הליקופטר

רציתי שתקנה לי שמפו בחנות מפונפנת רציתי שתישא אותי מעל מפתן המרפסת הלוואי שהיה לי רולים לעשות שיער היטב הלוואי שהייתי קטנה יותר כדי להשפריץ אך אל תקנה לי ורד, עם עטיפה של פרגמנט חסר לך שתקנה לי ורד, כי אז אדע את האמת כי מי שקונה לי ורד, הוא גבר שלא יודע לזיין כן, מי שקונה לי ורד, לא יודע לזיין רציתי לעשות סקי האלפים או החרמון רציתי לשתות קוקטייל, עד שאני אקיא או התעלף רציתי שתקרא לי בייבי, ותצליף בי בישבן וגם תאזוק אותי באזיקים ממשי ארגמן .ך אל תקרא לי מותק, עם השפתיים הלאות לא רוצה שתקרא לי מותק, כי יש לך שפתיים בשרניות ואם תקרא לי מותק, אני אירטב כן, אם תקרא לי מותק, אדמיין אותך יורד... >>>>>>>>>>>>>>>>>> הוא באמת לא קנה לה ורד והוא גם לא קרא לה מותק הוא רק היה מכין מאכלים משגעים ודוחק בה לאכול כך השנים עברו והיא השמינה נורא דווקא להפתעתה האהבה שלו גברה הוא לא קנה לה ורד, אבל הוא קנה לה שושנה הוא לא קרא לה מותק, אבל הוא קרא לה בייבי והוא קנה לה שמפו בחנות מפונפנת ונשא אותה מעל מפתן המר...

האפרוח הקטן לא היה יכול לישון. הקש גירד לו, והיו חתיכות נייר וקרטון שדקרו בו. הוא היה מונח בתוך קופסת נעליים בשנת 1988, היה לו עמה אוכל ש-רק רצה, הפינה בה היה מונח בתוך קופסת הנעליים הייתה מוצלת ונוחה מבחינת תנאי חום/קור, אבל הוא לא היה יכול לישון, כי הקש גירד בו, וחתיכות הנייר והקרטון דקרו בו. אז הוא יצא מתוך קופסת הנעליים במאמץ, ופעם ראשונה לבדו הוא פסע אל הדלת, שהייתה פתוחה מעט, וחמק החוצה. הוא חמק החוצה מהחדר, לא מתוך הבית או הדירה עצמה. היה שם מסדרון ענק שהוביל לחדר גדול שבוודאי היה הסלון, ומהצדדים היו דלתות לחדרים אחרים או משהו. הייתה דלת גם לחדר שהיה מקביל לחדר שלו, אבל הדלת הייתה סגורה. הוא הלך במסדרון הארוך-ארוך, הוא לא היה באמת ארוך, המסדרון, אבל בשבילו הוא היה ארוך, כי הוא היה אפרוח. לבסוף חמק לאחד החדרים כמעט בקצה שגילה שהוא משמש כמטבח. הוא טיפס אל הכיור במאמץ, שתה מעט מים מהברז המטפטף, לא שהוא היה באמת צמא, הגישו לו מים בשפע, אבל למה לא. ואז קפץ אל שולחן המטבח וכרסם עוגת שוקולד. זה היה מאוד טעים, מעולם לפני כן הוא לא אכל שוקולד, ובטח שלא עוגה. הוא היה מלא שביעות רצון על מ...

מסתובב ברחוב, נדבק לאנשים, מה יש לך? יא מאנייק, אתה מנסה להדביק אותי? הומו, מה אתה נדבק? סוטה! לך לחברה שלך! תעשה ביד, כלב! אדוני השוטר, אדוני השוטר, אני מנסה להידבק בקורונה כי אני רוצה למות אז מה אתה חמש אלף שקל קנס רושם? זאת האמת ורק האמת בסוף חמישה חבר'ה כיסחו אותו מכות כי הם חשבו שהוא רוצה להדביק אותם מהמכות הוא אושפז בבית-חולים, נדבק שם בקורונה ומת, נגיף על פצעים פתוחים. דווקא נדבק מאיש צוות רפואי, אירוניה.

היא כל הזמן מגרדת את הקוס שלה, מסכנה, כי אני לא יכול לזיין אותה. למעשה אף-אחד לא יכול לזיין אותה בגלל ההסגר והסיכוי בהידבקות. בכתה לי בטלפון, אמרה אני מטפטפת, בבקשה בוא להציל אותי. לא יוצא החוצה, אמרתי לה, רק למכולת, מרחק חמישים צעדים. אבל אתה לא מבין, היא אמרה בסערה, נשים זה לא כמו גברים, גברים יכולים לעשות ביד, לנשים זה לא מספיק, הן צריכות את הדבר האמתי. מה את רוצה, אמרתי לה, תחפשי מישהו שלא פוחד להידבק, לחלות ולמות, ותזדייני אתו. אין לי את הנגיף, היא צעקה. איך אני יכול לדעת, אמרתי, איך כל אחד יכול לדעת. איך את בעצמך יכולה לדעת. וגם אם אין לך, אולי לי יש, או לאחר. לא אכפת לי להידבק, עכשיו היא הייתה כבר ממש מטורפת, לא אכפת לי למות, אני רק רוצה זין. טוב, 'שמעי, גברת סוניה, אם זה המצב, אני אשלח אלייך מישהו. טוב... היא מלמלה בבכי וניתקה. טלפנתי לטלפון הציבורי בגן ההומלסים. הלו? תקרא לכריש לטלפון. איזה מהם? כמה יש? יש כריש לבן ויש כריש מלתעות. אני לא יודע מי מהם זה... נו, זה עם הראסטות שמנגן בגיטרה ועושה הרואין ולגברים. אה, כריש לבן, רגע. חיכיתי על הקו פאקינג רבע שעה. סליחה אחי, הוא ...

מה הוא תות לעומת הנצח? שאלה אותי הילדה הקטנה עם הסנדלים הקרועים פיה היה מרוח בעסיס תותים וגם אצבעות ידיה שמלתה הלבנה עם הבטנה בצבע ארגמן, הייתה מוכתמת גם היא בעסיס החלק התחתון של שוקיה שנחשף מבעד לשמלה היה שרוט ואף מעט זב דם כפות רגליה היו מאובקות בשחור ומוכתמות בבוץ רטוב חום בהיר מה הוא תות לעומת הנצח? שאלה אותי הילדה הקטנה ונתנה בפיה חופן תותים עיניה מתגלגלות בשיטיון של ילדה קטנה שלא יודעת כלום וכל הזמן אומרים לה מה לעשות.

- בכל זאת עבר זמן מאז הפגישה האחרונה שלנו, איך אתה מרגיש? + אני מרגיש בסדר גמור, ד"ר, אתמול אפילו השקיתי את העציצים. - כל הכבוד, ואיך זה נתן לך להרגיש? + כאילו אני נותן חיים לצמח, לא כאילו - באמת. - זה נתן לך הרגשה טובה? + כן. - מה עוד? + אימצתי חתול, לא בדיוק אימצתי, נתתי לו פעם אוכל ליד הדלת שלי, ומאז לפעמים הוא בא לדלת שלי לבקש אוכל. הוא מיילל, אני פותח ומגיש לו אוכל. הוא לא פוחד ממני. ואז הוא הולך, אבל לפעמים יישן ליד הדלת. הוא תמיד חוזר. - זה גורם לך להרגשה טובה? + כן. - איך המצב הרגשי? מחשבות, לבטים, מועקות, כאבים? + חוץ מהכאב הרגיל של כח יצור חי ואדם, אני מרגיש מצוין. אני אדם צנוע, ד"ר, עבודה קטנה לא בהרבה אחריות, משכורת צנועה, קונה רק מה שצריך, גר בדירה של ההורים, (הם כבר לא אתנו,) בלי מערכות יחסים או ילדים, כי זה דורש אחריות שאני לא מוכן לה, ויש לי את הזמן השקט שלי, להבין מי אני ומה אני עושה פה, להתאזן עם הטבע. - אתה מצליח בכך? + כן. להתאזן עם הטבע פירושו להיות חלק קטן בתוך מערכת גדולה, שכוללת את הכול, מהקטן עד ה...

אל תחשוב שאם אתה אוהב, אתה תזיין אותי תקבע תור ליום שני, ותעזוב אותי אל תחשוב שאם אתה יפה, חכם, ומה לא - אני אהיה שלך אתה לא מיוחד כאן, תולעת, אצלי כולם שווים - לתחת - בסבוסה די! אני אוהב אותך רעל, חלב וסוכר. אל תחשוב שאם גרמת לי לגמור, אני אהיה שלך ואין סיכוי שאני אצא מהמוח שלך אין סיכוי, זה לא ייתכן, אני הרי אצלך בדם מחרפנת לך את המוח ומזקיפה לך בסבוסה די! אני אוהב אותך רעל, חלב וסוכר. אין סיכוי כשכשאתה מכיר אותי, לא תרצה להיות איתי אין סיכוי שתתעלם ממני או תלך לצד שני זו נוכחות נשית מטרפת שאני לא יודעת ממי ירשתי אז תעשה מה שאני אומרת, כי אין לך ברירה אחרת בסבוסה די! אני אוהב אותך רעל, חלב וסוכר.

מה היא מבקשת? את מפתחות הרכב, את מפתחות הבית, גישה למקרר, את המפתחות ללבי מה אני מבקש? את החיוך האדום שלה, את האופטימיות שלה, את השיגעון המתוק שלה, את היותה פרפר ואני, אני לא יכול לחבק אותה ולאהוב אותה, ולהגשים איתה, כי אנחנו גרים בדירות נפרדות וטוב לי שיש נשים כאלו, שלא עושות עניין כמעט מ-דבר, וחיות את הרגע עד ממש לעצמות, כי הן יודעות שבימים טרופים אלה - כל האסונות הכי נוראיים יכולים להתרחש והיא שותה בבוקר והיא שותה בצהריים, והיא שותה בערב, וצוחקת כמו ילדה קטנה, למרות שהכול נראה כמו סוף העולם היא עושה מהפרנויה חגיגה, כמו שדונית קטנה, כמו ג'וקר ממין נקבה.

תקנה לי טמפונים, היא אמרה, ואני לא ידעתי שיש גדלים, אז לא שאלתי הגעתי למדף, מלא גדלים, והיא לא זמינה מה לעזאזל הגודל של הקוס שלה? קניתי קופסה אחת מ-כל גודל, הכיס שלי יכול להרשות את זה לעצמו קניתי לעצמי ולה קונדומים משומנים ומחוספסים, לחדירה קלה ועם גירוי יתר אמרה זה שורף לי בתוך הקוס, מה, קנית קונדומים עם בנזין? זה כל-כך הצחיק אותי שלא יכולתי להירגע, פתחתי פחית בירה ואמרתי לה - לפחות עם הטמפונים יצאתי גדול. 

בתחנה הבאה יש קיוסק קטן הוא מוכר סוכריות על מקל וטופי יש לו משקאות קלים מתוקים-מתוקים יש לו סכינים תלויים על קרסים בקירות כל יום אני נוסע לשם, על רכבת מהגיהינום, אני אוהב את זה כל יום אני קונה תחמושת, לזעם שלי שמצטבר ורק גואה כל יום הוא מקבל אותי בפנים מחייכות, עם קמטי צחוק מאחורי המשקפיים, סביב העיניים כל יום הוא שואל מה אתך ומה נשמע, וממלא את הנשמה שלי באבק שריפה כל יום, ובעצם זה לא יום, זה לילה, אני עולה על הרכבת באורות הכבויים של הלב כל לילה חנויות פתוחות, מסבאות, מסעדות, אנשים מתגודדים בפתחי מועדונים כל לילה ירח נוזל וכוכבים כמו נעצים דוקרים כל לילה כמו איזה פסיכופת נוסע לחפש מזור לנפשי המשוסעת והוא מרכיב אותי על גל של מוות, בחיוך ובסבר פנים טובות כל האלימות הממכרת והאגו הגואה, מתפוצץ בי בזעם כנגד עליבות חיי אני בועט בחיות טרף, אני אוכל חלומות מתוקים כמו סוכר, של ילדות קטנות ומפונקות שישנות במיטות רכות אני מחריב כל יופי, כל אהבה וחסד, בדרך שלי על רכבת הגיהינום, בדרך לקיוסק איפה שהאבן חותכת.

גם הוא הולך, כל יום, למקווה המים אשר ליד האגם גם הוא מחלק סוכריות לכל ילד ואדם גם הוא גר בשיכונים הכי מסריחים של הים גם הוא יודע משהו על זאב ועל עורב גם בכל זאת, הוא לא צעיר, הוא יורה קשתות מעל הפמוטים הזוהרים הוא מבדק מעטפות וגם בתולין הוא מתגלגל הצידה ונעמד מול כיתת יורים כל עוד היום שלו לא נגמר - יש את האפשרות לישון, וגם להתעורר אל מיטה חמה, חולה ומזיעה, אל אור השמש המסנוור אל הצללית של האיש השומר, אל הירח האפל ש-כל הזמן נופל וזה לא ש-קל לו, ההפך, כן קל לו וזה לא שהוא מתיישר כל פעם, העקמומיות מחמיאה לו וזה לא שיש לו מה לתת, כי אין לו זה ההפך מזה, הוא מוטל על פי תהום, והילדים זורקים עליו אבנים אז מה הוא אומר? הוא אומר שזה קל וגם כבד, כי כל היום הוא רק מתרוצץ הוא אומר שזה שביר למרות שזה כואב, הלו לא כל יום יש סדק באבנט גם אם נשבר - זה לא נורא, מחר יגיע אתה, מחר היא תבוא בחזרה מחר השמש תפציע על עולם חשוך ומיוסר מחר האילם יפתיע וישמיע קולו בזמר נהדר.

לשם שינוי אני שפוי. שפוי עד העצמות, שפוי בתוך הדם. שפוי כך ש-כל מערכות החשיבה מאוזנות לגמרי. אבל כולנו יודעים שזה לא יימשך זמן רב. למעשה זה עלול להתפוגג כל רגע. בבת-אחת איזה פולס, הבזק זיכרון מודחק, ואני שוב קוקו טרללללה. הנה אני כבר מרגיש את הטירוף משתלט עליי... כן, הנה זה בא, הנה זה מגיע, לאט ושקט ושחור, כמו גלי ים בלילה. אני כבר מריח את הגוויות שלכם, כשאתם ישנים. את הפחדים שלכם אני מריח, את האינסטינקטים החייתיים. אני מרגיש את חוסר האונים שלכם, את התסכול, את חוסר הוודאות. אני ממש יכול לראות כמו בתמונה נעה איך אתם חושבים להרוג את עצמכם. והנה מתוך מערכת השיניים שלי צצות ניבים, חדים, רעבים, הם מחפשים אחר עורקים, לנשוך, ולמצוץ אל הגרון.

אז מה, את דלוקה עליי? את דלוקה לי על התחת? אבל מאמי, אני לא יודע מה לעשות אתך, את צעירה מדי, רק גמרת צבא כן, סקס יכול להיות מגניב, ולשמחתי זה לא בניגוד לחוק, אבל סקס זה לא הכול, מאמי! צריך להיות לנו מחנות משותפים! כלומר נושאים משותפים, השקפות דומות על החיים כי אני יש לי הרבה ניסיון חיים, ואת עולל, גוזל קטן כן, את עדיין לא מקומטת, והחיוך שלך מושלם והגוף שלך עדיין מריח טוב, ואין כתמים על העור אבל במצב כזה אין לך מה ללמד אותי, ואני עייפתי מללמד פרגיות צעירות כן, ברור, יש לי גם צד גדול אחד צעיר, אבל רוחי, נפשי, זקנות-זקנות, אני לא הולך להופעות, אני בקושי הולך למכולת כן, כי יש לך תיאבון גדול לחיים, ואני רוב הזמן מחכה שהימים שלי ייגמרו אז מה את צריכה אחד כמוני, שמרחם על עצמו וכבר אין לו אגו? כן, נכון! יש לגוף שלי ריח של זקנים, ומחי לא צלול ומחשבתי לא בהירה, ואין לי כוח ועצבים לפלפולים של צעירים טוב, נכון, את יפה ונבונה, ואפילו חכמה, אבל בתוכך את ילדה, ואני זקן סב שיבה. 

ילדים, בעל משפחה, אבל ברחוב יש ילדה בוכה הרחוב שלי קטן וצר, אבל יש בו מקום לכולם גם למי שטיפל בארנבת, גם למי שחלה בצהבת כל יום אנחנו נותנים אוכל לחתולים, וגם משקים את הברווזים ברחוב שלי יש ילדה בוכה, כי היא מרגישה מוזנחת, כי היא רעבה כי היא עייפה ולא נותנים לה לישון, כי ההורים עסוקים ב-לריב במקום לתת לה את מה שצריך ברחוב שלי יש מטאטא רחובות, כל היום ראשו מושפל, הוא לא מדבר, כאילו לא יודע דבר אבל בסוף היום הוא מעביר לממונים, את כל מה שקורה ברחוב באותם ימים את הרצל שמרביץ לילדים, את סוניה שבועטת בחתולים, את גברי שמכה את אשתו, את מטילדה שזורקת את בעלה מביתו את הילדים שגונבים גלידה, כי אין להם כסף לריבה את שרגא שקונה כל יום במכולת כיכר לחם וגביע גבינה לבנה, וזה כל האספקה שלו עד למחרת כשהאישה בחלון בוכה, שואל מנקה הרחובות מה קרה היא לא עונה, רק מוחה דמעה על החלון של ישראל תלוי דגל ישראל, ועל החלון של בנצי תלוי דגל בית"ר באש ובמים במכונית הקטנה, על הפגוש, מודבק דגל הגאווה, וילדים זורקים ביצים על צביקה הלולן, כי פעם הוא צעק עליהם שהם מפגרים, ומי ה...

כן, יש לה זמן, ילדים, בעל, אוכל, מקלחת אוכלת בידיים חשופות, מתיימרת לדעת שטויות, והוא מוטל על פי הבקבוק, שיכור כלוט, מתגלגל במדרגות היא אומרת יהיה בסדר, הלו לא בך בחרתי, זו רק טעות שאתך התחתנתי והיא אומרת אתה כמו כלום, חסר עבודה, חסר שליטה - על החיים שלך והיא אומרת - אלה ילדים שלי, מהרחם שלי הם נוצרו והיא אומרת - אתה לא לבד, אלוהים אתך והיא אוחזת באצבעות חזקות את האגו, ושוברת אותו לשניים חתיכות-חתיכות והיא מתרוצצת בין המטבח למרפסת, בין השירותים לסלון, בין המקלחת לחדר והיא שואלת מה יביא היום והיא כאן, אבל הראש שלה שם והוא מתיימר להבין מה מניע אותה, אבל נתקל בחומות בצורות אני הבאתי אותך לכאן, אני יכולה גם לקחת אותך לשם כאילו לא די לו, משקה אל הגרון כאילו הילדים לא מתחצפים לו, זורקים עליו סבון כאילו הוא גר כאן, אבל בתור דייר משנה כאילו לא הוא הביא אוכל הביתה עשרים שנה בעבודה במכרה והיא אומרת - הכול אודות חטיבת הביניים, אתה עוד תזכור את יחסי המין הלא מוגנים, היית נפוח כמו בלון רציתי בך לגעת, התרחקת כמו גברת טוויתי סביבך קורים, נלכדת ברשת והיא אומרת א...

קפה בבוקר והראש לא התעורר הוא מושך ת'זמן עם מוזיקה ושטויות האיש מדבר, זה לא לעניין, עוד מעט הוא ילך, ואז מה יישאר בולע כדורים עם מיץ תפוזים מבקבוק הלהקה מנגנת, היא לא גומרת, אין מוזיקה טובה יותר בנמצא כל אחד עסוק בחדר שלו, בעיסוקים שלו, כל אחד ממציא לעצמו סיבות לחיות הבן-אדם הלך לחפש הרפתקאות, הוא קם מטושטש וחיפש את הקפה קפה זה מר, לא משנה כמה סוכר תשפוך לתוכו המוח שלו נשפך מהשתייה של אתמול, אבל הוא רוצה עוד בירה, מה עוד יש לעשות הבן-אדם נולד, וכמו דג - מוציאים לו את העצמות.

הוא מתקלח, מים זורמים, על האשכים, בין פלחי התחת הוא מתקלח והוא מבסוט, כי הוא בריא והחיים טובים אליו הוא מתקלח, הוא לא יודע אחרת, זה ניקיון פנימי, של הנפש יותר מאשר של הגוף הוא מתקלח והעולם מטונף, אבל הוא מתקלח ואז הוא כמו חדש.

סילביו, יש לי אקדח ואני הולך לירות בך בגב סילביו, אני אדם נואש, ואני הולך לשחוט אותך כמו פרה סילביו, אני אדם מת ואני הולך להרוג אדם מת אתה חתיכת חרא, סילביו, לא משאירים אדם לבד לא מדברים אליו מהטלוויזיה, או דרך שירים או דרך הטלפון סילביו, אני אדם מקולל ואני הולך לירות לעצמי בראש סילביו, אניח לך לחיות, רק את עצמי אהרוג, וסלאמט' עליך ועל העולם המחורבן הזה.

שיגיונות, בובות בחול, גלי ים מלטפים, ארגזים עולים באש אני יושב שקט, אין איש לידי, אני הולך לשיכון לראות את אהובתי היא גרה בצריף, ליד מטבח היישוב, כל היום יישנה וכותבת, חוץ מזה לא עושה כלום מה את כותבת, גברת לוין, שואלים קוראי העיתון? מעל ההר, כלומר על ההר, יש אבוקה שלמה, גדולה, עגולה, שדולקת 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה היא דולקת ככה כי אמרנו לה להיות דלוקה, והיא דלוקה על שלומי המגניב שכל היום רודף אחרי מיטל המדליקה מהכיתה המקבילה שלומי המגניב הוא מומחה בשש-בש, מנצח אפילו את אבשלום שזכה בשלוש מדליות זהב עולמיות אבל שלומי לא עושה מזה כזה עניין, ובגלל זה אין לו מדליות, או גביעים, למרות שהיו יכולים להיות לו הוא לא רוצה מדליות או גביעים, הוא רוצה רק אהבה עם מיטל המגניבה, כי היא מגניבה כמוהו בגלל זה אבשלום יודע שהוא לא באמת אלוף העולם בשש-בש, וכל המדליות שלו לא שווים כלום אז ככה בשביל להרגיז הוא טיפס על ההר בשביל לכבות את אבוקת התמיד אבל שלומי עשה לו מארס ואבשלום נפל את כל ההר, ישר לתוך לוע הר געש, שבלע אותו בשלמותו, והקיא אותו שרוף עכשי...

בהמות הולכות ברחוב עם תיק וטלפון נייד עם בגדים על הגוף עם שיער על הראש יתושים מסתובבים סביב חורי ביוב בשולי המדרכות עכברים אוכלים פגרי ציפורים מתות שצפות בתוך חרא של בני אנוש אם אתה חושב שאתה אדם טוב - תחשוב שוב אם היית טוב לא היית אדם - היית מלאך פרוסות לחם צועקות ונאנקות כששיניים נוגסות בהן ולועסות את הבשר שלהן אם לאבן יש נשמה, בוודאי לפרוסת לחם הרצון "על מנת לקבל" עמלק כשהוא מדגדג לה את הבפ'נוכו של הגוף ומדגדג את שלו הדגדוג יוצר באג במוח שגורם לפולסים חשמליים משכרים אותם מכנים אורגזמה.

יש הרבה אפשרויות לחיות או למות אתה יכול לחיות ואתה יכול למות זו קשת אפשרויות בלתי מוגבלת, כי כל אחד מהן מכילה שלל אפשרויות, שמכילות גם הן שלל אפשרויות וכך הלאה לדוגמה עץ הוא חי או מת? ואבן? חיה או מתה? ונמר או חיה אחרת? ובן-אדם? ואדם? אין הבדל גדול בין חיים למוות ואין בהם ניגודיות, כי שניהם נגזרים ממקור אחד, ממנו עשוי הכול אז הוא עף מגופו אל מקומות גבוהים יותר, כי אין נסיגה בהתפתחות אז הוא משאיר את גופו כאן, לא שהגוף הוא חומר - גם הוא אשליה אז הוא זורם בצינורות קטנים, בחוטי חשמל דקיקים, ביקום החשמלי אל עולם קצת אחר אז הוא מתפתח, פורש כנפיים כמו נץ אז הוא משדרג את גופו, את שכלו ותבונתו, את חכמתו, את הרוחניות הטבועה בו, גם אם הוא מתכחש אליה.

הליקופטר, בוא אליי בוא אליי ותצבע אותי, אותי ואת ימיי בוא מהר, אל תפחד, כל יום שהולך לאיבוד, אני נשאר לבד בוא אליי, מענן ובוא תבוא תחוג אליי, אליי ואל ימיי בוא מהר, בוא בספיד, ותגרום לי להבין שאתה ואני יחיד ומחר, ישאני גל מי יודע, הנה גלים-גלים, הן זהו דג ים, אגם, נהר או נחל דגים-דגים, הן זהו דג, חכה ורשת, קרס וחוט וגם דלי, או אמבטיית מתכת מי יודע, מה ומחר, תבוא אליי ותביא לי, אהבה חופשי-חופשי, ללא מצנח על הגג צונח ונאנח חופשי-חופשי, לכל כיוון רגל, יד, תחת וצוואר ומחר הם שם, ואני, גם כן מי יודע, למה.

פישלתי בגדול, הוא אמר, דפקתי את הראש שלך בכיור, אני מצטער, פישלתי בגדול פישלתי בגדול, הוא אמר, חתכתי לך את הפנים, אני מצטער, פישלתי בגדול וה-עשה ואל תעשה תלוי מעל כל העולם, כמו הינומה לבנה של מוות וברכה דברים רעים לכאורה קורים, אבל המקובל אמר שהכול לטובה רצחו לי את הילדה הקטנה, אבל הכול לטובה בזכות העולם הזה המלא בייסורים ומוות, נגיע מתוקנים יותר לעולם טוב יותר כך אמר האיש עם הזקן, וגירד בזקנו הלבן תראו אותי, הבורא מצדי יכול לעשות איתי מה שהוא רוצה אין בחירה חופשית חוץ מיראת השם יד האלוהים חתכה לי את הפנים יד האלוהים רצחה את בתי הקטנה יד האלוהים אומרת שהכול לטובה, אנחנו לא מסוגלים לראות, לשמוע ולהבין חשבונות של מעלה בקלף המוות אדם חופר ב-ליל חורף את קברו הרבה בוץ, אדמה כבדה, והוא מטורף ומזיע כמו סוס בקלף המוות אדם רוצה להיכנס לחור באדמה ולקבור את עצמו חי הוא יפיל את כל תלולית הבוץ על עצמו בפנים כשעל ראשו שקית פלסטיק קשורה אישה, ילדה בפנים, עולה למגדל המים בקיבוץ ופורשת כנפיים היא עפה מעל כל המרחבים, אל עולמות אחרים אנשים קטנים יימצאו אותה מתה...

יום חמישי על המרפסת, הולך סביב החדר לישון ולקום ואין מה לעשות, הולך סביב החדר אותם שירים 24/7, הולך סביב החדר לא יכול לשבת או לקום מהכיסא, הולך סביב החדר אם יש זמן להרגיש בן-אדם אם יש פתרון לתחלואה שמתפשטת בגרון אם זה לא סוף העולם אני הולך ומתכלה כל יום ויום אני מרגיש קטן יותר עכברושים רוקדים ברחובות סביב חליל הקורונה, שמשליך אותם לנהר והלילה עצום והלילה נורא, אין פתרון לבדידות הנוראה אני עומד, אפילו לא עץ גבוה, אלא עץ שנגדע מוכן למות או לחיות, זה לא משנה, רק שיהיה פתרון למצב הביניים הנוכחי.

כמו כולם, נפלו שלהבות ברקע הכתום עצים עלו באש ואיתם בני-אדם הירח הפצוע דימם כל הלילה כולו על השדות ואנשים בריאים ומתנשאים הפכו חולים קיבלתי אותם במאור פנים - ברוכים הבאים למועדון שנים אני לבד בבית, עכשיו גם אתם שנים אני חולה, עכשיו גם אתם שנים אני פוחד, עכשיו גם אתם שנים שאני טוען שאין מה לבנות ולעשות ולתכנן ולקוות במערכת מקלקלת של החברה, ועכשיו המערכת כה מקולקלת שהיא קרסה מה תעשו עכשיו? מה תקנו? איפה תעבדו? על מה תסמכו? אפילו לחבק אתם לא יכולים כל המערכות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות קרסו נשארתם עם הזין ביד הבאתם ילדים שאי-אפשר להאכיל, בניתם מעמד שלא שווה כלום האדון כתב ספר או שניים ואף-אחד לא קורא אין מונופולים יותר ואין מעמדים פוליטיים מזויפים עכשיו, כולכם, חיים כמו שאני הייתי חי 20 שנה עכשיו, כולכם, חולים כמו שאני הייתי חולה עשרים שנה עכשיו, כולכם, פוחדים כמו שאני פחדתי עשרים שנה עכשיו, כולכם, נרדפים כמו שאני הייתי נרדף כל חיי זו לא שמחה לאיד, רק אמרתי לכם ברוכים הבאים למועדון, סוף-סוף אני לא לבד.

כמו נקמה, איש מזדקן אקדח על המותן, אבק שריפה באצבעות כמו עננים כחולים בתוך שמיים לבנים כמו פרחים פורחים בוערים כמו חרב שננעצת בסלע ככה היה לו כואב, פה ופה ופה ככה הרגשות הכלואים הכאיבו כמו סכינים וכמו אבנים ככה הוא הרגיש כלוא בתוך גופו, בתוך מוחו ככה הוא היה אסיר של עצם קיומו והוא פרץ מרחבים, אבל הוא תמיד אתו והלילה שקט, שום ציפור ירח נע בוואדי, עלה נע.

עוד שיר אחד לפני שנתעלף על שמש ירח, על ליל חמסין מאוורר רצפה שולח מוזיקה קרה צוננת לפרצופים קודחים העולם מלא בשלכת של ייאושים נושרים עלה ב-צל הזית, גג אדום עומד איתן רוח מתעופפת בשעות ערביים, בעצלתיים מתנהל הרחוב כמובן הוא מת על הירח, ועל חום האוויר העשיר בחמצן הוא אוהב שבעתיים, גם את זו וגם את זו את טניה הרוסייה, את סלי האתיופית את אפרת האשכנזייה, את לימור העיראקית את תמי הספרדייה, את איילת שהיא מיקס צברי את הדלת של החבר הטוב, למרות שהיא סגורה, את החתול הלבן על המדרגות, שתמיד מברך אותו לשלום אבני המרצפת של המדרכות צבעוניות, וקונפטי עף באוויר אורות הנאון חזקים, צבעוניים ומסריחים, אבל זה סירחון מתוק אבנים בכיס, שקדים וצימוקים, גרעינים שחורים, טפסים של לוטו-טוטו אנשים אוכלים פלאפל, שווארמה, מעורב, פרגיות אנשים קונים עוגיות ואין דרך לדעת אם את רצינית ואין דרך לדעת אם את תתהפכי ואין דרך לדעת אם תמיד תאהבי ואין דרך לדעת מה הוא ירגיש מחר אבל היום בערב, עם הבירה, סיגריות חזקות, עשירות ושמנות, מוזיקה מזרחית שמחה והרבה מתוקים וריח גוף מסריח - הוא יודע שהווה...

יושב בתקופת סוף העולם מעשן סיגריות בשרשרת שומע מוזיקה טובה לוגם בירה אנשים בודדים הולכים בחוץ כאילו כל רגע עלול להתקיף אותם נמר התקשורת כמו תקשורת נאחזת בכל מה שיש וזורעת היסטריה אולי זו אכן אבן מתגלגלת, בה כל יום גרוע יותר, אבל בסוף זה ייגמר, עם מקסימים 2 עד 4 אחוז מתים בעולם אולי אני אהיה אחד מהם, או אדם שאני מכיר האיש עם הזקן לא לקח כבד - זה קשה, אבל לא סוף העולם ממילא הם היו מתים מתי-שהוא האיש עם הזקן הסביר שלטבע יש חוקים שמאזנים אותו וכשהחוקים מופרים - יש תגובת נגד למען איזון מה שהפר את האיזון זה האגו ומאבקי הכוח של האנשים ניצול, השפלה, ביזוי, פגיעה, מלחמות, רצח, אונס האגו קיים - אבל הוא לא אמור להיות על חשבון הזולת, אלא לטובת הזולת, על-ידי השתמשות באגו כדי ליצור את ההפך ממנו - אלטרואיזם למה דרוש אלטרואיזם? למען טבע כללי אינטגרלי כל אחד עושה את שלו - ומקבל מהשני משלו, בלי לקבל יותר מהדרוש ובלי לנצל כדי לקבל יותר כמו סימפוניה של כלים כל כלי ותפקידו - ביחד סימפוניה יפהפייה אבל העולם מתפוצץ מאגואיזם, כל אחד רוצה יותר על חשבון השני כיצד ז...

"אז אני אבוא בלילה לישון אתך," "בסדר," נפרדתי ממנה, היא הלכה, וסגרתי את הדלת. מה עושים בבית עכשיו לבד? קודם כל שמתי האבי מטאל במערכת הסטראו המשוכללת שנשארה לי מהתקופה שעוד מכרו מערכות סטראו. אחר-כך פתחתי ערק ושתיתי נקי אבל עם קרח. קיבלתי ראש. רציתי לקצוץ ציפורניים, אבל לא הייתה לי סבלנות לזה, אז כרתי את כל אצבעות הרגליים. אחר-כך אמרתי אני אדפוק ת'ראש בקיר בשביל לסדר ת'רהיטים, בראש. זה עשה אותי רעב, אז הדלקתי את הכיריים החשמליים וטיגנתי חביתה. לא היה לי כוח לאכול אותה, אז שמתי אותה על הראש ודחפתי אותה לתוך האוזניים, הנחיריים והעיניים. ובגלל שהיה קר, הצמדתי את לחיי אחת אחרי השנייה אל הכיריים החשמליות. זה עשה לי זקפה, אבל לא רציתי לגמור, אז שברתי את הזקפה. זה עשה לי כאבים מטורפים, אז כרתי את הזין והשלכתי לאסלה. הביצים כאבו לי מזה, אז פתחתי את שק האשכים בסכין יפנית והוצאתי את הביצים החוצה. הנחתי אותם על השולחן. עדיין הייתי רעב כי לא הצלחתי לאכול, אז פתחתי את הבטן ודחפתי אוכל בכוח לחור הפעור באזור הטבור. התמסטלתי לי בכיף מה...

- מה שניצל עושה? + הוא משקה את הפרחים - אבל עכשיו חורף + מה אני יודעת - למה מכנים אותו שניצל? + כי דפקו אותו כל החיים - אבל היום קונים שניצל בלי לדפוק + כן, אבל אתה יודע, צורת ביטוי נשמרת - מה השם שלו באמת? + אף-אחד לא יודע - אז איך אני אקרא לו? + שניצל - הוא לא ייעלב? + להפך, הוא אוהב את השם הזה - טוב, אני ניגש אליו + למה? - לשאול אותו משהו + טוב... - למה, הוא מסוכן? + לא, בכלל לא - אז מה הבעיה? + אין בעיה - טוב, 'חכי רגע, אני ניגש לשאול אותו >>>>>>>> - היי, שניצל, מה, אתה משקה? + אני לא משקה, אני שניצל.

יש לו ברגים בראש בגלל זה אנחנו קוראים לו פרנקנשטיין... אבל אנחנו אוהבים אותו, אז נתנו לי שם חיבה - פרנקי ילדים צחקו עליו אמרו לו - "לא חסר לך אף בורג בראש" זה אכזרי, הם קיבלו מאתנו מכות האמת שזה לא ממש ברגים, אלא מסמרים אנשים רעים מאוד עשו קנוניה, ודפקו לו מסמרים בראש באקדח מסמרים מאז הוא לא יכול לחשוב, הוא גם בקושי מדבר אבל עדיין נשאר לו לב זהב ותודה לאל הוא יכול ללכת ושולט על גופו אפילו הזין עומד כש-סוניה הכושית... סליחה, הקוסית, גילתה שהזין שלו עובד - היא שמחה מאוד בהזדמנות הראשונה היא מצצה לו כמו שואב אבק בהזדמנות השנייה היא כבר שכבה אתו וזה שימח אותו מאוד הוא אמר לה את זה ואמר שהוא שמח על הפעם הראשונה ומקווה לעוד פרנקי היה אומר לה את זה בכל פעם והיו הרבה כי פרנקי תמיד היה שוכח אחרי 12 שעות שהוא שכב איתה העובדה שפרנקי היה שוכח - דווקא מצאה חן בעיניי סוניה כי פרנקי תמיד היה מתלהב כמו בפעם הראשונה הוא כל הזמן היא טוחן אותה ומוקיר אותה ומכבד אותה ומפנק אותה וסוגד לה ומעריץ אותה כאילו מעולם לא ראה אותה עירומה מצד אחד זה הצחיק את סוני...

הכול מסתובב, חוזר ושב, בלי קשר! אין קשר! 'קח מהר את מה שחסר, כי אולי מחר לא יישאר, הקשר! אין קשר! עולה ויורד ללא מצנח, מסתבך ואוכל לבד... כסף, כסף, כסף, אוכל לי את קצה היד כסף, כסף, כסף, בא וממלא ת'בנק אין קשר, אין סיבה, אין אהבה ואין תקווה אין אוכל, אין אהבה, לא בתל-אביב ולא בהודו השכנה (אגב, הודו היא באמת שכנה. זו בחורה צעירה ובלונדינית, די טיפשה, שקוראים לה הודו. פעם קראו לה יפעת, אבל היא נסעה להודו הארץ, דפקה את הראש, וכשחזרה לישראל החליטה שהשם שלה הודו. ברור שכולם הרימו גבה - אבל זו זכותה. היא גרה קומה מתחתיי.)

הרחוב היה ריק. ראיתי את הדרך מתקדמת עד הגן הציבורי והכיכר במרכזה. גם הגן הציבורי והכיכר היו ריקים. צבועים לבן על האספלט השחור. הנפתי את מקלי והלכתי בעזרתו לכיוון הגן, כשאני מביט סביב ומשתהה היכן נעלמו האנשים. אמרו לי שהייתה מלחמה אכזרית בין מדינה בשם קורונה לבין שאר יושבע תבל והמדינה הקרויה קורונה ניצחה, ומחקה את רובה המוחלט של האוכלוסייה בעולם. אני לא ידעתי את כל זאת עד שסיפרו לי. שנים הייתי בבית לבדי, לא ראיתי טלוויזיה ולא שמעתי רדיו, גם באינטרנט לא השתמשתי, ולכן לא הייתה לי אפשרות לדעת. הייתי עסוק בכתיבת זיכרונותיי במיטה ובשינה, וגם באכילה וצרכי קיום שונים. כאילו שלמישהו אכפת מהזיכרונות שלי. לאף-אחד לא אכפת, אבל היה לי כיף לאונן על העבר, זה עשה לי לגמור. ברגע שכתבתי את המשפט האחרון ואת המילה האחרונה וקבעתי נקודה בסוף משפט - החלטתי לצאת לרחוב לשם שינוי כדי להזכיר לעצמי שיש עוד אנשים ואני לא היחידי ביקום. בדרך על המדרגות פגשתי את סוניה השכנה שהזדקנה נורא וגם שכבנו פעם אחת לפני הרבה מאוד שנים ברגע של בדידות הדדית רגעית, אבל לא דיברנו על זה, הנושא הביך אותנו. היא פגשה אותי במדרגות, היא...

מה אתה עושה, לעזאזל, עם המוג'ו שלך? אני מחפש אותך בכל מקום, גם מתחת למרצפות, גם בכוכבים אחרים, אין לי מושג לאן הלכת ולמה, למה לעזאזל אתה אבן מתגלגלת? שנים בפריז'ר על קרטיב קרח, מחפש את הנשמה האבודה שלו במסכים ממוחשבים קופידון הזהב רע אליך, למעשה הוא מתעב אותך והוא גם תחמן לא קטן, נותן לך ללכת שולל אחרי אהבות ריקות ושוטות היא הייתה חולה, אמרה שהיא רוצה לראות אותך מחרבן אתה יושב על האסלה, דלת פתוחה, היא מדברת אתך, אתה מדבר חזרה, ובאותו הזמן... השתילו לך סמים בדירה כדי להפליל אותך השוטר האמין לך שזו הייתה הפללה אנשים מדברים אתך, על מה בדיוק ואתה לא יודע שהם שוטרים בחורות מזמינות אותך לאורגיה ואתה מוצא את עצמך מופיע בסרט כחול סמים, רעלים והיפנוזות ואחרי זה שואלים כאילו בתמימות - "למה אתה ככה?" משקמים את האמון שלך באנשים, כדי שיפגעו בך שוב אומרים ש-כן, זה היה ככה, אבל זה השתנה והם יודעים הכי טוב בשבילך לבסוף דבר לא משנה, לחיים אין משמעות אין פחד מוות אין סיבה לתכנן דבר - כי מי יודע מה יוליד הרגע הבא אסור לבטוח באף איש או אישה, כי פ...

היא מקריאה טקסט נורא מוזר וחכם ועצוב ואני אומר מה את מקריאה לי זה, מה לי ולזה אני רוצה לשמוע את דעתך, היא אומרת והיא נראית מוזרה בעצם זה אני שקראתי את הטקסט, בזמן שהיא מסתכלת עליי בעיניים כמו מסמרים למה אני צריך לקרוא את זה? מה זה? תקרא, אני רוצה לדעת את דעתך אני אומר לה שמחבר הטקסט הוא חכם מאוד, אבל למה הוא כותב דברים כאלה עצובים? אם הוא היה חכם הוא לא היה עצוב מה יש לו, אתה חושב? הוא כלוא בתוך בועה, אני אומר לה, בתוך עולם תעתועים הוא משתמש הרבה בדימויים שברורים רק לו הם יפים מאוד, אבל לך תדע ל-מה הוא מתכוון מה אתה חושב? היא שואלת הוא לוקח את החיים כבד מדי, רציני מדי מה קרה? הוא ראש ממשלה של העולם? למה הוא נושא את כל משקל העולם על גבו? לא יודעת, היא אומרת, והיא מוזרה אתה יכול לקחת את הטקסט אתך מה אני אעשה בו? אני לא רוצה אותו קח, שיהיה לך לא רוצה אותו, הוא מפחיד אותי טוב, אני אשאיר אותו לעצמי כשהראש נפתח ותאי המוח הרדומים התעוררו, הבנתי שאני כתבתי את הטקסט הזה, לפני שעשו לי היפנוזה והשכיחו ממני הרבה דברים איך היא יכולה להסתכל לי בעיניים, לתת לי לקרו...

הורסים לי את המדינה אויבים מבית לאף-אחד לא אכפת אם תתאבדי בגלל זה לאף-אחד לא אכפת אם לא יהיה לך מה לאכול אם לא תהיה לך אפשרות לעבוד או ללמוד, אם מחבל יפגע בך וישחית את פנייך, עד שאף גבר לא יתקרב אלייך, ותראי את מבטי הסלידה ממך מאנשים זרים הורסים לי את המדינה אויבים מבית ולמרות זאת הם אומרים שהכול טוב ואת צריכה להתחתן ולהביא ילדים לא יהיה לך איך להאכיל אותם הבן הקטן שלך יירצח בפיגוע דריסה בעלך שיעסיק ערבים במטע, כי למה לא, יקבל להב גרזן בראש מפועל ערבי ממורמר לא יהיה לך כסף לשלם שכר דירה ולאף-אחד לא יהיה אכפת שאין לך מקום אחר לגור הורסים לי את המדינה אויבים מבית ואומרים לעצמם שזה הדבר הנכון מי מהם יבקש ממך סליחה? אף אחד ואחת. 

עץ גדול, רב ענפים, עבה גזע, חזק ובעל שורשים עמוקים נקצר על-ידי רכב מנסרה ענקי העץ ועוד רבים כמוהו ועכשיו בונים מחשבים מעץ וטלוויזיות מעץ וגם מקררים, תנורים ומכונות כביסה כל הקירות עשויים עץ וגם הרצפה והתקרה קולטי השמש עשויים עץ וגם הדליים, הסמרטוטים, הבגדים ונעלי הבית הגרביים עשויים עץ וגם הטלפונים רק האוכל לא עשוי עץ, הוא עשוי מתוצרת העץ. 

היי, אדון קלונקס, תשיר שיר בשבילי, אני לא רוצה לשתות והמוח שלי פשט את הרגל היי, אדון קלונקס, תשיר שיר בשבילי, אין לי על מה לחשוב ולא בא לי כלום יש לי זיכרונות שאני לא זוכר ורגשות שאני לא מרגיש יש דברים שעשיתי ואני לא יודע למה יש דברים שאעשה וכולם נראים לי מראש טעויות אני לא סובל קהל, אין לי עם מי לדבר אני לא מבין את כל הדברים המטומטמים שאנשים אומרים שינוי קטן הוא שינוי גדול בשבילי הראש רץ בספיד, אבל החיים מתנהלים בעצלתיים.

שיבולת טינופת שועל יבלות רימות בכף הרגל מתפצחת לעתים, כמו גרעיני תירס שרוצים להיות פופקורן נופלת לפעמים, מתבדחת לעתים, שואלת שאלות שהיא יודעת את התשובות עליהן, רק בשביל לבדוק אם השני יודע ומה הוא חושב שהוא יודע יש לה ארנבות במקרר לא אמתיות, עשויות שוקולד, קטנות, חמודות, קשות מהקור היא שוברת את השיניים הקטנות שלה עליהן כשהיא גומרת לאכול - היא תמיד מקיאה, כי היא רוצה להישאר רזה כשהיא גומרת לאכול - היא בכלל לא מתחילה, כי היא לא מבשלת לעצמה בנויה שרירים חלשים שאין להם אנרגיה בנויה עצמות שבירות שאין להן סידן יושבת בחושך רדופת שדים וממסטלת את עצמה למוות כזו היא האישה שכמה שהיא ניסתה - היא לא מצאה אחיזה. 

איזו יפה היא... אני רוצה למצוץ את אצבעות הרגליים שלה איזו חכמה היא... אני רוצה למצוץ לה את המוח מהראש איזו חתיכה היא... אני רוצה לפחלץ אותה איזה עיניים יפות יש לה... אני רוצה לעשות מהן עגילים איזה שיער רך ונעים יש לה... אני רוצה ליצור ממנו ספוג רחצה איזה ישבנים סקסיים יש לה... אני רוצה לטגן אותן ולאכול איזה פטמות מגרות יש לה... אני רוצה לתלוש אותן בנשיכה - גבר אלים. + אני לא גבר אלים! - אתה כן! איזה מן דברים חולניים אתה רוצה לעשות לי! + אבל זה בגלל שאני נמשך אלייך! - אני לא רוצה שתימשך אליי. + אבל אני אוהב אותך! - אתה לא יודע מה זאת אהבה, מעולם לא אהבת איש או אישה. + אז איך זה שאני מסיע אותך לכל מקום? - כי אתה הרכב שלי. (אחת ממציאה שיחות דמיוניות עם הרכב שלה)

ראיתי אותה יוצאת מבית לא מוכר גבר זר ליטף אותה בפתח לפרידה חפן את ישבנה ונישק אותה נשיקה עמוקה אמרתי אני ארצח את הבת-זונה! ראיתי אותה יושבת על חוף הים אנשים זרים ניסו להתחיל איתה, היא התעלמה מכולם הייתי גאה בה ניגש אליה אחד שרירי וחתיך עם תחתונים קטנים צמודים מאוד הוא דיבר איתה וראיתי אותה בוהה בחבילה שלו שבלטה מבעד לתחתונים היא נתנה לו למרוח עליה קרם שיזוף, וזה כולם יודעים מה אומר אני ארצח את הבת-זונה! נהג המונית סיפר לי שהוא הסיע אותה איזו מקריות, בחורה מאותה הכתובת כן, נראית ככה וככה, אבל לא היה לה כסף אז היא מצצה לו בתמורה במקום לשלם אני ארצח את הבת-זונה! אבל כשהיא לפניי, במלוא עוצמת יופייה ותבונתה, אני סולח לה על הכול, כי אני אוהב אותה משהו בן-זונה אני רוחץ לה את הרגליים, אני מסבן לה את הגב אני עושה לה נעים במנוש עם הזין ועם הלשון כמו כלב היא המלכה שלי כי כשהיא ככה לפניי המלוא תפארתה אני סולח לה על הכול אני אומר לה תעשי מה שאת רוצה ואני אעשה בשבילך מה שאת רוצה את רוצה אני אביא לך גברים גם אסתכל ואעשה ביד תוך כדי אם זה מדליק אותך ככה זה נשים ...

- בוא כבר! + לא יתחילו בלעדינו. - אבל אני רוצה שיתחילו! + לא במוזה שלי. ציפורים עפים, יונים שרים, יונות שרות, אנפים עפים ואנפות עפות למה לג'ירפה יש צוור ארוך? + כי היא רצתה להיות גבוהה. - גבוהה בשביל מה? + לאכול המעצים. - למה היא לא מטפסת כמו קוף? + כי היא ג'ירפה. - שתנער את העץ. + אין לה שכל לזה. כן, הוא מוטל מסטול, מעשן גראס ושותה ערק במיץ תפוזים אני אמרתי לו לך לחברה שלך, היא רוצה אותך + אבל היא זרקה אותי. - היא רוצה שתרדוף אחריה. + אני לא רודף, רודפים אחריי. - מי רודף אחריך? + שדים. טוב, אם הוא לא רוצה את חברה שלו שהיא כבר לשעבר אני אקח אותה בשביל לפמפם אותה כי יש לה גוף משגע וחיוך מתוק וגם שכל ויופי לא חסר + תטחן אותה כמה שאתה רוצה, אני מרגיש מספיק נדיב לזרוק לך שאריות - אתה קורא לחברה שלך לשעבר שאריות? + בטח, כמו גרב מסריחה שפושטים וזורקים למכונת הכביסה תעשה אותה, היא תתאכזב ממך, ותבוא אליי על ארבע והוא מחייך - בן זונה, ככה לא מתייחסים לאישה! + היא לא אישה, היא שרמוטה - אני אוהב שרמוטות + גם אני - זכותן להיות נשים ונשיות ורוצות...

ביודעין מגרד לה בעיר, מתחת לסוודר, מתחת לחולצה היא מגרדת, היא חופרת, הגירוד לא מניח היא אומרת זה סימן שמישהו חושב עליי, ולא דברים טובים מישהו במחלקה סגורה לעבריינים אלימים משוגעים, מדליק סיגריה בפתח בית המשוגעים, מסתכל על כרי הדשא הרחבים, ספוג תרופות כימיקליות ומכות חשמל, חסר אונים מהיפנוזות, חלומות ומחשבות שווא ותעתועים וחושב עליה מה יקרה כשהוא ישתחרר ואלו לא מחשבות טובות אם לקחת את כל גודל המחשבות, אלו סרטי אימה של גדולי יוצרי סרטי האימה בהיסטוריה ולא רק אימה, גם זוועה ודם, הרבה דם, וגם טירוף מישהו חושב עליה במחלקה הסגורה, הוא שכב איתה פעם ובילה איתה יומיים והחליט שהוא מאוהב בה, היא הבין שזה לא מוצא חן בעיניה הוא יצא למסע צייד לקטוף את לבה בכוח ונעצר על-ידי הטירוף שלו ורשויות האכיפה סרטים רצים לו בראש מה הוא ייעשה כשהוא ישתחרר כשהוא יגרום לאנשי הצוות פה להאמין שהוא שפוי מספיק, שהוא חזר למוטב מגרד לה ביד, מתחת לסוודר, מתחת לחולצה הגירוד לא מניח, הוא משגע את הנשמה, והיא אומרת שזה סימן שמישהו חושב עליה עכשיו ואלו לא מחשבות טובות

הייתה אישה אחת שהלכה לבקר את הקבר של בתה התינוקת. בתה התינוקת מתה בעריסתה בת שלושה חודשים, וזה קורה, מוות בעריסה, אמר הרופא. ליד הקבר של בתה התינוקת - היה הקבר של בעלה לשעבר שמשום-מה התעקש להיקבר ליד בתו. היא לא אהבה את זה, אבל הוא התעקש, וכתב בכל מקום לפני שהוא מת, ולא נוטים לסרב לאיש מת. אז האיש הזה, שהיא התגרשה ממנו בסלידה אחרי שבתם נפטרה, שתול ממש ליד התינוקת החמודה שלהם, ולא מגיע לו, כי הוא היה אלים ואכזר וטיפש, והוא לא צריך להיקבר ליד מלאך כמו בתם. אז היא הביטה בקבר שלו בשאת נפש, ואפילו ירקה לו על המצבה, ואז הלכה לקונן על התינוקת הקטנה שלה. ילדה קטנה, עיניים סקרניות, מלאות אור, בדיוק ההפך מהאבא השפל שלה. היא ישבה ליד הקבר של בתה התינוקת, הוציאה ספר קטן מתוך התיק, וקראה לילדה התינוקת שלה סיפור ילדים. על נסיכה כלואה במרומי מגדל גבוה, ועל המגדל שומר דרקון, ועל אביר שמאוהב בנסיכה ומנסה להציל אותה. לפתע היא שמעה חריקה והביטה סביב אם יש עורבים, אבל לא ראתה עורב אחד אפילו. אז היא המשיכה בסיפור. החריקות גברו, והיא חשבה שאחד העצים הסביבה נסדק ועומד ליפול, ואז העיפה מבט על המצבה של בעלה ל...

בחוץ בקור, הופך בודד, מזדקן, מרגיש מנוכר לחיוכים הזולים אל תעזור לקבור את האהבה, אל תיכנע ללא מאבק יושב עירום ליד הטלפון, ממשש את החומה, האם תעזור לי לסחוב את האבן? תפתח את לבך, אני בא הביתה אבל זו רק פנטזיה החומה גבוהה מדי עד שלא רואים את סופה כמה שהוא ינסה - הוא לא ישתחרר ותולעים אוכלים את מוחו שם בדרכים, עושה מה שאומרים, מאחורי החומה, עושה בועות בחורים אל תגיד לי שאין דרך הביתה ביחד נעמוד ונתפוגג לערפל.

אחיך אמר שנלך לטייל בשמיים הכריות רכות כשאת שוכבת אין שום שאלות, אני יודע - הנאמנות שלך לא אליי, אלא לאל למעלה אבא שלך פורע חוק, חי על רכבות הוא לימד אותך לקטוף כותנה ולהשחיז להבים הוא ראה את ממלכתו הופכת לאפר קולו המתייסר צף באוויר כשהוא שותה אחות שלך רואה את העתיד כמו אמך ואת מעולם לא למדת מצפון, אין ספרים במדפים קולך צלול כמו זמרת בינלאומית, אבל לבך שחור ודומם ומסתורי כמו מעמקי האוקיינוס.

מאמי, אני רוצה לגעת בך אני רוצה לצוד אותך אני רוצה לדפוק אותך, אני רוצה להרגיש אותך בעצמות אני רוצה לקרוע לך את הנשמה תשוקה, אני רעבה אני מקווה שתאכיל אותי איך אתה רוצה אותי? מאמי, אני רוצה לשבור אותך אני רוצה להשליך אותך מהבית, אני רוצה לפגוע בך, אני רוצה להרוג אותך, אני רוצה להשאיר אותך מדמם על הרצפה תשוקה, אני רעבה אני מקווה שתאכיל אותי איך אתה רוצה אותי? אני רוצה להרגיש אותך, אני רוצה הכול.

ביליתי זמן בבתי הזונות בעיר. נשים יפות מאוד ומושחתות מאוד, עם פה מלוכלך וראש ערמומי וחרמני. ברור שהן ניצלו אותי והן ניצלו אותי היטב. אני ידעתי שכך יקרה, אך נתתי יד ביודעין ובהכרה מלאה לכך שהן ינצלו אותי. הייתי חלש מול יופיין ומול תאוות הבשרים שלי. משם שכרתי חדר בטברנה והשתכרתי כמה ימים, ואז הלכתי לתפוס סוטול במאורת אופיום. וכשאני כמו ספוג, ספוג אופיום וחלומות תעתועים נעימים, הוא בא, רב פקד כץ, ואמר מקרה רצח נוסף של זונה באחת הסמטאות של העיר הישנה, בוא תחקור. לא יודע למה אני, למה דווקא אני, את כל המקרים הכי מטונפים הוא נותן לי. אבל לא שאלתי שאלות, הכנסתי את עצמי למקלחת קרה של רבע שעה, וכבר התלבשתי ויצאתי לרחובות. לקחתי ריקשה לעיר הישנה וסרקתי את מקום הרצח. אישה יפה, אבל מבוגרת מאוד, נחתכה נקי מהקורקבן עד הצוואר, חסרים איברים כמו כליות, לב וכבד, ניכר שזה נעשה על-ידי מקצוען - כלומר אחד שחתך אנשים בניתוחים או בעלי חיים בסטקיות, וזהו פחות או יותר, לא הבנתי איך רצו שאפתור את זה. סרקתי את הסביבה לחפש רמזים, ומצאתי זלזל של ענבים. זה היה גם בזירת הרצח הקודמת וגם בקודמת לה, וגם קודם. שאלתי בכיכ...

בדרך אל התחתיות, ישבתי בבארות אפלות עלים ארוכים ירוקים הטילו צל, ריצדו בשמש, גבוה מעליי העולם נפתח אל כל העושר והאושר של הטבע, גבוה מעליי בהיותי מוטל בבארות תחתיות, לא ניתקתי את מבטי מכחול השמיים, מ-אור השמש הבחנתי תמיד בעלים הארוכים הירוקים, שכמו זהרו בנצנוץ השמש.

בדרך אל האנושיות אני גומע מרחקים רבים בשלוק אחד בדרך אל אני נופל בתחתיות בורים הם לא מרחמים מערבבים חושך ואור אומרים אתה חילזון ענפים עבים, עלים ירוקים נאכלים עננות לבנות של שמיים בדרך אל הגורל שלי מבקש עצה מאיש עם זקן בדרך אל המוות שלי אני מוטל עייף, שיכור, חסר אנרגיית חיות בשרים על האש, גורל עיוור הילדות טובעת בזיכרונות מודחקים כבש בדיר, פרה ברפת מטפס על עצים בכלוב כמו קוף שיניים בתוך הפרי והבשר, עיניים עצומות לרווחה פתאום הטלפון צלצל.

בלי בושה, בלי בגדים, עפה לאיים רחוקים מתגשמים משאלות, נגוזות אחרות, היא ילדה גדולה לכל הדעות רצה כדי להספיק רצה בגשמים ובקור רצה יחפה עם עיניים בוערות אבל משום-מה אף-אחד לא מחכה לה בשום-מקום ילדה קטנה, לבושה ארוך, צעצוע של השטן בדרך לאף-מקום, לא יישנה צופה בלילה במיטה ארנבות ניצודות לעת לילה, בין ערב ליום מפלצות בוחשות קדרה זה עולם רשע היא בוכה.

הוא שלף את הזין הענק שלו מתוך המכנסיים שיחק בו, העמיד אותו, ושאל אותי אם אני נהנית לראות אמרתי ש-כן הוא היה מרוצה הוא ליטף את הזין הזקוף שלו בעדינות-בעדינות, תוך שהוא מלכסן אליי מבטים את רטובה? הוא שאל אמרתי ש-כן הוא היה מרוצה העמיד אותו חזק וארוך ועבה וליטף אותו לכל אורכו מהפה שלי נזל ריר, כמעט, בלעתי רוק, הוא הבחין בזה את רוצה אותו בתוך הפה שלך? הוא שאל הנהנתי לחיוב בהתלהבות, הוא היה מרוצה אז בואי, מאמי, אמר, קחי אותו בפה שלך התקרבתי, הזקפה האדירה עמדה גאה וחצופה מול פניי, שלוחת רסן ליקקתי עליה בשפתיי ולשוני קדימה, את יכולה יותר, אמר לי בחיוך חייכתי, הוא כל-כך מבין אותי הכנסתי את הזקפה האדירה לתוך פי - ונתתי ביס. 

גם אם בא לך קרמבו... מה תעשה? לא מוכרים קרמבו בשכונה שלנו ובכלל, לא בעיר שלנו למה? כי זה לא חוקי ראש העיר החליט שזה לא בריא לתושבים, אז לא מוכרים קרמבו הוא תירץ את זה בהמון תירוצים, על בריאות, מוסר וחוסן גופני, נפשי וחברתי, אבל האמת היא, ולא כולם מבינים, שראש העיר אסר מכירת קרמבו בעירו, כי הוא פשוט לא אוהב קרמבו! ולכן הוא לא רוצה שאף-אחד יאכל קרמבו ברור, ברור, מייצרים קרמבו במחתרת, כי אנשים רוצים קרמבו ומוכנים לשלם על זה הרבה כסף והעבריינים? הם לא עבריינים, הם רק מספקים לאנשים מה שהם רוצים, מה שבעלי השררה הצבועים מונעים מהם מכוח הסמכות שלהם אז הקרמבו חוגג במחתרת, העבריינים לכאורה מתעשרים, יש ירידה במוסר ובאמון הציבור בנבחריו ומלחמות הקרמבו הגיעו עד בתי המשפט ועד בית הסוהר ויש אנשים מתים, כי יש מלחמות דמים בין יצרני הקרמבו המחתרתיים, על הפרנסה שלהם וכל זה למה? כי מישהו החליט שהוא לא אוהב ולא רוצה קרמבו, אבל ההמון חזק יותר והוא רוצה ומקבל קרמבו, בדרכים לא חוקיות.

אימא שלו הייתה שרמוטה, אבל הוא לא היה שרמוט. הוא רק רצה ללכת לבית הספר וללמוד כמו ילד טוב בשביל שייצא ממנו משהו. הוא היה מתעורר עם שעון מעורר, רוחץ פנים, מתלבש, מכין לו משהו לאכול. ויוצא עוד לפני שאימא שלו התעוררה, כי לאימא שלו לא היה אכפת מכלום, אפילו לא מעצמה. הוא היה שקט מאוד בכיתה, אבל למד היטב והקשיב היטב ופתר את כל התרגילים ועשה את כל העבודות. וכשהיה חוזר הביתה אחרי הצהריים, אימא שלו אפילו לא ידעה איפה היה, והיא לא שאלה והוא לא אמר. בבית הספר ילדים ניסו להוריד לו את הערך העצמי, שהיה נמוך ממילא. הבנות היו מתנהגות כלפיו בהתנשאות ובחוצפה, והבנים ניסו להראות לו שהם יותר גברים ממנו, ויותר חכמים ונבונים ממנו, ויותר טובים ממנו בכל דבר. הוא היה מביט בפנים המתריסות של הבנים והבנות, העזות מצח והחצופות, ושותק. והם פירשו את זה כחולשה, והיו מחייכים לעצמם, כמה אנחנו יותר טובים, כמה אתה עלוב לעומתנו. אפילו המורים והמורות היו מתנהגים אליו בצורה נייטרלית. אמנם הם לא לעגו לו ולא התעלמו ממנו, אבל מעולם לא פרגנו לו ולא נתנו לא הרגשה שהוא מישהו שצריך להתייחס אליו ברצינות. בבית הוא היה לומד, גם מה שה...

הוא קם לא מאופס בבוקר זה לא יוצא דופן, אבל זה נמשך כל הבוקר אתמול הוא שכח לנתק את מכשיר הטוסטר, היום הוא הוסיף לקפה אחרי שמזג עוד קפה, במקום סוכר הכפית לא התנהגה כמו שצריך ואז הוא הבין את הטעות, שהיא לא טעות ושתה קפה חזק מדי לאחר שהוסיף סוכר במצב-רוח של חוסר משקל, הוא הקיא בשירותים על הבוקר ואחר-כך לקח את הכדורים שלו הם עזרו הוא חימם שתי בגטים בפיזור נפש לא אופייני, מרח עליהם במהירות רסק עגבניות, תקע לתוכם גבינה בולגרית וצ'ילי חריף ודחף לטוסטר הטוסטר שיתף פעולה, זה טוסטר טוב אכל, טעים מאוד, פריך ולאחר שני ביסים קילף, שטף וחתך בצל שהוסיף המון עיניו דמעו, אבל זה עבר במהירות והיה יכול לאכול עוד, אבל התעצל להכין "נשמור קצת תיאבון לערב," חשב ברדיו שידרו רוק, זה לא רגיל הוא שלח הודעת פרגון לתחנת הרדיו בפייסבוק וקיבל סמיילי מחייך תוך עשרים דקות הרוק התפוגג והוא שם רוק במחשב הנה עכשיו ג'ורג מייקל בגרסת כיסוי ל- Papa Was a Rollin' Stone

אם תחפש אותי תמצא אותי מתחת למדרכות ברחוב אם תחפש אותי תמצא אותי מתחת ליסודות הבתים כשהם שואלים מה אני מחפשת בכלל אני אומרת שום-דבר מיוחד למען האמת אני לא מחפשת כלום רק אותך ואת אהבתך אם תחפש אותי תמצא אותי מלאה אהבה לך אם תחפש אותי תמצא אותי בלי שום-דבר מלבד אהבתי לך.

מגירות אני מחפשת במגירות אולי הוא בוגד בי אולי הוא תוקע לאישה אחרת קולות אני שומעת קולות של צחוק ולעג כמה אני טיפשה כמה אני לא מבינה חשדות מקוננות בי חשדות שהוא מרעיל אותי שהוא עושה דברים מאחורי גבי.

לא נראה לי שהוא יבוא היום ולא נראה לי שהוא יבוא היום אני מחכה ומחכה... ולא נראה לי שהוא יבוא היום אולי הוא אוכל ממתקים, או צופה בסרט טוב בטלוויזיה אולי הוא שומע את זיוני המוח של הילד שלו אבל לא נראה לי שהוא יבוא היום טוב, אני בסדר, יש פה סרט אם ארצה לצפות ויש מלא בירות וגם גבינות, אם ארצה לשתות ולאכול יש פה מוזיקה משגעת, ממש הטופ שבטופ יש פה לימודי קבלה אם לא הייתי שיכורה הוא לא יבוא היום וזה יום כל-כך בודד בממלכתי אני מחבקת את הבדידות כמו תינוק לאנשים יש חיים שלא קשורים אליי אני שיכורה תחת, אבל אני שמחה, כי אני עושה מה שאני צריכה אני בכלל לא מרגישה מיותרת, למרות שאני הרבה לבד לא שיש לי אותי, יש לי את כל האנשים על הרשת אני מודה לתיאה גרין שעושה עבודה מצוינת.

אנחנו, כוחו של הטבע אנחנו, נגיע לשחקים מאבן לאל, אנחנו שם, רק תנו לנו עוד זמן אנחנו, נר נשמה אנחנו, נר שלעולם לא כבה רק תנו לנשמה לשלנו להתפתח אבולוציונית, אנחנו נעשה סדרים חדשים המוות די בטוח, הוא אורב בפינה, הוא ייקח אותנו להתפתחות יותר גבוהה אנו נעשה את הדרך כמו גדולים, כל רע וכאב וייסורים הם לטובה, אנחנו יודעים אהבה היא חזקה, אנחנו יודעים כוחנו באחדותנו, אנחנו יודעים איש נותן לאיש כוח, זה ברור מאליו החיבור בינינו יוצר את הכוח, להתעלות מעל הקיום הקיים, לקיום גבוה יותר, גם בעולם הזה וגם אחריו הבורא מחכה לנו נצח נצחים, ולא מתייאש, כי הוא יודע שלבסוף נגיע אליו הבורא הוא מלך הזמן, בשבילו הזמן לא קיים, הוא יודע מה יהיה בסופנו, אם אנחנו קיימים - יש לזה סיבה ותכלית, אחרת לא היינו קיימים מכתחילה כשהבורא איתי, הכול משתנה לפתע אני הופך נצחי כמו הבורא כשהבורא איתי, הכול משתנה לפתע, אני רואה פתאום כל-כך רחוק.

בואי אליי, מחמד לבי בואי ואעטוף אותך בשרשראות של אושר בואי אל משכן הכנסת בואי אל משכן לבי בואי אל אהבתי בואי ונצא במחול ונרקוד עד בוקר אור - מה זה השיר הזה? מה הוא מאושר פתאום? + לא יודע, מעצבן אותי שהוא מאושר - לא אכפת לי שיהיה מאושר, אבל שלא יהיה מאושר יותר ממני! + כן, זה גם אני חשבתי - הבהרה - לפי טבע האדם, אין לשנות זאת, אדם רוצה שלאחר יהיה טוב, אבל לא יותר טוב ממנו! כי לכולם יש את הקטע האגואיסטי, שהם אוהבים שטוב לאחרים, אבל לא יותר טוב מהם ואם למישהו טוב מהם, הם עושים לו רע ואם רע להם, הם ממררים לאחרים את החיים לכן תדעו, אם מישהו (או מישהי) ממרר לכם את החיים - כנראה הוא ממש מסכן :( צריך לרחם עליו... כואב הלב כמה הוא סובל... אה! שיסבול הנבלה!

נשיקות לי הרבה נשיקות לי בואי, בואי איתי את אוהבת אותי ונצא במחול כל אחד הוא כל יכול.