אני מסתובבת בעולם הזה לבד,
לבי כמה שחבר יקרא לי שלי.
חיפשתי גבוה ונמוך, רחוק ורחב,
אבל נראה שהחיפוש שלי אחר חברות לא מצליח.
אני משתוקקת שמישהו ישתף אותי במחשבותיי,
להקשיב לחלומות שלי ולפחדים שלי, גדושים ככל שיהיו.
לצחוק איתי בזמנים של שמחה,
ולהיות כתף לבכות עליה כשהחיים מעצבנים.
אבל אבוי, אני מוצאת את עצמי בבדידות,
רק עם המחשבות והמצב הרוח שלי.
אני כמהה שמישהו ישבור את השתיקה,
למלא את ימי בחום ובטוב לב.
אז אני שולחת תחינה ליקום למעלה,
לשלוח לי חבר להוקיר ולאהוב.
מישהו שילך איתי במסע החיים הזה,
ויהפוך את העולם ל-קצת פחות מלא במריבות.
עד אז, אמשיך לחפש למרחקים,
בתקווה שיום אחד הבדידות שלי תתפוגג.
כי אני מאמינה ששם בחוץ, איפשהו,
יהיה חבר שיראה לי שהחיים הוגנים.
טעם של חריף בלוע נרדמתי בלי חלומות הרב הטיף כל הלילה ואמר שאין לי לב יש לי לב, אבל הוא דומם עם כל הכבוד, אני חושד שמדובר ברב חנון, שהחיים שלו מסודרים עד הפרט האחרון והוא חושב שככה צריך וזה אפשרי עבור כולם. יש לי לב דומם, לא מתכנן לעתיד. אכלו לי, שתו לי, קוס אימא שלכם, טוב? באמת אכלו לי ושתו לי, גם את המוח הרעלות משבשי מחשבה חוגגות בארץ הקודש, שכן שלי כל-כך פעור, ש-כל מה שהוא עושה זה לנשום ולבהות בתקרה כי גנבו לו את השכל ברעל. ושכן אחר קפץ קומה רביעית, הוא מת. ואימא שלי הפכה מנוטרלת לשלושים שנה, עד שמתה, בגלל שהעזה להעיר לאיזו מרשעת בת-זונה. וגם אני לא מרגיש כל-כך טוב, גם אותי הרעילו. היפ-הופ דרך מסך הטלוויזיה, לפחות נתנו לנו מוזיקה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה