הליקופטר

היא מוזגת חלב במטבח, וממשיכה למזוג למרות שהכוס מלאה החלב גולש מעל דפנות הכוס, מכסה את השולחן, מכסה את הרצפה, מציף את הבית וזולג החוצה מבעד לדלת הכניסה המבט שלה זגוגי ומרוכז, היא מוזגת חלב עכשיו וזה כל מה שהיא עושה העלים של העצים התעופפו ברוח הסתיו ומלאו את הבית, עלים חצי ירוקים - חצי יבשים מצע רך של עלים התאסף על הרצפה והסתיר את הבלטות הווילון התנפנף ברוח החלון הפרוץ, עלים נשבו פנימה כמו בוואקום קערית אוכל על הרצפה במטבח אוכל יבש של חתולים החתול הראשון שהגיע אוכל בינתיים בעצלתיים, אחריו עומד חתול נוסף דומה שתי טיפות מים לראשון וממתין בסבלנות בתור שהראשון יגמור לאכול גם הוא רוצה לאכול אחרי החתול השני יש שלישי ואחריו רביעי וכך הלאה 24 חתולים מחכים בתור בסבלנות כדי לאכול ארוחת בוקר מאוחרת החתולים כולם זכרים, שאננים ואדישים, מחכים בסבלנות, דומים זה לזה כמו שתי טיפות מים רוח מפזרת עלים ברוח, החלב מציף את חדר המדרגות וגולש מטה ממדרגה למדרגה חתול שבע זונח את הקערית ומיד בא הבא אחריו, התור מתקדם יש מספיק עלים לכסות את כל הבית, חלב שגם יכסה את הרחובות ואוכל בקער...

הוא שתה הרבה קפה "תפסיק לשתות קפה, שרגא, יהיה לך עצירות!" "תסתמי את הפה, אישה, אני אוהב לשתות קפה" הוא שתה קפה והטביע את צערו בקפאין "הו, כמה מרירים הם חיי, רק הקפה מנחם אותי" "אבל יהיה לך עצירות, שרגא, אתה יודע את זה" "אני לא יודע כלום על זה, קפה זה טוב, יותר טוב מאלכוהול" הוא שתה קפה "וואו, סוניה, אני חייב לחרבן!" "אז תחרבן, אם תצליח" "בטח שאני אצליח, אני גיבור, חרבון זה קל וטבעי" הוא נחפז לשירותים "סוניה, אני לא מצליח לחרבן!" הוא צעק, סוניה לא ענתה "סוניה, תצילי אותי, אני לא מצליח לחרבן!" סוניה לא ענתה "סוניה...? סוניה..? סוניה, סוניה, הצילו!" צעק שרגא מתוך עולם הביעותים שלו "בו!" סוניה הבהילה אותו ואז החרא השתחרר "הו, תודה סוניה שהבהלת אותי, עכשיו החרא השתחרר" "אין כמו בהלת לגרום לחרבונה מספקת" סיננה סוניה.

הלכה היא ילדה קטנה עטורת צמות מבאר אחת לשנייה לחפש מים לא מצאה מים, אבל מצאה פחיות קוקה-קולה פתחה ושתתה והשתכרה מהקולה "היי, גברבר צעיר, רוצה לעלות אליי הביתה לא לשמור נגיעה?" היא הטרידה מינית ילד אחר הילד לא הבין, הסתכל עליה רגע במבט תמה והלך "הומו..." היא סיננה "אני לא צריכה גבר, יש לי מלפפון," חשבה הילדה הקטנה והלכה לשוק לקנות מלפפונים אבל כל המלפפונים הרגילים אזלו ונשארו רק מלפפונים רוטטים היא קנתה שני קילו והלכה לגן ואכלה בהנאה את המלפפונים הרוטטים איש אחד אמר שהוא רעב אז היא נתנה לו מלפפון אחד הוא אכל ורצה עוד אחד אז היא נתנה לו עוד אחד "את המלפפון שלך - אפשר לאכול?" שאלה הילדה הקטנה את האיש בערמומיות "את צעירה מדי," אמר האיש, והלך "כמעט יש לי ציצים!" היא צרחה אחריו אבל הוא לא ענה "הומו..." היא סיננה.

הבן-אדם הייתה לו שן עקומה כולם חשבו שהוא טיפש כי הייתה לו שן עקומה אני לא יודע מה זה קשור זה לזה, אבל כולם חשבו שהוא טיפש כי הייתה לו שן עקומה ובנוסף לזה הייתה לו עין פוזלת ושן אחת מזהב כולם חשבו שהוא טיפש בגלל שיש לו עין פוזלת ושן אחת מזהב אני לא יודע מה זה קשור זה לזה, אבל ככה הם חשבו בעונת הגשמים הוא קטף פרחי בר ופרחי יסמין לא היה לו משהו אחר לקטוף, כי זו הייתה עונת הגשמים הוא רצה לבנות סולם שמגיע השמימה עד לאלוהים היה לו דיבור עם אלוהים, והוא רצה לבצע אותו אבל לא היה לו חומרים לבנות סולם, אז הוא הערים ספסלים אחד על גבי השני ספסלים שהוא עקר מגנים ציבוריים כמה שזה היה גבוה, זה לא היה גבוה מספיק, כי הוא טיפס ועדיין לא הגיע לאלוהים אז הוא פנה הצידה וקטף פרחי בר ופרחי יסמין לא הייתה לו סיבה לקטוף פרחי בר ופרחי יסמין אבל הוא קטף בכל זאת פרחי בר ופרחי יסמין כי לא היה לו משהו אחר לעשות פתאום הוא הבין ש-מה ששומר אותו בחיים היה קטיפת פרחי בר ופרחי יסמין כי כולם רצו להריח את פרחי הבר ופרחי היסמין שלו אז הוא פירק את סולם הספסלים ובנה מהם דוכנים לפרחי בר ופרחי יסמין...

מכה כחולה על הבשר בנפול הנפילה הגדולה לתוך החשכה הגדולה שם איש לא יציל אותה מתרסק חרש זגוגית השן ילדות ללא דופי וילד אחד יישן הם אמרו שזו נפילה חופשית בה איש לא יציל אבל הקרקע הייתה רטובה מאוד והוא נפל ישר לתוכה ועבר דרכה ושקע ויצא מהצד השני אותה אנחת חסרת מעש המתנה למשהו שיבוא גניחה של כעס, תסכול חסר מעצורים בציפייה לרכבת שתבוא ותיקח אותו מ-פה עברה אש בשדה והוא לא נכווה מאשמת ריקודים של אש לתוך הלהבה רק הוא ואיננו כאילו לא היה מפרפר חרש אנחת כאב אחרונה.

מקבלים ארטיק קרטיב לבן בטעם מנטה ומוצצים אפילו את המקל יש לשתול את השתילים שהם אפילו לא יודעים מה יצמח מהם והשמש קופחת והשמש חמה ואיילת מקבלת מכת שמש "מה קרה, איילת? קיבלת מכת שמש?" הם יקניטו אותה יותר מאוחר אבל עכשיו זה רציני היא התעלפה על האדמה הרטובה מחנכים ומורים נחפזו ובעלי המשתלה אחרי הכול זה לא חוקי מה שהם עושים לנצל ילדים כדי לעבוד במשתלה שלהם ואם יקרה לה משהו חמור, לאיילת, הם יחטפו תביעה של מיליונים ושערורייה שתזעזע את הארץ אבל קצת מים ואיילת חזרה לעשתונות ואפילו קיבלה נזיפה שלא שתתה ולא חבשה כובע "זו אשמתך, בת-זונה," אמרה מנהלת בית הספר. 

מחיר כבד משלמים האנשים על גובה לבם ודרכם הנלוזה הארץ נקרעת בכל-כך הרבה בחינות והאגו וחוסר הכבוד לזולת חוגג עדיין לא יצאנו מ-ימי הביניים עם הגלדיאטורים וסקילת האבנים עדיין לא הרחנו ניחוחה של אהבה ואנחנו עסוקים בחשבונות קטנוניים איש לרעהו זה מתכון בטוח להתפוררות המדינה נפילת בית שלישי שבעצם עדיין לא קיים הדבק המחזיק אותנו זה לזה מתפורר ונחלש ואנחנו אובדים בריק בלי אחיזה ובלי עוגן.

אני רואה אותך הולך לאורך הרחוב רגל אחת כמו של תרנגולת ורגל אחת בריאה אתה מתנהל על מקל אני רואה אותך, מכשף, מחפש רע בכל מקום וגם מוצא אני רואה אותך מחפש לעשות רע וגם עושה אני רואה אותך הולך בשקט צולע, ומפזר כישופים שחורים כמו הלב הצואה שלך, על מפתני הדלתות של אלה שלא הסכימו להיות פראיירים שלך אתה בוחש מרקחות של מוות ושל מחלות ומארות, וממלמל כישופים בארמית ובבלית אחרי זה אתה צולע, עם רגל של תרנגולת ורגל בריאה, מתנהל לאורך הרחוב, על מקל ומרחרח את הזוהמה כדי להרוות את חוש הריח גם לאנשים טובים יחסית בעולם המפלצות הזה, גם לאנשים יראי אלוהים ורודפי צדק ואהבה, יש נשק יום הדין לתת לך בתוך העיניים שלך כמה שזה נורא, זה יכול להיות יותר נורא כמה שזה קשה, זה יכול להיות יותר קשה כמה שאתה ממעיט מהאהבה, האהבה תמעיט ממך ואתה מצטמק והולך, מוכה ומיילל כמו עכבר, נרקב כמו רגל התרנגולת שלך, שנגררת אחריך כמו ניחוח של מארה וסחי, שהולכת אתך לכל מקום, גורמת לאנשים לסלוד ממך ולקארמה להתנקם בך. 

השנאה המרוקאית מפעפעת חזק ברחובות החמים של המרכז המסחרי המאובק אתה הולך כאילו אתה כזה בשאנטי, קונה ארטיק קרח מסכן כשאתה רוצה לגמור שני ליטר מיץ תפוזים האימא דוחפת עגלה על גלגלים שם יש תינוק מכוער שיהיה סוחר סמים הילדים הקטנים משחקים באקדחי צעצוע והפיקות המתפוצצות עושות לך חורים בראש אתה יושב כמו מלך על ספסל מאבן ומוצץ כמו מפגר את הארטיק קרח המסכן היית יכול לגמור שני אבטיחים וגם לאכול את הקליפה אם צריך משאית עוברת ומפזרת אבק קללות בערבית ומוזיקה מזרחית שני גברים יורדים עמוסי מפתחות ומתחילים לפרוק כדים גדולים מפלסטיק של מים בתוך ההמולה, התודעה המעורפלת, אתה תוהה איך להם יש ולך אין אתה רוצה להטות את כל הנהרות לפיך לשבת במקום קר בלי חשמל.

פנים חדשות יש לך בעולם אני לא יודעת מה אתה עושה אתן אולי מזיין, אולי משתרלל או רוקד את כל הברקס בלי לדעת איפה היית אני יודעת איפה תהיה גם אני הייתי איפה שאתה בורות עמוקים יש בעמק שלך בלי שום מצפון או חרטה, או אולי רגשות אשמה אני בוערת בשבילך במיטה, על הרצפה בלי שום תמיכה מאיש או אישה אני הולכת, מסכנה אתה מחרבן עליי בשירותים, ואני אוכלת אוכל כלבים תביא דולר ועוד דולר וטרינ-טי-טי-טי עד מחר תבטיח הבטחות בלי לקיים תגיד דברים שלא קיימים אני רואה, אני מבחינה בכל גחמה, בכל מחשבה אני יודעת מה אתך אז תזיין לי ת'צורה ריקודי עמבה, ריקודי עם אני שלך בה, לעולם ריקודי סמבה אתך ולי ולמזיין ולמשגיל אני רוקדת על הראש סופרת אחד שתיים שלוש אני גדולה ממה שיש ומשחקת שש-בש לא אין לי יד ולא רגל אני אכזרית כשצריך אני לוקחת בלי לתת אני אוכלת בשר ועצמות אז תתחפף כבר, תתחפף לא אין לי קצב, זה מה שיש אז תראה לי את עצמך ואחליט מה בגורלך דינר-דינר, ועוד דינר וטרינ-טי-טי-טי עד מחר גם אם ארצה לא אוכל אז אל תבקש ממני בכלל.

ריקודי עמבה, ריקודי עם כמו מטומטמבה על העולם ריקודי סמבה גם לי גם לך 'קח תפוח - תהיה זהב אני רוקד על המשפט על הזנב, על הברחש אני רוקד מי ולו אין לי זמן להיות שלו קוקו-קוקו בתוך הקן אני מצליח - להתחרפן קוקו-קוקו עליי ולך אם הזנב והאקדח ריקודי עמבה, ריקודי עם כמו מטומטמבה על העולם ריקודי סמבה גם לי ולך למפקד וגם לטנק שרלוק-שרלוק בלי שום צורה אין פרצוף - אין תבונה אין דרך ללכת בה רק ערימת חציר מסריחה נורא בלי שם - בלי שם הם שם ופה מלקקים מתלקקים מתדלקים בבנזין את המכונה שלא מתנעה קום-קום קום-קום ולך לך מארצך ממולדתך מבית אביך ממיטתך אל הארץ אשר אראה לך ריקודי עמבה, ריקודי עם כמו מטומטמבה על העולם ריקודי סלון לך ולי לגברת ולאדון.

בזרועות פתוחות הבוקר נפתח עם ג'וינט ופחית בירה נתמסטל בנינוחות כאילו אין מלחמה בעולם כאילו הנשים הולכות יחפות ברחובות נגלגל על הלשון שירי אהבה וקירוב לבבות ונפצח ברינה וחדווה בלי להיראות שוטים או משוגעים בוקר יאיר עד לב השמיים ובלבבות ייפתחו וכולם יאהבו אלה את אלה בלי כחל וסרק הו, מה יפה יכול להיות העולם אם בני-אדם יהיו אדם כיצד אפילו השמש תחייך ואפילו תצחק בטוב לב כשהיא זורחת ופתאום רואה רק טוב ואלוהים לא יתבאס מאתנו סוף-סוף ואפילו המים יהפכו יותר צלולים, כי הלבבות נקיים ורוח של חסד, כבוד ואהבה תנשב בין הרחובות ההומים בהם הולכים יחפים בלי פחד, אפילו בלילות הכי אפלים וזרוע תישלח ממרומים והאצבעות יעשו מסג' ללב שיתרונן מעונג על גן-עדן עלי-אדמות זה יכול להיות.

הייתה ילדה קטנה עם קוקיות כולם היו עושים לה קוקיות, כי היא הייתה ילדה קטנה אבל חזי תמיד היה מושך לה בקוקיות וצוחק זה הרגיז אותה מאוד והיא הייתה צועקת עליו אבל גם סבתא המשיכה לעשות לה קוקיות והיא אמרה לסבתא - אבל מושכים לי בקוקיות אז סבתא שאלה - למה מושכים לך בקוקיות? אז הילדה הקטנה ענתה - לא יודעת אז סבתא הזקנה אמרה - אם לא יודעים - שואלים אז בבוקר בגן עוד פעם חזי משך לה בקוקיות וצחק הפעם היא לא צעקה עליו, היא הביטה לו ישר וחזק לתוך העיניים, תפסה לו בידיים, ואמרה לו - חזי יקר, למה אתה מושך לי בקוקיות? חזי היה המום ואז אמר בדמעות - כי אני אוהב אותך ואני לא יודע איך להגיד לך אז הילדה הקטנה אמרה - מבוגרים עושים נישוקים, אבל אנחנו נחזיק ידיים ואז חזי אמר - בסדר וכל הזמן הם היו משלבים ידיים ומביטים זו בזה באהבה עד שהילדה הקטנה הסתפרה.

בטובי ובחסדי ובטוב לבי ונשמתי עיניים קטנות שהפכו מצלחות וזגוגית העין משקפת את צלילות הכוס רמז עדין ללימון בתוך מים צלולים מי מעיינות תהום הזורמים בין סלעים מתחת לאדמה ובטוב לבי ובחסדי ובטוב לבי עיניים מזרות אימה מציצות מתוך החושך של הנוצות הלבנות אל הפינה של הפינה איפה שהשיבר המטפטף של השדה רציתי לגמוע מים, לא נשארו מים בתוך הבטן שלי עורקיי הפכו ברזל והוורידים חוטי נחושת וכל משאלות לבי התהפכו עם האדמה.

גם אני השקתי את השטן בחומר דלק, בנזין וסולר והוא צמח וגדל פרא והלך לחפש לעשות צרות במקום אחר בניינים בוערים, בלוני גז מתפוצצים אנשים קופצים מחלונות הרסו וחורבנו של השתיל שטיפחתי עושה הרס וחורבן גם בביתי את כל הדלתות והחלונות נעלתי גופי בגד בי כי בגדתי בו שתיתי ועישנתי ולא עשיתי ספורט ועתה אני זוחל כמו חגב בין חדרי הבית.

הייתי בן 5 ושיחקתי במשאית צעצוע אחותי הייתה בת 3 וניסתה לקחת לי את המשאית "תביא" "זו המשאית שלי!" "תביא!" היא סחבה לי את זה מהיד, אז הפלתי אותה ולקחתי את הצעצוע בחזרה היא בכתה עד לב השמיים "מה קרה?!" שאלה אימא "הוא הרביץ לי!" מיררה היא "למה הרבצת לה?" "היא רצתה לקחת לי את הצעצוע!" "לא מרביצים ל-בנות!" צרחה, אימא, "'תן לה את הצעצוע!" "לא רוצה!" "אתה תיתן לה את הצעצוע!" היא צרחה ונתנה לי בחגורה, "בנות הן רגישות, בנות הן עדינות, אתה לא תרביץ לה! 'תן לה את הצעצוע!" אימא צרחה ונתנה בי בחגורה אני מיררתי בבכי אחותי לקחה את הצעצוע ושיחקה בשקט למחרת שוב שיחקתי במכונית הצעצוע, ואחותי הקטנה באה מולי, נעמדה מולי, ואמרה לי - "תביא את המשאית!" "לא!" "תביא! אני רגישה! אני עדינה! אתה תביא!" "לא רוצה!" "אני רגישה!" "את רגישה?" שאלתי והטחתי את הצעצוע בראשה, "את עדינה? את רגישה? רגיש...

איש אחד הלך ברחוב היה לו מאוד כיף ללכת ברחוב זה היה בוקר והציפורים שרו לו שמש טובה חיממה את עורפו הוא היה מאוהב באישה וגם באהבה הוא היה מאוהב בחיים וגם בבריאה אושר גדול הציף אותו עד לב השמיים מלאכים חגו סביבו ומחאו כפיים אלוהים בירך אותו וגם האנשים כולם אמרו לו בוקר טוב, כמה טוב לראות אותך ילדות קטנות מאוד חיבקו לו את הרגל ולא רצו לעזוב האימהות חייכו אליו ואיחלו לו כל טוב העולם מעולם לא נראה יפה כל-כך, והוא מעולם לא הרגיש טוב כל-כך הכול היה פשוט נפלא, גן-עדן עלי אדמות הוא הלך ושר ואפילו רקד כולם אהבו אותו והוא אהב את כולם בריאותו הייתה טובה ומצב הרוח מרקיע שחקים נדמה שעשרה קבין של אושר נפלו לעולם, והוא קיבל תשעה הוא הלך ברחובות הצבעוניים, מחייך מאוזן לאוזן כל-כך טוב להיות חי, הוא חשב לעצמו באושר ואז נפל לבור עמוק ומת.

זה קורה שהם מדברים יותר מדי אני אוטם את אוזניי, אפילו המוח שלי נסגר, אבל הם מדברים יותר מדי, הם לא מפסיקים לדבר בתוך הראש שלי, בתוך הראש שלי! הם אומרים אקטואליה ומזג-אוויר, הם נותנים פרסומות למים וסבון הם עושים דיונים שחוצים את השמיים על עתיד האנושות, ואני אוטם את האוזניים, אפילו עוצם את העיניים, שם בפול ווליום את המוזיקה הכי רועשת, אבל הם מדברים בתוך הראש שלי, הראש שלי! אז לכן ולאור זאת החלטתי להשכיר את שירותיי בתור רדיו נייד הלכתי ברחובות ושאלתי מי רוצה רדיו אנשים אמרו - אני, אני אמרתי להם - אני הרדיו, והם לא רצו שמתי מודעה בעיתון - "אני רדיו ואני מחפש עבודה" לא לקחו ברצינות, הסתלבטו עליי אפילו פסיכיאטר אחד התקשר, רצה לקבוע פגישה ושאני אשלם! אני אשלם? אני הרדיו! אני נותן השירות! ישבתי בגן הציבורי ובכיתי ובכיתי ישבה לידי אישה יפה, הסתכלה עליי פתאום היא אמרה - "איך שאני אוהבת רדיו...!" זו הייתה אהבה ממבט ראשון היא הייתה המאזינה ואני הרדיו שלה היא הייתה יושבת על שפת הים ואני הייתי מנגן לה ולפעמים היא ביקשה להחליף תחנות ככה זה נמשך ש...

+ זה נחמד מאוד. - מה? + שאתה פלוץ. - אני לא פלוץ! + אתה כן! - למה את אומרת ככה? + אני רק אומרת את האמת. - זו לא האמת! + זו כן. - לא, למה את חושבת ככה? + אני לא חושבת, אני יודעת. - למה את חושבת שאת יודעת? + כי ככה החלטתי. - מה החלטת? + שאתה פלוץ. - אז אם החלטת, זה הופך אותי כזה? + בעיניי - כן. - אבל אני לא רוצה להיות פלוץ! + כדאי לך. - למה? + כי אני אוהבת פלוצים. - את אוהבת פלוצים? :0 + כן, אם אתה רוצה שאוהב אותך - תהיה פלוץ. - כדאי לי שתאהבי אותי? + אני כבר אוהבת אותך. - באמת? נחמד. למה? + כי אתה פלוץ. - לא רוצה להיות פלוץ! + אבל אני אוהבת רק פלוצים! - טוב, אני אהיה פלוץ.

יש לי אוזניים גדולות אני מתכוון מאוד גדולות כל-כך גדולות - שאנשים יכולים לגור בהן וגם להקים בהן ערים בתי מגורים ומרכזי תרבות יש לי אוזניים כל-כך גדולות שאני קולט לא רק ארצות רחוקות, לא רק כוכבים אחרים, אלא גם ממדים אחרים וזמנים שונים יש לי אוזניים כל-כך גדולות והן עוד גדלות ככל שהזמן עובר - האוזניים שלי יותר גדולות הן כבר מזמן יותר גדולות ממני, למרות שאני בעצמי קטן הן גדולות אפילו ממך ומאימא שלך הן גדולות אפילו יותר מעצמן.

אני עבד של חתול הייתי בודד, אז אימצתי חתול כל הזמן הוא יישן ומתפנק רוצה ליטופים, רוצה אוכל, רוצה חלב הכנתי לו מקום נוח לישון בתוך ערסל גדול מלא כריות הצבתי גזע עץ קטן כדי שיגרד את הציפורניים הוא לא הורס את הרהיטים בינתיים יש לי חתול והוא החתול שלי או אולי אני האדם שלו, עוד לא החלטתי כי אני עושה למענו הכול, והוא תפקידו רק להיות לקבל אהבה בלי לתת להתפנק כמו עולל מוצץ אני לא יכול, אני נשבר החתול שלי הוא צורר אכזר.

תמיד רציני, לא מתבדח יש לך תחת ענק צוחקים אתך! תמיד רציני, לא מתבדח את נוהגת כמו אישה רגע, את באמת אישה! תמיד רציני, לא מתבדח את גורמת לי לגמור רק מהקול שלך בטלפון צוחקים אתך! אני רק מתחיל.

שתיתי וודקה, שתיתי גם ערק, שתיתי וויסקי, שתיתי קוניאק לא ראיתי בעיניים, לא ראיתי אותך, למרות שהיית מול העיניים שלי ממש, בשמלה האדומה עם המחשוף והשסע, מאופרת ומסודרת שיער למצוא חן חיננית שכמוך, פרח כמוך צריך עיניים שיצליחו לראות אותו שייראו אותו כמו שמש שתזרח בעיניו.

ראיתי ים אכזר על פני פסולת עבשה יונים לבנות כנף ישבו על חוטי החשמל וצייצו במקהלה במרזבים התלבשתי לרוקן את עצמי בתו אחד ניגנתי את כל מחזור חיי הארוך אני נרדמתי ואת גם כן לא ראיתי, לא ראית גם כן איך השמש פורחת, פוצעת מבעד להרים צובעת את שמיי התכלת בצבעים עליזים אני נרדמתי ואת גם כן לבסוף התעוררנו וגילינו שאנחנו עדיין ישנים האור כיסה אותנו, לבן וחלבי בסוף מסע הגענו לגלי הים האכזרי ואת לא שוקלת צעדייך, כבר לא ואת מניחה לרוח לקחת אותך איתה ואת גומרת חרש וחונקת אנקה אני בך מבצע מסע לתוך גוף אישה כשאת לא רואה אותי ואיך תראי דרך מסכים אני בשר ודם עושה צרכים יישן ואוכל ובתוך חלל העולם גם אני אבוד לפעמים ואני שואף חמצן, כמו כולם ונרדם.

ב-מותי לא תיפגעי הרוח עוד תסרק את שיערך ועננים יתאספו מעל ראשך וימטירו עלייך גשם רק אני פה מחוק הנני הנה אני ולרגע לא לבושי השאיר למי שירצה להתייחד בו אך בלבוש אחר כבר התחיל חיים חדשים בלעוני אש ומים אנשים דרכו על פניי בהיותי מוטל ברחוב נופפתי בדגלים מ-כל חלון ופינה, אך שום יד לא עזרה בבורות שתיתי מים והפכתי אותם לבארות על הגלים הגבהים נישאתי ועובדה שאתם קוראים אלו השורות את מוחי נתתי למען להציל נשמתי את חירותי כלאתי כדי לשחרר עצמי מכלא תודעתי מהעולם נסגרתי וקיבלתי חיים במרחב וירטואלי - נתתי אהבות ושנאות בירכתי וקיללתי בניתי והרסתי לא מתחרט על אף מילה כי את הכלי יצקתי בתוך נשמתי אותו בניתי ואלוהים יצק לתוכו אהבה נדמה שטעיתי נדמה שדרכי התבלבלה לי אך הגעתי לקו המים וראיתי בקו האופק את הים נושק לשמיים.

ארץ חדשה, עולם חדש יש מקומות שכבר בגיל 5, לומדים יסודות חכמת הקבלה 12 שנה אני בבית ספר, ולא למדתי כלום לא על החיים, לא על היהדות, לא מה אני עושה כאן ומה תפקידי לא איך להיות מסונכרן עם הטבע, החוק האינטגרלי, כדי לא להשתגע לא איך לבנות מעל מעטה האגואיזם, מעטה של אלטרואיזם אמרו לי להיות טוב ומנומס ומתחשב, אבל לא אמרו לי למה אמרו לי להיות צנוע, אבל לא אמרו לי למה לא לימדו אותי את המערכת המניעה את החיים את חוקי הטבע, שהם חוקי האלוהים, את חוקי המקום ואז זה כמו לשחק במשחק בלי שאתה יודע את החוקים ברור שתפסיד והפסדתי ורק בגיל מאוחר מאוד, אני למדתי ועדיין לומד משלים השכלה של מה שלא השכילו ללמד אותי ב-12 שנה וזה לא רק אני, זה כולם שבטבע הקלוקל שלהם, של אגו מתפרץ וחוסר אינטגרליות, גרמו לטבע להתערער, גרמו לטבע רצון לתקן את עצמו, וקיבלנו קורונה היו אותות אזהרה, טייפונים, הוריקנים, שרפות ענק, ואנחנו לא השכלנו להבין, שהטבע שהוא אלוהים קורס מתחת רגלינו היו בעיות אקלים, חוסר בגשמים, מזג-אוויר משוגע, ואנחנו לא השכלנו להבין ועכשיו יש הרבה חולים, חלקם בגוף, ח...

בסוף השמיים, בקצה המדבר, יש מקום... מלא פרחי בר מקום קטן, עלוב ומשוגע, מקום... מקום של דאגה וכותבים בו מה שיהיה, וחושבים על כל מה שקרה, אלוהים בו יושב ושורה, ומכתיב את כל שהיה ואסור לקטוף את פרחי הבר, אסור לקטוף... כי אז יבוא שוטר, ויכניס אותך לכלא, ולא ייתן לך קרמבו, ולא תהיה טלוויזיה וכל היום תשב בין ארבע קירות, אפילו בלי מוזיקה ולא יהיה לך מה לעשות, וזה יהיה עצוב מאוד, ואתה תבכה לכן תגמור את הספגטי, אתה תגמור את הספגטי, כדאי שתגמור את הספגטי, אימא בישלה וטרחה נורא ובלילה אבא יבוא מהעבודה, יביא לך מתנה עיתון וקופסת עוגיות ביד יעזור לך לרמות את המורה ויפתור לך את השאלה הקשה ולפני השינה, יקריא לך סיפור לפני שתירדם והוא יפרוש לחדר השינה וייעשה עם אימא שלך אהבה ויהיה לך אח קטן כן, יהיה לך אח קטן ואתה תאהב אותו וייקראו לו יהונתן והוא יטפס על העץ אפרוחים הוא יחפש אך אוי ואבוי לו לשובב - הוא ייקרע את מכנסיו ואימא תתפור החור במכנס מכנס של תכלת עם פרח זהב כי ירושלים של זהב היא, של נחושת ושל אור, וגם הוא יהונתן, יהיה לה כינור.

אנחנו יורדים על ברכינו, מתחננים לפניכם שתעריצו אותנו איך אתם לא רואים, כמה אנחנו חשובים לנו יש אנשים שחייבים להיות ביחד להיות צמודים באהבה לנצח יש לי דברים לעשות ואני יודע שגם לך איך זה קשה לי, לנער את המחלה, ושמישהו יאהב אותי אתה מסופק מעצמך, אף-אחד לא מכיר אותי כמו שאתה אתה יודע כמה זה קשה לי, לנער את המחלה, ושמישהו יאהב אותי. >>>>>>>>>>>>>>>> הו, כמה אתה רוצה לאהוב וזה מה שתעשה, עכשיו כשמצאתי אותך ובאישון לילה את חמושה במשקפיי שמש וביום הכול מורכב, אתה מסכן כשאני לא אתך ואתה יודע שאני אלילה וקשה לחיות בלעדיי, כשאני אלילה אתה רוצה את ידי, אני רוצה אותו הדבר, אותו הדבר ממך ובלילה אני יכולה להיות חסרת אונים, אני יכולה להיות בודדה, לישון בלעדיך וביום הכול מורכב, אני מסכנה כשאני לא אתך. >>>>>>>>>>>>>>>>>> אתה לא רוצה לתהות לגביי? אני לבד כשאתה לא לידי חושב על הדברים שעבדנו עליהם דרכים משונות הפרידו אותנו, פיצלו את דרכינו אם תעמוד מעליי, תראה ...

אתה לא יכול להגיד לה, אז אתה שותק אתה מביט בעיניה ואתה שותק היא שואלת ואתה שותק אין לך מה להגיד, נגמרו המילים אתה הולך לשון מוקדם וקם לפני עלות השחר אתה מבצע בל תרגילים, כדי להישאר שפוי, חיוני אתה בקושי עומד על הרגליים, אבל כדור הארץ ממשיך לנוע אין לך רגע מנוחה, בין מחשבה למחשבה אתה יוצא את העיר ומיד חוזר כי אין טעם אתה מסמם את עצמך, כדי להרגיש טוב, רגוע אתה צף במים סוערים, של מי האמבט המלאים אין רגע שאתה יכול להגיד התנקיתי.

גמרתי את כל השקשוקה עכשיו אני עייף ושבע יש לי צרבת, אבל זה לא נורא, יש לי כדור לעיסה נגדה אשב על החול, נרדם, והתעורר עם הזריחה הו, ים של כוכבים מעליי כמו שמיים הפוכים אני צולל-צולל, למחשכים לשחור השמיים הריקים יום בהיר, אני בסוטול, השכל נתקע שוטף עצמי במים, לוקח כדור לשחרר ת'מחשבה ים של הפתעות בדרך, חלקן לא נעימות כוכבים נפלו לחול ואני אוסף אותם ביד חשופה והיא ראתה, איך הרחוב מתעורר, אבל לא אני והיא אמרה, שזה זמן פיצוצים, אנחנו מתרסקים כל יום בלי יכולת, בלי יכולת לזוז טיפה עכשיו השמיים שוב חשוכים, ים של כוכבים ולא עשיתי דבר עכשיו היא אומרת, שהיא הולכת לחפש, אדם אחר במחשבה שלי, אני עושה, הרבה דברים, אבל בפועל, אנשים לא רואים, הם לא מבינים איך אני מניע כוכבי לכת, נע במחשכים לסדר את היקום, כמו שצריך, כדי שיוגרלו המזלות כדי שילד יהיה נולד ויהיה איש ויתרום לחברה רבות במקום זה היא לא רואה, היא טומנת ראשה בחול כמו בת-יענה, שלא מבחינה, איך הטבע סובב בה כמו פרט לא מחובר, שלא מבינה, שהיא גלגל במערכת באורגינל שאני יודע זאת ולא מתע...

אין לי ראש לשנאות מיותרות, ואת מן שנאה מיותרת שכזאת תדפוק את הימין! לא רוצה תדפוק את השמאל! לא רוצה תדפוק את הקומוניסטים, הסוציאליסטים, הקפיטליסטים! לא רוצה תדפוק את העשירים, תדפוק את העניים, תדפוק את העדה הזאת והזאת, תדפוק את האנשים מהסוג הזה, והמקצוע הזה, מהאופי הזה, מהמנהגים האלה! לא רוצה ולא רוצה אין לי ראש לשנאות מיותרות, ואת מן שנאה מיתרת שכזאת אין לי זמן לשנאות מיתרות, רגשות שליליים הם העדר אהבה, כמו שחושך הוא העדר אור אני רוצה אהבה בזמן שאני חי, לא אחיה לנצח, אני אמות, מה אקח איתי? לא רוצה לקחת שנאה, רוצה לקחת אהבה.

בערב במה כולנו צוחקים עושים שטויות, משפריצים ניירות כולנו כאיש אחד בערב במה רק חבל שבועז לא נמצא בערב במה כולנו מאושרים שרים ורוקדים ועושים תעלולים הרבה ליצנים בערב במה רק חבל שבועז לא נמצא בערב במה יש הרבה כיבוד ממתקים, שתייה, אלכוהול וסמים כולנו תופסים ראש בערב במה רק חבל שהרצפה עקומה ערב במה זה הערב של כולנו אנחנו נהנים ואוהבים ומחבקים ויש לנו ים של זמן לקרוא שירים אבל פתאום באים חייזרים אדומים, (חברים של האיש האדום למעלה בצד) ולוקחים את כולנו לכוכב האדום, הלו הוא כוכב מאדים, בו המדבריות אדומים ואינסופיים. (באמת, מה יש לנו לחפש בכוכבים אחרים? לא חבל על הכסף של משלם המיסים?)

- איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? + הוא הלך להתקלח. - איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? + הוא תופר את החור בגרב. - איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? + מה זאת אומרת? הנה אני! - איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? + פשוט החלפתי הרבה שמות מאז, אז אתה לא מזהה, בא לי לחזור לשם המקורי, לשורשים. - שורשים זה תמיד טוב. + במחשבה שנייה השתנתי מאז, אז הישאר עם השם החדש. - להשתנות זה טוב. + כן, הייתי בשירותים. - איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? + הוא עומד בצומת, הוא חושב שהוא רמזור. - איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? + הם בשירותים. - שירותים זה טוב. + כן, שירותים דיגיטליים. - איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? + משחקים דומינו. - מה, כמו הזקנים? + מה זאת אומרת? הם באמת זקנים!

- מה שלומך? + בסדר - מה עניינים? + בסדר? - מה קורה? + בסדר - הכול בסדר? + כן - אז מה לא בסדר? + הכול בסדר - אבל משהו חייב להיות לא בסדר + לא, הכול בסדר - אתה בטוח? + כן - מה אתה מסתיר? + כלום - אז תגיד את האמת + זו האמת - מה אתה עושה? + כלום - מה עשית קודם? + כלום - מה תעשה אחר-כך? + כלום - אתה מסתדר? + כן - הכול טוב? + כן - מה לא טוב? + הכול טוב - לא יכול להיות + כן יכול - אז מה הבעיה שלך? + אין לי בעיה - לכל אחד יש בעיה + לי לא - למה לא? + לא יודע - אתה רוצה לדבר על זה? + על מה? - לא יודע + גם אני לא יודע - אתה יודע + אני לא - אתה בטוח? + כן - טוב, אז ביי + ביי - למה אתה אומר לי ביי? + כי אמרת לי ביי - זו סיבה? + כן - מאנייק.

אמרו לי שאני אינני אני, אז מי אני בכלל חשבתי שאני כיסא, כי כל הזמן יושבים עליי, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני שולחן, כי כל הזמן אוכלים עליי, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני ספר, כי כל הזמן קוראים אותי, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני מכשף, כי כל הזמן פוחדים ממני, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני שמיים, כי אני רם ונישא, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני קיר, כי לא יכולים לעבור דרכי, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני עט, כי כל הזמן כותבים בי, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני שטיח, כי כל הזמן דורכים עליי, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני מיקרוסקופ, כי אני רואה פרטים קטנים, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני רופא, כי אני מרפא, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני דוב, כי אני גדול ושמן, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני סוס יאור, כי אני גדול ואוהב מים, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני פיל, כי יש לי זיכרון טוב, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני ליצן, כי כל הזמן צוחקים ממני, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני אכזר, כי כולם שונאים אותי, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני עץ, כי אני לא זז לשום-מקום, אבל אמרו לי לא חשבתי שאני פיקח, כי אני פוקח את העיניים, אבל אמרו לי לא ...

זרועות תמנון אפפני ים אל שבטי למשענות לבי. נשענתי אל העמוד בצורה בה אראה כאילו אני קשוח ומשועמם, והדלקתי סיגריה. כל החלונות בבתים סביבי היו מוארים, וידעתי שיש שמביטים בי. אם אראה כאחד מבני המקום, אולי אצליח לצאת מכאן חי. בתוך תוכי רציתי לשבת על קצה המדרכה וליילל ולקונן כמו חתול, אך ידעתי שזה יוביל אליי מוות בטוח. לכן שמרתי על ארשת מדודה של לעג ושעמום על פניי, וירקתי יריקה חזקה על המדרכה לפניי, והמשכתי לעשן את הסיגריה בקלילות של נמר. כל מחווה אחרת תיקח אותי למקום אחר. תחנת האוטובוס עמדה מצדו השני של הכביש, יכולתי לראות אותה. מעט מכוניות היו בכביש, כביש פרברי צר של שני נתיבים. ידעתי את השעה המדויקת בא האוטובוס צריך להגיע, 23:37. מינוס פלוס כמה דקות, כי התחבורה פה בוודאי לא מדויקת. עליי לעמוד בתחנה בהמתנה לאוטובוס - לא זמן רב, אחרת הם יעוטו עליי כמו זומבים רעבים על בשר אדם חי. הייתי צריך לחצות בקלילות את הכביש, לחכות לא יותר מחמש או שש דקות, ולעלות על האוטובוס. עישנתי כמה סיגריות וזרקתי אותן על המדרכה. דאגתי למחוץ אותן היטב בעקב הנעל, כדי לעשות רושם של מאצ'ו קשוח. ב-23:30 חציתי את הכ...

את נבהלת - הוא עוזב לעולם לוקח את הזין היפה שלו - ונעלם אתו את מתוסכלת - לעולם לא תוכלי לטעום יותר מהזין היפה שלו את קוראת לו - אבל הוא לא עונה הוא הולך ונעלם בהד של שביל מכוסה ערפל הוא הולך ומתפוגג ושום-דבר לא יעצור אותו, כי הוא החליט, להסתלק, עם הזין היפה שלו.

גבר מחזיר ציוד דרך מרפסת מזמזם שיר ישן נצבט בלבו מסתימת עורקים, נחבט בשולחן לא, אל תהיי נבהלת, הוא עוזב לעולם הוא יבוא אלייך כשאת תתלבשי, וילך יש לו דרכים משונות למות, את אוהבת אותו יש לו דרכים משונות להיפרד, את אוהבת אותו אוהבת אותו גבר מביט על חייו דרך מרפסת סופר חטאים מקווה שהאלים ייקלו עליו, בבואו למרומים הוא מוכן למות, זו דרכו של עולם הוא בא אלייך כשאת יחפה ונותן חיבוק יש לו מוות מוזר, את אוהבת אותו יש לו מבט משונה, את אוהבת אותו אוהבת אותו.

כל היום, כל היום, אני שר לכבוד המוות חיים מסובכים, אבל אל תתעסק עם מוות כל יום, כל יום, אני מתכונן למוות חיים מסובכים, אבל אל תתעסק עם מוות כל זמן, כל זמן, אני מזכיר לעצמי שחיי זמניים חיים מסובכים, אבל אל תתעסק עם מוות כל יום אני מביט כאילו זה יומי האחרון כל לילה לפני שינה אני לא בטוח שהתעורר כל שעה אני לא יודע אם אזכה לחיות את הרגע הבא כל פעם שאומרים לי לתכנן - אני לא מבין ל-מה הם מתכוונים רץ למרחקים קצרים או מחלק מרחקים ארוכים - לקצרים חי בהווה גמור ומוחלט, ולכן חיי גן-עדן.

בבוקר קפה בחלב עיניים מתהפכות השיער פרוע, הלבוש מרושל יש איש שתקוע באמצע הרחוב תמרור ניצב לא זז לשום-מקום מכוון את התנועה, חסר נשימה אין לו לאן ללכת והוא לא יכול מבזבזת את זמני רואה את השמש שוקעת בוהה בקיר מרגישה קטנה תוהה אם גם אתה חושב עליי.

אני איש הנשימה נכנס לך לנשמה מדליק מדורה של תאווה בחצר האחורית ליד עץ התפוז אני איש הנחש שבא בלילות לבעול את גופך עם חרב בנדן עם זרע מטפטף ומנביט יבולים של ילדים שיהיו משוררים.

אני מנחש אותך כמו נחש נוגעת בעצמך כשאף-אחד לא רואה חופנת את השדיים שלך ומזקירה את הפטמות אני מנחש אותך כמו נחש מחליקה אצבעות על ירכייך הצמאות מחדירה אצבעות שנרטבות בלהט מצעד הלהיטים מחפה על זה באיש שלא אגיע כבר זמן מה זו לא אשמתך, ואין מה לדבר על אשמה - לאישה יש צרכים אני מכיש אותך כמו הכשה ביער הרטוב שלך, בגוף המתפתל בהנחות שאת מבליעה, בשפתיים שאת נושכת בלשון המתפתלת, בפה הרטוב בעור הרגיש הצמא למגע, של גבר גדול וחזק עם ידיים גדולות ומחוספסות - שנוגעות ומפיקות מנגינות. 

כל מהדורת חדשות היא כמו סשן סאדו למוח הוא יושב מול המסך והמוח שלו מתבשל בועות אוויר צצות בין תאי מוחו, גידולים סרטניים מכים שורשים הוא מתפתל בכאבים נפשיים, הוא רוצה קצת מים לנשמה הצמאה שלו אבל הבאר רחוקה ומים אין בנמצא מזמן סתמו את כל הבארות ואלו שלא סתמו - מזוהמות אז הוא מתייבש מול המסך, הופך כמו עלה יבש סדקים וחריצים מתבקעים על פניו עורו חידודין ומחשבתו מרורים.

חופשי כמו צמח בר שנע על פניי משעולי הזמן, גם היום, גם מחר טיפש כמו אבן בשדה שלא יודעת כלום, אפילו שהיא אבן עיוור כמו דחליל בודד תקוע באמצע השדה עם גזרים במקום עיניים בודד כמו עלה שנושב ברוח, נתון לגחמות הטבע הלא צפויים ככה היום מתהלך לו, שפוף ובלתי מתפשר נע יחף על מרצפות רטובות משליך שיירי עור על הספות.

כל יום זה בא כמו רעם - חבטה לתוך הראש אתה מתעורר, אתה אומר בוקר טוב - חבטה לתוך הראש אתה מכין קפה, אתה מסתכל לרחוב - חבטה בתוך הראש אתה גולש באינטרנט - חבטה לתוך הראש זה לא כמו בסרט, זה לא כמו בשיר, זה לא כמו בציור, זו המציאות - חבטה לתוך הראש אתה מדליק רדיו לשמוע מוזיקה - חבטה לתוך הראש אתה פותח ספר להחכים - חבטה לתוך הראש אתה אוכל משהו - חבטה לתוך הראש יש דברים לא בריאים בכל דבר, אפילו במחשבות אבל בשמונה בערב אפשר סוף-סוף להירגע, לפתוח חדשות בטלוויזיה בסבבה שלך ולהתפנן - חבטה לתוך הראש מישהו דופק בדלת, תובע להיכנס, אתה לא מכיר אותו - חבטה לתוך הראש עולם של פרסומות, כולם רוצים ממך כסף - שלל מחרוזת שרשרת של חבטות לתוך הראש אתה צריך לעשות ככה ולא ככה איך אתה מעז לעשות ככה ולא ככה אנחנו נקנוס אותך כי עשית ככה ולא ככה איך אתה מדבר? עוד מעט הבריון המרוקאי של השכונה יילמד אותך איך לדבר אתה לא יכול לשים את הפסיק פה ולא פה - ככה האשכנזים קבעו אתה לא יכול להגיד את המילה הזו, היא לא תקנית - ככה האשכנזים קבעו אתה לא יכול לשים גם פסיק וגם אות חיבור ו...

מה הוא אומר כשהוא מתייבש, כשהוא מתבייש מנוכחות השמש שזורחת פתאום ומפילה חלל את הלילה למי הוא שולח תפילת הודיה על עוד יום של חיים על האדמה על אוכל לאכול ובגד ללבוש על בית, מיטה איזה רוח של זיכרונות שנצרבו עמוק בתוך תודעתו דחפת אותו יום ועוד יום, לילה-לילה להמשיך קדימה ונותנת לו סיבה מה הוא אוגר במכלי המידע שגורם לו לחשב כל גחמה לראות הכול באור שונה חליל מחלל והוא רוקד האם הוא יודע שהוא רוקד האם הוא יודע ש-כל צעד מתוכנן מראש דברים משתנים, אבל זה ידוע וצעד הריקוד מתואם היטב עם קהל הרוקדים, עם גחמות הטבע.

עברו הימים הרצון נחלש לא נשאר דבר שלא אמרתי הצעקות של האנשים האחרים מחרישים גם את האוזניים שלי גם אני צעקתי גם לי נמאס עולם כנהגו נוהג גם אם מישהו צועק באמצע הרחוב אומרים שהוא משוגע אומרים שהוא מגלומן אומרים "משהו כואב לו, וזה לא קשור אלינו" הכול קשור אליכם.

החיים הם הולכים ונמשכים וכשהכול אבוד נשאר רק להיות לדבר אל המוזיקה כי אין אל מי לדבר ללכת למטבח לאכול משהו לחזור ללכת למרפסת לעשן סיגריה לחזור להכין קפה לשתות קפה לעשן סיגריה להתקלח כי חם להתרענן לשבת ליד החלון ולעשן סיגריה לשתות בירה לכוון את התחנה ברדיו לבלוע גלולה של שפיות להיות שפוי להיות עייף לישון להתעורר לשתות קפה לעשן סיגריה לגלוש לקרוא שיר לקרוא ספר לראות טלוויזיה לישון להתעורר לקחת גלולה של שפיות לכתוב שיר לכתוב סיפור לעבור על החדשות לגלוש באינטרנט לשחק שש-בש לשמוע מוזיקה להאזין לשדרנים לישון ללמוד קבלה לשתף אנשים לאף-אחד לא אכפת לשים תמונה של אישה עירומה כולם מתלהבים ללכת לישון לראות סרטים מצוירים להכין חביתה לבלוע ויטמינים לבלוע גלולת שפיות דפיקה בדלת להציץ בעינית אדם לא מוכר להתעלם לשמוע שיר יפה לשתף לאף-אחד לא אכפת לכתוב שיר לישון.

רצית אותי לקרוע לגזרים זה עושה לך הנאה, לראות כנפיים מרוטשים בגלל שאת עצמך לא יכולה לעוף תקועה באדמה כמו אבן לא ביקשתי להילחם אתך, אבל את מכריזה מלחמה פעם אחר פעם כל פעם שהצל שלי עולה לך במחשבה, את מפציצה פצצות מרגמה מה לי ולך, זו את שלא מניחה העבר המפואר נקבר זה מכבר לא נשאר דבר, איני זוכר את צבע עינייך איני זוכר מחוות קטנות, רק שנאות גדולות.

אבל אתם לא צריכים לדעת את זה. יום חם, יש עננים בשמיים, אבל עדיין חם. אם יורד גשם בצורת טיפות - הוא חם. אם יושבים ב-צל עדיין חם. אם מדליקים מזגן אי-אפשר לעשן ואי-אפשר לנשום, כי האוויר המלאכותי חונק. אני יושב על האורגן ומספר לו סיפור, דרך מנגינה. על חור לבן, זה כמו חור שחור - רק לבן, שמהדהד בי כמו חור ענק בזיכרון. אני מספר לו מה כן אני זוכר. אני מספר לו שפעם הייתי אחר. אני מספר לו שזה טבעי להשתנות, ולא טוב להיצמד לישן. אני מספר לו על העלמה שתוקעת בי עיניים רוסיות. רוסיות יודעות לקרוא מחשבות. אני יכול לספר לו על ההיא שישבה מולי באוטובוס, וגמרה כי הצמדתי את הברך לזה שלה. אבל אלו סיפורים של זקנים שמתרפקים על נעורים מפוארים, ובעצם מצביעים על הווה דל. ההווה אכן נראה דל, אבל הוא לא, הוא רק שונה. יש אופקים והם חדשים. לא אותו הנוף נשקף מהחלון למרות שגשמית הרחוב לא השתנה הרבה. אני גר כאן, על ראש הגבעה, או אולי זה הר. החלונות פרוצים אחרי שילדים שברו את השמשות וכיסיתי אותן ביריעות בד. לפעמים הם נכנסים דרך החלונות, ילדים קטנים, בני 7-8, ואני מבריח אותם בצעקות. אין מה לגנוב, הבית מאוד דל. והאורגן נמ...

- את יכולה לתת לי שני מטר לעלות במדרגות? + אתה גר כאן? - במדרגות. + אתה רוצה להיכנס לדירה? בבקשה. - לא, אני לא גר כאן, אני גר למעלה. + אבל אתה לובש פיג'מה. - זה לא קשור... + למה אתה לובש פיג'מה? - רק יצאתי רגע. + ל-מה? - לעזור לאבא עם הסלים. + אבל אין לך סלים. - הוא העלה אותם. + אז לא עזרת לו. - כן עזרתי. + לא העלית את הסלים. - שמרתי פה על העגלה. + למה, היא תברח? - שלא ייקחו אותה. + למה שייקחו אותה? - לא יודע. + ואם ייקחו אותה, מה יקרה? - הוא צריך להחזיר אותה. + אז אתה רוצה להיכנס? - לא, אני לא גר פה, אני גר למעלה. + אז מה אתה רוצה? - שני מטר. + שני מטר של מה? - מקום לעבור. + למה, אתה נגעל ממני? - לא... + אני לא מושכת בעיניך? - אני מוצא אותך חיננית. + אז מה הבעיה? - אלו ההנחיות. + ממי? - מהממשלה. + אה, אתה רוצה לעלות במדרגות... - כן + כי אתה גר למעלה - כן + ואני עומדת ליד המדרגות... - כן + ואתה רוצה שני מטר בגלל ההנחיות, אני מבינה נכון? - כן + אז למה אתה לובש פיג'מה?

הסקס אתך היה נהדר הרגשתי דברים עכשיו אני רוצה לישון את יכולה להישאר יש מים זורמים בברז אם תרצי לשתות או להתקלח הבית רועד מהשיפוצים ברחוב אבל אין מה לעשות, אל תפחדי המחלה מחלחלת עמוק אנחנו מתפרקים עוד מעט יישאר מאתנו רק עור ועצמות שייקברו באדמה בלילה יש עורבים הם לא רעים ויש עטלפים שטסים כמו טייסים את לא מתפעלת את רוצה ללכת אל תשברי את הכוס היא זיכרון רחוק העין שלך פוזלת שלי כמעט עיוורת אנחנו מתכלים נתראה בגן העדן שבמרומים. 

ילדון קטון הלך לישון שעת צהריים חמה השמש במרום בערה לא היה אוויר לנשימה דפיקה בדלת, איש אכזר, תובע להיכנס לא ניתן לך, אומר הילד, אתה צריך להתבייש רק ממתק קטן רציתי לתת לך, אומר האיש ממתק קטן מתוק בטעם תות אימא אמרה לא לקחת ממתקים מ-זרים האיש מתרגז, חובט בדלת בעיטות נוראיות שמזעזעות אם לא תיתן לי להיכנס אנשוף ואנשוף והדלת תעוף אתה יכול לנשוף, איש זקן אתה רוצה לתת לי סם עוד בעיטה אחת, ואני קורא למלך סיאם הו, רק לא זה, צחקק האיש הארור ובעט בדלת לא פעם אלא פעמיים מיד בא מלך סיאם ועשה מהאיש האכזר כדור גלגל אותו במורד הרחוב והוא החליק לביוב המדרכת ילד טוב אתה, לא לוקח סמים, אמר מלך סיאם בחביבות כל פעם שעוד תזדקק לעזרתי, רק תנשוף במפוחית והוא נתן לו מפוחית קטנה והיא תמיד אתו בטוב וברע ובלא נורא.

חור בשמיים, סולם מתנשא אל-על רוקם תכניות רקומות-רקומות על פני שדות נוזל הירח, מטפטף, נוזל סמיך מאוד ילדים עושים אמבטיות של בוץ בכיתות מלאות הרקמה לא נרקמת אם אין יד רוקמת רוח פזורת שיערות מתנפנפת באווילות לכל עבר השקרים מתגמדים מול האמת שבפנים ערבות בוכיות מכות שורשים בעיר ש-כל תושביה חוטאים אבן מתגלגלת במורד מדרון אבק מתחת לציפורניים רוקמת היד רקמות-רקמות של לב פועם חי  מצנפת זבת חוטם משתוללת בין היערות עכבישים אדומים מוצצים דם מחלזונות לבנים רוקמת היד יריעה של משי שמיים בצבע כחול ארגזים דחוסים עננים צעצועים שבורים לילדים האמת מונחת על מפתן דלת ואין פותח חומות בצורות מקיפות את הלב גדרות חשמליות, מוקשים ודוקרנים על ההר גבוה הדגל בחצי התורן לא רוח נושבת בו, אלא כי רוח נכאים לבבות שבורים זרוקים ברחובות משזנחו אותם האנשים.

נים לו נים בחורש פרח בר אגרטל, פרח לבן, מים עכורים בית שומם, קירות לבנים נים לו נים, אין מחר יש עבר נשבר נקע בלב, התפוררות משמיים אור צלול כיין וזה מה שיש בינתיים נים לו נים, ירח חיוור התבוננות את הנפש פנימה, ריק משכר ריח זרעים, אדמה דחוסה אין אורות, העלטה כבדה נים לו נים, אין לאן ללכת תקוע בזמן כמו אבן במעמקי האדמה הלב זוחל ונשבר שברירים-שברירים חול גרוס על שפת הים מים רטובים מטביעים אותו שם.

מורישים לי בעיות מורישים לי את הצמיגים סביב הירכיים מורישים לי את האוזניים הגדולות מורישים לי את העיניים הבוהות מורישים לי חושל ואור, אהבה ושנאה מורישים לי את הבריאות ואת המחלה ואני רק רציתי שיורישו לי אושר כזה קטן וטוב, משהו לחיות בו טיפת דמעה של אושר בעין רטובה חדווה וצהלה קטנה שעושה חשק לקום אבל בכל מקום אליו הלכתי, ספגתי עצב ייסורים מלאוני עד לב השמיים ואיתם נשמתי נקעה ושיוותה למות יש לי אוכל, יש לי ביגוד, יש לי בית, יש לי מיטה יש לי אפילו טלוויזיה ורדיו יש לי אינטרנט אבל מה כל זה שווה אם אין לי אושר? לך תמצא את האושר כאשר את פוסע וגורר עצמך יום ועוד יום בלי טעם לחיים זו לא צורה לחיות מלאוני טוב וחסד, כי חפצה נפשי בזאת הראו לי את המיץ של הזבל של החיים.

+ גברבר צעיר, מה אתה עושה בשעה כזאת לבד? - אני מחכה לך, וכי מה חשבת? אני יושב ומחכה לך כאן שעות! + הו, לא היית צריך, אבל אם כבר חיכית לי ואני כאן, אסכים לשחק אתך. - יופי, אחלה, אני אוהב את המשחקים שלנו ביחד. הם מלאים כל טוב. + גם אתה מלא כל טוב, יקירי, בעיקר כשאני בסביבה. תראה לי את הכול טוב שלך. - הנה. + הו, הוא מוכן לקראתי, זה מחמיא לי, אכן כל טוב, בדיוק כמו שהבטחת. - גם אני רוצה לטעום מ-כל הטוב שלך. + בוודאי, כי אתה אגואיסט, כמו כולם. אני אדגדג אותך כאן וכאן... וכאן וכאן... - הווו... הווו... + כיף לך, אה? יפה שלי. הנה התפשטתי לכבודך. שים את הלשון שלך פה. - זה נקי? + בטח שזה נקי, יפה שלי. אל תרגיז אותי, זה תמיד נקי. שים את הלשון ותטעם כמה טוב. - המממ... הממממ... + טוב, אה? המצפן בין הרגליים שלך אומר שזה טוב לך. המצפן אף-פעם לא משקר. אתה רוצה להכניס אותו? - כן. אפשר? + בוודאי, כמה אתה מנומס. בוודאי שאפשר. למעשה אני אשמח מאוד. - גם אני. + הוווו... - אההה... + הוווו... - אהההה... + הוווו.... - הוי, נשמה שלי... + אתה אוהב אותי רק כשאתה מזיין א...

אני פרנואיד בטטה אתה תשים לב מה אתה עושה, אני אזיין את האימ-אימא שלך ארמון החול שלך עשוי מ-חול ואיש השלג שלך עשוי מ-שלג לך יש גוף של בהמה צריכה להיות לך נשמה של אדם כי אתה צריך להשתדרג לעלות את כל 125 המדרגות, עד למציאות רוחנית בה אתה כבר לא תהיה בגוף של בהמה בה לא יהיה לך גוף בכלל אבל תהיה נשמה של אהבה אני משוגע אגוזים אתה תשים לב מה אתה מכניס לראש שלך, אני אזיין את האב-אבא שלך כולנו נקראים לדגל עוד מעצם זה שנולדנו בייחוד היהודים, גם אם האדם לא נולד יהודי, אלא הפך כזה במשך חייו היהדות קיימת 3800 שנה, לכן היהודי העתיק ביותר הוא בן 3800 שנה והראשון הוא אברהם אבינו שייסד את היהדות מתי-שהוא במשך ה-3800 שנה הסכמת לברית בין הבורא לאדם והפכת יהודי יהודי תמיד נשאר יהודי, ויש לו תפקיד לתקן את העולם הרי היהדות נוצרה ב-בבל כשהיה מצב של כאוס ופירוד והיהדות נוצרה כתרופה לאחד את בני-האדם "כאיש אחד בלב אחד" תיקון האנושות ייעלה את האנושות למדרגה גבוהה יותר של עולם רוחני שכולו עונג ושפע הסכמת בגלגול מסוים, אולי זה תהנה מהפירות בגלגול מסוים, אולי זה כל עו...

מרגישים אותי בכל מקום גם אני מרגיש הכול בכל מקום מרגישים אותי מתחת לאדמה ומרגישים אותי בארצות רחוקות מרגישים אותי בים ובאוויר גם אני מרגיש הכול בכל מקום מרגישים אותי הנמלים מרגישים אותי התיקנים המתחפרים בקירות מרגישים אותי הציפורים הדוהות בשמיים מרגישים אותי הדיונונים במעמקי הים גם אני מרגיש הכול בכל מקום על כל רוח נושבת על עץ רוחש על מקהלת עורבים מרכלת על חתולים בדשא שמסכמים עוד שנה.

מה היא אומרת כשהיא נוסעת ואומרת אף-פעם לא תחזור? אולי היא סתם מקנטרת, אולי היא טסה לארץ אחרת אולי יש לה מישהו והוא לא אני אולי נשבר לה הזין מלשפשף לי את הזין הייתה יורדת עמוקות למקומות הכי דרומיים הייתה מוקירה וסוגדת לתורן המתנשא למרומים הייתה לוחשת מילים שאין עוד בנמצא ואת כל זה לקחה ממך גרמנית היא שפת הקודש בגרמניה, לא בישראל שם עושים דברים שהאל לא ייחל אבל ברלין בנויה לתלפיות כמו זקפה מפוארת אדמת שק האשכים מלאה בדם כל עוד את נוסעת ולא אומרת למה את הולכת מי לך יימחל ומי לך ייסלח שאת נוסעת הרחק אל הארץ הזו בה קרה מה שקרה מיריעת שמיים עושים בגד ללבוש ומ-ירח עושים תכשיט לאוזן קובעים את השמש כמנורה ואוספים את האור של היום לתוך צנצנת ועוד הם אומרים שהם גרים לבדם - אין להם עם מי לשחק רק עם חבורת הרוצחים שטבחה את אבותיהם בתאי הגזים ובתנורים ועשתה מהשומן שלהם סבון.

זהו, הקטר יצא לדרך והוא לא יעצור מת הקפיטליזם, אין יותר מותרות לא קונים ציור במיליונים כשיש רעבים ברחוב בדרך-כלל מהפכות באות מהחברה, הפעם הטבע שהוא הבורא מאותת לנו באורות אדומים מסנוורים שאם לא נתאפס על עצמנו - המצב יהיה כיליון ואם נתאפס על עצמנו - המצב יהיה גן-עדן הטבע שהוא הבורא לא היה יכול יותר לספוג את האגואיזם הגואה ועולה בעולם בו אנשים נרמסים בגלל הרצון לקבל של אחרים והטבע שהוא הבורא אומר שזה זמן להבין שכולנו בסירה אחת, כולנו ערבים זה לזה כולנו חברים איש אחד בלב אחד לא תעשה לחברך את מה ששנוא עליך ואהבת לרעך כמוך שהאהבה האמתית היא נתינה ויש בה יותר רווח מאשר לקחת לשים את טובת הזולת נגד עיניי, גם אם לי לא יהיה רווח מזה נתינה לשם נתינה ולא בשביל לקבל הכנת הכלי בתוך הלב בו הבורא ישפוך אור, אהבה וחסד ורחמים כל שיטות המשטר נפלו בתורם ועכשיו גם הקפיטליזם כי דרושה אחריות של כל אדם כפרט למען החברה זה קל להטיל רפש על מנהיגים ואנשי ציבור ולא להסתכל על עצמך "הוא אשם" אתם אומרים ומנקים את עצמכם אם כל אדם ילמד דרך ארץ וכבוד ברעהו אם כל אדם ילמד נתי...

הצלחתי לא לכתוב כל שעות הבוקר וכבר חצות היום נשאבתי במשאבה רבת עוצמה אל ניקיון כפיים של עבודת כפיים אבל העבודה הסתיימה ועכשיו זמן לכתיבה זמן לתת למים לזרום בלי הפרעה כשהייתי קטן היה לי דובי כתום הייתה חסרה לו עין הוא היה הדובי שלי, אהבתי אותו תמיד חיבקתי אותו אבל הרבה זמן עבר אני לא יודע לאן הוא נעלם הוא היה הדובון שלי והוא היה קטן ממני אבל הייתה לו עין של זקן אולי הוא בגן-עדן של הדובונים.

היא מתפתחת כמו צמח טורף שבולע אנשים קטנים ופתיים מעל כרסה העגולה ומעכלת את המחשבה רגליה זזות כמו בלרינה על משטח שיש חלק מבריק משתטחת ארצה מכה בראש שמעו אותה פעם לא יישמעו אותה שוב במסעדות היא ממלאת כרסה כרעי תרנגולות ממולאות עם בוא האביב - הסדר לא נשמר היא שמחה על הפריחה, היא מאושרת מהמחר היא כורעת בתוך צבע הפרחים החי האדמה מריחה כמו מסניפה שורה צועקת בחדווה ש-כל העולם ישמע מקוננת על מר גורלה.

למה היא רצתה לטוס אם אין לאן כל המקומות אותו הדבר גם שם יש פרחים וכדרות גם שם יש כבישים ומכוניות אבל היא אמרה שהאוויר שם מרגיש יותר טוב אולי זה קשור לאקלים או לזיהום האוויר שם הפסגות יותר גבוהות והעננים נמוכים האוויר מלא לחות של חורף שחודר לנחיריים אז היא עזבה אותי ועפה לארץ רחוקה לא אמרה מתי תשוב אם בכלל אולי אני אראה אותה רק כשיחזירו אותה במטוס בתוך ארון קבורה או שק גופות לכן היא אמרה לא טוב תזכור אותי רחוק אשלח לך תמונה שלי לא מאופרת ולא מסודרת כל חודש בראש חודש עברי למען תראה בדיוק מי אני וכך חודש אחר חודש היא מול עיניי מזדקנת אבל העיניים - הן הופכות חכמות יותר ויותר ענוות וקמצוץ חיוך מבצבץ יותר ויותר בקצות שפתיה עד שהופך לצחוק.

לא משחק את המשחק צולל למדיה שחורה ומחפש את עצמו ברעש סטטי לא גר כאן יותר כי הקלפים התקלפו ואיתם נשארה דרך שנבלעת בהר געש לא ממציא את עצמו יותר, כי הם כבר הלכו ולא השאירו דבר מלבד פצעים ושריטות לא מחפש נימה כי הוא עייף, נמאס לו להילחם בחיידק הטורף זמן לצאת אל האחו, לחלל בחליל לקטוף כוכב בלי שיגידו לו מה לעשות זמן להצליח להריח את האורנים בחורשה ופאקינג להצליח להריח את האדמה המוות קרוב יותר עכשיו וזו שעת מלחמה על אוויר לנשימה קלפים מצוירים, כולם שחורים, מראים לו פנים כפולים אבל הוא לא פה, הוא על אדן החלון, עף הרחק לארץ אבדון ירח פצוע זב דם ושמיים שחורים עם חורים, דרכם אפשר לראות נצנוצי אור מבעד לחורים היא חיפשה את משחק המוות והפגישה אותו פנים מול פנים מול המציאות הקשה מצח אל מצח כשהוא התעורר גופו היה מושחת וגם נשמתו, מוחו לבבו כך כמו זוחל על גחונו הוא נאבק לשרוד וזה לא היה קל כשיש טורפים בכל פינה, שבאמת אין להם סיבה לטרוף, אבל הם יכולים, אז הם עושים והגורל השחור מנצנץ אליו כמו שני חורים שחורים בתוך נצח השמיים, אבל לחייו יש סוף הוא נרדם מתעורר בבהלה וחלום...

היא התווכחה איתי שעות פנייה היו שטופות דמעות הכול קרה כל-כך מהר לא היה לה חשק לוותר היא חיממה את האמבט הרתיחה את המחבת לא רצתה להתפשר לא היה בה כוח לוותר לא, התנגדות לא הרגשתי עייף ולישון רק רציתי זה לא הזמן לוויכוחים צריך לעשות עוד סידורים ישבנו שנינו בסלון הסטנו מעט את הווילון שלושה ראשים מהחלון פנים מלאי זדון מיד נחפזתי למטבח הבאתי מהר את האקדח אבל הם כבר נעלמו לאור השחר התפוגגו הגפנו מהר את התריסים יישנו במיטה עירומים התעוררנו ליום חדש פסענו בעולם בחשש חמש וחצי בשעון הברושים הלכו לישון רק אנחנו עוד ערים בעננים מחפשים פתאום היא נפלה לבור באדמה לא הייתה לה נשימה מיד נחפזתי לעזרתה אפילו תודה היא לא אמרה כך עברו הימים והלילות היו כבדים בכל זאת הרבה זמן עבר והאגו שלנו נשבר זאת הייתה תקופה קשה מלאה במלחמה אבל בסוף נרגענו ליום חדש וטוב התעוררנו.

אל תעופי רחוק מדי יש נץ בשמיים זה מה שקורה מנפנוף הכנפיים (עמוק, עמוק,) אל תדברי עמוק מדי אני מכיר אותך טוב את גורמת לכל להיראות עמוק (עמוק, עמוק,) את מדברת גבוה מדי יש גבול לסובלנות את תפתי אותי להוריד לך ת'ראש (ראש, ראש,) את מכירה אותי יש לי דם על הידיים אל תגרמי לי להוריד לך ת'גפיים (פיים, פיים) כי זה מה שקורה אם לא חולצים נעליים ריח הג'יז'ים מתפשט בכל הירכיים (עמוק, עמוק,) זה גורם לי לבחילה קשה לי לרדת ולכן את זו שמתיימרת לרדת (נמוך, נמוך,) יש לי ידע בפסיכולוגיה אני מכיר אותך טוב את משליכה עליי את הצרות (צרות, צרות,) אז 'תני לי קצת שקט אני עושה את שלי אז כדאי שגם את תתלבשי ('לבשי, 'לבשי,) אז אל תעופי רחוק מדי ההרים שם גבוהים לפעמים לא מוצאים דרכים נוחים (נוחים, נוחים,) אין אוויר אין מדרך לרגליים זה מה שקורה מקיצוץ הכנפיים.

את אוהבת שאני אוהב אותך? זה נעים לך? דבר לא מובן מאליו את הולכת לבדך לבריכה ולא מזמינה אותי אתך כי "הוא אוהב אותי," אז למה להשקיע אז נכנסת עירומה לאמבט ממששת את עצמך, מנסה לדמיין מה הרגשתי כשנגעתי בך כי "הוא אוהב אותי," אז למה לתת לי לגעת? אז מזמינה חברות הביתה ואתן עושות ערב בנות ומרכלות כל אחת על החבר והבעל של עצמה כי "הוא אוהב אותי," אז למה לו לדעת? את מבצעת רצח בדם קר וסומכת עליי שאספק לך אליבי וכך אשחרר אותך מחבל התלייה כי "הוא אוהב אותי," את עומדת מול הגרדום עינייך דומעות, אני מחייך אני רע, נכון? נכון שאני רע? כך תמיד אמרת ולא בצורת שלילה "אני אוהבת ילדים גדולים ורעים כמוך," את אמרת את עומדת מול הגרדום את בוכה, אני מחייך את המומה נוכח חיוכי, אחרי הכול אלו הדקות האחרונות שלך "אתה לא זוכר כמה אהבת אותי? כמה הוקרת אותי וסגדת לי? אתה לא זוכר כמה אהבת לעשות איתי אהבה? כמה סיפוק נפשי ופיזי זה נתן לך? אתה לא זוכר שאמרת שאני המאמי שלך? ובלעדיי אין לך סיבה אחת לחיות? אתה זוכר שאמרת שאני כמו הש...

שום-מקום הוא מקום רחוק אבל הוא בכלל לא מקום, כי הוא שום-מקום שום-מקום נמצא פה, ממש לידנו וגם בתוכנו וסביבנו שום-מקום הוא ריק מוחלט, בו אין דבר, אפילו לא מקום בשום-מקום לא קיים דבר, כי הוא בכלל לא מקום שום-מקום הוא נטול אהבה, לכן אין בו דבר והוא אפילו לא מקום כי כל המציאות והחיים והספייס עשויים מאהבה ואם אין אהבה הם לא קיימים שום-מקום הוא מקום שהוא שום-מקום, והוא נטול אהבה לכן אי-אפשר אפילו לקרוא לו מקום שום-מקום קיים בכל מקום ובאף-מקום, תלוי איך אנחנו בוחרים.

הטלפון צלצל אצל אחותו, היא ענתה. "היי, מיכה, מה נשמע?" הוא גלגל במוחו את המילים, צריך לחשוב חיובי. "אה, בסדר, מה אצלך?" "טוב, אתה יודע, יום ועוד יום, מה קורה?" הוא היסס רגע ואז אמר - "טוב, את יודעת, בן-אדם צריך לאכול," ברור," היא אמרה. "ואוכל יש במכולת," "אני יודעת, ל-מה אתה חותר?" "אז העניין הוא... שממש רציתי לאכול, ונגמר לי האוכל, אז חשבתי בצורה מובנת מאליה ללכת למכולת לקנות אוכל," היא צחקה. "אבל העניין הוא שלא מצאתי את הארנק," "מה קרה לו?" "לא יודע, היה ונעלם, לא יודע," "אז תקנה ארנק חדש," הוא גיחך, זה לא שהיא ככה, היא פשוט מפוזרת בעיניים אחרים. "כן, 'שמעי, זה לא הארנק, אלא מה שהיה בתוכו, כסף וכרטיס אשראי... את מבינה? בלעדי זה אי-אפשר לקנות כלום," "המוכר לא רושם לך?" "לא," "אז תחפש את הארנק, אני בטוחה שתמצא, הוא איפה שהוא בבית," "אני יודע שהוא בבית, לפחות כך אני מקווה, רק לא יודע איפה..." "בדקת בכיסים של המכנסי...

עבר הרבה זמן מאז שנפגשנו שנינו הזדקנו עדיין רבים עם החיים - אבל חכמים יותר יותר רגועים לא לגמרי, עדיין יש בעיות אבל אנחנו יודעים היכן אנחנו נמצאים הגענו למקום בו המוות יותר קרוב מהחיים וזה בסדר גמור מצדנו אנו לא סוגדים לנעורים עדיין זה לא הזמן לסגור מעגלים אנחנו עדיין פרומים בקצוות, לפחות אני, לא הגעתי לקו המים לזמן מספיק ארוך לא התאפסתי על עצמנו לזמן מספיק ארוך יד כעסים ויש חוסר אונים, שנובע מזה שאני לא מכיר את עצמי המדיה מרגיזה מאוד לפעמים, לעתים יותר מדי קרובות היא לא מחבקת גם בבית הלב קר אבל אני אוסף רסיסי חיים כמו רסיסי נשמות שנותנות לי מעט אוויר אנשים תוהים לגביי כמו שאני תוהה לגביהם הם לא מעלים בדעתם משום מה שגם אני תוהה לגביהם בראש שלהם הם מושלמים אנשים סוחבים מטען של אגו שמכביד עליהם אני לא רוצה להיסחב עם מטען כזה, אני יודע כיצד להיפתר ממנו גם אנשים אחרים נראים לי מוזרים כמו שאני נראה להם מוזר הם לא חושבים על זה.

+ מה אתה אומר על הטירה? - היא עתיקה אפילו ממני... + חחח... ברור, היא בת 500 שנה - מי גר בא? + דרקולה - מה, היה אחד כזה באמת? + כן, הרבה אגדות, אבל בבסיס היה - הוא היה רע? + הוא היה עשיר מאוד וחולני מאוד, המקום היה מוקף בכפרים של אנשים נבערים, ולא היה חוק, אז הוא ניצל את זה לענות אותם - הוא באמת שתה את הדם שלהם? + לא, זה היה מיץ עגבניות... - והמוזיקה שמשכה אנשים + תקליט טוב עם רמקולים ממש חזקים איבדתי את הניבים שלי, אז פתחתי לה את הצוואר עם פותחן שימורים - למה אימא שלך זונה? זה מפחיד! + אתה לא אוהב סרטי אימה? - לא + אז תמחק לעצמך את זה מהמוח - איך עושים את זה? + אל תחשוב על פילים ורודים - הרגע חשבתי על פילים ורודים! + אתה רואה? זה כישוף שחור בו אני מטביע אותך, אתה מרגיש את המים מציפים לך את הריאות? אתה לא יכול לנשום. אתה נאבק לאוויר, אבל אתה טובע במים שחורים, מעליך עופות טרף חגים בשמיי הלילה, הים סוער ויש ברקים ורוחות וגלים גבוהים, החוף רחוק ממך מרחק קטן של 30 מטר אבל אתה לא מצליח להגיע אליו אתה רק הולך ומתרחק הולך ונסחף עמוק יותר לתוך המים נאבק לאו...

כי אני חי בג'ונגל, כי בא לי ביצת עין כי טונה עם חומוס וירק זה טעים כי אין לך לאן ללכת, אז אולי תישארי? בא לה באגט טרי וחם, עם גבינת שמנת וביצת עין ממילא, היא אומרת, עליתי שני קילו, אז מה זה עוד קצת חה-חה-חה, אני צוחק צחוק קולני ואכזר תראי מה הכנתי, פיצה שלמה, מגש שלם של פיצה והוא טעים מאוד "כי אני אוהבת את זה עם עגבניות..." היא אומרת, "וואללה," אני אומר במבטא צרפתי, וכל משטח הפיצה מתכסה עגבניות "והרבה רוטב עגבניות...: "הנה," "והרבה גבינה," "בבקשה," "אבל אני בדיאטה, מטומטם, אני לא יכולה לאכול את זה!" "אז אני אוכל לבד," אמרתי, והוספתי צחוק קולני ואכזר - "חה-חה-חה," "מי שאוכל לבד - מת לבד," "מה?" "מי שאוכל בד - מת ל-בד," "אני לא אוכל בד, מה קרה לך?" "אה, סליחה," "אימאאאאא!" "מה, חמודי," "אבא גמר לי את הפיצה..." (בוכה) "תגיד לאבא שלך שהוא שמן," הגמד בא אליי - "אימא אמרה...

"מה אתה רוצה לאכול?" שאלה אותי אשתי הזקנה. אני ישבתי על הספה מול הטלוויזיה הכבויה, הרגליים היו חצי מונחות על השולחן הנמוך של הסלון, והבטתי בזעם במסך הטלוויזיה הכבוי, וחשבתי מה אני הולך לעשות עכשיו עם עצמי. "יש אורז רגיל, אורז בן-גוריון, פתיתים וספגטי," "ספגטי," אמרתי במהירות, ופניתי שוב למחשבות שלי. אולי אני אכתוב סיפור קצר על השיט שאני עובר. "יש ספגטי ברגים, ספגטי שבלולים, ספגטי קונכיות, וספגטי ארוך רגיל מספר 7," היא דקלמה את זה כאילו היא קוראת פרוטוקול משפטי. "שבלולים," אמרתי. היה שקט מטריד ועוכר שלווה, ואז היא התפרצה לסלון בצחוק היסטרי. "חחח... שבלולים וקונכיות זה אותו הדבר! אני לא מבין? אותו הדבר! איך התבלבלתי, איזה קטעים..." "כן..." מלמלתי והיא חזרה למטבח. "אז אמרת ברגים," היא קבעה מהמטבח. "שבלולים!" קראתי. "אבל זה כמו קונכיות," היא ענתה. "מה לעזאזל זו בעיה שלי?" "לא בעיה שלך, שום-דבר לא בעיה שלך, רק שלי," היא אמרה במרירות ואז שתקה. קמתי. "אני הולך לקנות בי...

אגרטל פרחים, מים עכורים, פרחים נבולים פרחים מתים שפעם היו אדומים אש ועתה יש להם צבע ארגמן מת הם מונחים גבוה על ההר, איפה שרוחות המוות נושבות בו ומצצו ממנו חיים הבן-אדם יושב כמו חיה, בתחתונים בלבד, מעשן ושותה בירה ושיערו צומח פרא גם אם מפחיד בחוץ, נכנסים לתוך האש כמו לתוך תופת האלכוהול מנמיך את המחשבה ואין המיית חיים לנסוק איתה הולך לשירותים כמו כל אדם ומחרבן כמו חיה על השמשה חמה יוקדת ואיתה סילונים של אש ואיוולת יוקדת שתינו את הבירה, ניגבנו את השולחן, כי נשפך קצת התספורת השאירה שיערות בודדות מפוזרות על המרצפת צעקות והמיות צחוק היסטרי מתגלגלות ברחובות, ממגרש המשחקים, מהחנייה, מדירות סגורות השמש והחלונות הסגורים עם המזגן - הופכים את הדירות לחממה ואין אוויר לנשום על המרקע ילדים משחקים באקדחי עץ והמבוגרים מביטים בהם בשקט, חמושים באקדחים אמתיים על מתניהם כל מילה תלושה יכולה להתפרש אחרת - מלבד התלישות אם בכוח מחפשים בה היגיון מגיפה ועולם מושבת, בו הטבע משחק בנו, מראה שאין הגיון ומעולם לא היה - זו הייתה אשליה כל זיכרון לא רחוק הופך לחלום רחוק, ממנו מקיצים...

מתי-שהוא יבוא אלייך, חורף יבוא ויביא אתו מוות רך וטוב מתי שהוא יגיעו שלושה הפרשים, וינתקו חבל הטבור, יגזרו נזם החיים מתי-שהוא אני בא ולא יהיה לי זמן כל היום הם צוחקים, אני מתבודד לי מי אני שאגיד לך, מה אכפת להם בכלל למה אני צריך להתאמץ, מי התאמץ בשבילי למה חושבים שאני כמו ציפור מבויתת, לא משנה מה, את הדרך אעשה כל מי ש-חי ומת בדרכים האלה יודע כל מי שנחלץ לתורות כל-שהן כל מי שיש לו שכל וכל מי שאין כל מי שיודע וכל מי שלא גם אני נולדתי לעולם ביעותים.

גברות וגברים עוברות ועוברים ספיידרמן מנקה את השמשה אני יושב על שק של עדשים לא רחוק מתקן רחיצת מכוניות עוברים ושבים לאן הם הולכים אין בעולם הזה רחמים אני נותן חמש דולר לספיידרמן נעים על שק עדשים המיית מתקן רחיצת המכוניות נשמע כמו גלים ספיידרמן ניקה את שמשת המכונית, אפילו צייר לב על האדים לאנשים יפים יש מגני דויד יפים על הצוואר והזרועות שלהם נקיות וחזקות היא אמרה שהיא עוברת חרש, את הדלת חרש-חרש, כמו חתולה מהססת בשקע הצוואר אפשר לראות קעקוע קטן של לב ש-חץ מפלח אותו אני יושב ונהנה מהזמן אין לאן לרוץ, אין מתי.

בירה שחורה, קולה עם גזים, סיגריות כבדות, אגוזים וצימוקים, כבד אווז מפוטם ועוף בתנור אם אתה לא בן-זונה ש-חי את החיים הטובים, אז אני האווז המפוטם בכלל מה אתה מפטם אווזים? צער בעלי חיים... אותך למשטרה אמרה לי שהיא כואבת את מותי בטרם עת מבקרת בדירתי כאילו מבקרת בקבר מספרת לי דברים בלי לצפות שאני אענה כאילו אני כבר מת ואני אומר לה - את לא מכירה את איציק שפיציק? הוא תמיד חי, גם בקבר ואז אני שומע אותה צועקת ומקוננת - אני שומעת אותו, אני שומעת אותו בראש שלי, מדבר אליי מהקבר ואני אומר לה - איזה קבר ואיזה בטיח, אני עושה חיים משוגעים והיא מקוננת - הוא אומר שהוא בגן-עדן... מגיע לו, למסכן, היו לו חיים קשים כשהיא מתארת את המצב בשכונה היא תמיד מתארת אותו לשלילה - "גדרות תיל יש שם, עופות שחוטים מלאים זבובים... אני לא יכולה ללכת ברחוב מ-רוב הסירחון כל-כך הרבה גוויות של בעלי חיים לצד הדרך, ועכברים אוכלים בהם, וגם נמלים ועופות טרף טוב שאתה לא כאן לחוות את זה" בכל זאת, אני אומר, את לא יודעת דרך כמה מחילות זחלתי כדי להיות מספיק גדול בשביל להית את חיה בתרדמה, מתאימה...

מתאמן בשליחת הודעות לילד שהייתי הוא מספר לי דברים זה גורם לי להרגיש שדבר לא חשוב, אם קרו כאלו דברים הזיכרון המודחק הוא מעטה דק, שדולף לעתים ובא לי לבכות ובא לי למות אם עשו לי כאלה דברים אני יודע מה מצוי במוחות אנשים, ולמה הם מתנהגים כמו שהם מתנהגים\ הם באים אליי בכעסים בגלל חטאים שלהם כי הם מתביישים ואם אני אספר את זה, הם יקרעו אותי לגזרים.

+ מה אתה מסתכל עליי ככה? - אני אוהב אותך...! + די עם השטויות שלך... חחח... - באמת! + מה... אתה רציני? - כן! - למה?! + מה את מתרגזת? - היה לנו כל-כך טוב יחד, עכשיו הרסת את הכול. + לא הרסתי כלום. - אהבה תמיד הורסת. + היא לא! - די, אני לא יכולה אפילו להסתכל עליך, אני הולכת. + לאן? - רחוק ממך?! + מה יש לך?! - (בוכה) לא יודעת, אני דפוקה, אני דפוקה, כי גם אני אוהבת אותך, ותמיד רציתי... אבל אני פוחדת. + ממה? - שזה ייגמר. + את צודקת, זה נגמר, 'עופי מ-פה. - למה אתה מדבר אליי ככה? + כי את ציפור. - אני ציפור? אני ציפור! אני ציפור! איזה כיף לי! + כן, אז 'עופי כבר.

+ גמרת עליי! איחס! - שפכתי עלייך מיצי אהבה! + מיצי אהבה אתה קורא לזה? זה שפיך! - זה נובע מאהבה + אהבה ל-מה? - לצורה שלך + אתה יכול להרחיב? - מ-רוב אהבה, כיסופים והשתוקקות אלייך, לא יכולתי להחזיק את עצמי, והתפרצתי עלייך באהבתי כמו הר-געש בתוך אגני. + הו, זה רומנטי...

- לא הייתי פה + אבל ראיתי אותך! - זה לא היה אני + אז מי? - לא יודע + זה היית אתה, ראיתי אותך! - את חולמת + לא, אני לא חולמת! - את הוזה + לא, אני לא הוזה! - את מדמיינת + לא, אני לא מדמיינת! - את בת זונה + לא, אני לא... איך קראת לי...?

- את לא מתאימה לתכנית + למה? אני יפה, אני מוכשרת, אני חכמה, אני פיקחית, אני נבונה, אני עוברת מסך, אני יודעת להתנסח, יש לי שניצל על האף... אה... זה בגלל שיש לי שניצל על האף... - נכון.

אמרתי לו שהמשימה לא מתבצעת כראוי לא ככה עושים חור בשמיים ניסינו תותח עננים, הוא אמר לי, ניסינו חורים שחורים ניסינו סופת קוונטים ניצינו פיצוץ אטומים, מולקולות וכרומוזומים מה עוד אפשר לעשות? אתה צריך לכופף את היקום, אמרתי לו איך עושים את זה? לא לבד, צריך הרבה אנשים מיוחדים שייצרו כוח שיישנה את תוכנת המציאות מאיפה מתחילים? הוא שאל אנחנו עדיין בזרעים, אמרתי, אבל מתחילים בדרך חיים של לימוד הקבלה, היא סוד החיים. 

אישה אדומה ויפה הלכה ברחוב אף-אחד לא יודע לאן היא הלכה, אולי היא הלכה רק כדי ללכת, אולי היא הלכה רק כדי שייראו אותה היא לא מיהרה, היא חייכה, כי כולם הסתכלו עליה, גם נשים הייתה לה שמלת בד כפרית פרחונית וסנדלים והשיער שלה היה צבוע אדום היא הייתה מאםרת קלות ומסודרת, עם לק ג'ל אדום וחיוך ליפסטיק אדום אישה אדומה ויפה הלכה ברחוב עיניי הזקנים נרטבו הם נזכרו באהבות נעורים וחייכו לזכר הזיכרונות אישה אדומה ויפה הלכה ברחוב עיניי הגברים הצעירים סונוורו הם הביטו בה כאילו הם מסתכלים לתוך חור לבן זה כמו חור שחור, רק לבן אישה אדומה ויפה הלכה ברחוב ילדים קטנים מאוד, זאטוטים, התקרבו אליה וחיבקו לה את הרגליים ההורים עמדו פעורי פה הנשים לא קינאו.

פעם חיו בשביל המוזיקה, היום חיים בשביל הפוליטיקה אני חי בשביל אנג'לינה, שיש לה שדיים גדולים אם לא היו לה שדיים גדולים, לא הייתי חי בשבילה היא שרועה עבת בשר על המיטה הרחבה ומזמינה אותי להתפלש בה זה כל-כך נעים להתפלש בבשר שלה, אני מרגיש טובע בתוכה אני נכנס לתוכה, אני מכניס את כל הראש אני סוגד לקוס שלה, כי הוא נותן לי טעם לחיים השדיים שלה כל-כך גדולים, שהם גדולים מראש של תינוק והירכיים שלה כל-כך עבות, שזו משימה בינלאומית להגיע לסוד עם הלשון כמה שירים אפשר לכתוב על אנג'לינה יורדים לטועמים מאנג'לינה התחת שלה הוא ארוחה לתפארת, ללשון שלי שמתחפרת והגוף שלה גדול כמו דובה, אבל מייחל לאביונה כמו ילדה קטנה אני עוזב את הבית שלי הבודד והולך לאנג'לינה עבת הבשר אני מוצא נחמה מחיי הבודדים, באנג'לינה עבת הבשר כשהיא שואבת זה כאילו פילה סוגדת לך כמו אלה שיונקת ממל חיים זו מצווה לשמור על אנג'לינה מסופקת, אני אדם דתי, אבל אף תפילה בבית הכנסת, לא מספקת אותי כמו אנג'לינה והתחת הגדול שלה.

אתה כותב כאילו הדף עשוי מעיסת נמלים אתה כותב כאילו המילים הן תולעים אתה אוחז בעט כאילו זה פגיון, בו אתה שורט וטובח את הדף כך עשית גם עם כל מי שאהב אותך, שרטת לו בנשמה, במילים מדויקות ואכזריות מילים של שטיון ועכשיו אתה מוטל בחדר ריק, כולו נע סביבך הראש ריק והמחשבות צורמות ואין לך כוח לקום מהמיטה אתה מסתכל על התמונות שעל הקיר, הן תלויות שם שנים רבות, הן ראו הכול ואתה חושב על הימים היפים שהיו, אבל אתה יודע שהן היו אשליה מלאה הבל עכשיו אתה צודק, אבל אתה לבד ואתה סובל מעצם קיומך בלבד ואתה סוחב כל יום כאילו זה משא לא שפעם היה טוב יותר, אבל הבעיה לא באה על פתרונה ואתה יודע שאם אתה עושה, יש לזה סיבה ובאמת אתה מרגיש הרבה ניצוצות של שמחה אבל אתה לא יודע מה הסיבה וכולם מנסים לדחוק אותך לפינה, אוכלים בבשרך, כאילו אתה עושה משהו רע אתה לא עושה משהו רע, הם אומרים, אבל אתה דביל שמבזבז את חייך, במילוי מים מן הים ושפיכתו לבאר ללא תחתית מפלס המים גובהה באטיות רבה ונדמה לא זז וגם כך יש מלא בארות ואף-אחד, הם אומרים, לא מעוניין בבאר שלך, כי המים בו חמוצים אבל החיים הגשמי...

וארגזי חול מונחים כפינה, ליד הבית ההולך ונבנה הנפש נקעה והעבודה קשה, אבל היא ממשיכה כל יום האישה אומרת בשביל מה זה לך וגם אני לא יודע אבל כל בוקר בלי לדעת למה, אני חוזר לאתר הבנייה הרוח מעיפה חול אל עיניי, האבק והחום כבדים, העבודה לא נגמרת ונדמה שאין לה תכלית אבל אני שם, מרים שקי חול ובלוקים, יוצק בטון, מתערבב עם העיסה של החיים בלי לדעת למה הבית הולך ונבנה ואין מי שיגור בו ותמיד צריך עוד חדרים חדרים קטנים-גדולים, מתקני משחקים, פינת נוחות לילדים מקום עבודה ויצירה ומקום בו גם יוכלו לריב לשרטט גדרות בגיר ולרקום חוטי תיל מסביב ללב השער פרוץ לכל הרחות וכולם נכנסים בו ואוכלים ממנו כאהבת נפשם ועוד מתלוננים.

ד"ר שפוצי בדק את מר שפוצי ואמר - "אתה בריא לגמרי, מר שפוצי, אין אתך שום בעיה," "אבל אני רוצה שתיתן לי כדורים כדי שלא תהיה בעיה!" מחה מר שפוצי. ד"ר שפוצי חשב וחשב ואז רשם למר שפוצי ויטמינים - "תיקח אותם כל יום, ותמיד תהיה בריא כמו שור," אמר ד"ר שפוצי למר שפוצי. "ואם אני אהיה חולה בכל זאת?" מחה מר שפוצי. "באיזו מחלה למשל?" שאל ד"ר שפוצי. "אני עלול להצטנן, עכשיו חורף," מחה מר שפוצי. "אז ארשום לך אקמול," אמר ד"ר שפוצי. "ואם תישבר לי היד?" שאל מר שפוצי. "אני אני אעשה לך עכשיו גבס," אמר ד"ר שפוצי. "ואם לא תהיה לי זקפה?" שאל בפחד מר שפוצי. "אז כדאי שמעכשיו תכין לך עורך-דין טוב לחלוקת הרכוש," אמר ד"ר שפוצי. "ואם אני אהיה אהבל?" פחד מר שפוצי. "תבלע שמן דגים," אמר ד"ר שפוצי. "ואם יהיה לי אלצהיימר?"שאל באימה מר שפוצי. "אז כדאי שתשלם לי עכשיו, לפני שתשכח," אמר ד"ר שפוצי. ואם אני אמות...

התברר לו שלא אוהבים אותו. הוא ידע את זה קודם, אבל הפעם קיבל הוכחה. אחת הילדות בכיתה מנתה לפני חברה שלה את הבנים שהיא לא אוהבת והוא היה ביניהם. כשהיא הבינה שהוא שמע - כבר היה מאוחר מדי, ולמען האמת - לא היה אכפת לה. הוא התייחס כאילו לא שמע, למרות שהוא ידע שהיא דעה שהוא שמע. זה מה שהוא חשב עליו כשישב כל כיסא הרוס ולא נוח בכלל, בכיתה, וכאב לו הגב, והוא חשב שלא מגיע לו כל הסבל הזה, להגיע לשיעורים משעממים, לא להבין כלום, להרגיש שהוא טיפש, לספוג עלבונות מבנים ובנות ועוד לשבת במשך שעות על כיסא ששובר לו את הגב. הוא ידע שאם הוא יחליף כיסא עם מישהו בלי שהוא ייראה - מיד הילד יגלה, וירצה את כיסאו בחזרה. לכן הייתה לו מזימה. הגיעה הפסקת עשר, עשרים דקות הפסקה. כולם יצאו לשחק ולהשתולל והוא נשאר בכיתה, עשה עצמו עסוק בסידור הילקוט. ואז כשלא היה אף-אחד בכתה, גם לא המורה, הוא החליף לכולם את הכיסאות, לכולם וכולן עד אחד, ונתן לעצמו את הכיסא הכי טוב. כשחזרו התלמידים והתלמידות הייתה המולה, "זה לא הכיסא שלי!" צעקו והתרעמו, חוץ ממי שקיבלו בטעות כיסאות טובים יותר. זה הצחיק אותו. המורה שמה לב להמולה ושמ...

מעל שמיים קודרים, יערות וג'ונגלים חיות טרף ומכרסמים ילדים טובים וילדים רעים בכל זאת בתוך כל הבלגן של החיים, היא לא מטה נהרות אל פיה וגן אני לא היא הולכת יחפה בשדות בוערים ולא על שלפים מרימה משקולות במרתפים מזיעים מנפחת שרירים, רצה אחוזת אמוק להפיק, לעולם לא מגיעה וגם אני כשהיא צפה על פני מים סוערים והגלים גבוהים, אין מה לראות ספינות בודדות שטות תחתיה ולא מעליה ציפורי טרף מנסות לשלות דגים מהמים וגם אותה והיא מרימה עיניים עגולות מפלבלות, אין אתמול, אין מחר, גם לא היה רגע נצור בזמן כמו פסל ברונזה כמו גופה קפואה בקרח.

הולך בערבות הג'ונגל הבוכיות, קוטף שקיקי תה מהעצים אתמול לא הלך טוב, לא הצלחתי למלא את הבארות, וכעת הן יבשות לכן הפרי חמוץ, לכן הוא רקוב, לכן מזיקים פולשים בו ומכרסמים הנאות מזיקים הם לא טובים חומר ההדברה רעיל אף הוא, הוא מרעיל את הגוף כשהאדם אוכל מהפרי לא יישנה אם ישטוף את הפרי לכן מגדלים את הפירות בחממה, נקייה ממזיקים, עם אור ושמש ואקלים ומים מתאימים וגם חומרי דישון לאדמה יש ילדים וילדות יפים ויפות שעובדים בחממה, ומקבלים בתמורה את כל צרכם בגדים, מיטה, חדר, אוכל ושתייה שירותים שונים, גם רפואיים, וגם לימודים ותמיכה נפשית בכל מצב או בעזרה להתפתחות רוחנית, שכלית ופיזית אבל הם לא מקבלים שקל אפילו לא אגורה וזה בסדר, כי הם לא זקוקים לכסף, החברה מספקת להם את כל צרכם אפילו מין לכן ברור שהם יהיו שמחים ומאושרים ומסופקים מהחיים שלהם יש אפס התאבדויות ומעט מאוד דיכאונות ו*כל* מה שהם צריכים זה לעבוד מדי פעם בחממה במשמרות עבודה לא קשה אפילו מספקת נורא אפילו מהנה ובתמורה לזה אין להם מותרות, אבל יש להם הכול כדי לחיות ברווחה זה מזכיר קיבוץ זה באמת קיבוץ, של כל...

יום יפה, השמש זורחת, הציפורים מצפצפות אני הולך ביום יפה לאורך הרחוב הארוך, צמוד לכביש הראשי, ומצפצף בצפצפה את הצפצפה הזו קיבלתי במתנה היה לי מאוד קשה, דפקתי חשבון לכולם, ואז בא אליי איש זקן ואמר לי - "יש הרבה צפצפות בעולם, 'קח אחת ותצפצף כל כולם," והוא נתן לי צפצפה, והיא תמיד איתי, אותה הצפצפה שהוא נתן לי אני הולך לאורך הרחוב הארוך, צמוד לכביש הראשי השמש בשערי, הרוח נושבת על פניי יש לי חלומות רבים, ויש לי דמיון אני מאוהב באהבה, ומחפש מישהי לתת לה את האהבה שלי נשים יפות עושות לי עיניים לפעמים אני מתארח תוקע, מתרוקן ואז בורח זו לא את, זה אני אני לא יכול לברוח ממי שאני אני תמיד הולך איתי אם אני רוצה להיות מסוגל לשאת אותי עליי להתאים עצמי לעצמי.

כשאת מתפשטת, בחושך מוחלט ורואים לך את התחת, העגול המושלם לא לזה ציפיתי, רק לחיבוק עדיף בעירום, אפשר מתחת שמיכה כש-קר לי ואת לא מתביישת לנוע עם כל מיניותך מתפרצת ואת עושה כאילו אני הומו, שלא מתרגש, שלא נבוך ואת מסנוורת, כמו שמש כי את יפה כל-כך ונדמה שאת לא מודעת אפילו בטיפה, כמה יופי את משאירה בחדר לפני שאת הולכת ואז הכול נכבה אני בוכה בשקט, לבי בוכה בשקט, כי אין בו אור וכשאת שוב נכנסת, מהחדר הסמוך, לבי עולץ כמו גוזל שמקבל מזון אני גר לידך, אבל את לפעמים רחוקה לפעמים מתקרבת ואז מתרחקת וכל כולי נע בין אור לחשכה כשאת נוכחת, כשאת הולכת.

בוודאות אני יודע שאני לא יודע מה שאני לא יודע בוודאות לכן אני משתגע כשאני מתפרע ואין לי מושג לגבי הישגים כלומר זה די מתעתע כאילו זה נובע ולא שומע את מאגרי המשאבים לכן כולי תרעומת ואהבה חסרת יכולת לפזז ברבים מול הבתים ואם את אומרת שאת נגמרת בתוך שמיי התכלת אולי את יודעת על מה מדברים כי בלי שיבולת אין לך יכולת להצמיח עלים ושורשים לכן את פוזלת וגם מטומטמת ואין לך שכל להרוג נמלים אולי את צריכה חיזוק כמו מסמר דפוק שיישלפו אותו מהעץ והוא יתלוצץ.

מר חרדון שנא מאוד את גברת חרדונה הוא היה מקלל אותה גם היא לא חסכה במילים וריכלה עליו מאחורי הגב בלילה הם היו מתחבקים וצוחקים כמה כיף לריב כשהחיים כל-כך משעממים היא עשתה חבלות בעירו והוא עשה חבלות במדינתה בראש שלו ושלה היו שלושה מילים - נזק, נזק, נזק אבל לפני השינה הם אמרו לא נורא הרי יש בינינו אהבה ויותר נוח וכיף לישון אחרי ריב נורא.

אם יש לה צינור, כזה ארוך, להכניס לך לגרון ולשאוב ממנו את הלב שלך אם הים הומה ואין סירה שתהמה איתה. אם נפלו מלאכים מרקיע, ואת ראית ואיש לא מאמין לך. אם הוודאות הופכת לחוסר וודאות והיגיון הופך לחסר הגיון. אם הילדה הקטנה של השכנה בת השלוש חכמה ממך. אם כל היום אתה מחפש תשובות, אבל אתה אפילו לא יודע את השאלות. היא רוצה לעקוד אותך בטבורו של גיהינום, ולעזאזל, זה כבר לא אכפת לך. הזמנים משתנים, רוחות רוקדות ברחובות, כמו אנרגיות צהובות משתוללות. ילדות טובות בוהות עיניים משוחות לק על הציפורניים לובשות בגדים קטנים עליהן מול השפיץ של הנעל רמז של עקב. היא הופכת גדולה יותר מהשמיים, כשאתה מביט, כשאתה מסנוור, כשאתה מסיט מבטך. היא מושלת בך כמו מכשפה על חזיר, שפעם היה אדם, שפעם היה בן-אדם, שפעם חשב שהוא אדון לעצמו, שפעם נשבע שאיש לא ישפיט אותו. והיא צוחקת, זה צחוק טוב, כי הוא משוח בליפסטיק. והיא מרימה את רגליה וגוררת אותן על הרצפה, בנעלי הבית הישנות, שהיא שלחה אותך לקנות לה. כבר כולם מתים, אז מה זה חיים, אם הם מתים מהלכים, למה שתהיה יוצא דופן, אולי ככה הם החיי...