הליקופטר

 אני מתווכח עם עצמי הרבנים סותרים אחד את השני אוהב לראות ספורט, לא היאבקות, לא כיף לראות בני-אדם שפכו לחיות ליהודי ש הרבה ניסיונות 613 מצוות מנע גדול אני גמל גדול רוב זמן נדמה לי שאני יודע כשאני מתעורר אני מבין שאני יודע מעט אין מנוחה ליהודי תמיד בניסיונות, תמיד אתגרים אוהב לראות את הגויים מאתגרים את עצמם בדרכים שטויות גמלם קטנים רוצה לפרוח כמו פרח אין הרבה סיכוי לזה כי אלוהים מנחית ניסיון ועוד ניסיון זה לא נגמר כשהגיע לשלמות רוחנית כמה שאפשר בגלגול הזה - איעלם בגופי מהעולם.

מה יש לך ממנו? המטומטם לא מגיע לקרסוליים שלך והוא גם לא רוצה אותך את רוצה אותו בגלל שהוא לא רוצה אותך? זה דפוק, אבל ככה זה בנות תניחי לו, תיתני לו לחיות את חייו המטומטמים גן-עדן של שוטים. XXX נסעתי לטבריה, שכבתי עם כושית כושית אמיתית, לא אתיופית הראתה לי איך עושים את זה מאוד דומיננטית אחר-כך הלכתי לשתות בבר אחרי שתי כוסיות - הביאו לי גם זיתים וחמוצים וגם מלפפונים מוצפים בלימון ומלח כדי שאשתה עוד זה פעל - שתיתי עוד התקשתי לשלם, כי הראש היה בהיי חיפשתי את האכסנייה שלי, אבל לא מצאתי לא זכרתי את הדרך אז ישנתי על הדשא באיזה גן קטן הטבריינים האלו חארות, השפריצו עליי מים וגידפו אותי פעם הבאה אסע לאילת. XXX בחורף נהיה שונים עם העלים הנשפכים עם המים שיורדים מאלוהים עם קינת משוררים.

 המכוער חשב שהוא צריך להתגלח כל מה שהוא רצה היה לשתות עוד ועוד ברחוב חלפו הכרכרות והסוסים ונשים וגברים הגונים לכאורה אלה זונות ואלו רוצחים כל אחד סוחב שק שרצים על גבו הוא נכנס לפאב אדוני הברמן, אני מבקש ממך, תוך שעתיים מקסימום יהיה לי איך לשלם לך, תיתן לי כוסית קטנה לדרך להטעין עצמי לפני הנסיעה לגיהינום תשלם - תקבל, לא תשלם - לא תקבל, אמר הברמן אני אשלם! אבל עוד שעתיים! הברמן הצביע על שלט עץ מאחוריו, היה כתוב עליו - אין משקאות בהקפה אתה אדם טוב, אמר המכוער במרירות, חבל שאני לא יכול לרצח אותך הוא יצא לרחוב וקונן לשם - תיתן לי טיפת אלכוהול להרוות את צימאוני אנשים צחקו וילדים זרקו עליו אבנים קטנות זונות, הא מירר, כולם זונות וגם חארות.

מי אמר לך שאת שמנה? זה בכלל לא נכון את שמנה בראש אני מתפקד היטב, תודה לאל אפילו מצליח לחרבן בעצמי את דוהרת על סוס לבן כמו דיווה אז למה את עצובה? אתמול פגשתי חבר וותיק של שנינו הוא שאל עלייך אמר שהוא לא מחפש אותך כי יש לו חיים עמוסים אבל גם את לא יוצאת לו מהראש לפעמים הא מתעורר באמצע הלילה בבהלה וחושב אולי משהו אתך לא בסדר אולי את צריכה עזרה אבל מיד בולע כדור שינה ונרדם בחזרה אמרו שאת לא יפה כמו פעם זה לא משנה גם רמזו שבריאותך לקויה אולי את צריכה רופא ישב לי אפר בוער על היד זה כאב מאוד אבל מירוק חטאיי מכאיב לי יותר לפעמים אני לא רוצה לחיות היית מאמינה?

 נפלתי על אבן בצוק אשר ידעתי ולא פיללתי שזאת אשר יקרה לי ככה הם עושים עטים עליך כמו דבורים ואני רציתי רק מעט נחמה לנפשי הדוויה והם היתלו בי במחטים ומסרגות והיה קר לי והיה לי חם מאוד כל אותם קוצים אמרו מה לך אתה לא יודע להרים אבל אני רציתי מעט נחת בחיי הכואבים מאוד והם לא נתנו לי נחת הם הכבידו ידם יותר והיה לי קשה בכיתי וצעקתי והם לא הניחו לא יודע למה לכן הסתבכתי בקורים אשר לא לי וכמעט השתגעתי מ-כל הבלגן אשר בי רציתי לברוח לרוץ אל הגבעות אבל לא היה לאן המצב היה קשה מאוד התפללתי זאת ידעתי לפני עוד ועוד ביקשתי לא יכולתי שלא לבכות קוננתי בכיתי דמעות זהב והמלח בעיניי צרב ולא ידעתי דרך ולא הייתה לי פנייה לכן בתוך המיטה החלטתי להפוך למומיה והם לעגוני אמרו מי אתה לא זאת ביקשתי רציתי רק מנוחה והם הציקו לי לא יודע למה והיה לי קשה בתוך המדמנה.

 הוא חצה את מעבר החצייה ופתאום מכונית בו נכנסה איזה אסון, שבר וכלי קונן הוא בבכי, מה כבר פשעתי באה הפיה הטובה, עשתה קסם מהיר וחיש-חש הא הה בהיר מקפץ על הגבעות, חומד שדיי בנות ואומר הבראתי ולכן אסיים ישב בבית-קפה גדול, הזמין גדול מוקצף, שתה, התמוגג והוצף ראו איזה פלא - חזרה בינתו לרגעים קצרים ראה את חייו חולפים ובחן אותם בעיניים בוחנים אבל אז הטמטום חזר לראשו והוא שכח את שמו  מי אני ומה שמי, שאל כל דיכפין ודוכיפת הם חשבו אחד מגלומן, חושב את עצמו, ניתן לו מכות ונגמור אתו אבל אז הוא פיתח כוחות על והמריא אל-על אל השמש הבהירה, השורפת בטובה חזר מפןחם כולו, איזה עסק ביש פתח מאפיית בוטנים, מכר חלפי רכבים ישב מכה ופצוע על אדן החלון וראה מגובה שמונים קומות - חילזון הו, חלזון קטן ונחמד, בוא ותשב לי על כף היד בוא, תנוח, אל תפחד, הנה, אני לא פוחד וקפץ היו צריכים לגרד אותו עם שפכטל אבל הוא חזר לאיתנו כתב שירים מוזרים נורא, על אהבה ואמונה ואז חזר מוכה צרעת, כי ריכל על הפדחת, של שמעון השכן הלך לבית הבראה וחזר עטוף שכינה  ילדם צחקו - תראו! הוא עטוף שכינה! אבל לא הה ל אכפת כי מהמרפסת היה נ...

 אלוהים מעמיד אותנו בניסיונות מה אתה חורץ לשון ידע אותך בכל הגלגולים יודע טוב ממך מי אתה יודע מה אתה עושה כאן, כשאתה עוד עיוור בערפל רוצה שתדבר אתו, תתפלל זה צינור הזנה ישר לנשמה יודע ומוחל על הכול, אם רק תבקש סליחה זה השם אלוהיך, אלוהיך אשר ברא אותך מי יידע אם לא הוא?

  בעיירה קטנה ומוזרה, שבה השמש הייתה זורחת, חי ילד צעיר בשם טים, עם לב כל כך טוב. בימי הקיץ החמים, כשהאוויר הרגיש כל כך יבש, הוא מצא נחמה במים, רוחו הייתה עפה. כשהקרניים פועמות, גורמות לטמפרטורות לעלות, טים היה בורח לחדר האמבטיה שלו, מקום מפלט בתחפושת. הוא היה פותח את הברז, כל כך מגניב וכל כך ברור, ונכנס למקלחת, משאיר את הדאגות נעלמות. הו, השמחה בלבו כשמפלי המים, מרענן את הגוף שלו, כמו סרנדה מגניבה. הוא היה שר בהנאה, כשטיפות נושקות לעורו, הו, כמה הוא הוקיר את הטקס היומיומי הזה, נשמתו הייתה מחייכת. חיבוק המים, כמו גשם קיץ עדין, היה שוטף את החום, הדאגות והכאב שלו. הוא היה עומד מתחת למקלחת, מרגיש כל כך חי, כשהטיפות הקרירות רקדו, על עורו הן ישגשגו. עם כל רגע שעובר, הדאגות שלו היו מתמוססות, כשהמים ליטפו אותו, בעיותיו יפתרו. הוא עוצם את עיניו, נותן למים לשטוף, צרות העולם, רק לשהייה של רגע. הו, איך הוא אהב את המקלחות האלה, בימי הקיץ החמים, מקלט של רוגע, שבו שלווה טמונה. האדים של חדר האמבטיה, תכריך מנחם, כשהוא אימץ את הקרירות, מרגיש שליו וגאה. אז, כשהשמש צרחה בחוץ, והחום יימשך, טים ה...

  בארץ של עונג הדרים, גר שם ילד עם חיוך כה בהיר, ליבו התמלא בשמחה פירותית, כי האהבה שלו הייתה לתפוז, אתה מבין. עם ידיים להוטות ועיניים רעבות, הוא יגיע לתפוזים, הפרס היומי שלו, כדורים עסיסיים בגוון זהב, מפוצץ במתיקות, הוא תמיד ידע. משחר עד רדת החשכה, הוא היה מכרסם, מתענג על כל ביס, ויהי מה, הזעם החריף על שפתיו, עבורו, התפוז היה ליקוי חמה טעים. הוא היה מקלף את הקליפה, כל כך רכה, חשיפת אוצר, מתנה בפנים, תכשיטים מפולחים, פרץ של עונג, בלוטות הטעם שלו רקדו, אוי איזה מראה. בשדות נושקי שמש, שבהם גדלו תפוזים, הוא השתובב ושיחק, השמחה שלו התחדשה, בין העצים, רוחו נסקה, הוא הרגיש אחדות, הוא באמת העריץ. הוא היה חולק את שמחתו עם אלה שפגש, מציע תפוזים, מתנה להוליד, טוב לבו ואהבתו, כמו גרידת הדרים, העלה חיוכים וחום לכולם, החיוך הטוב ביותר. לילד שאהב את התפוז כל כך, הבין את הכוח שהוא יכול להעניק, פרי כל כך פשוט, אך עשיר ואלוהי, שהביא אושר ושמחה, פעם אחר פעם. אז בואו כולנו נהיה כמו הילד הזה, ונאמץ את ההנאות הפשוטות שמביאות שמחה, בעולם של תפוזים, תן לנו להתענג, מתיקות החיים, לנצח נצחים.

 שמעתי שמועות שילדים משחקים קלפים בחצר בית-הספר מה הם משחקים? פוקר? בלק ג'ק? אני לא מסכים, אני דורש עונש מיידי עוד יגדל כאן דור של קלפנים או יותר גרוע - עבריינים אדון מנהל בית -הספר, אתה לא מבין אלו קלפים של חבורת הזבל קלפים מצחיקים עם ציורים מצחיקים הילדים שמים אותם על הרצפה ומוחאים כפיים כל קלף שמתהפך - הם מרוויחים ואיך הם משיגים את הקלפים האלה? XXX לא היה לי כוס שוקו, לשתות אז הייתי שותה את כוס השוקו אבל אין לי כוס שוקו לשתות אז אני לא שותה את כוס השוקו אני שותה קפה.

 והיה לי אולר מתקפל בו חתכתי את עורי ומהחתכים היו בוקעים פרחים ונוזל זהב טהור והייתה לי אהבה על האוויר ועל הגלים נישאה וטיפות ממנה היו נצרבים על העור של כל המנודים והמנודות גם אם היה בי בכי - הוא היה מתחלף בשמחה ושתיתי ואכלתי פרי אלוהים לשבעה.

 בימים של חוסר כסף, בו כל אחד ואחת נאבקים על כל פרוטה יש אדם שהפרוטה אצלו מצויה מכרה זהב יש לו, מדפסת מטבעות ושטרות ואיפה האוצר הזה מצוי? לא בתוך כספת בנק משוריינת לא מאחורי חומות ושומרים לא בתוך בונקרים באדמה אלא בליבו כי האוצר שלו, הזהב הטהור שלו, זו האהבה שבתוך לבו.

 בחום הלוהט של שלטו הקיץ, אדם חיפש נחמה בתוך המישור הלוהט. הצמא דבק בו, אויב בלתי פוסק, כשאגלי זיעה זלגו מכף רגל ועד ראש. שפתיו המיובשות כמהו להקלה מתוקה, כשהשמש חרכה את כדור הארץ בלי קץ. בצעדים עייפים, הוא חיפש הפוגה, משתוקק לרגע לסדר את הדברים. מים, קרירים וצלולים כמו קרח, נוצץ לפניו, כמו גן עדן טהור. הוא שתה אותם, התוכן שלו כל כך בתולי, כלי של תקווה, כמו חלום מרגיע. בעודו לוגם, גל של אושר שטף אותו, סם שמימי, מרענן עד אפס מקום. הרווה את צימאונו, המים רקדו על לשונו, מחייה את רוחו, כמו שיר שלא הושר. כל לגימה העירה את חושיו מחדש, מחייה את הגוף, הנפש והנוף. הקרירות זלגה בעורקיו העייפים, רגע של אושר, משחרר את כל המתחים. האיש התענג על כל טיפה, בהנאה אסירת תודה, כי בכוס הזו הוא מצא תענוג צרוף. תענוג פשוט, אך עמוק ואמיתי, שמחה של אדם וכוס המים שלו. בנווה מדבר זה של נוזלים, הוא מצא את שלוותו, נווה מדבר שהביא לשחרור נשמתו. כי בעולם בוער באש ובחום, כוס מים צנועה יכולה להיות מתוקה. אז אל לנו לשכוח את השמחה שהיא מביאה, כשחום הקיץ צורב ללא הרף. מים, אוצר פשוט, להתענג ולהוקיר ללא כל מידה....

 אני רוצה לעשות עליך כתבת תדמית משהו שיחשוף את האני האמיתי שלך תשב בחושך עם סיגר ושיכר כמו דון קורליאונה ברגעיו הקודרים במצלמה תיראה מלא צלקות וחרטות נשנה את הקול שלך למגרסת חצץ, נוסיף לך צלקות לפרצוף אנחנו נחשוף את כל חטאיך ונצלם אותך מקונן עליהם הרבה זה ייעלה את הערך שלך בשוק ואת חשבון הבנק שלנו כמובן שנשלח אליך את הדרישה לתשלום אם לא תשלם - נתבע את האימ-אימא שלך אתה תאכל הרבה חצץ ואנחנו נאכל הרבה כסף.

 היה לה מלפפון ירוק לזרוע באדמה הזקן אמר לה שייצמחו לה הרבה מלפפונים ממנו אז היא חפרה בור, שמה את המלפפון וכיסתה כל יום במשך שלוש שנים הייתה משקה ומדשנת דבר לא צמח, כמעט התייאשה, אך יום אחד באה כמדי יום, וראתה שצמח בבת-אחת עץ ועל העץ פרות לא מלפפונים, לא תפוזים, לא אפרסקים, אלא פירות של גברים שהתנדנדו על הענפים עסיסיים ורעננים אקטוף לי כמה, חשבה, אחרי הכול זה העץ שלי בעצם למה כמה, אקטוף את כולם! היא קטפה את הגברים ומשום שטבע גברים לר-צות את הנשים, הם כולם ריצו אותה כל הזמן עובדים, מנקם, מבשלים, משוחחם וצוחקים גם מספקים אותה מינית בעיקר מספקים אותה מינית לא הייתה מאושרת כמוה בעולם כולו.

 את יכולה לעקור את כאבי אם תעקרי את לבי אם תעקרי את מוחי אם תעקרי את נשמתי אם תיתני לי עוד גלולה לעקור את כאבי אם איהפך למים כחולים בנחל חצות היינו כל-כך חסרי אונים בתוך עולמו של הבשר ניגפנו תחלואים שונים ברפואות ובמרקחות ואם היא אהבה אותנו, אימא שלנו, מדוע היא לא ידעה מה צריך לעשות אולי השמיים עכורים, אולי המים חולים אולי אין פירצה בגדר שאפשר לעבור דרכה את מתחבאת וזה מובן, כך גם אני לא ספרו אותנו, למה שנספור אחרים בהחלט אני תמה איך הגענו עד הלום הלו כל העולם ניסה להרוג אותנו מדי יום ויום ואנחנו מאושרים עד כמה שזה אפשרי.  

 משדרים מוזיקה בטלוויזיה, מגניב! אמר גיורא והתחבא מתחת לספה תוציא אותו מ-מתחת לספה! צעק שמעון על עופר אתה לא רואה שהוא בג'ננה? שיישאר מתחת לספה, אמר עופר, כך הוא לא מזיק לאף-אחד איילת עישנה את הג'וינט שלה ואז ניגנה בחליל את צריכה להיות בפילהרמונית, אמר עופר היא מעדיפה לעשות עם החליל דברים אחרים, צחק שמעון ואיילת התאדמה כולה כמו מה? שאל עופר בתמימות גיורא יצא מ-מתחת למיטה, אכל שני ביצים קשות והדליק ג'וינט אני מקווה שאתם לא מלכלכים על איילת, אמר גיורא, כי אני אוהב אותה, אוהב באמת, מי שמלכלך על איילת מסכן את חייו שמעון ועופר שתקו. XXX  זו דירה של סטלנים שותים קפה עם סמים מזריקים הרבה לוורידים שואפים חמצן שואפים גז צחוק שואפים גראס הלילות ריקים-ריקים וגם הימים שום-דבר לא שווה שנשים עליו זין התסרוקות קוצים והמוזיקה פאנק לא מזיקים לאף-אחד, אבל אל תיגעו בנו הוא שותה תה צמחים הוא שותה תה מזרעי קנאביס הוא אוכל הרבה קרמבו ומקיא, כי הוא לא אוהב גלידה. XXX לא חיכינו שהעירייה תבנה לנו מסלול סקייטבורד בנינו בעצמנו שלמה ידע לערבב את המלט גיורא ידע לצקת את המסלולים ארי אמר אני גיבור, אני כ...

 השומרים היו מוצבים על הגדרות על החומות עם חניתות ומגינים וחרבות ולהביורים ושמן רותח ותותחים ורובים ואקדחים ומקלעים ואפרסקים ילדים הגיעו לחומות לכבוש את ההר כל ילד - הר נגחו בחומות בגופם דפקו בחומות את ראשם הכו בחומות בפטישים חפרו מתחת לאדמה וטסו מעל ברחפנים אבל דבר לא צלח בידם כי החומות היו בצורות כמו מבחוץ גם מבפנים לכן איימו שיביאו דובים אמרו זה לא פייר זה, אתם לא הוגנים ושבו למחוזם שבורים ומובסים בעיר הייתה שמחה גדולה, כי העיר לא נכבשה יין נמזג לכוסות הפלדה מחביות עץ ילדים שמנים רקדו ברחובות ונשים שמנות רקדו על שולחנות.

 יפה הייתה חבצלת יפה עד מאוד משפתיה ניגר דבש פטמותיה היו תמיד נוקשות הא בכתה בלילות ושמחה בימים תמיד חיפשה ניצוץ של תקווה - להיאחז בו כשבאו הימים הרעים היא נתנה את גופה וכשמאסו בגופה - היא נתנה את לבה הייתה רוקדת בגשם כמו מה קרה מתעלקת על שירים כמו דבורה לפרח בחוץ רעמו התותחים גשם כבד ירד היא בעולם שלה - מציירת ציורים החושך ירד, הלבנה כבתה לה פנס בודד בתוך לבה וכשהיא אצה-רצה לתפוס מחסה תפסוה השומרים מה את עושה בלילות החורף הבודדים מחפשת אהבה, היא אמרה וגם מוצאת אהבה אתן לכם לרוב רק תורידו את המכנסיים ותרגישו את מגע השפתיים וכשהיא מתה היה זה יום אבל לאומי גדולי השליטים בעולם - הוקירו את זכרה תמיד היא הייתה מחייכת, כך היו אומרים לא חשבנו ששעשועי המלחמה - יורידו אותה לאדמה אבל היא הייתה צוחקת היא לא מתה, רק ביימה את מותה הייתה מהלכת חופשיה בערבות הלבנה שרה שירים לירח, שרה שירים לה עיצבונה היה חשוף, אבל גם שמחתה.

 היה זה יום אביבי מאוד ילדים טבלו במים אכן באה השמש ומזג-האוויר התחמם חבצלת הנותנת טיילה עם הכלב כל העיניים היו על השדיים שלה היא הגיעה לחוף שרתון, איפה שמזדיינים המון וראתה את נער חלומותיה עושה סמים מה קרה לך, היא שאלה הוא אמר שאבדה התקווה, הוא מתכנן מוות מכובד אני לא מרשה! היא אמרה קיבלת אישור? יש לך אישור מההנהלה? היא לקחה אותו לראות את המים הכחולים שמש שמיים בערה כמו אש אתה צריך להחזיק מעמד, היא אמרה אתה לא יודע לאן מתאבדים הולכים היא קנתה לו טילון גלידה שוקו אמרה תלקק-תלקק תשמור את המוות לזמן שלו רק אלוהים קובע אבל דג הזהב שלי מת! טען בחרפה אהוב נעוריה בלעדיו אין לי חיים אלך לאן שהוא הלך היא שיחקה אתו בכדור הם צחקו המון אמרה אתה חובט כמו מתאגרף אתה צריך להיות אלוף שש-בש אני מתבייש שרציתי למות, אמר החיים כה יפים אני אראה לך מה יפה, אמרה לקחה אותו ושיגלה אותו מאז הם מאושרים חיים בין עננים נודדים קוטפים פרחים מחבקים עצים חיים ליד השכונה בה שום-דבר לא קורה. 

 מסתובב כמו סביבון חומד לצון זהו הליצן הראשון תכתוב אותו לפני שייגמר לך העיפרון מתחתן עם קוסית שאמרו שהיא נותנת הוא לא מתנצל יושב ומאונן ב-צל ילדים אמרו לו כך וזה לקח זמן לכן היה עסוק שפך מזומנים לתוך ארגזים איפה שהוא ישב תמיד היה עקרב שעקץ אותו בתחת וגרם לו לחלות בקדחת לכן לא שמר על נוסח המאמר כל היום שותה לעולם לא מתרצה ואיפה שהוא גר גר גם איציק העכבר כל היום על ארגזים מעלה באש את המעשים הטובים כאילו היה זה אתמול כשהוא הלך לישון חלם חלומות מבעיתים על מפלצות ושדים הו לו פנסים כל היום מאירים לא הייתה לו מנוחה אף לא בחיק הזונה לכן בערב פרש הפך את עצמו מיובש הלך אחר חלומות גנוזים כדי לנצח בקרב הילדים. XXX איציק עלה על הדוושה ונתן דחיפה כולם תהו איך הוא מסוגל הלו הוא לא שילם את המיסים החדשים אבל איציק היה גיבור הוא לא התערב עם זוטות כגון אלו הוא הדהיר את המכונית ישר לתוך הקיר לא נשאר ממנו דבר לכן הוא פנה למידבר שם היו הרים גאיות עמוקים שמיים תכולים, אגמים ענקיים דגי מדוזה שוחים במעמקים לקח את החכה הטיל אותה לתוכה, ימה עמוקה העלה דג ענק, עם שיניים שנבח כאילו היה כלב איציק מאוד נבהל צעק...

  בפינה, שבה שוכנים צללים, יושב שם איש זקן, עם חוכמה כמדריכה שלו, בבדידות, הוא מוצא נחמה ושלווה, מחבק את החושך, שם הדאגות פוסקות. עם ידיים שחוקות ומצח קמטים, הוא מחפש את נחמת הלילה איכשהו, בהיעדר אור, הוא מוצא את הנסיגה שלו, מקדש בחושך, בו נפגשים צער. בעיניים עצומות הוא מהרהר בעברו, זיכרונות וסיפורים, הם מתגלים סוף סוף, בשקט של חושך, הוא מרגיש חי, שטיח של רגעים, שבהם שנים שורדות. הוא מקשיב ללחישות הלילה, הסודות שהוא מחזיק, הכוח העדין שלו, בדממה הוא מוצא מנגינה, שיר של שקט, סימפוניה. בחושך, הוא מוצא נחמה עמוקה, רחוק מהכאוס והרעש שמקיפים, הוא מהרהר בתעלומות החיים שלא סופרו, בחיבוק החושך, רוחו נפרשת. עבור הזקן הזה, החושך הוא חבר, בן לוויה, שעליו הוא יכול לסמוך, בהיעדר אור, הוא מוצא בהירות, מקדש של מחשבות, מקדש של שלווה.

  בארץ הפסגות המושלגות כל כך גבוהות, יש ילד שמשתוקק לגעת בשמיים, עם מגלשיים חגורים, רוחו אכן עפה, גולש במורד הרים, ליבו אכן נאנח. עם לחיים סמוקות ועיניים בוהקות, הוא עוטה את הציוד שלו, מוכן לשלג, נשמה חסרת פחד, הוא טס, על המדרונות, שם נדלקים חלומות. הוא יוצא למקום שבו נמצאת האבקה, ארץ פלאות חורפית מתחת לשמיים, עם כל סיבוב, סימפוניה של שיאים, הוא רוקד על שלג, היכן ששוכן החופש. בכל ירידה הוא משאיר את חותמו, חוצב בין השבילים, מהיר כמו עפרוני, הרוח על פניו, ניצוץ מרגש, כשהוא גולש במדרונות, גם בהיר וגם חשוך. הוא אמן בתחום המושלג של הטבע, מנווט במדרונות במיומנות, ריקוד עם כוח משיכה, משוחרר מכל שרשרת, הוא גולש בתשוקה, בשמש או בגשם. משחר עד רדת החשכה, הוא מחפש את הריגוש, רודף אחרי פתיתי השלג, אלה שמחדירים, פרץ אדרנלין, ריגוש תוסס, על צלע ההר, עם לב ורצון. אבל מתחת לריגוש, יש קריאה עמוקה יותר, חיבור לעולם המפואר ביותר של הטבע, קשר עם ההרים, עומד גבוה, בשלג, הוא מוצא את ההתלהבות שלו. עבור הילד הצעיר הזה, סקי הוא יותר מספורט, זו דרך חיים, תשוקה להמריץ, בחיבוק השלג, רוחו אכן מעבירה, סקי...

  בממלכה שבה ים ושמים מתאחדים, יש בחור צעיר שמוצא את התענוג שלו, עם קרש מתחת לרגליו, הוא טס, על הגלים המתגלגלים הוא גולש בעוצמה. עם שיער מנשק מלח וזוהר מנשק שמש, הוא חותר החוצה, מוכן לצאת לדרך, רוח חסרת פחד, הוא רוצה להראות, היופי של רכיבה על גלים שגדלים. הוא מחכה שהגל המושלם יעלה, עם ציפייה בעיניים, כשהאוקיינוס ​​מתנפח, הוא מתחיל להתרומם, הלב שלו דוהר, הוא אחד עם הגאות והשפל. פרץ האדרנלין ממלא את הוורידים שלו, כשהוא מחליק על פני פסי מים, עם כל פיתול, סיבוב ורווחים מהאוויר, הוא רוקד על גלים, חופשי מ-כל שלשלאות. הוא אמן החיבוק הפרוע של המים, לנווט את הנחשולים במיומנות ובחן, סימפוניה של תנועה, מרדף של גולשים, הוא רוכב על הגלים, לא משאיר עקבות. מבוקר עד רדת החשכה, הוא מחפש את החוף, רודף אחרי הגלים הגבוהים, אלה שהוא הכי אוהב, עם כל גל שנכבש, רוחו מתגאה, החופש שהוא מוצא, התחושה בראש ובראשונה. אבל מתחת לריגוש, יש קשר עמוק יותר, לכוח הטבע, לשלמות הבלתי ניתנת לעצירה, קשר עם האוקיינוס, השתקפות של נשמה, בין הגלים הוא מוצא את תחיית המתים שלו. עבור האיש הצעיר הזה, גלישה היא יותר מספורט,...

 הנגב יהיה פורח וגם הפרח שבלב שלי אני אעשן את הסיגריות כאילו אני מוצץ צוף שקיעות וזריחות ושתייה מרובה מוזיקה אלקטרונית זה אה האוטובוס לא נוסע, אבל הרגליים הולכות ותמיד נדמה שאין מה לעשות אבל בן-אדם יודע לרמות את עצמו הוא עסוק מאוד. XXX מצאתי את האישה מרה ממוות וגם לכוס שלי השלכתי מרור המים חמים בברז המים הקרים הבארות סתומות שתיתי הרבה מתוק כדי שהיה לי טעים, כדי שאשתה עוד אבל מתוק הופך ל-מר כשיוצקים ערק.

 נשביתי בסורגי ברזל בין האהבה שלך לרצון להיות חופשי פרח פרח מבעד לגדר פרח הוא רק פרח ארגזים של ימים ריקים נערמו מ-חוץ לתא שעות מתות, גרירת רגליים תרגילי הישרדות קטנים והכלבים קשורים מ-חוץ לגדר אין להם על מי לנבוח בארגז החול טמנתי את מילותיי אין אותי שמחפש אותם וכשאת מפציעה כמו לבנה - את אילמת אין רומנטיקה ואין פרחים, רק כישוף שפוף שגורר את רגליו, כמוני, בלילות הקיץ הבודדים יש את ההולכים בדרך ויש המחפשים את דרכם בינם לבינם מתבונן, משועשע מהמין האנושי.

  פעם, בפאתי עיירה קטנה בשם בלו, היה בית ישן ומפחיד. האגדה סיפרה שהבית הזה רדוף על ידי רוח רפאים שובבה בשם קספר. לקספר היה הרגל מוזר לסחוב אתו קרס חלוד ישן, שבו היה משתמש כדי להפחיד את כל מי שיעז להיכנס לתחום שלו. לילה גורלי אחד, משפחה צעירה ואמיצה בשם משפחת קולד עברה לגור בבית. הם לא ידעו שהם עומדים להפוך את השולחן על קספר המסכן. ברגע שהם התמקמו, התחילו לקרות דברים מוזרים. דלתות היו נסגרות מעצמן, צלילים מפחידים הדהדו במסדרונות, וחפצים עפו על פני החדר בצורה מסתורית. קספר היה נחוש להפחיד אותם ולשבש את חייהם בבית, אבל מעט הוא ידע מול מה הוא מתמודד. בני הזוג קולד, בהיותם משפחה של קונדסים, לחלוטין לא התרגשו מניסיונותיו של קספר להפחיד אותם. למעשה, הם ראו בכך הזדמנות ליהנות קצת. הם החליטו ללמד את רוח הרפאים לקח שהוא לעולם לא ישכח. לילה אחד, כשקספר צף בבית, ניסה לטפח אווירה מפחידה, מר קולד הסתתר בערמומיות מאחורי וילון. בדיוק כשקספר עבר ליד, מר קולד הוציא במהירות את הקרס מאחיזת הרפאים של הרוח והחליף אותו בברווז גומי צהוב. קספר הסתובב, רק כדי למצוא את עצמו אוחז בברווז גומי צהוב וצונן במק...

 - למה הם כל הזמן צועקים בחוץ? - שיצעקו. XXX - למה אתה שומע את המוזיקה הזאת? - כי אני אוהב את המצב-רוח שהיא עושה לי - ואת המוזיקה אתה אוהב? - לא - אז איך זה שהיא עושה לך מצב-רוח טוב? - מי אמר שהא עושה לי מצב-רוח טוב?

 נשיר שיר שמח על פרח פורח כי החיים מסריחים וצריך לחשוב על דברם יפים נפזר אהבה אולי היא תחזור מוזיקה שמחה, כוסית של ערק אין סיבה שתהיה לבד ועצוב עם האינטרנט אתה לבד עם כולם אז תגיד לה מילה יפה, זו שמפרסמת תמונה שלה תגיד לה שהיא יפה, גם אם זה לא נכון תאחל בוקר טוב או צוהריים או ערב לכל אחד ואחת באופן פרטי ובאופן כללי ויש לך משחקים ברשת, להזיז את הראש אל תהיה בדיכאון, תלמד תורה, הכול לטובה.

 נשבר לך הזין דבר לא הולך מוסדות הציבור לא סופרים אותך סיגריות ואלכוהול עולים יקר בבית-המרקחת אין את התרופות שאתה צריך הרופאים לא רוצים או לא יודעים לטפל בך אבא שלך והבת שלך שונאים אותך אחים ואחיות לא בקשר אז מה תעשה? אז תשתה קפה טורקי, זה עולמי אולי זה ייתן לך שתי דקות של נחת תשתה קפה טורקי, מה עוד יש לך לעשות שהצרות יחכו עוד שתי דקות, עוד שתי דקות כשאתה שותה קפה טורקי.

  בכיסא עץ ישן, הוא יושב בחן, איש זקן מצייר תמונות עם חיבוק מילים, גזרי עיתונים השתרעו על ברכיו, עולם מרתק שנחשף באמצעות הטפח הפואטי שלו. הוא מדבר על פרצופים שמפארים את הדף המודפס, אבל לא של חדשות או סיפורים, במקום זאת, משחק שהוא משחק, עם כל גבר מזוקן וכובע שהוא מוצא, מוחו הזריז יוצר סיפורים מכל הסוגים. אין מילים שהוא קורא, אין מאמרים נחקרים, כי התמונות הן שגורמות ללב שלו להמריא, הוא מוסיף זקנים וכובעים, אמן נפש, משחרר את היצירתיות שלו, סיפור אחד בכל פעם. למה הוא עושה את זה, אתה יכול לשאול בעדינות, למה לארוג סיפורים בלי לקרוא את המשימה? כי הזקן הזה לא מחפש את בשורת המריבה, אבל חדוות הדמיון צובעת את חייו. בעולם עמוס במשקלה של המציאות הקשה, הוא מוצא נחמה בתמונות, שם מחכים חלומות, דרך העדשה האמנותית שלו, הוא יוצר סיפורים שלא סופרו, הופך סתם תמונות לאגדות נועזות. אולי החיים הטילו בו מכה קשה ואכזרית, אבל בתוך הגזירים האלה צומחים סיפורים חדשים, עם זקנים וכובעים הוא מעצב מחדש את גורלם, להפיח חיים בפנים, ליצור אהבה ושנאה. שכן במעשה זה, הוא מוצא את המפלט שלו, מקלט שבו הדמיון יכול לעצב...

בחדר מלא בחלומות ובשמחה אינסופית, גר שם ילד, צעצוע קטן ושובב. עם ניצוצות בעיניים ומוחו סקרן, הוא יצא למסע, יחיד במינו. ידיו היו רועדות בהנאה צרופה, בעודו צפה בפסי הרכבת מתעוררים לחיים. רכבות צעצוע חשמליות, סימפוניה של סאונד, הוא יבנה את העולם שלו, חלומותיו לא כלואים. ביד יציבה הוא היה מניח את הפסים, יצירת פיתולים, אקטים מרגשים. דרך עמקים והרים, רכבותיו היו גולשות, בכל לחיצה על כפתור, הוא היה לוקח אותם לסיבוב. הו, הילד והרכבות שלו, מראה קסום, מביאים צחוק ושמחה, בוקר עד לילה. הוא היה מחקה את צליל הקיטור המתנפנף, אבוד בעולם משלו, כמו חלום. בקריאה של שריקה, הרכבות שלו היו יוצאות, לוקח אותו להרפתקאות, ישר לליבו. דרך מנהרות וגשרים, הדמיון שלו נסק, כשהוא צייר עולם שהממשי התעלם ממנו. היו רגעים של התרסקויות וירידה מהפסים, אבל רוחו של הילד, היא אף פעם לא נכשלת. בסבלנות ובמיומנות, הוא היה מתקן כל תקלה, בונה מחדש את האימפריה שלו, למען אף אחד. החדר שלו הפך לארץ פלאות, עם עיירות מיניאטוריות, הו, כמה מפואר! הילד היה המנצח, גאה וגבוה, מנחה את הרכבות שלו, לעולם לא מפחד מנפילה. הזמן יעוף כמו תמיד...

-  ועכשיו אנחנו נמצאים עם שולמית שולמית - תספרי לנו את הסיפור שלך - ובכן - המצב היה קשוח, לא היה מוצא ניסיתי בכל דרך, אבל לא הייתה תרופה לכן נכנסתי לאמבטיה, ביום אביבי ונעים ובאבחת סכין אחת - חתכתי את הוורידים - שולמית, את בת 54 - 57 - 57, זה לא גיל מאוחר מדי לחתוך את הוורידים? - כמו שאני תמיד אומרת - אף-פעם לא מאוחר מדי לחתוך את הוורידים - כל הכבוד לשולמית ועכשיו לסיפור הבא...

 מצאתי קריסטל בדולח צומח לבדו בחשכה חושך על הארץ ואורות רוקדים סביבו אני לא יודע מה הייתה המטרה של לכידת המבט באש צולבת בקלף המוות הוא בא אליה היא טפטפה כשהוא נגע בה הוא הרגיש מוות ונשימת תינוקת על עורפו המטרה הייתה להכיר לעומק. XXX האם אני בודד כשאת אבודה? האם רק אני אמור להיות? האם רק כשאני אבוד בזמן - רק כך אני יכול לראות?  

  בעיר ישנה ומבולבלת, עמד זקן אפור ובלוע, רדוף על ידי זיכרונות נעוריו, לבו עזוב. הוא חיפש את מי שגנב את ליבו, את אהובתו מהעבר, ברחובות ובתים הוא היה משוטט, בתקווה שהכול יחזיק מעמד. בסמטאות הוא היה צועד בזהירות, מחפש בכל פינה ופינה, לוחש את שמה אל תוך הלילה, מחפש נחמה לייסוריו. הוא היה דופק על דלתות ומציץ מבעד לחלונות, מחפש את פניה העדינות, אבל כל מה שהוא מצא היו מבטים ריקים, נטולי חיבוק אהבה. ברחובות צרים הוא שוטט ללא מטרה, צעדיו רכים ואיטיים, הדי זיכרונותיו התנגנו כמו רדיו נשכח. הוא הקשיב לצחוק שלה, קולה שר באוויר, אבל כל מה שהוא שמע היו הדים רחוקים, צפים בייאוש. אור הירח הטיל את זוהרו העדין על פניו העייפות, הקמטים שנחרטו בשנים עברו, ליבו משתוקק לחבק. ואז לילה אחד כשהוא שוטט, בפארק כל כך שקט ושלו, הוא ראה דמות מרחוק, כמו חלום שנשכח מזמן. הצללית שלה רקדה לאור הירח, החן שלה שובה את נשמתו, גל של תקווה התלקח בתוכו, והפך את לבו לשלם. הוא התקרב, צעדיו לא יציבים, עיניו מלאות דמעות, כי הוא ידע עמוק בעצמותיו העייפות, הוא מצא אותה אחרי כל השנים האלה. בידיים רועדות הוא הושיט את ידו, תופ...

 אי-שם בחצות במעמקי הפנטזיות שלי אי-שם במעמקים את חוזרת אליי זה חייב להיות בקרוב וחייב להיות בחצות שהרגיש את נשימתך החמה על עורפי, מהתלת בי.

 יקירתי הולכת בעקבות האהבה שוב זה נראה כמו אתמול, כשאהבנו עד כלות אבל אם לומר את האמת, את עדיין מסתורין לי. XXX שקעתי בתחלואות בטון מתנפח שהתנפחו אתי עד שלא יכולתי לשאת זאת לכן פרשתי לזה המשקה אשר אני שותה כל הלילה אני שותה וחמוקיה מהתלות בי האם זו אהבה או סתם תשוקה? זה ריקוד נצחי שרוקד אתי כל הלילה.

 זה לא נכון! למה את אומרת את זה?! זה לא נכון! אני עמדתי שם! אני ראיתי! זה לא נכון! את לא היית שם! את לא יכולה לדעת! זה לא נכון! את צריכה לעבור בדיקת ראייה וגם בדיקת שמיעה וגם בדיקת שפיות כי זה לא נכון! איך את מעיזה להגיד את זה! אל תקשיבו לה! היא משקרת או מדמיינת, זה לא נכון! *זה כן נכון,* *אני ראיתי* *אני ישבתי שם* *וזה מה שראיתי* לא נכון! אל תאמינו לה! היא משקרת! זה לא מה שקרה, אני עמדתי ממש שם וראיתי משהו אחר למי אתם מאמינים, לפוזלת הזאת או לי? היא לא תזהה את עצמה במראה, איך אתם מאמינים לה?! זה לא נכון! תאמינו לי, עמדתי ממש שם, זה לא נכון!

  פעם, בעיר קטנה, עלומה ולא ידועה בשם ירושלים, חי ילד צעיר בשם איתן. איתן היה ילד שמח וסקרן שתמיד היה לו ניצוץ בעיניים וחיוך על הפנים. יום שמש בהיר אחד, הוריו של איתן הפתיעו אותו במתנה מיוחדת - מכונית צעצוע אדומה ונוצצת. ברגע שאיתן שם את עיניו על מכונית הצעצוע האדומה, פניו אורו בהנאה. זה היה הצעצוע הכי יפה שראה אי פעם. למכונית הצעצוע היו קימורים מלוטשים, גלגלים כסופים וצבע אדום בוהק שהבהיק באור השמש. דמיונו של איתן נכנס מיד למגמה יתרה, כשהוא ראה בעיני רוחו את כל ההרפתקאות שיהיו לו עם הצעצוע החדש שלו. מאותו יום ואילך, איתן בילה כל רגע כשהיה ער, עם מכונית הצעצוע האדומה שלו. הוא היה דוחף אותה על הרצפה, מעמיד פנים שהוא שואג ברחובות ירושלים. הוא היה משמיע קולות מנוע ומפעיל מרוצים מרתקים, עם פניות חדות וחגיגות ניצחון. אבל יום אחד, כשאיתן שיחק בחצר האחורית, התרחש אסון. כשהוא שלח את מכונית הצעצוע שלו לעוף מרמפה מאולתרת, היא זינקה באוויר, רק כדי לנחות בהתרסקות חזקה לתוך שלולית. איתן מיהר למקום, ליבו שקע כשראה את מכונית הצעצוע האהובה שלו מכוסה בבוץ ובמים. דמעות עלו בעיניו, והוא חיבק את מכ...