בעולם של גחמות וחלומות אינסופיים,

גר שם ילד עם ברק סקרני. עם שובבות בלב וחיוך שובב, הוא מצא שמחה במעשה פשוט, למורת רוחם של כולם. הו, הילד שאהב להשתין, הוא מצא נחמה ברגע פרוע וחופשי. ללא דאגה למוסכמות או למה שאחרים יכולים לומר, הוא אימץ את הייחודיות שלו בדרכו המיוחדת. מתחת לחיבוק החם של השמש, הוא היה מחפש מקומות מסתור סודיים. מאחורי העצים, או למטה ליד הנחל, הילד ימצא את ממלכתו השלווה. בצחוק מבעבע, הוא היה פותח את רוכסן מכנסיו, ומשחרר את החום בריקוד משמח. כמו מזרקה שובבה, צחוקו היה זורם, כשהוא התענג על החופש רק הוא יכול היה לדעת. העולם אולי הזעיף את פניו מההנאה שלו, אבל הילד מצא נחמה באור הטהור ביותר. שכן בפעולת ההשתנה, הוא מצא שחרור, ובליבו, הוא ידע שזה מביא לו שלווה. הו, הילד שאהב להשתין, סמל לאותנטיות, פראי וחופשי. בעולם שבו קונפורמיות שולטת לעתים קרובות, הוא לימד אותנו לאמץ את הגרגירים האמיתיים ביותר שלנו. כי במעשהו הפשוט, הוא העז להיות אמיתי, לחיות את החיים בצורה לא מתנצלת, דרך קבע. ולמרות שחלק עלולים ללגלג ולהסתלק, הילד שאהב לעשות פיפי, לימד אותנו לתפוס את היום. אז, בואו נחגוג את השמחה הלא שגרתית שלו, לילד שאהב לעשות פיפי ושחרר את רוחו. בתמימות הנעורים שלו, הוא הראה לנו את הדרך, לאמץ את המוזרויות שלנו ולחיות איתם ללא בושה בכל יום.