מוצא את מנוחתי,
ואתך, אני מבורך לעד
טעם של חריף בלוע נרדמתי בלי חלומות הרב הטיף כל הלילה ואמר שאין לי לב יש לי לב, אבל הוא דומם עם כל הכבוד, אני חושד שמדובר ברב חנון, שהחיים שלו מסודרים עד הפרט האחרון והוא חושב שככה צריך וזה אפשרי עבור כולם. יש לי לב דומם, לא מתכנן לעתיד. אכלו לי, שתו לי, קוס אימא שלכם, טוב? באמת אכלו לי ושתו לי, גם את המוח הרעלות משבשי מחשבה חוגגות בארץ הקודש, שכן שלי כל-כך פעור, ש-כל מה שהוא עושה זה לנשום ולבהות בתקרה כי גנבו לו את השכל ברעל. ושכן אחר קפץ קומה רביעית, הוא מת. ואימא שלי הפכה מנוטרלת לשלושים שנה, עד שמתה, בגלל שהעזה להעיר לאיזו מרשעת בת-זונה. וגם אני לא מרגיש כל-כך טוב, גם אותי הרעילו. היפ-הופ דרך מסך הטלוויזיה, לפחות נתנו לנו מוזיקה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה