הליקופטר

ברגליים אנחנו הולכים בידיים אנחנו מאוננים ואוכלים בראש אנחנו משטים בעצמנו בעיניים אנחנו רואים את מה שאנחנו רוצים לראות ואת האוזניים אנחנו אוטמים לכל רעשי האטום מהמדינות השכנות כאלו הם חיינו באקווריום של תוכי הילד, ש-רק רצה דגים לטפל בהם, כדי להעניק להם אהבה, ושהם יהיו תלויים בו אבל בשושו בלי שתוכי הילד שם לב, בא ג'ורג'י הנער הרע, ושם לנו סם פי-אייץ-4 במים, ואמר לנו תסניפו, זה ייעשה לכם טוב מאז זה גרם לנו להתפתח בצורות מטורפות, ולהיות חכמים אפילו מתוכי הילד, למרות שאנחנו דגים לכן הרגשנו מוגבלים בגופנו הדג, ופיתחנו גוף של מפלצת אימתנית, שנראית כמו שור וכמו תמנון, עם טפרים של נמרים יצאנו מהאקווריום ושעטנו אל החופש בתוכי הילד לא נגענו לרעה, כי הוא דאג לנו וגם לא בג'ורג'י הרע, כי הוא פיתח אותנו יצאנו להשיג את הירח שבתוך נשמת העולם, כדי לשנות אותו, לתקופה שתבוא שהיא - עידן המפלצות! חחח...

בזמנים כאלה בהם אנחנו רציניים וכל אחד חושב שהוא איינשטיין ונדמה לו שהוא הבוס של המקום ונדמה לו שהוא חופשי ושהוא הכי מוכשר וחכם ונבון וצודק בעולם אני, ליצן החצר של הספייס הקרוי "עולם" לוקח עוד פחית בירה לפני שאמות כמוכם צוחק על זה שאתם לוקחים את החיים ברצינות כי מישהו ניפח לכם את הראש והחדיר בכם גאווה ואגו ואני שותה, ואני מעשן, ואני מתפזר כמו חול, כי אפילו הדתות והמדעים ה"רציניים" ביותר מגיעים לבסוף למסקנה שהחיים הם בדיחה אז במקום לעשות רושם על זרים, ועל אנשים "סמכותיים" רק מטעם עצמם תרוקנו את האגו המטורף שלכם שממרר לכם את החיים, ונותן לכם להתבשל במיץ של עצמכם ותחליפו אותו ברצון להעניק, לא רק לטובתכם האישית, אלא - כי מה יש לעשות פה חוץ מזה? ותזכרו שאמנם אתם מיוחדים, ואין עוד אף-אחד כמוכם בעולם אבל זה נכון לכולם ויש מיליארדים בעולם, וכולם צודקים, ולכולם יש צרות ושמחות, ולכולם אהבות ושנאות, ולכולם פגמים ויתרונות בכוכב הזה הקרוי "ארץ" המוזנח, הטיפש, חסר החשיבות שהחיים מתנהלים בו כמו בימי המערות וההרואיות משקרת, כי ה...

הוא קנה אותן בזול, הן היו מלאות בחול, הוא ניקה אותן בספירט כל שעתיים... כאלה היו חייו של ברוך ברוך התם וירא השמיים, שהובטח לו עוד בחייו, כי ייכנס בשריי גן-עדן ברוך שגידל דגי זהב באקווריום, ובמקביל אף הצליח לגדל את עצמו ברוך שתמיד היה אומר " - " כלומר כלום, כי מעולם לא דיבר ברוך שידיו היו קשות, חזקות ומחוספסות, מעבודה קשה של חפירת קברים הוא היה איש של מילה, הוא היה איש של שלכת הוא היה איש של שיטוטים בגינה, הוא היה של של דייג ברשת הוא מעולם לא התלונן, ולא טען כנגד איש הוא מעולם לא היה חרמן אכול בלוע, לקח רק את מה שקיבל אבל בא היום, הו, היום הארור, בו גנבו לברוך את המגפיים ולאחר זמן גילה ברוך שלהקת כוורת כתבה על זה שיר איך הוא כעס... הוא לא אהב פרסום, ולא רצה שסיפורו יפורסם ברבים בחוצות העיר זו הייתה הפעם היחידה בה ברוך כעס על משהו, ומאז לא כעס, כי תלה את עצמו מרוב בושה ואם אתם לא מאמינים, אתם לא יכולים לשאול את ברוך, כי הוא קבור באחד הקברים אותם בעצמו חפר. גרביים, קונים מהר, ומכנסיים, לא חסר, אך מגפיים ומכנסיים שקונים היום קומפלט - קשה מ...

קפה, גיטרה, חומוס, גלידה, פינוקים-פינוקים-פינוקים ג'קוזי, אדים, כדורים, תה צמחים, פינוקים-פינוקים-פינוקים אינקובטור, חללית, משאלה, זיקוקים, פינוקים-פינוקים-פינוקים אבא, סבא, במבה, במה חדשה, פינוקים-פינוקים-פינוקים יושבת רגל על רגל ברגליים יחפות, מחכה שאמצוץ לה את הבוהן אומרת - "פריז בשנה שעברה, זה לא בן-אדם, זה ברור" פותחת כפתור בחולצה שאראה את הלב השבור ככה כותבים היום שיר - רדוד-רדוד-רדוד כי לאנשים אין כוח שיחפרו להם, הם רוצים - רדוד-רדוד-רדוד לא אכפת להם מהרגשות שלך, ולא עושה להם נעים שינגנו על הרגשות שלהם הם רוצים את זה - רדוד-רדוד-רדוד הם רוצים - להתפנק-להתפנק-להתפנק פינוקי-פינוקי-פינוקי.

מתרגלים לזה, כל יום מ-חדש אותן הממחשבות שצפות כי סתם, אותם רגליים יחפות על הקרקע כי חם הבדיחות... השנינות... חולפות גן הן כמו טיפות מים ממטרה המתאדות בחום הקיץ העולה מתוך האדמה באדמה הרטובה הרותחת פנימה את נשמתה והיום, כמו אתמול, אותם צקצוקי לשון אותם חצים מקנטרים של צחוק, של חידלון והוא מגשים משאלות "כל הלילה הן רוקדות" על מסך הטלוויזיה בשחור-לבן, ליד נעלי הבית בפיג'מה על הכורסה ואת נשמתה, רגליים יחפות ארגזי תכלת לבנים מוטלים לא מסודרים מקיצים מחלום על זיכרונות ביעותים נחים בחלונות מול שקיעת שמש ורודה ואותה ילדות לא מניחה אותם מאבקי כוח, טרור של יד חסונה אותם צווחות של גוזלים שמבינים שמשהו לא בסדר בעודם כלואים בגנים ובבתי-ספר, עם גדרות ושומרים וסוהרים שקוראים לעצמם מורים אבל היא הייתה ילדה של חופש, היא הייתה ילדה של ים עם ספר ותפוח הייתה יורדת לחוף, קוראת עד ששקעה השמש והיא הייתה רגילה למים, ולמרחבים בצבע תכלת ולא ידעה מחסור בתנועת הרגליים, ובאופקי המחשבה כי חותכי המחשבות, לא טיפלו בה.

הצנצנת שחלמה אותי על מדף מוקף בתבשילים ותבלינים וירקות קצוצים האיש שראה אותי דרך החלון מוקף בעננים של עשן סיגריות מתוק האישה שראתה אותי מציץ מהחלון עם כוס קפה ביד וביסקוויט בין השיניים הענן שהמטיר עליי גשם ביום שרב וצינן את נפשי הדואבת הילדה רצתה לכסות את הכיס כי היא חשבה שאשדוד ממנה את הסוכרייה ואיש זקן עם מגבעת לראש שלא הפסיק לזמזם שירים של אריק לביא אותם אני אוהב אותם אני רוצה כל לילה לפני השינה וכל בוקר בקומי.

העכברים עזבו את הקן... הם עזבו את הקן ושחו למקום אחר ואני כיסא נדנדה זקן נשארתי בקן, מקווה מאוד שהכול יהיה בסדר לא אחרת, רק יותר טוב לא שונה, רק משודרג הילדות בקעו מהביצה... הילדות בקעו מהביצה ועפו לארץ רחוקה ואני דוד חשמלי זקן נשארתי בביצה, מקווה מאוד שהכול יהיה בסדר לא שונה, רק טוב יותר לא אגדה רעיי, ולא חלום עובר ואני איש קטן מאוד פצפון בתוך צנצנת מקווה לחזור לשיר שזנח אותי מקווה לחצות שוב את הארץ לחתור לגדה השנייה של נהר סוער ושם אמצא את השקט, זה ש-לו הלב מייחל כי רבו עלי השלכת, ואין פירות חדשים בצמרות העצים.

שמוליק השמן היה שמן הוא בלע הרבה אגו הוא תמיד היה מתלבש מצוחצח ונקי ומהודר הוא תמיד דאג לתספורת הכי מגניבה וגילח את פניו מדי יום הוא נשא כובעים גדולים וצבעוניים, רחבי שוליים כמו כתר לאנשים ללא כתרים הוא תמיד היה מצחצח את השפיץ של הנעל בכל זאת שמוליק היה אדם חביב, שלא לקח את החיים יותר מדי ברצינות היו לו בדיחות הזויות וחוש הומור מוזר ותמיד קמצוץ חיוך היה מרוח על שפתיו אבל כשמישהו היה אומר לו לא ככה, הוא היה מתרגז עשן יצא לו מהאוזניים וכשמישהו לעג לו, הוא היה מכה אותו מכות נמרצות, פעם הוא נעצר בגלל זה ופעם כשהבוס התנשא מעליו, הוא השתולל והפך לו את כל המשרד ותמיד הוא חשב שהוא יכול לתקן הכול, חשמל וצנרת, מכונות כביסה, טוסטרים ומקררים וכשהוא לא היה מצליח, הוא היה בוכה ותמיד לבסוף בכאב גדול היה מזמין בעל מקצוע שמוליק ידע לעשות קסמים עם קלפים הוא אהב לראות את בטריק אחד פשוט, הוא סוחט תדהמה מאנשים שלא מבינים שמוליק ידע להקפיץ כדור בשולחן הסנוקר מעל כדור אחר, ולהכות את הכדור שרצה ישר לכיס הרשת שמוליק ידע לסדר את הכדורים על שולחן הסנוקר בצורה כזאת, שבחבטה אחת בא...

נכון אתה שמן? ידעתי שאתה שמן, אתה נשמע שמן יש לך בטן גדולה? רכה ונעימה? כמו דובי? אני אוהבת דובי כשהייתי קטנה היה לי מלא דובי רוצה להיות דובי שלי? גם גדולה צריכה דובי לעשות אהבה עם דובי איך קוראים לך? דובי? אני ידעתי קוראים לך דובי, כי אתה דובי מן דובי כזה גדול וחם, שאפשר לחבק ולהתחמם כש-קר אני אישה אוהבת דובי אתה דובי אוהב אישה שאוהבת דובי? דובי רוצה להיות דובי? דובי שלי? אני אעשה טוב לדובי, דובי ייעשה טוב לי? דובי רוצה לעשות לי טוב, כי הוא דובי דובי אוהב אותי כנו דובון אכפת לי כי הוא דובי גם אני אוהבת דובי רוצה לעשות טוב לדובי אני אוהב דובי ודובי יאהב אותי יש לי הרבה דובי, אני אוהבת דובי.

אז אני עושה אורז לבן, אבל אחר אורז לבן, אבל לא לבן אורז עם ירקות, כמו גזר ועוד כל מיני דברים בלתי מזוהים אני הולך לעשות אורז לבן, אבל לא לבן אורז עם ירקות, כמו גזר ועוד כל מיני דברים בלתי מזוהים אתה גם בה? אני פלפל ירוק, אבל למה קוראים לו פלפל, הוא בכלל לא חריף במוקפץ שמים פלפל אדום, צהוב, כתום, אבל לא ירוק ניודע למה לא ירוק? כי הוא מריר בעיקר אחרי שמבשלים אותו, הוא מאוד מריר זה בגלל שתסכלו אותו הרבה שנים, אז הוא מריר את הפלפל האדום לא תסכלו, ולא את הצהוב והכתום, אז הם לא מרירים אתה גם בה? אני פלפל ירוק, אבל מתוק עם גבינה לבנה ומלח זה טעים זה המעדן של חסרי האמצעים גם לי אין אמצעים, אני או ימן או שמאל, שום-דבר באמצע בגלל זה הדרכים חלוקות כן, קניתי חלוקים, זה בזכרים, יש לי הרבה חלוקים, כחולים אחד אחרי כל מקלחת רוצה חלוקי נחל?

מצב ביניים בין חציל לעגבנייה הוא מרוח על המיטה המיטה היא פרוסת לחם שחורה טרייה וגם מעט חריפה יש בזה בצק אלים ש-כל הזמן רב עם המלפפונים וגבינה מותכת בפלדה מלובנת לטעם הרבה יותר טעים גם ההמבורגר הקפוא הלבין מקנאה, למה עושים אותם ואותי לא, אני טעים כמו פרה אבל הוא לא מבין, אנחנו אוהבים גבינה, זה עוזר למערכת העיכול ונותן למוח את חומר המזון הדרוש לפעולה תקינה ככה המערכת פועלת כמו מחליקה, כשהיא מסננת את האלכוהול הרע ומשאירה את האלכוהול הטוב, שמאפשר לי לכתוב גברים שיגעוניים כמו זה ועוד להרגיש טוב הפריכיות התאדו לאורז מושלם שהפך ז"ל בשדות האורז של מעלה וכל העננים התאספו במקהלה ושרו לה-לה-לה.

נגמרו הימים היפים האיש יושב לי על העורק של הצוואר אי-אפשר לנוח, צריך לעבוד, כדי להיחלץ מהייאוש הזה יותר מדי מילים, יותר מדי טיפשות כמו מהדורת חדשות שרודפת מהדורת חדשות האיש פסיבי, מה שאומרים לו - עושה רק כשאני אומר אני אהרוג את עצמי, הוא אומר - אל תעשה אבל מי שומע לו... הרי אם הייתי שומע לו, הייתי מת מזמן אז מה פתאום אתה כאילו בא להציל את חיי. יש יותר מדי ערפל כחול באוויר יותר מדי תלות באלכוהול, פחות מדי סיבות לא לשתות יותר סיבות לכתוב יש את היד שלוחצת על ההדק ומפוצצת את המוח ויש אנשים רעים שאומרים דברים רעים, ולא מבינים מה הם אומרים כמו למשל - "אנשים שלא מבינים מה הם אומרים - לא צריכים לחיות בקרבנו" אבל אני אומר כל אחד והשריטה שלו למה אני צריך להתחשב בשריטה שלך, ואתה לא בשלי גם אני פגוע נפשית ופיזית מהחברה הישראלית גם אני הלום קרב מהחברה הישראלית האלימה גם אני עברתי התעללות על-ידי החברה הישראלית בשם הצלקות שאנשים נושאים על גבם, הם מרשים לעצמם להרוס אנשים אחרים, או להרוג אותם בשבילם להרוג אדם זה כמו להרוג מקק כמו ספירת גופות נטבחות בסר...

כמה שקשה אין לי דבר לא דבר לשנוא ולא דבר לאהוב כמה שקשה כאילו הזמן עצר מ-לכת ואני תמיד אהיה אני והכול יישאר אותו הדבר עד יום מותי כמה שאת גדולה ממני, בכל מצב, בכל מובן עם הכלים שלי השתמשת, ואת אגדה בתחומך אבל אני בסדר עם עצמי, נותן לא לוקח המוות מוחק הכול, כמו למחות אדים מ-ראי לא פעם אני שואל אם זה באמת מה שאני רוצה אבל אין לי ברירה אין לי אפשרות אחרת זה נכתב לי מלמעלה.

כמה ים, כמה יופי הרבה מים, יש גלים יצור יבשתי שרואה מים רק מהברז אפילו לא מתרגש מגשם, אבל מתרגש מ-ים מאיפה הגיעו כל המים האלה ולמה אלוהים החליט שיהיו ימים עם מים יש יותר ים מיבשה ואני לא מכיר ים בכלל אולי זה בגלל שאתה ירושלמי אין ים בירושלים אתה אפילו לא מתקרב לבריכה אתה לא יודע לשחות יבוא גל, ייקח אותך אתו, למעמקים בים בפנים יש הרבה יצורים, חלקם לא ידועים מוטציות של הרבה מינים צמחים טורפים יצורים קטנים כמו ראש סיכה, בצבע אדום, יותר טיפשים מנמלים אבל תשאף אחד כזה בטעות, או תבלע, הוא ייעשה שמות בגופך לא תמות, אבל תתחנן למות הבאתי אותה, ילדה קטנה אוטיסטית, על הספקטרום ראתה את הים פעם ראשונה וווההה... וווההה... היא מלמלה בהתפעלות יוצאת מ-גדרה "כל-כך הרבה מים, כמה מים, הרבה מים," הים כל-כך גדול, שהוא יכול לשאת ספינת ענק עליו, ששוקלת מאות טונות ועדיין הספינה היא כמו חרק לים הים יכול לנענע את הספינה, לטלטל אותה, להפוך אותה, להרוג את כולם בסערה אחת קטנה להוריד את הספינה עשרות קילומטרים מתחת לפני הים עשרות קילומטרים של מים מעליך אם תרד, ז...

קיבלתי את הפרחים שלך וזרקתי אותם לפח את דביל ש-חי בסרט רומנטי, אין דברים כאלה יש חובות כספיים, וחובות של עשייה, יש דברים שצריך לתכנן בקפידה אתה לא אחד מהם אפילו את האודם אני מורחת בזהירות שלא ייצא מהקווים של השפתיים והלק לא ילכלך את האצבעות והציפורניים עשויות טוב וסומק ללחיים להיראות טוב והסבון חייב להקציף בין האצבעות שלי כשאני רוחצת ידיים והריח של הסיגריות שלי לא צריך להיות מורגש והמטוס ממריא ואני בזמן עליו סוף-שבוע של קניות ברומא - ואני חוזרת צ'יק-צ'אק קניתי את הטלוויזיה החדישה ביותר, כדי שאוכל לראות הכול בצבעים היפים ביותר קניתי את הבגדים הנחשבים ביותר, כדי שאראה המגניבה ביותר עשיתי את התסרוקת המסקרנת ביותר, כדי שאהיה מסקרנת כמה שיותר ריהטתי את הבית בצורה היצירתית ביותר, כדי שאעשה רושם יצירתי ביותר ועדיין הגבר הנכון לא בא, רק אתה מה אתה רוצה ממני ולמה אתה אפילו לא קונה מוצרים מ-סין באינטרנט.

אמר הוא ילד טוב בכה, אמר אני ילד טוב, אני לא עשיתי זה מה לא עשית? שאלו אותו זה, אני לא עשיתי זה גן ילדים מלא חול ואבק וחום כל הילדים בהפסקה במתקני המשחקים, ורק הוא עומד, מוכתם ארטיק פטל, ואומר לא עשיתי זה מה לא עשית? הכול בסדר, יודעים שאתה ילד טוב לא עשיתי זה, לא עשיתי, לא עשיתי זה נכנסת הגננת לתוך גן הילדים, למבנה, רואה את מיטל הקטנה מרוטשת כולה, מהצוואר עד הקורקבן סכין מטבח תקועה לה בעין והעין השנייה בוהה, מתה הילד מתקרב מאחור, מטפטף שתן על הרצפה אני לא עשיתי זה, אומר מוכתם ארטיק פטל זה יד שלי זזה מעצמה, אני לא עשיתי זה זה לא כתמי ארטיק פטל.

קוס אימא שלך בן זונה פוטנה יצאתי לחופשה עם שתי מזוודות, בתוכן שתי גופות, בכל מזוודה גופה ילד קטן ואישה צעירה, לא אהבתי אותם הילד היה חוצפן והבחורה מתנשאת בברלין ביער מול שמיים שחורים, אני חופר את הקברים האדמה הזאת ספוגה בכל-כך הרבה דם של יבודים, שעוד שתי גופות לא יישנו דבר עמוק באדמה, איפה שהתולעים, בין רגבי האדמה הרטובה עמוק בתוך השחור השחור עמוק בתוך לב המאפליה האדומה, לתוך נצח הייסורים הבלתי סופי.

אז הוא אמר שהוא מת ואני לא קיבלתי את זה כי הוא לא היה מת לא הייתה בו כזאת מחווה יצאתי מ-פתח הבית הלכתי דרכים פתלתלות בדרך לא דרך אל מנעולים נעולי דלתות כל הזמן הוא רק צועק למה אתה לא שם אני פה, אני פה, אני פה ב-מילא גם כשאני שם הדרך חלקלקה ומתחלקת הראש רץ במהירות האור לא מקלים עליי כשאני בוחר גורל אם לא אבנה אני אהרוס אם לא אותך את עצמי אם לא אעוף אקבור עצמי אם לא יהיה לי אוויר אחנוק עצמי יצאתי לדרך חדשה עם שיר חדש בלב אבל הלחן חזר על עצמו וגם המילים אותם מעגלים בשמש או בכפור תחת אותם כוכבים שחגים-חגים אז המשכתי ללכת לך קראתי לחזור תחת אותה קורת הגג באותה נקודת כפור.

אלוהים ציווה אהבה ואני דבוק אליו בנשמתי בימים שלי אני פורש מחפש תשובה במחשבה בימים שלי אני חוטא דבוק לחטאי המחשבה יש לי רגע מנוחה בסוף היום לעשות חשבון נפש קטן ביני לבין אלוהים ולפעמים הזמן נעצר ואני עומד מול האלוהים הוא מסתיר פניו כי יש בי נקודות עיוורות כי הצמחתי קליפה עבה וקשה כמו של פיל אבל לעתים הלב שלי נמס והופך רך כמו תינוק כמו גוזל רעב לאהבה פינה קטנה תחת כנפיי אמו ואז אני מתכנס איש מבוגר תחת קורת גג בגשם מוצא נחמה בסיגריה שנותנת חלון של זמן סדק של מנוחה ממירוץ המחשבות לא מחפש לבלוע את העולם אלא להקיא את הזוהמה בעולם מלוכלך שנכנס בי עמוק סיגריות ואלכוהול לא ממלאים את החללים הדעת מבקשת את גן-העדן שבלב השקט הנצחי של הנשמה ששבעה מנוכחותו של הבורא שהיא מכילה עד תום.

אני מניח שאמות ביום אחר, כך כולם אומרים לא יכול לחשוב עלייך, מבלי לקבל סחרחורת הקרח נמס לי ואתו הלב אני משתכשך במיצי מי הגשמים שלי וזה יום פתוח ללבבות פתוחים בכל יום ויום הם יותר נסגרים וזה יום בו לא יוצאים בכל יום ויום נשארים יותר בבתים בארגז המצעים המתנפנף בשלכת, מרחפת דעתי שבורה ומרוסקת, חסרת כנפיים אמרה לי הדעת שבירה מותחים, היא גמישה, וחוזרת ל-מה שהייתה הדרך חזרה יותר ארוכה ואת לקחת לי קיץ שלם שאני לא יודע מה היה בו הרבה סמים, כימיקלים מ-כל הסוגים, את קברת אותי בתוך דעתי ואני שאפתי לאוויר, חילצו אותי כמו שמחלצים פקק שעם מבקבוק ולא ידעתי מה אני ולמה אני כאן לא ידעתי לקרוא בשמך, אבדת בנבכי הזמן ועל העץ מתנדנד עלה בודד, שקוראים לו דעתי ועוד מעט הוא ייפול וישאיר עץ קירח מי ישאיר אותי עירום, כמו בימי קדם בודד מ-קור ופרוע שמיים מחפש אות של שפיות בגפרור.

מתעורר, בוקר טוב, בוקר טוב אבא אומר לי בוקר טוב, בוקר טוב אני אומר לי בוקר טוב, בוקר טוב אבל הבוקר בכלל לא טוב קמתי בטעות, לא יכול להירדם שוב, עייף תחת וכותב שיר חרוץ הם מנסים לבלבל אותי, בוקר טוב, בוקר טוב ואני רוצה שקיעה כשיש זריחה בכלל לא ישנתי בלילה, חלמתי חלומות, ישנתי עם עיניים פקוחות. 

בודק במגירות מה חסר אוכל את האוכל כדי להתקיים בודק מה חסר בי, מה יש בי זרעתי רוח ועכשיו אני קוצר סערה האמביציות הורגות אותי, אין בי כלום מלבד מה שאני.

מה זה חופש בכלל? אין חיה כזאת. >>>>>>>>>>> ישבתי על הספסל נהנית מ-חום השמש האביבית פרחים צחקו סביבי העולם חייך אליי עצמתי את עיניי התמכרתי לאנרגיה של השמש, ששטפה אותי בחום נעים, אחרי חורף ארוך וקשה משהו נגע ברגלי הבטתי עלם יפה וטוב עיניים ישב לידי הוא ליטף את הרגל שלי לאט-לאט-לאט הוא הביט רגע בעיניי הוא חייך וגם עיניו הוא ליטף את הרגל שלי לאט-לאט-לאט.

אשכנזי שעיר, למה אתה כל-כך שעיר? זה לא ייגמר אם לא תסתפר קמתי בבוקר, כמו כל בוקר, ימי קורונה פתחתי את הבוקר עם סיגריה וקפה, כמו כל בוקר, ימי קורונה כתבתי שיר נחמד ועצוב על יגון ומוות, משהו רגיל ורנדומלי, ימי קורונה עשיתי ביד מול סרטון פורנו קצרצר, בו מישהו דוחף את הלשון שלו לפות של אישה, ימי קורונה שתיתי מיץ תפוזים עם חתיכות פרי, שלוש כוסות, רציתי עוד, אבל פחדתי שאני אקיא, ימי קורונה ראיתי איך כולם שבוזים כמוני, וזה עשה לי טוב, צרת רבים - חצי נחמה, ימי קורונה שמעתי הצ'רצ'ילים נקמת הטרקטור המכשפות הג'ירפות יציאת חירום הדורבנים הג'ינג'יות להקת התרנגולים בוטן מתוק בקרקס להקת חלב ודבש פורטרט רוקפור בנזין הזבובים דג נחש סאבלימינל והצל ימי קורונה הלכתי לאפות עוגה, כי אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, ואולי אם אני יאפה עוגה, אני לא אהרוג את עצמי, ימי קורונה שמעתי שירים של הביטלס, כי זה מה שהיה ברדיו, והם כבר לא אקטואליים, אבל נצמדים אליהם בגלל הזיכרונות הטובים, ימי קורונה הלכתי לחרבן, הטלתי גושים מרובעים, המים מהאסלה השפריצ...

אמרו לי שאני גדול, ששיחקתי אותה בגדול, שהבקעתי גול, שאני עגול אמרו לי שאני קטן, ששיחקתי בכסף קטן, שלא הלכתי לגן, שהייתי ביישן אמרו שאני לומד, שיש לי ראש ללימודים, שאני גרמני בודד, שאני בז לאנשים אמרו שיש בי כוח, שאני חזק כמו שור, שהראש בי מתפקח, שאני חוזר לסדום אמרו, נו, אז מה אם אמרו גם אני אמרתי הרבה דברים דברים טובים ודברים רעים דברים מותרים ודברים אסורים אמרו שאני גדול גדול כמו גמל, שנגמל מהגמילה של הגמילה שנגמלה.

ילד הוא ילד קטן הולך לבית הספר התיכון ילד לומד שיעורים עושה תרגילים מסובכים ילד אוכל כריכים יש לו את כל הסיבות להיות בן חורין ילד מתעסק עם ההורים הם לוקחים אותו לגן הציבורי לרדוף אחרי פרפרים ילד מכשכש בזנב יש לו קערית אוכל ליד דלי הפח ילד כבר הפך גדול הולך להילחם ברע ובתום ילד לא יודע למה נולד אל תשאל ילד, אומרים לו כולם, כך יהיה לך רך וקל ילד הורג ילד שהורג ילד, כולם יוצאים נקיים, הולכים בבוקר למדשאה הגדולה לאכול כריכים ילד מסתפר עד הצוואר, מדליק מדורות בלילות ומכבה אותן בימים ילד מסתבך עם הגדולים, נדקר בצוואר, מתאשפז ומחלים ילד כבר לא ילד, יש לו מכונית לדרוס אנשים ילד מוחק אנשים והורס חיים, של אנשים אחרים, כי הוא יכול, כי למה לא, כי ככה לימדו אותו ילד מתעב אנשים טובים, הוא חושב שהם טיפשים ילד בונה פצצת אטום, לזרוק על לוב, לזרוק על לבנון ילד אוכל חטיפי בוטנים, כי זה טעים ילד מחלל בחליל, קוצר שדות, בונה כרמים ילד שמן ואכזר, יש לו מפעלי נשק בסין ילד יוצא למלחמה, אין סיבה ילד טס על מטוס, הוא רואה את העננים כאילו הם בני חלוף ילד מתאשפז במוסד סגו...

אביר צלבני חוזר מארץ ישראל לאירופה מוכת האבעבועות השחורות המוות השחור זו מגיפה שקוצרת אנשים בלי הבחנה עשירים ועניים יפים ומכוערים בנים ובנות צעירים ומבוגרים חכמים וטיפשים צודקים וטועים טובים ורעים אביר צלבני מצולק ועייף חוזר מארץ ישראל לאירופה ליבשת מוכת מגפה אנשים ונשים מוטלים מתים בכל פינה הזעקה עולה לשמיים, אנשים אומרים שהם חיו בחטא הם הולכים ברחוב בשיירה ומכים עצמם על גב חשוף בשוטים מייללים ומקוננים וכל גופם מלא אבעבועות שחורות אנחנו נקים חברה טובה יותר, אנחנו נעשה, אם נשרוד האל כועס עלינו חרונו משמיד אותנו טעינו, פגענו, רימינו, העווינו, ואנחנו נתקן 1500 שנה מאוחר יותר פתחה היבשת המוכה שהפכה שבעה וזחוחה במלחמת העולם השנייה שבה נהרגו עשרות מיליונים ומיליונים נרצחו צליין נוצרי מגיע לארץ ישראל על מטוס בשנת 1988 הוא מתרשם מקדושת בירת ישראל ישראל לב העולם ירושלים בירת לב העולם בה כל ההיסטוריה מבוטאת במבנים שמבטאים תקופות שונות לכל ההיסטוריה של אחת הערים העתיקות בעולם הוא מגייס אנשים ובונה כנסייה צד לצד ליד היהודים הוא מכבד את היהודים והם ...

מה את רוצה, ארץ? הכול נתנו לך, ארץ. אינסוף מלחמות, ארץ, אינסוף מהלכים היסטוריים שרובם אפילו לא ידועים, ואת רוצה רק דבר איד - אהבת חינם ואהבת לרעך כמוך אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך זה כל-כך קשה? כנראה שזה קשה לנו, ארץ ה'בקשה הקטנה שלך, עד הפצפונת, היא קשה מנשוא. תבקשי מאתנו הכול, רק לא זה. תבקשי מאתנו להילחם ולהקריב את בנינו שלנו, תבקשי מאתנו להירצח ושירצחו את הבנות שלנו ונשותינו, תבקשי מאתנו כמו גברים על החרב לחיות, ועל החרב למות. אבל לאהוב? אהבת חינם? לרעי כמוני? לא לעשות לאחר מה ששנוא עליי? אני לא יכול, ארץ יקרה, אף-אחד מאתנו לא יכול. זו 'בקשה גדולה מדי, יותר קשה מללכת לאש ותופת. מה את רוצה, ארץ יקרה? הכול נתנו לך, חוץ מאת זה, ודווקא את זה את רוצה? ה'בקשה הקטנה הפצפונת הזו, שהיא בלתי אפשרית לגמרי?

מה הוא רוצה מ-איתי, תגיד לי?! מה עשיתי לו לא בסדר, תגיד לי?! אני לא יודע, תאמיני לי אין לי מושג, תאמיני לי כל מה שהוא אומר - אני עושה כל מה שהוא רוצה - אני נותנת למה מגיע לי זה ככה, מה עשיתי לא בסדר?! אני לא יודע, תאמיני לי אין לי מושג, תאמיני לי אני אהרוג את עצמי! מה אתה אומר, זה בסדר? אני צריכה להרוג את עצמי, אה? אני לא יודע, תאמיני לי אין לי מושג, תאמיני לי טוב, לא נורא, נעים להכיר אותך, זה טוב שיש מישהו אני דינה, מה שמך? אני לא יודע, תאמיני לי אין לי מושג, תאמיני לי.

שלום, אני מוריס. היה לי אפרוח, אפרוח חמוד. כל הלילה והיום הייתי משכיב אותו לישון, וגם משחק אתו וקונה לו אוכל טעים. בא בוקר, בא יום, והוא כבר לא רצה לישון. "לא רוצה לישון!" אמר האפרוח. אז הרגתי אותו בחניקה ויצאתי בחדווה לקבור אותו בגן המשחקים, בארגז החול. חפרתי קצת בארגז החול, וילד התקרב אליי, הוא הביט בי בעניין. "אתה לא יכול לקבור את האפרוח שלך כאן!" הוא אמר בטענת שווא. "בטח שאני יכול," אמרתי. "אבל החתול של דינה קבור כאן, ואם תקבור את האפרוח כאן, החתול של דינה יאכל לך את האפרוח," חשבתי על זה. "טוב, אני אקבור את האפרוח בצד השני של ארגז החול," ניגשתי עם האפרוח לצד השני של ארגז החול והתחלתי לחפור. "אתה לא יכול לקבור את האפרוח שלך כאן!" אמר הילד שוב בטענת שווא. "בטח שאני יכול," אמרתי. "אבל גור הכלבים של דני קבור כאן, ואם תקבור את האפרוח כאן, גור הכלבים של דני יאכל לך את האפרוח," כבר התייאשתי. "מה אתה מציע לעשות?" שאלתי את הילד. "הילד חשב וחשב ואז הגיע לרעיון - "בוא איתי," הוא אמר. הלכת...

הגעתי לבית המקולל. הכלב קיבל את פניי בנביחות והזלת ריר של זעם. צלצלתי בפעמון והיא פתחה את הדלת. "הוא כל הזמן מקלל אותי ומרביץ לי," היא אמרה בקול זעקה, "כל מה שאני עושה - לא בסדר. כל מה שאני עושה - מרגיז אותו," "אז תפסיקי לעשות דברים שמרגיזים אותי," אמר האיש האפל בפינה. "אי-אפשר לעשות דברים שלא מרגיזים אותך, הכול מרגיז אותך, הכול," היא צווחה. הסתכלתי על האיש, הוא לא נראה אדם מסוכן. פנים עגולות, שפם קטן, בלורית של במבה וגוף מלא. ניגשתי אליו. "תשמע, כדאי שתגיד לה..." הוא לא גמר את המשפט, כי שמתי לו סכין בלב. הוא נפל מת. "מה עשית, מה?" היא צעקה נסערת. "אני חושב שכדאי שתבואי איתי, כי המשטרה תחשוב שאת עשית את זה," אמרתי בשקט. "אבל אני לא עשיתי את זה," היא ייבבה. "אבל המשטרה תחשוב ש-כן," לקחתי אותה אחרי שעזרתי לה לארוז במהירות כמה דברים, ושלחתי אותה במטוס לקנדה. ראיתי מהטרמינל את המטוס ממריא והדלקתי סיגריה של סיפוק. עוד עסק ביש נפתר בצורה מושלמת. פניתי לשער היציאה מהטרמינל ואז ראיתי אותה. "מה את עו...

אני איש מסכן, כולם יודעים שאני מסכן, גם אני יודע שאני מסכן. אני כל-כך מסכן, שאני מסכן מזה שאני מסכן. עד כדי כך אני מסכן. התעוררתי בבוקר, לא זכרתי את שמי. יותר מדי אלכוהול בחודשים האחרונים. הייתה פה אחותי, הראיתי לה את מאגר האלכוהול שלי. היא צעקה "אבל זה לא בריא!" ואחרי זה היא לא אמרה כלום. אין בעיה לשתות, הרבה עושים את זה, אבל אני שונה, אני נוטל כדורים. ישבתי במרפסת עם קפה וסיגריות, וחשבתי למה אני נוטל כדורים. כי המוח שלי לא מאוזן כימית או משהו כזה, וזה משפיע על המחשבות שלי, לא על מצב הרוח. אם אני לא אטול כדורים - ייסתם לי הראש, כמו בשיר ההוא שמישהו ניתק את הזרם בסניף המרכזי. ואז אני לא אוכל לחשוב, אני אהיה כל-כך טיפש, יותר טיפש מכלב. אז למה אני שותה אלכוהול למרות שאני נוטל כדורים? כי לפעמים הלב כואב לי כל-כך, זה לא דיכאון, אני אף-פעם לא בדיכאון, זה גועל מהעולם הזה ומהחיים שלי ומעצמי. וכל מה שעשיתי לאחרים והם עשו לי. ומעל זה תלויה העובדה שאני אמות, ולא מהמוות אני פוחד, אלא מזה שזה עלול להיות אטי וכואב ומחריד. מלא כאבים בנפש ובגוף, עם שיתוק מוחי טוטלי. אז אני אומר מה שווה הכו...

זו בשלה כמו נמרה יש עליה מתקרבת לגיל העשרה, אבל אישה במלואה עלה שלכת בסתיו לא יכול לה, היא לא בוכה זו תעשה ממך קציצה זו גוברת והולכת, הולכת וגוברת, במשעולי הזמן וההרים השדות המוריקים, פריחת הדובדבנים זיתים בחומץ בקופסת שימורים ארגזי מצעים לא מכובסים זו נופלת בחושך ומדליקה את האור מחרחרת חרש מצבור כנפיים אפור מרעיפה שבחים עם אדן מפתן, כמו לא קראו לה, כמו לא הייתה בכלל זו יש לה נוכחות של יתוש טורף, שבא בלילה, ולוחש מן צורה כזאת של לוויתן גמגום מונוטוני חסר גוון זו הולכת ובאה, ונעלמת ומופיעה על הבמה מול כל האומה זו יש לך פה רך ופרח ופרפר לנשמה מגעים כאלו נוגעים בשאריות הפליטה זו מגמרת את כל התחלואה רופאים באים אליה, חוזרים ללא עצה זו כמו הינשוף שבוער בחלוני, בדרך אל האופק מפזם הוא לי.

היא גוברת והיא מטיילת על הגוף שלך ושלי היא מפולפלת והיא חושקת בגוף שלך ושלי ואין לה חשק ואין לה כוונה לוותר על תשוקתה כי היא חושקת, כי היא מתאוות לגוף, בשר, עור, דם, עצמות, רקמות וזה לא משנה אם תגיד לה לא וזה לא משנה אם תראה מוזנח וזה לא משנה אם יש לך אופי חרא וזה לא משנה אם אתה בז לה וזה גם לא משנה אם אתה סוגד לה וזה לא משנה עם מרוח עליך סירופ שוקולד וזה לא משנה שיש לי פירורים בין האצבעות של הרגליים וזה לא משנה אם לא גזזת ציפורניים, או לא התגלחת, או הסתפרת, או התקלחת כי כל מה שמשנה לה זה אם יש לך זין, והוא עובד והיא תלקק אותך והיא תאכל אותך והיא תטרוף אותך והיא תשתה את דמך ותלקק את המוח החשוף שלך כדאי לך לברוח, לפני שתהפוך טרף נתח בשר, לטורפת הגברים!

כמו מגרש משחקים רגיל של ילדים, אבל בגודל שני מגרשי כדורגל זה היה גודל הבריכה של הסולטאן הטורקי, בזמן שהטורקים שלטו על שטח ארץ-ישראל כל בוקר היה הסולטאן שוחה בבריכה המאוד ענקית, כאילו הוא שוחה בים היו לו שם סירות ומצופים ומזרנים צפים מפלסטיק, וגם כדורי פלסטיק מנופחים למקרה שהיא ירצה כדורי פלסטיק מנופחים, אבל הוא אף-פעם לא רצה לפעמים הוא היה שוחה קצת לפעמים הוא היה חותר בסירה הקטנה עד קצה הבריכה ובחזרה יום אחד הייתה סירה ובריכה גאתה והמתה הוא היה באמצע הבריכה שהסערה התחילה, עם גשמים ורוחות, ונאבק לחזור חזרה לגדה אבל אז ראה כריש ענקי הכריש הענקי ניסה להפוך את הסירה, כדי לאכול את הסולטאן מה עשה כריש ענקי באמצע בריכה נטולת דגים ומצחייה וכיצד הוא ניזון ושרד והתקיים בכלל התשובה היא שמישהו שלא אהב את הסולטאן, מ-סיבות פוליטיות, הכניס את הכריש לבריכה עוד שהכריש היה בן פחות משלוש שעות והיה מאכיל אותו בקביעות ובהסתר בידיעה שיבוא יום והכריש יהיה חזק ומפחיד ויסגור בשביל האיש חשבון עם הסולטאן וזה מה שבאמת קרה הכריש הפך את הסירה, והסולטאן נפל למים הוא ניסה לחתור לגדה...

יש לו בית אבל לא טוב לו בבית אימא שלו משוגעת ואבא שלו קריזיונר נדפק לו המוח מסמים, וגם כי תקעו לו מסמר בראש הוא משוכנע שהוא ימות בצבא, והוא בן כמעט 19, עתודאי רק על הנייר אז הוא תופס אוטובוס, או מעט כסף בכיס, ונוסע לעיר אחרת בלי לדעת איפה יאכל ואיפה יישן, העיקר שיש שם ים הוא מתחבר לבחורה בגילו, עם הרבה בעיות ופסיבית לגמרי היא עושה כל מה שהוא אומר, אבל הוא לא מנצל את זה הם מסתובבים יחד עם זומבים, ברחבי העיר עם הים הוא לא ניודע מאיפה באה ולמה, וגם היא לא יודעת ולא שואלים זה את זו הבעיות קשות, אבל הם נאבקים בהם ביחד, כי הגורל שלהם דומה, וגם הפגיש ביניהם הוא שותק והיא גם שותקת הוא הולך ממקום למקום, והיא הולכת אחריו כמו זנב בחורים רעים בעיר מתחילים לשים לב אליהם, הם שמו עין על הבחורה שנראית די טוב הם חוטפים לו אותה מתחת לאף, ואונסים אותה שלושה ימים כל אותו זמן הוא לא מבין לאן נעלמה, אבל לא חושב על זה יותר מדי היא חוזרת זועמת למה לא שמרת עליי, והוא לא מבין ל-מה היא מתכוונת היא שותקת הוא ממשיך ללכת לחפש אוכל ומקום לישון, והיא אחריו, כמו זנב.

גם אני הולך לעבר הזריחה כמו עיוור לאור צהוב חיוור וכל הציפורים לי מזמרות מנגינות נעימות אני הולך בטל כמו אין לי דבר מלבד ייעודי, כמו ואן-גוך ואני שותה ואני גבר כמו ארנסט המינגווי מוטל על המרפסת עם בירה וסיגריות ולב ברזל מקונן במשחקי מילים עליזים כמו יונה וולך חד ויורה לפנים כמו סטיבן קינג אבל אני לא אני, אני כולם, אני כל העולם אני מי שבוכה לבד בלילה במיטה, וחושב על מוות, והורס לעצמו את הנשמה אני הבחורה הצוחקת קלת הדעת, שלא רוצה לקחת דברים כבד אני הזקן השמן עם המקל, שלא מחליף בגדים מוזנחים, והולך לקצה הרחוב רק כדי לחזור בחזרה אני האיש ההזוי שיש לו חרדות "שווא" שמנסים להרעיל אותו, למרות שהרעילו אותו באמת עשרות פעמים אני הילד שמצביע על המלך ואומר שהוא עירום, ופתאום כולם רואים אני עמי שהולך עם תמי בתמימות ב-שביל הממתקים אני מוכרת הגפרורים הקטנה שמנסה למכור מעט סחורה אני זועם כמו קורט קוביין, ועף על עצמי כמו ג'ימי הנדריקס אני בעד איכות כמו לנרד כהן, וזורק זין כמו סיד בארט אני מחפש תשובה כמו ג'ורג הריסון, ומבעיר את הגיהינום כמו אקסל רוז אנ...

כל המוזרים האלה, שכשהם היו צעירים הם היו יצורים, ובחרו בקריירות לא מקובלות, והפכו ל"מפלצות" של כישרון ותהילה... הם הלכו אחר הייעוד שלהם, אחר מה שהבורא סימן בשבילם אם הם היו נכנעים ל"עצות" ולעג מפי "נשמות טהורות" שכביכול רוצים רק בטובתם לזנוח את החלומות שלהם... הם לא היו שורדים. הם לא היו נשארים בחיים. כי הייעוד שלהם היה רודף אותם, עד שהם היו מדממים, פצועים וכואבים בנפשם, וטרף קל למוות. הלכתי, כתבתי את מה שהיה לי לכתוב אמרו לי לא, התעקשתי נקטו בכל התכסיסים למנוע בעדי, התעקשתי מי שהעמיד פנים לטובתי ומי שלעג לי מי שאמר שלאף-אחד לא אכפת, ומי שאמר שזה משגע לי את הראש מי שאמר שזה מביא לי בדידות, ומי שאמר שאני מגלומן שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת מי שביקרו בקטנוניות כל מילה שלי, כי היא לא הגיונית... ממתי באמנות יש היגיון? וכשזה היה באמת לא הגיוני, אלא אמנות צרופה, הם אמרו שזה קשקוש, ומישהו אפילו שר על זה שיר באלבום שלו אבל עשו סרטים לפי סיפורים שלי, או לפחות נתתי רעיונות לסרטים, וגם שרו הרבה, הרבה טקסטים שלי, שכתבתי במחשבה שאני כו...

איך אפשר להגדיר את זה, זה בלתי ניתן להגדרה קסם בשמיים או חזיונות באוויר, אפילו לא דמיינו את זה יותר מזה, אפילו אם היינו מנסים לדמיין את זה - לא היינו מצליחים זה עומד על חוט השערה, וזה איתן עמו צוק בזלת זה כמו משטח בטון חזק ויציב, וזה כמו אש של ים, גלים ושיטפונות זה מדבר אלינו, אבל לא אומר מילה זה עושה דברים, אבל שום-דבר לא נעשה יצאנו לחקור את נפלאות המדע שעדיין לא מוכר לנו גם פעם לא ידעו להשתמש בחשמל איפה לא היינו, היינו בהיכלי המדענים הגדולים ביותר, עם המכשור והידע הכי חדשני והיינו גם במערות של מכשפים מרוטים, שלא מהססים לאכול עכברוש שעמד על האש לא הגענו לשום-מקום לא הגענו להבנה זה נפלא מאתנו, זה מ-עבר לתפיסתנו.

מתחיל מנגינה בשקט, בהתחלה לא נשמע אין כלום מלבד רחובות ברזל ובטון אישה על אופניים חוצה את הגשר, ונשפכת עם האופן לתוך מורד רחוב המגורים חצרות קטנות, גני משחקים מאולתרים כמה מכוניות מאובקות, ילדים עם חלומות, אבל כרגע אין להם כמעט כלום לפעמים קצת מים עושים טוב על הלב והמנגינה הולכת וגוברת, והיא עוד תגבר, אבל זה יהיה מדוד ומחושב לא באופן מעשי, אלא באופן של לא לאבד את הראש מתוך הברזלים של כריית הפחם והברזל, ומתוך התנורים הבוערים של הליבון, הם יוצאים מחייכים, זה זמן לצאת כי יש חלומות ויש סיבה לצאת מהמכרות אל רחובות נקיים ממכוניות מזוהמות וזר פרחים ביד וגם פרח בודד לאות תודה. 

בפיצוציה הייתה שוקולדה שהתפוצצה פתאום יותר מדי סוכריות עשו לי סכרת בשתן נפלתי וקמתי כל הזמן מול הגלידריה בחוץ ראיתי את עצמי משתולל, טבל החזקתי את עצמי חזק כל היום כולו הייתה תהלוכה של כהנים וזונות הקטורת עלתה עמו ערפל על פני העיניים הצמאות מרחוק היו ההרים של המדבר הנצחי כל לילה בראש חודש אנחנו הולכים שמה לאכול מרשמלו ולהזדיין כמה אבק, כמה אש, בראשי ההרים הנצחיים של המדבר הדלקנו מדורה קטנה היינו מביאים אותה ועושים לה ביד אחד מוצץ לה את הפטמה ואחד יורד לה מעל שמיים נצחיים מלאים כוכבים אני מסיט את משקפיי כדי לנגב לראות יותר טוב מרחוק פרש עיוור על סוס ללא שם הילדה תישאר פראית כל עוד אנחנו מאכילים אותה אם בבית שלי אין כלום, רק טלוויזיה עצלנית ודלוחה אם הרדיו משדר אותם שירים כבר שלושים שנה אם את הספר הזה קראתי וכולם חוזרים על עצמם תישארי פראית ותציתי את הלילה לתוך אבוקה גדולה את מי את אוהבת כשאת כאן אתנו ליד המדורה, נמסה לשלולית רטובה.

אז הלכתי והתפשטתי ושתיתי והשתגלתי ושתיתי עד שלא יכולתי לחשוב ורקדתי והשתטתי ונפלתי וגם קמתי והקאתי בשירותים אני ראיתי את החולצה הצמודה של הבחורה והפטמות העומדות שלה בולטות דרכה לא היה לי מה להגיד, אז רקדתי איתה הצמדתי אותה כדי שתרגיש את הזקפה, וחפנתי לה את התחת כל הלילה כולו לא ראיתי כלום, חוץ מזה שדבר לא שווה דבר המשקפיים שלי היו סדוקות ועכורות, והיה חושך וערפל ואורות מסנוורים אני נשבע שזה קרה בדיוק ככה, אתה יכול להאמין, אתה יכול לא אבל זו הייתה שעת הסגירה, ויריית הפתיחה שלי לשינה ללא מטרה.

האם כשאת מתפשטת, את יודעת מה עיניי רואות מה לך כי תלכי יחפה, על מסמרים וזכוכיות כשאת לא מדברת, לבי בוכה בתוכו את שותקת ומתעלמת, ואני יוצא ללילה לבדי אני קוטף לך ירח, כוכבים בתוך כד חימר חוזר ורואה אותך עם ראש בקיר, עם ראש קבור בקיר את לא מחייכת, ואת לא מדברת את לא מספרת, מה קרה לך בין המפלצות רק רוח של שלכת, עושה שמות בקירות ושמך שאת כותבת נמחק קבוע, על-ידי יהודים כמוך.

כשעומד לך הזין משתוקק בתשוקתך תן לי לדבר אליך להמתיק את תשוקתך להיות אתך לא אשאל אותך מדוע לא החריד את חרמנותך זהירה כמו מהססת בליטוף חיבה וחסד אגע לך יש לי כוח, יש לי כוח, אל תחוס עליי אל תפריע לחרמנותך לדפוק אותי חזק כשאתה מתאווה עד מוות לא נרדם בתשוקתך בשעה שתאוותך מהתלים במחשבותיך הישאר אתך על ידך אני מתרפקת בשנתך וביקיצתך השדיים שלי קטנות הן ורגליי קצרות הן אבל הן לצדך כשאראה עוד, כשתאמר לי חרש חרישי שתאוותך גוברת, גם אני ארכין את ראשי לא אשאל אותך מדוע, לא אפרק את תשוקתך זהירה כמו מהססת, באותות חיבה וחסד, אזדיין אתך.

לא משנה כמה תנסה, לא משנה מה תעשה, לא משנה כמה תשתדל, הכול בסופו של דבר יחזור בדיוק לאותה הנקודה. כי כל העולם כולו - גשר צר מאוד ואי-אפשר שלא ליפול לפעמים.

ביום-יום אני אדם רגיל לומד, משחק, צופה, מתארגן אבל בלילות אני חיה רעה וזאת אף-אחד לא יידע איך שאני יוצא לרחוב - הרוח מתחילה לנשוב ופורעת את שיערי עד שעיניי נרטבות אני שולף את כליי וערמומיותי ומתחיל לשאוב את כל האהבה בסביבה אליי לתוך הבטן אני מתמלא אהבה עד כי איני יכול כמעט לשאת זאת ואז חוזר אל ביתי ברחוב החילזון 3 שם את כל האהבה ששאבתי, אני מרעיף על אשתי היא לא יודעת שזו לא באמת אהבה שלי והיא מתמוגגת, והיא מתרגשת ומפנקת אותי ואוהבת אותי עוד ועוד ואת כל הילדים אני מעמיד ב-שורה ונותן להם הרבה-הרבה אהבה הם לא יודעים שזו לא באמת אהבה שלי ומכבדים אותי ומעריצים אותי עוד ועוד כל יום שישי, מאוחר בלילה, אני יוצא אל הרחוב שולף את כליי וערמומיותי ומתחיל לשאוב.

כל היום אני מסתובב סביב עצמי, סוב-סוב אני לא יודע למה אני מסתובב סביב עצמי, סוב-סוב אבל אני מסתובב סביב עצמי, סוב-סוב אולי אני לא צריך להסתובב סביב עצמי, סוב-סוב אולי אני צריך לשתות משהו, במקום להסתובב סביב עצמי, סוב-סוב משהו כמו בירה שתעזור לי לא להסתובב סביב עצמי, סוב-סוב וככה עצמי יסתובב סביבי, סוב-סוב. אולי אני צריך כפית סוכר בקפה שלי אולי אני צריך כפית סוכר בבירה שלי אולי אני צריך לאכול קוס רטוב וטעים אולי אני צריך לדחוף לגרון זרג גאה וחצוף אבל כך או כך, עדיין לא שתיתי בירה ולכן אני מסתובב, סוב-סוב אולי אם אני סוף-סוף אשתה בירה, לא אסתובב סוב-סוב אולי אני התמסטל לי, ראש טוב. אבל בלי בירה ובלי כפית סוכר בבירה, אני הראש מסתחרר ואין לי תקווה לחיים אחרים רק הדרך האינסופית שנמשכת מלאה דרדרים אולי צריך לחייג לעזרה, 100 בטלפון אולי אני צריך אלונקה, 101 בחוגה או לכבות ולהנמיך להבות 102 בראש כך או כך זו כבר הפסקת חשמל, 103 או מצב חירום, 104 אם אני צריך כפית, מאיפה אני השיג אין לי כפית ואני עם הראש תמיד כל הזמן היא דופקת בדלת, בום-בום רוצה שאני אע...

הוא קעקע את כל הגוף שלו ציור מכונות כאילו הוא רובוט, סייבורג, אנדרואיד היא קעקעה כל הגוף שלה תותים, דובדבנים וקצפת כדי שהגבר ירגיש כאילו היא משהו מתוק באמת, כשהוא שוכב איתה לא נשאר אצל שניהם עור נקי חשוף, רק הראש והפנים וכלי הזין והקוס שלהם כי אלו אזורים שלא מקעקעים, אחרת הם יהפכו יצורים, או שיכאב להם ויהיו להם בעיות באיברים הפנימיים אבל תכלס הם קעקעו את עצמם שניהם עד פי הטבעת ומה הקטע? הם גם שוכבים יחד ומצלמים את זה ממש להיט בראש לחרמנים וחרמניות עם ראש ביזרי. >>>>>>>>>>>

שערי הרקע, שערי הבנזין כל הזמן הולכים-הולכים לא מגיעים, כי לא יודעים לאן הולכים לא מגיעים, כי אין מקום אליו הם הולכים יושבים בניחותא תחת עץ השעורה מעלים פחם במקטרת, שרים שירי מלחמה שורפים את השלכת, שורפים גם את המדינה מייחלים לבוא המשיח, אבל הוא מזמן בסביבה על העץ תלויים טרולים קטנים רוצצו את ראשם בגרזנים\ על העץ הם מתנודדים פירות מוזרים יש לעצים לא שיש מקום לקבור את הטרולים המסכנים אז משאירים אותם תלויים במשך עשרת שנים והגוף שלהם נרקב ואוכלים אותם ציפורים ומעופפים גם הנשמה נאכלת עם בוא השלכת אבל הם אנשים טובים, רואים אקטואליה וחדשות הורסים לאנשים אחרים את החיים - אבל רק בשביל הספורט יש להם כורסאות נוחות מול מסכי החדשות הם מאמינים לכל מילה, הם בולעים הכול,פה גדול, תפתחו ומאכילים אותם צואה ומאכילים אותם רפש והם בולעים טינופת וחושבים שבלעו ממתקים ככה זה עם אנשים טיפשים כל היום והלילה מזיינים את הנשים הפסיכיות שלהם וכנולדים להם ילדים וילדות - הם דופקים את ראשי הילודים בקירות למה נולדת, הם אומרים, בסך הכול רציתי לגמור לזיין את אימא שלך, גם היא רצתה זין...

איזה מן ילד אתה? בלי רגליים, בלי ידיים, זה לא ייתכן בוא אליי, ארכיב לך רגליים וידיים בוא אליי הושיב אותך על בקבוק יין איזו מן חלדה את? בלי רגליים, בלי ידיים, אני מוחא יש לך שפתיים, אבל אין להן לשונות אולי את צריכה ללמוד שפות באיזה גיל נולדת? מי עשה אותך? מסכנים ההורים שלך, יצור כזה מוזר יצא מבטן אמך אולי את צריכה להצטרף לנבחרת הכדורגל אולי אתה צריך להשתגל ללא הבחנה מי גרם לך להיות מה שאתה, ומדוע אתה - אתה ולא מישהו אחר? את צריכה לשאוף אוויר אתה צריך לנשוף עשן את צריכה ללמוד נימוסים אתה צריך להגיד תודה שאתה בכלל חי למה את בוכה, את חושבת שאתה נסיכה? את לא נסיכה, את סתם בחורה עוד אחת מיני רבות, לא שיש טענות למצוץ את יודעת, אז למה לבכות? אתה צריך להיכנס חזרה לקוס של האימא שלך ולהיעלם אדם כמוך לא ראוי שיחיה ויגזול אוויר של אחרים אנשים אחרים יותר טובים ממך בכל דבר אתה רק תוקע לאנשים הגונים ושומרים חוק - מקלות בגלגלים מי אמר שמגיע לך? זה לא נכון את צריכה להשתטח על פסי הרכבת ולחכות לקטר אתה צריך לנסות להציל אותה - ולמות בעודך מנסה ואת שניכם יקברו בחורשה...

אני הולך והרגליים הולכות... אני הולך כשהרגליים הולכות... גם אני הולך וגם הרגליים הולכות הרגליים הולכות כשאני הולך יש לי רגליים והן הולכות גם הרגליים שלי הולכות הולכות הרגליים, הולכות-הולכות הרגליים הולכות כשהן הולכות כל היום וכל הלילה הרגליים הולכות גם אני הולך אתן כשהרגליים הולכות הרגליים הולכות ואותי מובילות כל מיני מקומות הרגליים מובילות, אותי לוקחות לו היו לי רגליים שלא הולכות לו היו לי רגליים שדווקא טסות לו היו לי רגליי סילון אותי מעיפות מעל גיאיות יש לי רגליים והן הולכות לכל מקום אותי מובילות לפונדק הדרכים, לחנות הרחוב גלגולים אחרים ומציאויות שונות כל הזמן אני נמצא מעל רגליים הולכות הרגליים ההולכות בי שולטות לוקחות אותי שמה, מביאות אותי פה לאן הם הולכות, כל הזמן הן הולכות לו היו לי גלגלים במקום רגליים הולכות אני נוסע מרחקים עצומים בין ערים ובין ארצות נוסק לשחקים ברגליי סילון הייתי משחק משחק עם הרגליים ההולכות הן היו הולכות ואילו אני נשאר במקום הן היו לוקחות אותי, אבל אני לא הייתי זז למקומות משונים לקחו אותי, לערי תחתיות עד היום אני מגרד א...

לא היה לי גלידה ועכשיו יש ואף-אחד לא מונע ממני לאכול אותה גלידה משובחת ישר מהמקרר כמה טוב לדעת שהיא בהישג יד עכשיו אני מרגיש חופשי לא היה לי בירה ועכשיו יש ואף-אחד לא ימנע ממני לשתות אותה בירה טובה ישר מהמקרר כמה טוב לדעת שהיא בהישג יד עכשיו אני מרגיש מאושר לא היה לי קפה ועכשיו יש ואף-אחד לא מונע ממני להכין לי כוס קפה קפה משובח מארץ אחרת בצנצנת כמה טוב לדעת שהוא בהישג יד עכשיו טוב לי לא היה לי סיגריות ועכשיו יש ואף-אחד לא מונע ממני לעשן אותן סיגריות עשירות מארץ אחרת כמה טוב לדעת שהן בהישג יד עכשיו אני מרגיש מסופק.

קישור קבוע מוביל למקומות עלומי שם גטאות ומחנות מתחת לאדמה, לווייני ענק בחלל, ספינות חלל אדירות שמקפצות בין כוכבים, סוכריות על מקל בטעמים שלא נטעמו מעולם, חומרים חיוניים לגוף שלא מוכרים לכלל הציבור והאדמה קורסת וכדור הארת קורס והאנרגיות של המכונות קורסות והיקום קורס - לתוך עצמו ולא נשאר לאף-אחד לאן ללכת וכולם מבינים שהם היו במירוץ מטורף עד כה שלא הוביל לשום-מקום ואין לו סוף אז הם יושבים בבית, בבידוד, ושואלים - לשם מה חיי? מה אני עושה פה? האם אני ממצא את חיי כראוי? הרי יום אחד אמות ולא ארצה לדעת שחיי היו בזבוז והמחשבות כבדות והשאלות מעיקות ואין לאן לברוח מהם כי הקורונה לא נותנת וזה אוחז את כדור-הארץ כולו כמו צבת עקרב ושואל וממשיך לשאול כל אדם כפרט - מה אתה עושה פה? לשם מה אתה כאן? מה תכלית חייך? וכ'ו וכ'ו והרמות של השאלות והתשובות המתגבשות משתנות מאדם לאדם כי לכל אדם ייעוד אחר וכל אדם שונה מאחר - אין עוד אף-אחד כמוהו כן, כל אדם הוא פתית שלג ייחודי ובכל העולם לא תמצא כמוהו בדיוק ועל כדור-הארץ יש שלט ענק מודבק על גבי שתי יבשות ...

אנשים ונשים חשבו שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים. לרמות, לבזות, להשפיל, לנצל, לפתוח במלחמות בשביל רווח כסף, ולא משנה שאנשים אמתיים נהרגים בה, להפיץ סמים כימיקלים שמשגעים את הבן-אדם (גראס זה לא סם), למהול משקאות ברעלים כי הבן-אדם לא בא להם טוב בעין, או לפזר אבקת רעל על האוכל שלו. להתעסק לו במוח, להשכיח ממנו דברים שהוא צריך לזכור, רק כדי לקבע את השליטה שלהם עליו. לגרום לו לעשות דברים שהוא לא רוצה ולא נועד להם רק כי החברה החליטה באופן פשיסטי שכך נהוג. לשלוח ילדים רכים ל-12 שנות לימוד ללא כל תועלת או סיבה בכלא, בגטאות, בכלובים, אותם הם מכנים בתי ספר. להגיד לילד וגם למבוגר מה נכון לו ומה לא, כאילו הם ורק הם יודעים. להזיק בגוף, בנפש, במוח, בנשמה, סתם, כי זה משעשע. להרוג אנשים, להכניס אדם למלכוד, להכניס אדם למצבים שנוחים להם, להסתיר אמת, לתמרן, למען שליטה, כוח ורווח אישי. להיות שחקנים ולהשלות אדם, לפעמים כל החיים, לפעמים אדם שהם נשואים לו עם בית וילדים. להסתיר ראיות כדי שאדם לא יקבל את הפיצוי המגיע לו בזכות. לפגוע בו, וכשהוא פגוע - להאשים אותו. לגרום לו להתבייש...

יפה השמש עד מאוד רוח סתיו שורה בה ודשא מנצנץ זהב ירוק בשדות ירוקים, ים ירוק והעץ מפותל ורב שורשים על פני הקרקע ומעליה ויבחושים מטיילים מזמזמים בלהקות חודרות לנחירי האוזניים לאף ולפה שמש אפוקליפטית מעל מדבר עקרבים שלופי ארס ונחשים חפורים ב-חול ושהיא יד מושיטה בזרוע החלב המטפטף מבקשת הלבנה ומשכרת משקה חלב מסומם של הזיות דמדומים אל ראשים קודחים שהתודעה צפה מהם מרחפת סביבם ומשאירה אותם מנותקים להם ומחוברים לכל היקום בחבל טבור של שביל חלב מעל האדמה המתמוטטת לתוך יקומים אחרים בפצע חלת הכוורת המטפטפת דם דבש מתוק, מלכודת לנמלים.

קודם זו הייתה המדורה שהוא הדליק על ראש ההר ושרפה את השמיים, ושרפה את השמש ושרפה נצח קיום שלא מוקצב בזמן אחרי כן הייתה החשכה הגדולה שהיא הייתה כבדה ומעיקה ואפשר היה ממש לגעת בה כמו ספוג ספוג נפט ולאחר מכן יצאו הכוכבים אחד-אחד באטיות משתלחים ניצוצות יופי על פני השמיים בנחשולים מנצנצים של כסף וחלב וכשתמו הכוכבים - זרחה השמש עייפה וענווה ויתומה ויחפה מעל ההרים הקרחים, מעל הריסות החיים אל עולם שעדיין לא נברא מחדש וניצני דשא ועשבים שונים החלו לבקוע אל מעל פני האדמה נחושים ועקשניים אך גם שבורים וממוטטים והענן נשבר מעליהם בסופת סתיו של נכאים והמטיר גשם ללא כל סיבה, ללא מטרה כי הטבע חייב אותו ואין יודע למה ועל הבוץ פרחו שיחי השושנים הוורדים, הרקפות והכלניות וחמניות עמדו כמו שומרים מול הזריחה כל יום ויום כשהשמש מבקעת בהן גרעינים שחורים.

אל תתפשטי לי, כי הערב קצת קר כוכב נצח נדלק מעל יום כפור האבוקה על ראש ההר עומדת לכבות ועינייך הן כחול בתוך לבן השמיים יכולתי להיות זמר ששר לך, עם מנדולינה ובוזוקי ועל הכוכב נצח הר, של חטאים וסליחות, של חסדים ופורענויות ואת לא סולחת כי אין על מה לסלוח, הכול מתנהל בדיוק כמו שהיה צריך ואני פושט את עורי לעת ערב ולובש לבוש חגיגי כוכבים משלימים את עורי החסר בתצרף זוהר ואור החסד משליך עליהם ומחזיר את האור ואת ענווה ועצובה, כי הדרך כל-כך קשה וכל-כך ארוכה ואת ממתינה כמוני אלפי פעמים ואת מסיטה את מחוגי הזמן, קדימה-אחורה, בשביל לראות, איפה הייתי ואיפה אהיה.

כי תגידי לי מה לעשות ואיך כי תגידי לי מתי לעשות ואיפה ואני לא שם על המילים היפות שלך, נודד בלילות ברחובות לונדון וקוטף את הלבבות שלך יש לך שיר ש-מוכר רק לך יש לך דרך מוזרה ובזויה להגיד את מה שאת רוצה והלילה יתמוטט עלייך כמו מדרך נעל מוחצת מקק בבואי אשובה מפולין לראות את השנאה והבוז בבואי הבואה לראות ולשפוך זעמי, על המוכים שמכים שוב ושוב ומבזים - ואז לועגים להם שהם מבוזים ורומסים - ואז לועגים להם שהם רמוסים שמשפילים - ואז משפילים עוד ויותר כי הם מושפלים אך הלילה עוטה גלימה של מוות, במקל הליכה, בגלימת מעיל ארוך צועד ברחובות ומי יימנע בעדי ולמולל גבורת ישראל בכל מקום בו דורכות רגליי על מפתן דלתות של נפקניות, בכניסות לבתי העסק ההומים אנשים צבועים באנשים העדינים לכאורה המלאים שנאה על כלום בארץ רדופת שדים שמבזה אדם באשר אדם רק כי הוא - הוא הוא ואת תפלי שדודה למול תער הגילוח ואיברייך יילקחו ממך והלוואי נשמתך.

ועכשיו האחות משרבבת שפתיים, עוטה כפפות שקופות מגלגלת את העיניים, עוטה מסכה על הפה מסתכלת בי בחשד, מרכיבה משקפיים מערה את הנוזל למזרק, נותנת למזרק כמה טפיחות ניגשת אליי כמו רוח, לעטות בי סימנים של כאב עוד דקירה, עוד סימן וזהו זה עוד תרופה, עוד כימיה וזהו זה עוד צביטה, עוד נקודה אדומה וזהו זה עוד כאב, בוורידים וזהו זה.