כן, היה יום רגיל היום,

הכול התרוקן

שירי שנות השישים,

של אנשים שכבר מתים,

ומסווים את החרמנות שלהם ברומנטיקה

ואני צריך דברים -

ואין לי

ומי שבא - שותק

גם לי אין הרבה מה לומר, 

חוץ מזה שיפסיקו לאכול כדי שאוכל לעשן

אין לי מה לתפוס את היד שלה בשדרה הרחבה,

כשכולם מסתכלים

אני לא ציפור ללא כיוון

אני האיש המעשן שיושב על צמרת העץ.