במרכזו של עולם פלאי,
בהקלטות של מילים רוקדות,
אנשים מחליפים קולות
כמו צבעים בגן של פרפרים.

שיחים נעלמים,
רק צלילים מתפשטים,
מילים מתגלגלות כמו כדורים,
במעגלים של גלי רגש.

הפעמונים מצלצלים,
וכשאני מקשיב,
אני שומע את הים,
והרוח מספרת סודות.

הבהובים של קולות
כמו חוטים של זהב,
נשזרים זה בזה,
יוצרים מנגינות חיות.

חלקם שרים שירי אהבה,
אחרים לוחשים פחדים,
וכשאני לוחץ על Play,
אני נוגע בנשמה של העולם.

עולם בו טקסטים קוליים
הם כמו קסמים,
מילים מתמזגות בצלילים,
והלב פועם בקצב חדש.

שיחה בשעה מאוחרת,
קול של קרן שמש,
מאירים את השחר,
בין צללים של הלילה.

בתוך סבך הקול,
אני שומע את עצמי,
הד אנד קלאסי,
רוקד עם המילים הבלתי נגמרות.