הליקופטר

 ציפור הנפש לא ניתנת למילים מילים גדולות, מילים יפות ונהדרת הולך צעד אחורה, מאוכזב קשות אין התנצלויות, אין כפרה את לא יודעת שאת בתוכך רעה, נדמה לך שאת בסדר כמו שאת התודעה חוצה עולמות, בעולם אחר את מכשפה כמו בשלגייה מה צריך בן-אדם? חוף קטן ורגוע לים התיכון חול לבן, משקה ושמש, גלם קטנים רודפים זה את זה, כמו גורים והתודעה צפה רחוק מכאן, מעולם של סדום ועמורה לפעמים מייחל למוות, שואף דקה ועוד דקה את היית טובה כשהזמנים היו יותר טובים, כשהיינו תמימים וטיפשים השמש לעולם זורחת, גם הירח אהבתי לא נצחית, אבל אני כן יושב ושותה ערק מהול, קשה להירדם לא צריך אישה שתגיד לי מה לעשות אני חוצה את החיים עצמאי בשטח, עם כל הטעויות, וכל התובנות וחיי שלי שנשארים שלי. 

 האיש היפני היה אמן חרבות מדופלם הוא היה משושלת של סמוראים, שהתקיימה אלף שנים, בקירוב הוא עבר אימונים מפרכים, בתנאי חום וקור והגן לבדו על העירה הפנית שלו האיש היפני ידע מה זה אבק שריפה, אבל בארצו אבק שריפה נועד לייצור זיקוקים עד שהא פגש את האמריקאי האמריקאי לא עבר אימונים בכלל, היה שתיין ופוחז ומהמר ואהב לזיין זונות הוא הגיע לעיירה האמריקאית בספינה שעגנה שם במקרה האמריקאי הגע לעיירה היפנית מהמערב הפרוע, שם האקדח מדבר היפני לא ידע מה זה אקדח, הו אלה הימים של המאה התשע-עשרה האמריקאי החליט לחסל את הסמוראי מוך אגו, שתה כמה כוסיות ויסקי ויצא עם האקדח היפני חשב שבקלות הוא יביס את האמריקאי, שאפילו לא יודע תנועות קרטה בסיסיות שלף את חרבו מתוך אלף שנים של שושלת סמוראים, מתוך עשרות שנים של אימונים והתכונן לשסף את גרונו של האמריקאי החצוף אבל האמריקאי פשוט שלף את האקדח וירה בו היפני מת במקום כי כשהומצאו האקדח והרובה, מתו הגיבורים.   

 זה רגיל אצלי, לפתוח רגליים לכל מנייק שרוצה נתח ממני אני ממלא אותו בעופרת ומזיין את הגופה שלו דוחף לו צינור חמש צול לפה עד פי הטבעת ושותל אותו באדמה מספק עמוק, שלא ימצאו את השרידים שלו אלפי שנים, אוכל לתולעים אם הוא בא אליי, הוא פותח פה גדול-גדול ואני ממלא את הפה שלו בכל החרא שלו עצמו מפזר את נתחי גופתו בכל השכונה המזוינת הזאת, אוכל לכלבים וכשאמא שלו תבוא ותבכה - למה הרגת את הבן שלי אני אצרף אותה אליו בצורת קציצות, אנשים שמנים ועשירים וחזירים, אלה שמחייכים חיוך מלגלג בטלוויזיה, יאכלו את האימא שלו כקציצות עם רוטב דמה והרבה שום, פלפל ושמן זית, שיחליק בגרון ואחרי זה יחרבנו אותה באסלה המצופה זהב שלהם, וינגבו אותה מהתחת במטליות של משי או שישטפו אותה בבידה, כי לא לכבוד שלהם לנגב את התחת  אז הם יקיאו דולרים מהפה המסריח שלהם וישחררו שלשולים בשידור חי, בעמדת השידור מאחרי הקלעים וכל המסך מבפנים יהיה מלא בחרא, כמו הפרצוף שלהם ויסריח את כל הבתים ואז אנשים ייצאו לרחובות ויטמינו מטעני חבלה בתחנות השידור ויפוצצו אותם לעזאזל, יחד עם כל הסמולנים המזדיינים, שמוכרים את המדינה תמורת כסף ומשריינים...

 אני אקנטר אותך, כמו שקנטרת אותי אני כמעט - אבל לא אתן לך, כמו שעשית לי אני אומר - אבל אעשה ההפך אני אלטף ואשקר, בצורה שלך החטובה, שהיא בובת שעווה. XXX כשהייתי יותר קטן - החצר הייתה גדולה יותר עכשיו הרסו את החצר ובנו בית הימורים. 

 תגיד שאתה אוהב אותי, כל זמן שאתה יכול תגיד שזה נכון, כל זמן שאתה יכול כי שמעתי את הרדיו, אמרו שם משהו שונה כי שמעתי אותך בשנתך, אמרת שם משהו שונה אני מבקשת את האהבה, כאילו לא ידעתי אחרת כאילו לא ראיתי צרימה בנוף המטופח עת הלכתי אובדת במחשכים בבית ושמעתי אותך מדבר משנתך. XXX זה זמן השלכת, מים יורדים מגגות שלג נמס, אדמה חמה פרחי פרא צומחים, קוצים לרוב ברגל יחפה אני דורכת על שאריות האהבה יש פקעת של חובזה, מסדרונות ירושלים מלאים בהם אקח לי במקום לחם, אקח שיר במקום אהבתי.

 אני צריך ספה, שיהיה לי נוח בטוסיק כשאני רואה טלוויזיה, שיהיה מקום למאפרה ומשקה כשאני שוכב לישון, שיהיה נעים בגוף שתלטף אותי כמו אישה כושית שמנה חמה, שאריח ממנה ריחות טובים אני לא אזדיין על הספה שלי, בשביל לא לחלל אותה, בשביל לא לטנף אותה אני יעשה אותך במקם אחר, או בעמידה כנגד הקיר על שטיח זה לא נוח, למרות שיהיה גם שטיח, עבה ופרוותי ועמוק שכפות הרגליים ייטבעו בו וזה ירגיש נעים בכל הגוף, כמו בית-זונות פריזאי.

 מקבץ נדחי עמו ישראל הקרשים תקועים בבשר זה גוש בשר עגול, גדול ושמן, בל איברים וראש הוא חי אך ורק לקיים את עצמו, כגוש בשר ותו לא (הוא עטוף בעור, אבל זה לא משנה) הקרשים הם קרשים מפוחמים, שכנראה עברו שריפה כאלה שילדים אוספים למדורת ל"ג בעומר, או כבר אספו הקרשים היו קורות פעם, אבל נשברו בקצוות, התפחמו ונחבטו ויש בהם סדקים דקים כמו קורי עכביש, מקצה אל קצה הם מביטים בקרשים, האנשים ובגוש הבשר הסובל, עטוף העור, בו ש בקיעים מדממים ושטפי דם ומנידים ראשם בצער לאותו גוש בשר, אבל מה האנשים יכולים לעשות, אי-אפשר אפילו לדבר עם גוש הבשר גוש הבשר רק שוכב במרכז ההיכל, כמו אבן השתייה תקועים בו קרשים ונשאר לו רק לסבול בשקט, עד שזה יעבור.

 רגיל הייתי לסובב את הזרבובית, אבל הימים האלו חלפו ואינם כי אין אישה שתעיף לי את האגו גבוה ואת עצמי על עצמי. לכן הייתי משוטט ברחובות ומלקק את שפתיי לרוב בתקווה לשפתיים נשיות אתן אוכל לעשות אהבת לשונות וחיכוך אוזניים ואף ואולי אף חרבונים משותפים בחיק הטבע, עם מוזיקת טראנס ואקסטזי. הדרך הוליכה אותי למקום מתחת לגשר, שם נשענתי על הקיר והדלקתי סיגריה למנוחת ביניים. האדמה הייתה חרושה אדמה רטובה שהתקלפה מטרקטורים שעברו בה וכתובות גרפיטי מלוכלכות, גסות ומתריסות, היו מרוססות צבעוניות על קירות המנהרה. אולי זה הזמן לסיבה למסיבה, אבל אף-אחד לא בא. ואז היא באה, יותר נכון קפצה, מהכביש מעל ישר לפתח המנהרה. הייתי המום מהפעולה האלימה הזו שהתרחשה לנגד עיניי הנדהמות, עת שחררתי עשן לאט-לאט ופסעתי אליה לראות מה נשאר ממנה. היא לא זזה ולא דיממה, אך גופה היה שרוע ושרוע היטב לאדמה שהיא הדביקה את עצמה אליה. בטח כל העצמות שלך שבורות, אמרתי לה בהרהור. בטח כל האיברים הפנימיים שלך נמחצו ממכת הנפילה ואת כבר לא כאן, אלא בדרך למקומות אליהם הולכים מתאבדים. - היא דווקא לא התאבדה, אמר מישהו מאחוריי. הסתובבתי וראיתי ע...

 השכנה לא עונה לטלפונים, לא עונה לדלת, ולי היא מתה פעם היא הייתה שוטפת את חדר המדרגות עכשיו לא רואים אותה פעם היא הייתה יוצאת לקניות או משהו אחר עכשיו הדלת לא נפתחת אולי היא לא בבית, אבל אין לה מקום אחר אולי היא אכלה יותר מדי צ'יפס מטוגן והתפגרה או החליקה באמבטיה ושברה את הראש אול יש לה חדר מלא באוכל משומר, אז הא לא צריכה לצאת אולי נדפוק לה חזק בדלת, אולי היא לא בבית. XXX עד עכשיו שורף לי בגרון מהפלפל החריף אכלת מאז, שתית מאז, עדיין שורף אפילו הפלצתי מאז, עדין שורף חרבנתי מאז, השתנתי מאז, עדיין שורף שתתי מיץ פטל, אכלתי שוקולד, נשמתי עמוקות, נרגעתי, עדיין שורף. 

 שותה את כוסית ה-ויסקי, כל הרצפה רכבת חולפות שלוליות נקוות על הרצפות, מגשם החלון הפתוח פסל הברונזה עומד כנגד הקיר ומצווה לחתוך בבשר. XXX ילדים קטנים פוערים פיות גדולים ברחובות, לסוכריות קופצות משקאות מוגזים, שוקולדים עם פצפוצי אורז על הנעל כתוב רפיון ועל הנעל השנייה כתוב איוולת המכוניות רצות במשחק הווידאו, אבל לא מגיעות לשום מקום.. XXX הצבע המתקלף בקיר חושף כתם דם, מאחורי פסל הברונזה הספרים תרבותיים, אבל לא אומרים דבר הילד בא ומקשקש על הקירות, עושה מכתם הדם שושנה אש להבה.

 מסתיר את העיניים, מעלה את הקפוצ'ון על הראש אקדח בחגורה וסכין במגף יוצא לרחובות האפלים, אין לו סיבה אבל מה יעשה בבית, חוץ מלאונן על מחשבים וטלוויזיה ורדיו שותה כוסית של ויסקי, מחורר את הקוסית ליד בעיניים  היא רוצה את זה, אחרת למה באה לבד מלווה אותה הביתה שלך, עושה בה מעשים מגונים נותן לה אלפיים שקלים שלא יבואו לה רעיונות העננים מסתירים את השמש גשם חזק יורד על הרחובות רואה סרט אימה מדמם ושוקע לחלומות בלהה. XXX הצעצועים לא מצליחים להרכיב מגדל הילד בוכה מאוד על ראש המגדל צריך להיות ה-ויינר, אפוף בנורות ניאון אין ויינר כי אין מגדל אבא סופר מעות קטנות, אימא מלקטת פירורים זה לא מה שהבטחתם לי, בוכה הילד את כל העוגה אני רוצה, עם כל השכבות, כולל הציפוי והסוכריות אבל אימא מקדשת, אולי היא יודעת יותר טוב ואבא עם הכיפה המצחיקה על הראש, הוא נראה כמו זין על המסך היאבקות, קוסית גדולה מכסחת קוסית קטנה והכרוז צועק בגרון ניחר - דם! דם! דם! בדיוק כמו בפרסומות.

 ישבתי וראיתי היאבקות. גשם בחוץ והכול רועד, גם המוח שלי. מתברר שהחיים שלי לא כמו שרציתי. על המרקע הגרמני הזועם תופס את המתאבק היהודי ועושה לו באגרופים חורים בראש, תוך כדי שהוא צועק - "איפה התורה שלכם? איפה התורה שלכם?" היהודי אשם, אן ספק, לא יודע אפילו שמע ישראל ולא מבין למה צריך לאכול כשר, לכן לא אוכל. ולכן הברבריות הגרמנית שולטת בזירה. אני קם משתין באסלה על גוש חרא שהמים לא הצליחו להוריד. מוריד את המים, אבל לא בודק אם גוש החרא ירד. שוטף ידיים כי התורה ציוותה. מדלק סיגריה, מביט לנוף האורבני. הרבה פיגומים, הרבה מפעלים, הרבה ארובות עשן שחור. הקהל בטלוויזיה רועש וגועש, אני מביט מה השתנה. הגרמני ערף ליהודי את הראש ובעט בו כמו כדור לקהל. הגוף ערוף הראש נשאר מוטל בזירה כמו חתיכת בשר. באים פועלי במה ערביים ומפנים אותו. הרבה אורות מסנוורים את הקהל ואותי והפרשן מפרשן טבלאות. ירדנה מגיעה, הא דופקת בדלת בצורה מונוטונית, כי הפעמון לא עובד. אני פותח לה את הדלת ומכניס אותה והיא מיד מתפשטת. אני מעשן ומביט בה מהורהר. לבסוף היא עירומה ומחכה ב-ר'. אני מכבה את הסיגריה, נוגע בעצמי נכנס בה, ...

 הכול כל-כך מואר לי ושמש על העיר והשכונה שלי נראית לי כמו רכבת בוקר לקהיר אז אני אורז מזוודה, רק אחת, יותר תרמיל שם בו את מנורת הקסמים, את החנוכייה, את פתיל התכלת, את הכיפה יוצא אל הדרך על מזוודה, קונה כריך גבינה ותפוח ולא אכפת לי מה יהיה ולא אכפת לי איפה אהיה ולא אכפת לי מי אהיה רק אני, הגבינה והתפוח, יוצאים לדרך על נחשול של מים.

 כשאת רוקדת - אין אחד שלא בא את מסובבת את כל המסיבה כשאת רוקדת - השמש יקדה ונהיה פה אור כמו שלא היה - כשנתניהו לא היה בשלטון את היחידה שמבינה את כל סודות הנשמה את היחידה שמבינה את סודות האהבה את היחידה שמבינה ש-ימין זה הכי אחי את גן-עדן אמיתי, איך נתת פה אור - כמו שנותנת התורה את האישה הכי יפה, את האישה הכי טובה, בלילות קרים של מפלגת אין עתיד - את חסרה לי מתוך החושך יצאתי לאור לראות אותך - מפלגת הליכוד.  

 כשמרגרט נולדה, אבא לא עזב אותה הוא היה חולה על התחת הקטן שלה היו לה עיניים כחולות ושיער שחור מתולתל, בדיוק כמו לאימא בהתחלה הייתה בוכה, אבל אז הייתה צוחקת ככל שאבא שר לה - ככה הייתה צוחקת יותר צוחקת אפילו עם העיניים, שהיו בהן הרבה אור אבא היה מסתובב איתה סביב השולחן על הידיים, כי היה רק חדר שינה ומטבח ושר לה וממש רוקד אתה אפילו, עם הרגליים השמאליות שלו הוא היה מדבר איתה ואומר לה, שכשהיא תגדל הוא ייקח אותה לאירלנד אמא אמרה שאם היא לא הייתה צריכה להניק אותה, הקטנה הייתה בידיים של אבא כל הזמן מהום שהיא נולדה - הוא לא נגע בטיפת משקה השכנה היהודייה אמרה שמשהו לא בסדר, היא אמרה שהתינוקת חולה ובאמת אחרי שבעה שבועות היא באמת נראתה חולה, היא הייתה שקטה וקרה ואמא אמרה לאבא להבא רופא הרופא בא ובדק ואמר שהתינוקת מתה ורצה לקחת אותה לבדיקה אימא צעקה שלא ייקחו לה את התינוקת, אבל הרופא מיהר ועטף אותה בשמיכה, מכף-רגל ועד ראש ואימא צעקה שככה הא לא יכולה לנשום ואז אימא קצת השתגעה, מעולם לא ראיתי אותה ככה היא הסתכלה בקיר ולא אמרה מילה ואבא אמר שהוא הולך לקנות סיגריות וחזר אחרי יומיים שיכור זרקו אותו ...

 אתם אמרתם שחרי החגים, הכול יהיה נפלא אני אהיה אדם חדש, אני אהיה מאושר נטייל בפארק הלאומי, נעשן נרגילה קטנה נשאף גז צחוק, נזיין את השכנה אז איך זה שעברו החגים, ועבר הכול ועבר כל החרא ועדיין אני אותה טינופת, בא לי למות אמרת לי שאני הכי בעולם, אין כמוני, את אמרת שאת אוהבת ויהיה לנו כיף וטוב לנו ביחד וכל החרא הזה אז איך זה שדיברתי אלייך ולא התייחסת יצאת למסיבה עם מישהו אחר, שאמרת שהוא אפילו דפוק, אבל העדפת אותו עליי לפעמים את מבינה ולפעמים את בת-זונה אני עוזב אותך היום אל תבכי, זה לא יעזור יש לך לב מפלסטיק ואני לועס רק מסטיק ואם תרצי לך אויב, תמיד תוכלי להתקשר העולם הזה מסריח, מניו-יורק ועד רפיח איפה שלא תסתובב, תמיד תמצא לך אויב אלו הם חבלי מולדת ואני רוצה לרדת שחורים או לבנים, כולנו נמות גזענים.

 שומע מוזיקה, מגרד בביצה השמאלית קופצת לי הזרת, אבל זה לא נורא אתמול הייתי חייל, עכשיו אני חלל, כל זה בסדר, כל עוד שאני לא מרגיש מחולל קפצה לי הצלקת ישר מהלחי שלי לפרצוף שלך את החזקת את הלחי ובכית כל-כך זה לא נורא, יש דברים יותר גרועים, כמו שעוקרים לך את עמוד השדרה, כמו שמוציאים לך את העיניים את ילדה יפה של סדום ועמורה, מסתובבת עם שמלה מתנפחת גדולה ויש לי טבעת מקועקעת על האצבע.

 ערב חולה, אני שוכב על ערש דווי מאחוריי ציפורים עפות בשמיים - ציפור ירח אחד קורץ אליי, מקווה לעוד אני עייף, אני לא נרדם, מקלחת קרה ולישון, אולי לישון עוד ועוד אבל את מאחוריי, מלפניי, מצדדיי ואת היא העומדת, את היא העומדת. 

 ערה בלילה, ישנה ביום רוקמת לי חלום על אביר על סוס לבן ולו חרב משנהב ושריון אש - ניצוצות מאחוריו זנב הסוס פועם אף הוא, כמו לב האביר באהבה ותשוקה, לקחתני חפץ מהמציאות המדומה, למציאות של אהבה, חסד ונחמה, על סוס יאור, למים העמוקים של הנשמה.

 קילפתי את הכיסא אפשר לשבת עליו אם רוצים, אבל הוא מקולף הוא מקולף מגאווה, מ-עלי תאנה, מבושה, מ-חרמנות, הוא מקולף אפילו מאחותך ואפשר להתנדנד עליו, קדימה-אחורה, ימינה שמאלה אפשר גם לעלות עליו, למטה-למעלה והפוך אפשר לשפשף בו את הזין אפשר לרכב עליו כמו על זין אפשר לשים בו את הפרצוף, כמו בתוך תחת ואפשר להפליץ עליו, כמו שמפליצים במיטה, כששוכבים עם המאהבת והיא צוחקת וקוראת לך פלצן ואתה אומר - מי? אני? וזה מצחיק, אתם צוחקים, כי חזירים אוהבים להיות חזירים.

אני בן שלוש אחי בן שנתיים אנחנו מתנדנדים בנדנדות במגרש המשחקים הציבורי הוא רוצה שאני אדחוף לו את הנדנדה אני רוצה להתנדנד בעצמי הנדנדה שלו מתנדנדת ופוגעת בקרקע הוא צועק יורד לו דם מהפה זה לא טוב אימא ממהרת אליו היא עוטפת אותו וצועקת עליי להיכנס למיטה בחדר ככה באמצע היום היא הולכת לטפל באחי בבית יש שני חדרים, מטבח וחדר שינה, אני נודד ביניהם, אני רעב, יש כמה עלי כרוב צפים במים, אבא אמר לא לאכול משהו ש-צף במים אני נרדם מתברר שאחי נשך את הלשון הוא לא יכול לדבר עכשיו הבחור היהודי מנדנד אותו אותי הוא לא רוצה לנדנד, כי הוא אומר שניסיתי להרוג את אחי היהודי בן שבע.  

 פעם אנשים היו קונים דיסקים להיכנס לחנות דיסקים, זה כמו להיכנס לגן-עדן, אה... אבא הגיע לארצות הברית לפני שנולדתי, הוא הגיע מאירלנד הוא היה שתיין, באירלנד ובכלל וכשהגיע לארצות הברית, הגיע ישר לתקופת היובש הוא היה משוכנע ש-מת, והגיע לגיהינום ב-של חטאיו אבל אז גילה את המסבאות הבלתי חוקיות והתחיל לחגוג בחנות הדיסקים ביקשתי דיוויד בואי, לא מזמן הוא מת מכרת צעירה, יפה ושקטה ויעילה, שמה יד והעבירה אצבעות על ארגז מלא דיסקים של דיוויד בואי, יש מלא, כמה ש-רק תרצה, הבן-אדם היה פורה, רק תבחר.

 אני יוצא ובורח משם היא רודפת אחריי אני מנסה להסתתר היא תמיד מגלה הם אומרים - היא אוהבת אותך הם אומרים - היא רוצה אותך הם אומרים - היא צריכה אותך הם אומרים - תמות הם אומרים שזה ממש משהו, איך אישה אוהבת אותך כל-כך הם אומרים הלוואי עלינו, אז תיקחו אותה אצלכם בבקשה אתה חייב להאמין במשהו והם אומרים שזו אהבה אתה חייב לתת למישהו והם אומרים שזו אישה הם אומרים שזה הטבע, הם אומרם שזו הדת, הם אומרים שאלוהים רצה ככה, הם אומרים שזה גורל, אז תמות.

 שמעתי שיש מלון שם מחכה לך מזוודה אתה פותח את המזוודה קופצת לך אחת חתיכה מיד מכינה לך אוכל מאכילה אותך מוצצת לך שוכבת אתך ואחר-כך שרה לך ורוקדת לך ואז חוזרת חזרה למזוודה עד הפעם הבאה.

 אני עומד למות אני בסדר עם זה בגן-עדן שומעים את ג'ימי הנדריקס לנצח וגם יש לי צמר גפן מסוכר אמרו לי ש-כל גן-העדן עשו מצמר גפן מסוכר יש לי שמש עשויה מדבש אמרו לי ש-כל גן-העדן מואר בדבש אמרו לי ש-מה שמחליקה זו התודעה ש-רצה מ-פה לשם בהנאות אינסוף דובדבנים גדלים על העצים ליד השוקת, איפה שזורם יין אדום זך כל השנה.

 היא דיברה אתו היא ישבה על המיטה והוא ישב על הכורסה ממול היא החזיקה בידה חפיסת שוקולד פרה סגורה כשהיא דיברה אתו - היא שברה באצבעות חזקות את ריבועי השוקולד, בלי להוריד את עיניה ממנו, בלי להפסיק לדבר ואז פתחה את החפיסה, טחנה חתיכת שוקולד והמשיכה לדבר חתיכת שוקולד אחר חתיכת שוקולד והפה שלה לא מפסיק לדבר היא חיסלה את כל חפיסת השוקולד וקימטה את נייר האריזה לכדור בכף ידה והניחה אותו על השולחן ואז שתקה והביטה בו והפצירה בו בעיניים שיגיד את דעתו אבל לא היה לו מושג מה היא אמרה, הוא היה מרותק לטקס השוקולד.

 לסבא ג'פטו הה ילד בשם קרלו סבא ג'פטו אהב מאוד את קרלו גם קרלו אהב מאוד את סבא ג'פטו סבא ג'פטו הה עושה פסלים מעץ סבא ג'פטו עבד באותה עת על פסל ישו לכנסייה אבל בנו קרלו בן העשר נהרג בהפצצה וסבא ג'פטו לא סיים את פסל ישו לכנסייה במקום זה סבא ג'פטו שתה ושתה וקונן והתגעגע מאוד לבנו קרלו סבא ג'פטו היה שיכור כשבנה ילד עץ, את הילד מהעץ עשה מהעץ שליד קברו של קרלו הרוחות שהיו טובות והיו ביער, שמעו את קינותיו של ג'פטו ושלחו לו פיה שהפיחה בילד העץ רוח חיים ילד העץ היה קל דעת מאוד והכריז ששמו פינוקיו כי זה השם שנתנה לו הפיה ג'פטו התרגל לפינוקיו ופינוקיו אירח לג'פטו לחברה אבל אז אנשי קרקס פיתו את פינוקיו לבוא עימם ופינוקיו הסכים בקלות דעת בינתיים סיים ג'פטו את פסל ישו לכנסייה.

 ביסלי אוכל ביסלי כולם קוראים לו ביסלי כי הוא אוהב ביסלי, אבל אני קורא לו במבה, כי הוא מטומטם כמו התינוק של במבה הוא כל הזמן מתעצבן שאני קורא לו במבה, לפעמים אני צריך להכניס לו איזו כאפה כדי שיבין שאם אני קורא לו במבה - יש לי סיבה לקרוא לו במבה ואז הוא הולך לגננת ובוכה מאוד, אבל הגננת לא עושה לי כלום, כי אבא שלי תוקע אותה בערב שאחר הגן - נכנסתי לגן מעל הגדר שיחקתי בכל המתקנים לבד ואז הלכתי לכיור שהיה בפתח של הדלת ותחבתי לניקוז הכיור סמרטוטים ואז פתחתי את המים נתתי למים לזרום והלכתי הביתה שלי, שאלתי את אימא איפה אבא והיא אמרה ששוב הוא מתעכב בעבודה ידעתי שהוא תוקע את הגננת שלי, אבל לא אמרתי לאימא, כי כל הבנות זונות ומגיע להן שיתקע אותן ומגיע לנשים שלא ידעו גם אני כשהיה גדול ואהיה אבא - אתקע את הגננת של הבן שלי והאישה שלי לא תדע ורק אחרי שאמות אולי היא תגלה, אבל היא כבר תהיה זקנה ומלאה אכזבות - שזה כבר לא יזיז לה ואימא שלי גמרה להדיח את הכלים והיא יושבת בסלון כמו אבו עלי וקוראת ספר, יענו משחקת אותה אינטלקטואלית בטח היא לא מבינה חצי ממה שהיא קוראת, כי כל הנשים טיפשות, ככה אמר אבא ואם א...

 אבא מספר לנו סיפור שהמציא מהראש הוא שותה את התה השחור שלו ואני ואחי מקשיבים לו כשאנחנו מתרפקים עליו הא חזר הפעם עם משכורת ואמא קנתה ביצים ותפוחי אדמה ואפילו אפונה בשר התאומים הקטנים ישנים ואימא אומרת לאבא למה הוא לא אוכל אבא אומר שאוכל זה לא בריא למערכת העיכול והוא מעדיף תה ואנחנו יודעים שגם ויסקי ובירה אבל היום אימא שמחה כי אבא חזר עם המשכורת ולא בזבז אותה על ויסקי ובירה ואפילו מחר יהיה לנו לחם קלוי עם ריבה לארוחת בוקר והתאומים ישתו חלב ולא מים עם סוכר האיש מהבר אמר שילדים קטנים צרכים חלב בשביל העצמות והשיניים אימא אמרה שהא יודעת, אבל לא תמיד אפשר לקנות השכורים בבר צחקו, כשהאיש מהבר מילא בקבוקי תינוקות בחלב ונתן לאימא בחינם האיש מהבר היה גדול והשתיק אותם כשאבא לא חוזר ביום שישי עם המשכורת, אמא מחפשת אותו בכל הברים כשהיא לא מוצאת, הא יושבת במטבח ובוכה ונותנת לנו לאכול לחם עם מים האיש מהתא עם החורים, שיושב בשער המפעל אמר שלחצי מהפועלים יש בעיית שתייה וזו לא אחריותו מה הפועלים עושים עם המשכורת שלהם. 

 בן-אדם רוקד בחנות ספרים זה עתה יצא מהמסבאה נולד לו תינוק והוא שתה לשוכרה, כי לא דע כיצד יפרנס את משפחתו החדשה נשים עצומות חזה דוחקות עצמן מולו, באת בטרוניות ולעג ותלונות ודרישות, על התנהלותו עם אחת משלהן רצה לנסוע לסן-פרנסיסקו לברוח מהן, או לאיזו סן אחרת אבל כספי הנסיעה ירדו עם השתייה, ש-חלב אותו הברמן במשקאות חזקים שורפות וושט, מהמזקקה הלא חוקית של המסבאה הלא חוקית לא רק שלא קיבל משקה בחינם, גם שילם על עצמו ועל כל החברים בבר ומצא עצמו מתעורר על ספסל, כשהגשם החל לרדת על רחוב השווקים.

 יום אתמול היה מלא תהפוכות, אך הוא עבר והושלכנו לאפרוריות השגרה נקנה דגים, נעשה אותם ברוטב, נקנה פלפלים חריפים הילדה הקטנה בסרטי אימה, תמיד מחבקת דובי הדבר המוזר הרע, תמיד שורט לוח או קיר, בציפורניים קשה לצלם סצנה של בדידות, האדם המשוטט ברחובות שוממים בלילה - תמיד נראה זומם מזימות, כמו ג'ק המרטש, כמו הזאב הרע, אבל אולי הוא פשוט פוחד ומאוד בודד והאדם בבית ריק שמוטל במיטה, ללא כוחות כי אין עם מי לדבר, הוא נראה חולה בדיכאון או בגוף וסובל מזה נורא, אבל אולי הוא פשוט בודד הוא מדבר לעצמו, הוא חושב שאף-אחד לא שומע הוא מוריד כוסית ומשלם את המחיר הא מעשן ומשלם את המחיר ומה שהלהיב אותו במדיות השונות כשהיה ילד - ש לו עכשיו ואפילו יותר, אבל זה לא מעניין אותו כבר לפעמים הוא אפילו לא פוחד מהמוות אז הוא משכנע את עצמו שטוב לו, יש אינספור סיבות וכולם הם דווקא לא אחיזת עיניים, אבל הכאב אומר אחרת, הכאב קורא לו מתחזה ואומר לו - מה טוב? איך טוב? איך יכול להיות שזה טוב אם זה כואב? אבל אולי הכאב הוא המתחזה.

 פתחתי אפליקציה של ספורט בטלוויזיה שמשדרת בחינם מרוצי מכוניות ואופנועים ואופניים וכאלה ועלה לי מסך הפתיחה, בו רואים תמונה כמו אמנותית, של אופנוענים על אופנועים ומסך הפתיחה לא יורד אני מחכה, לא יורד היית מאוד חסר אונים, ניסיתי לצאת מהאפליקציה הזאת, אבל אף מקש בשלט לא הגיב כמעט בכיתי אז ניתקתי את המודם מהחשמל ולאחר עשרים שניות חיברתי אותו שוב השידורים חזרו כהרגלם אבל כבר לא התחשק לי לראות ספורט.

 באותו לילה שחיתי עירום בבריכה הרגשתי כמו תינוק היא באה כמו לדבר אתי, אבל ליטפה לי את הזין הא חכמה וחזקה ממני וגם יפה מאוד היא עוסקת בהיאבקות בידיה הנשיות הייתה הרבה עוצמה, כשהיא ליטפה לי את הזין, כמו הייתי תינוק הרגשתי כמו תינוק חייכתי חיוכים של תינוק עמד לי כמו תינוק בערווה המגולחת שלי, היא חייכה בלבביות הייתי במים כשהיא ליטפה לי, היא התכופפה אלי אז עזבה לי ואני חייכתי, צללתי לתוך המים מבסוט מעצמי וממנה אבל הזקפה לא עזבה אותי, אז אחרי כמה רגעים יצאתי מהמים, לחפש אותה כמו כלב, כמו כלב היא נתנה לי להתחנן אליה וזה מה שעשיתי אבל לבסוף היא נתנה לי, מעצמה אני נתתי כל מה שאני יכול, להוכיח שאני ראוי לה אבל עדיין הייתי תינוק בשבילה.

 התורה אומרת שבן-אדם צריך לדעת להתכופף כמו השערה שמתכופפת ברוח ונשארת שלמה בעוד הארז העצום והגאה, נשבר ברוח העזה אם אני שותה אם אני מעשן אני לא חלש אני מתכופף כי אנשים אחרים במצבי, עושים סמים קשים, מדרדרים לפשע, מגיעים בסוף לכלא כמו צמחים ועצים שזקוקים לאור שמש אדם זקוק לאהבה אני לא קיבלתי אהבה מגיל שבע אנשים לפעמים אומרים שהם אוהבים אותי, כמו אחותי ואחי ואבא, אבל הם לא עושים את המינימום להראות אהבה זו לא אהבה אני חי כמו חיה אין לי אף יום בשבוע, גם לא ביום שבת, ארוחה הגונה ועוד מעזים להגיד שאני לא בסדר.

 כ-שלא היה אותך, לא ידעתי מה זה, איך זה, להיות כשאין אותך התפללתי, התקדשתי, לכבוד השם וקיוויתי שייעשה עמי חסד  ויחזיר אותך אליי כאן הרבה עבודה, ימים שוממים, כשאין אותך פוסע בין החדרים שהיית בהם הדמעות זורמות לכל מקום, אפילו ליפו, איפה שאת נמצאת האם את נרטבת ביפו מהדמעות שלי? תגידי ש-כן, אבל את אפילו לא מתקשרת מה, אין לך טלפון? אני אקנה לך טלפון, אני אקנה גם אותך שתהיי אתי תמיד לעולמים, כי נמאס לי לעשות ביד.

 בכל קיץ קורה דבר מה אז הייתה הקורונה אימא אמרה שיש מגפה שהורגת אנשים ושקוראים לה קורונה ואני חשבתי שיש חיות גדולות שקוראים להן מגפות ואחת המגפות האלו, זו שקוראים לה קורונה השתחררה מגן-החיות לחיות גדולות והיא כועסת שהייתה בגן-חיות, אז היא הורגת אנשים, מסתובבת ברחובות והורסת בתים ורומסת מכוניות כמו גודזילה הזה מהסרט, למרות שלא ראיתי את הסרט כי כשהוא יצא - עדיין לא נולדתי ואחרי זה הייתי קטן מדי, אז אימא לא הרשתה לי לצפות בו אז אמרתי לאימא שזו הייתה מגפה ולא גודזילה והיא אמרה לי - "בסדר, בסדר" 

 אז דיברתי עם העובדת סוציאלית שלי, שהיא לא בדיוק עובדת סוציאלית, היא יותר מדריכה אבל לא מדריכה של הצופים, אלא מדריכה טיפולית, או משהו כזה, לא משנה וסיפרתי לה על זה וזה וגם על ההוא וההוא ואפילו על מה שמו וחשבתי שסיימנו, כי הגיע זמן הסיום ופתאום היא אומרת לי - - למה אתה לא מספר על אמא שלך? - מה אמא שלי? שאלתי - היא מאושפזת - איך את יודעת? - היא מאושפזת בבית משוגעים, בבית חולים לחולי נפש, במחלקה סגורה - אך את יודעת? - עובדים סוציאליים זה כמו מאפייה, מחליפים ביניהם מידע, למה לא סיפרת? - כי זה רגיל, מה יש לספר, זה קורה כל הזמן נכנסת-יוצאת-נכנסת-יוצאת, כל הזמן, כל הזמן - ואיך אתה מרגיש בקשר לזה? - סבבה.

 דצמבר השחור זמן להטיל עוגן ללב הישימון זמן להטיל ביצה שחורה של מוות זמן לעלות פחמים של כפור, מלב הישימון זמן להטביע את המוח, בתעתועי הלב. XXX אני רוצה מים קרים על גופי, שייחשפו את הקרסול שלי שיבליטו את התחת שלי שייזקרו את הזקפה שלי אני רוצה לבבות בתוך ראשי, שיחוגו בשפריצים של תאווה ושמחה הרבה אהבה מעגלים של שמחה בבוקר רינה ונצליח, לשים חותמת אודם על ראש הגאון לשווא ננסה ונזביח, את ראש הגושן, את לב הממון ארץ על אדן נשענת, הרבה מפלים, הרבה חומר לרוב בזרוע הים מופשטת, מ-כל תאוותיה, מגאוות לבושה, במחצלות כבדות וחמות, אשר חוסמות את מראה מחמדי גופה הנפלא.

 הסינית המתוקה שלי חושפת רגל מיציה זולגים מהקוס החשוף והחמוד שלה זה מראה כל-כך יפה, בא לי למות מ-אושר הסינית המתוקה שלי מאוד מכבדת אותי היא יודעת מה אני אוהב הא מראה לי מה אני אוהב, ממחמדי גופה המתוקים ואני בוכה דמעות אושר, כמה היא יפה, הסינית המתוקה שלי הייתי עושה הכול בשבילה הייתי בונה לה מקדש אבל אני כאן והיא שם העולם מלא שמש יפה כשהיא קיימת.

 הבן-אדם משתעל גם אני משתעל כולם משתעלים כי האוויר לא נקי ירדתי לבורות שאולה ללקט יהלומים ליקטתי פחמים הגידו לי - הזה מה שמגיע לי? התה היה רותח גם הפנים שלי קדחתי בחלומות בלהה קברתי את עצמי בשנתי היש מאושר באדם, מהאדם הרוקד על קברי? גם הוא יעוף לבורות שאולה שם יהיה לי דיבור קטן אתו העננים כמו פוך, כמו כבשים ציירתי לה כבשים, היא לא הבינה ציירתי לה עננים וכשאני מוצץ את הסיגריה ושותה את השיכר הוא משתעל ויורק כיח והזמר ברדיו מסומם על כל הראש. 

 איזה פלא, היא לא עושה לי הפתעות איזה פלא, לא מדברת שטויות מה הפלא, כשנרגעים אז נרגעים מה הפלא כשמבינים שהכול בלבולי ביצים רק עוד רגע, אולי להתעקש על זה על מה להתעקש, מה היה הדבר הזה חלף עוד רגע ונשכחה המחשבה בא עוד רגע והשליך לתודעה שונה הנה זה בא, חלום מתוק של ישנים הנה זה בא, נצח של זמן במרחבים אינסופיים.

 יום שטוף שמש, אפילו חם מאוד דליה הולכת בעצלתיים ברחוב, מכאן לשם, לבושה מכנסיים קצרות מאוד, גופייה ללא שרוולים ונועלת סנדלים דני שם לב שהיא לא לובשת חזייה דני צעיר מאוד, יותר צעיר מדליה, הדחפים המיניים שלו בשיאם העיניים שלו כמו מנסות להשתחל לתוך הגופייה של דליה כדי להרגיש בעיניים את רכותן של השדיים הוא בוחן את הילוכה העצל של דליה, את חיטובי רגליה אפילו כפות רגליה נראות טוב, סנדלים דני מחליט שדליה היא אובייקט מיני, ששווא להילחם עליו ולכן חיש-קל - נדבק אליה כמו עלוקה - דליה, לאן את הולכת? - מה אכפת לך - אני כול ללכת אתך? - תעשה מה שאתה רוצה - איזה צבע את אוהבת? - שחור - איזו מוזיקה את אוהבת? - מטאל - רוצה לראות אותי עושה שכיבות שמיכה? - מה אתה רוצה? - כלום - אז 'תחפף דני נעמד במקום, דליה המשיכה ללכת כאלו כלום, באותו אופן הליכה, אותה עצלות סקסית דני הביט בדליה בעיניים כלות וראה את חלומו נמוג ונגוז אל תוך האופק כשקיעתה של הלבנה דמעת חמות שטפו את עיניו, זלגו על לחייו \עיניו צרבו וגודש עלה בנחיריו דני מחה את אפו בחולצה והתרחק מובס ומייבב לתוך הקונכייה שלו.

 דשא יכול להית רטוב, ירוק ורענן או יבש וצהוב וקמל בכל מקרה - אפשר לחפור בו בורות ואז אם מישהו הולך  על הדשא הירוק הרענן או הצהוב והקמל, הוא צריך ללכת כמו רקדן, או שהרגל שלו תיכנס לבור וזה לא נעים, הוא יכול למתוח שריר או לקבל נקע חוץ מזה - נעלי הז'מש הכחולות שלו, עלולות להתלכלך, להתלכלך נורא, ברגבי אדמה ואתם יודעים כמה קשה לנקות ז'מש.

 זו הכנסייה שלו זה המקום בו הוא מרפא את נפשו בבית הכנסת של האופיום במסגד של השיכר הוא כותב על הקרות הא מפנים פסוקים אלוהיים בצריחים הצורחים על הגג בשערים הפרוצים כמו צרחה במדרגות העקלקלות כמו קורי עכביש לתוך הלוע של הפה שם הוא נמצא עם ארון הברית, המזבח, התפילה והקטורת בין פעמוני השכינה הקטנים ביינות לחרוזים של זכוכית ואבן על הדפים הממורטים מאצבעות, בין הפסוקים.

 הלכתי למכולת ביום אחר וקניתי קטשופ לשים בטוסט עם הצהובה הו מתנגדי קטשופ ש-מחו בתוקף ודחקו בי לקנות עגבניות במקום לא התייחסתי אליהם וקניתי גם קפה היו מתנגדי קפה ש-מחו בתוקף ודחקו בי לקנות תה במקום לא התייחסתי אליהם וקניתי גם סוכר היו מתנגדי סוכר ש-מחו בתוקף ודחקו בי לקנות דבש במקום הגעתי הביתה רוגז פרקתי את המצרכים הדלקתי את הטלוויזיה דחקו בי שם לקנות מכונית וולבו על הפרינציפ קניתי אופניים, חשמליות.

 העפיפון האדום עף גבוה-גבוה מאוד ודני בכה מאוד, כי הוא איבד את האחיזה בחוט דני רדף אחרי העפיפון בתקווה שהעפיפון יאבד גובה וינוח על הקרקע ולכן קרע את מכנסיו כש-עבר מעל גדר ברזל דני לא שם לב שחצי תחת שלו בחוץ המשיך לרדוף אחרי העפיפון לבסוף העפיפון נח לרגליה של דליה, שהייתה עצבנית מאוד אותו יום "סעמק, מה זה?" היא רגזה על העפיפון ובעטה בו ופירקה אותו ברגליה דני הגיע וראה את העפיפון מפורק ורגז מאוד על דליה שהכיר מהשכונה, אבל לדליה לא היה אכפת "'לך מ-פה, לד מפגר, לפני שאפרק גם אותך" צעקה דליה "זה הדיבור?" שאל דני "זה הדיבור" אישרה דליה אז דני שלף מקלע, הטעין בו אבן עגולה, מתח הטב את הגומי העבה וצ'ק, שלח את האבן ישר לעין של דליה  דליה בכתה וזעקה מכאב ואימה ודני היה נבהל, הוא בכלל כיוון למצח דליה שהייתה בפאניקה והיה לה מסרג ביד, כי בדיוק סרגה כיפה לאחיה, התקרבה אליו, הוא מ-רוב אימה לא הצלח לזוז והוא פשוט השחילה את המסרג לאוזנו ודחפה כמה שיכלה ברור שדני מת במקום, כי זה כמו מוח על שיפוד.

 הוא שותה אלכוהול עד שהוא פולט, את האלכוהול וגם זמירות הלל לשם מתרווח לפני שבת המלכה כמה לקבל אותה אנחנו עם מצב-רוח מוכן ומזומן, לקבל את השבת.

 מרוח על הכיסא רגל פה, רגל שם שותה ערק להתרוממות הרוח צבעים עפים לכל הכיוונים אוהב את אלוהים ואלוהים אוהב אותי הכול לטובה גם בחיי הצרים ודעתי המכווצת, מוצא הרבה שמחה.

 זה היה טעים  - יאשה אחרי הארוחה. XXX כל מה שאני יכול להגיד, שחיי די עלובים אני יכול להאשים או לא אני כול להגיד שביזו אותי וזה מה שאני אומר אבל אף-אחד לא לוקח אשמה ואני נשאר עם אצבע בתחת אז אני שותה אלכוהול בשביל לברוח את לא אוהבת את נקודת המבט שלי, כי את חושבת שהיא לא שפויה זה לא שפוי שאת חושבת שהא לא שפויה, אני נשאר עם אשמה. XXX תרקידי אותי פעמיים, אחד להיום ואחד למחר תרקידי אותי פעמיים, לא אדבר ריקוד אחד נוסף יעשה לי את השבוע לרקוד ואז ללכת לאן שכלם הולכים. XXX כשאני מרגיש שהזמן חולף ואין מחר ולך לא אכפת אז בא לי לרקוד על הקבר שלי לרקוד על האמת הגדולה לירוק על האשליה כשמזג-האוויר מתחלף, זה נראה שינו תפאורה ואת נעלמת עם התפאורה לא יכול אז אפילו להריח אותך. XXX אחותך ואת רוקדות רוק נ' רול וגם החתול שלך רוקד ולא מבין זה בסדר, הריקוד הזה מסתורי גם לי לקחת את אחותך בגשם וריפדת אותה בעלבונות השמיים התכסו שקים גשם שחור ירד זה בסדר, הריקוד הזה מסתורי גם לי את הורסת את הלילה שלי יום אחד את תגלי שאת לבד ואף-אחד ושום דבר אין אולי זה יהיה לך בסדר, כי הריקוד הזה יהיה מסתורי גם לך. XXX כ...

 בית האסורים הפך לבית מרזח האסירים והאסירות יחד שותים,                                    רוקדים ונהנים להקה עם תופים ומנדולינה, סופגניות ולביבות לרוב כי זה זמן חנוכה הסוהר הראשי בעצמו מוזג את הבירות, בנדיבות לתוך כוסות גדולות הבירה נשפכת מדפנות הכוסות, הוא מעלה קנקן ועוד קנקן מהחבית את יודעת שאני בבית האסורים                              רק בגלל האלכוהול, המוזיקה, הריקודים והחברים, משחקי הקלפים ותחרויות האגרוף את יודעת שאני אוהב אותך, אבל את החברים שלי אני אוהב יותר.  

 שרלוק הולמס עישן סיגריה                         ודיבר למאפרה שלו ד"ר ווטסון הביט עליו בתמיהה - היא מבינה כל מילה, אמר הולמס - ומדוע אתה חושב כך? שאל ווטסון - כי יש בה מכשיר האזנה, אמר הולמס וזה הכה את ווטסון בתדהמה - אתה לא מודע לכך, המשיך הולמס, אבל בעתיד הלא רחוק כל-כך, יהיו מכשירי האזנה ומישהו הגיע הנה מהעתיד ושתל לי                                          מכשיר האזנה - למה שמישהו ייעשה דבר כזה? - לא יודע, אולי אני אהיה מפורסם - אבל אתה רק דמות בדיונית - זה מחזק את הטענה שלי - הם יודעים שאנחנו הומואים? - אנחנו לא הומואים! - בוודאי שלא... - הם עלולים לחשוב שאתה ואני אנושיים, כי הדמויות שלנו ריאליסטיות להחריד - אני צריך ברנדי - זה ריאליסטי ווטסון מזג לעצמו ברנדי, שתה ואמר - - הם יודעים שאני ד"ר? - בוודאי, שמך מגיע עם התג הזה - כל הכבוד, אמר ווטסון, ככה צריך להיות והא רוקן את הכוס - אבל תהיתי... אמר הולמס בזהירות, ד"ר...

 גלים באוויר של חושניות מלטפת שמחם וזקנים בכביש רטוב כיף, ריאות וזיעה ירח גבוה, שמש חמה חלומות אנשים בבתים חושך בהיר בדרכים לב פועם חסר דאגות דג במים והרוח קלה מוזיקה מקפיצה בס לבן קטנים וגדולים בתנועות הכול יכולים מכוניות חונות נמוך מאפלוליות מנחמת חסרי גבולות מסנוורת חלום גשום, תמרורים, רמזורים וחופש.

 הארי פוטר עישן את קרחון הקרח, כשהוא מרוח על הספה במרפסת אדי קור עלו מקרחון הקרח, אדי עונג עלו מגופו ברקע מוזיקה של די-ג'יי סד ואתמול הא הפסיק לשתות מחר הוא ימשיך לשתות, אבל היום הוא פיכח מזה זמן רב הארי פוטר הרגיש טוב בתוך עורו ובגדיו, הוא התפנק על הצורה שלו בעודו מעשן גופו הריח כמו אנטרטיקה  והבל פיו הריח מנטה עדינה הוא הרגש כאילו החיים מחבקים אותו, בשמיכת פוך קרירה של נוצות אווזים אתמול הוא הפסיק לשתות, אבל מחר ימשיך היום הוא פיכח מזה זמן רב.

 לוקרסיה הגיעה לחתונתו כמוחלת על כבודה מונית צפופה בגשם עם נהג שותק וחשדן השטרות רשרשו בידיה כמו עלים יבשים, שנהג המונית לקח כמו עושה לה טובה האולם הגדול היה מואר בצבע דבש, שנשפך על הקירות עם עיטורי הברזל אנשים הצטופפו, ארוזים היטב, בין השולחנות על הצלחת לפניה הוגשו כרעי תרנגולת לוקרסיה ראתה את בירלבו זחוח כשנכנס לאולם עם אשתו לעתיד האורחים עמדו על הרגליים בתוך המכנסיים הצרים ומחאו כפיים, היה כרוז שדיבר רב עמד ליד החופה בירלבו סקר לרגע את האורחים, עיני נתקלו בה והוא חייך קלות ושלח אליה נשיקה בעיניים לאחר טקס הנישואים - לוקרסיה הלכה והוא לא ראה אותה יותר. 

 מריה עוטה כיפת תכלת                      כשהיא גולשת בחרמון שיערה הלבן מתבדר ברוח ציפורים בצבע כסף בהיר חגים סביב ראשה עיניה הבהירות רואות הכול סביבה בחדרי חדרים היא מתפללת לברון שיבוא המרקיז ידיו מיובלות מנשים אחרות מעל אופק היער חגים הנשרים, פרושי כנף של ארבעה רגלים הירח מסתיר עצמו נוכח מבטה, דוחס עצמו לתוך העננים הגדולים.

 כל אחד רוצה מגע אנושי מאבא, מאימא, מהאישה והילדים, מהסבים והסבתות והחברים כל אחד רוצה מהם אהבה ואם לא מהם - אז מהכלב, מהחתול, מדג הזהב, מהצמח בעציץ, מהשטיח כל אחד רוצה בית חם, לחזור אליו כנעשה קר בית של אהבה ושל נחמה, בית של חסד ושל נתינה וברכה וכשאין לו את זה - הוא יוצא על האימ-אימא, של מי שמונע ממנו את זה. XXX שמעת על התקוממות חברתית? זה מתחיל באיש שעומד לבד בגשם, קר לו, בודד לו ואין לו אהבה שמעת על התקוממות חברתית? זה מתחיל באיש שמגיע לבית קר, שאין בו אהבה ואין לו מה לאכול שמעת על התקוממות חברתית? זה מתחיל באיש שעושה מה שצריך ובכל זאת מאשימים אותו, משפילים אותו ומקניטים אותו.

 ברוך הבא לעולם, ילד קטן ההורים שלך חיכו לך הרבה זמן עכשיו אתה תינוק, אבל עוד תגדל ותבלה אתנו בנעימים בעולם זה שיר חמוד... תראה חיות קטנות וגם גדולות, שזו את זו בשמחה בנדיבות טורפות ברוך הבא לג'ונגל, ילד תינוק אבא ואימא אוהבים אותך מאוד זה שיר ילדים, דרך אגב גם אתה תהיה טורף, ילד קטן אתה תהיה טורף גדול, אבל בהתחלה קטן זה מגיע עם מוזיקה עליזה.

 זיינו אותנו ואת החלומות שלנו מה התקווה בברייה חיה זה לא נורמלי לקום בבוקר - מה לעשות איך לחיות - מה להיות זה לא נורמלי ילדים גדלים ומשתגעים ההורים לא מבינים ובצדק כי זה לא נורמלי מי שיש לו - לא מבין את מי שאין לו מי שמחזיק - נדמה לו שהוא מחזיק אנשים תולים את בחירותיהם בעצמם - זה לא נורמלי אנשם עושים פוליטיקה בתוך המשפחה שלהם, נאבקים עם האוהבים שלהם לא מבינים שנותן הוא מקל זה לא נורמלי החוקים הכי בסיסיים של החיים - אנשים לא יודעים כולם חזרו מהגולה עם אמונות של עבודה זרה זה לא נורמלי גם למחשב יש היגיון והוא בכלל חפץ דומם מי שסומך על הגיון - הוא לא נורמלי.

 כל השבוע אכלתי נקניק לפני שיפוג התוקף של הנקניק מהרגע שפותחים אותו - יש שבוע תוקף אסור לבזבז - כל השבוע אכלתי נקניק עכשיו אני מלא בנקניק אני מחרבן נקניק אני לא יכול להסתכל על נקניק בא לי להקיא מ-רוב נקניק.

 אולד דראנק מאן משפשף את הזין שלו כדי להרגיש קצת אשר אולד דראנק מאן מאונן על ילדות יותר קטנות מהבת שלו הוא מאושר כשה מיוסר, כי אז כולם על הזין שלו שותה את כוס התרעלה בה יש רעל ומודה לאל על כל הייסורים, כי כך יגיע לעולם הבא זך יותר ויהיה בהיכל גן-עדן גבוה יותר אולד דראנק מאן יודע שהעולם הוא פרוזדור התקן עצמך בפרוזדור לפני היכנסך לטרקלין האויבים דואגים שכך יעשה, הם דואגים ועוזרים לו בלי לדעת, בלי להבין מה זה שבעים א שמונים או מאה עשרם שנה, לעומת הנצח\ רגע הא פה כבר הא הולך מה גם שהוא לא פה באמת XXX אני אוהבת לדרוך עליך, ברגליי היחפות למחוץ את און כוחך, ברגלי החפות עד שאתה כבר לא מרגיש כלום, עד שאתה אפר לי. XXX אני אוהבת את זה חזק וני אוהבת את זה הרבה אני אוהבת להרגיש את זה ואני אוהבת להרגיש טוב יש לך טענות? אני אוהבת להרגיש רעבה ואני אוהבת להידפק אני אוהבת להיקרע לשניים, אנ אוהבת שמפרקים לי את העצמות, בדפיקות חזקות מה תעשה, יש לך טענות? אז תעצור אותי תנסה לעצור אותי תסור אותי בעוון תאוות הגוף. XXX כל הזמן רוקדת, לרגע לא נחה, חייבת להרגיש את התשוקה, אתה מרגיש את זה, כשאתה רוקד אתי המש...

 כל פעם שאני מפליץ או מחרבן, יוצאים לי אוצרות מהחור של התחת את האוכל שאני אוכל - אני לא אוהב כי הממשלה ייצרה אותו והוא נועד למשול בנו לכן כשאני מחרבן אותו - אני מרגיש הקלה עצומה, כאילו חרבנתי את הממשלה. XXX - תשע מיליון זה לא כסף, זה ביטוח דירה - תשע מיליון זה מספר הסיגריות שעישנתי - אני לוקח את העיתון, אני שם אותו בפח, אני מחרבן עליו - גם אני אכלתי שעועית.  XXX מה שחשוב לי בבחורה זה האופי, בתנאי שהוא יהיה ארוז ממש יפה שהקוס שלה יהיה רטוב תמיד, אפילו מטפטף שהשדיים שלה יהיו גדולים ומוצקים, רכים וטבעיים שהרגליים שלה יהיו חטובות, שיהיו קצת עבות בירכיים, זה מחרמן שתהיה שמנה שהתחת שלה יהיה גדול, גדול ורך, להכניס לשם את העיניים ושתמיד יהיה לה ריח של קוס גדול ורטוב. - מיומנו של אחד.