היא קמה לעוד בוקר של כיף. התקלחה, שתתה קפה והדליקה את המוזיקה. לפתע קלטה אותו יושב על המיטה שלו, אל השולחן, מכווץ ומעשן סיגריות. בוקר טוב, היא אמרה. אה... הוא מלמל ולגם מהקפה. בוקר טוב, היא אמרה שוב והוסיפה - בוקר של כיף מצפה לנו... קרה משהו? לא, הוא ענה. מה אתה עושה? היא שאלה. מחכה לירח, הוא ענה. כשדיבר לא הביט אליה, נדמה לא הביט בדבר, רוחו המדמדמת הייתה שקועה בכוס הקפה ובסיגריה ונדמה שהוא תוהה על המוזיקה שהתנגנה חרש מהמכשיר. הירח יגיע בלילה, היא אמרה. אני יודע, הוא ענה. עכשיו שש וחצי בבוקר, היא הייתה כמעט במצוקה. אני יודע, הוא אמר. הספקתי להתקלח, אמרה, אוכל פת שחרית ואלך לעבודה, אחזור רק אחרי חמש, כיף אתי. ומה אתה תעשה? אחכה לירח, הוא ענה.
טעם של חריף בלוע נרדמתי בלי חלומות הרב הטיף כל הלילה ואמר שאין לי לב יש לי לב, אבל הוא דומם עם כל הכבוד, אני חושד שמדובר ברב חנון, שהחיים שלו מסודרים עד הפרט האחרון והוא חושב שככה צריך וזה אפשרי עבור כולם. יש לי לב דומם, לא מתכנן לעתיד. אכלו לי, שתו לי, קוס אימא שלכם, טוב? באמת אכלו לי ושתו לי, גם את המוח הרעלות משבשי מחשבה חוגגות בארץ הקודש, שכן שלי כל-כך פעור, ש-כל מה שהוא עושה זה לנשום ולבהות בתקרה כי גנבו לו את השכל ברעל. ושכן אחר קפץ קומה רביעית, הוא מת. ואימא שלי הפכה מנוטרלת לשלושים שנה, עד שמתה, בגלל שהעזה להעיר לאיזו מרשעת בת-זונה. וגם אני לא מרגיש כל-כך טוב, גם אותי הרעילו. היפ-הופ דרך מסך הטלוויזיה, לפחות נתנו לנו מוזיקה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה