הליקופטר

 הייתה יפה כמו פרח לבן פרח כזה שכאילו עשוי מכפור, שכאילו נוצר משלג לקחתי אותה בידיי ונשאתי אותה אל ענן ענן כזה לבן וטהור כמו שהיא הנחתי אותה על הענן ונתתי לה מזון רוחני הי התערטלה מגופה והתענגה על זיו אור השכינה מעולם לא ראיתי אושר כזה בנשמה הזמן כאילו קפא והאושר היה נצחי וקבוע, כמו מעיין שתמיד נובע הילדים שלה והילדות שיחקו על הארץ את משחקי המחבואים את החסד היא נתנה להם מלמעלה הזמן על הארץ החליף עונות, ממטרים ירדו וחמה יקדה שמיים התכסו תכלת או פיזרו עננים קודרים אבל היא על הענן הלבן שלה - הייתה באושר וחסד נצחי, ופיזרה אות ללא הגבלה על ילדיה, האובדים עצות בעולם גשמי.

 מי תגיד לי לילה טוב מתהפך בשינה והוזה על גופה אוהב אותה כל-כך, קורא לה מתוך שינה החלומות מוצפים השתוקקות אליה קמתי עם זקפה כי חלמתי עליה שום-דבר לא טעים אחרי שטעמתי מהפה שלך, דב לא משתווה לו משתין ומסתכל על זין שלי, למה לא רצית אותו, לא מבין, הוא יפה מאוד בעיקר כשהוא מצדיע לך תני לי לעשות אתך שלום, להתערבב אתך אני אוהב אתך, לא יכול לבד, אהבתי לא ממומשת במיניות מטביע את ייסוריי בשינה, שותה אלכוהול כמו דג לגרש אותך מלבי, אבל את אוחזת בלבי כאילו את מוחצת את אשכיי, באצבעות החזקות החזקות היפות שלך שאני אוהב איך את לא רואה שיש לך עבד אני עבד לך מרצון, זה לא תלוי בי, זו חולשה שלי לקסם שלך איך את לא רואה שאת יכולה לעשות בי מה שאת רוצה למה את לא רוצה? את לא רוצה עבד? את קדושה עד כדי כך? כל הלילה מאונן עלייך, מריץ סרטים של תשוקה ותאווה הפכת אותי לשלולית לרגלייך, איבדתי את כבודי בשבילך מסתובב ברחובות כמו זומבי כשלבך לא אתי מרגיש התעוררות מינית ברגע שמזכירים את שמך מה עם הדמעות שאני שופך עלייך מה עם השפיך שאני שופך בפנטזיות עלייך מה עם הרעב שלי אלייך שלא מסופק מה עם לבי שרעב תמיד לך זה שאת מת...

 רציתי לתלוש את עפעפייך, אבל רוחך על עולמי הגמירה הנה אנחנו שניים, מפושקי רגליים, מה עוד יכולתי לבקש במאורת הסם הזאת עד סוף הלילה אפתח לך את התחת אכניס אותו מאוד עמוק, ולא יהיה לך זמן לנשום, כי החלון סגור ואין אוויר, לא אפעיל מאוורר, לא אבזבז כסף על מזגן את תקדחי בחום נחשפת מערומייך, כי כך רציתי כשהייתי תקוע באמצע הרחוב לילות הקיץ מזרימים בך חרמנות, אזרים בך את נוזלי האשכים שלי, המים החיים שלי אראה לך את אלוהים, בזין שלי אביא לך גאולה פרטית, לנפשך המשוסעת, המדממת בייסורים.

 קלמנטינות בשמש, תאכלו תפוחי-אדמה את כמו שורש של בצל יבש אין לך נוכחות, לא כמו גולדה מאיר את גורמת לי לשבת על כיסא, כשהוא הפוך ילדה רעה של אבא, אבא יכניס בך חינוך כל היום משתרללת במסיבות מין ובלילות עושה סמים ילדה קטנה של אימא, מכינה איתה עוגת שבת, יושבת בנימוס ברגליים שלובות, אבל בחדרי חדרים הן מפושקות רימונים בשמש, נוטפים דם לוחמים חמניות בחמה מתנפצים בדממה מפושקת רגליים למה הגדולה, עירומה בגשם, רוקדת וסוגדת ללבנה.

 רציתי בך לגעת, בין הרגליים, להכניס את היד לתחתונים שלך אבל את רצית את הזין, מה, את סוטה? תראי איזה ציצי נהדרים יש לך, כיפות סלע לבנות מושלגות, עם דובדבן בקצה לטעום את הפטמה, לזקור אותה אבל היד שלך תופסת בזין שלי תעזבי לי את הזין, מה יש לך, אוי, גורל אכזר זה שהוא עומד עלייך, לא נותן לך חזקה עליו תעזבי לי את הזין, הביצים שלי מתנפחים, את רוצה שאני אאונן לפנייך, ואני רוצה לגמור לך על הפנים שובבה, סוטה של מין, תשחקי סוליטר במקום לשחק בזין של גברים בגלל נשים כמוך - מנהיגים יצאו למלחמות, את מיצי קוס בתוך משקה קוקה-קולה, עם קרח ולימון. 

 הזמן מרפא את הכאב קפה מרפה את הכאב, אלכוהול מרפא את הכאב, אהבה מרפא את הכאב, יופי מרפא את הכאב, מוזיקה מרפא את הכאב דמותך כה יפה, ענוגה וחיננית בעינייך רואים תבונה גדולה, ושפת גופך אצילית ומאופקת לבך עדין ואוהב, מלקט שמחות קטנות נחמות קטנות שהן כחוט שני, השזורים בחייך הענווים וכשאת אוהבת, את אוהבת מ-כל הלב לא נותנת בלי חשבון כדי לא להיפגע, אבל כשהוא טוב אלייך - את אוהבת גם בשתיקה והוא חש את אהבתך זורמת אליו ממך כמו אדוות גלים ולבו גואה באהבה ולבו גואה באושר כל-כך מוקיר אותך, שבינו לבין עצמו הוא שומר סוד - שהיה נותן את חייו תחת חייך.

 בסוף אנחנו נספר אהבה בבר שלנו יש ל-מה לחכות, על השולחן יש ליטר לפחות, הברמן מוזג בלי לחכות, ישראלים לא אוהבים כוסות ריקות תגיד לברמן - אם הוא נותן כבוד, אז שימזוג לי עוד ועוד בסוף אנחנו נספר אהבה, היא התחילה בקול ענות חלושה, הלכה וגברה, הלכה והתגברה, הפכה לנהר שוצף של אהבה טהורה.

 רדיו נשמה מפציע מתוך הפצעים לב מדמם בדממה אוכלים אריזות ארוזות, בוכים בכיות קשות לילות אבודים, לילות ירח, עונג וכאב מתמזגים ובפרסומת אומרים - כולם יודעים לאן הולכים כשכואבים, רדיו נשמה, זה הרדיו שלך.

 בחוץ יום יפה,  אולי נלך לחוף הים, נשתכשך במים אולי נלך לסוף העולם ונראה שזה יום יפה ונגיע לחוף הים ונשתכשך במים יש לך ידיים יפות ועיניים יפות ובכלל את נראית טוב מאוד, גם בגוף, גם בפרצוף בבית הריק הרוחות נושבות, הבת ריק אבל הלב מלא זה ערב ראשון בלעדייך ואני איש בלי שם, שותה ערק לנחמה עצמית, מברך וסובל, מברך וכואב, אוהב ועוזב.

 מה את רוצה ל-מה יש סיבה למה תרצי אותי אני רע במיטה אני נבלה את לא מכבדת אותי מדברת אתי אני לא מבין אלי תסבירי לי יש לך סיבה ולי אן סיבה אז תניחי לי מסתובב במיטה לא נרדם שעה אולי את משחקת אתי רע לי בנשמה דמותך עולה ומבזה אותי אם תרצי אני כאן בסביבה כדי לשחק אתי אוכלת בכיף כשאני רעב אולי תכבדי גם אותי.

 אתך אני יכול לעוף, לפרוש כנפיים לך אני אשיר בית מ-כל שיר את לבי ונשמתי אני תמיד אתך לך - כדי שיהיה מושלם איך כשחיוך שלך כובש אותי, אני אוהב כשאת עושה עם העיניים.

 מה לעשות אתך את לבי לקחת בשבילי את סם בשבילך אני סתם, סרט דמיוני מלא חומות את שונה כל-כך מה הסוד שלך שמושך אתי חזק רק תביני שזה לא משחק כמו ילדה - את לא יודעת מה זאת אהבה אבל אני אוהב אותך ורוצה לדאוג רק לך מתפנקת, משחקת, כשאני אתך, את חיה בעולם שלך כשאני אתך.

 כל האושר הוא להיות אתך בכל אותם הרגעים אני מרגיש שיש סיכוי אחד, אם תנסי, רק תנסי עכשיו כשאת נכנסת לתוך חיי לב צוחק באהבה השמש כאן זורחת מעליי ומכניסה אור לחיי. >>>>>>>>>>>>>>>>>

 מה זה עשית לנו, איך הלכת מאתנו, רצינו לתת לך זיונים וסמים מה זה לא עשינו, סגדנו ואהבנו ופתאום הלכת מה עשית לגבר, הוא היה בסדר, הוא היה שפוי בגבולות המקובלים מה הוא לא נתן לך, זיין אותך ואהב אותך ופתאום הלכת מה יהיה על הילדים, הם יהיו שרוטים פסיכולוגים היום זה סיפור יקר כל היום בברים, שותה ורוקדת כאילו אין מחר מה יהיה על יאצק, הוא רצה לצחקק, כל יום היה מביא לך ארוחה ופרחים עתה הוא לא יוצא מהמיטה, כי אין לו נחמה, כי פתאום הלכת השכונה דומעת, השכנה מתייפחת, מאז אין חיוכים שלך לא רוצה, בסדר, מיכה בוכה בסתר, כי פתאום הלכת.

 ג'וני מגלגל על האצבע את טבעת הנישואים שלו ומחכה לשקיעה כי אז יוכל לשתות ג'וני צמא, המוח שלו צמא, הדם שלו צמא, הנשמה שלו צמאה לכן הוא מחכה לשקיעה פתאום גם אני כמו ג'וני חצי אלכוהוליסט מעסיק את עצמי בשטויות, כי רק בשקיעה מתחילים לחיות.

 מה קרה לילד שאונן בשדות, עת פרחו חרש הסתווניות הענוות. שעינה כל כלב ובתוך הכלוב נרדם מה קרה לו שלפתע מת ולא קם אני רוצה לחזור אל הימים הכי רעים שלי השפלים, הבזויים, כפר הנוער בן-שמן, כן חבר לא היה חבר, אי-אפשר היה לישון ילד לא היה ילד כי לא נתנו לו לנשום ועכשיו בבדידותי אני לא יודע אם רע או אם טוב מ-רוב הנזקים לא יכול פשוט לחשוב כל חיי אני נע בין מחשכים לאפלה אולי זה גורלי למות השנה אני רוצה לחזור אל הימים הכי רעים שלי המסוכנים, האלימים, הפסיכוטיים, בן-שמן, כן אויב היה אויב, כאב היה כאב, המוות היה מוחשי כמו לפת את הלב  ועתה בין רגבים לא יודע אם רע או אם טוב תולעים אוכלים גופי ולנשמה יש זמן לחשוב לא היה פה כיף, משאיר לכם ת'בלגן, להרוג זה את זה כאילו אין מחר ולא רציתי להיות כאן, אבל הכריחו אותי אבא שלי, אימא שלי, מי ששם אותי כאן על קברי אתם עומדים, אבל אני שמח יותר, כי במרומים אלוהים לי חבר.

 יש לך שבע שקל? אני צריכה להגיע לבאר שבע. מה זאת אומרת, קשה לך להביא? אני גרה בדירת חדר אחד, השירותים המקלחת והמטבח יחד בתוך החדר. אתה יודע מה זה לחרבן ליד המטבח? כשלפעמים יש סיר על האש? ואני מחרבנת ומסתכלת על המקרר, פעם קרה לך שחרבנת והסתכלת על המקרר? באתי הבנק, אמרתי לו אני רוצה תכנית חיסכון. אמר לי כמה להפקיד כל חודש, אמרתי שקל. התחיל לצחוק. אמרתי לו מה אתה צוחק יא בן של שרמוטה? אמר מה זה, זה לא יביא כלום, אין בזה כלום. אמרתי הבנק מה אכפת לך בנק? זו תכנית החיסכון שלי, מה אכפת לך מה המניעים שלי, אני רוצה תכנית חיסכון שקל כל חודש למשך עשרים וחמש שנה. שאל הבנק מה תעשי עם הכסף עוד עשרים וחמש שנה? תלכי למסעדה? אמרתי הבנק מה זה עניין שלך, לא יודעת וגם לא אכפת לך, כסף שלי, חשבון שלי, תיקח מהעו"ש שקל כל חודש - תפקיד בתכנית חיסכון. אמר זה לא משתלם לנו. מי זה לנו? הבנק. אבל אני לא עובדת בשביל הבנק, לא אכפת לי מה משתלם בשביל הבנק, הבנק עובד בשבילי, לא להפך, ואני אומרת בנק שקל כל חודש תכנית חיסכון למשך עשרים וחמש שנה. רק העמלה והטיפול עולים יותר. כמה? חמש-שבע שקל? אני אשלם. לא משתלם לך. את...

 אתה אוכל לנו מהשווארמה, אתה אוכל לנו מהבשר, אתה אוכל לנו מהדגים והעוף, אבל אנחנו לא נסכים לזה יותר אתה פונה אלינו, אתה מדבר אלינו, אתה מסביר מרצה לנו, אבל אנחנו לא נסכים לזה יותר אתה מתעווז עלינו, אתה צוחק עלינו, אתה לועג ומכה ותנו, אבל אנחנו לא נסכים לזה יותר אתה מקפץ עלינו, אתה מגלגל אותנו, אתה מקפל ומכופף אותנו, אבל אנחנו לא נסכים לזה ותר אתה בא עלינו, אתה חותר תחתינו, אתה מדבר רחוק ומאחורי גבנו, אבל אנחנו לא נסכים לזה יותר אתה בונה עלינו, אתה משפץ אותנו, אתה צובע ומקלף אותנו, אבל אנחנו לא נסכים לזה יותר אתה מראה לנו, אתה משמיע לנו, אתה נותן ולוקח מאתנו, אבל אנחנו לא נסכים לזה יותר אתה מבלף אותנו, אתה מרמה אותנו, אתה גוזל וגונב מאתנו, אבל אנחנו לא נסכם לזה יותר אתה נכנס בנו, אתה יוצא מאתנו, אתה מקיף וחונק אותנו, אבל אנחנו לא נסכים לזה יותר אתה מריח אותנו, אתה קוטף אותנו, אתה מקשט וצובע אותנו, אבל אנחנו לא נסכים לזה יותר אתה ממצמץ לנו, אתה מחייך לנו, אתה מצביע ומסמן אותנו, אבל אנחנו לא נסכים לזה יותר אתה גבר עלינו, אתה עלוקה לעורנו, אתה יתוש שמגרד ומוצץ את דמנו, אבל אנחנו לא נסכ...

 לא אכפת לי מ-דבר, לא עושה מה אתה רוצה לא בא ל להזיז את עצמי, לא מקשיב ולא עושה ולא מדבר, כל מה שבא לי הוא לחזור לישון לא רוצה לראות אותך, אין לך מה לעשת כאן תעזוב אותי מעניינים לא שלי, לא בזין שלי, תעזוב אותי לא רוצה דבר ובטח לא ממך, כל מה שבא לי הוא לחזור לישון.

 מאז ששתית הפכת מג'נון אוהבת את זה וגם חבר שלי כל היום אתה מלקק לי את הרגליים וחבר שלי דופק אותך בתחת ואתה נהנה לא יודעת מה גרם לך להיות מה שאתה, אבל זה מוצא חן בעיניי וגם בעיניי החבר שלי אוהבת לראות איך אתה מוצץ לו את הזין, כשאני מוחצת לך את הביצים אתה נהנה יש לנו חוזה בלתי כתוב, שאתה עושה כל מה שאנחנו אומרים ואנחנו נותנים לך לגור כאן כמו פודל קטן אתה יישן על מחצלת בפינה ומתעורר לעוד שעשוע שאנו משתעשעים בך אל תאשים אותנו שאתה כזה דפוק, הגעת אלינו ככה טוב לי כשאתה יורד לי מתחת לשולחן, כשאני בולסת שווארמה.

 מאז ששתיתי התנפחו לי הביצים הן נהיו קשות כמו אבנים מלי אהבה לשחק בהן כמו אגוזים גם האצבעות שלי לא נשארו חייבים האצבעות דילגו מפטמה לפטמה וכל פטמה הייתה קשה מקודמתה עד שנחתכתי וזה כאב נורא אבל מלי הטובה אותי ניחמה לקחה אותי לגנה שם צללתי, גם התחפרתי שם ראיתי פרחים בכל מיני צבעים, פורחים, עת נתתי לה מים חיים.

 אל תעזבי אם את עוזבת, עדן לא שוררנו שירים אל תהרסי אם את הורסת, עדיין לא יצאו המילים אם את הולכת כשאת הולכת, 'קחי אותי אתך בבקשה הקיץ עבר, יש שלכת, כשהאהבה מיותמת, כמו שאת מפושקת.

 הייתי לך בית, להינפש מ-כל הצרות ואת היית לי חסד, להשתולל ולצרוח צרחות אבל עתה החושך, עתה דרכנו נפרדות השקה אותך גשם, גם בשנים שחונות בשבילך השמש זורחת, יום-יום על אדן חלוני וציפורים מצייצות במקלחת, כשאני שטף טוהר לעצמי למענך יש באר של מים, באמצע השכונה השחונה והשכנים מתאספים בינתיים, להוקיר לך תודה כשהלכו לא ידעתי אנה פנו, תמרורי דרך הראו לי כיוונים וכל שהיה לי זה בדל סיגריה, לקונן בדידותי למרומים ראיתי את השמש שוקעת, אפלה פעמה בעננים ואת היית רחוקה כמו נבגדת, עת הורדת את התחתונים. 

 איפה מוצאים נשמה? קהל מסתודד בפארק בהופעה, שר עם להקה מנגנת, מדקלם את המילים כמו מנטרה, זו נשמה? סקס פרוע וחסר מעצורים, ופיה של אישה, כח המשיכה של גבר, רטטים בין הרגליים וחשמל בראש, זו נשמה? חפלה עם כל החברים, שירים ים תיכוניים, ערק ודחקות, זו נשמה? לאגור הרבה כסף בעבודה קשה, רק כדי לבזבז אותו על מותרת יש לך את המכונית הכי חדישה, וילה, אתה מבלה במועדונים יוקרתיים, חופשות מסביב לעולם, זו נשמה? אומרים לך מי אתה, מיליארדים בעולם מחפשים את דרכם זה מורה, זו קומיקאית, זה חייל, זו רופאה, זה בכלל עושה את זה רק בשביל הכסף, זו רואה את זה כשליחות ותכלית, זה רוצה שהכול תמיד יהיה אותו דבר, זו מחפשת אקשן באופן תמידי זה אוהב צניעות, זו אוהבת להתרברב זה דתי, זו לא מאמינה אלא רק ברגע חולף זה לא רואה תקווה וזו שאפתנית ומלאה חלומות זה כבר מתכונן למותו וזו מרגישה שהכול פתוח זה אוהב שגרה וזו אוהבת גיוון זה מאמין בעצמו וזו מאמינה ב-מה שאומרים אחרים לזה יש אגו, לזו לא הוא רואה את החיים עצמו כערימת חרא, היא דבקה בטוהר הוא פורק עול, היא זהירה ומודדת ומתכננת הוא רואה רחוק, היא רואה קרוב הוא דואג לכל העולם,...

 ילדות משתינות על פגר צבי מת השמיים שחורים, מכוסים עננים עומד בתוך כל הבדידות שבעולם, את לא טובה אליי, לעולם לא תהיי פרש קודח מכה על סוס, דוהר דרך סופה וטירוף הצריח ממתין לבאים למות, על קדושת השם, לרגליי נשים.

 עומדת מעליי ברגליים פשוקות ומשתינה לי על הפנים אז מגישה לי את האפרסק, תאכל, מאמי, אתה אוהב את זה אוכל לה את הקוס, טועם דגים ושתן עומד לי כמו טורפדו, נוגע בעצמי בערב מאוד מנומסים, ארוחת ערב עם סלטים יין וסיגריה במרפסת, העיר מתמלאת אורות תושבים ישנים במיטות נפרדות, היא אליי ניגשת תוקעת לי נשיקה אלימה על הפה, אומרת "אם תעזוב אותי, ארצח אותך" חולם על מלאכים עם פני פיצה, קוברים אותי בחרא של נשים מתעורר והיא עדיין ישנה, אומר לה שהייתי מעדיף חרא של סוסים ברדיו שירי אהבה, אומרים שהיא תעשה הכול בשבילך, לנצח תחכה לך, תמיד תאהב אתך על הקיר שעון מחוגים שלא עובד ואורות מהבהבים בחדר המדרגות מעשן חמש סיגריות ברצף, היא לא מרשה לעשן בדירה חושב שיש עוד חלום קטן, שעדיין לא לקחו ממך אבל הכול פתוח, אל תאבד תקווה, גם את החלום הקטן שנותר - ייקחו ממך.

 שוב שותים, אתמול לא שתיתי שפוך על הבר, תמזוג לי עוד ויסקי יש ים של קוסיות, המגוון אדיר חושבים במי להתאהב הלילה, למרות שהרהור כזה קצת מעצבן אתה חוזר הביתה לבד, אף-אחת לא רוצה את הצורה שלך אבל החיים יפים גם לבד, אפשר לאונן על מי שרוצים אולי נפנטז על המלצרית האתלטית, בטח היא משלימה הכנסה או החושנית ששתתה ג'ין בטוניק, מעשנת ושופעת ויש לה קול מחרמן אתה כל-כך שיכור, היא לוחשת בראש שלך באוזן, אפילו לא עומד לך! אתה מחייך מאוזן לאוזן, לא נורא מתוקה, תחזרי לארץ הפנטזיות נרדם בבגדים, מסך קליפים דולק, חולם שאתה מנסה להכין לעצמך משהו לאכול ולא מוצא אוכל יוצא למכולת - המכולת סגורה, השעה שלוש לפנות בוקר, איך לא שמת לב מתעורר ומגלה שאתה בבית, מעשן סיגריה, בודק שהחלום לא התגשם כותב שיר על בדידות ויגון, חוגג את החיים עם שירי דיכאון. 

 להעמיד פנים מבולבל לפניי הבנקאים שלא ייכנסו בך בכל הכוח, שלא ישתמשו בכל העוצמה שלהם שכחתי, אני לא יודע, ל-מה אתה מתכוון ומנער בעדינות את מהלכי תאוות הבצע שלהם, בעדינות כדי שלא ידחקו אותך לפינה העולם הפיננסי גדול ורחב, מלא ניירות ערך, פיקדונות ומניות הכול ממוחשב, כסף הפך למספרים על הצג ולא מייצג את הזהב שאתה מחזיק בבנק ישראל כמו פעם בנקים סוחרים במספרים, מספרים יורדים פה ונוספים שם ולפעמים מספרים צצים יש מאין מי שיודע את זה ויודע איך זה פועל - הופך למיליארדר השאר קמים לעבודה כל בוקר וחוזרים בשקיעה ליצנים עושים כסף מזבל, בעוד שפרופסורים ואנשי מקצוע חיים בצמצום התורה אומרת ש-כל אחד הגורל שלו, הל נותן לכל אחד ואחת בדיוק לפי צורכו \הרי לא הכסף הוא העיקר - אלא התפתחות רוחנית על ידי עמידה בניסיונות והתורה אומרת, שיש אנשים שכסף מפתח אתם רוחנית ויש אנשים שחוסר כסף מפתח אותם רוחנית הרי לא תיקח את הכסף לקבר - כל אדם לפי צרכו.  

 קפה בלי חלב בלי סוכר מר הבוקר כמו הקפה אפיתי עוגת שוקולד, אתה אוהב עוגת שוקולד אני אפתח לך את הדלת ואתה תיכנס ואתה תגיד שאני נראית טוב בחוץ שמש קיץ, עושה לנו נעים אנחנו לבושים ולא לבושים, מתנשקים מורידים את הבגדים, מתנים אהבים אבל אתה לא שם, אתה בדיוק כמו כולם אין לך דעה משלך, חוזר כמו תוכי מה שאומרים אחרים רוצה אותי רק כשנוח לך, איפה היית חמישים שנה? בבאר אפלה של חשכת תודעה מסתנוור מצבעים יפים, תקוות מזויפות וגירויים זולים בולע ממתקים, אחת אחרי השנייה בכל הצבעים תופח על שכמך כמה החיים טובים כמה הסקס טוב, הקריירה, כמה אתה משמין מנחת ואז החגיגה נגמרת, חושך וורד על העולם ואתה נזכר בזו שאהבה אותך וחיכתה לך אבל היא כבר לא מחכה.

 לעוס, פלחי ישבן פעורים, חושפים חור תחת ובתוכו מחשכים בין רגליים חטובות חזקות, נעמדות מעליך ומגישת אט-אט את הפרי הנוטף שלהן לשפתיך תאווה שאתה לא רוצה בה, כי יצר שואף לפרוק אבל כשהיא רועדת כמו ג'לי ומתחננת לך בתוכה - זה נגד רצונך הטבע קורא לך.

 בין גלי הים יש סכינים האדם משתכשך לא בנעימים הגלים עולים, מטפסים ועולים ואז יורדים במכה וחותכים הפצעים לא מתאחים הים מלא זרמים אדומים הקרקעית עמוקה, השמיים גבוהים נדמה דבר לא יציל את הנשמה הכאובה וכאילו זה לא מספיק - גם יורד גשם וזה גשם מעורב עם מים, ברד, שלג ומסמרים וכאילו זה לא מספיק - בים יש דגי טרף הם רעבים מאוד לבשר אדם תחתונים הפכו לעליונים ועליונים לתחתונים הראש צולל פנימה ובעקבותיו הרגליים קרקעית הופכת לשמיים דגי טרף צמאי דם הופכים למלאכים.  

 אחרי הקפה בא הערק קפה בבוקר, ערק בערב בין לבין יש שינה, מיץ וגלולות צריך ויטמינים לשמור על הגוף חזק מבפנים צריך כימיקלים כדי שהמוח לא יתפרק הוא חי מ-שיר לשיר, הרבה שבתות ריקות חביתה עם גבינה צהובה, גבינה לבנה עם מלפפונים במלח על מסך המחשב - מכונות מזל וברדיו רוק כבד.

 הייתה לו ילדות קשה גם הלחם היה קשה והיה קשה להשיג אותו הא עמד ב-צל רוב שעות היום ובימים גשומים - עמד בגשם כשהוא שאל למה, אמרו לו שלא יודעים ושישאל את הקיר היה זה ליל גשמים חשוך, הוא נכנס למנהרה מתחת לכביש, על הכביש מעליו מעט מאוד מכוניות נשמעו הוא הביט בקיר של המנהרה והצית סיגריה ואז שאל בקול חלוש את הקיר למה הקיר לא ענה הוא אזר כוח ושאל בקול רם יותר, אך עדיין הקיר לא ענה הא נתקף חוסר אונים וזעם צרח את השאלה אל הקיר - למה? למה? למה? ובמקום להשיב, הקיר שאל אותו שוב ושוב את אותה השאלה הא אטם את אוזניו.

 שירי עצב ויגון מתנגנים חרש מהרדיו שלי נדמה שהכול בסדר אל שובך היונים חזרה היונה ובפיה בשורה, מערים חוקות הגיעה, צלהה את הקרה והגשם והרוחות והתמקמה חרש בשובך שלה אשר אצל חלוני בפיה בשורה כי העולם שקט ונפקחו העיניים עת ירח היכה בשמש ויצר בה מכתש של קרח העולם נדם ממעשהו, אנשים מצאו עצמם ללא דרך מוכרת וחיפשו בארגזי מחסנים זיכרונות להיאחז בהם וחיפשו בנקיקי מוחם יהלומים שדהו מזמן וחיפשו את המנגינה שתרקיד להם את הלב כל המנגינות בעולם - נדמו אף ציפור לא צייצה בשום פינה אולי האמת טמונה עמוק - אך לא הגיעו עשרות שנים למעמקים שכאלו הלו צגי המחשב והטלוויזיה והטלפון שטוחים ורדודים, באופן מוחלט היא ראתה את הציפור במעופה.

 שמות רבים נתתי בעיניי אנשים שונים לא היה אחד, או אחת, שהבינו דיברתי שעות עם עובדות סוציאליות, כל יום כתבתי הכול, לעיתים זייפתי, אבל הייתי חוזר לאמת, עדיין לא הבינו אנשים זה משהו מוזר, לא משנה מה תעשה, לא משנה מה תגיד, לא משנה מה תכתוב, לא משנה מה תרגיש - תמד הם יצאו נגדך, בכל מובן, בשיא הכוח, כשהם בטוחים שאתה טועה והם צודקים, כאילו הצדק חקוק על מצחם פנתה אליי בדוק הים מישהי, באחת הרשתות החברתיות אמרה לי שאני טועה, הכאיב לה הטענות שהצגתי אפילו ניסתה להסביר את עצמה, להביא ניצוצות טענות גם ממעשה, גם מאמונה, שלה הסרתי לה יפה שהיא זו היא אני זה אני זכותה להחזיק בכל השקפת עולם שהיא רוצה, וזכותי להחזיק בשלי כשהיא תביע ברשתות את השקפת עולמה - לא התווכח איתה אולי לא אסכים, ביני לבין עצמי, כי גם לי יש השקפת עולם, אבל לא התווכח איתה, היא זו היא ואני זה אני אז למה, בכל חיי עלי אדמות, לא נתנים לי לשבריר שנייה מזוין - להיות אני פשוט אני, עצמי, להיות עצמי להיות עצמי - זה יותר מדי לבקש? אני גוזל אוויר ממישהו? לא פגעתי בך, אז אל תעבירי/י עליי ביקורת תהיה אתה, תהיי את, גם זכותי להיות אני העולם הזה ...

היו לי תקופות מאוד קשות היו לי כאבי בטן חזקים זה נבע מגזים ולכן הייתי משתדלת להפליץ ככל שניתן, אך זה לא עלה בידיי או בישבני הייתי מאוד מדוכאת וממורמרת, עד שגיליתי את עיתון "הארץ" קניתי אותו וקראתי את הכתבות וגופי הגיב בהתאם הייתי יושבת על גיליון של עיתון "הארץ" ומפליצה צרורות זה היה כל-כך משחרר מאז אני תמיד קונה עיתון "הארץ", כדי להפליץ עליו אני ממליצה לכל הגברים והנשים, שסובלים וסובלות מנפיחות בבטן, כתוצאה מהצטברות גזים - תקנו ותקראו עיתון "הארץ" - זה ייעשה לכם רפלקס להפליץ עליו, מאוד משחרר. 

 נפצים שילדים מפוצצים ברחובות גורמות ל-הלומי קרב להרגיש לא טוב, בלשון המעטה במקום זה שייפתחו את הרדיו וייחגגו עם מוזיקה ושדרנים בימי אדר של שמחה ופורים זה למי שמותר ישתה עד לא ידע ניצוצות של אהבה לאלוהים ניצוצות של רוחניות ויחלק לבבות באינטרנט ויחייך לאנשים ברחובות ויתנהג בנימוס ובאדיבות לאנשים וייתן תרומות וגמילות חסדים ויעסוק בתורה ויישמע שיעורי רבנים בערוץ הידברות, יש להם גם אתר ויהיה שמח, כי כשנכנס אדר - מרבים בשמחה והשנה יש אפילו אדר כפול, כלומר - שמחה כפולה.

 פתאום כולם התחילו לעשן לייט מה זאת הזוועה הזאת? אם כבר להזיק לבריאות - אז בכל הכוח עם כל ההנאה שבדבר זה כמו לשתות מים לייט - דבר כזה לא ייתכן הבוקרים במערב הפרוע לא עישנו לייט, יותר מזה - הם עישנו סיגרים אתה רוצה להיות כמו הבוקרים במערב הפרוע, לא? כי תכלס, שום-דבר לא השתנה אלו ימי פעם עם ימי אתמול, מה יגידו עליך עוד 500 שנה? שעישנת לייט? אתה לא רוצה את הבושה הזאת, עוד מעט יתחילו ללעוס טבק אנשים יושבים סביב נרגילה עם גחלים, ואתה מעשן לייט? זה כמו לאכול חסה, אתה לא רוצה לאכול חסה, אתה רוצה ארוחת שחיתות.

 מה אתן צריכות גברים? זה לא מה שאתן תמיד אומרות? תכנסו להריון מהאצבע שלכן. יודעות מה? נזריק לכן זרע, אבל זה הכול למה אנחנו צריכים נשים? זהו, שאנחנו לא צריכים, אבל אתן גורמות לגברים טיפשים - לחשוב כאילו הם זקוקים לכן. אנחנו לא זקוקים לכן. אתן עצלניות, לא יודעות לעבוד עם הידיים, רק משגעות את הגבר ואומרות לו מה לעשות, למה, אנחנו עובדים אצלכן? תגדלו את הילדים שלכן לבד, אנחנו לא צריכים לגדל את הילדים שלכן, בסך הכול נתנו זרע בכמות של כפית, בשביל זה אנחנו צריכים להשתעבד כל החיים? כל הזמן מתלוננות וגם הילדים שלכן מתלוננים וגם הילדות שלכן מתלוננות ואם כבר אתן עושות משהו - הו, הו, כאילו מה עשיתן, מדברות על זה כאילו צריכים להכתיר אתכן לדוכסיות. רק יודעות לחלק פקודות. אנחנו לא רוצים נשים חזקות, אנחנו גם לא רוצים נשים חלשות, אנחנו לא רוצים נשים בכלל, אתן מעצבנות, אבל גבר לא מסוגל להבין את ההיגיון שלכן, אם יש היגיון בכלל. חושבות שהכול מגיע לכן. ברגע שהגבר לא מפרנס - אתן זורקות אותו. ואם הא מפרנס - אתן בוגדות בו. אתן נבונות מאוד, יותר נבונות בהרבה מגברים ובגלל זה יש הרבה גברים שאתן מצליחות לשטות ...

 עישנו מאותה קופסה אכלנו מאותה פרוסה עתה הכול רחוק, כמו חלום, שמישהו אחר חלם מסתגרים בבתים, לא מכירים את השכנים חסרי כוחות לחיות, חסרי כוחות לנשום את לא יודעת מה הוא היה בשבילי, כמו אח תאום, כמו חלק בי עתה אני בודד, תלוי על סף תהום תחלקי אתי את יצועי, אל תהיי קשה, זה ייתן לי נחמה.

 ממתי שעזבת את הבית נותרה בקרבי צעקה דבר כבר לא בטוח אני שוקע לעצב נורא רק אתמול היינו רק שנינו נדמה היה שזה לעולם אך בתור אחד אני לא מצליח לתפקד בצורה נורמלית אמרת שאני זה לנצח אמרת שאין ל מה לפחד כי תמיד תהיי עוגן לחלומות הבעתה הנוראיות בבוקר היום כבר מסתיים לו שעות היום כמו מסלול מכשולים מהזמן שאנחנו כבר לא שניים - דעתי שסועה לגזרים מיכל, אני מבולבל, לא יכול להמשיך עוד כך הלאה מיכל, אני מתייסר חושב על התאבדות עוד הלילה הו, מיכל מהרגע שראיתי אותך ידעתי את יחידה כמוך לא אמצא אחרת גם לא בעוד אלף שנה כשנשקת לי על השפתיים הרגשתי את משק כנפי השכינה אך מאז שנחנו לא שניים - אני בתוך בועה אטומה מיכל, הטובה בנשים, איך יכולת לעשות לי ככה מיכל, אם טעיתי - אתקן, רק תחזרי הביתה הו, מיכל כל יום דומה לשבועיים אין בנפשי מנוחה כשאת לא אתי אז בינתיים - אני חולדה רקובה הו, מיכל, אני מזוין, לא יכול כבר לרקוד כל הלילה מיכל, זה מצב לא נסבל, את לא יכולה להתעלל בי עוד ככה הו, מיכל מיכל אהיה לך היכל את לא חוזרת עליי את מוותרת את אישה רעה הלוואי שתמותי בשריפה.

 מתחת לעיניים שוכן לו יצור עצבני שכועס על כל דבר כל הזמן וחושב שכולם טועים ורק הוא צודק אנשים הם שונים לכל אחד ואחת תכלית שונה, ייעוד שונה, גורל שונה לכל אחד אחת יש חוויות שונות השקפות שונות אופי שונה חינוך שונה מ-מצב שהוא לכאורה אותו הדבר - כל אחד ואחת רואים משהו שונה, חושבים על המצב משה שונה, פועלים בנוגע למצב בדרך שונה מרגישים אליו רגשות שונות מהאחר אדם מסתכל על פלוני, שעושה משהו ופוסל אותו כי הוא אומר לעצמו - אני לא הייתי מתנהג ככה אבל האדם הוא לא פלוני ולא אף-אחד אחר יכול להיות שהאדם במקומו של פלוני, היה מתנהג אף גרוע יותר, לו נקלע לאותו מצב אי-אפשר לשפוט ואי-אפשר לדון כי אי-אפשר להיות באמת בנעליו של האחר, שאפילו אופן המחשבה שלו שונה כמו חלקי פאזל - כולם שונים, אבל מרכיבים יחד תמונה שלמה כמו תזמורת - כל כלי משמיע קול אחר, אבל יחד הם תזמורת נפלאה וכל אדם חשוב, כי אם למשל כמו בתזמורת, יהיה חסר כלי נגינה אחד - הסימפוניה לא תישמע אותו הדבר.

 ה-כנר מותח מיתר בבר של יוסי מדברים המון על אהבה ואמונה זה סוף הלילה, אנשים מתעוררים מהשולחנות השיכרון מתפוגג ככל שהבוקר קרב וברחובות הריקים של שבת - נצנוץ זיכרונות שנשכחו סמטות רחבת וריקות בלבן של שבת, שמיכת עננים בהירים מכסים את השמיים טיפות מים, משמיים יורדים, זקנים נעולים בבתים ילדים הולכים מכאן לשם - למסור תבשילים לשכנים וקרובים ובחדר הקטן, בבית הישן, בקצה מבוך הסמטות, ליד הכביש הראשי - מתעורר שמוליק הנרקומן וצמא לקפה, למתוקים, למנת סם מצלצל בשבת לחבר שלו כמה סמטאות מכאן, אבל החבר דתי לא עונה אז שמוליק שותה בכאב קפה מר, טוחן כמה וופלות - ויוצא בפיג'מה ונעלי בית לחבר שלו, אולי יש לו משהו שירגיע את הדודא עובר ליד אישה ששוטפת את הבית, מים עם סבון נשפכים לרגליו זוכר ששטף את הבית ביום שישי, כשאימא שלו עוד הייתה חיה הזיכרון מושך אותו ללילות שבת, תבשילים ותפילות ויין הזמנים השתנו בשבילו וזה חבל וההווה נראה כל-כך עלוב יחסית לעבר.

 ברגיל הרגילו אותי לשתות את הערק ישר מהכוס השמנה שמונחת על בחורה יצאתי לפנות ערב ללקט מוזות מהאוויר שם פגשתי את יאיר יהיר היה יאיר אמר ראיתי אותה כל-כך שמנה ינקתי מחלב שדה אכלתי את השוקולד מ-חור התחת שלה אכן, מטעמים רבים יש לאישה שמשקה אותי ערק כל שעות היממה אך על דבר אחד לא אוותר - על הכוס השמנה שמונחת על בטנה.

 בואי נלך לרקוד נאסוף את עצמנו יחד אני רואה דרכך נעשה זאת שוב נעשה זאת היטב אם את מרגישה מנותקת, התפילות שלך על הקירות, סגורה בבית, מצפה שהתקוות שלך יתגשמו הוא יבוא על סוס אפור שיהפוך לבן ככל שהוא מתקרב בידו לא תהיה חרב, אלא זר פרחים יפים וריחניים יותר מ-כל דמיון הוא יגיש לך את לבו בצלחת זכוכית את תתאהבי בו מיד הוא ייעשה הכול בשבילך, את תעשי הכול בשבילו תיזהרי שהאהבה לא תיפול כי אהבה עלולה ליפול.

 הכוסית הרגילה אותי לשתות ממנה אני לא מתנגד אני רואה אותך מעל כל השמיים שבעולם פורשת כנפיים צחורות זרימת האוויר אטית, משתרכת חרש דרך נקבים באופק גם האור כמעט עומד דומם, מתערסל בחלל האופק כאדוות דקות ועדינות, שיוצרות תנועת משק כנפייך ועל פניי רוח קרירה, שמשק כנפייך מזרים לי בעדנה רוחי כמו צוללת להוויה של נשמתך, רוחצת שם במים קדושים מתוקים וחוזרת רעננה להמשך חיי השגרתיים, בהם עליי להתקין לעצמי ארוחה, לפתוח את הרדיו, להתמוגג מהידיעה שאת קיימת.

 פי תפור כשאני מביט בך נשגבה יותר מ-כל דמיון עיניי לא יכולות להכיל יופי כה רב  יופייך מכה בי כמו סנוורים אך מביט נוכח ומתעוור בעונג היפנוטי מעוצמת יופייך אין ליופייך אח ורע הרי הוא הגיע היישר מעולמות עליונים.

 נלך מערבה ברגליים סדוקות הרגליים שלך מאוד יפות וחטובות, הן מזכירות לי פסלים יוונים סוגד לרגלייך כמו אחרון האדם העלוב, מלכך בלשוני את עורך ולא שבע ובין רגליי זקפה אך הזמנים אילצו אותנו ללכת מערבה, גם בבוץ, גם על סלעים ברגלייך הפת החטובות האציליות, עלייך לחצוץ את השממה מכן לשם ולהניח להן להיסדק כמו פסלים מנופצים האחוז בידך, אהיה לך משענת ואחזה ביראה ברגלייך נהרסות מהדרך אך צו השעה מכריח אותנו לכך וכשנגיע, ונגיע, אנשק את רגלייך הפצועות, הסדוקות, ההרוסות, ואסגוד להן, כמו שסגדתי להן לפנים. 

 עננים לבנים מרחפים בתוך הכחול הגדול ו-פוף! נעלמים כשנמרוד, הבן של השכנה ממול, יורה בעננים צרורות מ-תת המקלע שלו שקיבל לבר מצווה, בן שלוש-עשרה בא אליו אברם, בן גילו,  ואומר לו - לא יפה ככה עשית, עכשיו אין עננים, תבקש יפה מהעננים סליחה ותשלימו צוחק נמרוד צחוק מלא שיניים טורפות ושואל את אברם אם איבד את דעתו "כולם אומרים שאתה מטורף, מסומם, נרקומן, משוגע על כל הראש" אומר נמרוד, "רק אתה חשב שאתה צודק, האם זה לא סימן שאתה משוגע?  הרי כל העולם מ-עבר אחד ואתה לבדך מ-עברו השני" "אני מאמין באמונה שלמה בצדקת דרכי" אומר אברם לנמרוד, "וזו בעצם לא דרכי, אלא דרך האמת. אם כולם חיים בשקר ואני היחיד ש-חי באמת, האם זה אומר שאני מטורף? משוגע? הרי אני צודק ורק אני." "לפי הפסיכולוגיה של פרויד" אומר נמרוד, "וגם של יונג, וגם של כל שיכור ברחוב, מי שחושב שהוא היחיד הצודק - הוא המשוגע ומה שמאמינים בו רוב האנשים - הוא הנכון ולא רק רוב האנשים חושבים שאתה טועה, אלא כולם! האם אין זה סימן לשיגעון, אדון איינשטיין? הרי כל בר דעת מבין היטב שאתה קוקו על כל הראש"...

 תעשן את התמונה שלי, זה ייעשה לך טוב תפליק לתמונה שלי בתחת, זה יעמיד לך תשנה פרטים בתמונה שלי, זה יביא לך השראה תנפץ את התמונה שלי, תבוא עליך ברכה.

 זה לא קשה לכתוב עוד כוסית ועוד כוסית, אפשר אפילו לכתוב על סמים קשים אפשר אפילו לכתוב בעיצומה של אורגיה, כשזין אחד בפה וזין אחד בתחת אפשר אפילו לכתוב בעיצומו של מרוץ מכוניות, כשאתה הנהג פשוט תקליט את עצמך אפשר אפילו לכתוב כשאתה יישן, רק תכתוב את מה שכתבת בשינה - כשאתה מתעורר אפשר לכתוב באמבטיה, או מקלחת אפשר לכתב כשאתה יושב בשירותים על האסלה אפשר אפילו לכתוב כשאתה מת (ועל כמה וכמה כשאתה פצוע) פשוט תשלח שיר לראש של מישהו - והוא יכתוב את זה אפשר לכתוב ברגל אפשר לכתוב עם הלשון אפשר להקליט את עצמך אפשר גם לחצוב שיר בסלע, או לרקום את השיר אפשר לכתוב שיר גם אם אין לך שכל, או אם אתה משוגע אפשר לכתוב שיר, (אני יודע שלא תאמינו) אפילו אם אתה מזרחי! אפשר לכתוב שיר בחרא ובשתן סוסים אפשר לקצור את המילים של השיר בשדא אבל א-אפשר לא לכתוב שיר - זה פשע, עבירה על הרוק.

 חוצה את החשכה לשניים ואתה תראה תגיד את שמי - ואהיה שם אתה לא יכול לשפוט אותי אתה לא היית בנעליי אני זה ששילמתי את המחיר ואני מחייך אליך מתוך החשכה בדרכי המיוחדת כשאני שותה לשוכרה בסוף היום.

 קמתי עם השמש הזורחת, הכול יכול להיות שמש יכולה להתרסק על ההר ולהבעיר את הבקתה של עובדיה הזקן גם הכבשים של עובדיה הזקן יכולים להימחץ, תחת מפולת אבנים שאולי תהיה, בגלל פיצוץ לא אחראי של פועלי הכבישים, שרוצים ליצר חלל בהר לסלול כביש וגם הילדה הקטנה שאני מאוד מחבב, למרות שלא דיברתי איתה מעולם ותמיד מוצצת סוכריות, לא על מקל, בכל הצבעים, בכל הטעמים, אבל תמיד מאותה התוצרת, יכולה אולי היום להיחנק מסוכרייה, ואיש ל יהיה לידה להציל את חייה ואני אהיה עצוב נורא, כי הוא לי טוב ראות אותה, בבגדיה הפשוטים ועם נעליים ישנות בחורף וסנדלים בקיץ ותמיד יש לה כזה אושר בעיניים, למרות שכמעט אין לה כלום, מלבד עצמה אך נדמה ש-כל זה לא יקרה ולא דברים דמים לאלה, לפחות לא פה כי הבוקר מרגיש מבטיח וגם אני כמעט יכול להבטיח - שזה יהיה יום טוב.

 גם אני נדחף לכל פינה, בגלל שהבית שלי הרוס ונראה כמו מחראה גם אני נדחף לכל פינה, בגלל שדפקו לי את הראש ואני מחפש אהבה אני נראה כמו עכברוש ואין לי כסף ואני מכור לסיגריות ואלכוהול, אבל אני אוהב יופי ואני אוהב נשים ומחפש נחמה בחיי ההרוסים כי כל מי שאהבתי ואהבו אותי - עזבו אותי כי המזון העיקרי שלי הוא טוסטים כי הרגזתי הרבה אנשים - אבל גם הם הרגיזו אותי כי נולדתי נסיך והפכתי למצורע כי חשבתי שהעולם נפלא - כשהייתי קטן כי כולם הוכיחו לי באותות ובמופתים ובעיקר ברוע שהעולם מחורבן כי אני נחוש להישאר חביב בעיניי האלוהים ותורתו אמת ואני אוהב אותו ולכן אוהב אנשים בגלל המצוות - "ואהבת לרעך כמוך" ולדון כל אדם תמיד לכף זכות כי אני מאמין שהנשמה חיה לנצח - לפני שנולדנו, אחרי שנמות, כי הגוף הוא רק בגד, והחיים הנוכחיים הם רק תחנה, במסע אינסופי כי הקיום בעולם הזה לא רציני, לא אכפת לי מהחוכמות היווניות ולא מ-בצע כסף החוכמה האמתית טמונה בתורה כסף לא תוכל לקחת אתך כשתמות והכסף והרכוש משעבד את האדם אליו המסע הרוחני ביקום האינסופי וחסר הגבולות של האלוהים - הוא העיקר מ-גוף לגוף, ממציאות אחת לאחרת מאשליה...

נוסע לניו-יורק, אולי זה יחדש אותי, אולי זה ייתן לי השראה בתוך הצפיפות, בין הבניינים הגבוהים, בתך הברים האפלים, אפשר לעשות שם כסף מחרא.

 ילדה קטנה, ילדה יפה, היום היא כבר אישה מישהו רחוק מכאן עוד אוהב אותה מתרחקת חרש לתוך החשכה, מי יציל את נשמתה האומללה על מפתן הדלת - שדים ומפלצות תקרה גבוהה, מחשבות מסובכות אמרה די לי די, זעקה לאלוהים כמו נמלה הרגישה בעולם מוכה שיטפון כמו עץ זית המכה שורשים, נלחמה אפילו בסלעים מים צמאים למים לגרון ניחר, מועקה מתגלגלת בגרון "כולם טובים ממני, מי אני ומה אני" וברדיו שיר נחמה, קריאה למלחמה רגע של שקט עם קפה חזק, סיגריה, יין ו-וודקה, הולכים לישון עם אף-אחד ציורים משוגעים על הקירות, פרצופים צוחקים של ליצנים רעים התמהמהות בלתי נסבלת, שום עוגייה מתוקה לא נכנסת בדלת.

 היו לה הרגלי שינה משונים - יקיצה - שינה - יקיצה - שינה הייתה אוכלת עם כפית, גם אם זה היה ספגטי משרבטת חרש שמיניות על הקירות אמרה שהיא בדיכאון, אבל לא נראתה כזאת למען האמת היא לא נראתה בכלל, כי המצאתי אותה.

 פטמותיה היו זקורות כמו מסמרים היא רצתה לישון בחיק הלילה על מדף הספרים - חייל בדיל בחוץ ענפים שמכים את הזגוגית התכסתה היטב, קר בחוץ גופה זהר כמו פנינה במערומיו אצבעות הרגליים התאגרפו צינה זחלה כמו שובל דק לחלל החדר ברקים הכו לפרקים הייתי בודד כמו בדל סיגריה מסתכל בה בשקט מהצללים.

 שיערה זלג כמו מפל במורד גבה השמיים חיבקו אותה הדרך הייתה קצרה, אבל היא עשתה אותה בצורה הפוכה דיברה על אז, איך הבתים היו קטנים דיברה על אהבות ישנות, זכרה אותן בגעגועים על פניה הלבנות כשלג - ריצד אור הירח שפתיה היו אדומות ומלאות, כאילו אכלה עסיס תותים.