השדרנית ברדיו אומרת שעד עכשיו היו שירים חרא ומעכשיו אפשר רק לעלות. אני מעשן אגוזים. הא שוטפת את בית, גורפת מים על הרצפות ואומרת לי מדי פעם בפעם להרים את הרגליים. אני מרים כשהיא מבקשת, אך מיד כשהיא גומרת את הסביבה הזו - אני מוריד רגליים. בינתיים אני מעשן אגוזים. אין לה מה לעשות עם הפה שלה בזמן שהיא שוטפת את הבית, אז היא יורדת עליי למה אני מעשן אגוזים. כמה זמן תחיה, היא צועקת. אני לוקח ויטמינים, אני אומר בשקט. אתה חושב שאם אתה לוקח ויטמינים זה ישמור אותך בריא למרות שאתה מעשן אגוזים? אני אומר לה שאני יכול לעשן גם חרובים, זה לא אכפת לי. היא לא מבינה את ההיגיון ושותקת זמן מה. אז היא מבינה שהיא לא מבינה את ההיגיון - כי אין היגיון ופותחת את הפה שלה עוד פעם. אבל אני מקשיב לרדיו ותוהה אם העורך נעלב ואם החליפו עורך.
טעם של חריף בלוע נרדמתי בלי חלומות הרב הטיף כל הלילה ואמר שאין לי לב יש לי לב, אבל הוא דומם עם כל הכבוד, אני חושד שמדובר ברב חנון, שהחיים שלו מסודרים עד הפרט האחרון והוא חושב שככה צריך וזה אפשרי עבור כולם. יש לי לב דומם, לא מתכנן לעתיד. אכלו לי, שתו לי, קוס אימא שלכם, טוב? באמת אכלו לי ושתו לי, גם את המוח הרעלות משבשי מחשבה חוגגות בארץ הקודש, שכן שלי כל-כך פעור, ש-כל מה שהוא עושה זה לנשום ולבהות בתקרה כי גנבו לו את השכל ברעל. ושכן אחר קפץ קומה רביעית, הוא מת. ואימא שלי הפכה מנוטרלת לשלושים שנה, עד שמתה, בגלל שהעזה להעיר לאיזו מרשעת בת-זונה. וגם אני לא מרגיש כל-כך טוב, גם אותי הרעילו. היפ-הופ דרך מסך הטלוויזיה, לפחות נתנו לנו מוזיקה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה