עמדתי שם כמו האיש הכי מסכן

לא היו לי מילים להגיד לה

תגיד משהו, היא אמרה ואז צעקה

אבל אני שתקתי,

כי הבנתי שהכול נגמר

פעם ראשונה שאין לך מילים,

היא אמרה וסקרה אותי כמו זר

אני כבר לא יודעת מה נהיה ממך,

היא אמרה

גם לזה לא עניתי

היא שיחררה יפחת בכי

ופנתה משם

לאט-לאט היא הלכה, ממני,

כמו מקווה שאגיד משהו בכל זאת

אבל לא אמרתי

היא נעצרה הרחק,

הביטה בי

ונעלמה מ-עבר לפינה

הייתי האיש הכי בודד בולם

ירד גשם והרטיב אותי,

אבל לא זזתי

גם החשיכה הכבידה על לבי

פנס בודד האר מעליי,

האור היחיד שלי באותה עת.