סיגריה מתלחשת חרש בלהבת אפר לוחשת

האוויר כמו האוויר הולך ובא

מים לפעמים הרבה, לפעמים קצת

והלב פועם כל הזמן, לא מפסיק,

עד שיפסיק

אנחנו לא זוכרים את ילדותנו

גם לא את נעורינו

שופטים אותנו על דברים שכלל איננו זוכרים

על טבע והתנהגות שכבר לא קיימים בנו

נולדנו לתוך עולם מקולקל

לא ידענו אחרת

האנשים סביב היו מקולקלים

ולימדו אותנו דברים מקולקלים

מה הפלא שגם אנחנו צמחנו והפכנו מקולקלים

אבל תורה כמו אש -

מרככת את גביע הכסף

כדי שניישר את העקום.