בעיירה קטנה ומוזרה, שבה השמש הייתה זורחת,

חי ילד צעיר בשם טים, עם לב כל כך טוב. בימי הקיץ החמים, כשהאוויר הרגיש כל כך יבש, הוא מצא נחמה במים, רוחו הייתה עפה. כשהקרניים פועמות, גורמות לטמפרטורות לעלות, טים היה בורח לחדר האמבטיה שלו, מקום מפלט בתחפושת. הוא היה פותח את הברז, כל כך מגניב וכל כך ברור, ונכנס למקלחת, משאיר את הדאגות נעלמות. הו, השמחה בלבו כשמפלי המים, מרענן את הגוף שלו, כמו סרנדה מגניבה. הוא היה שר בהנאה, כשטיפות נושקות לעורו, הו, כמה הוא הוקיר את הטקס היומיומי הזה, נשמתו הייתה מחייכת. חיבוק המים, כמו גשם קיץ עדין, היה שוטף את החום, הדאגות והכאב שלו. הוא היה עומד מתחת למקלחת, מרגיש כל כך חי, כשהטיפות הקרירות רקדו, על עורו הן ישגשגו. עם כל רגע שעובר, הדאגות שלו היו מתמוססות, כשהמים ליטפו אותו, בעיותיו יפתרו. הוא עוצם את עיניו, נותן למים לשטוף, צרות העולם, רק לשהייה של רגע. הו, איך הוא אהב את המקלחות האלה, בימי הקיץ החמים, מקלט של רוגע, שבו שלווה טמונה. האדים של חדר האמבטיה, תכריך מנחם, כשהוא אימץ את הקרירות, מרגיש שליו וגאה. אז, כשהשמש צרחה בחוץ, והחום יימשך, טים היה נסוג למקלחת שלו, טוויסט שליו. כי באותם רגעים יקרים, כשהמים היו נשפכים, הוא ימצא הפוגה ונחמה, רוחו תמריא. הו, הילד שאהב מקלחות, בימי הקיץ החמים, מצא נחמה, באובך הפשוט והמימי הזה. עם כל התזה וכל טיפה, הדאגות שלו היו מתפוגגות, בשעה שעמד במקדשו, היכן שהאושר יחול. אז בוא ניקח כוסית לילד הזה עם מקלחת, מוצאים מפלט ורוגע, בכל שעת ניקוי. שכולנו נמצא את המפלט שלנו, כשהחיים נהיים קשים מדי, ולאמץ את ההנאות הפשוטות, שגורמות לנו להרגיש מספיק.