הליקופטר

 היא מגיעה עם מגש מאפים גרבי רשת, חצאית קצרה מאוד, מחשוף נדיב וליפסטיק על השפתיים שיער מטופח ומריחה כמו קוס מנחה את המגש עם המאפים אצלי על השולחן הלכת רגע וחוזרת עם כוס גדולה של שוקו חם "אתה יכול לאכול ולשתות, או לוותר על השוקו והמאפים ולשכב אתי מה אתה בוחר?" אנ מסתכל עליה, אנ מסתכל על המאפים אנ מסתכל עליה, אנ מסתכל על כוס השוקו הגדולה "סליחה, גבירתי, אני ממש מצטער, בוודאי שאת מציאה ויותר מזה - שווה בטירוף, אבל אני ממש רעב וצמא, את מבינה? אני ממש רעב וצמא"

 גיליתי שיש לה קרסול יפה, מאז כל מה שאני רוצה הא להשתטח לרגליה היא מגרשת אותי כאילו הייתי יתוש טרדן, זה מעמיד לי יותר מי אני שאחת כמוה תרצה בי, מה יש בי שהיא תרצה בחברתי עת השתחררתי - אזקתי עצמי באזיקים לרגליה, אמרתי אני שלך - תעשי בי כל מה שלבך חפץ אמרה לי - אתה לא מחליט בשבילי שאתה שלי, אני לא רוצה שתהיה שלי אמרתי לה - כרצונך, גברתי.

 עשינו אהבה עד שבכינו בכינו מעונג איך זמן הוא יחסי לחוויה עברו ארבעים שנה מאז ניגבת את דמעותיי דברים דפוקים שעשית לאימא שלך, כמו לזרוק את הפן שלה לאמבטיה דברים דפוקים שאת עשית לאבא שלך, כמו למלא את בקבוק המים שלו בוודקה אני מכור, מכור לצער שלך, אני כלוא בחבית, בחבית יחד אתך למה את לא נותנת לי להתייחס אלייך בנדיבות, אני יכול לזהור את לא נותנת לי להתייחס אלייך בנדיבות, אז אני דופק את ראשך בקירות. >>>>>>>>>>>>>>>> הה לנו הרבה צער ללכת, שברנו את הרגליים לקחנו את הגלולות לבלוע, איך זה מרגיש בלשונך, טעם של תרופה אתה לא מגלה, את שומרת סודות לקחת אותי למדבר למצוא את אלוהים, לא מצאתי דבר גררת אותי על האוקיינוס בסירה קטנה, חטפתי מחלת ים הטירוף אחז בך כמו שהוא אחז בי את לביאה בים, מה שווה לביאה בים? את דג במדבר, מה שווה דג במדבר?

 האם עזבת אותי גבוה? לא עזבו אותי לפני אהבתך הרימה אותי גבוה מעולם לא הרימו אותי לפני אז תתעשת תגשים את תשוקתך גם אני רוצה עוד כשאתה חודר אליי - לא הרגשתי כך לפניי אבל אתה יודע שאני יודעת - ש-רק אתה יודע לעשות זאת שוב ושוב כמו שהרמת אותי, כמי קילומטרים מעל האדמה מעולם לא הגעתי לגבהים כאלה קודם אז תמשיך עם תשוקתך אני אעשה הכול כדי שתחשוק בי, כדי שתרצה להרים אותי גבוה יותר וותר. <<<<<<<<<<<<<<<<< אתה לוקח אצבע מההר אתה לקח חתיכה מהשמיים אתה גורם לאימא לבכות אתה מחטיף לאיש על הכביש יש לך מזוודה מלאה חלקי גופה האיש הזקן קבור לצד הדרך אתה מתחתן עם הנהר אתה מיילל כמו תן האיש הזקן קבור לצד הדרך.

נכבה פנס הרחוב ליד בית הזונות התפזרו הזונות וגם הסרסורים, כמו עופות מוכים הסתגרו בברים וליקקו את הפצעים, הכול חרא, אבל יכול להיות יותר גרוע היא עם רגל על השולחן, לא אכפת לה מ-דבר הסרסור מתחנף אליה, את תהיי מלכה, את תעשי סרטים כחולים, שחקנית כמו בהוליווד והיא מעשנת ומגחכת, הביתה אני כבר לא אחזור, גדלתי כנערה בעיירה נחמדה נורא, רק חבל של היו אפשרויות צמיחה שם הגברים היו שותים והנשים התנהגו לגברים כאל סמרטוטים "גם האקדח הגדול ביותר שלכם, לא יתעלה על הבינה שלנו" הגברים היו שמנים והנשים עגלגלות, פותחות מגזינים ומפנטזות על חיי זוהר מתוק הזוהר זה - זה? היא שאלה את הסרסור, להיות זונה בניו-יורק אבל את תהיי זונת צמרת, ילקקו לך את כפות הרגליים, תעשי מיליונים בסרטי פורנו, יכבדו אותך בכל בר ובר ובכל מועדון ומועדון את תכתיבי לבמאים מה לעשות ותסובבי על האצבע את המפיקים זונה זו זונה, היא אמרה, למה אני לא במקצוע כמו עובדת מדינה כי אין לך שכל ואין לך השכלה, העולם לא הוגן לאנשים שכמותנו, זורקים לנו שאריות, רוצים שנהיה מלחכי פנכה אבל את נכנסת בדלת האחורית כשחקנית פורנו, ומפילה את כל הפיונים וגם ...

 נכבה פנס הרחוב ליד בית הזונות התפזרו הזונות וגם הסרסורים, כמו עופות מוכות הסתגרו בברים וליקקו את הפצעים, הכול חרא, אבל יכול להיות יותר גרוע הא עם רגל על השולחן, לא אכפת לה מ-דבר הסרסור מתחנף אליה, את תהיי מלכה, את תעשי סרטים כחולים, שחקנית כמו בהוליווד והיא מעשנת ומגחכת, הביתה אני כבר לא אחזור, גדלתי כנערה בעירה נחמדה נורא, רק חבל של היו אפשרויות צמיחה שם הגברים היו שותים והנשים התנהגו לגברים כאל סרטוטים "גם האקדח הגדול ביותר שלכם, לא יתעלה על הבינה שלנו" הגברים היו שמנים והנשים עגלגלות, פותחות מגזינים ומפנטזות על חיי זוהר מתוק הזהור זה - זה? היא שאלה את הסרסור, להיות זונה בניו-יורק אבל את תהיי זונת צמרת, ילקקו לך את כפות הרגליים, תעשי מיליונים בסרטי פורנו, יכבדו אותך בכל בר ובר ובכל מועדון ומועדון את תכתיבי לבמאים מה לעשות ותסובבי על האצבע את המפיקים זונה זו זנה, היא אמרה, למה אנ לא במקצוע כמו עובדת מדינה כי אין לך שכל ואין לך השכלה, העולם לא הוגן לאנשים שכמותנו, זורקים לנו שאריות, רוצים שנהיה מלחכי פנכה אבל את נכנסת בדלת האחורית כשחקנית פרנו, ומפילה את כל הפיונים וגם הפיני...

 הוא מת, הוא מת, אבא שלי מת מה אני אעשה, לאן אפנה, אבא שלי מת מי יקרא עליו קדיש, אני לא יודע לקרוא, אבא שלי מת. הוא השאיר אותי לבד והלך לזונות ומת. הוא עשה סמים, סמים כבדים והוא שתה הרבה וגם הסניף טיפקס, אבא שלי מת. אבא שלי חתיכת חרא ואנ אוהב אותו כל-כך והוא מת. הלכתי לחפש אבא אחר, אבל לא מצאת כמו אבא שלי, אבל הוא מת. בא שלי מת, אבא שלי מת, מת עליי. אני הפנטזיה הרטובה שלו, במשחק הסאדו השכונתי.

 הרדיו הריע שנות התשעים, אנחנו בשנות התשעים, חברים, ואנחנו מאושרים. יש לנו את אואזיס, ואת בלר, ונותנים בראש כמו גאנז' נ' רוז'ס ומטליקה. יש לנו את ויטני יוסטון, ואת ג'ורג' מייקל, ואת מייקל ג'קסון, כולם להשתחוות. אנחנו יוצאים לרחובות כי אין מה לעשות בבית, נהנים מהאקלים השקט ללא מגפות ומלחמות. הזמן פה הוא אחר, אנשים ממהרים פחות, אפשר לשבת על גדות הירקון וגם לשוט בו בסירות. היו לנו חברים שמתו משתייה או סמים, והיו לנו חברים שהתאבדו לא עלינו, אבל רק בגלל שהם לא פתחו את הרדיו, כי הרדיו יודע, הרדיו אומר לך מה לעשות ומה לא בסדר ואיך לנהוג. משחקים רולטה רוסית להרוג את השעמום, ומי ש-מת - מת, לא בעיה שלנו. הרבה משחקי סקס בזויים, סאדו, סמים ורעלים, כי אם לא נדע את המהות - נשחית את עצמנו עד שחיקת עצמות. אנחנו לא מאמינים שהעולם ישרוד עד שנת אלפיים, וגם אם כן - הוא יהיה שונה לגמרי. יש זמן לשבת בלילה מול החלון, להביט בכל הכוכבים, וזו ל בדידות - זו רומנטיקה. כשהרדיו דולק והזמן מתבזבז, בוהים בקירות, מתקשרים ואין תשובה, משאירים הודעה על המשיבון. ים ועוד יום הולך, אנחנו מצטמקים לממד...

 בלי בועות בבקשה הרבה-הרבה בועות עולות ממצולות - מתפוצצות משחררות כיסי חמצן מתפללות הבועות ליורדי הים מצפינים בספינותיהם האדירות מבקעים קרח בדרך לקוטב ממלמלים תפילות חרישיות חנוקות הקרח נבקע - דמות אדם נחשפת מסכה ועוד מסכה של בני אדם שונים רוחות הרפאים מסתובבות בקוטב ביינות קרחונים זולגים מצבור אבק קפוא וגרעיני צואת חיות, המשתכשכים לכל עבר ומביטות בעיניים סקרנית - מי הם אלה שבאו עד לכאן ומה הם רוצים, מה יש להם כאן.

 ילד קטן כחול ילד תינוק כחול שוחה מטה במים הכחולים צולל למעמקים לא ירצה לחזור לא מחשבה בראשו לב פועם ותו לא עיניים קרועות ופה פעור צולל מאיפה שהיה, לאיפה שיהיה צלילתו חרישית, מעלה בועות על פני המים גלים רכים מתלחשים שמיים מורעלים מרוחים על מים שקטים מים שקטים, מים מתוקים כפני אישה אחר לידה, המביטה בתינוקה כפני תינוק אשר תוהה, היכן הוא ומה הוא העולם הזה.  

 כן, היה זה יום רגיל, סתווי בהחלט, גם אביבי וקיצי ומאוד חורפי אדון נחום הלך על הרגליים לחפש כולם קראו לו אדון, למרת שהוא לא היה אדון, כי היו לו גינונים של אדון אדון נחום הלך לחפש ולא מצא הוא לא מצא כ לא ידע שהוא מחפש ואם הוא לא ידע שהוא מחפש - בוודי לא ידע מה הוא מחפש ולכן לא מצא אם היו שולים אותו, אז - הוא "יצא לשאוף אוויר" אבל גברת מרגריטה השמנה ידעה שהוא מחפש ויותר מזה - ידעה מה הוא מחפש ומה שהוא מחפש היה אצלה כל הזמן, אבל היא לא התכוונה לתת לו לא בגלל שאם גברת מרגריטה תיתן לו - יחסר לה הרי זה יישאר שלה בלאו הכי פשוט היא העדיפה לשמור דברים שברשותה - שיישארו ברשותה הרי אין לדעת מה יעשו בהם אנשים אחרים אדון נחום היה פושט מעילו וכובעו, מחליף בגדיו לפיג'מה, מסתכל על בהונות רגליו ונרדם וכשהוא היה נרדם - היה דולק מסך המחשב בו היה מישהו משתמש והמישהו ידע - ה-מטריקס אוחז בך.

 אני בכניעה - ואני חיה את זה לא יודעת מה קורה אני בחוסר אונים - ואני חיה את זה לא יודעת אם יש לאן להמשיך אצבעות על הטלפון, סופרת טיון וטיון לא יודעת מה אמרת - תגיד שוב זו הייתה המנגינה שריצפה את חיינו למה שתהיה אתה - ולא תהיה אני למה תדבר אליי - ולא תדבר לתוכי.

 תוריד ממני את הבגדים, אבי, ואל תשאל למה על הקעקוע ועל הפירסינג, טהר אותי במים קדושים אל תתבייש מהפות הרטוב שלי, אל תתבייש מהפטמות הזקורות שלי, האמת שייכת לך ורק לך, הכול בסדר בממלכת הכמורה. >>>>>>>>>>>>>>> דרך אבק חוצה - חץ מפלח, לך לאן שאמרתי ודבר לא משנה השאר את העולם הישן מאחוריך, ולך לארץ החדשה אשר אראה לך השאר את הגביע המלא עד שפתיו - מים קדושים השאר את כי הדשא והפרחים הרחבים השאר אמונות שנות וחלומות טרופים דבר לא יצמח - אלא קוץ ודרדר החורשה היא העולם, החורשה הא אהבת מתים היא מים בוקע מסלע הם אינספור כוכבים - כ-חול שר על שפת הים.

 ייתכן שהייתה זו הרגל שהוטבעה בבוץ או פנים קפואות של מישהו, שהונצחו בבוץ הרטוב אשר יבש כך או כך, היה זה מחזה מטל אמה, לראות עדת בת אלפי שנים, לאדם שהיה חי ומזמן איננו ואיש לא זוכר אותו ואש לא יודע מי היה ונדמה לא השיר אחריו דבר, אף כי ייתכן שיש לו צאצאים למשל וכשהוא מוטל עם רגל אחת ועם יד אחת בתוך הבר שהטביעה הדמות - צרח הפרופסור שסוף-סוף, הוא מבין את מושג האינסוף, שהיא כמו לולאה בדמות הספרה שמונה והרי ידוע שהספרה שמונה, מייצגת ביהדות את האינסוף, למרות שאינה סימן יהודי כשם שהספרה שבע מסמלת את האיזון, בין החומר לרוח והספרה שש את החומר שלכתי אבק שריפה בכמות נכבדה, לתוך החור באדמה והצתתי את אבקת השריפה וכשאש כבתה - ניבטו אליי פנים כמו בפסל הפוך, של איש שהיה והיה ואש אינו יודע היכן הוא עכשיו.

 זו אומה שמחה פצצות תבערה שיגרמו לך לצהול כשנשפך פה דם זו אומה שמחה תינוקות רוצחם קשישים שודדים את זיכרונותיהם, בשביל צמיגים חדשים לרכב זו אומה שמחה אנשים עם רובים, מפטרלים ברחובות, בהם הילדים משחקים זו אומה שמחה ילדים בלי בית ואימהות בלי ילדים זו אומה שמחה, ככה הרדיו אמר ככה אומרים לך בחדשות, אז כדאי שתאמין זו אומה שמחה לדפוק בקירות את הראשים, כי שום-דבר לא מסתדר ולא משנה מה תעשה זו אומה שמחה שלחנו חללית לחלל, אבל אנחנו לא רואים, מה קורה בבית השכן זו אומה שמחה הם ייסעו עד לרומא, אבל לא יקפצו לער השכנה, לבקר חבר וותיק זו אומה שמחה אפילו הגיעו למאדים אבל לא הצליחו למנוע מהילדה להתאבד זו אומה שמחה מסכם מקיר לקיר הרבה-הרבה שקרים אין דבר כזה אמת זו אומה שמחה כולם רואים אותך אף-אחד לא יודע מי אתה זו אומה שמחה לסבתא וסבא, לדוד ולדודה אבל הילד הקטן שישן בחדר הסמוך, מפחד שיאנסו אותו גם הלילה זו אומה שמחה מלאה בכי תמרורים והחיוכים מודבקים קונם אותם אצל הנמתח הפלסטי, בשקל תשעים.

 יש לי אגרטל מלא פרחים ללב הריק שלך אבל אין לי אותך יש לי אצבעות חמות ללטף את השפתיים הקרות שלך אבל אין לי אותך יש לי מילים חמות להגיד ללב הקר שלך אבל אין לי אותך יש לי שוקו חם להשקות את הנשמה היבשה שלך אבל אין לי אותך יש לי זין חם להכניס קוס הקר שלך אבל אין לי אותך יש לי מים חמים לשטוף את הגוף הצונן שלך אבל אין לי אותך יש לי לשון חמה ללטף את הפעמות הקרות שלך אבל אין לי אותך יש לי לב חי להצמיד ללב המת שלך אבל אין לי אותך יש בי אדם לאלף את החיה שבך אבל אן לי אותך יש לי בגדם נעימים להלביש על השלד שלך אבל אן לי אותך יש לי אוכל טעים למלא את הנשמה הריקה שלך אבל אין לי אותך יש לי חמור לזיין אותך בתחת... אה, הנה את.

 קמתי לבוקר מאיר ממש נקודות שמש על עורי הפלגתי בסירה הקטנה מסביב לאגם אכלתי פירות רטובים מהעצים שחיתי מגדה לגדה התייבשתי בשמש כמו תמסח באור השמש טוב, לי, טוב, לי, טוב לי, עד בלי די האדם הראשון לפני עץ הדעת אין סיבה להתאמץ, כי האל דואג לכל, כמו כל בוקר מאיר ממש באור השמש נהנה מאוד להשתכשך, בשפע אינסופי חסר גבולות כמו באותו בוקר מאיר ממש באור השמש.

 נמחוח בדלי בלי שמץ גאווה מפרז רציצות לפושטי יד ופושטי רגלים עקרוהו מבית אסורים, עקרו עינו, הליבושוהו שק ופילשוהו בבוץ היה כאחד העזובים אשר הזמן ריטש ועשוהו זבוב, ועשוהו פרפר בתחינה אלימה מחצו מוחו בראשו והיה שסוע כמו קרעי אבק וקודח בורות באדמה הרטובה והקשה ואמו לו לא באת עד לכאן להיות לא להיות עולם תעתועים וזוועות זה ממפלצת בעל כורחה יצרתי אדם מאשפתות העליתי כתרי מלכים עשויים יהלומים, הזוהרים עד הרקיע ומ-עבר לו.

 האקדוחנים, שכירי החרב, כיתרו את הפושע המבוקש בן היתר הוא הורשע באונס ילדות קטנות בן מסתור למסתור, בן מחסה למחסה - התנהל קרב יריות עקשני הפושע הנתעב נלחם כמו אריה וגם האקדוחנים רק היא ספרה כל קליע מהצד וכשהם חשבו שאין תקווה, הבן-זונה פשוט לא מנוצח, היא נכנסה לקו האש, באדישות של קלינט איסטווד האקדוחנים חששו לחייה, אבל לא אמרו מלה - אש לא אומר לאקדוחנית מה לעשות הא חשף את עצמו מולה, כשהא במדויק על הכוונת שלו, "אני הולך לתפור אותך, שרמוטה", הוא שאג, היא הייתה אדישה כמו מים הפושע האנס קטינות ירה וירה אבל ברובה שלו לא נותרו כדורים הוא הביט בה נדהם, כאילו "איך ידעת?" ובירייה מהירה ומדויקת היא פוצצה לו ת הראש, עם קליע טם-טם השדים שלה במחשוף קיפצו, כמו במתח פיזי, כשהיא דרכה את הנשק וכשהא ירתה - הפטמות שלה עמדו בבת אחת, באופן לא רציונלי הא כל-כך סקסית, שיש אנשים שהיו רוצים שהיא תהרוג אותם - אמרתי בחיוך אווילי לחברי האקדוחן בשביל להיות אישה קשוחה כזאת - היא בטח צברה המון שנים בהם אכלה חרא - ענה לי חברי - אתה צרך לכבד אותה, לא קל להיות אישה במערב ואז חברי קם מהמחסה כדי לברך או...

 היא אישה כל-כך מתוקה היא דובשנית בהתהוותה השדיים הגדולים מסתירים לב גדול עיניה עמוקות כמו בארות בתחתית האוקיינוסים לוח לבה הרחב טוב מטוב רכה ומעניקה וחושנית כמו נעלי-בית נוחות כמו אמבטיה חמה בלילה של כפור, עוטפת אותי תמיד בנחמה אור תרצה להתכרבל איתה, לחבק אותה, לא לעזוב להריח את ריח עורה הזהוב לנשק את השפתיים הרכות המתוקות להתפלש בגופה הגדול כמו בבוץ להריח את ריח מתיקות איברה איבר מינה החמד המתוק המפיץ ריחות תשוקה ללטף בו בעדנה עם לשונך לאכול אותו באהבה וכמיהה תרצה ללכת איתה בשדרה יד ביד כמו בבועה של אושר נשגב לנשק את צווארה הענוג להתכרבל איתה במיטה כמו תינוק.

 קופידון ירה בי חץ אהבה הייתי המום נורא דיממתי על השטיח החדש של אחותי התקשרתי למד"א - "אני פצוע נורא, קופידון ירה בי חץ אהבה, לבי מדמם, על השטיח החדש של אחותי" הגיעה גם משטרה, אמרו "נעצור את הנבלה, איך הוא מעז לירות באנשים סתם כך, חצי אהבה" התברר שקופידון הוא רוצח סדרתי הוא יורה בחוצות העיר חצי אהבה - יש בלב של גברים ונשים אקראיים זה היה בכל החדשות - "רוצח בחץ וקשת מסתובב חופשי" טיפלו בי באנטיביוטיקה הזריקו לי מורפין חיברו אותי לקוצב לב חשבתי שזה הסוף אז בכיתי, דמעות פנינים עגולים על הסדינים של בית החולים לא רוצה לעזוב את העולם הזה, ייבבתי, יש לי אישה שמחכה לי ואני אוהב אותה פתאום כל-כך.

 הוא בכה, בכה ניסה להרכיב, בכה, בכה התעצבן, הבין שאין לו על מי ובכה, בכה ניסה להרכיב, לא הצליח ובכה, בכה + מה אתה בוכה? - יצא לי הזה מ-הזה... + המה מ-המה? - הסכן מהמכונה... + הסכן ממכונת הגילוח? - כן, הסכין ממכונת הגילוח הדפוקה... + אז תחזיר את הסכין. - אני לא מוצא את הדבר הזה... + איזה דבר? - זה שסוגר את הסכין... + אז מה תעשה? - לא יודע... שלאלוהים יעזור לי. + תגדל זקן. - אבל אני רוצה להיות יפה. + תהה יפה עם זקן. - אני רוצה להיות יפה בלי זקן. + אז תקנה מכונה חדשה. - אין לי כסף... + אני אקנה לך. - לא צרך, יש לי מכונה שנה, אולי היא תעבוד. + היא עובדת? - כן, עכשיו אני יכול להתגלח. + יופי, אז תתקלח. - למה אתה לא מתגלח? + אני אוהב זקן. - אבל יש מכונה... + היא מקולקלת... - היא לא מקולקלת.

 היא שואלת למה אוננתי לה על הרגל. ברור שיכולתי לעשות אותה, אבל לא באותו הזמן. היו אנשים בחדרים סמוכים, האינטימיות הייתה רק בחדר. רציתי אותה כל-כך והיא ישבה כמו גברת, על הספה, רגליים חשופות מתחת לשמלה. ירדתי על ברכיי בתחינה, אהבתי את השעשוע בעיניה ואת החיוך הקטן. היא רצתה להגיד לי תחכה, יהיה לנו את כל הזמן, אבל אני לא יכולתי להתאפק, תשוקתי הייתה קשה מדי, אז חשפתי את איברי, שהה זקפתי ושפשפתי ותו על הרגל שלה, יאמר לזכותה שזה שעשע אותה נורא. כמה שזה היה עלוב, קיבלתי את אחת האורגזמות היותר טובות, כשהיא מחייכת במבוכה ומנקה את עצמה.

 אתה, תגיד לי מה את עושה, כשאתה עושה את זה, בדרכך המוזרה זה נכון, אתה עושה את זה בלאו הכי אתה, תגיד לי מה אתה אומר, כשאתה אומר את זה, בצורה אקראית זה נכון, אתה אומר את זה הרבה כשאני מתגלגל מעלה, נושק לכוכבים רואה אותך למטה, ושולח תנחומים.

 בוס יכול לחפש אותי בסיבוב 'תנו לי את המוזיקה - היא עושה לי לקפוץ איך אתה מרגיש כשאין בית-ספר ללכת אליו? הוא אוכל את המרשמלו שעשה על מדורה גם אתה יכול לאכול את המרשמלו שעשית על מדורה, אבל בשביל זה צרך קודם להדליק מדורה וזה קל כשאין בית-ספר בסביבה כל הלילה ישנתי על הצד בבוקר ראיתי אותי וקיפוד על ראשי הוא שאל - "איך זה לישון על הצד, כשאין בית-ספר בסביבה והבוס מחפש אותך?" תגיד לבוס לישון על הצד, כשהוא מחפש אותי בסיבוב כי בסיבוב קורים הדברים הכי שווים, אפשר לכול מרשמלו, אבל צריך מדורה קודם זה מה שגורם לי לישון על הצד.

 לא מוצאת סיבה להיות בעולם הזה אני נהנית מדברים קטנים, משחקים קטנים כמו ממתקים לראות סרט מפגר בנטפליקס, לגלגל את הרולטה, לפתור תשבצים בבוקר אני בולעת כדורים ו-ויטמינים ובלילה שותה משקאות חריפים בין לבין צופה בערוץ הידברות ומדליקה MTV בלי לצפות אם הייתי עשירה - לא הייתי יודעת מה לעשות עם הכסף בכפר היו רק מיטה וארון ובארון לא היה הרבה נכוויתי כוויות קשות, את חלקן עשיתי לעצמי אני עדיין מאופרת ומתוקתקת, אפילו בדרך למכולת לא מבינה על מה המהומה, הלו אף נפש חיה לא תהיה פה עוד מאה חמישים שנה.

 הביצים כאבו לי מרוב הישיבה בה ישבתי וכתבתי מכתב לגברת מיכל. חשבתי שזה לא הוגן שהביצים שלי יכאבו בגללה, אבל זה מה שנשים עושות. חתמתי על המכתב בשם החיבה שלי והכנסתי אותו למעטפה. מצד אחד רשמתי "למיכל" ומהצד השני רשמתי את שמי הרשמי. זהו, המעשה נעשה, עכשיו רק נשאר לשלשל את המכתב בחריץ תיבת הדואר בקצה הרחוב. הנחתי את המעטפה ובה המכתב, יפה בין הוואזה לטלוויזיה. הטלוויזיה הייתה כבויה. שמתי תקליט של יגון וגעגועים, תקליט לבבות שבורים ועישנתי סיגריה בעודי מביט בנוף המחשיך דרך החלון. התגובה שלה למכתב תקבע אם אנשא לה או אזרוק אותה לעזאזל, לא היה שטח אפור מבחינתי, גמרתי לשחק משחקים. עם כל האהבה שלה לזין שלי והאהבה שלי לזונים שלנו - כבר לא מוכן לבזבז זמן על משחקי ילדים, רוצה בית ומשפחה, או שעובר לאחרת. צלצול הטלפון נתן לי רגע להתנתק ממחשבותיי, החלטתי לא לענות. שטפתי את פניי במים קרים וסבון והתיישבתי לשתות קפה. הימים והלילות הם ימים ולילות קרים ועוד מעט יגיע האביב. גם ללב של מגיע אביב, חשבתי. גם לי מגיע להתחדש. החורף הארוך והקשה עם חוסר הודאות הכלכלית והתרופפות המצב הבריאותי - השאירו צלקות ...

 עשיתי חורים בתוך המוח שלי ועדיין אני לא מבין, איך אנשים יכולים להתנהג כמו מפגרים מי אמר שאבא שלי הוא אבא שלי, אולי אני מאומץ, אולי אימא שלי הזדיינה עם אחר.

 תעביר את הכרטיס, תעביר אני אומר לו, אני רק קונה סיגריות ועף מ-פה לא רוצה לחם, לא רוצה משקאות, אפילו ערק יש לי מספיק, תעביר את הכרטיס, אין זמן למתמהמהים אבא קנה הרבה גבינות, אבא קנה עוד ועוד המתוק זה אני עם עצמי, אז 'תן סיגריות אם אני מתעורר בלילה - אני צריך סיגריה לסדר ת'ראש אם יש כמה דקות מתות - אני צריך סיגריה בשביל לרכך מכות את תעביר את הכרטיס, 'תן סיגריות עוד ועוד ואם ארצה גם חשיש, ערק כבר יש לי היום אבא אמר תקנה עגבניות, תקנה גם בצל ירוק - הוא אמר אני לא עניתי אבל חשבתי - לא שליח לגחמותיך, אקנה מה שארצה קנה סיגריות, כי ערק יש לי מספיק את הגבינות והלחם כבר קנית, לא צריך שום-דבר עוד.

 יושב בכיסא, מעשן סיגריה, שותה-שותה ושום דבר לא קורה מביט בחלון, לילה אכזר, קר מאוד והדמיון נגמר מעשן סיגריה ותוהה תוהה איך, תוהה כיצד, נקלענו למצב ביש כזה מכן קפה, לא בא לי קפה, שופך הקפה ונכנס למיטה ותוהה אולי אם אשן ולא התעורר, הראה את תפוח הזהב אולי לי הוא מחכה, התפוח נע במיטה מצד למד, נע במיטה לחפש זווית נוחה, לא נרדם ותוהה תוהה איך, תוהה כיצד, 4נקלענו למצב ביש כזה בולע כדור בשביל לא לחשוב בולע כדור לחשוב עוד ועוד ושום דבר לא קורה ואני תוהה ירח מר מטפטף לתוך החלון שלי אני גמרתי, גמרתי אלף פעמים וזה לא נגמר בולע עוד כדור ותוהה ועוד כדור ועוד כדור ועוד כדור ועוד אחד ועוד חמישה ועוד עשרה ותוהה.

 מה אתם זוממים שם? שאלה המכשפה הזקנה עם הפרונקל על האף. אנחנו זוממים לרצוח אותך! ענינו כל הילדים במקהלה. וצחקנו כשפנייה היו מוכות אימה. ילדים רעים! שטנים! זה לא יצלח בידכם! היא צעקה ואנחנו התגלגלנו מצחוק. אחר-כך הלכנו לגן המשחקים ועשינו את עצמנו משחקים גולות, אבל ירינו בקלע גוגואים לאנשים במצח. יושב אדם עם כובע, כולו זחוח, ובום, חטף גוגו למצח. מה זה? הוא תמה בכאב. הגוגו השני כבר מפיל לו את הכובע והוא רודף אחרי הכובע ברוח ונס על נפשו. אלוהים ישמור! אלוהים ישמור! הוא קורא אנחנו מתגלגלים מצחוק. מה מצחיק אתכם כל-כך, ילדים רעים? שואלת אישה אחת מבוגרת עם כובע נוצות. אנחנו לא עונים, אבל אחרי זמן גם לה יש חבורות במצח והיא רודפת אחרי הכובע שלה. שמע ישראל! שמע ישראל! היא קוראת ואנחנו מתגלגלים מצחוק. אחרי זה בא האבא של אחד הילדים, שהוא אבא רע מאוד, מכה את הילד שלו בישבן כאילו שהא תינוק ובועט בו ללכת לעשות שיעורים. אנחנו שותקים, כי לא מתעסקים עם מבוגרים מפחידים. הוא סוקר אותנו במבט מלא אימה, פולט - פושטקים! והולך. מסכן רמי שיש לו אבא כזה, אחד אומר לשני. אבא שלי יותר טוב! עונה אחד, הוא נותן לי ...

 אולי אני לא מבין מה אתן אומרות, אולי אני לא מבין מה אתן רוצות, אבל אתן נראות יפות יותר כשאני שתוי אולי אני לא ודע איך לפנות, אולי אני לא יודע מה לעשות, אבל אתן נראות יפות יותר כשאני שתוי אולי אני נראה הזוי ברחובות, אולי אני לא רואה מה מול העיניים שלי, אבל אתן נראות יפות יותר כשאני שתוי ולא רק אתן נראות יפות יותר - גם החיים.

 כשהוא היה מסתגר בחדר - היו אומרים - מה יש לו זה? הוא כבר לא רוצה לשחק עם החברים שלו? הוא כבר לא רוצה שיפוצצו אותו מכות? הוא כבר לא רוצה שיקניטו אותו וילעגו לו? משהו ממש לא בסדר אתו. וסבתא שלו הייתה מביאה לו אוכל לחדר, אבל לא ידעה להתמודד, לא ידעה מה לומר לו, כי מבוגרים לא יודעים לדבר על רגשות. וכך הוא קמל מיום ליום, היה אוכל, מחרבן, שותה ומשתין, ולפעמים מתקלח - כשהיה לו חשק. ואז אבא שלו בא ואמר - אל תדאגו, אני אדבר עם הילד. והוא נכנס לחדר וצעק עליו - תגיד, אתה מטומטם? חבל שלא השפרצתי אותך לקיר. אימא שלך כל היום בוכה בגללך, אתה רוצה להרוג את אימא שלך? ככה לא מתנהגים, אתה צריך להיות ג'דא. ואז האבא היה יוצא מלא שביעות רצון - תקינתי לו את הראש, עוד מעט הוא ייצא. אבל הילד לא ייצא. - נבלה, - צעק עליו האבא - את הורס את המוניטין שלי. מה יגידו אנשים עליי כשייראו אותך ככה? - אבל הילד לא ענה, אז האבא היה דופק לו את הראש בקיר והולך. ואז גם האימא הייתה מנסה את מזלה, אבל בהרבה ותר חמלה - נמאס לך מהחיים, מאמי? אתה רוצה שאני ארעיל אותך ובכה הרבה על קברך? לא כדאי לך, יאכלו אותך תולעים והשטן יתעלל ...

 קולה רגילה ה קולה ספונטנית כי יש לה חוש הומור והיא נותנת ספרינג במרוצי המכשולים אבל זו לא הסיבה העיקרית שהיא גורמת למוות - יש עוד אינספור סיבות שלא נחשפו לציבור וגם לא ייחשפו אבל בכל זאת יש מי שטוין ש-כוח הקולה עוזר לכוח גברא אני טוען שאלו שטויות, אבל יש מי שחולק עליי מי שחולק עליי הו דוקטור שפיץ פיפציק ואני הולך לחסל אותו כי הוא פוגע במוניטין שלי בשביל כבוד צריך להרוג וגם לזיין הרבה זו הסיבה - אם תשאלו אותי, שהוא חולה במחלה חשוכת מרפא "מחלה" - אם אין רצח - אין פשע וכאן לכאורה אין רצח ואין פשע מחלות הן כמו גשם, הן פשוט קורות - מהאוויר ולכן אין את מי להאשים גם לא אתי אני אבכה עליך הרבה - דוקטור שפיץ פיפציק, אני גם אניח זר סחלבים על קברך תהיה חסר לי מאוד-מאוד אני אגיד ברדיו איזה דם נפלא היית וכמה אני מ-זו-ע-זע מהמוות הפתאומי שלך ותנחומים למשפל, לחברים ולכלב שלך, שגם ימיו, אגב, ספורים אם רק היית מעגל פינות לטובתי, כמו שכולם עושים - לא הייתה לנו בעיה אבל אתה פרד עקשן ורד עקשן צריך למות בסטייל, עם בלונים ופרפרים על הקבר וילדים בוכים כולם אוהבים ילדים בוכים.  

 תפיחה עדינה, רגל יחפה, כרית אצבע מתאווה לחיים שושנים, עיניים כוכבים, שיער מפלים שחורים הולכת חרש ביינות שועלים ישנים, בטן הפרווה עולה-יורדת עם נשימות שלוות בקיץ הזה היא רוצה להזדיין עם הלילה, גביעי שדיים מלאים, פטמות זקורות, רגישות לתנודות הלילה המתגלגל עיניים חצובות בסלעים, תנודות השיבולים, בלילה עירום של כמיהה כזאת.

 הוא התעורר בבוקר ושם את המאפרה על הראש. היא אפרה בעדנה לתוך המאפרה ואמרה לו שהוא משוחרר. אז הוא יצא להפסקת סיגריה במרפסת בזמן שהיא שמעה מוזיקה. ואז היא אמרה לו - משעמם לי קצת, בודד לי, אין לי עם מי לדבר. - ברור שיש לך עם מי לדבר, אתי, הוא אמר. היא צחקה - אתה לא אחד שיש לו מה לומר, אתה יודע את זה. - את צודקת, הוא אמר. - אולי אני צריכה לפתוח בלוג, מה אתה אומר? - אן לי מה לומר, הא אמר. היא חייכה - אמרתי לך שאין לך מה לומר. - וכמו תמיד, את צודקת, הוא אמר. - תעשה את עצמך מת, היא אמרה פתאום. מיד הוא עשה עצמו מת. - אוי, לא, היא זעקה, אהובי מת! אנא אלך? אנא אפנה? מה אעשה בחם הריקנים האלה בלעדיו? - את יכולה להכין שקשוקה, הוא אמר. - תשתוק, אתה מת. - סליחה. - אני חושבת שעכשיו כשהוא מת, אני אצפה בגופה שלו מרקיבה והריח את הצחנה. הא לא ענה. - תגיד משהו! - מה אני אגיד? אני מת. - אה, נכון. כמה אני שמחה שאתה מת, גם אתה שמח שאתה מת? - כן, מאוד. - בטח, היא אמרה, זה כיף להיות מת, הלוואי שגם אני הייתי מתה, אבל אני לא יכולה... - למה את לא יכולה? הוא שאל. - כי יש לי אחריות להישאר עצמי, הרי אן כמוני, ואם...

 ברוכים הבאים לספרי ריב. יש לכם חלומות, יש לכם תקוות, אבל אתם מרגישים שאתם משתגעים, שהשמיים נופלים עליכם, כל מה שבא לכם לעשות - הוא לקחת סכין ולחתוך לעצמכם את הצוואר, *מצוין!* פה בספרי ריב תמצאו את התכלית לחייכם, את הייעוד שלכם, את הסיבה לה אתם קיימים, אז תלחצו על הלינק למטה, תרפרשו את המוח שלכם ונצא לדרך.

 אני ילדה גדולה יש ל קוקיות עד השמיים ויש לי ארטיק ולך אין ואני לא אתן לך את המסטיקים שלי כי אתה ילד דוחה, אתה מגעיל ומלוכלך אימא שלי אמרה לא לדבר אתך ואם אימא אמרה - אימא יודעת. >>>>>>>>>>>>>>> מבוגרים בצרות, לא יודעים לחנך ילדים מבוגרים לא מחונכים בעצמם, אז איך יחנכו ילדים מכניסים לילדים שטויות לראש גורמים לילדים לחשוב עקום, כי המבוגרים עצמם עקומים אומרים לילדים - ככה העולם והוא בכלל לא ככה הוא ככה רק בראש העקום של המבוגרים הלאה, מבוגרים, הלאה פויה, מבוגרים, פויה.

 פרננדו ילד גדול פרננדו אוכל הכול יום אחד יהיה בוגר ויתחיל לשקר הוא יגיד שהא הכול הוא יגיד שהוא הכול יכול רק אתמול הלך מי יודע לאן ועשה כך וכך ויש לו זה וגם זה והוא יכול להוכיח ומי שמתווכח - מיד יהפוך לאפרוח הוא מחייך חיוך גדול מלא שיניים ושפתיים וחניכיים הוא נושך חזק והיטב הוא לא מתבייש וכולם אומרים לו - פרננדו, אתה ילד קטן, עודך הולך לגן יום יבוא ותהיה גדול ואז תדע הכול אבל פרננדו לא מאמין למבוגרין כי מבוגרים משקרין הם תמיד אומרים דברין שמתגלים כ-לא נכונין לכן פרננדו כועס וכולו קוצף אתם טועין, הוא אומר, כי כולכם טיפשין פרננדו ילד גדול, פרננדו יודע הכול.

 שמש עצלה מהבהבת אור נוגה על פני המדבר הישראלי. מוזיקה עצלה זוחלת מרדיו נעימות מתקתקות של ייאוש. הוא איש של אלכוהול שמתגעגע לילדה שהייתה חברתו כשהוא היה גם ילד. עתה היא לא ילדה וגם לא הוא, שניהם אנשים מזדקנים, כמה שיערות שיבה במחלפותיה, כמה שיערות לבנות בזקנו.  

יום יפה, השמש זורחת, הציפורים מצפצפות יש לי משרוקית ב-פה וגם אני מצפצף אומרים לי שאני ככה כזה - אני מצפצף אומרים לי אתה חייב לעשות זה וזה - אני מצפצף אני יורד אל הנחל כדי להתרענן ולהתנקות אז שוכב בשמש והוזה בעודי מתייבש קוטף בננה מהעץ כי אני רעב צריך לקלף את הבננה, כי "בזעת אפך תאכל בננה" אז אני מקלף טוב לי בכור ההיתוך של הנפש הייתי גביע כסף נוצץ ומעוטר בפסוקים ושלל עיטורים חרוטים אבל הזמן ותחלואי החיים הכו בי חבלות פה נפלתי, פה נמעכתי והגביע שאני איבד את צורתו אי-אפשר לתקן וליישר בעולם הגשמי, עליי לחזור לכור ההיתוך איפה שהכינו אותי, שם מעלות החום גבוהות מאוד אז הכסף ממני אני עשוי - מתרכך ואפשר ליישר אותי לצורה המתאימה ואז אני מתקרר - אז כמו חדש כבראשונה כור התוך הא התרה - עיקמו אותי עד בל די, דעתי הייתה עקמה, מחשבתי הייתה עקומה, מידותיי וערכיי היו עקומים כל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים לא הצליחו ליישר אותי, עד שאמר אחד - עליך לחזור לכור ההיתוך, כלומר התורה שם לאט-לאט תתעצב נפשך כבראשונה.

 אני רוצה אותך, אותך רק אותך, כי לא רוצה מר, מתוק מדבש רוצה אני רוצה אותך, אותך רק אותך, כי אתך לא מר, כי אתך מתוק מדבש אני רוצה אותך, אותך רק אותך, כי אתך לא עצוב, כי אתך שמח אני רוצה אותך, אותך רק אותך, כי השמחה בלבי גואה, כשאני אתך.

 רגיל היה באותו היום רגיל היה גם מחר וגם גיל הה אתמול שייטתי לי חרש ברחובות כשלפתע מה ראות עיניי - דוכן השתנות נשים מ-כל הסוגים ומ-כל המינים מציעות שירותי השתנה על גברים מאוד תמהתי - לדור הזה כבר אן גבול? סרקתי בעיניי את הבנות ואחת פנתה אליי - רוצה השתנה, מתוק? לא רציתי להגיד לה שהיא זקנה מדי, זה לא מנומס, גם משתינות צריך לכבד לכן רק רמזתי ששמתי עין על התינוקת בצד היא לא מד צעירה בשבילך? אתה לא מחפש אישה מנוסה? אמנם עורה רך וריחני, אך היא חסרת ניסיון... אמרה האישה מבוגרת מאוד-מאוד סטייה זו סטייה, אישה נחמדה, פה אין פוליטיקלי קורקט, אמרתי לה טוב, אם זה מה שאתה אוהב... והיא החזיקה את הילדה הקטנה, בסך הכול תינוקת בת שלושה חודשים ונתנה לה להשתין עליי הרגשתי נפלא, נטף ממני ריח של אפרסמון שילמתי והלכתי לדרכי לחפש עוד סטיות של הדור הזה.  

 הרוח משתוללת עזה נוסיף עוד קיסם למדורה בכך בתפילות הודיה ותחנונים האש תאחז בשמיים האש תתפשט כמו קורי עכביש שמם יפעמו בלהבות אנחנו על הארץ, נזחל מ-בור לבור ונחפש בור מספיק עמוק ורטוב, כדי להעלם בו והארץ תשתולל וסער יגעש עת הלכנו מ-זרע באדמה לעץ נשרף.

 בארמון המלך גר אדם ששתה בחייו הרבה דם את החרב שייף ואת הגרון שיזף ועכשיו הוא לא בעולם בגינת המלך הייתה ילדה שאהבה לאכול ריבה אדומה את השיחים גזמה ועכשיו היא בת-זונה כי בגדה במלוכה על הנהר יש אדם עייף ש-כל היום היה מחשש נפל לו עץ על ראשו הקטון ומאז הוא מלפפון ילדה חזרה הביתה בריצה כי ראתה שאימה נטבחה כתבה על זה פזמון ועשו מזה המנון ועכשיו היא כבר לא בתולה הכלב כשכש בזנבו כי שרגא ירה בראשו נבח הב-הב ואכל לולב ומאז הוא כלב זהב.