הליקופטר

יחפה על משטח לבן לחם לבן מתפורר בין אצבעות שקופות הקירות מרוחים צבעים ללא היגיון הרצפה מוכתמת בצבעים ויש עליה זרי פרחים לבושה לבן, יום חתונה רק שאף-אחד לא מתחתן איתה הגשם מתאסף על הזגוגיות, טיפות קטנות שמנות והעיניים שלה יבשות כמו חורים שחורים הוא אמר שהוא יבוא ולכן היא לובשת שמלת חתונה, כל יום ויום, כבר שנים אולי היום יבוא שום מכתב או אימייל, שום שיחת טלפון או מסרון אף-אחד לא יודע מה אתו, הפסיקה לשאול אבל לובשת כל בוקר את שמלת החתונה, אולי יבוא, היא צריכה להיות מוכנה על השולחן בחדר הארוך והגדול יש שולחן ערוך ועוגת חתונה לבנה מלאה קרם וסוכר שנים עומדת שם העוגה נרקבת לאט, מושכת חיידקים "זו עוגת החתונה שלי," היא אומרת "וזו שמלת הכלה שלי, רק צריך חתן, הוא יבוא," הוא לא זוכר אותה ולא את שמה הוא בארץ אחרת, עובד עבודת כפיים ומשתכר בלילות יש לו הרבה נשים, יש לו הרבה זונות, יש לו הרבה ילדים שהאימהות שלהם מגדלות הוא שכח אותה כליל בוקר של חורף, גשם על הזגוגית עננים לבנים מכסים את השמיים מאופק עד אופק מנגינה נוגה עולה מאיזה רדיו, ב...

כאילו את חושבת ש-רק תציגי את עצמך תשתקי ותהיי יפה ותחייכי לכל שטות שלי ותבהי בי בעיניים מעריצות אני אהיה שלך ואתחתן אתך ואעשה לך ילדים ואפרנס אותך ואת הילדים או שתתבעי אותי על מזונות בזמן שאת יושבת רגל על רגל בוגדת בי עם אישה או גבר מבשלת משהו פעם ביום ושוכבת איתי לפעמים כדי שאהיה רגוע וארגיש שאני מקבל מה שאני צריך.

- תגיד לי מה הוא אמר + הוא אמר שאת הכי יפה בלי בגדים, כלומר עירומה וגם בלי איפור, כי הוא אוהב את הפנים האמתיות שלך וגם בלי בושם וכ'ו, כי הוא אוהב את הריח הטבעי של הגוף שלך, כן, גם אם הוא מסריח - מה עוד הוא אמר + הוא אמר שתמיד הוא מתקלח לפני שהוא שוכה אתך, כדי שיהיה לך נעים ונקי אבל אחרי שהוא שוכב אתך, הוא לא מתקלח,\ לפעמים אפילו במשך שבוע, כי הוא אוהב את הריח של הגוף שלך עליו - מה עוד הוא אמר + הוא אמר שהיו לו אהבות רבות, והוא חשב שכולן אמתיות עד שהוא פגש בך, והבין לבסוף מה היא באמת אהבה אמתית - בחור חמוד + כן - מתאים לך לעשות סקס?

חנות, שעת לילה מאוחרת אנשים בודדים משוטטים באפלה החשוכה חתול לבן מתפנק ליד החנות, מבקש מעט מזון בעל החנות זורק לו נתחים של גבינה קשה, אורות הנאון הבודדים צובעים את המדרכה הרטובה בפרדס אדם נאבק עם פחדיו מתייסר, מתפתל, מבקש גאולה מאלוהים אוטובוסים חולפים בשעת חשכה אנשים בודדים רציניים, שקטים, מחכים לאוטובוס בסבלנות חתול תופס תפוח זהב בשיניו שהגיש לו בעל החנות והולך בעליצות וחדווה ל-עבר הפרדס ירח משוטט, נגלה ונחבא מאחורי עננים מכוניות רציניות דורסות את האספלט השחוק אדם יושב מובס בפרדס, תחת עץ תפוזים שאין בו פרי הפרדס מת מזמן, ישן ונטוש ואתו גם לבו ששקע באשמה, חרטה וייסורי מצפון החתול הלבן מואר עיניים, ניגש אל האדם ומגיש לו את תפוח הזהב אדם מחזיק בתפוז חזק בין אצבעותיו, מלטף את החתול שמתנער במהרה וחוזר בעליצות כלעומת שבא בתוך התפוז - ירח דם, אהבות שנשכחו מזמן ותמונה למזכרת, של נעורים חולפים מזכירים לו ימים מוארים אומרים - הכול מכתוב, ואין סיבה לאשמה, חרטה וייסורי מצפון כי כך נכתב מלמעלה שיקרה וייעשה וכל האמת שנותרה בעולם הבל זה - היא האמונה.

נבדוק את זה לעומק, הנה אנחנו מתחילים... בעיניים בוהות לתוך החושך, לב הנשמה האפלה של העולם בתוך הריק הנקי מכלום, בתוך מרבדי השלג שלא נגמרים בתוך ערפל לבן צבעוני, בתוך שמלת ערב של כלה זונה על הדרגשים של שחקני ה-שש-בש והקלפים, על מיטת כלולות מלאה זרע, צעצועים וקונדומים משומשים בנפול הערב כבד על עינינו, מי יציל אותנו מדרגות לגיהינום או לגן-עדן, טיפות של ייאוש ועצב, או טיפות של שמחה וחדווה ענקים מכסחים את העולם בידיים גדולות וההמון שותק ונמלט אחוז אימה לחורים באדמה רגליים יחפות של אישה צועדות על קוצים, מסמרים ושברי זכוכיות, והעיניים שפעם היו מלאות דמעות - נשארות יבשות.

נתרגל את זה בזהירות, אחרי הכול אנחנו ככה היא לבד בבית, שעת ערביים היא עבדה כל היום, אין לה ילדים בעלה עדיין לא חזר מהעבודה היא בישלה לו משהו קל ואכלה בעצמה ועכשיו היא בת 42 ונראה שלא יהיו ילדים על הקיר תלויים תמונות ממוסגרות של האחיינים היא כבר לבושה בגדים קלים, קווין במערכת הסטראו היא הולכת יחפה, מכנסיים דקים רחבים, על המרצפות הקרות, בודקת את עצמה במראה של חדר המקלחת יש סדקים מתחת לעיניים, קמטוטים הפנים נראות טוב, אבל לא כמו כשהייתה בת 20 השיר מתחיל קצת להאפיר, אבל זה כמעט לא מורגש העיניים בוהות, מפוחדות והמומות קרב, לא מלאות מיץ, תבונה וחוצפה, כמו כשהייתה בת 20 אבא כבר לא פה, גם לא אימא האחים והאחיות לא מדברים הרבה, הקשר רופף הרבה אלכוהול זרם במורד הגרון מאז שהתחילה לשתות בגיל 30 המשקה הראשון בשרשרת המשקאות התחיל כשלבעלה לא עמד בפעם הראשונה, והיא מאוד רצתה עכשיו היא הולכת למרפסת, משבר גיל הארבעים מודדת את העולם בעיניה ושואלת מה היא עושה בו ומה מהות הכול יונים צורחות מ-עבר לעמק, השמיים מתכסים טללים לו רק יכלה להבין בעצם, מדוע חייה מתנהלים כמו שהם מ...

הוא הורגל לכלי נשק על הקיר, מתחת למיטה ומתחת לבלטות אביו היה חובב נשק הוא ידע אהבה מה היא, אבל היא הכתה בפניו בגלל אגו האנשים והוא יצא למלחמה הוא טבח במאות אנשים, גברים, נשים, זקנים וטף הוא שרף אותם בחיים, הוא אכל את בשרם, הוא קצר להם איברים והכניס אותם למצבים מסוכנים הוא ידע שזה יתנקם בו, זהו חוק האהבה כל דבר רע וטוב חוזר כמו בומרנג והוא עשה הרבה רע אבל לא היה אכפת לו כי הוא היה מטורף הוא נולד בשנת 76 של המאה הקודמת, ילד קטן, מלאך, שמאוד נפעם מהעולם ואהב את כולם וכולם אהבו אותו אבל ככל שגדל, כך יותר בזו לו, כי הוא כבר לא היה קטן וחמוד, אלא "חמור גדול," כמו שכינה אותו אביו ולאט-לאט אנשים ניסו להשתמש בו, כמו בכולם, כדי שיעבוד קשה ויקבל מעט כדי שיכבד את חוקי המדינה הלא הוגנים כדי שיקשיב לאנשים טיפשים שנדמה להם שהם חכמים, רק בגלל שהם חלק מהממסד ואולי עשו תואר או שניים האדם הראשון שהוא רצח היה המרצה שלו באוניברסיטה המרצה כל הזמן לעג לו שהוא טיפש, רק בגלל שהוא לא קיבל את דרך המחשבה הממסדית הוא שחט אותו במאכלת ואז קיצץ את גופו ופיזר בתוך האדמה,...

- וואיי, איזה ריצה דפקת! מה קרה?! מי רודף אחריך?! + דינה הזו משוגעת, היא רוצה שאני אכניס את הזין שלי לקוס שלה. - אההה... השתגעה לגמרי, ממש מטורפת... + באימא שלי, אני לא יודע מה יש לה היום. כל הזמן היא נוגעת בזה שלה... - אה... טוב שברחת... אני רוצה לדעת מה שלומה, לבדוק אם צריך רופא איפה היא גרה? + רחוב זה מספר זה דירה זו. - אני מיד אגיע לשם כדי לבדוק שהכול בסדר איתה... בינתיים תיכנס לבית ואל תפתח לאף-אחד, במיוחד לא לה! הטירוף הזה עלול להיות מדבק. + אתה חושב? - בטח. כמו שפעת. אני אבדוק אותה מהר ואחזור. אולי זה רציני. + הו, אני מקווה שזה לא רציני... - אי-אפשר לדעת... אני אעדכן אותך כשאחזור. + טוב... מסכנה, חולה... - היא תבריא, אני מבטיח לך :)

- היי, שמוליק, דינה אומרת שליקקת לה את חור התחת! + חרא הדינה הזאת! חרא של אישה!

חחח... איזה זין ארוך יש לי אני מכניס אותו לקוס של האקסית שלי והיא בכלל גרה בעיר אחרת חחח... איזו לשון ארוכה יש לי אני מלקק אתו את הדגדגן של האקסית שלי והיא בכלל גרה בעיר אחרת חחח... איזו אצבע ארוכה יש לי אני מענג בה את הרקטום של האקסית שלי והיא בכלל גרה בעיר אחרת.

גבר, הולך בודד חצר אחורית, כלב שקט עיניים מתלקחות בתוך אפלה אישה צועקת, ילדה בוכה גבר, לא טוב לו בפנים הרבה סמים, משקאות חריפים הולך בטל בשעות של הלילה מקשיב לכל האנשים רבים והם רבים על כסף, והם רבים על מין והם רבים על אגו והם רבים על מרחב מחייה והם רבים מה יהיה מחר, ומה צריך לעשות ולמה לא עושה והם רבים כי מכונת הכביסה התקלקלה ולמה שילמת כל-כך הרבה כסף, למה? והם רבים מה לצפות בטלוויזיה והם רבים מי יטפל בילדים והם שותים כי אין מחר והם משקרים כדי לא להיות אשמים גבר בודד, שעות לילה מאוחרות, משחק עם הכלב, משתין ליד עץ גבר בודד חוזר לבית ריק, אין עם מי לריב, אין עם מי להיות.

אתה מתעורר באמצע הלילה, אפילו הציפורים ישנות ירח מכושף מרחף בין ערפל לעננים, נדמה שכולם עליך מוותרים אתה עף גבוה, אתה לא חוזר אתה עף מהחלון, לא מוותר איש לא ייראה אותך יותר נדמה שהעולם עליך וויתר הולך על פסי הרכבת עם אזניות באוזן אולי תחלוף רכבת ותסיים את הכול מת לשלוח חבל לירח, יודע שזו טיפשות אתה קטן ותמיד היית, כמו כל בן-אנוש מונע כל השבוע חלון פתוח, גשם יורד ולב טובע רציתי להיות פה, אבל לא מצאתי טעם, למרות שניסיתי ורציתי.

ירח ירוק בוואדי זמן ללכת לישון, ילד הרדיו צורח שירים צורמים בעמקי המדרגות אתה מגלגל אותה, למה? לא נשארו לך חברים וחברות אני עומד לגעת בירח כשאף-אחד לא ייראה האלכוהול בוורידים, המוזיקה בעורקים, השמש השקרנית מסנוורת את העיניים זה יום טוב, זה יום טוב, שום-דבר לא קורה הפחד תופס אותך חזק בלב כל גלגל המתגלגל, למעלה-למטה, מגלגל גלגל אחר כל בור ישן, בולען, מחכה שייפלו אליו לא נשאר לי דבר, את לא פה אני שותה לאט-לאט בא הכאב "לב שבור הוא לב שלם" אני מחכה, אני רוצה מיד כמו פקמן אובד בין הקירות מתפרק מאבן לחול.

ברברה בנבנישתי יצאה לחוצות היוצר בלי עט בשרוול היא ציירה עם האצבע עננים וקשתות צבעים על פני השמיים היא הרימה בניינים מ-עפר והגביהה הרים חפרה עמקים ו-וואדיות ופרצה מעיינות בסלעים צימוקים, הם אמרו, זה טוב לבריאות אל תתן להם לצרוח כי האיש משתולל הוא מכה בסלע הוא פורץ אנרגיות חסומות שלא יכולות להיות בעולמו ברברה בנבנישתי נקברה באדמת בור ליד עיירה שלווה, ליד פסי הרכבת, ליד השדות, ליד פרדס מת, ליד מחצבה היא שברה את כל הכללים של צביעת פני השמיים ועל כך נידונה למוות וחיסלו אותה הרימו אותה גבוה בעניבת חנק על עץ וקשרו היא רקדה את ריקוד המוות לפני שנחנקה פרי מוזר יש לעץ הארז אם לארזים יש מתים - יאכלו אותם אזובי הקיר הצימוקים שתולים בשמיים כי שם ברברה שתלה אותם זקני צפת אומרים שזה שיבח את טעם הרקיע בסמטאות צפת נושבת הרוח שהיא רוח השכינה והיא קרה ועשירה בחמצן ילדים רצים, ילדים רצים, כי הם מעולם לא מספיקים ובבתים מסתגרים הזקנים.

שמישהו ירחיק אותי מהשמש כל יום אני מתעורר לבד אין מרגרינה עם הגבינה, אין ירקות עם החביתה אני לא מצליח לחשוב או נושא ראוי לחשיבה לא מתקלח כבר חודשים, לא יכול לסבול את גופי החשוף בחורף מגדל זקן ומגלח, משתדל לקצוץ ציפורניים שיער הראש צומח פרא, עוד מעט אעשה קוקיות הכוס קפה - שחורה כמו גיהינום מי מייצר אותה ואיזה רעל שם בה בסיגריות שמים לי דשא מיובש במקום טבק ומחירי הדשא במקל הנייר גבוהים-גבוהים, כי הממשלה חרא אני שותה בירה - אני תופס ראש אין מה לעשות עם השכל, למה לשמור עליו לימודי קבלה בשביל הנפש פנימה אני אדם עשוי אגו כי אין לי עשירייה סרט טוב בטלוויזיה ו'תן לי לשכוח את החיים המחורבנים שלי, את האלימות והרוע תוציא אותי מכאן בשקט ויפה, בלי כאבים ובלי דרמות כמו להחליק על סלע ב-גל נסוג עומדים שומרי הראש של הממסד, המצפון, הדת, השיטה, ומלקים בשוטים כל מי שמבקש עזרה כל הזמן לתוך האוזן צועקים לך מה לעשות, מה לחשוב הם מ-ס-ב-י-ר-י-ם לך אתה רוצה לעלות את כל התקשורת באש.

אנחנו לא מרוצים גנבו לנו את האפיקומן הגנב גר בשכונות הפשע הזמנו משטרה, היא חוקרת בינתיים אנחנו מקבלים איומים לבטל את התלונה כלבים בדמות אדם נשלחים אלינו עם אלות, מכים על הדלתות חלונות נופצו, הילדים מפחדים הם אומרים שבאים לאכול אותם הרעים ייאוש וחוסר-אונים כזה לא הרגשנו שנים מאז שהאסם נשרף בגלל סוס שהפיל את העששית, והאש התפשטה עד לאחוזה ולשדות וכילתה את הבית ואת היבול לקח לנו שנים להתאושש ודווקא כשהתחלנו "לעמוד על הרגליים", נפלה עלינו המכה הזו - גנבו לנו את האפיקומן אנחנו בקשר אדוק עם רשויות החוק והאכיפה חוקרים פרטיים, חצי שכירי חרב, לא בדיוק חוקיים, מציעים לנו את שירותיהם זה פלילי, אבל אנחנו שוקלים, אם לא תהיה ברירה עלינו לעמוד על הרגליים שוב ויאה מה לא ניתן לילדים בני שמונה להכתיב לנו את...

מן שאגה כזאת חלולה של זאב רעב ומיואש בשדות הנגב מטייל לו נע-נד גיבור ירח צף בשמיים מים שחורים שאגות ההרים מתגלגלים עד למפתן הסלעים ארובות עיניים תכלת נפקחות לאט בשדה פרחים ילדה קטנה ממששת את החיים דם זולג מכותרות הפרחים, וגם צוף, דונג ועסיס דבורים רעבים עטים על פרח התינוקת המוטל בשדות עיניים רעבות, עיניים נפקחות, אי-שם דממה כבדה נופלת הזאב בדמדומי הערב מחריש ובולע אנחה, מתכנן נקמה בשמיים ירח נודד, ארץ תחתיו מתהפכת עיניים מטילות מורא נדלקות על פני השלכת.

ילדון קטון הלך לישון, לא נרדם - חלם חלום, איך הוא מציל את הנסיכה והיא נותנת לו לזיין אותה, קם בבוקר עם שפיך בתחתונים, אבל לב מאושר, לא סיפר לאף-אחד, רק לדובון פיוזון, שאתו הוא יישן המון.

- מעביר אותי תלאות, משעבד אותי, לא נותן לי לנשום! תגיד לו להפסיק! + אני הוציא אותך מהמקום הזה. המקום הזה לא טוב בשבילך. הוא מוציא לך את כל החשק לחיות! - בדיוק, זה מה שאני אומר, הוא משפיל אותי עד עפר עד שאין לי חשק להרים את הראש. אני מאבד את החשק לחיות! + אתה תחיה גם תחיה,\ וגם תרים את הראש. אני אכניע את הבן-זונה שמתעלל בך. אני אגרום לו להצטער. אף-אחד לא מתעסק עם חברים שלי! - אני רוצה שיכאב לו ואני רוצה שיכאב לו מאוד. + יש לי בדיוק מה שצריך - טנק! אני אשתמש בו נגדו ויהי מה! - אני לא רוצה טנק נגדו, אני רוצה מטוס קרב! נשק יום הדין! אל תטפל בו בכפפות של משי. זו מלחמה! ואנחנו מנצחים!

איש מת מהלך, רחובות חשוכים מנקי הרחובות ישנים וחולמים ידיים על העורף, אש בוורידים להצטרף ללגיונות החושך, זה כמו להטביע דג בים החושך מתמלא סימנים, אורות זוהרים, כמו תמרורים ילדים קטנים ערים, זקנים על מקל בוהים ירח משחק משחקים עם עננים שיבולת שועל קמלת בגנים בנסוג העננה אל השמש החמה, שזורחת בעצלתיים מעל לגינה על דרך עפר, בלי שום מטרה, הולך איש עייף וממלמל נעימה בין ירח שוקע לתהומות חשכה, שם נפשו נצלבת בין תקווה לחשכה ערפל זוהר מצית את השמש וכל העולם יוצא במחול המלחמה.

יין נמזג בפונדק, רב- הובל מרוצה מחר ספינתו תיקח אותו, הלאה-הלאה מזה הוא חופן שד, הוא צובט ישבן בעוד חצי שנה מעכשיו, הוא יהיה אי-שם הראש מתכווץ, צבעים בשיער אש בעיניים וניצוצות באישונים אתמול לקחו לו את העסק, אין כבר סיבה להישאר עסקים על פני הים נראים טובים יותר.

עוד מעט אני מגיעה רק עוד דהירה קטנה עוד מעט שמיים שחורים מלבינים עוד מעט צצים כל הכוכבים עוד מעט הירח עולה - ופורח עוד מעט סוף למדבר האכזר עוד מעט אני שם, איפה שהכול נגמר עוד מעט אני שוקעת למצולות של שובע, של זחיחות ושלווה הדרך קשה ומפרכת, אבל אני לא מוותרת אני נאבקת ברגליי, אני נאבקת בידיי, אני משתמשת בשיניי, כדי להגיע אל המקום המוכר אש בשמיים, צדק מ-על ונוס ויופיטר עושים סקס בחלל... אני גומרת. הגעתי.

המפפ... - מה קרה? נשברה הקערה - לא נורא, נקנה קערה חדשה אבל תכלס לא אכפת לנו מהקערה, אם היא נשברה או לא לא היו לה, לקערה, רגשות סנטימנטליים והיא גם לא הייתה יקרה בכלל לא רגשית, לא כספית, לא ערכית, לא מסורתית לא משפחתית, לא אתגרית היא הייתה סתם קערה מצויה, שאפשר לקנות ב-שוק בשקל ועשרה לא עניין אותנו אותה הקערה אלא... מה שהיה בה.

חושך אצלי במיטה אמרה לפני שהיא נרדמה שנמאס לה מ-כל החושך אל החלון באה המציאות כמו נמר אכזר היא הסתערה וחושך לא יכלה לקום מהמיטה כמו עובר היא נסגרה אז הם באו וניערו אותה, כל אותם שומרי ממסד אמרו לה מה היא צריכה להיות, מה לעשות באיזה יום ובאיזו שעה חושך נלחמת מול העולם היא שונאת את כולם כי הם לא מניחים לה להיות רק חושך וכשחושך נשברה והעולם נפל כבד על גבה מתוך סדק באדמה, כל-כך קטנה היא הבינה שעליה להפיץ אהבה מה שתתן - תקבל כוח הפרט הוא מכוח הכלל ויראת השם היא כל מה שיש בלי אמונה אין לאדם כלום, וחבל.

הוי, מיס פיגי, כה יפה ושופעת, עם מרפסת רחבה אהבתך לקרמיט ממיסה את לבי התמסרות והערצה כה טוטלית אבל היום בבוקר אכלתי אותך בצלחת, למרות שאני לא שומר כשרות אכלתי גם את הרגליים של קרמיט, למרות שאני לא שומר כשרות הו, מיס פיגי, לבי מדמם על הטבח שביצעתי בך אך היה עלייך לגעת - אין כמו בייקון טוב.

בלונדי, בלונדי, כיצד השארת אותי לבד במדבר, באמצע בית-קברות? בוא אליי בלונדי, ונשפשף זין זה בזה בלונדי, הכול עשיתי בשבילך, היינו אחים לנשק, זה יותר מ-קשר דם זה כאילו אנחנו אותו האדם איך אתה מרכיב אותי על צלב המוות, ומניח לי למותי? עברו הימים, הייתי מכוער, במציאות שלנו אין הרבה ברירות אם אתה לא הורג - אתה נהרג אם אתה לא לוקח - אתה לא מקבל זו שאלה של הישרדות בעולם אכזר מאוד זו שאלה מי מת ומי מהיר מי מת ומי טיפש מי מת ומי אמיץ מי מת ומי חכם ונבון זה הכול תלוי באבק השרפה ועכשיו, כמו סכין בגב, כמו סכין לתוך הלב במרמה דווקא חיבבתי אותך משאיר אותי למות לבד במדבר, באמצע בית-קברות, עומד על צלב ועניבת חנק סביב צווארי וידיי קשורות מהגיהינום אקלל אותך - בן של אלף זונות!

העולם שלנו אינו מספיק, בוא נעשה ניקיון כללי הרבה סבון, ספונג'ה, ליקוקים של רצפות אתה תעמוד פתוח עם רגל מפושקת הם יודעים שטוב להם, אבל לא מודים הם יכולים לנצח, אבל לא נאבקים הם חושבים שהחיים טבעיים כמו פרח שפורח ואין סיבה לטפל בהם בצורה כלשהי אבל הגלים מטלטלים את הספינה, ללא היגוי, ללא ניווט וכיוון ובמוקדם או במאוחר הם מתנפצת על הסלעים עולה על שרטון טובעת, מתהפכת, הולכת לאבדון תחתיות איפה המפות שהבאנו לך, למה לא השתמשת איפה הוראות ההפעלה שניסינו ללמד אותך, למה לא למדת איפה הספינה הקטנה שלך, תקועה ב-חור באדמה, בין דגים בוהי עיניים, בתוך חורים כחולים של נקיקים תת-מימיים מה שלא תספיק פה, אתה אומר, אעשה אחר-כך יש לנו הרבה מאוד זמן, אה, בג'ונגל עם האפנות הפוליטיות, החברתיות, הכלכליות המתחלפות אנחנו נדע בכל מקום מה לעשות, כמו ציפור מבויתת, אה? רחום וחנון, ארך אפיים ורב-חסד, אבל חסר סבלנות לעצלנים.

כאילו יש לו זהב בין השיניים כאילו המוח שלו עשוי מיהלומים אנחנו שונאים את המתרומם הזה, כי הוא לא בא לשחק אתנו אם הוא היה בא לשחק אתנו, היינו צוחקים עליו הרבה היינו מרעילים אותו ומסממים אותו, והופכים אותו לחיה נואשת אם הוא היה משחק אתנו, היינו יכולים להשפיל אותו עד עפר אבל הבן-זונה חושב שהוא יותר טוב מאתנו, ולא מתקרב אלינו אז דפקנו אצלו בדלת, דיברנו בנימוס אמרנו לו שאנחנו רוצים להיות חברים שלו, בשביל לעקור לו את הלב - אבל את זה לא אמרנו והוא בן-זונה מתנשא, לא פתח לא רצה לדבר אתנו, כאילו הוא ממש ידע מה אנחנו מתכננים עליו אבל הוא לא ידי, ובכל זאת לא פתח זה מעיד על מגלומניות והתנשאות, ואנחנו לא נסבול אנשים כאלה בקרבנו אם הוא באמת היה יודע מה אנחנו מתכננים עליו - דהיינו אבל הוא לא יודע, מאיפה לו לדעת, הוא סתם תופס מעצמו אז לכלכנו עליו שהוא תופס תחת, והוא היה לו עבר מופקר כאילו ש-לנו לא היה... אבל אף-אחד לא יודע ועדיין ראשו במרומים, חושב יש לו זהב בין השיניים, והמוח שלו עשוי יהלומים זה לא יפה שהוא מתנהג אלינו ככה, בסך הכול רצינו לכסח לו את הצורה, זה ...

ילד קטן עם שפם הלך בבוקר לגן אמרה לו הגננת - למה ילד קטן ועוד עם שפם? אמר - אני רוצה להיות כבאי, להילחם באש לחיים ולמוות אמרה - אבל אתה קטן קטנצ'יק, אתה לא יכול להיות לוחם אש אתה טפילו בקושי יכול להיות נעלב הילד הקטן עם השפם על עמקי נשמתו, הלך לנדוד, בכה, בכה נדד בכל רחבי הגן, מהנדנדות עד חצר החצץ האחורית לבסוף הגיע להחלטה - אני אהיה לוחם אש ויהי מה אבל היום הוא כבר מבוגר והוא לא לוחם אש, הוא מחתים מכתבים בדואר חותמת גומי, מחתים, מלקק בולים, מדביק יש לו אישה לסבית בת-זונה מזדיינת בתחת, אומרת לו - לא רוצה אותך, אתה לא מביא מספיק כסף אמר לה - התחתנת איתי עם עם כספומט? אמרה - רציתי שתהיה כספומט, אבל לא מילאת את הייעוד שלך לכן אני מתגרשת ותובעת ממך את העור שעליך ככה זה בנות - זונות אסור להתחתן לא היה לו כסף לחיות למרות שעבד כמו חמור - בגלל שהוא גבר והיא ישבה רגל על רגל וחיה כמו מלכה מהכסף שלו - בגלל שהיא אישה חשב לרצוח את הבת-זונה, אבל החליט לשדוד בנק היום הוא מחתים מכתבים ומלקק בולים בכלא מעשיהו לא חבל? נתת אמון באישה מי עושה דבר כזה? אתה טיפש? ...

איזה יום מסריח... חשב סטן בעוד יושב בתוך הזרע של עצמו ועדיין נחרד מסרטון הסאדו שראה. זה מסריח שאני גומר מכזה גועל נפש, מה, אני סוטה? הרהר סטן בינו לבין עצמו. אבל הוא לא הרהר הרבה זמן, כי הוא לא היה מהמהרהרים. הוא פתח פחית בירה עם טעם של שתן וגומי, ושתה ועישן והקשיב למוזיקה. אולי אני צריך לפתוח את החלון, חשב סטן. אבל החלון היה כבר פתוח. מתי פתחתי את החלון, תהה סטן. בזמן האחרון זה קורה לו הרבה, שהוא עושה משהו ושכח שעשה. טוב שפתחתי את החלון, הוא חשב, למרות שאני לא זוכר שפתחתי אותו... "אני פתחתי אותו!" הוא שמע קול. הוא הסתכל ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, למעלה ולמטה, ולא ראה אף-אחד. "אני ממש פה!" אמר הקול. אבל סטן עדיין לא ראה אף-אחד. "איפה אתה, בן-זונה מזדיין..." סינן סטן. "בראש שלך," אמר הקול, "בראש הקטן, השיכור והממורמר שלך," חרא בלבן. "אז תצא מהראש שלי, מאדרפאקר," "לא," "למה?" "כי אני זה אתה," כוסומו אלף פעמים, מה זה אומר? "אני האיש הקטן שיושב לך בראש, מביט מה אתה עושה ואומר וחושב, ומשתומם,...

אתה חושב שאתה מיוחד אתה כן אני רואה בעיניך אני רואה איך אתה צוחק עליי, יורד עליי, רומס אותי רק עוד מאבק על הכוחניות שלך כי לי נמאס מזה, נגמר לי מזה רק עוד מאבק על הרבה דברים ואני אניח לי להיות אני שוב, חופשי שוב אני אעשה דברים בדרך שלי, או בדרך שלי, או באף דרך יום אחד תראה דברים בדרך שלי ותעשה דברים בדרך שלי כמו שאתה רוצה שאעשה דברים בדרכך יום אחד תראה דברים בדרכי אתה לא תדע איך זה קרה.

ילדים רעים וטובים מסתובבים-מסתובבים בחוצות העיר הסואנים, בעיירות מלאות עצבים ילדות רעות וטובות מתפתות-מתפתות, לילדים רעים וטובים ילדים רעים וטובים עושים מעשים בגופן של ילדות רעות וטובות ילדות רעות וטובות, הופכות נשים רעות וטובות נשים רעות וטובות, מפתות ילדים רעים וטובים ילדים רעים וטובים מתפתים-מתפתים, לנשים רעות וטובות נשים רעות וטובות עושות מעשים בגופם של ילדים רעים וטובים.

למה אתה מציק לאח שלי הקטן? אתה רוצה שאני ארביץ לך? לא ידעת שיש לו אח גדול, אה? לכל אחד ואחת יש גב לא, אל תבכה, אני לא ארביץ לך כי אתה ילד מסכן וטיפש, חסר ישע אנחנו לא גיבורים על חלשים, לא ככה חינכו אותנו אבל אתה גיבור על חלשים, נכון? לכן העיקרון שלי לא תקף לגביך לא, אל תבכה, בכל זאת לא ארביץ לך, למרות שיש לי כל זכות כי אתה ילד מסכן וטיפש, חסר ישע אני רק אגיד לך משהו, אם תשמע אם תקשיב ותבין אל תציק לאח שלי הקטן, תתעלם ממנו, כאילו אתה לא רואה אותו, כאילו הפך לרוח רפאים אל תדבר אליו ואל תפנה אליו אל תעשה פעולה כלשהי מכוונת אליו מעכשיו אתה לא רואה אותו - ברור? כי אם אתה תראה אותו - אני אראה אותך, אם אתה מבין את הרמז ואני יודע שגם לך יש גב, אבל אני לא מפחד, אני אקבור גם את האחים שלך הגדולים, וגם את אבא שלך אני מקווה שאנחנו מבינים אחד את השני, אנחנו מבינים? יופי, תפסיק לבכות, נקבה, תהיה גבר.

אישה היא כמו אש ומי שמתעסק באש - נכווה גבר חושב שהוא משהו, שהוא כל יכול ואישה היא חלשה וכנועה ומסכנה אבל אישה כמו אש, ומי שמשחק באש - נכווה וזה לא משנה אם היא אישה טובה, או יפה או חכמה היא אישה, ומעצם זה שהיא אישה - היא אש ומי שמשחק באש נכווה.

היא הייתה מרוסקת על הכיסא, כל העצמות שלה היו שבורות היא הייתה מרוסקת על הכיסא, אחרי שהוא עבד על העצמות שלה בפטיש היא הייתה מרוסקת על הכיסא, במרפסת הישנה הצופה אל השממה היא הייתה מרוסקת על הכיסא, ורק רוח השקיעה החנוקה אירחה לה לחברה הוא היה שמח ועולץ, כשהוא התקלח במקלחת הרחבה הוא היה שמח ועולץ, כי טוב לו בחיים לגרום כאב הוא היה שמח ועולץ, כי זה ליל יום שישי הוא היה שמח ועולץ, כי הוא הולך לחגוג עם קוניאק.

במלוא הקיטור, אף-פעם לא לעצור, לרסק בקטר הרכבת כל מחסום, להפוך אותו לשבבים זו הייתה השירה שנשמעה, והיא הייתה חדורת מהפכה זו השירה שנשמעה מעבר לארצות השממה, והכניסה אש בלב כל המתוסכלים והממורמרים אבל מיכה האזין לבוב דילן, ולא שמע את השירה שהתנגנה ברחובות אבל מיכה קרס והתמוטט ונכנע מזמן, ולא היה לא ראש למהפכות בכל זאת העיר עלתה באש, וכל המוסדות הציבוריים התרככו בביישנות לתוך הלהבות אבל בכל זאת אנשים עם כלי נשק מאולתרים, התעמתו עם כוחות מוסדות השלטון, והיו נהרגים בשני הצדדים אבל מיכה היה כבר זקן, שבע ימים ימים ועטור זקן לא הוא רצה לשמוע על דברים כגון זה, הוא רצה לכלות ימיו בשקט, למות שלוו, הרבה זמן לא נותר והם דפקו אצלו בדלת, אמרו אהיה לנו לאב והם גערו בו ודחקו בו לשאת את לפיד המהפכה, אבל הוא לא ענה וכש-כל הארץ נחרבה, ולא היה מה לצפות עוד הוא אכל טונה מתוך קופסת שימורים, ונכנס למיטה כאילו כלום לא קרה הוא הניח את ראשו על הכרית הוא האזין לרחשי הלילה הוא נרדם בטוב ובנועם הוא לא התעורר יותר הוא התעורר בגוף אחר, בתקופה אחרת.

גרמני אתלטי עם שרירים בולטים מסנוור לה את העיניים גרמנים יודעים ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים, אבל אין בם אנושיות הזין שלו עבה וארוך, משתלשל כמו תוספת שתופסת הוא מחדיר את הזין הרפוי לתוך הכוס הארוכה, היא הייתה רוצה שיחדיר אותו ב-שלה הוא גר רחוק, ופה בעלה בבית שמן, דובי, חם, אוהב, אכפתי לשכב אתו זה כמו לשכב עם בובת ילדות רך ונעים, כמו נעלי-בית נוחות, אבל היא רוצה אגרסיבי כמו בסרטים הגרמניים שוב היא מקריבה את עצמה למען חיים נוחים.

היא קוסית. לא פלא שאנסו אותה. גם אני הייתי רוצה לאנוס אותה. לא הייתי אונס אותה, אבל הייתי רוצה.

אמרו שהוא הלך לפני שהוא חזר אמרו נפלו פניו, לבו נכמר אמרו הלך לישון ולא יכול לחזור אבל כל מה שהוא רצה זה למגן בגיטרה הם שפטו אותו עם תמרים בידיו והורידו את החבל, כיסו את פניו אמרו שהוא לא האיש, שהיו עוד לפניו אבל כל מה שהוא רצה זה לנגן בגיטרה בתוך הרי החושך, מ-עבר להרי השחור בתוך מערה חצובה באבן, על אדן כלוב של ציפור בתוך מה שהוא קוראים לו בית, ויש שקוראים לו קבר מודרני הוא מחלק קלפים למי שבא לו רק לא את החבל, הוא צועק, כי הוא עשוי ממילים רק לא את הפתגם הידוע, כי לכל פתגם יש פתגם סותר רק לא את השבשבת שמסתובבת על הגג רק לא את ה-אס שלא תמיד נחמד יש יריות בתוך השכונות האפלות מישהו מפעיל יד, נשמה מחליפה גוף יש את השבלונות שמפעילות את המוסדות אגרוף של זעם מתוך מכונה, והוא נופל שדוד ועל הירח עץ נופל ואיש לא שומע וילדה מסתובבת יחפה בשכונה, איש בא לא נוגע הירח מחליף צבעים כמו לפי עונות ואיש אחד נופל שדוד מעומס התקופות בין לבין ירח תם, האש לא נגמרת השפתיים ממלמלות פסוקים, הלשון עוד מלחכת אגרוף הזעם בין לבין פוסח על כסילים ואש התמיד אשר בהר שרה שירים נוגים...

תקנה מ-יד שנייה, הוא אמר לי עברתי דרך הזכוכית עופות גדולים פרשו כנפיים בקניון אנשים קפצו מקומות עליונות על המדרגות הנעות היו שקיות ובתוכן טמונות חבילות-חבילות הן הגיעו וחולקו לידיים קטנות מ-כל המקומות, לכאן את לא רצית להגיע כלבים כמו מוניות חיפשו אותך החדרים הקטנים בתוך שכונות קטנות, על המיטות שרועות גופות ובטלוויזיה ברוס-לי ובידיים פיצוחים הרבה פיצוחים של הרבה נערים ריח זיעה והורמונים, ריח זרע שהתייבש אם זה לא כדורגל - זה סרטים כחולים.

מקהלת תותחים בתוך גופי חופרת-חופרת, אה! אני גמרתי. גם את הקוטג', גם את המיונז, גם את שלמה, וגם את ברוך שלום עליכם מלאכי השלום, הקדוש ברוך הוא... למרות שהוא עומד למות, לא אכפת לו, לא אכפת! האם הוא טיפש או קדוש? סינגלתי לך סינגל בן-זונה... יעופו לך האשכים מהעיניים אם אדם נעלם, הוא באמת נעלם? או רק הלך לאן-שהוא ומיד יחזור? כי אם הוא לא פה, אז איפה הוא בכלל? בתוך מציאות אחרת, מקום אחר, אולי אפילו זמן אחר כי כשהוא מסתכל מהחלון, הוא לא רואה אותי ובכלל לא את המקום בו אני גר כי הקוטג' מושלם גם בלי גושים ובכלל, מי עושה את הגושים בקוטג'?

פרצה מקהלת תותחים לתוך ים הסבל שבגופי עשתה שם שמות, עשתה שם כשפים, והורידה אותי לביובים מטונפים לא ראיתי לא אור ולא חושך, רק מטע של עננים הם שיחקו בי כאילו היו גנבים בחושך וגנבו את שרידי שפיותי מה עוד אעשה, לאן עוד אלך, בעולם אכזר ושפל זה כיצד אמצא מזור לנשמתי המרוסקת, לכתם השחור על הקיר איפה אפשר למצוא רק שקט, קצת מרגוע ל-יקיר האם נפלה בינתם של תותחי העל? האם האוחזים בהגה שיכורים או על סמים? הם לא יימצאו עקשן כמו אלוהים, שלכל דבר במעשיו יש מטרה וצדק ויש דין ויש דיין שרשרת המקומות בהם נפלנו נגנזה מזמן על-ידי משטרת המחשבות והזיכרונות ומרוב כוונות טובות לכאורה, כי הרי כולם צודקים, נמשך השטיח מתחת לרגליי בית המלוכה והם עומדים בתור, חסרי מעש מה יהיה איתם מזדנבים כמו זנבות של עכברים, מתאמנים ומתעקשים, בזים ונבזים ולא רואים אותם ולא יודעים שמם, רק שהוא מלא חולי וריקבון ובאשה וסחי פושטים בו בלי הרף האם זה יומו של המשיח? ואם כך, זה טוב או לא? האם מתוך ה-צרות של העין, נצא מעולם של קיים לעולם שלא קיים בחושינו? או שזו תחילתה של דרך חתחתים, בו העולם ייאבד כליל...

אם ציפורים עפים גבוה, למה הם עפים גבוה? ואם יתושים עוקצים בתחת, למה הם עוקצים בתחת? ואם אנשים הם רעים, למה אנשים הם רעים? אתמול בכיתי כי חרב עולמי אבל היום הכול הרבה יותר טוב, היום אני יודע בדיוק מה אני רוצה - למות וזה ממלא אותי באושר לכן אני רוקד ברחובות הכול יש לי בכף היד חוץ מהביצים שלך לכן השמיים כחולים והציפורים מצייצות וזה לבדו אמור לתת לי תחושת חדווה ואושר לכן אני עדיין בחיים וזה לעצמו אמור לתת לי תחושת חדווה ואושר אפשר לדבר עם זבובים לבנים, זה יצירתי אבל יצירתי או לא, הזבובים האלו היו שחורים כמו הלילה והם עטו על פניי במקהלה הם חדרו לי לתוך העיניים, לתוך הפה, הנחיריים, האוזניים אני בלעתי הרבה זבובים, הקאתי זבובים, נחנקתי מזבובים הוא מכבד אנשים זרים יותר מאשר את הילדים שלו כל היום הוא מדבר על עצמו כמה הוא טוב וצדיק לא אוכלים שקשוקה של אתמול ובטח שלא של לפני יומיים, אלא אם רוצים למות לכן אני לא אוכל את השקשוקה, כי אם אני אמות, אני לא אוכל להשתכר יש לי ים של זמן לשבת רגל על רגל ולראות אתכם מביאים ילדים לעולם, כדי שלחיים שלכם תהיה משמעות יל...

זו המסבאה של ביג מאמא כולם שותים אצל ביג מאמא יש את כל המשקאות של האלכוהול אצל ביג מאמא ביג מאמא זוכרת מה אתה שותה ומביאה לך וסטן שותה בירה קרלסברג, אחרי שהפסיק לשתות בירה קורונה בגלל המגפה הוא הופתע לטובה מבירה קרלסברג, הוא אמר שהיא מאוד טעימה וביג מאמא מוזגת לו עוד כוס מהחבית ועוד אחת ועוד אחת וסטן צוחק, כי זה עושה לו ראש טוב ואומר "ביג מאמא, את הכי טובה שיש" "אני רק נותנת לאנשים מה שהם רוצים," אומרת ביג מאמא ושבעת רצון מהמחמאה בביג מאמא אתה שותה, אתה הופך פנתר יש לך את כל הסיבות ללכת למסבאה של ביג מאמא, אל תגיד אני לא יכול, אל תגיד אין לי זמן בוא מהר ו'פתח שולחן.

לא חייבת לך כלום... כל מה שאתה עושה, כל מה שאתה מדבר, כל מה שאתה חושב, לא שווה פה לא חייבת לך כלום... יודעת כל מה שאתה עושה, יודעת כל מה שאתה מדבר, יודעת כל מה שאתה חושב... לא שווה פה ככה היא אמרה לו בלילה הראשון על מיטת הכלולות מה הבן-אדם חשב, למען השם, כשהסכים להתחתן? בוודאי היה מסומם, או מכושף בסמי טמטום בוודאי היה הוזה, חלומות של אהבה ותשוקה ותאווה כיצד נפל לבור תחתיות... מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כיצד מכר את מזלו הטוב, תמורת חור בין הרגליים עכשיו הוא מחכה לשמש, מחכה לשמש, מחכה... למותו. 

גשרים יש גשרים מעל נהרות, מעל נקיקים ותהומות יש גשרים מעל ייסורים, מעל קשיים וסכנות יש גשרים מעל אנשים, למי שרוצה להיות בדד ויש את הגשרים המובילים לעולמות של מעלה, כמו מוות, או רוחניות כשהוא מת לא בכינו יותר מדי, הוא נמצא במקום יותר טוב, אמרנו אחרים אמרו שהוא פשוט המשיך בדרכו הרוחנית, לעבר ההתפתחות שלו כנשמה זה אותו הדבר, אמרתי, אבל התאבדות לא באה בחשבון כי אם אתה עדיין כאן, זה אומר שיש לך מה לעשות כאן, ולהתאבד זה לערוק, בעגה הצבאית אז הוא נשאר כאן, למרות שכבר לא היה לו מוח ולא גוף, לפחות לא תקינים אז הוא נשאר כאן, למרות שהתייחסו אליו פחות מאל חיה, וכל דקה הייתה אתגר קשה מנשוא אז הוא נשאר כאן, למרות שכמובן הוא כלל לא רצה להיות כאן, אבל המוות עדיין לא בא, ואסור לו להביא את המוות שלו בעצמו הוא היה שיכור רוב הזמן, וכשהייתה לו הזדמנות גם עשה סמים הוא היה ציניקן בדחן, הוא התבדח אפילו על עולם של מעלה כי הוא ידע שמצבו אמנם קשה, אבל זמני-זמני-זמני וכמו כל דומם, צומח, חי ומדבר, גם הוא יהיה אל בסוף המסע ויהיה שווה לאלוהים הוא יגיע לזמן בו כדור הארץ לא נחוץ ...

צער לך וצער לי, על כל מעידות השדיים בואי אישה ביום זה עכברי, לאכול ארוחת צפרדעים נשב נדבר על אה ועל דה, על חרא השוקע במים על אבינו ביבי ואמנו שרה, ועל אפרוחים ורודים בשמיים ואם לא היו אפרוחים ואינם, נשוב נדבר על ביבי ושרה צער לך וצער לי, על כך מעידות האשכים בואי אישה ביום זה נכלולי, לבית הרצח של כל העמים.

- מאיפה כל הנשים האלה? + ילדות טובות, באו ללמוד, צמאות ידע - זה לא נראה לי, נשים הן בוסיות, עוד מעט כולן כאן יחלקו לי פקודות + לא, יושבות בשקט, שומעות דרשה, עושות פעילויות רוחניות - אילו פעילויות רוחניות? + זיונים על ימין ועל שמאל - ימין, שמאל? + וגם למטה, למעלה, אחורה, קדימה - מה רוחני בזה + התחברות נשמות, חיבור קוסמי, קשר מיסטי בין בני-אדם... - גם חיות עושות את זה + אבל זה צורך גם של אדם אדם זקוק ל- אוכל, משפחה, סקס, כמו החיות, ובגלל שהוא בן-אדם, גם - כסף, כבוד, מושכלות - מה זה מושכלות? + דעת - וכבוד? + יענו מרוקאי... - חחח...

שיערה צבוע ענבר וקוצים רבים יש בו עיניה זוג יהלומים נוצצים ועורה שנהב פלדת אל-חלד מכסה את גופה, כנגד תוקפים וכנגד טורפים ציפורניה חתולים ושיניה נמרים כך בעיר העתיקה ההרוסה היא הולכת והעשן מיתמר אל-על בין בנייני העיר ההרוסה, בואכה אל המעיין הקטן, בשיפולי הדרך אל בית הכותל, ליד הכניסה לרחבה שם היו מתקהלים והקהל פורץ, בראש שלה, בראש שלה והקהל מיילל, בראש שלה, בראש הקטן שלה והם מפוצצים את החזית ונותנים גופות למאכל עורבים כך ראתה זאת כאשר כל הארץ שחתה בדם.

נשבר לו הזין קודם נשבר לו הפנים, אבל הוא היה בסדר עם זה, יענו סחה ואז נשברו לו העצמות, אבל זה היה בסדר, הכול סבבה ואז נשברו לו העיניים, אבל הכול בסדר, החיים דבש ואז נשברה לו הנשמה, אבל מה קרה? מה זאת כבר נשמה? ואז נשבר לו הלב, אבל זה קורה לכולם, אין מה להתרגש ואז נשברו לו הרגליים, אבל אפשר ללכת על הידיים ואז נשבר לו הראש, אבל כמו שאומרים, הכול לטובה ואז נשבר לו המוח, אבל מי צריך שכל בעולם כזה דפוק? אבל כשנשבר לו הזין, זה היה יותר מדי זה כאב בצורה איומה, והוא לא היה יכול לזיין, והוא לא היה יכול להשתין, והוא לא היה יכול להעמיד, והוא לא היה יכול ללכת ישר, והוא לא היה יכול לשבת, והוא לא היה יכול לישון וכל מה שהוא חשב עליו זה - נקמה-נקמה-נקמה.

הידיים עושות את כל העבודה הראש לא חושב, לא נותן פקודות לידיים אלו הידיים, הן נעות מעצמן הידיים עושות את כל העבודה הן בנויות לזה הן עמלות על כל מלאכה כמו מלקחיים של בובה כמו עטויות בכפפת מנתחים הידיים עושות את כל העבודה אין קשר לראש, רק לאלוהים הידיים עושות והכול נעשה הידיים לא יודעות מה הן עושות, הן פשוט עושות גם לא מבינות.

אני רק ילד מסכן, אף-אחד לא אוהב אותי (הוא רק ילד מסכן, אף-אחד לא אוהב אותו) אני לא מוצא את עצמי, איפה הזנב ואיפה הראש (הוא לא מוצא את עצמו, איפה הזנב ואיפה הראש) סבתא, תראי אותי, אני רק קאובוי מזדקן, ש-חי בעולם עתידני סבתא, תראי אותי, אני חי על זמן שאול, לא הייתי אמור להיות פה בכלל.

קישור קבוע למקומות עלומי שם, חושף קפלי בשר בין הרגליים, שמזמינות לתקוע מלפפון לעגבנייה, או גזר לבשר קודח ומהביל, פתוח ומשתוקק, שלא קיבל מלפפון ולא גזר, כבר הרבה מאוד זמן... והנשים בוכות, כי הגברים לא רוצים והגברים לא רוצים, כי נשים מתהפכות, ומעלילות עליהם אונס והטרדות מיניות והנשים מטפסות על הקירות,\ כי הגברים לא רוצים והגברים עושים ביד בנחת, מול סרט פורנו טוב והנשים יכולות ללגלג עליהם כמה שירצו, אבל זה עדיף על שוטרים, חקירות, פתיחת תיק, ישיבה במעצר ואונס מבריון רוסי קירח ואלים, שיושב אתך בתא, ולא זיין שבועות, ובשבילו תחת זה תחת, ולא אכפת לו אם זה שייך לגבר או אישה אז היא חמושה במבט של "פאק מי" ואין במי לירות, כי הגברים למדו להתחמק מתמרונים כגון זה הכול נראה טוב ויפה עד שהם במעצר נשים רוצות שיידפקו אותן, ואחר-כך מתלוננות במשטרה שדפקו אותן אז למה לדפוק אותן מכתחילה? נעשה ביד, יותר מהיר, פחות כאב ראש, ובינתיים נשים תתפסנה על הקירות זו הדייסה שהן בישלו...

אתה, תגיד לי בדיוק, אבל ממש בדיוק, מה אתה אוהב בי אתה, תגיד לי בדיוק, אבל ממש בדיוק, מה אתה מוצא בי הו, זה נכון, אתה לא אוהב אותי גם את, תגידי לי בדיוק, אבל ממש בדיוק, מה את מחפשת אצלי הו, זה נכון, את לא אוהבת אותי גם כי אנחנו שני זרים, שנקלעו לאותה חבית ואין לנו לאן ללכת ואיפה להיות ואיך לשרוד רק זה בעזרת זו את, תגידי לי בדיוק, אבל ממש בדיוק, שאת רוצה אותי כי אין לך מישהו אחר אתה, תגיד לי בדיוק, אבל ממש בדיוק, שאתה זקוק לנחמה נשית כן, את, אתה, צודק/ת את, אתה, כרוך/ה אחריי ועכשיו את, אתה, אוהב/ת אותי גם ורוצה אותי גם וצריך/ה אותי גם.

הם מקושרים בקשרים מאוד אדוקים, אנשים לפתוח עם השיניים את הקשרים, או לחתוך אותם עם מספריים קטנות מאוד, אנשים הם הדוקים היטב כמסמר במוסדות ציבוריים, אנשים ויש להם קודים ואמת שברורה ונכונה רק להם, אנשים השמשות הגדולות העשויות זכוכית עבה צבעונית, מסנוורים את האנשים צרובי השמש שמזיעים ברחובות התמרורים שפרושים לאורך כל הדרכים, לא מורים לאף-מקום, רק נועדו לבלום ולהאט את הדרך לתקוע אנשים בחורים קטנים באספלט, כמו בולענים, שם יישארו שתולים כמו התמרורים.

אתמול, כשירדתי אז מהעננים הייתה רטובה כבר קולות הגשם והסירנות להטו באוזנה השיבר המטפטף, הפסיק אז מטפטופו והשיבר המטפטף לחש באוזנה שיער סגול, ואודם ורוד אתמול, כשירדתי אז מהעננים הייתה רטובה כבר והשיבר המטפטף טפטף מסביבי מפצים קטנים, בגשם כחול אתמול, כשירדתי אז מהעננים הייתה רטובה כבר.