בארץ הפסגות המושלגות כל כך גבוהות,

יש ילד שמשתוקק לגעת בשמיים, עם מגלשיים חגורים, רוחו אכן עפה, גולש במורד הרים, ליבו אכן נאנח. עם לחיים סמוקות ועיניים בוהקות, הוא עוטה את הציוד שלו, מוכן לשלג, נשמה חסרת פחד, הוא טס, על המדרונות, שם נדלקים חלומות. הוא יוצא למקום שבו נמצאת האבקה, ארץ פלאות חורפית מתחת לשמיים, עם כל סיבוב, סימפוניה של שיאים, הוא רוקד על שלג, היכן ששוכן החופש. בכל ירידה הוא משאיר את חותמו, חוצב בין השבילים, מהיר כמו עפרוני, הרוח על פניו, ניצוץ מרגש, כשהוא גולש במדרונות, גם בהיר וגם חשוך. הוא אמן בתחום המושלג של הטבע, מנווט במדרונות במיומנות, ריקוד עם כוח משיכה, משוחרר מכל שרשרת, הוא גולש בתשוקה, בשמש או בגשם. משחר עד רדת החשכה, הוא מחפש את הריגוש, רודף אחרי פתיתי השלג, אלה שמחדירים, פרץ אדרנלין, ריגוש תוסס, על צלע ההר, עם לב ורצון. אבל מתחת לריגוש, יש קריאה עמוקה יותר, חיבור לעולם המפואר ביותר של הטבע, קשר עם ההרים, עומד גבוה, בשלג, הוא מוצא את ההתלהבות שלו. עבור הילד הצעיר הזה, סקי הוא יותר מספורט, זו דרך חיים, תשוקה להמריץ, בחיבוק השלג, רוחו אכן מעבירה, סקי לנצח, שבו חלומות וטבע מתאחדים.