הליקופטר

סטן שתה בירה, עישן סיגריות סנדי הייתה מכורבלת במיטה הדירה הייתה מחוממת הוא ישב ליד המיטה בו הייתה, על כורסה ישנה ולגם ועישן "סטן, אתה יודע מה הייתי רוצה? הייתי רוצה לעוף גבוה, מעל הקשת בענן לאסוף עננים אל תוך כפי להמטיר גשמים כמו אלוהים" "סטן, אתה יודע מה הייתי רוצה? הייתי רוצה לטפס גבוה על ההרים הכי גבוהים לצייר על השמיים בצבעים זוהרים לטייל בשדות ובכרמים על פני מישורים לקטוף כוכבים ולהאיר את היקומים" "סטן, אתה יודע מה הייתי רוצה? הייתי רוצה לשתות את מיץ החיים לחוות אורגזמה רצופה כל החיים לינוק משדי אימא אדמה לאהוב את כל הברואים ללטף שבלולים" "סטן, מה אתה היית רוצה?" "למות." 

הכנתי לך רשימת מכולת לחיים שמחים אני מקווה שתרכוש ותשתמש בה בתבונה כל עוד תעשה את שלך, היקום יעשה את שלו כשתפסיק לעשות את שלך, היקום יפסיק לעשות את שלו אז אל תפסיק והנה רשימת המכולת - מקלדת עם עכבר זריז ומקשים קופצים חנווני שיכין לך גבינות ללא גבול מאפייה ברחוב צדדי של שוק מחנה-יהודה עכבר שישיר סרנדות וינגן על גיטרה חליל כדי להוביל את כל העכברים לנהר שקית חזקה ואטומה כדי להלביש על הראש סריג עם פרח רקום בחוט זהב עם שמי עליו ארגזים של זיכרונות שאתה צריך לפתוח בובת חול שתתפזר ברוח 40 שודדים ועלי-באבא אחד שן של זאב כדי להרתיע מיני ילדות חרמניות ערגליות כדי השכנים לא יתקרבו אליך נעליים חזקות מפלדה, כי יש לך הרבה לצעוד חרב מתהפכת על מפתן ביתך לחם שלא מתכלה לעולם סופגנייה מלאה ריבה מתוקה אדומה כריות אוויר נגד פגיעות ראש בננות קצוצות דק-דק קופסת שימורים של טונה להגנה עצמית אם תרכוש כל זאת ותשתמש בתבונה הרי תבוא בשעריי שמיים, בו המלאכים שרים לכבוד בואך וכיסא הכבוד ממתין לך ואני אהיה שם, מחכה.

אמרו לי שהספינה שוקעת ומים רבים חודרים פנימה אבל אני עדיין אוהב אותך אמרו לי שהשמיים נופלים וקוברים את כולנו בממטרי גשמים אבל אני עדיין אוהב אותך אמרו לי שהיום יום שישי ואני לא אמור לאהוב אותך ביום שישי אבל אני עדיין אוהב אותך אמרו לי שאת מגדלת שפם ויש לך חתול שאת מקיימת אתו יחסי-מין אבל אני עדיין אוהב אותך אמרו לי שאת בכלל לא אישה, אלא המיטה עליה אני יישן בלילה אבל אני עדיין אוהב אותך אמרו לי שיש לך קראש על דונלד דאק... אבל אני עדיין אוהב אותך.

אני מאוד סובל בקיץ הזה. אני אמנם לא חולה, אבל הגוף לא במיטבו. גם הראש אוסף מחשבות חסרות ערך. גם הראש מתרוקן ורעב לאיזו שמש טובה שתמלא אותו. לא אכפת לי ש-כל הערסים ייצאו לרחובות, לא אכפת לי שהאנשים בשכונה יהיו משוגעים ועצבניים מהחום, לא אכפת לי שיהיה לי כל-כך חם, עד שהצטרך מקלחת קרה כל שעה. אני רוצה קיץ חם. כל הבגדים המסריחים האלה, העבים, שגברים ונשים מתעטפים בהם, ואיך שהם מתכווצים מהקור, זה מגעיל אותי. אני רוצה עור חשוף, של נשים וגברים, אני רוצה זיעה, וכלבים שמחים מתרוצצים, אני רוצה חתולים שלא מתים מ-קור, אני רוצה ציפורים, אני רוצה שמיים כחולים, אני רוצה עצים פורחים בעלם שלהם, ופירות על העצים, וירקות בשדות. אני רוצה חוסר אונים ועייפות של חמסין. אני רוצה זיונים בלי להתכסות בשמיכה כי קר. אני רוצה אווירה של סקס, של תאווה ותשוקה. אני רוצה לבבות רעבים, לתענוגות זולים, כמו סקס ואלכוהול ומתוקים קרים. אני רוצה לראות סרטים מצחיקים מטומטמים בלי להצטנף מתחת לשמיכה ולהרגיש מגוחך וקטן. אני רוצה חום של מדבריות, ושל שדות, ושל כפרים, ושל צעירים וצעירות מזיעים. וש...

איזה שדיים יפים יש לך... אני רוצה לסחוט אותם, לפוצץ אותם, לקרוע אותם, לשפוך מהם את כל הבפ'נוכו.

בתחת שלי יש אוצרות לרוב תיכנסי לתחת שלי ותמצאי שלל רב של יהלומים, אבני חן, מטילי זהב ואזמרגד וגם את הסוד לעושר וגם את הסוד לאושר וגם את הסוד לחוכמה וגם את הסוד לבינה וגם את הסוד לכוח וגם את הסוד לשליטה וגם את הסוד ליופי וגם את הסוד לשפע וגם את סוד החיים הכול נמצא בתחת הקטן שלי את צריכה רק להכניס לשם את הראש ולחפש, אני בטוח שתמצאי.

אני איש שקט, נחבא אל הכלים, אבל כשמעצבנים אותי - אני יכול להיות מפלצת מהגיהינום הכול בשם האהבה כמובן אני יכול להיות טוב אתך, אפילו לתת לך מהכסף שלי ומהאוכל שלי, אבל אם תעצבן אותי - אני אערוף את ראשך, ואשתול אותו באדמה ואת הגוף אתן לעופות הכול בשם האהבה כמובן אם תרצה להדליק איתי נר של שבת, ולברך כמסורת אבותינו - אלך לקראתך בשמחה אבל אם תעצבן אותי - הצית אותך באותו נר הכול בשם האהבה כמובן ואם תרצה לישון במיטתי, ולצפות בטלוויזיה שלי, ולשחק עם הכלב הקטן שלי, אהיה לכך מוכן כל כולי אבל אם תעצבן אותי - הטיח את הכיסא בראשך ואקבור אותך מתחת למיטה ואתן לכלב הקטן שלי לאכול מבשרך הכול בשם האהבה כמובן לכן אם אתה רואה אותי, ואני מלאך, 'שמור עליי מלאך ואם אני מפלצת, 'שאל את עצמך, איך הפכת אותי למפלצת ומה יהיו תוצאות המעשה עליך כי אני מסוגל להאכיל אותך במוח שלך הכול בשם האהבה כמובן.

זונות, כולם זונות נכון אתה יודע שאתה זונה? נכון את יודעת שאת זונה? זונה פוטנה בת זנונים, גם אתה לא פלא שהייתה שואה האשכנזים כל הזמן מחפשים להציק, לעקוץ, לתחמן, לגנוב כסף בדרכים "חוקיות" כי החוק עקום, כמוהם ושאר העדות כל-כך ממורמרים, עד ש-קל לאשכנזים לשסות אותם אלה באלה, וגם הם כנגד עצמם חוץ מהרוסים שמשום מה נדמה להם שהם אשכנזים, ומתנהגים כמו אשכנזים, רק בגלל שיש להם השכלה זו מדינה לא שוויונית, אבל המקופחים והמדוכאים מבליגים מאז קום המדינה, כי המדינה חשובה להם יותר ממלחמות מבית יש רפואה והשכלה טוב יותר לעשירים ואשכנזים לאשכנזים חולים נותנים פתרונות קסם יקרות, את השאר מניחים להם למות האשכנזים מתנהגים למזרחיים ולספרדיים כמו אל קופים הם שמאלנים כי הם אוהבים ערבים כמו שאוהבים חיות מחמד אבל זה הרבה יותר מסכסוך עם שכנינו, זה עניין של שליטה במוסדות המדינה, הכלכליים, החברתיים, הפוליטיים והם מגייסים את התקשורת לשטוף לאנשים את המוח, אפילו שאנשים מזרחיים/ספרדיים מתבלבלים אל תתבלבלו! האשכנזים מדברים יפה ובנימוס ושפתיהם נוטפות דבש - אבל הם נחשים אי-אפשר ל...

שתייה קרה ביום צהריים חם, זה טוב כל עוד יש לך מה לעשות עם זה אם אתה תקשיב למוזיקה הרבה, בסוף זה יהפוך רק לקולות רקע אז יש לך אלכוהול וסמים, ואתה מאושר, למרות שהמוח הופך מטומטם לשום-דבר, נדמה, אין כבר ערך, אפילו לא לשכל שלך עצמך אתה יושב לבד מול המחשב, הלב שלך ריק ורעב, ואתה מפליק מילים כמו חרוזים בלי חרוזים הם לא הבינו למה אתה לא רוכש מקצוע ושנים אחר-כך קראו לך מיוחד השריונות הכבדים מכסים אותך, וזה כבד, ואתה מנתק קשרים בהינד עפעף כמובן שכולם אומרים לך שזה לא בסדר, אבל הם ואחרים עשו לך אותו הדבר מיותר לגרור קשרים שלא מובילים לשום-מקום, או עושים רע אם אין לי שפה משותפת אתך, אני לא יודע מה לעשות אתך.

ביום שישי נסגרו השמיים והמטירו גשם. ילדה הלכה יחפה לביתה ממגרש המשחקים. שמוליק ארגן את התיק שלו לקראת הנסיעה לתאילנד. הזהירו אותו שיש שם גברות שהם אדונים. בערוץ רדיו הייתה מוזיקה ים-תיכונית שמחה ויפה, הוא הרגיש טוב ומוחו פעל היטב. הוא ייחס זאת להפוגה הארוכה שלו מאלכוהול שעדיין לא נגמרה. דינה דפקה בדלת והוא פתח לה, היא חיבקה אותו חזק ורצתה לבדוק אם הוא ארז היטב, כלומר לא שכח דבר. היא ציינה שהוא שכח נייר טואלט למקרה חירום והלכה לעשן במרפסת הפונה אל ההרים. הוא הידק וסגר את התיקים והצטרף אליה לסיגריה. ואז היא אמרה. "אני לא אהיה פה כשאתה תחזור, כי ענק חד-קרן חטף אותי ממרדפי החקירות בקייב, והוא מאיים על משפחתי אם לא אבצע משימה. עליי לחצות את גבולות האויב לעמקי שכונות העוני ולהביא משם את הבירה הטובה ביותר שיש. אחרת יהיה אסון גדול בו אף נשמתי בת האלמוות לא תוכל להתאושש," שמוליק הקשיב לה בכובד ראש והנהן. "כל אחד צריך לעשות מה שהוא צריך לעשות, דינה. את יודעת את זה." "כן," היא אמרה, "והם גם אמרו לי לרצוח אותך," "כל אחד צריך לעשות... מתי? לפני או אחרי ...

אני לא יכול לשמוע עוד את הקיטורים שלך, אני מתפטר הציעו לי עבודה טובה מאוד בגוגל, אני מתפטר אני הולך להיות דייג על חוף הים, אני מתפטר אני אקטוף פטריות כדי שיהיה לי מה לאכול, אני מתפטר בתוך הבועה האינסופית הזו, בתוך הלימבו, אני כבר לא בן-אדם ולא אדם, אני רוח משוטטת בין הקירות אין לי גוף, עצמות ובשר, וכולי שטוף דם שפצעו בי הם הבטיחו הבטחות בתנאים שלהם, לפי דרכם, בלי לשאול אותי הם ביטלו כל מחשבה שלי, גרמו לי לחשוב שאני שוטה, שאני הוזה, לא בטחתי במוחי עוד הם ידען באמת מה לעשות, אבל לא פצו פה הם ציטטו לי אנשים "דגולים", גמו ג'ניס ג'פלין, שהרגו את עצמם בגיל 27 הם לגלגו עליי מציטוטים של אנשים כמו איינשטיין, "חוסר שפיות הוא לחזור על אותו דבר ולצפות לתוצאה שונה" מה יכולתי לעשות? הייתה לי דרך אחרת? אז לא היה אינטרנט ולא היה עם מי לדבר, לא היה איך להתבטא לאף-יצור חי לא היה אכפת מה אתה חושב והם שאלו אותי רק כדי לבטל אותי ולהפוך אותי ל-מה שהם רוצים שאהיה התבשלות המוח מול הטלוויזיה שוטטות ברחובות ללא מטרה אתה יישן כי אין משהו אחר ל...

גמרת עליי, איכס! את גמרת עליי!| גמרת עליי את כל הקיטורים שלך, גמרת עליי את כל הכעס שלך, גמר עליי את כל ההתמרמרות שלך, גמרת עליי את כל התסכול שלך... ועכשיו אני ספוג עד לעצמות אנרגיה שלילית! בגללך! עד שאני לא יכול לקום מהכיסא, כי אין לי אנרגיות חיוביות!

הוא יושב איתה, הם אוכלים. היא אומרת לו שהוא לא מרוויח מספיק כסף, והוא אומר לה אז תעבדי גם. הוא פונה למטבח לשטוף כלים, והיא מחכה לו בסבלנות. כשהוא חוזר הוא מדליק טלוויזיה, והיא צופה ועושה פרצופים. אז הוא מעביר לערוץ קליפים שהיא אוהבת, והיא והוא צופים ושומעים. אחר-כך הוא מתפנה לקרוא ספר, והיא מנמנמת. החשק בא לו והוא ניגש ושוכב איתה, ואז מתבודד במרפסת הסגורה עם סיגריות ופחית בירה. הוא מתוסכל שהיא לא מדברת הרבה. אולי אין לה מה להגיד. הוא מתוסכל גם שהיא לא יוצאת מהבית, אולי אין לה לאן ללכת. מגיעים השעות הקטנות של הלילה, ומגיע הזמן לישון. הוא מוציא ממנה את האוויר ומקפל אותה היטב ומניח בתוך קופסה. ואז הוא פונה בעצמו לישון, ומתעורר בשעות הבוקר המאוחרות, דפיקות בדלת. מי זו? אני מה שמה. מה את רוצה? לראות אותך. למה לך? לדעת מה שלומך. הוא פותח את הדלת ורואה אישה. היא יפה מאוד אבל רעה, כי כל הנשים רעות, חוץ מהאהובה שלו לטיסיה. האישה אומרת לו שהיא אוהבת אותו ורוצה לגור אתו, ויהיה להם נחמד והיא תבשל לו והם גם יזדיינו. הוא אומר לה שכבר יש לו אישה, אחרת, לאישה הרעה הזאת, והיא מביטה סביב בחשדנות. אני ל...

כמו חיה הוא נחש אוכל פגרי חיות קטנות ובולע אבנים כמו עוף הוא דוהה מרחף בין המגלבים של העולם הזה כמו פרה הוא לועס צמר-גפן אפרפר של חוסר תקווה למחר כמו עכבר הוא משתולל לחפש לו אוכל ולהתחבא מפני טורפים ובני-אדם כמו כיסא הוא ניצב וכולם מגישים לו את התחת ורומסים כמו שולחן הוא נערך ועליו אנשים מוזרים סועדים כמו מיטה הוא רובץ ועליו נמתחים גופים של אנשים כמו מדף הוא עקשן נאחז בקיר כשהוא מעמיס למשך שנים וכשהוא משחק הוא איש עצל, ששוכב בשמש והוזה על אהבות נעורים וכשהוא משחק הוא ילד, ש-רץ בשדה במשחק תופסת ומחבואים וכשהוא משחק הוא אישה, שמחפשת חתן לעשות אתו ילדים וכשהוא גבר הוא עסוק, ב-לשרת אנשים אחרים שמשרתים אותו אבל כשהוא עצמו, קיסם בתוך האוזן הוא הכי שלם והכי מלא, בדונג אוזניים נזרק אחר כבוד לפח וממשיך להזות.

במורד שופע נהר של שיער השיער סגול-כחול ודגים שוחים בו הוא פועה פה, כמו פרה, וממלמל פסוקי שטן הגשם חומצי ועכברים הולכים עם מסיכות, כי יש נגיף שמשתולל, והופך אנשים לשמאלנים, לא עלינו במורד הדרך ליד עץ האלון, יושב זקן שזקנו ארוך-ארוך ולבן-לבן הוא קורא בספר, לפני שהפסיקו לקרוא ספרים הוא קורא בספר של מישהו שכתב אותו למרות שמזמן הפסיקו לכתוב ספרים והוא שוקע לאטו, לעולם של חלומות ויצורים, רעים וטובים, מכשפות, חיות, שדונים ופיות זה סיפור מסעיר מאוד, שמתרחש בעולמנו אנו אולם הזקן לא נמצא בעולמנו אנו, הוא נמצא בעולם עליון לנו ומשתומם על הבלגן האכזרי הקיים בעולמנו ילדה קטנה, יחפה, בת אולי שמונה, הולכת בשיער ג'ינג'י, ומחפשת קטורת כדי לבשם את הבית שלה השווקים פתוחים וגם הלבבות ואישה זקנה נותנת לה מקל קטורת בעד מעט מעות היא חוזרת לביתה, הקטן, הקט, ובמהרה ריחות משכרים עולים ממנו, של מור ורוזמרין, שקדים וצימוקים היא מעשנת גראס, כי זה טוב לבריאות, ושומעת את הזקנים שרים, ברחוב, יחפים, כי עדיין יש בהם תקווה אבל הילדה הקטנה הג'ענג'ית הזו, תה...

באנו לכאן, תחת השמיים, שניים, כמו זוג שדיים באנו לכאן, לאכול לכם ת'תחת, בינתיים, יש לנו זמן את ואני, את ואני, את ואני, והמיטה רחבה לתקוע תקיעה לילה ויום, לילה ויום, לילה ויום, אני בך משתגל, כשאת משתגלת, בך ולמרות הפחד, ולמרות הכאב, ולמרות הצער, אני לא גומר... לא, לא...

איש אחד הלך לחפש את הישראלי היפה, הישראלי המכוער, הישראלי הטוב, הישראלי הרע חיפש-חיפש-חיפש... מצא את הישראלי היפה קבור באדמה, כולו שלד גוויה מתפורר חיפש-חיפש-חיפש... מצא את הישראלי המכוער מנחה תכנית טלוויזיה, כולו איפור ופרסומות חיפש-חיפש-חיפש... מצא את הישראלי הטוב לומד קבלה בבדידות, כולו סגור לעולם שבחוץ חיפש-חיפש-חיפש... מצא את הישראלי הרע קובר את הישראלי היפה, מאכיל בונזו את הישראלי המכוער, ומבודד את הישראלי הטוב.

מה צריך בן-אדם כדי לחיות? מעט אדמה, מעט מים, דשן, שמש מה צריכה תולעת כדי לחיות? מצלמה, אולפן, מיקרופון, קהל מה צריכה מפלצת כדי לחיות? אנשים, כסף, תחמונים ומניפולציות מה צריך דף נייר כדי לחיות? מחשב, בוס, משכורת קבועה, אישה שתלטנית מה צריך מפתח כדי לחיות? אוכל ושתייה, טלוויזיה ומחשב, מוזיקה באזניות מה צריכה סיגריה כדי לחיות? רחובות, עסקים קטנים מחתרתיים, נשים מושחתות אבל אני, אני צריך מקרר, ופה שישתה אותי מהר אבל אני, אני צריך לידי גבינה, וגם סלט ולחם אבל אני, אני צריך להתחלף כל יומיים, ולהיזרק כשאני מתקלקל אבל אני, מן דבר כזה שכולם צריכים, אבל מתייחסים אליו כ-מובן מאליו מה צריך חלב בקרטון כדי לחיות? 

בנפול השמיים אל החשכה הגדולה וייערו המים וישצפו אל מעל הרקיעים ומים הרבה הומים כל נחל וים ושבוע עובר שבוע בתדהמה מוחלטת ושקעו מים רבים בבארות תחתיות וחלחלו למעמקים שוממים ולא היה אור והתקווה נאבקה על קיומה צל צלו של הירח כיסה את הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ובארץ כנען חלחל אור רב לפני האדמה וביקע את האדמה לשניים ממנה יצא אש הרבה, ששטף ושרף אדמה, יבול, בקר וכפרים וזעקת בני-האדם עלתה מעלה-מעלה וביקעה חומות רבות של אדישות, עד כי גשם רב ירד על ארץ והטביע האש באדמה והארץ הייתה שממה ובתוכה דבר לא זז ומתוך חרך בשמיים בקעה קרן אור נוגה והילת אלוהים פשטה על כל אדמה, יבול, בקר וכפרים והמים שצפו הרבה והרוו צימאון עצים נתנו פרי ובני-אדם הפכו אדם ונתנו דעת.

לגעת במרצפות הקרות עם הרגליים היחפות לדעת שאת מתעוררת במיטה של אחר וטוב לך למזוג לי את הקפה שעושה לי טוב רק בבוקר להסתכל על הרחוב הריק, השמיים הנמוכים, שאור מתפשט בהם לאט-לאט, וגם הציפורים מתעוררות בקול שירתן אמרו לי שאת יפה יותר, למרות שקשה לי לדמיין שזה אפשרי התמונה תלויה מעל הראש שלי, ואיתה זגוגית התמונה שתתנפץ עליי יום אחד במיטה צינורות קידוח יונקים אנרגיה ממעמקי האדמה ומפעילים את המחשב שאני כותב בו עכשיו אבל אין אנרגיה חזקה יותר מאנרגיה שאנשים נותנים, כשהם נותנים אהבה בקו האופק ההררי עולה צווחה דקה, של כלי קידוח בשעת חפירה התעוררתי לעוד יום וזה לא מובן מאליו התעוררתי בטוב וזה מפליא אף יותר את יפה בשמלה אדומה עם קפלים שנדים חושפים את ירכייך את יפה בעינייך הירוקות ושיערך השחור, אבל את לא אוהבת ללבוש שמלות בגיגית נחה לה חתיכת סבון ומעלה קצף במים העומדים ועל אדן החלון לפעמים נחה ציפור היא מביטה בי, אני מביט בה והיא לא בורחת היא נשארת באותו מקום כמוני, כמו שאת היית צריכה.

להגיד שהחלטתי על דעת עצמי - זו דרכם של המתיוונים. האמת שאני לא יודע, פשוט כי כל מה שעושה אדם, הוא לא יודע למה הוא עושה את זה, כי כולם פועלים לפי פקודות של עולם עליון כמו מריונטות. "הכול ידוע, והרשות נתונה", כלומר אדם לא אחראי למעשיו, ולא יודע למה הוא עושה או אומר דברים, והדבר היחיד שיש לו חופש בחירה בו בעולם הזה, הוא יראת השם. ומכיוון שאני לא אדם קדוש במיוחד, וחיי לא רוחניים במיוחד, אני פועל כמו בובה על חוטים, כמו מריונטה, לפי איך שמפעילים אותי מעולמות עליונים. וכל מה שמפעילים אותי מעולמות עליונים הוא כדי לקרב אותי יותר ויותר אל הבורא. לכן אני באמת לא יודע למה שיניתי את השם, רק אני יודע שזה רצון הבורא שכך הפעיל אותי לנהוג כדי לקרב אותי אליו. כיצד זה מקרב אותי אליו? לא יודע. דרכי השם נסתרות. לפי חכמת הקבלה אין סיבה ותוצאה, ואדם לא אחראי למעשיו. דברים קורים כי הם אמורים לקרות. אדם עושה דברים גם בלי להבין למה. אבל הכול היא תכנית על של הבורא. הדבר היחיד שלאדם יש בו יכולת בחירה - הוא יראת השם. כל הדברים האחרים הוא פועל לפי פקודות מעולמות על...

אז הלכתי לי לחפש מקווה מים הייתי צמא מאוד זה היה לילה והיה חם מאוד רוחות חמות נשבו והיה הרבה אבק ראיתי איש אחד עומד ליד הגינה הציבורית ושותה ממימייה עשויה עור הוא נראה כמו קאובוי הבנתי שהוא באמת קאובוי, הרי המציאו זה מכבר את דרך המסע בזמן שאלתי אותו מה הוא עושה בתקופתנו, השפלה, העלובה והוא אמר שאינדיאנים רדפו אחריו ולא היה לו לאן להימלט, אלא לזמן אחר אמרתי לו שהאנשים כאן יותר גרועים מהאינדיאנים, יש יש להם אגו כזהההה גדול וכדאי שיחזור לתקופתו ויילחם כמו גבר, אפילו במחיר שיקרקפו אותו הוא הסתכל סביבו בחשש ולפתע החל להשתעל ואז להיחנק "מה יש לך במימייה?" נחרדתי אישה זקנה וטובה הביאה לי משקה, כי הייתי צמא מאוד... הוא אמר מחרחר "טובה, אה? אין כאן אנשים טובים," אמרתי לו, והוא נפל מת. 

ערפל סביב, בין הגינות ובין הכבישים הריקים מזרחיים הולכים ריקי כיסים, גוררים את רגליהם, יחפים ולבושי בלואים ומחפשים מעט מים כדי לחיות הערפל כבד ולא רואים דבר, אור השמש לא מצליח לחדור את הערפל מקורות המים נמצאים אי-שם באיזה מקום, אבל אי-אפשר לראות אותם אשכנזים לבושים אפודות ומסכות נגד גז, מפזרים גז ערפל מאקדחי גז בידיהם העטויות כפפות פלסטיק עבות ובלונים של גז שיכחה מותקנים להם על הגב הם חולפים באפודות הנפוחות הלבנות ובמסכות כמו רוחות מרדימים ומסווים היטב את מקורות המים עיניהם של המזרחיים שורפות מהגז והערפל גרונם ניחר למעט מים להרטיב את שפתיהם הם מתייבשים, עורם נסדק, ועצמותיהם היבשות משמיעות רחש קרקקק כשהן מתבקעות באתרי מקורות המים שומרים אשכנזים לבושים שחורים, עם אפודות ומסכות שחורות ונשק הם מפוצצים בהדף אוויר מתוך אקדח אוויר דחוס, כל מזרחי שמצא במקרה את מקווה המים ומבקש להשתמש בו בכיפות המים, על מקווי המים, שולטים אשכנזים נפוחים שגופם הפך עם השנים לבלון גדול, מלאים במים כל כרסם והמים נוטפים מעיניהם הקטנות ומתאי עורם החיוור וחיוך רטוב, זחוח ואווילי, על ...

שמוליק מעשן את הסיגריה כש-מיקו מנגן על הגיטרה הפאב מלא עשן והסיגריה של שמוליק מעלה עשן בצבעים ירוק, סגול, אדום, כתום הפה הפעור של הגיטרה אוכל את שמוליק והמיתרים הקשים ארוכים והמיתרים הרכים קצרים בקצה הסיגריה יש פומית, אבל היא לא עוזרת למצב הרוח יש סיגריה של אומץ, שמחה, סבלנות, אהבה, שלווה, התמוגגות, התרגשות, עצב וצבעי הסיגריה מתחלפים כל הזמן כמו עשן הסיגריה כמו צבע הגיטרה הסיגריה של שמוליק מתארכת לקצה הפאב וגם הגיטרה של מיקו מתארכת לכיוון הנגדי העשן של שמוליק מרחף אל מיקו הצלילים של מיקו מרחפים אל שמוליק ויוצרים ערפלי עשן צבעוני ותווים צבעוניים ואנשים מתכופפים מתחת לעשן ולצלילים מתחת לסיגריה ולגיטרה.

השמש יצאה בדיוק לחמש שניות קרן שמש זוהרת נשלחה ממרום היישר אל הזין שלי כי הייתי עירום על הכיסא ועשיתי ביד דינה ישבה מולי והסתכלה עליי, היא אוהבת לראות אותי עושה ביד כשהיא נהנית, אני נהנה, אז עשיתי ביד מולה אבל קרן השמש שנשלחה היישר אל הזין שלי וצבעה את זקפתי זהב הפליאה אותה לרגע היא חשבה שהזין שלי זוהר מעצמו וזה ריגש והפליא אותה מאוד היא פתחה את פיה כמו נוירוטית על כדורים והעיניים שלה גדולות היא אכלה לי את הזין עם העיניים שלה ופתחה את פיה להכיל את הפליאה אמרתי לה, דינה, זו רק השמש אין לי זין זוהר רק אז היא נרגעה.

עמוק-עמוק-עמוק צללנו רחוק-רחוק-רחוק הגענו רחוק מריומה, למה עזבת אותנו אם תרצי שוב זיון, אהובתי אם תרצי לגמור, לבן בחלום שחור אם תהיי חרמנייה, אהובתי מזדיינים-מזדיינים-מזדיינים עד שגומרים כמו שאהבת אותי, אהובתי מריומה, למה עזבת אותנו אם תרצי שוב זיון, אהובתי אם תרצי לגמור, לבן בחלום שחור אם נשתגל עוד הפעם, אהובתי אם תרצי עוד הפעם, אהובתי.

לא רוצה לריב אתך רוצה לחיות בלי חרטות כמו קיסם תקוע בתוך האוזן כמו שמיכת פוך חמה ביום קיץ לאכול לך את התפוחים ללקק לך את הריבה להתעניין מה שלומך ולשאול מה דעתך כאילו אין כלום בעולם ששווה, חוץ מאתנו כאילו השער לא ייסגר לעולם כאילו אני חי על זמן שאול ועליי להספיק כאילו יש לי ימים יפים מאלה כאילו אלו הלילות היפים ביותר שלי כאילו את מתבשמת כאילו את מסופקת ויש לך אבטיח שאת תוקעת כל ליל שישי ומלפפון חמוץ שמקנא כאילו את ילדה קטנה, אבל לא כאילו החיים שקופים ואנו רואים הכול ילדה שלך, ילדה שלי, היא הייתה הכול בשבילי כל מה שלקחת ממני לקחת גם ממנה את החופש לבחור בין אנרגיה קוסמית ליצר המנוע את מקווה, גם אני, ושינו מבינים, כמה אנחנו ירוקים בלי יותר מדי על מה נדבר, אולי תלכי ככה כמו שהלכת לפני שהתפגרת שנינו היינו ילדים, את היית דייג בשטח אבל כל זה היה מזמן ואהבתי נשארה כאילו לא הייתה מעולם.

גלוריה! את זונה קטנה גלוריה! את מסוממת קמוטה גלוריה! 'קחי את עצמך בידיים! ותחזרי להיוטת בחורה שמחה! האם את לא זוכרת, איך היית מבריקה וחכמה, יפה ונבונה, ורצית לכבוש את העולם? האם את לא זוכרת, איך אהבו אותך כל-כך הרבה גברים, שדאגו לך כמו לאחות, ועכשיו הם בוכים על מי שאת? האם את לא זוכרת, את השמש בכפרים, בשדות המחוללים, בין עדרי הצאן? האם את לא זוכרת, את המבטים המבוישים, של הגברים המצוינים, שהתאכזבו מאוד? גלוריה! תפסיקי עם הסמים גלוריה! תשתי במידה גלוריה! תפסיקי להיות זונה, ולמכור את גופך איך את לא זוכרת, איך אהבת את הגבר ההוא, שהגיע עד אלייך מ-עבר לים, ונדרתם שתתחתנו? איך את לא יודעת, כמה אנשים אכזבת, בכמה נשים וגברים בגדת, באהבה שלהם? את צריכה פשוט להתנקות ולהתחיל מחדש לאסוף את כל אוהבייך שוב למען חיים חדשים את צריכה להקשיב להם למי שאוהב אותך לקולות בראשך שאומרים שמשהו לא בסדר.

אל תכבלי את לבי, זה לא יביא אותך לשום מקום אל תכבלי את לבי, כי אז הוא לא יוכל לאהוב אותך חופשי אל תכבלי את לבי, כי אז לא יהיה לי אכפת אל תכבלי את לבי, את עושה את זה מדי יום אני מתעסק בניירות, אין לי כוח לשטויות, בלי בגדים ובלי יכולת, את תאכלי רק סולת אל תשני אותי, טוב לי איך שאני אל תשני אותי, אם התאהבת בי כמו שאני אל תשני אותי, כי ייתכן שלא תאהבי מי שאהיה אל תשני אותי, תני לי להיות עצמי אני חופר קברים לרוב, לכל השדים שלך בארונות את לא ילדה קטנה, מגיעה לך סטירה הגונה, בטוסיק הם כבר מחלקים את הרכוש שלי בחיי הם כבר חופרים את הקבר שלי בחיי אל תהיי כמוהם, תהיי ילדה טובה ותני לי לדעת שבזכות ולא בחסד - מצאת חן בעיניי את תקברי אותי חי, לא יהיה לי אוויר אל תקברי אותי חי, זה מפחיד אותי מאוד כל מה שאת יכולה, הוא לתקוע לי כדור בראש אל תקברי אותי חי, תשחררי אותי לחופשי.

גרירת מכוניות היא עסק מלוכלך המכונית המסכנה נלקחת כמו צאן לטבח, מועמסת על הגרר כמו עוף שחוט חשופה לגשם ולרוחות בחורף, חשופה לחמסין ולאבק בקיץ אז מושלכת בתוך אזור סגור, כמו גטו, עם שמירה וגדרות תיל שלא ייחלצו אותה ושם היא נרקבת לאיטה אלא אם מישהו שהוא בעל הרכב יעשה עמה חסד וייחלץ אותה במחיר דמים מגורל אכזר של שחיטת מכוניות כלומר חלקי חילוף המכונית הגאה והיפה שפעם מאוד התגאו בה - נוהגים בה בצורה מבישה, וזה קשה לה מאוד היא צמאה לדלק, היא צמאה לבנזין, היא צמאה לסולר, היא צמאה למים ושמן, היא רוצה שיחליפו בה חלקים פגומים, יארגנו מגע היטב בין החלקים, יצבעו אותה ויחליפו לה לצמיגים חדשים ואפילו את הלב שלה, המנוע, היא מוכנה שיוחלף החדש, יעיל וטוב יותר, ובעיקר חזק יותר מכונית היא כמו בן-אדם, שרוצה כבוד, שרוצה יחס ראוי וככה לגרור אותה חסרת אונים לעיניי כל... זו השפלה כבדה בשבילה.

אין הפתעות בסיפור הוא מת וזהו זה אני מאחל לי רק כל טוב בבית זונות הזה אני לא הולך לשום-מקום אין קסמים, הכול נגמר אף רופא לא עזר לו הזיעה על הפנים שלי אומרת כמה קדחתי באמת ובבדיה הייתי כל היום מסתובב אני אח חורג הם בזבזו את כל השפנים שלהם על כלום הם הפריחו את כל היונים גם אם יש בי אמת או בדיה, אני לא יכול לאחוז בידיים את מה שנגמר לא נשאר כלום, אין יותר חיוך הזמן כבר לא רופא, לבוש בגדי חבלה בתוך מלכודת שנים בתוך אותה הביצה ואני לא יכול להיאחז בעמודי הדרכים אני פורש לי לחיים חדשים טבלנו בתוך מערבולת הסתבכנו בענפי הג'ונגל ועכשיו אין בי יותר ואין בך אני קונה אותי בערימת דגנים של קורנפלקס שנים אני לוקח גלולות, יותר מדי כימיקלים, פחות מדי שפיות עכשיו אני נוסע, לאן אני לא יודע אני בדרן מיותר לגמרי הם אמרו שאני גדול, לא נעלבתי, מיד הגבתי, כי אני חבר בחברת עצמי שרואה תמונות בעיניי רוחי "אתה הולך ויורד מהפסים לגמרי" לא נעלבתי, מיד הגבתי, ישבתי וכתבתי את המילים שלי, כי טוב לי בחברת עצמי רואה אותי תמיד מולי, כי טוב לי בחברת עצמי גם את לא מ...

נגמר הבן-אדם, הזדחל תהומות חשוכים סגר את מעטה הקרח מעליו נעל כל דלת וחלון ניתק טלפון, ביטל אינטרנט, ניפץ את הטלוויזיה וכל מה שהוא עושה זה לכתוב דברים במחשב שאף-אחד לא יקרא הוא אוכל כריך, סנדוויץ' כמו שהיו אומרים הם אוכל בכריך גבינה צהובה, גבינה מלוחה, טונה הוא אוכל פסטרמה וסלמי לא אכפת לו איך מכינים את זה הוא בולע ויטמינים, כדי לשמור על חיוניות הוא לא עושה ספורט, כי הוא זקן וגופו התעייף הוא שומע מוזיקה, אבל לא מקשיב הוא מתקלח פעמיים ביום בקיץ ופעם ביום בחורף הוא מחליף גרביים, וגם תחתונים הוא מכבס את הבגדים ותולה אותם לייבוש הוא לא מגהץ אותם לעולם יש מישהי שאוהבת אותו, אבל אין לו מקום בלב לאהבה שלה אז היא אוהבת אותו מרחוק ובינתיים מצאה גבר אחר והתחתנה, כי היא רוצה ילדים, בית ומשפחה הוא חוטא במשחקי מחשב כמו אידיוט זה שומר על פעילות המוח ותחושה של המשכיות בזמן הוא רואה סרטים מאוחר בלילה, אחת או שניים בשבוע הוא תמיד בוחר את הסרט ב-VOD, כי הוא לא אוהב שיחליטו בשבילו ב-מה לצפות הוא קורא כותרות חדשות מתוך הרדיו, אבל לעולם לא צופה במהדורות חדש...

בחרמון האדמה קשה, אבל השלג והגשמים מרככים אותה, שהיא הופכת רכה כמו ספוג נקבים-נקבים, חלולים-חלולים האבן רוצה להיות אל, אך קודם עליה להפוך צומח והצומח רוצה להיות בעל-חיים ובעל החיים רוצה להיות אדם והאדם רוצה להיות מלאך ילדים אומרים - כשאהיה גדול, אנהג במכונית החתולה שלך אומרת - כשאהיה אדם אהיה כמוך כשהאדם מכיר ומתכלל באל, הוא אומר - כשאהיה גדול, אהיה כמוך תחנת היציאה היא אבן תחנה סופית היא אל בדרך יש התפתחות בכולם *שלנו* זה דומם>צומח>חי>אדם רק האדם מביניהם מסוגל לצאת ממחול המריונטות ולהפוך מ-בן-אדם - לאדם כלומר לפעול ברמה כלשהי של בחירה חופשית כל בן-אדם ואדם נולד בן-אדם, אבל לא כל בן-אדם הופך לאדם בעצם בן-אדם זו חיה חכמה, כד שיהפוך לאדם מה שהופך בן-אדם לאדם הם שאלות קיומיות שעולות בו ואז מתגלה מעט האדם כשהאדם לוקח על עצמו את כל תכונות הבורא - הוא אדם שלם ומשם הוא עולה מדרגה לעולם רוחני, ללא גוף חמש גלגולים, מאה, אלף, בסוף זה יקרה בגלל שמבחינת הבורא מושג הזמן לא קיים והוא רק המצאה של האדם, אלו לא חייבים להיות גלגולים עוקבים בזמן שהמצאנו...

האם כשהיית ילדה הייתה לך חיית מחמד כזו שאהבת ובה טיפלת אני אוהב אותך כמו שאני אהבתי את חיית המחמד שלי רק שעכשיו אהבתי חזקה יותר הו, מאמי, מאמי, מאמי, אל תלכי לי, מאמי כמה שאני אוהב אותך, אללי, אל תלכי ממני, אל תלכי ממני.

לקחתי את הבגדים של אהובתי, השכבתי אותם לישון, ליטפתי אותם עד שיירדמו ומיררתי בבכי פרשתי את בגדי אהובתי לאור השמש, ניגנתי להם נעימות רומנטיות,\ לחשתי להם מילים של אהבה, ומיררתי בבכי בגדיי אהובתי, אהובתי שלי, הבגדים שהיא הייתה לובשת, במיטה, בחממה בגדיי אהובתי היפה בנשים, מה אעשה כעת, תגידו לי בגדיי אהובתי הטובים פה מונחים ואני עייף מ-לבכות וליילל בגדיי אהובתי ללא אהובתי, כאן תובעים הסבר, כאן רוצים להתגשם אוי, אהובתי העירומה, בבת-עיניי, משוש חיי, את הבגדים תלבשי בבקשה, כדי שאוכל לראות אותם מולבשים עליך אל תשאירי אותי לבד מקונן, תפסיקי ללכת עירומה כחיית השדה, 'לבשי את בגדיך היפים למראה, אוי, אהובתי, 'לבשי את בגדיך... ואני מיילל ואני בוכה ואין מחמה ואין תקווה ותקנה ואין סיבה שיהיו לך בגדים אם את לא לובשת אותם ואין סיבה שאת תהיי קיימת אם את לא לובשת את הבגדים... איך היא אהבה להסתובב בבגדים האלה לעת ערב, כשהירח נושק טל בוקר והכרובים מחמיצים היא אהבה לכסות את גופה באלה הבגדים היפים, זיכרונות כמו חול ואין מה לאכול... הבאתי אתכם הבגדים עד אליה, ש...

שתיים, שלוש קומות לפעמים ארבע של בניינים משני צידי הכביש ועליהם מטפסים סולמות על הסולמות וגם על הגגות, יש אנשים חצי עירומים וגם נשים, ששרים ורוקדים וזורקים קונפטי ומשפריצים מים ולמטה על הכביש - הקרנבל תחפושות גותיות ושל ליצנים וגם של זונות וזונים וסרסורים, גם מאדאם הולכת שם הם רוקדים על במות ממונעות, הם הולכים בכביש מענטזים ומענטזות סרטי נייר וניילון צבעוניים עפים סביב והחיוכים לא נעלמים בנים לבושים כבנות ולהפך וזוגות, גם מאותו מין, מתנשקים ומתגפפים מוזיקה של סלסה ורומבה ועל גגות תאי הנהגים שנוסעים לאט יש זיקוקים ואנשים שם שותים, גם למעלה, גם למטה, הם שותים ואוכלים גם איברי מין על המדרגות הלולייניות הבוגרים מתגפפים ועל הגג בני נוער רוקדים חשופים, משפריצים מים, יום חם מאוד, תחפושות וצבעים, מוזיקה, אלכוהול וריקודים חג ליום אחד בריו במאה שעברה, כולם שמחים. 

בארגזי החול אוהבים לרוץ להשפריץ חול על המגלשות וילד וילדה יודעים גם שבחפץ חשוד אסור לגעת וגם לא להתקרב אם באה המכשפה הזהובה שהיא בעצם פיה אל גן השעשועים מיד מתאספים שומרים מרחק היא יכולה להפוך ילדים לאבנים דווקא היא אישה טובה אור קורן ממנה בצבע זהב היא אומרת לראות אתכם משחקים, זה עושה לי טוב אבל אימא ואבא של כל הילדים, אומרים שהיא מכשפה, אם אור זהב יוצא ממנה ועדיף להתרחק מי יודע מה אנשים נחמדים כאלה זוממים היא לא פיה ולא מכשפה היא רק אוהבת להתלבש מוזר, כמו שהוריה הלבישו אותה בהונגריה אור הזהב? תחליב שהיא מורחת על גופה, בשביל לא להישרף מהשמש, היא נורא רגישה רק שאור השמש נותן לתחליב הילת זהב הילדים מאוד מוקסמים מזה אותה זה משעשע.

אקדח מים שיורה מים אותו ממלאים מהברז ששוטף מים נמלא אותו קולה מהברז נמלא אותו באוויר דחוס עם בוץ אקדח צעצוע או אקדח אמתי שיורה קליעים חיים או משפריץ אלכוהול או קולה בכוונת לייזר נקודות אדומות ברז מטפטף מים כמשאבה מבארות מים עמוקים הוא נשבר כשהמיץ נשפך ובאקדח צעצוע מתנפצים נפצים.

שנים אני נמצא במערבולת יותר מדי ביחד, פחות מדי לחוד עכשיו אני פוגע, בך? אני לא יודע רק תבכי, רק תבכי בכל מדמעה יש התחלה חדשה וכל יציאה בשירותים היא קשה זהו היום, זה הזמן, זה הרגע, באבא ציון קורא לי מ-כל הכבישים זה היום, זה הרגע, זה מה שציפינו, שבאבא ציון יביא לנו חיים חדשים זה כל השיר, לא חכם, לא נוגע ברגש אותו רציתם להרגיש זה הים שטבע בתוך ים שטובע וכמו ים שטובע גם אני טובע שנים אני חולה באדמת, יותר מדי תרופות, פחות מדי בריאות עכשיו אני נוסע, לאן? אנ'לא יודע אל תבכי, אל תבכי בכל מוות יש לידה חדשה וכל לידה היא קשה זהו היום, זה הזמן, זה הרגע, דוקטור אבראמוב עושה לי את כל הבדיקות זה היום, זה הרגע, לבריאות זו ציפינו, דוקטור אבראמוב יוליד אותנו לגוף חדש זה כל השיר, לא חכם, לא נוגע, דגתי אותו מתוך הביוב זו הסירה שטובעת בים ללא מים וכבר יש מי שטובע ואין מים וגל זה כל השיר, לא מצחיק, לא קולע, אני מחרטט ואתם לא חייבים לקרוא זה פיוט הרחוב של שוטי הרחוב, ששותים כוסית-כוסית וצוחקים בהתאמה בלי שום פאנץ' ליין או מוסר השכל, או משהו שבאמת יכול לעניי...

בדרך למילווקי... שתיתי בירה חשמלית מוקצפת עם רעלים ותבלינים חריפים. וכשאימא שלו נכנסה בשער, מחקתי לה את הפנים בקליע טם-טם. עברו ימים רבים מאז, ועוד דמה מדמם באדמה והמורשת שלה לא עברה. כשפים, רעלים, היפנוזות, חלומות רעים, שיבושים בחשיבה, יד אוחזת מגן-דוד ומגואלת בדם. הם בחשו בעיניים שלו עם מזלג והשאירו חורים ריקים. הם פתחו לו את המוח וגרמו לו לאכול את המוח של עצמו. הם צבא ציון החוטא שלא יודע קבלה מה הוא והביא את התרבות שלו מהכפרים הערביים במרוקו. אויב מבית שהורס אנשים ומשפחות שלמות בשם הגאווה המושתנת שלו. ברברים. אימא שלה הייתה בדרך למילווקי והיו איתה ילדים, אז לא היה לה פנאי להכניס ראש בריא למיטה חולה, אפילו אם זה יכול להציל חיים, של המשפחה שלה. זין על המשפחה שלה, שתלך להזדיין, עכשיו יש לה משפחה משלה והזדיינתי לפנייך ויש לי ילדים שנולדו לפני הבכורה שלך ועוד הרבה לפני שהתחתנת. כשהיית עוללה, שם. פתחו לא חור בראש והשתילו בתוכו מסמר. הוא לא ידע מה לא בסדר אתו והם התבדחו שלא חסר לו בורג. ניסו להרוג אותו ברעלים ותאומות כל-כך הרבה פעמים ואפילו אבא שלו השפוט ש...

אתה יודע, הייתי הכול בשבילך, אבל שכחת אותי, קרעת אותי לגזרים אני רואה אותך כל הזמן, מסתובב בשכונה, לפעמים אני פונה אליך, אתה לא מכיר אותי, לא מכיר אותי כבר כמה דמעות בכיתי, כנראה טעיתי, הלכתי בדרכים בהם העדפת לשכוח אותי, הם עשו לך את זה, השכיחו אותי ממך בהיפנוזה בוודאי נכנסת למרפאה עם חיוך, וכשאמרו לך, אתה תשכח אותה, נזכרת שהייתי לא טובה לך, ושכחת, שכחת, שכחת אותי כל יום הוא כמו חלום בו הירח שוקע ומביא את המחר כל לילה הכרית מלאה דמעות וגם אני שוכחת, אני שוכחת אותך היטב אני רואה אותך באור השמש אני שומעת את קולך בכל מקום אני ארצה להספיק לדבר אתך אבל אתה כבר לא שם.

עכשיו, כשעמוק ושורף בעיניים עכשיו, שנינו במירוץ מטורף הרחק-הרחק מ-עבר למים מ-עבר להרי החושך - שם מזמן-מזמן עוד לפני שנולדת, עוד כשהיית דולפין - שם גם עכשיו, אחרי מאה שנות קוקה-קולה, עדיין יש בך משהן משם חתלתול צוחק, גרגמל מגחך, ועוד כמה דרדסים ששכחתי את שמם אך עדיין בכל זאת הומה הים 'שמרי, 'שמרי על המגבת הירוקה שלך היא עלתה לך מאתיים שקל - המגבת הירוקה שלך 'שמרי על הירוק במגבת הירוקה שלך, ובכלל, 'שמרי על שמוליק ברווזים, ברווזים, בואו הביתה - לא רוצים בואו להרוג - לא רוצים בואו לשחוט - לא רוצים אה... אימא שלכם תאכל בוטנים - לא מפחדים קוראים לי שרגא, אני חי בגאגא לא הייתי ילד רך, אז היו קוראים לי... חברמן אימא 'חכי לי, לאן הלכת לי גם כשהזאב ינשוף, אני עדיין... אעמוד אברהם, אל תלך לכאן, כי שמוליק הקטן יאכל אותך, הממ...

על הכביש הפרוץ בין ישימון לחידלון אני ועצמי נוסעים לא מסתכלים אחור אנחנו מתמוטטים, שוב אנחנו שותים אנחנו מעשנים בדרך למילווקי זו עונת אביב, אחרי חורף קשה נוסעים בלי לחזור, לא יודעים לאן - רק שהשם נשמע יפה הוא מזכיר חלב אנחנו מתעלפים, שוב מתעוררים אנחנו מעשנים בדרך למילווקי סמים קלים בדרך למילווקי קרלסברג על ההגה וגראס בחניות אנחנו נוסעים למות ומאוד מאושרים אנחנו נוסעים למות במילווקי כי השם נשמע יפה הוא מזכיר חלב לא היינו שם מעולם לא יודעים מה המצב באיזו שפה מדברים ומה התרבות והלך הדברים אבל אנחנו נוסעים לא לחזור אנחנו מסוממים אנחנו נוסעים בלי לחזור למות אנחנו שם רוצים בדרך למילווקי.

אין צורך שתגידי שאת מצטערת שלום, אני הולך הביתה אני אהיה בסדר, אז אל תדאגי שלום, אני הולך הביתה נמאס לי לטייל בין ארבע קירות וכל מה שיש לי זה האינטרנט אני צריך קצת אנשים לדבר איתם לא דיברתי עם אישה שנים רבות בא לי קצת להתמסטל מסמים קלים, למרות שזה ייעשה לי רע אני רוצה למות מסיגריות ולהשאיר אתכם עם עצמכם בתוך המדמנה אין צורך שתגידי שאת מצטערת שלום, אני הולך הביתה אני אהיה בסדר, אז אל תדאגי שלום, אני הולך הביתה אני רוצה לראות קצת טבע ולא אכפת לי שחרקים ייכנסו לי לאוזניים אני אתפוס טרמפים לכל קצווי המדינה, מעולם לא אשלם על כרטיס נסיעה יש לי מה שנקרא זמן קצוב לחיות אין לי שום כוונה לבזבז אותו במקום הזה העלוב, העלוב, העלוב... אין צורך שתגידי שאת מצטערת שלום, אני הולך למות אני אהיה בסדר, אז אל תדאגי שלום, אני הולך... למות.

הם החליטו והתחילו לארוז הם יצאו לפני שהשמש זרחה הם השאירו את דלת הבית פתוחה לאן הם ילכו אם הם לא יודעים את הדרך? הם שתו מהיין ופנו אל הרכב הם העמיסו עליו כל מה שהם צריכים הם התניעו את הרכב והחלו נוסעים לאן הם ילכו אם הם לא יודעים את הדרך? אל תחכו לנו כאן, אנחנו הולכים מכאן, אנחנו דוהרים על סוס לבן, אנחנו פונים למערב שם היין משובח ותמיד גשום ואף-אחד לא מציק לאף-אחד שם המיטה נעימה והמוזיקה טובה וכל אחד מושיט לכל אחד יד אז אל תבכו לנו כאן, אנחנו מסתלקים מכאן, אנחנו עפים על נשר לבן, אנחנו פונים למערב.

הררי קרח על לאן שהעין רואה המוות במרחק עשרים אלף קילומטרים מ-פה, בתוך תל שלג בשממה הררית כשהוא מת הוא מת קפוא וגופתו נשמרה בקרח עשר שנים, עשרים, חמישים והזמן עשה את שלו ואני עכשיו אישה זקנה אבל הוא נשאר יפה כמו ביום בו הכרנו הוא הלך באחו, שבאביב הוא פורח אבל בחורף הררי שלג מכסים אותו והוא הלך למרגלות ההר צבע לבן רך נוצץ מרחקים שלא נגמרים של לבן בדרך במסעו של חייו, מנקודה לנקודה לחזור אליה הר השלג התמוטט עליו, הייתה מפולת הוא נקבר תחת חמישים מטרים שלג ונשאר שם לעד לא היה לו סיכוי כשהשלג הפשיר באביב, מצאו אותו בתוך בלוק קרח לקחו אותו למקום מיוחד קר מאוד, כדי שהקרח לא יפשיר השאירו אותו קפוא ושלם, בתוך בלוק הקרח כשבעלי המקום התחלפו, ב-של מוות מפטירה של הבעלים הקודמים, קיבלתי את ההודעה גופת אהובך קיימת ונשארה כתמיד, בתוך בלוק קרח הוא ענד את השרשרת שנתתי לו, זה רואים מבעד לקרח זיפי הזקן שכה אהבתי ועיניו הכחולות הפעורות כשהוא אהב אותי ואני אהבתי אותו הייתי בגילו, עלמה צעירה עכשיו אני זקנה ובלה ושבעת זוהמה סוחבת רקב בנשמתי והוא נשאר כמו מצבת ז...

היגיון מערבי הוא רע לנפש האדם גם חוסר היגיון מזרחי הוא רע לנפש האדם הם צריכים ללכת בהדדיות, כמו המוח הימני והשמאלי הימני אחראי על דברים אמנותיים ורגשיים ורוחניים, והשמאלי על היגיון יש לנו מוח שלם, עשוי משני חצאים ביניהם מחבר עצב עבה כמו חבל טבור, שמזרים מידע ממוח ימני לשמאלי ולהפך, ומאזן ביניהם הצד הימני מחזק את השמאלי ולהפך הישענות רק על צד אחד גורמת למצוקה נפשית, שסופה בבית משוגעים.

מהרמקול עולות מנגינות נוגות-נוגות הן עולות וגם צבעים בכל מיני גוונים חלומות יפים מישה חולם על בורקסים שנאפים בתנור וגם תפוחי-אדמה ועוף ממולא באורז עם צימוקים בינתיים אנשים מדברים ברמקול והוא אופה עוגות חול עוגיות פימו ופלסטלינה מחמם לחמניות ופיתות קפואות אבל הוא חולם שהרמקול ישדר תמונות זזות ולא רק צלילים כמו טלוויזיה או הולוגרמה או מציאות מדומה והוא ישקע בחלומות על עוגת שוקולד ופיצה ועל הבובה נחמה את הבובה נחמה הרדיו שידר בקולה של אישה שהיא הגננת שהוא אוהב ורוצה להתחתן איתה היא אמרה לו ערב טוב והרמקול שידר כשאבא בגד באימא ואימא בגדה באבא והוא נשאר לבד בבית הגננת רותי שידרה לו בובה כמו שהייתה לו כשהיה קטן ואמרה לו שקוראים לה נחמה ואמרה לו לטפל בה כי הבובה קטנה ולא מבינה מיד הוא אפה אותה בתנור שתהיה חמה ונעימה כמו גוף של אישה כדי שיוכל איתה להתכרבל כמו שהוא רוצה להתכרבל עם הגננת רותי אבל הבובה נחמה נשרפה ואיתה לבו ויאשה הקטן הפל הלום קרב מה לך יאשה כי תבכה, אתה לא יודע שבתנורים רק אבא ואימא משחקים?

זה הגוף, שמתבייש מיד זו התאווה, שלא נאמרה זה הרצון, לחיבור ותשוקה זה היצר, שאין בו דבר רע אז אל תסתיר ממני, שאתה רוצה אותי ואל תתחבא ממני, כמו שהם אומרים ואל תסתיר ממני, שאתה רוצה אותי ואל תלך ממני, כשאתה רוצה לבוא ואל תמנע מעצמך, את חשק המגע ואל תסתיר ממני, שאני חושק בי אז תתפשט וזה יעמוד מיד אז תחדור, וזה יכאב רק קצת אז תרד, ותטעם מה אתה רוצה אז תרגיש, את פי החם עוטף זכרותך ואת תגיד לי שזה לא מוסרי ואל תחשוב שגם אני לא יכולה בלי ואל תחסוך ממני, את העונג שלי.

היא צעקה עליו היא הייתה אחוזת אימה היא צעקה שהוא לא מאכיל אותה, שהוא לא מזיין אותה, שהוא לא משקה אותה, שהוא לא מדבר איתה, שהוא לא משתף איתה, שהוא לא מראה לה אהבה הוא נכנס למרפסת בשתיקה עם הסיגריות ועם פחית בירה הוא לא ענה הוא לא היה יכול לדבר הרדיו ניגן שיר דיכאון של רדיוהד הוא שמע אותה אורזת ומקללת ואורזת הוא לא היה יכול להראות לה שהוא אוהב אותה כל-כך, עד מוות.

אנשים בלי נשמה משוטטים ברחובות אחרי חצות, קור אימים וחושך מוחלט פנסי הרחובות כבויים מכוניות חולפות אטומות אני ניצב מול הדירה דלת ברזל עבה על הדלת אין שלט פה לא גרים בכיף אף-אחד ואחת. משטחי פליז רקועים עם חריטות ברזל פרחים משטחי הפליז זקני ממני והפרחים דהו היא לא פותחת את הדלת, היא בודדה בתוך הדירה אין לה מה לחפש בחוץ אין לי מה לחפש בחוץ עוד כי העיר מתה והרחובות ריקים אין לאן ללכת ואין מה לעשות אני בודד וגם שיכור. הדממה והחושך אוכלים את הנשמה דופק בדלת, אין פעמון, היא לא פותחת, היא לא עונה החומה מונעת ממני, היא גדולה וחזקה ממני, אם אתנגח בה אשבור את כל העצמות החלשות שלי. קולות טלוויזיה מ-דירות אחרות ראיתי מבחוץ את האורות מהבהבים בחלונות המלכודת סגורה עליי כשאני בחוץ היא בודדה בפנים, אני בודד בחוץ. אין איפה להיות אני עייף וגם שיכור מיואש מהחיים שלי אני רוצה מיטה לישון בה, לראות את פניה של האישה לאכול פרוסת לחם עם גבינה לבנה לשתות מיץ ענבים. לכוד בחוץ.

אני מתקלח במכונית מכונית למבורגיני אדומה מבריקה עם צמיגי מגנזיום רדיו אקולייזר משובח דוושה כמו חמאה כשאני דורך עם סבון בין אצבעות הרגליים יחף על הדוושות שם הסבון הצרפתי שלי חלקלק כמו קוס של אישה בין הרגליים שלי, בתוך התחת שלי נעים להעביר את נעימות הסבון על הזין הקשה ידיים מחליקות על ההגה בתשוקה רגליים יחפות של גוף עירום, שרירי ומסובן, לוחצות את הדוושות כפות ידיים גדולות ומסוקסות על ההגה בין אצבעות הרגליים - סבון.

אצלי בעלי מבשל אני לא יודעת איך הוא מבשל כל-כך טוב, הוא מעולם לא למד בישול, אולי רק מאימא שלו, שהייתה בשלנית נהדרת ביקרתי בכל המסעדות הכי נחשבות בארץ וגם כמה בעולם ומעולם לא אכלתי אוכל טוב כמו שהוא מכין אני מנסה להבין מה הסוד שלו, אבל הוא טוען שהוא בעצמו לא יודע, ואני מאמינה לו עד שדיברתי עם איש אחד חכם וגם שתיין לא קטן, על קבלה ודברים כאלה וכשהשיחה הפכה לדיבורים על אה ודה, סיפרתי לו על הבישולים הנהדרים של בעלי ושאני לא מבינה איך דווקא הוא מבשל כל-כך טוב, במטבח המנוע שלנו, ללא ידע מוקדם כמעט האיש החכם הביט עליי רגע במבט ארוך ולגם מהבירה "מה, את באמת לא יודעת?" הוא שאל תמה התבלבלתי, יש משהו שאני מפספסת? משהו שכולם מבינים ואני לא? "יש לו תבלין סודי," אמר האיש החכם "באמת?" אמרתי נדהמת, "לא ראיתי שום תבלין סודי כזה, כל התבלינים לגמרי רגילים," האיש החכם צחק, "זה תבלין שלא רואים והוא טעים יותר מ-כל תבלין," "אתה יודע איזה תבלין זה?" "כן," אמר האיש החכם ואני כבר חשבתי לקנות את התבלין הזה ולהפ...

הם גמרו עליי את ההלל נטלו אותי חסר רוח חיים לכאורה ועשו לי לוויה כיד המלך כבוד כזה של אנשים וקינות, לא קיבלתי ולו פעם אחד בחיי חפרו את הקבר מסותת טוב-טוב, עם זוויות ישרות ומחוזק במוטות ולבנים, שלא יקרוס פנימה עטפו אותי בתכריכים מבד יקר מאוד, שנרקם בחוטי זהב עליו ציורים, של מלאכים, לבבות ופרחים הניחו על הגוף שלי אינספור פרחים וכיסו אותי באדמה משובחת היישר משדות מוריקים, ללא טיפת עפר ואז הניחו מצבה עשויה שיש טהור לבן-כסוף, עם עיטורי כסף וזהב ופסל מלאך מרכין ראש בראש המצבה עשו גינות מסביב ושבילי מעבר וספסלים ובית תפילה קטן והכול חתמו בנצח הזמן, עם תפילות לעילוי נשמתי, מהקובלים הגדולים והקדושים ביותר אבל אחרי כמה חודשים, כבר לא היה נוח לי בקבר הקטן אז יצאתי חפרתי את דרכי החוצה הלכתי הביתה שלי וטיגנתי חביתה, כי הייתי רעב בגלל שלא אכלתי חודשים הם ראו אותי וצעקו עליי - "מה אתה עושה פה, אתה מת!" אמרתי להם שנמאס לי להיות מת וחזרתי מהמתים והם נורא התרגזו "לא, לא יכול להיות כדבר כזה, אתה מת וזהו זה!" אבל לא בא לי להיות מת, אמרתי "זה ל...

אתמול עישנתי את הנרגילה החצופה ביותר בעולם היא הביאה לי פרשים מעולמות אחרים, הפרשים היו צבעוניים הם דהרו לחפש את החופש שלהם, הם ייתנו אותו לנסיכה והיא תהפוך אותו לחופש אינסופי שיינתן להם החופש זה בעצם פרח בצבע זהב ועשוי משי שגדל על הר הקרח, עליו גר מכשף רע ואכזר, אבל גם זקן מאוד הוא פרש ומחכה למותו אחרי עשר אלך ו-522 שנה וכל שנשאר לו זה הפרח, להתנחם בנקמה מתוקה ואחרונה אבל הם רוצים את הפרח, הפרשים שנשלחו אל ההר הם רוצים לטפס על הר הקרח, בקור מקפיא של מינוס 52 מעלות ולקטוף אותו מבגינה הקטנה של המכשף הרשע אבל המכשף הרשע כבר לא כל-כך רשע ולא אכפת לו שינסו, מה כבר יקרה, הם יקפאו בקרח או ייפלו מההר כמו קודמיהם, ש-כל השלדים שלהם נמצאים עמוק בקרח, את נשמותיהם הוא אוסף לצנצנת אבל אם הם יצליחו, למה לא, להגיע לגינה שבראש הר הקרח, ולקטוף את הפרח ועוד לחזור בשלום הרי הוא יכול להשמיד אותם בנשימה, ממרחק של אלפיים קילומטרים, אך לא ייעשה זאת, שיתאמצו ואם יצליחו - יצליחו הוא יטמון זרע חדש, ויגדל פרח קסום אף-יותר, למשוך פתיים והרפתקניים, שיקפחו את נפשם על צלעות הר השל...

ראו אותו רץ אחרי משהו הנעל שלו הייתה קרועה הוא התנשם בכבדות, הבן-אדם מעשן שנים, אבל הוא לא הפסיק לרוץ אחרי מי אתה רודף, בן-שרמוטה? ראו אותו רץ כאילו כפה אותו השד, הנעל שלו התפרקה תוך כדי ריצתו, אבל הוא המשיך לרוץ כמו לא שם לב הריאות שלו השתנקו, הלב זעק לעזרה, אבל השרירים ברגליים היו חזקים והוזרם להם אדרנלין והוא רץ לאן אתה רץ, בן של זונה? התפרקה לו אחת הנעליים וגם השנייה איימה להתפרק הוא רץ עם נעל אחת והקיא תוך כדי ריצתו הוא היה גבר מבוגר וחולה מאוד ועשרות שנים לא רץ, אפילו לא הלך הליכה מהירה ופתאום כמו חייב לעשות משהו, או להספיק משהו, או לתפוס לאן אתה רץ, בן של אלף זונות? הנעל השנייה התפרקה הוא מעד, אבל מיד קם הוא רץ יחף אבנים נתקעות לו עמוק בכף הרגל אנשים עשו לו קבלת פנים, שברו זכוכיות בהמשך דרכו אבל הוא רץ עליהם כמו לא יודע ולא מבין כפות רגליו זבו דם עיניו היו מזוגגות הנשימה נעתקה ממנו הלב שלו כמו משאבה נחנק מאיים להתפוצץ והוא רץ לאן אתה רץ, מזדיין בתחת? לבו פסק לפתע, בבת אחת זה היה כה מהיר רגע הוא רץ ורגע נופל מת רגע חדור מטרה ורגע נ...

מגלגל סלע במעלה הר השיר ברדיו אוחז בו וחומק מתגלגל על תפוח בחלל, בחללית המהירה בעולם שוקע למעמקי התודעה האינסופית, כמו שטיח שהפך לביצה טובענית נופל במנהרה ללא סוף לבטן האדמה העולם מסתובב ואתו התודעה ש-רצה במקום כמו סביבון שמפזר צלליות חגות בחושך הכול מתנקז לצבע שיערה כשהיא מדברת אתך כי צבע שיערה לא מתאים לבגדיה.

אף-אחד לא יודע את זה אבל יש לך חיוך סודי ואת משתמשת בו רק בשבילי אף-אחד לא יודע את זה אבל יש לך תנוחה סודית ואת משתמשת בה רק בשבילי אז תני לי הרווי אותי תשקי אותי מה-נקטר שבין רגלייך קנטרי אותי תאהבי אותי תני לי לאהוב אותך ואת אפרסק חלצייך...

הנה הוא יושב על המדרגות מחבק את הדובי הוא רואה את זה בשמשת החלון בה פנים מציצות מ-חוץ ל-פנים סיגריה מעלה עשן עבד בצבעים שונים ערפל צבעוני מכסה את הדירה כוכבים זרועים בחוץ דרך השמשה הנה הוא רואה דברים שלא ידע שזה קרה אנשים שהוא מכיר עושים ואומרים דברים שלא ידע המציאות נשאבת מתוכה פנימה, מתרוקנת ומתמלאת שוב כמו פעימות לב דברים בראש משנים את תפיסת המציאות במציצה מהסיגריה שהיא חומר טוב לנשמה העיר רוחשת, מכוניות, אנשים, בתים גבוהים צומחים תוך שניות כבישים נהרסים בקצה הסיגריה בוערת להבה כתומה קטנה הזמן יוצא מהתלם ומשליך עבר-עתיד לכל עבר המקומות כולם מתנקזים לשמשת החלון מבפנים.