פעם היה ילד שאהב להתקלח,
הוא היה מבלה שם שעות, כל דקה בשעה.
החום של המים, האדים באוויר,
גרמו לו לשכוח את כל הדאגות שלו.
הוא היה שר והוא היה רוקד, הוא היה מקרצף ומקציף,
הוא עשה שמפו לשיער שלו והוא אף פעם לא יטרח -
לעזוב את המקדש המתוק הזה, המפרץ המימי הזה,
איפה שהוא הרגיש כל כך חי, כל כך חופשי, כל כך מאוהב.
עבורו - המקלחת הייתה מקום מפלט,
מפלט מהמולת החיים.
הוא היה יוצא מהחדר הזה, רענן ומתחדש,
מוכן להתמודד עם העולם, עם מה שהוא זורק.
אז בואו כולנו נלמד מהילד הזה ומהמקלחת שלו,
וניקח קצת זמן בכל יום להירגע ולהתרענן
אחד ההנאות הפשוטות שיש לחיים להציע,
כמו מקלחת חמה ומהבילה שעושה אותנו רכים יותר.
טעם של חריף בלוע נרדמתי בלי חלומות הרב הטיף כל הלילה ואמר שאין לי לב יש לי לב, אבל הוא דומם עם כל הכבוד, אני חושד שמדובר ברב חנון, שהחיים שלו מסודרים עד הפרט האחרון והוא חושב שככה צריך וזה אפשרי עבור כולם. יש לי לב דומם, לא מתכנן לעתיד. אכלו לי, שתו לי, קוס אימא שלכם, טוב? באמת אכלו לי ושתו לי, גם את המוח הרעלות משבשי מחשבה חוגגות בארץ הקודש, שכן שלי כל-כך פעור, ש-כל מה שהוא עושה זה לנשום ולבהות בתקרה כי גנבו לו את השכל ברעל. ושכן אחר קפץ קומה רביעית, הוא מת. ואימא שלי הפכה מנוטרלת לשלושים שנה, עד שמתה, בגלל שהעזה להעיר לאיזו מרשעת בת-זונה. וגם אני לא מרגיש כל-כך טוב, גם אותי הרעילו. היפ-הופ דרך מסך הטלוויזיה, לפחות נתנו לנו מוזיקה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה