הליקופטר

רצה מהר ככל שניתן לא נחה לרגע, אין לי זמן 'רוץ איתי, אהוב שלי, אל תיקח את הזמן אנחנו לא מספיקים ולעולם לא נספיק, אך 'רוץ איתי כל עוד אנחנו יכולים תשרוט אותי בציפורניים, תכאיב לי תזכיר לי שאין מקום להישאר במקום, שהזמן דוהר ועלינו לדהור אתו 'קח אותי כך כמו שאני, עירומה וטהורה תטיח אותי אל צוקי הזמן, כמו אבטיח אל קיר בטון אני מוכנה אם אתחיל מחדש - אוכל לדבר כל הלילה לתת לך מידע רשום ומדויק, על מה שהיה ומה שיהיה, ומה שקורה עכשיו יש חשבון פתוח בינינו לבין הזמן, והוא מאכיל אותנו - תפתח את הפה אני נמצאת כאן היום, אבל לא אהיה כאן מחר.

הטבעת נפלה אני לא הולכת איתה לא היה לי מה לעשות אני לא אחראית כל מה שאני לא צריכה - לא קרה מה שאתה אומר - זה לא לגמרי נכון לא הכול אני יודעת ולא הכול אני מבינה כל הבקשות הולכות לאן שהטבעת נפלה יש קרקעית אבדון מתחת לרגליים אם תיגע שם - תיפול לא היה לי שום ציפיות, זה פשוט קרה אני לא אחראית ל-מה שקרה כל ההאשמות טובעות בתוך העיניים שלך שם הן מוצפנות ומוטמעות בי הן לא נוגעות ידיי נקיות כמו הייתה טבעת, ועכשיו אינה.

כי הוא חצוף אני לא יכולה להתמודד עם אדם כזה מה הוא חושב לעצמו, שהוא מלך העולם? שיבוא אליי, אלמד אותו נימוסים לא לפזר אפר על הרצפה אבל הוא הולך יחף ורטוב ועירום בין חדר לחדר בגופו השרירי הזין שלו כל-כך יפה, היא נרטבת בתוך תוכה פנימה, עד שיטפונות ומיצים ניגרים לא אגיד לו ש-כל מה שאני רוצה, זה למצוץ לו, היא תוהה, להרגיש אותו מתקשה בפי גומר בתוכו, הו, איזו חוויה אני יכולה להיות מאושרת אם הוא יהיה בתוכי, אחבוק אותו ברגליי אחפון לו את התחת.

סיגריה צבעונית איש לא נגע בה יש לה חלק בבריאת העולם היא מתגנבת בשקט מאפרה ענקית של פגז מרגמה מונחת ליד הספה מתפוצצת בסיגריה ראשונה אתה לא יכול לצפות לדבר כזה כשהפרצוף שלך נמחק הם אומרים שהיית ילד רע\ אתה צריך ללכת למלכה כי היא יפה ורעה והיא אוהבת לענג ולהכאיב לגברים כי היא רואה בהם צעצועים\ שצריך לאלף ועוד מיני דברים מתאווה הגבר, היא אומרת עוד תשוקות לאישה שהיא נעלה ובה הם חושקים ומתאווים בצורת הקיום העלוב שלהם כשהיא סוגרת את הדלתות שומעים שם צרחות גם של הנאה, גם של כאב, גם של ייסורים, גם של תשוקה הרבה זקפות שלא מגיעות אל סיפוקן סגידה חסרת פשר אליה בתור אישה לא יודע מאיפה נובע הצורך הקדום הזה לסגוד ולבטל את האגו והגאווה עד כלות במסירות טוטלית וביטול עצמי אבל היא צוחקת נותנת סיגריה צבעונית היא הולכת אתך לאן שלא תלך היא מובילה אותך לאן שלא תרצה ללכת כי היא עושה דברים בראש בהם אתה שפוט מהופנט מסור בגוף, בנפש, במוח, בלב ביטול עצמי והתמסרות מוחלטת בחדר העינויים על אדן החלון.

חדר קולני בו יש קולב שמרשרש חרש אנקות ענוגות של קוצר רוח ועדת מתפללים בקבר מה שמו הגדול שהביא מנוחה ליגע וכמו שהם מרגישים את האוכל נלעס הם משפריצים מיצים של חיים על הקברים ב-ליל ירח מלא עורבים צורחים מצפים לנתח בשר מת הוא הבין שהוא מת והוא באמת מת כמו לא היה מעולם כל היום כולו הוא היה מת גם היום וקרוב לוודאי שגם מחר הוא יהיה מת כמו אתמול מה שהופך אותו למת סדרתי.

חדר עינויים בו יש קולב עליו תלויים דיסקים דיסקים ורודים לקוסיות דיסקים אדומים לפרחות דיסקים ירוקים לחכמים דיסקים כחולים לנוגים דיסקים סגולים למתבגרים אנשי המועדון תולים על הקולב מעילים וכובעים הקולב מקיף את כל החדר העגול משם שולפים דיסקים שתלויים על הקולב ומנגנים טראנס, רוק ומטאל. 

בחצות הלילה הגשם משתפך על ההרים המושלגים והיריות לא חדלות הולכים גאים הביתה ורוצים לישון אבל האור דולק במרפסת הישנה וכף רגלך מציצה מתחת לשמיכה את מתדלקת חשק במטרה זרה וערבות בוכיות אותי חובקות כל הלילה כמו נאחזות מתדפק על דלתות שעון והשעה בה אני מורם - לא הייתה כאילו זו לא מקומה להיות בשעה הזאת בה הדלתות נמסות וחושפות תאוות זרות של רגליים יחפות. 

באתי לתוך החושך להיפגש עם האיש בשחור הוא באמת היה שחור מרופד, עייף הוא יצא מתוך החושך לבוש שחור הריח שלו היה כמו אפר בגדים ארוכים ישנים שחורים נעליים כבדות אמר שיש לו סוללה הוא החווה במגבעת קידה ועוד קידה היה לו שיער שחור גולש ושמנוני הוא אמר שזו הסוללה הסיט את שולי מעילו הארוך חשף אקדח על המותן וסכין על הירך הוא אחז את הסוללה באצבעות גרמיות וציפורניים ארוכות מלוכלכות דיבר בשפתיים סדוקות ושיניים גרועות "הסוללה נוזלת טעונה ריקה, קטנה גדולה רטובה אם תשתמש בה כראוי, תהיה לך האנרגיה למשוך את האור מתוך העיניים הקטנות השחורות שלי"

מנורת הלילה בחשכת החדר של העיר הגדולה מפיצה דובונים מסתודדים על הכתלים מפת כוכבים חגה על התקרה צלילים משוגעים מהדיסק ש-דינה נתנה לי גיטרות ספרדיות חמות זמר שר עצמו למוות, מדמם על המיקרופון צופים מהלכים חרש יחפים על הרצפה עטיפות במבה ושוקולד וגם שאריות במבה ושוקולד בגלל מיץ שנשפך - הרצפה דביקה פחיות בירה על השולחן רומזות מה היה גם סוכריות שהוצאו למוות ברמיסה כדורים עגולים רכים סגולים הלילה בתוך המנורה עולים, יורדים בתוך נוזל ורוד מתג המנורה אדום-כתום עם ציור של סמיילי מעברים הזויים בדיסק ש-דינה נתנה לי יחד עם סחרור המנורה והשכרות - גורם להזיות חושים הביטים חמים והכינורות עשויים רבדים צעצועים של ביצי קינדר שבורות על הרצפה, ליד המיטה.

עם מעיל ברחוב גשום רטוב אורות בחלונות גרביים רטובות הידיים הקרות נכנסות לכיסים להתחמם מוצאות רשימות מכולת מלפני שנים כרטיסי נסיעה ונייר טואלט מתפורר בצווארון המורם יש קפוצ'ון בתוך ריץ'-רץ פסים כתומים בשרוולים של המעיל הכהה קצות השרוולים מתפוררים אנשים מרוחקים לא מבינים את הפסים הכתומים הרחובות חשוכים והגשם יורד שרוכים אדומים באזור המותן לא מהודקים, מתנפנפים כמו אצות ים אקזוטיות.

העט שלו שבור שהוא כותב בו את ההערות, ההרהורים והתזכורות השבורות בגוף שלו יש עצמות שבורות ורקמות קרועות הלב שלו שבור, לא נותן אמון באיש הוא מצייר ציורים שבורים של נופים שבורים משרבט פרצופים שבורים של אנשים שבורים בקיר הסדוק שלו נכנס גשם ואור שמש שבור דעתו השבורה מגמגמת מחשבות שבורות מכתבים שבורים לאנשים שבורים שלא נשלחים, נכתבים באופן שבור.

יש ילדים שמשחקים ברובים ואקדחי צעצוע אבל יש כאלה שהאקדחים שלהם לא צעצוע הם זבי-חוטם ב-של שפעת או הצטננות הם יחפים ברחובות מוחצנים עם אקדח על המותן ומופנמים עם אקדח בכיס יורים בעצים ובעלי-חיים יורים בפחיות, יורים בהורים לוחצים עליהם הורים וממסד, דת ועובדים סוציאליים אין להם איפה להיות ומה לעשות לפעמים באקדחים אמתיים הם יורים בעצמם.

מהצלחות האלו אני אוכל את הצלחות האלו אני שם על הראש עם הסכינים האלו אני חותך תפוחי-אדמה עם הסכינים האלו אני חותך אנשים איזה סרטים מזעזעים יש לאמריקאים, אה? מראים לי גופה שרופה ומושחתת זה לא אמתי, אבל תת-המודע לא יודע את זה אחרי שאני רואה את קיל ביל הראשון, בסצנה בו היא מרטשת בחרב את 88 המטורפים אני פשוט יוצא לרחוב עם סכין לחם, כי זה דומה לחרב, ודוקר את כולם עד שתוקעים בי כדור לראש ואז אני דוקר את המלאכים ובנות גן-עדן כולן סתם... ואז אני נזכר בכל הסרטים הכחולים, ועושה אהבה רוחנית עם כל הנשמות, להוליד צאצאי נשמות, שיהיו חתולים ודולפינים בא לי על הפריכיות אורז... בא לי על הקסם שלך, בייבי. בא לי לכונן שלטון חכמים, בא לי לאכול שוק עוף מטוגן.

האיש מהקיוסק לא מוכר הימורים. "זה לא מוסרי," אבל הוא מוכר מדבקות זולות לשמח את הילדים, וגם גלויות לילדות. בינתיים הפכו את כל העיר עם השיפוצים שלהם, אבל הקיוסק, וגם האיש מהקיוסק, נשארו אותו הדבר. פתאום צמח בניין משרדים, שאומרים שהוא בניין הייטק, ממש ליד הכביש, ויש כאלה שאומרים שיש בו אולפני שידור טלוויזיה ורדיו. ואת הכביש חפרו לעשות רכבת תחתית, ביוב וניקוז, ופתחו שוק שווקים בו עושים חפלות בלילות. אבל הקיוסק נשאר אותו הדבר. הקיוסק נמצא בעיר הישנה, זו שהחליטו לחדש אותה, ויש שם חולצות מודפסות של להקות רוק וסרטים מצוירים. וגם חולצות ותמונות תלת-ממדיות. יש בירה לבנה למבוגרים ובירה שחורה לילדים, יש גרעינים ושלל פיצוחים וסוכריות ושוקולדים וחטיפים. אבל נתיבי האוטובוסים השתנו סביב בעיר, ולא יודעים איזה קו מגיע לאיזה מקום. גם תחנת מוניות פתחו פה, והצמיחו בתי פאר שמי יודע מי יכול להרשות לעצמו לגור בהם. הקיוסק ישן ובנוי באבן, בעוד הבתים החדשים עשויים זכוכית. בקיוסק יש זקן חביב וחייכן בשם שמוליק, שרואה בעבודתו הצנועה - מצווה. יש צעצועים זולים ואקדחי פלסטיק, אבל בעיר עצמה האקדחים אמתיים ול...

+ שמוליק, אני רוצה לישון, והנר לא נכבה! - איזה נר? + חנוכה - חנוכייה? + (לא עונה) - כמה נרות? + אחד! אחרון! - איך זה? + הוא האחרון שנשאר! - עומד לכבות? + נראה ש-כן, הוא מאוד קטן, נשאר מעט, אבל הוא עקשן. - אז מה הבעיה? + אני רוצה לישון! - אה, את לא רוצה לישון עם נר דלוק... + איינשטיין - תעשי פוו בטעות... + לא עושים פווו בטעות! - אז תעשי לא בטעות + אבל עושים רק בטעות! - אז אמרתי לך, תעשי בטעות + אבל אם אני אעשה בטעות בכוונה, זו לא תהיה טעות! - אז מה עושים? + כוסומו העולם, אני רוצה לישון! - אוףףףףףףף.... + מה עשית?! - מה? + כיבית את הנר! - זה היה בטעות + לא, אתה עשית אוף בכוונה! - לא... טוב, אולי + לא יהיה לנו אור בבית כל השנה! - את אשכרה מאמינה בזה? + כן! - הו, באסה.

היא כל הזמן מראה לו את התחת כשהוא חרמן והוא כל הזמן חרמן היא מפשילה את המכנסיים יחד עם התחתונים, מראה לו את כל התחת בשיא תפארתו ואומרת לו "אתה רוצה אותו, נכון? אתה מת עליו," ומלגלגת בחלומות שלו הוא צולל לתוך התחת שלה, לתוך הרקטום משתכשך שם כמו בריכת גן-עדן בחלומות שלו הוא מחכך את הפנים בפלחי הישבו שלה, כמו תינוק ופועה בקול מתוק מהחלומות שלו הוא מתעורר קודח עם זקפה מהחלומות שלו הוא מתעורר מטורף "אמרתי לך שאתה רוצה את התחת שלי," היא אומרת, "אבל אתה לא תקבל, אלא אם תתחתן איתי ותעבוד בשבילי כל החיים," הוא הולך הוזה ברחובות שטופי ירח מדמדם הזיות על התחת הנפלא שלה קודח בסהרוריות ושיכרון חושים לא יודע ימינו ושמאלו הולך ושוגע לטירוף דעת.

"עוד כשהייתי בן 8 ההורים, הדודים והסבים אמרו לי לצום בכיפור," סיפר סטן לסנדי אחרי שאכל ארוחה גדולה של גבינה בולגרית בלחם, עגבניות ופלפלים, וקינח בבירה שחורה. הוא לא אכל כל יום האתמול, חוץ מכמה עוגיות, והיה רעב מאוד. עתה הרגיש מסופק. "ירושלים הייתה בתקופה יותר שמרנית אז, וכולם צמו. חשבתי שזה מה שאני צריך לעשות. צמתי בגיל 8, 9, עד גיל 13, ואז עשו לי בר מצווה. ואז המשפחה בחגיגיות אמרה לי שאני צריך לצום ביום כיפור מעכשיו. אמרתי שכבר כילד אני צם בכיפור, והם אמרו כן, זה יפה, אבל לא חובה. עתה זה חובה. התרגזתי מאוד שצמתי 5 שנים סתם, וכשהוריי נסעו לפני כיפור לבית שמש למושב חרדי להתארח, כבר תכננתי את מה שאני אעשה. בערב יום כיפור, כשהייתי בן 13 וקצת, לא הייתי רעב, אבל שתיתי קצת משקאות קלים. ולמחרת יצאתי לגינה עם גריל מ-פח ועשיתי על האש. אנשים גערו בי מעבר לגדר, לא התייחסתי. הם אמרו שיזמינו שוטרים. הגיעו שלושה אנשים לבושים אזרחי שחשבתי שהם שוטרים, ואמרו לי להפסיק מיד, וניסו להפחיד אותי שאני עובר על החוק וכ'ו. אמרתי להם זה שטח פרטי, הגינה של הבית שלי, ואני אעשה מה שבזין שלי. הם ...

סטן חזר הביתה עם פנס בעין וחיפש את הדיסק של מטאליקה. הוא לא מצא. "סנדי, סנדי!" הוא צעק. "מה?" הוא שמע צעקה. "איפה את?!" "במקלחת!" הוא נכנס למקלחת, היא עירומה, ושאל אותה איפה הדיסק של מטאליקה. "אני לא יודעת, מאיפה לי לדעת, לא שומרת הדיסקים של אנוכי," "קסאמק!" הוא קילל. הוא לא קילל אותה, הוא קילל באופן כללי. הוא ניגש שוב לערימת הדיסקים והחליט שהוא מוכן גם להתפשר. "מוזיקה של הומואים יש פה," הוא אמר בקול ובזעם. זו לא הייתה הדירה שלו ולא של סנדי. הוא פלש אליה והזמין את סנדי. הוא שמע שבעלי הבית המבוגרים עוזבים לזמן ארוך לחו"ל, ישב ליד הדלת והזמין פורץ מנעולים. "אבדתי את המפתח," הוא אמר למנעולן. הוא דאג קודם להציב שלט על הדלת, "כאן גר בכיף סטן," והמנעולן ביקש ממנו תעודת זהות, הביט בשלט על הדלת, ופרץ לו את הדלת. הוא שילם למנעולן במזומן וסידר את הדירה כך שתתאים לו. ואז הזמין את סנדי. היא הייתה גרה עם הוריה, ואבא שלה היה מתעלל בה. הם הכירו ברחוב. הוא הכיר אותה לפני שפלש לדירה. "מוזיקת הומואים מחו...

יש לו ים של זמן לדפוק ת'ראש, וזה מה שהוא עושה. זה לא קל לדפוק ת'ראש, כמו שהוא הסביר לסנדי, זה קשה, כי, הוא אמר, הראש הופך כל-כך מטומטם, עד שהבן-אדם לא יכול לשאת את עצמו. זה דורש חוזק נפשי וביצי ברזל, הוא אמר לה. אז למה אתה עושה את זה? שאלה אותו סנדי. כי התבונה והחוכמה כל-כל מטומטמים, הוא ענה, וחוץ מזה, מה עוד יש לי לעשות? סנדי לא ענתה. היא הייתה מהבחורות המתוקתקות האלו שמורחות לק ואודם, מתאפרות קלות ודואגות לצורה של הגוף שלהן עד שהוא נראה כמו סיגריה. ולובשות בגדים של זונות. במילים אחרות - סנדי הייתה פרחה. היא רצתה להדליק סיגריה, אבל אז פנתה לשירותים כדי לחרבן. סטן הדליק טלוויזיה והסתכל בתמיהה מעורה בזלזול בתוכן השידורים תוך כדי שהוא מעביר ערוצים. צביעות מאה אחוז, הוא קבע, והעביר לתחנת הרוק. הוא ישב והדליק סיגריה ותהה מה הוא ייעשה עם הרעב שלו והעובדה שהוא טיפש כמו מסמר. אולי ידפוק למישהו מכות. אבל הוא לא רצה להיכנס לכלא, הוא ישתגע שם טוטלית, פשוט כי בכלא אין מה לעשות מלבד לחשוב, וחשיבה זה הצד הכי חלש שלו. והוא לא חכם ונבון מספיק לעבור על החוק מבלי להיתפס או לעשות כסף. נשאר לו ר...

אז הוא אכל לה את התחת הוא לא היה חייב, אבל הוא רצה הוא תקע את הלשון שלו ישר לרקטום שלה כמובן שקודם הוא נשך את פלחי הישבן ונתן "ספאנקים" כמו שהיא אוהבת ואז הוא סגד לה באופן טוטלי, בכך שתקע את הלשון שלו ברקטום שלה לא רק שהוא תקע את הלשון שם, הוא גם ליקק הרבה והיטב בפנים והיא התרטבה כמו כלבה, היא הרגישה כל-כך סקסית, שזה כאב, על סף אורגזמה אז היא ישבה לו על הפנים והאכילה אותו בקוס שלה וזה היה לו טעים הוא עשה ביד בזמן שהוא אוכל את הקוס שלה והיא גמרה לו על הפנים היא גמרה בשפיכה נשית והטביעה את כל הפנים שלו במיצי הקוס שלה הוא נהנה מזה "הפנים שלך הם כיסא המלכות שלי" היא אמרה והשתינה עליו בחיבה, ישר לתוך הפה והוא בלע הכול כמו גדול הנה, כך חשבה, היא מצאה את היזיז המושלם.

זונות כולם זונות בגלל זה יש לי גינה יפה אני מזבל אותה בחרא של טיפשים לא אנשים שנולדו טיפשים, זו לא אשמתם אלא אנשים רגילים שמתנהגים בטיפשות הם מחרבנים לי בגינה, וזה מעשיר אותה נתנו לזה שם יפה - דשן אנשים טיפשים הם דשן טוב לגידול כלי נשק ורעלים כל קרנבלי הקניות, כמו הבלק פרידיי, מממנים את תעשיות הנשק בכל העולם ושיצרני וסוחרי הנשק רוצים לגזור קופון, הם מחרחרים מלחמות, שהורגות, ומכניסות להם רווחים מנשק ואז הטיפשים מתים כי הם חושבים שהם מתים למען מטרה "נעלה" ולי אין טיפשים שיחרבנו בגינה וסוחרי הנשק ויצרני הנשק קונים עוד אי ועוד אחוזה ששטח אדמה שלה, שלהם, שווה לשטח האדמה של גוש דן כולו אין להם דירה, אין להם בית, אין להם אחוזה, אין להם כפר, אין להם עיר, יש להם אי שלם, שהוא מדינה פרטית בפני עצמה, כולה שלהם וכל אזרח בעולם מממן את זה, בשביל אותם טייקונים, שגם קובעים מתי תהיה מלחמה, למה ואיך, וכל הממשלות בעולם שפוטים שלהם. לא ראש ממשלה שולט בארצו, לא נשיא, לא מלך או תואר דומה רק הטייקונים שולטים, על כל נקודה בעולם אתה חי כדי לממן את ...

יושב על הכיסא והגב שלי מכופף קדימה מבטי תקוע בפחית בירה, מאפרה וסיגריות מבחוץ אנשים צועקים, כל הזמן צועקים, אבל זה לא נוגע אליי אבל יש לי הרגשה מדומה שהם צועקים עליי או בגללי אני בתוך הבית נמצא בתוך הבדידות התהומית שלי הבדידות התהומית שלי שלי הבדידות ולפעמים נכנס איש לא מוכר שטוען שהוא אבא שלי ואוכל לי, אוכל, את הנשמה וכשהוא יישן יש שקט והזדמנות לנשום ואז הוא שוב הולך, כמו תמיד ואני עם הבדידות שלי אני בתוך הבית נמצא בתוך הבדידות התהומית שלי הבדידות התהומית שלי שלי הבדידות.

הוא גר עם אישה חסרת לב שאוהבת אותו, בדרכה הקרה והאנוכית את כל מה שיש לו לומר לה - הוא לא מעז כי כשניסה נתקל בלעג ורמיזות שהוא לא שפוי ומנותק מהמציאות היא לא אישה רעה, היא פשוט גדלה על שמנת ומעולם לכלוך לא נדבק בה יש לה שאיפות גדולות מחשבתה מקובעת ומרובעת והיא מלאה בכסף אז בתוך בית הפאר המסודר הזה, בו כל דבר נמצא במקום, ואת עבודות הניקיון עושות משרתות, יש לו חדר קטן ומבולגן, בגודל של תא כפול בו הוא כותב את מה שהוא לא יכול להגיד הוא כותב בקודים ובכתבי סתרים שהמציא פתקים קטנים וגדולים מחשבות, הרהורים, זיכרונות, תזכורות, אפילו דברים שהוא צריך לקנות, דברים כמו לחם וחלב, מסמרים ופטישים כי הוא אוכל ועובד עם הידיים דברים שהיא חושבת שאנשים במעמד שלהם לא צריכים לקנות אותם בעצמם.

הטוסטר כבוי, המסך כבוי אין ליצנים ושטויות בטלוויזיה אין תוספת לטוסט צריך להוסיף עגבנייה וזיתים לגבינה הצהובה, לגבינה המלוחה, לגבינה הבולגרית הטוסטר חם, הטלוויזיה חמה מדמויות וסיפורים יש סרטים גבינה למריחה, ויש סרטים גבינה קשה המסך נכבה לפני שהטוסטר יישרף וישרוף גם את הטוסט יש שם מסך כבוי הוא מצבה או קיר שחורים ריקנות ומוות כמו טוסטר שרוף מעלה עשן.

מוזג קפה, בים-בם-בום הראש קירח, השערות נושרות מוזג קפה, צריך לקנות סוכר האף אדום, השערות סגולות מוזג קפה, לא מתחשבן ב-של הכדורים נאלץ להימנע לאלכוהול מוזג קפה, הייתה בחורה יפה ברחוב, היא צריכה להודות לו שלא הטריד אותה בימי קדם כל בחורה מושכת שהייתה עוברת - הייתה נאנסת או שהוא היה מתעלל בה, כדי להרגיש מי פה העליון על יופייה אבל היום, כבר הזמנים השתנו חינכו אותו לכבד נשים, ש-רק רוצות להגיע הביתה בשלום וכל אישה צעירה כזאת יכולה להיות אחותו, או בתו מוזג קפה, בים-בם-בום השיער מקריח, כבר לא עומד לו מוזג קפה, צריך לקנות סוכר מעולם לא היה עושר כזה של סרטים בטלוויזיה מוזג קפה, הרחוב כבר החשיך שועלים יוצאים לרחוב, אבל הוא שועל זקן כבר לזה מוזג קפה, סורק את הדיסק מוזיקה נעימה כזאת לא שמע הרבה זמן.

חיוך של ג'וקר מרחף בשמש ניבים קטנים נחשפים שפתיים דקות, חיוך דק, אודם ורוד ניבים קטנים משסעים בשר ועצמות חיוך מגיר מיץ פטל של דם כדוריות דם אדומות גדולות תאווה לסוכר, שורף בבטן, סכינים מתהפכות בצריבה שפתייך נוטפות דם כג'וקר שמש תאווה מגעילה למתיקות מחליאה.

תמונה שלי מרצדת ב-MTV את רואה אותי מוזיקה של גיהינום, מוזיקה של ייסורים קליפ של תופת בחושך המוחלט הייתי אחוז ביעותים ביקשתי את הכדורים שלי עמוק בתוך בית הגיהינום השכנים שמעו אותי מבקש את הכדורים שלי אחי אמר אתה תהרוג את עצמך איפה האקדח בכל הסיפור הזה? תמונה שלי מרצדת ב-MTV תביא את הכדורים שלי לבית הגיהינום לשמוע אותי בין קבצנים ב-MTV נלפת בייסורים בתוך הקופסה בחשכה הגדולה השוטרים עומדים תמהים מכוח שכנים מפוחדים זה גלולות של חולים אבדו הקליעים בחושך את משחקת איתי אני בתוך קופסה תשמעי אותי ב-MTV.

קרנבל הטיוטות יוצא לדרך הפעם יש לנו שיירה של בוקרים, שחושבים שהם עוד חיים בתקופת המערב הפרוע, ועושים מטווח על פחיות, עד שאחד מהם צעיר ונלהב במיוחד יורה במי שמסדר את הפחיות מוות הוא דבר טבעי, כולם מתים הם אומרים ותאונות קורות זה לא שהוא היה עתיד להציל את האנושות או משהו... (כולם צוחקים) אנחנו נפצה את המשפחה בכסף טוב כל חודש והכול יבוא על מקומו בשלום יחידת הרובאים צועדת באמצע הרחוב לכולם יש רובים ואקדח על המותן יחידת הרובאים לא צריכה לדעת אמנות לחימה, כי קליע אחד מחסל כל מומחה לאמנויות הלחימה יחידת הרובאים קצרת נשימה הם מעשנים ושותים ולא עושים ספורט ורבים מהם שמנים יחידת הרובאים לא יכולים לרוץ, אבל יש להם אקדחים ורובים והם יודעים להשתמש בהם, מה שהופך אותם ללוחמים. 

היינו ברחוב, היה ערב שיחקנו בגן המשחקים על נדנדות ומגלשות אביהו בא לגן ורצה לשחק אבל התבייש הבטנו עליו בתהייה הוא לבש קרטון בכדים בצבע אפור פחם עשויים מקרטון לא הבנו למה הוא לובש קרטון זו אימא שלי, הוא אמר אני לא יכול לאכזב אותה מכונת הכביסה התקלקלה והיא נאלצה לכבס את הבגדים שלי ביד עם גרגירי סבון גס כדי שאהיה נקי ומצוחצח כמו ילד של שבת כמו ילד טוב ירושלים היא שכחה לשים מרכך, אני לא יכול לאכזב אותה, ותלתה את הבגדים בשמש השמש הייתה חזקה, היא ממש אפתה את הבגדים ועשתה אותם דיקט ואני מרגיש שאני לובש שק נפלה שתיקה לא נורא, אמרנו לו בוא תשחק אתנו.

הראש מתנודד עם מוזיקה מושכת-מושכת-מושכת את הזמן והשדרנית מפטפטת בקול מתוק תחושה של חוסר שיווי-משקל והערות מהשינה לא באה לכלל ביטויה הבן-אדם יושב בחושך ומעשן ומפנטז על הבירה שהבטן תסכים לקבל יותר מאוחר קודם הוא ראה את הרחוב מחשיך ואתו בא לו עצב גדול הוא מתעורר בזריחה ובשקיעה בין לבין הזמן חומק בין הצללים, לובש מסכות, משחק מחבואים.

ילדה כזו של סוכרייה אני אוהב אותה מטיילת בין הדוכנים אומרת אני רוצה זו הסוכרייה חנות ממתקים מוארת כולה עמוק בתוך החשכה כמו דוכן הימורים לאס-ווגאס באמצע המדבר אני שולף מטבע תן לי סוכרייה טעימה כזו מתוקה כמו פרי כמו עסיס שיעקצץ בפה יימס כמו דבש על הלשון הוא עוטה כפפות כאלו של מנתחים מניח עטיפה קטנה מלבנית פרושה לוקח סוכרייה ומניח אותה בתוך העטיפה עוטף לאט וביסודיות במן הנאה חולנית הפה שלו מחייך שיניים חזקות מתחת לשפם הוא מגלגל את הפינות כמו באמנות מגיש לילדה הקטנה השמחה.

שלום לכם חוטאים וחוטאות, מזדיינים ומזדיינות והיום נלמד (בלשון עתיד) איך לנגב את התחת ובכן, ידוע שרוב בני-האדם, גם בנים וגם בנות, נמצאים במצב של רקטום מלא בחרא אחרי שהם מחרבנים ולמה זה? הרי לחיות זה לא קורה ובכן, בגלל האוכל המעובד שאוכל בן-האדם, לעומת האוכל הטבעי יחסית שאוכל בעל החיים אם בן-אדם לא יאכל אוכל מעובד - לא יהיה לו מה לנגב אחרי החרבון אבל רוב האנשים כן אוכלים אוכל מעובד, וביניהם גם כאלה שיודעים את הסיבה שעליהם לנגב הם פשוט לא רוצים או לא יכולים לוותר על האוכל המעובד אז מה עושים במצב כזה? הבן-אדם, או הבת-אדם, ישבו בשירותים וחרבנו להנאתם זה צורך טבעי של הגוף, למרות שאנחנו בני-אדם, אבל יש לנו גוף של חיה ובסיום החרבון המספק והמענג, הם נוכחו לדעת שהרקטום שלהם מלא בחרא ובכן, כאן נכנס לתמונה נייר הטואלט, בו בן-האדם, או בת-האדם, מנגבים את הרקטום מהחרא כדי שהוא יהיה נקי יש המשתמשים בסיבוב ויש בדוך תוך כדי הניגוב ויש המקפידים אף לנגב מקדימה, למען ניקיון טוב יותר הם בוחנים את נייר הטואלט לראות אם הוא עדיין מוכתם, כדי לוודא אם ועוד כמה עליהם לנגב כשהם מנגבי...

מתאים אותי כשהוא מתאים לי בגדים אומר את נראית סקסית ככה אבל אני מתלבשת בגדים יפים כדי שהוא יוריד רותם מעליי, הוא לא מבין, גברים הם טיפשים אני מנווטת במומחיות בין האגו שלו לרצון שייעשה כל מה שאני רוצה זה מאזן אימה כי הם צריכים להזין זה את זה ולא להוות מכשול זה לזה אני עושה את זה כמו שאימא לימדה אותי, אבא היה פודל אני עושה את זה כמו שהחברות לימדו אותי, הן היו מוקפות שפוטים שפוטים-שפוטים, אבל מרוצים כי גם לגבר יש נקודות שבירה, ואם הוא *יידע* שמשחקים בו, הוא ילך לכן אסור לו לדעת כמו שאמרה אימא - טבחית במטבח, גברת ברחוב וזונה במיטה אני יודעת לעשות את כל זה במוחיות רבה, כי למדתי וגם השתפרתי צריך להכיר את הגבר הנ"ל וכל גבר הוא סיפור אחר טייים רשת עכביש, אבל שיסתובב בה חופשי,\ ולא יידע שהוא לכוד וכשהוא הופך חסר תועלת - מחליפים גבר.

אכל שניצל, אכל גם חומוס אכל שניצל וחומוס עם חריף ליקט בצל יבש, קינח בכוס גדולה של בירה שחורה ומה עכשיו? -עכשיו תשתה בירה,- אמר לו הקול, -כי אתה מסטול, ואתה לא יכול לשאת את החיים האלו כשאתה פיכח,- מה שנכון, נכון, אבל הוא החליט לתת קצת לאוכל להתעכל, שלא יקיא חבל להקיא שניצל וחומוס ובצל ובירה שחורה כל-כך טובים, הרי הוא קונה אותם בכסף ואם הוא יקיא הוא יצטרך לאכול מחדש -אז מה אם תצטרך לאכול מחדש- אמר הקול, -זה כיף לאכול,- אבל אין לי כוח להכין עוד שניצל וחוץ-מזה הלכתי למכולת, לשוק, לסופרמרקט, כדי להביא את הדברים האלה לדוכנים ברחוב אני לא יכול להשליך הכול לאסלה בקיא לא אחראי -מה שנכון, נכון,- אמר הקול, -ולפי זה אני מבין שגם קפה לא בא בחשבון. אז מה תשתה? מיץ תפוזים? פטל? אפילו מים לא טוב,- אני שאשב מול הטלוויזיה, אפתח כפתורים במכנסיים, ארווח את הכרס שלי לאוויר העולם ואתן לאוכל להתעכל בשקט ובמתינות בינתיים אני אראה נינג'ה אמריקאי, הוא יותר צנוע ומבדר מאשר הישראלי ואין פרסומות.

נסתמו לו האוזניים והוא לא שומע דבר, חוץ מקול אחד של אישה, שקורה לו הקול לא נחמד, הקול מתריס, כאילו הקול רוצה שהוא ייעשה משהו שהוא לא רוצה, משהו שיביא תועלת לקול לבדו הוא הולך בחדר אחרי שקם מהמיטה, לפעמים הוא שוכח היכן ממוקמים החדרים הוא הולך להדליק לו סיגריה, אולי זה יאפס אותו בשאיפה הראשונה הוא מתחיל להקיא נייר טואלט קשה לא להשתלט על זה והוא מקיא לתוך הפח אין נוזלים בקיא, רק נייר טואלט לבן ויבש ורך אחר-כך הראש שלו מתנודד, הוא לא בטוח שהוא יודע איפה הוא נמצא כל הרחוב והבית נראים כמו תפאורה, למחזה שהוא לא יודע את התפקיד בו יש לו חור עצום בבטן, שהוא לא יכול להכיל זה שורף הוא מרים את החולצה כדי לגרד והיד שוקעת לתוך חלל הוא מביט, יש לו חור בגודל כדור כדורסל בבטן וכל הדפנות מכוסים קרישי דם הוא יכול לראות דרך החור את מה שמאחוריו.

מתקלחים ביחד, ישנים ביחד, אוכלים ביחד, מתפנים ביחד, שותים ביחד, חולמים ביחד, ערים ביחד, מתפוצצים ביחד, בוכים ביחד, מתעצבנים ביחד, צוחקים ביחד, שרים ביחד, שמחים ביחד, מקללים ביחד, מפנטזים ביחד, מדברים ביחד, שוברים ביחד, מאחים ביחד, מרסקים ביחד, מגבשים ביחד, מתפעלים ביחד, צופים ביחד, רואים ביחד, מאזינים ביחד, שומעים ביחד, חשים ביחד, מריחים ביחד, טועמים ביחד, קוראים ביחד, מטיילים ביחד, לומדים ביחד, נופלים ביחד, קמים ביחד, מבינים ביחד, הולכים ביחד, רצים ביחד, זוחלים ביחד, עומדים ביחד, יושבים ביחד, שוכבים ביחד, מקיאים ביחד, מתפללים ביחד, מאמינים ביחד, בזים ביחד, שונאים ביחד, אוהבים ביחד, מקלידים ביחד, מתייפים ביחד, משכילים ביחד, מתעייפים ביחד, רוקדים ביחד, כותבים ביחד, מזדהים ביחד, מתפלספים ביחד, הולכים ביחד, חוזרים ביחד, נחים ביחד, נוסעים ביחד, גרים ביחד, נושמים ביחד, מדממים ביחד, כועסים ביחד, נהנים ביחד, עובדים ביחד, מתלהבים ביחד, מתפעלים ביחד, נגעלים ביחד, מגרדים את התחת ביחד, משמינים ביחד, מתאמנים ביחד, אבל לא חיים ביחד. 

כל היום אנחנו רואים טלוויזיה כבר השפיות שלנו ירדה מהטרמפ והיא מקבצת נדבות לשולי הכביש, מחכה לרכב חולף וחסר זהירות שידרוס אותה למוות חבר שלי, אתם מכירים אותו, פותח קופסת חומוס ושם בחומוס מלח מהמלחייה ואז טובל פלחי קלמנטינה בחומוס, מנגב ואוכל "יש לי פורפרה באדן החלון" הוא אומר בדאגה "אז תפרפר אותה" אני אומר לו "היא מפורפרת מימים ימימה" הוא אומר, "כל ההתפרפרות התפרפרה ממנה" "אז מה עושים?" התחלתי לדאוג "אני אשים עליה קינמון" הוא אמר בחלטיות "קינמון?" התפלאתי "כמובן" הוא אמר "וכי לא?" "מה פתאום," אמרתי, "שמים בזיליקום טחון" "אתה בטוח?" "הנה, זה כתוב בספר," אמרתי לו, ולקחתי את הספר הראשון בהישג יד, "אני לא מוצא את זה עכשיו, אבל זה כתוב" "טוב" הוא אמר "אני אסמוך עליך," לקח בזיליקום טחון, הוציא את הנעל מתחת למיטה, ופיזר עליה בזיליקום טחון "וואלה, זה עוזר" הוא אמר והביט בעניין בנעל "אמרתי לך...

נחש שיכור זוחל ישר זה מה שקראתי בעיתון כשפתחתי אותו הבוקר, אבל כמובן שאני ממציא את זה, כי אף-אחד לא קורא כבר עיתונים הייתי באוטובוס מתל-אביב לירושלים, ונהניתי מהנוף גם אם זה היה בחשכה כמעט גמורה הנהג שם מוזיקה של זוהר ארגוב וכל הנוסעים שקעו לתנומה לפתע גם חרדי אחד זועם וחיוני וניגש אל הנהג ומחה בקול גדול על השירים, שלדבריו זורעים עצב וייאוש בלב האנשים הנהג חייך אליו בניחותא, כאחד שרגיל למתלוננים מסוג זה והציע לו להתלונן במשרד תלונות הציבור, של חברת האוטובוסים הזו "אין בעיה!" אמר החרדי אחוז תזזית, "'תן לי את הפרטים שלך!" הנהג הצביע על שלט קטן ליד מכשיר הכרטיסים ואז התעלם במופגן מהחרדי הצעיר על השלט הקטן היו הפרטים, באותיות דפוס אדומות כתובות בטוש "אני אתלונן עליך!" ניסה החרדי לסחוט תגובה, הנהג לא ענה החרדי מיהר להוציא עט וחתיכת דף ורשם במהירות את הפרטים הוא השתהה קצת אצל הנהג וזה ביקש ממנו לחזור למקומו החרדי לא עשה זאת מיד והנהג אמר לו בנחת שהוא מפריע לו בעבודתו החרדי חזר למושבו עצבני זוהר ארגוב עדיין שר כמו כדי להתריס ...

מה יש לנגן הדיסקים הזה? תמיד הוא נתקע ב-טרק הרביעי מ-כל מקום, התכוונתי לספר לך סיפור, אבל אני זקוק לסיגריה שלי קודם בינתיים אתה יכול לשבת, לספור ציפורים נודדות, להסתכל על הכוכבים ועל השמש ועל הירח השוקע ב-צל... ובכן, היה פעם איש אחד שהחזיק ספר כל הזמן הוא החזיק ספר ולא רק - זה היה תמיד אותו הספר כל הזמן הוא החזיק את אותו הספר אמרו אנשים לעצמם שבטח הוא מתכוון לקרוא בו, אבל לא, הוא לא קרא בו, הוא רק החזיק אותו ואתה יודע איך זה אנשים, זונות, אוהבים לדחוף את האף הארוך שלהם לכל מקום אז הם שאלו אותו - למה אתה מחזיק בספר? והוא סרב לענות זה לא מצא חן בעיניהם שהוא מסרב לענות, אז הם הקניטו אותו, ולגלגו עליו, ואפילו הטיחו בו מכות, אבל הוא לא אמר למה הוא מחזיק בספר לילה אחד באה כנופיה של מלאכי גיהינום לספסל בו ישב הוא החזיק את הספר הם עמדו מולו, והמנהיג אמר - "בטח ספר תפילה זה, אבל כנראה שאתה לא יודע לקרוא לכן נרסק אותך לחתיכות קטנות-קטנות ואז ניתן אותך לכלבים" שמע איש דברים זה, פתח את הספר להפתעת כולם בספר היה חלל ריק שנחתך באמצע הדפים ובחלל היה א...

קיבלתי מתנה לחג צפרדע מכנית תולים אותה על הקיר וכשמושכים בחוט - היא מקרקרת אבא ואימא לא אהבו שאני מתלונן, הם אמרו שזה מביא מזל רע הם אמרו - "אם תתלונן - באמת יהיו לך סיבות להתלונן עליהן" אז במקום זה כל פעם שלא הייתי מרוצה ורציתי להתלונן הייתי מושך בחוט של הצפרדע והיא הייתה מקרקרת, כלומר מתלוננת בשבילי אבא ואימא לא אהבו את זה והיו עושים פרצופים כל פעם שהייתי מושך בחוט לפעמים פרצופים ארוכים, לפעמים פרצופים רחבים לפעמים פרצופים מתוחים, לפעמים פרצופים מכווצים יום אחד שמתי לב שמשהו שונה בחדר לא הבנתי מה בדקתי ובדקתי, חשבתי וחשבתי ופתאום הבנתי - הצפרדע המכנית נעלמה מיד טלפנתי לאבא ואימא בעבודה ואמרתי להם - אימא, אבא, הצפרדע המכנית נעלמה והם אמרו שהם מכרו אותה, כי נמאס להם שאני מושך בחוט וזה לאו דווקא בגלל שאני מושך בחוט, אלא הסיבות שאני מושך בחוט אז אמרתי נעשה מעשה תליתי על הקיר, איפה שהייתה הצפרדע, מכסה של סיר ולידו תליתי כף גדולה וכל פעם שהייתי רוצה להתלונן, הייתי אוחז בכף, ומכה במכסה הסיר אבא ואימא הבינו את המסר - אני לא מתכוון ל...

הילד לא רצה לבוא איתי "ילד, בוא איתי!" "לא רוצה!" אתם רואים? הילד לא רצה לבוא איתי, אתם לא האמנתם אז תקעתי לו כדור בראש, כי זה מה שעושים בסרטים, והם תמיד מסתדרים עכשיו הוא לא היה יכול לזוז, כי הוא היה מת אז הרמתי אותו ולקחתי אותו בעצמי נו, לא גאוני? אני לא גאון? אתם לא הייתם חושבים על זה בעצמכם. 

ילדים יחפים התבוססו בבוץ לבושים סחבות קרועות העיניים שלהם היו אדומות והם בכו, בכו, בכו אני לא היה לי חפץ בדבר כגון זה ולכן כיוונתי אליהם ממרחק את רובה הצלפים וטיילתי עם סימן המטרה על גופם הם ניסו לצאת מהבוץ ובכו, בכו, בכו ואני הנחתי מטרה רכה לילד קטן בבטן ולחצתי על ההדק חבטה חמה הוא עף אחורה עם בטן שסועה וזעק, זעק, זעק וכל הילדים האחרים סביבו היו נדהמים ומבוהלים ואז הם חזרו לעשתונותיהם וניסו לצאת מהבוץ במהירות אבל ככל שממהרים שוקעים בבוץ יותר מהר הם ניסו ליצור שרשרת בה כל אחד תופס ביד שכנו ומושך אותו החוצה היה אחד שלקח על עצמו תפקיד מנהיגותי בעת צרה הנחתי סימן מטרה חמה על העין האפורה שלו וסחטתי את ההדק הוא נפל מת מיד ללא ייסורים באותה עת התחילה פניקה גמורה הירוי בבטן איבד דם במהירות וזעק, זעק, זעק ואז איבד את ההכרה ילדים ניסו לצאת מהבוץ כמו משוגעים.

חלפו הימים שהייתי צעיר וכבר לא עומד לי אני מתנצל באמת לפני כל הנשים הבריאות, אבל אני לא יכול לפמפם אותן פמפמתי אותה אז שלוש פעמים בקוס ואז הפכתי אותה כמו שק תפוחי-אדמה ופמפמתי אותה חמש פעמים בתחת וזהו, היא כבר לא הייתה בתולה זה לא היה נעים לה במיוחד, אבל פעם ראשונה לא נעימה לאף אישה שנתיים לקח לה לעשות את זה שוב עם גבר והיא עשתה בגדול 5 גברים ברכבת, ועוד אחד שהיא מצצה לו הוא היה טעון כמו תותח, כי שמר לאשתו לזמן הביוץ מילא את הפה שלה כמו תותח, היא הייתה מופתעת "וואו..." היא אמרה וניגבה את פיה ואז היו לה כל-כך הרבה גברים שהיא לא זכרה את כולם הייתה לי רשימה ארוכה של שמות, כתובות ומספרי טלפון והיא לא ידעה איך להתנהל עם כולם, כי כולם ראו בה יחסים, והיא ראתה רק זין, היא לא זכרה מי אמר מה ומתי ולא הרגישה כלום לאף-אחד מהם אז היא שיחקה בקובייה 1 זו הצהרת אהבה, עד 6 שזו התעלמות מוחלטת 5 היה דחייה היא לא ידעה לצמי מהם היא מתקשרת אם דיברה אתו, היא עשתה מה שהקובייה אמרה לה ועל אייץ', שהיא לא זכרה מי הוא, הקובייה אמרה הצהרת אהבה והוא לקח את זה ...

יש לי תותח בין הרגליים היא לא מבחינה בזה, היא חושבת שאני אבהי, מכיל ועוטף, כמו ספוג היא מביטה בי בעיניה הגדולות אני מלטף את שערה, מתרשם מיופי אוזניה, מעדינות עצמות לחייה את כל-כך יפה, אני חושב, אבל לא אומר אני מדבר על הגשמה עצמית היא שואבת את המילים שלי כמו הייתה משאבה, כמו מוצצת אני נכנס ישר לחללים החלולים שלה, ויש לה הרבה אני שואב סיפוק מיני מהשליטה שלי על נשמתה, על מחשבותיה ותשוקותיה הגשמיות אני חודר טיפין-טיפין לתוך תודעתה הרעבה, ותודעתה רעבה מאוד מחיים של תסכול ושאיפות כי את נפלאה, אני אומר, ועומד לי כי כולם ייראו כמה את נפלאה כשאת תביני זאת בעצמך היא בולעת אותי בעיניה, כאילו הייתי משיח לתשוקותיה הגשמיות אין לה מחשבות קיומיות, היא כמו איילה, כמו איילה חטובה וצעירה אני אעשה לך טוב, אני אומר, והזין שלי עומד ורוטט אני אראה לך כמה נפלאה את יכולה להיות.

אנ'לא מבין מה יש לו בראש הוא נראה שפוי לכאורה, אבל הוא אומר לי דברים הזויים לגמרי, ושואל אם אני מבין אני אומר לו שאני מבין, למרות שאני לא והוא מרוצה וממשיך לפתח את הנושא, וזורם אתו לעוד נושאים ועוד, ש-רק במוחו ההזוי קשורים זה בזה פתאום הוא משתתק ואומר "זהו, זה העניין" ואני בכלל לא הבנתי מה העניין אז אני מציע לו להצטרף אליי למרפסת לסיגריה, כדי לאוורר את הראש, והוא מסכים שם אני יורד לו כדי שיירגע הוא מותח את גופו בהנאה, ואני על ברכיי כשהוא עומד ואז הוא גומר לי גמירה חזקה בפה, ואני יורק את השפיך לתוך העציץ "אתה מרגיש יותר טוב?" אני שואל אותו "אני מרגיש נפלא," הוא אומר אז אני מנשק אותו ואנחנו מעשנים עוד כמה סיגריות העיר פרושה לרגלינו כמו שטיח צבעוני הוא הולך להתפנות ואני מדליק טלוויזיה של זבל כששנינו במיטה, מיטות נפרדות, הוא מאונן ולוחש את שמי הוא חושב שאני יישן אני נוגע בעצמי קצת, כי נחמד לי שהוא מאונן עליי, ונרדם בבוקר הוא שותה גלונים של קפה, ומודיע שהוא נוסע לים.

רגל-רגל, הרוח נושבת רגל-רגל, לתוך השלכת רגל ויד, תכבי את הנר יד ויד, כי בחוץ האור מאיר יד וראש, אל תהיי שאננית יד, רגל, אוזן וראש, כולנו עוצמים עיניים וסופרים עד שלוש.

חופרים קברים, ממלאים אותם בבני אדם עובדים עבודת כפיים בשביל פרוטות אי-אפשר להתחתן, כי אין לך כסף לעצמך איך תפרנס ילדים כשאתה לא יכול לפרנס את עצמך כשיורד הגשם, הוא מטפטף מהתקרה הקירות דקים, הקירות סדוקים, בקיץ השמש הופכת את הדירה לחממה סוחרים בכוח עבודה זול מנצלים את חולשתך אתה עובד בתור סבל בבית קברות של מטה מייקרים לך את הסיגריות, מייקרים לך את האלכוהול טלוויזיה עולה כסף וברחובות עוצרים אותך שוטרים אין לאן ללכת, אין איפה להיות 12 שנה בבית הספר, לא למדת כלום חוץ מחשבון בסיסי, קרוא וכתוב כשהשמש הופכת סגולה מעל העיר העתיקה בדרום העניים ובצפון העשירים ארץ ש-כל תושביה מתים בדרום העניים ובצפון העשירים מוצרים מקולקלים במקררים מקולקלים, מוצרי חלב חמוצים במכולות הקטנות אתה קונה לחם ואשל ועושה חשבון אם יספיק לך הכסף לבקבוק קולה אין יהלומים על המדפים כי ממילא אף-אחד לא יקנה בשביל לאכול בשר אתה צריך לאכול לעצמך את האצבעות כשהשמש הופכת מתה מעל העיר השחונה בדרום העניים ובצפון העשירים שלשלאות ברזל בלתי נראות על הרגליים בדרום העניים ובצפון העשירים.

איזה יום היה לי היום... את יודעת שלא קל לי, ובכל זאת את משאירה אותי לבד. זה לא שאני רוצה שתעמלי איתי, אלא רק שתהיי איתי. כי את יודעת, אין לי יותר מדי עם מי לדבר. למעשה, אני אדם בודד מאוד, אבל לא לגמרי לבד. לפעמים בא אבא שלי, אבל הוא עסוק נורא, ואין לנו נושאים משותפים. אז הוא רואה טלוויזיה, מתעסק בעניינים שלו, ולי אין מקום, אני בורח למחשב. שנים אני במחשב, כל הזמן. לא למטרות רווח עם עסקים, אלא למטרות הגשמה עצמית. כתיבה, יחלופי דברים עם אנשים, התרשמויות ממה שיש לאנשים להגיד. ואם אומרים, וגם מצטלמים. והם לרוב נראים נהדר. וגם הם עסוקים. אז אני מוכר שירים וסיפורים שכתבתי. אני מוכר בחינם, כנראה שאני מקבל גמול של הגשמה עצמית. ואני משחק. מזיז סוחרים וצבאות ממקום למקום. מייצר מקומות עבודה לפועלים ומדענים. מן משחק כאילו שכזה בו אני מנהל מדינה בעת העתיקה. לפעמים אני מחפש משחק חדש, אבל רובם על הפנים, או שהממשק בעייתי, או שהשפה לא עברית. הם אומרים שאנחנו מעצמת סייבר. אין הרבה כסף במשחקים של מבוגרים, כי לרוב מבוגרים לא משחקים. אז אין משחקים. את יודעת שבא לי עלייך תמיד, לא באופן מיני, אלא חיבוק כזה ח...

כשאת קמה מתנומה עייפה, מ-שינה עמוקה של אבדון לתוך הג'ונגל העירוני כשאת נוכחת שאת עדיין חיה, ואלוהים לא לקח אותך בשנתך כשאת מבינה, ברגע של צלילות מתוך חלום, ש-כל חייך הם אשליה.

היא חייבת להיות יפה - היא דוגמנית כמו שטבח צריך לאהוב לאכול, אפילו אם הוא לא שמן כמו שברמן צריך לשתות, וחסר לו שהוא מתנזר מאלכוהול, לא הייתי קונה אצלו משקה כמו שסנדלר לא הולך יחף כמו שחייט לבוש יפה כמו שלסוחר מכוניות תמיד יש רכב שהוא יכול להשתמש בו כמו שסוכן ביון בארגון סודי, נשלח למשימת התאבדות ללא ידיעתו, וננטש על ידי השלטונות יש דברים שלא משתנים כמו פוליטיקאים שבאים, עושים ונשכחים כמו זמרים עם תהילה לרגע כמו יוצרים שהופכים לאגדה רק אחרי מותם יש דברים שאנחנו לא יודעים, כמו מה מתרחש בבטן האדמה כמו שעוקבים אחרינו בכל רגע כמו שלוויין מצלם אותנו מלמעלה יש דברים שאנחנו לא מודעים, כמו שיש אנשים שיודעים את כל הפעילות שלנו ברשת, ואוספים עלינו מידע גם לפי כרטיס האשראי, וכך יודעים מה אנו קונים ואיפה אנחנו מבלים ויש את אלה שחופרים בשלדים בארון של אנשים, כדי להוציא שלדים ולחשוף למקרה שיעשו משהו לא נכון כדי שיתביישו ויורידו פרופיל כדי שירגישו כאילו כל העולם מסתכל עליהם בזכוכית מגדלת ויש את אלה שעושים את זה לעצמם עם האגו העצום שלהם כאילו הכול תלוי בם כאילו כול...

אני לא אחראי לזה, לחוסר השפיות הזאת תקעו אותו בבית שנים על גבי שנים, כמעט לגמרי לבד אז שתה, התחיל לשתות, למרות שהוא נוטל תרופות השתגע? בטח השתגע, שנים ניסו לשגע אותו, וכינו אותו משוגע אפילו שהוא לא היה משוגע, בסוף נשבר - באמת הפך למשוגע מה אתם מצפים מילד שלא נתנו לו את האפשרות להיות ילד, ושללו ממנו את האפשרות להיות מבוגר וכשהוא ניסה להפוך את שכלו לכלי, לקחו ממנו גם את שכלו וכשהוא ניסה להתנחם בזיכרונות, לקחו לו את הזיכרונות וכשהוא ניסה להתנחם בחלומות, לקחו לו את החלומות וכשהוא ניסה להתנחם בחופש עליו נאבק שנים רבות - הכריעו אותו, לקחו ממנו את החופש מה אתם מצפים מארץ אוכלת יושביה של חיות פרא ומפלצות בדמות בני-אדם מסתובבים ברחובות מה אתם מצפים מעם שלא רואה כלום בעיניים,\ מלבד את האגו שלו מה אתם מצפים ממדינה שמתכחשת למטרה לשמה היא קיימת מה אתם מצפים מבור של מי-שופכין? שהוא יריח שושנים?

הוא לא רואה בעיניים פתאום התיישב ליד הפסנתר והתחיל לנגן אמרתי לו זה לא טוב לך, כך אמר הרופא פתאום התיישב ליד הפסנתר והתחיל לנגן עמד ליד החלון, עישן סיגריה שמע מוזיקה על תקליטים היה רגוע, היה שלוו, היה אפילו מנומנם פתאום התיישב ליד הפסנתר והתחיל לנגן היה לו מבט דרוך בעיניים שנדלק פתאום, כאילו קיבל פקודה מעולם של מעלה פתאום כמו הפך לחיה, כיבה את הסיגריה במאפרה וניגש לפסנתר חודשים הוא לא היה יכול לנשום בגלל הפסנתר הזה אמר לו הרופא אסור לך לנגן השנים עברו ומצבו השתפר, בפסנתר לא נגע פתאום אחרי שלוש שנים הוא ניגש לפסנתר הוא ניגן כאילו הוא ספינה על מים סוערים הוא ניגן כאילו הוא שיכור ולא מיין הוא ניגן כאילו זה יומו האחרון הוא ניגן כמו במסע צלב, כמו הלחמה, כמו הוריקן שפושט על החופים השכונה התעוררה, אנשים התגודדו הוא לא שם לזה לב אני לא יכולתי להיאבק בו, הייתי קפואה זה יומו האחרון והוא מנגן על דמו זה קרה אתמול והיום הוא מת לא הצליחו להציל אותו כל המכשירים המשוכללים לא הצליחו להציל את חייו כל הדוקטורים המלומדים נכשלו בשמירת חייו.

אני יושב שותה ואת מסתחררת סביבי רוצה להכין לי חביתה כדי שיעמוד לי ובעל הבית מראה לי צרור מפתחות כמו אדם שיכור אני לא זוכר מי הוא ומה הוא רוצה כשאני יושב ואת מתפללת, אני לא יודע על מה מה לא בסדר, אני בסדר, אולי תהיי גם את? דופקים לי בדלת, אני לא עונה, את פותחת וחוטפת צעקות המוזיקה גבוהה מדי, באמת שלא שמתי לב כשאת מתפשטת, 24/7, מול העיניים שלי ושואלת אם לא בא לי, מה לא בסדר איתי כשאת נוגעת, זה כואב, כמו לגעת בעצב חשוף אני נרתע ושותה, יש לך זכות להתפלל, לא יודע ל-מה כל היום את מתלוננת אצל רופאים ומומחים שאני לא מתפקד מה יהיה איתי, אולי תגלי גם לי המוזיקה זבל, אבל היא עושה לי טוב את לא תיקחי משקה שלי, הוא חשוב מאהובה, \הוא חשוב ממך.

קראתי את מכתבך כמעט ויכולתי לסלוח לך כמעט והבנתי איך הוא נתקע ברולטה שלנו זה הולך וחוזר לאותה נקודה כמו באת מארץ אחרת כמו לא חדרת לתוכי כמו לא גרמת לי לגמור כמו כלבה מיוחמת אבל בכלל חשבתי על מישהי אחרת מישהי שגרה פה ליד ועשתה עליי עבודת יד באמת שחשבתי על מישהי אחרת קרעתי את מכתבך באמת לא יכולתי לסבול אותך כמעט שהבנתי איך איך בא לי ממש להקיא ממך היא הלכה וחזרה לאותה נקודה בתוך הראש שלי היא השכיחה אותך ממני היא טובה ממך בכל מובן היא יודעת לאפות עוגת שוקולד וגם עוגיות. 

רביעי לדצמבר, 1992. העולם בכאוס, המצב קשה. מונעים מאנשים דעת ובינה, כי על שוטים יותר קל לשלוט. באותו בוקר הלך גיל בן ה-16 לבית הספר, כמו כל יום כמעט בעשר השנים האחרונות. הוא לא ידע למה הוא הולך, אבל אמרו לו שזה מה שהוא צריך לעשות וכולם עושים את זה. בדרך דרסת אותו מכונית והוא מת. זה היה מוות מהיר וחסר כאבים כמעט. כששאלו אנשים מה הוא עשה בחייו, הגיעו למסקנה שהוא לא עשה כלום. הוא עשה כל מה שאמרו לו - אבל הוא לא עשה כלום. הוא עזר בבית, הוא הלך למכולת, הוא שטף כלים. הוא ראה טלוויזיה, הוא בילה במועדוני משחקי ווידאו וסנוקר. הוא עישן קצת, הוא שתה קצת. הוא בילה המון עם חברים ברחובות ומול הטלוויזיה. הוא פיצח גרעינים. הוא הלך לגן הילדים ולבית הספר כמו שאמרו לו - ולא נהנה כלל בחייו הקצרים. הוא לא שאל בשביל מה, כי יצא מנקודת הנחה שהמבוגרים יודעים יותר טוב ממנו, לא רק מה טוב בשבילו, אלא בשביל הכלל. חלקה ג' שורה שלישית, הקבר הרביעי משמאל. 

בלי שום, אני לא רוצה שום, ולא אכפת לי שזה טעים, ולא אכפת לי שזה בריא, ולא אכפת לי שזה טוב למחזור הדם, ולא אכפת לי שזה מעמיד את הזין אני לא רוצה שום, כי יש לי דבר, ואם יהיה לי שום - יהיה לי שום-דבר. - שמעת מה הילד אמר? + שפיותו מוטלת בספקץ - או שהוא גאון. + או שהוא מטומטם. - איך אפשר לדעת אם הילד גאון, מטומטם, או מטורף? + אי-אפשר לדעת, הגבול בין לבין דק מאוד. - יש גבול בכלל? + לא. - למה לא? + כי החברה קבעה את התכונות האלו לפי המושגים שלה, ולא תמיד המושגים שלה נכונים. - 'תן דוגמה. + דאלי הצייר היה גאון, נכון? - כן. + אבל הוא לא ידע חשבון פשוט. - מה זה חשבון פשוט? + עודף מהמכולת. - הוא הלך למכולת? + לא, אבל הוא נסע במונית. - אז למה לא אמרת מונית? + מכולת זה יותר בסיסי, אני מנסה לפנות לקהל הרחב. - אז רימו אותו? + כן. - בעודף במונית. + כן. - והוא לא שם לב. + נכון. - אבל הציורים שלו... + אההה... גאון או טיפש? - יוצא שיש תכונות יותר חזקות בבן-אדם, כשלעתים באותו הזמן יש תכונות חלשות מאוד. + אז איך קובעים מנת אינטליגנציה? - אני לא יודעת. + למשל ט...

+ אבל אימא, אני רוצה לאכול! - אין כסף בשביל אוכל. + אבל את אוכלת, גם אני רוצה! - לי יש כסף. + אבל מאיפה אני אביא כסף? - לך לעבוד. + אני בן 10, אני לא יכול לעבוד! - אפשר לעבוד בכל גיל. + אימא, אני רוצה לאכול! - לא. + אבל אני רעב! - לא אכפת לי. + בלי אוכל - מתים! - זו לא בעיה שלי. + יש לך הרבה אוכל, תביאי קצת! - לא! זה האוכל שלי! תשיג לך אוכל משלך! + איך? - לא יודעת. + אני רעב! אני רעב! רני רעב! - תמות כבר, בן-זונה! אני לא יודעת איך עשיתי אותך, חולירע, רק צרות אתה מביא על הראש שלי! תמות כבר! תמות!