הליקופטר

 היא הכניסה אותו לחדר ששכרה כל ערב וערב היא שוכרת חדר ללילה כבר נמאס לה מ-כל אותם פרצופים כבר נמאס לה שאימא שלה מקניטה בקטנה כבר נמאס לה מ-כל אותם סרסורים שאומרים שוב ושוב - "למה לך לבד, אני אדאג לך" אמרה מהקוס שלי רק אני אתפרנס היא פנתה אל המיטה, האיש לא זז היא השתרעה על המיטה, האיש לא זז היא חשבה שהוא אוהב להסתכל ונגעה בעצמה ואז הוא היכה אותה ורצה את כל כספי הזיונים שלה ללילה היא העמידה פנים כאילו היא ניגשת לתת לו את הכסף, נטלה גז מדמיע התיזה לו בעיניים היא לא הספיקה להימלט מהחדר, הוא כיסח לה את הפנים בחדר המין הרופא אמר שיש לה מזל - לא יישארו סימנים אחד הסרסורים ברחוב רכב על זה - הזכיר לה שוב ושוב כמה פעמים פגעו בה אם היא תהיה תחת כסותו - דבר רע לא יקרה לה ויכוח התלהט ברחוב בינה לבינו למחרת בבוקר היא הלכה חמושה במשקפיי שמש למפיק סרטי הפורנו הקטן שלא שם פילם במצלמה שבועות קודם ניסתה לעבוד אצלו בתור אחת מאנשי צוות ההפקה, הוא אמר לה שעל הגב היא תרוויח יפה 50 אנשים צופים בצילומים חי ללא פילם, כל אחד משלם 40 דולר אפילו בלי לזיין היא תקבל 10 דולר מתוכם לכל ראש זה יפה, 25 אחוז אז...

 הספרים גידלו אותי קודם הספרים ורק אז ההורים שלי הספרים היו מכינים לי אוכל כשהייתי רעב והם חיבקו אותי כשבכיתי הספרים כיסו אותי בשמיכות בלילות החורף הקרים והגישו לי מרק חם הספרים קראו לי מספרים סיפורים לפני השינה והיו מדליקים את האור כשהתעוררתי מסיוט אם ילד גדול היה מרביץ לי - הספרים היו סוגרים אתו חשבון הם גם קילחו אותי כשחזרתי מהמשחקים בארגז החול הספרים הלכו והזדקנו עכשיו הספרים חמושים במשקפי ראייה יש להם זכוכית מגדלת לקרוא את האותיות הקטנות, כי תמיד חשוב לקרוא את האותיות הקטנות הספרים יושבים כל ערב מול הטלוויזיה ורואים שטויות הם גם ישנים מוקדם יש להם שעון מעורר ליד המיטה וגלולות במגירה הספרים דוגלים בחופש, שוויון ואחווה ולא מתפשרים על מקלחת לפני השינה יש להם כותונת כזאת ארוכה ומצנפת.

 מזכירה אלקטרונית, או איך שקוראים לזה מכשיר שדוחפים לתוכו קלטת, והוא מקליט הודעה שאפשר להשאיר למקרה שאת לא עונה והיא לא ענתה, כי כל הלילה הייתה ברחובות היא שמעה שוב ושוב את קולו של האדם המהוגן הנורמטיבי שהתחיל איתה בחנות תקליטים ולא ידע שהיא זונה הוא רצה אותה כמו שגבר נורמלי רוצה אישה נורמלית וזה היה מנחם לחשוב על עצמה גם ב-כאילו שהיא אישה נורמטיבית לפחות דרך עיניו היא חזרה שבורה אחרי שהאיש ההוא מת היא ראתה אצל חברה את הג'קט של מה שמה שהייתה מטביעה את עצמה בבושם מה שמו היקר נורא שהייתה סוחבת מחנויות יוקרה האישה אמרה שהיא יכולה לבדוק אם הג'קט מתאים לה ואם הוא מתאים - היא יכולה לקחת אותו הוא התאים בעלת הג'קט כבר לא יכולה להשתמש בו, כי היא נמצאת שישה רגלים מתחת לאדמה האיש השמן היה לקוח, ש-מת בזמן שהיא מצצה לו החבר'ה מהבר הקבוע הציעו לקרוא לה "פה המוות" ודיברו ביניהם אולי יש לה כוחות על טבעיים שהיא הורגת בסקס אנשים האיש דיבר שוב ושוב בקלטת, כי היא שמעה אותו שוב ושוב איך הוא מציע לה בצורה נורמטיבית, לצאת לדייט נורמטיבי במחשבה שלו שהיא אישה נורמטיבית נעים היה לחשוב ...

 גבירותיי ורבותיי השמנים חברת מזון וכימיקלים שקוראת לעצמה "מכון בריאות" (הקהל צוחק) יצאה שוב כמו כל קודמיה בקמפיין עצבני ואגרסיבי נגדנו - השמנים ולמציעה כביכול לטובתנו תכנית הרזייה מסיבית (מחאות ספונטניות מהקהל) אך אנו לא נשתוק על ניסיון הפגיעה בסגנון חיינו נהיה שמנים גאים ונצא למלחמת תגמול כנגד אותה חברה הדוגלת באנשים חולים ללא בשר על העצמות נצא להפגנות נשטוף את המדינה במחאות נכריז קבל עם ועדה במלחמה על דעת הציבור - שמן זה יפה! (מחיאות כפיים) ונשלח את כל אוכלי הצנוניות והחסות למקום בו יסבירו להם יפה שעוגות זה טעים! שבשר זה טעים! והרבה-הרבה סוכר! (צהלות עידוד) - נאום המרגל הלא מועיל במרוץ לראשות הממשלה.

 רעש אדמה קשה מאוד פקד את חבל הארץ ההררית האדמה התבקעה כאילו הקיאה וחשפה צלחת לוויין ענקית מה זה ענקית? כמו ארבעה מגרשי כדורגל הלוויין ששוטט בחלל עוד מ-1969 כבר התייאש שייעשו בו שימוש כמובן שאת רעש האדמה חולל אנגלי ממוצא גרמני שביקש לשלוח בעזרת הצלחת מסר ללוויין שמשוטט כ-50 שנה בחלל - על תקן יום הדין כדי שישמיד את איי אנגליה, ב-של פשעיי מלחמה קדמוניים לכן נשלח ג'יימס בונד לנטרל את הצלחת ולהסיט את הלוויין ממסלולו כדי שיהפוך לעוד אשפה לא שמישה בחלל ג'יימס שתה מרטיני מנוער - לא מעורבב, באיזה חור שקרא לעצמו בר באיזו שכונת פשע בדרום לונדון ותכנן על הזונה השחורה השמנה עם הירכיים העבות שכונתה בצדק "ירכיי רעם" השדר מ-מאניפני הגיע כשהוא שיכור כלוט והוא עלה על מטוס ריסוס פרטי לחפש את הצלחת באזורים הרריים אבל מלבד אגם ענק למרגלות ההרים - שלא היה שם קודם הוא לא מצא שום צלחת וזה לא היה אמור להוות קשה למצוא, כי הצלחת בגודל ארבעה מגרשי כדורגל אז הוא הנחית את מטוס הריסוס במטע מריחואנה - ועישן לפתע לתדהמתו נוקזו המים מהאגם לחורי בטון בתחתיתו - הוא לא ידע שזה היה אגם מלאכותי וחשפו צלחת...

 אנחנו רגילים ממוצא אירופאי יש לנו טבק הרחה בכיס אנחנו מרכיבים את הרהיטים שלנו בעצמנו, אפילו הזמנו נגר יש לנו יש שמאלית - ימנית ויד ימנית - שמאלית בחורף יורדים הגשמים ומטפטפים דרך הגג אנחנו מאוד פוחדים אנחנו פוחדים שנתעורר באמצע הלילה ונראה עטלפים ועכברים גם הגג יכול לעוף עם כל הרוחות ואז אנחנו נמצא עצמנו חשופים חשופים לגשמי הזעף המשייפים עצמות.

 לא טוב היות אדם לבדו אבל יש לו חתול, שאוהב אותו לא טוב ללבוש בגדים מלוכלכים אבל הוא מכבס, והוא מכבס בעצמו והוא מכבס והוא שוטף והוא מתמהמה והוא לבדו לא טוב היות אדם חרמן אבל הוא מאונן, והוא כבר לא חרמן לא טוב היות אדם משועמם אבל הוא מתעסק, והוא לא משועמם והוא מתעסק, והוא לבדו והוא מאונן, והוא לבדו והוא מתקלח, והוא לבדו ואת ארוחותיו מתקין בעצמו לא טוב היות אדם בן-זונה אבל הוא מנייק, ולא בן-זונה והוא מתמהמה, והוא לא בן-זונה והוא מנייק, ואימא שלו זונה.

 לעיניך בלבד לא לשום עיניים אחרות כי אני רוצה ש-רק אתה תראה את המקום הסודי לעיניך בלבד זה לא נתון למשא ומתן אתה רואה, אף-אחד אחר לא רואה לעיניך בלבד רק רק לך אני מרשה אתה ג'נטלמן אנגלי ואני מדענית אמריקאית לעיניך בלבד, כי הצלת את חיי והוכחת את נאמנותך גם בכך ששיכנת את שלך הגוף הזה היה יכול להיות שרוף, אבל הוא בלי כוויה קטנה אחת ולכן הוא לעיניך בלבד לעיניך בלבד כי שנינו אנשים עם עקרונות ששילבנו כוחות ולא סונוורנו מבצע כסף וניצחנו נגד כל הסיכויים לעיניך בלבד כי הוכחת שאפשר לסמוך עליך ואתה איש של כבוד איש של צדק מוכח ומה שאתה תראה - לא יעבור לאחרים ולא יצולם במצלמות נסתרות ויופץ ברשת כדי שאנשים פחות ממך יביטו ויגחכו, תוך כדי שהוא אוכלים פיתה עם טחינה שמטפטפת להם על המקלדת והורסת לנו את כל המצב-רוח ה-חרמני הרומנטי, בו אנו שבויים מרצון.

 העת החדשה הגיעה היא מפזמת באוויר הרבה פרפרים, הרבה פריחות שלל חבצלות הייאוש קובר את עצמו בתלם בקרוב יאכלו אותו תולעים האושר מחייך מאוזן לאוזן בקרוב הוא ינפיק אהבים הלבבות הקשים והמיוסרים מתבקעים ודרך הבקעים חודרת אהבה שמביאה אושר אף-אחד לא ציפה לזה, שהאושר יבוא לאט-לאט ויחלחל אל הלבבות חיוכים מהוססים מתחילים לצוץ ברחובות, כמו פרחים אחרי גשמי אהבה.

 האכלתי את החתול הרבה סרדינים זה צריך לסגור את המטלות שלי היום השעה כבר קצת אחרי שקיעה וזה הזמן לכוסית קטנה יושב בגינה שבשבילי היא מרפסת סגורה, שותה ערק מהול ומעשן אפילו אין כאן עציץ הייתי רוצה להפוך את המרפסת הסגורה, לגן של צמחי מריחואנה לא בגלל שאני רוצה לעשן מריחואנה, אלא כי הם צמחים יפים אני לא צריך לעשן, הריח שלהם לבד ממסטל לטפל בהם יפה כמו שמטפלים בצמחים משכרים, כמו שיש כאלה שמגדלים דגים טורפים להסתכל על עצמי במראה ולחשוב - אני פורע חוק באופן חשאי זה יעזור לי המון לתדמית העצמית שלי.

 האקר קאקר שמחפש תמונות עירום של מישל פייפר יותר קל למצוא אפילו חומר פדופילי, אבל הוא מחפש ברשת תמונות עירום של פישל פייפר, שזה קשה כמו לחדור אל הפנטגון כי מישל פייפר אהובה על כולם ומי הגבר שיעז להפיץ תמונות שלה בלי ידיעתה, אחרי שהיא הייתה כל-כך טובה אליו אפילו כשהגבר יצליח למצוא תמונות עירום של מישל פייפר הוא ירגיש אשם רק מעצם זה שהוא צפה בהן, בחשאי והוא לא ייספר לאף-אחד שהוא מצא תמונות כאלו, כי אז הגברים האחרים, אפילו חברים, ייסקלו אותו באבנים, יכו אותו באלות, ישברו לו את כל העצמות, יבעטו לו בראש על שהעז לפגוע בכבודה של מישל פייפר האהבה על כל הגברים בתבל, כי היא טובה לכולם כל-כך ורק אנרגיות חייביות ואהבה יש ממנה והיא כמו פרח, שאסור לקטוף.

 זכותי המלאה לכתוב יצירה גרועה וגם לפרסם אותה אתם לא משלמים לי, אני לא עובד בשבילכם זו הייתה הבהרה קטנה ועכשיו יצירה גרועה - היה ילד קטן שהלך לגן הלך, הלך, הלך, ועדיין לא הגיע אז הוא המשיך - הלך, הלך, הלך, ועדיין לא הגיע אז הוא המשיך - הלך, הלך, הלך, ועדיין לא הגיע לגן אבל הגיע לקיוסק פעם היו קיוסקים קטנים, שהקירות והגג שלהם היו משטחי ברזלים אז כשהוא הגיע לקיוסק כזה, הוא החליט לקנות ארטיק אבל הוא רצה ארטיק אדום, בטעם פטל והוא לא ידע אם לבקש מהמוכר ארטיק אדום, או ארטיק פטל למרות ששניהם זה אותו הדבר אז הוא הלך על כל הקופה, כי הוא היה ילד חכם, ואמר למוכר - "אני רוצה ארטיק פעל אדום" אז המוכר שאל אותו, כי ככה הם היו בשנות השמונים - "יש לך כסף? אז הילד אמר כן אז המכר שאל אותו, כי ככה הם היו בשנות השמונים - "כמה כסף?" אז הוא אמר "אלף שקל" עכשיו, רק שתבינו, כי אתם בטח תמהים, מדובר על שקל ישן הרי עכשיו יש שקל חדש אז קודם היה שקל שהוא לא היה חדש, ואלף שקל היה כמו עשר שקל חדש היום אז המוכר אמר -  "תיתן לי את האלף, ותקבל ארטיק" אבל הילד לא היה טיפש, כי ...

 כל יום נראה כמו אסון אסון עירום ולבן כשלג ללא שיער, שמהלך ברחוב שלי יחף וצוחק והשטרונגול הארוך והדק שלו, מתנדנד על ירכיו השמנמנות אני חי מאסון לאסון מאיש שצוחק עלי לאיש אחר מביזיון נסלח לביזיון נסלח מחרפה מעוררת רחמים אחת לשנייה.

 טסתי בטרקטורון באוויר כל רוח העיפה אותנו לכל עבר הם קוראים לי המרחבים לפרוץ גבולות היום אני למטה, מחר אני למעלה, כי החיים הם נדנדה.

 כשאני שותה אלכוהול אני עף אלייך כשאני שותה אלכוהול המוח יוצא מהקופסא, כמו יונה שיוצאת מהכלוב ועף אלייך כדי שתראי לו קצת אהבה כי חיי גבר קשים, בנשים מתחשבים כי הן "עדינות ורגישות", אבל לגבר נותנים בראש, עם פטיש חמש קילו אז לפחות תהיי זונה טובה לגבר שקורע את התחת בשבילך ותתני לו קצת אהבה.

 אני אוהב כשיורד גשם. כשיורד גשם מלי באה אליי. עכשיו לא יורד גשם, אבל עומד לרדת, כך אמר חזאי מזג-האוויר. חזאי מזג-האוויר אמר שירד הרבה גשם, עם רוחות, ברקים הכול, ומלי תבוא אליי כמו שהא באה כמו כל פעם שיורד גשם. עכשיו קצת אחרי שקיעה, אני מארגן את המיטה, שתהיה נעימה ונוחה וגם ריחנית, לכן התזתי עליה בשמים. כמובן שעמעמתי את האור, שמתי מוזיקה מלטפת של פרינס, הכנתי חטיפים חריפים ממש במו ידיי, לא מ-חנות, וערבבתי משקאות כדי שהם היו טעימים, משכרים ומגרים. אנחנו, אני ומלי, הולכים לשחק אותה הלילה.  היא באה אליי במגפיים ובמעיל גשם ארוך גדול. מתחתיו היא לובשת בגדים תחתונים. היא נותנת לי לרחרח את הקוס שלה ואני מוזג יין משובח כמו נגיעות מיוחדות שלי. היא מתגרה ושותה. אני מרוקן כוס אלכוהול מהול של גברים כדי להטעין את עצמי בעודף חשק ובאורך רוח. הריח שלה עולה ומתפשט בכל הטירה כמו ריח הקוס הכי ריחני ומתוק וטעים בעולם. מתגפפים באטיות, לא מדברים, כי היא לא מדברת ולא שומעת. נותן למחול החושים לארגן לנו את החשק בראש כמו כוכבים מסודרים בטור מופתי בשמיים. חשף את גופה מהבגדים התחתונים, חושף את גופי עירום...

אני אוהב כשיורד גשם אני אוהב רק כשיורד גשם אני שמח רק כשיורד גשם אני אוהב להתכרבל אתך עירומים מתחת לשמיכות, כשיורד גשם גם המנועים שלנו אוהבים להתכרבל מתחת לשמיכות חשופים, כשיורד גשם המנועים שלנו מתדלקים זה את זה כשיורד גשם.

 גבר גברי בעולם אכזר זה מה שהוא היה, גבר גברי בעולם אכזר אפילו שהיו שואלים את מה אתה, הוא היה עונה - אני גבר גברי בעולם אכזר.

 מה הוא אומר אין לי מושג מה הוא אומר, הא שותק כמו דג אולי הא ראה משהו הוא ראה אותה עירומה הרבה בנות הוא ראה אותן עירומות אבל הוא אוהב אותה.

 ירח מלא זורח אני רואה אותך בחלום כל הזמן אתה ממהר חניות ביניים בתחנות דלק הירח צף ואני אתו הם שותים הרבה כשהם מחכים יש לי תריסר דגלים באגרוף והם שמטים ולבנים אני ממש על הקצה לנפנף בכל הדגלים כולם אבל אולי עוד שיר מהירח יבוא בספינת חלל יאיר באורות פלורסנט את חניית הביניים בתחנת הדלק שם יש אנשים שותים ושמחים והגיטרות מנגנות, פוצעות אצבעות הגבינות מוגשות אל השולחנות ילדים מוכי סנוורים שותים "בירה ילדים" על גדות הנהר תקועים דגלים לבנים-לבנים כמו פניהם של המתים אבל איש עם גיטרה מנפץ בפנים את הצלילים כמו סוכריות שעליהם דורכים הוא יבוא אליי, אני אהיה מאושר בתחנת הדלק, על יד הנהר מפוצץ צלילים כמו חצ'קונים על פניה של זונת הרוק - נ' רול.

 ביחד, לא לחוד זה יכול להיות מדליק איך שאת פורחת כמו סתוונית על גדר חיה תלויים התחתונים האם זה סימן שאת מחפשת תקיעה בחליל ניגנו את השיר שרנו בבגדים הסתבכנו כשניסינו להוריד אותן על ההר טיפסנו בארגז רקדנו כמו היינו ילד קטן מצחק בגן כל זאת, לא ישוו לאור עינייך המשתקף בתחתונייך כשאת מכה אותי בסנוורים וכשאת הולכת צונחת השלכת ומכה אותי עצב של לילות מבוזבזים אל תלכי, בבקשה ממך, אל תלכי את כל מה שיש לי בלעדייך אני מת אל תלכי, כי אם תלכי - אלך אני, אל הראש הגג - להתאבד.

 היה מסנוור לראות היה מכה לראות אותה בעירום חתוכה לכל אורכה מי ראה אותה מי גרם לה לחתוך את עצמה בעצמה הלכתי לה, חזרתי לה, תמיד ראיתי אותה מול עיניי כה יפה, עדינה וחיננית, כמו פרח שאסור לקטוף ואימא אמרה היא לא בשבילך ואבא אמר היא רזה כמו שלד אבל אני לא שמתי לה לאלה והייתי משוטט בתוך לבה כל הזמן, כל היממה, היא שאלה אם לא התעייפתי כל היממות כולן זורחות בלבך כמו צמח בר ואני משוטט בלבך כמו צמח בר שגדל בגינת האהבה אשר בינינו לא ייקחו מאתנו.

 שאלתיאל נשבר בקלות נשבר פה, נשבר כל הזמן אוכל ארוחה חמה - חושב סוף העולם בקיצור שאלתיאל - נשבר בקלות שאלתיאל מקרקר בקלות מקרקר כל הזמן, גם פה, גם שם קרקורו פוצע ועושה בלגן בקיצור שאלתיאל - מקרקר כל הזמן שאלתיאל הוא קוואק כל הזמן קוואק גם פה, קוואק גם שם מקוואק וחושב שהקוואקים שלו מקויאקים בקיצור שאלתיאל - מקוואק כל הזמן.

 מה ביחס לשמש? מה ביחס לאדמה? מה ביחס למקור של ציפור שמנקרת בהנאה? מה ביחס לדוג דגים? האם עדיין יש זמן? מה ביחס לשולחן וכיסא ואפילו אגרטל? כשכולם מתקבצים בפינה של הפינה, האם תיתן להם כאפה, או לטיפה?

 "והיינו מגיעים לדירה," המשיך השדרן ברדיו, "ויושבים על הרצפה. והנער בשבילנו היה מבוגר, היה שם שיר. רק שיר אחד. וכולנו היינו שומעים והולכים בלי לדבר. אחר-כך בינינו היינו מדברים על השיר. שם גילינו את המוזיקה האמתית. זו שלא הייתה ברדיו, אני מדבר על שנות השמונים. שם גיליתי הרבה להקות שהולכות אתי מאז כל החיים, שם גיליתי את הלהקה הזאת, ואת השיר המופלא הזה." והשדרן ברדיו שם את השיר. זה לא השיר שהוא שמע כילד, אבא אבא, הוא חיבר שני סיפורים, לא קשורים, על הילדות שלו ועל השיר הזה. הוא בכלל לא זוכר מה הוא שמע כילד. אתה צודק, אבא, אמרתי. כולם זונות, אמר אבא, הוא משקר, כולם זונות שקרנים ורמאים. אתה צודק, אבא, אמרתי. נכון כולם זונות? הוא שאל. כן, אבא, אמרתי. תגיד את זה, אל תתבייש. כולם זונת, אבא, כולם זונות מזדיינים שקרנים ורמאים. אתה בהחלט צודק, אמר אבא, ידעתי שאתה הבן שלי. אתה צודק בהחלט, בני, כולם זונות. כולם זונות, אבא. זונות.

 מדליק מדורה על ראש ההר אף-אחד לא רואה אותה בתוך העשן הכבד של הכוכבים החורכים בשמיים אבנים בגודל אגרוף מתגלגלות במרד ההר אל הנהר שם הן עושות רעש ספלאש ושוקעות כמו שאבנים שוקעות הן ניצבות שם אלפים בשנים על קרקעית הנהר אף-אחד לא מחפש אותן כי מה יש לאנשים לחפש אבנים מה שנשאר מהעץ - עדיין תקוע באדמה גדם שלא נראה בכלל כמו עץ אלא כמו אזה גידול מהאדמה לפעמים חושבים זו פטרייה או סלע שהאדים מאבקנים שדבקו בו במשך השנים רוב הזמן לא חושבים עליו הוא מוטל שם כמו נטע זר.

 הא הלך בדרכים, ביינות לימים חשוכים, נפל ב-צל, השכים לקום ניגח את הירח. לא הייתה לו ברירה, רק להמשיך במסע שיטוטיו שלא נגמר. הלו כבר צנחה השלכת על מדבריות הסתיו והאישה שלו הולכת כי הוא לא שב. לכן היה זה אושר סתם לשכב בדד, ללטף את הזמן כמו יריעת מלמלה בין אצבעותיו. וכך עברו הימים והלילות איתם, הקיץ נשף בעורף והחורף ירק דם. ולא הייתה דרך ללכת בה עוד, לכן נכנס לבת כפרי ביקש מיטה ומזון. מיד התפנתה אליו אישה אשר סרגה על כיסא נדנדה. היא הביאה אותו אצלה אל שולחנה ואל מיטה. שם שכב וחלם חלומות בלהה, איך חוטפים אותו ועושים בו מעשיי נוראה. זה הה תחילתו של הרומן שלו עם האישה הסורגת. כל הזמן היא הייתה סורגת, תמיד היא הייתה סורגת. אבל אז היא נפחה את נשמתה וכיוצא בזה הפסיקה לסרוג. לכן התחיל לסרוג הוא. היה סורג יום וליל, קיץ וחורף, אביב וסתיו. עד אשר נמאס לו לסרוג. הלך, מכר את כל מה שסרג וצא שוב לדרכים לנדודיו. ראה באר אפלה - ביקש לגמוע ממנה מים. אך שומרם צבאו עליה, ולא נחמדים היו השניים. מד שלח ידו אל האחד וחנק אותו בשנתו. השני התעורר וספג חץ בלבו. אז גמע המים ורווחה לו נפשו. רצה לרדת העירה להתווד...

 קול ברמה מתחילה נוגה מתרוממת ועולה, מכתימה חמה עולה ומשתוללת עד בוא הבוקר אן לה מה לעשות, רק להיות מקרר ובא הוא עם בוקר לשיטפונות האחו מזמר זמר רך, מחליף צבעים כמו מה בכך רק להית או לא להיות מה שהלב חפץ אולי זו מסוג העוגה שתתפוצץ וכך מום ליום, מלילה ללילה, עולה נגה הזמר ששר הזמר ששר והא כה יפה כמו סתיו בשלכת יש בשיערו פרח אזדרכת רק לעשות טוב לזו העלמה שיום אחד כמו קסם נמוגה ולא השאירה מזכרת במגירה רק שרשרת זהב תלויה על מזוזה אולי זה מסוג הדברים שבאים והולכים למה הם באים ולמה הולכים, כי זה לא נעים כך הוא מחפש ביינות לפינות אפלות את זו האהובה אשר לא הפסיקה לבכות.

 אני מתופף על אבני המדרכת בדרך אל קצה היקום אל ראשית הבריאה שם השמש זרחה מחייכת נורא. >>>>>>>>>>>>>>  יש קן קשת מרחוק שם ני בו והוא בי זה רחוק וגם קרוב כשה אתי כשאני לבד ומרגיש עצוב אנ עוצם את עיניי להיות אני אני צריך אותי לעזור לי, לעזור לי לעזור יש קו מטמטם בן הים לשמיים יש בו אופק שנבלע במים יש רגעים שאני תוהה מי אני, איפה אני, האם אני מתאים אחרי הכול הנה אני - כאן לבדי. >>>>>>>>>>>>>>>> אני אחזר בנובמבר שם אהיה עד נובמבר 'תן נשיקה לאימא השמש תזרח בקיץ הירח יוריד גשם בחורף השמיים יבכו ואני אתהה - למה, הו, למה, אני חוזר רק בנובמבר 'תו נשיקה לאימא אני שומע את הקול של הסירנה חותך בין עננים עמוק בגבהים זו אישה יולדת, לא התקף לב הנערה מחכה, אבל אני אבוא רק בנובמבר 'תן נשיקה לאימא.

 כניסה יחידה למקדש הארור ריח של צחנת קיא חצים נשלפים ונתקעים בקירות טרולים עם חרבות מבוך מתעתע מראות מטעות נהרות של חומצה, גשרים נוטים ליפול מתקשה לשמור על קצב, הצחנה מחניקה את נשמתי שם בכיכר הארמון קשורה הנסיכה לעמוד ומכשפים מציתים אותה Burn, the tender in women, burn

 בעינה היחידה ראיתי את הניצוץ המסוכן, זה אשר מבשר על פורענות, זה שאומר שחיות הטרף פרצו מכלאם, שהרשע הפתלתל משתולל בתוך נשמתה שהיא צמאה לדם וכאב שהייסורים יבואו על מי שיכאב שזו שעת המוות של הירח השחור שנשמת לב העולם כבתה בתוך לבה שנשרים פשטו עם שחר על בית האפילה ששחר אניץ דם והנזק נעשה ששדיי הגיהינום חורקים שיניהם בחדווה שנפלו החומות סביב יריחו הנצורה שעופות דורסים פושטים על שדה הוורדים שמטחי תותחים נשמעים למרחקים שייבשו השיבולים והפכו לתולעים שבאו הימים המקוללים שנפלו השמיים על אדמת הטרשים שנבקעו הסלעים והגירו מיצי הדסים היא הביטה בי בעינה היחידה ושלפה את השוט.

 גבר עם ליפסטיק מול אישה בלי ליפסטיק וכתר על ראשה עשוי פח, צבוע צהוב זהב היא חשקת והיא רוצה והוא עומד דומם מביט בה בעיניי חרוזים והבעתו קפואה סביבה מנפנפים מול החום הכבד וגופה מתפתל פיה מתיז רוק של רצון לקבל והגבר עם הליפסטיק לא רוצה לקבל ולא לתת הוא רק מביט בה כמו מדען שמסתכל על חרק כמו פסיכולוג שמסתכל על פסיכי.

 מנשק את השפתיים הרכות, הרטובות של האישה רטובת העיניים ועיניי לא אומרות דבר רואה אותי מכוסה זיפי זקן וקצף שיכר על שפתיי ועיניי מלאות נימי דם כי נאבקתי על שפיותי והיא שכובה על הרצפה מביטה בתקרה מנידה ראשה מצד לצד כמו אין מה לעשות כמו חוסר אונים ואני מקלף קלמנטינה בציפורניים שלי ונועץ את הפלחים בפי ומתיז עסיס על כל סביבתי ומתוק לי מחליא כמו רגליה היחפות.

היי, אדון קלרינט, תכתוב שיר בשבילי אני שפוי מדי בשביל לכתוב היי, אדון קלרינט, תעשה ג'סטה לי, אני שומע אותך כל ערב, ברדיו טריפ אולי שתיתי יותר מדי, אבל אני לא מתחרט אני אוהב לשתות, זה כיף לי ומשחקים ברשת שמקבעים את שכלי, בכל זאת אדם צריך לחשוב ולא רק על שירים זה יום שישי ואני לבד, אבל לא בודד כי אתה תמיד אתי ברדיו טריפ המוזיקה ש'ך כמו וויסקי טוב, עושה לי נעים בראש אז אולי תכתוב שיר גם בשבילי.

כשרעדה לי היד והיד שלי רעדה, לא יכולתי לעצור אותה לא היה זה התפקיד המזוין שלך לא ראיתי, לא, לא ראיתי נכון את מה שראית אתה ולא יכולתי, לא יכולתי אז תדפוק ת'ראש בבקשה, ברצפה לה-לה-לה שכנער השכנים דופק בדלתות, מטריד ומפריע לכל הנחים אה, זה לא מה שיעצור אותי, אני למדתי את זה ממך, אני אדפוק בו מכות, עם החגורה שלך ולא אכאיב לו, לא, לא אכאיב לו אז תלמד אותו קצת נימוסים, בבקשה לה-לה-לה ואל תרביץ לו, לא, אל תרביץ לו ותדפוק את הראש ברצפה נו, מה יהיה עם זה, מה ייצא ממך כבר שעתיים אתה מנסה לזיין אותה איך אתה לא רואה שהיא לא בשבילך, אז תסלק אותה ממך פתאום, אה, באים לי כל מיני רעיונות, על איך לכסח, להרביץ, לגרום לבכות ועוד מעט יישפך פה דם וזה הסוף אז אולי נמות ביחד... לא לרוב. אההה. אז תבעיר ת'אש בבקשה, בשמחה לה-לה-לה. 

 גם כי אם בבוקר-בבוקר מטיילים בבוקר-בבוקר, במרחבי הנשמה, מישורי הנפש מקומות בהן דרכו זיכרונות הניצן פרח, הדשא הוריק, השמיים נצבעו כחול הלך איש עם שחר לבית הכנסת, הודה לשם על חסדו וביקש שלום, חסד ואהבה, על פני הארץ שתרד כמו גשם ותרוו את לבבות הברואים בשפע של אהבה ונתינה וברכת עולם.

 וגם כשאני הייתי חצויה - הייתי שלמה, כי השלמות חד היא והיא ממני והלאה והייתי חצויה בצהריים וחצויה בערב, אבל בבוקר הייתי שלמה, כי התעוררתי שמחה, מלאה תקווה, כולי ציפייה אבל הימים הארורים התקלקלו ככל שנמשכו בוקר הפך לצהריים מסריח וצהריים הפך לערב דיכאוני בלילות הייתי בוכה וכותבת שירים עצובים על מוות והאדן אבל בבוקר שוב הייתי שמחה וכולי ציפייה שזה יימשך זה לא נמשך חוץ מיום אחד מושלם בו הכרתי את ריקו האריה הלכתי לגן-חיות ומה אני ראה? את ריקו האריה מיד נוצר בינינו קשר, הוא היה שואג ואני הייתי מחייכת הוא היה חושף שיניים ואני הייתי עושה עיניים זו הייתה אהבה נצחית של יום אחד עד חצות הייתי ליד כלוב הזכוכית שלו ואז אמרו לי העבדים שסוגרים ואם אני רוצה - אני יכולה לבוא מחר לא באתי - כי למחרת היה יום שישי והייתי צריכה להכין קבה גם ביום שבת לא באתי כי זה יום מנוחה וביום ראשון כבר לא התחשק לי אבל זכרתי את ריקו ואת אהבתנו ושאגותיו המתקות מלאות האהבה עוד לוחשות באוזניי.

 הוא אהב אותי כמו ניצן זורח במרחבים של שלג אבל אני לא אהבתי אותו בחזרה, כי הוא היה מעצבן הוא היה אוכל עם הידיים והיו לו בדיחת לא מצחקות וכל הזמן הא ניסה למצוא חן, וזה היה פתטי אבל בכל זאת הלכתי אתו לבנות את הגדר של עובדיה הזקן כדי שהכבשים לא יברחו לו מהמרעה ושם נגלה אליי אדם אחר לגמרי - חזק, בעל בטחון עצמי, חכם ויודע לעבוד, מיד נשבתי הייתי מחייכת לעצמי חיוכים קטנים כשהוא החמיא לי והמשכתי לעבוד כך עד השקיעה בשקיעה הוא לקח את ידי ונישק אותה, כשהא מסתכל עמוק בעיניי ראיתי בעיניו אהבה מיד נישקתי אותו, לא יכולתי להתגבר על עצמי מיד רציתי אותו - הייתי רטובה כמו כלבה והוא לקח אותי לשערה, שם עלינו בתוך המבנה לרש הערימות ועשינו את זה אהבתי את זה מאוד, זה היה קסום, זה היה מלא תשוקה ועשה לי דברים ולמחרת אחרי שהלכתי הביתה שלי וחיפשתי אותו - הא לא היה אמרו שהוא התגייס חיכיתי לו ונודע לי שאני בהריון מאוד רציתי את הילד, לא חשבתי על אפשרות אחרת, למרות שאמרו לי שלא ייתכן, הרי אני לא נשואה אבל דווקא סבתא הייתה לצדי ועכשיו הוא חוזר, אחרי כמעט תשע שנים הילד כבר בן שמונה ואני אומרת לילד תראה, זה אבא שלך ...

 היו לנו ימים יפים פעם, את זוכרת? איך היינו מתנשקים במעליות, מטביעים סירות נייר, אוכלים מלונים. את זוכרת את החתול עם שני הראשים? כל ראש רצה לאכול משהו אחר, זה היה מצחיק. אז זוכרת את עץ התותים שצמח בחצר? הוא ממש הושיט את ענפיו אלינו, כדי שנקטוף. עתה את סופרת כספים בחברות נחשבות, קונה מותגים, חיה בדירות יוקרה, האם זה האושר לו רצית? או שזה יתפוצץ כמו בועה? וכשאת אומרת לא - ל-מה את מתכוונת? ל-מה את מתכוונת, כשאת אומרת לו - לא? האם זה לא סתמי, או לא החלטי. האם זה לא של אולי, או לא סופי לי מעולם לא אמרת לא, נכון, מתוקה? ואני לך נתתי תמיד, ברוחב לב, בכל מצב, גם כשאמרת לא. וכשאמרת שאת רוצה ללכת, לא אמרתי לך לא, אמרתי לך לכי אם זה מה שאת רוצה, אבל תמיד תוכלי לחזור. ואני יודע שתחזרי, ואת גופי נתתי לאחרות, אך לא את לבי. כי לבי 'שמור לך, לעולמי עד, והוא יחכה לך כשתבואי חזרה הביתה, אל הבית הקטן על ראש הגבעה, בקיבוץ חצרים.

 כמו צלקת, שמצלקת את כל הגוף מלמעלה עד למטה מה-קודקוד הסדוק עד כף הרגל העקומה ככה נפשי שסועה, מהתעללות של החברה. >>>>>>>>>>>>>>>>>>>> כשהיא מתה - צץ לי חיוך קטן וחולני, הרגשתי כמו פסיכופת ידעתי שהיו מי שראו כי חייה היו גיהינום והיא עשתה חייהם של אחרים גיהינום הם לא היו בשביל לסייע לה הם לא ספגו את המרורים ממנה ולכן אין להם זכות לשפוט אותי. >>>>>>>>>>>>>>>>>>>> כשהיא הלכה - הדלת לא נפתחה יותר כולם התדפקו ולא זכו למענה לא אני האגואיסט שמגיע רק אחרי שהכול חרב.

 גברתי על ייאושי - ולכן אני בין השיכורים גברתי על תשוקתי - ולכן אני בין הבתולים גברתי על אהבתי - ולכן אני בין הבודדים גברתי על אהבתי - ולכן אני בין העצמאיים גברתי על כעסי - ולכן אני בין הנרמסים גברתי על כעסי - ולכן אני בין השלווים גברתי על עיצבוני - ולכן אני בין השיכורים גברתי על תשוקתי - ולכן אני בין המסופקים.  

 אני שט לאורך הנהר במורד הנהר אני שט שמיים כחולים מעל מנוקדים אורות מלאכים לבנים שחורי כנפים כבדות דגים משתכשכים זה כה יפה צמחייה מוריקה על גדות הנהר, עד היכן שהעין רואה ובה בין הדשאים, השיחים והעצים - מצייצים ציפורי שיר כנרית, חצוצרן שחור מקור,  זמיר, קיכלי,   רונן וחרגולן פרפרים ממלאים את האוויר במשק צבעוני קשוט, שעיר הדובדבן ולימוני האשחר.

 חד קרן מנגח מזרון ליד בת השימוש אשר בבעלות אביגדור שמשמש גם כקבלן מעל השמש זורחת בוהקת בהמון צבעים מסנוורים סוס רתום לעגלה גורר אחריו משפחה שלמה של צוענים שמנגנים בחליליות ומנדולינות הדרך פורחת, הדרך יפה, גם לרפי שכל אנשים עם סיגריות בוהים ברחוב וכולם משבחים אותם בלילות האנשים שותים והם יודעים שימיהם ספורים ולא יודעים למה משבחים אותם, אבל זה נעים נשים צעירות יוצאות ממכולות, בימי שישי, עם עגלת תינוק ובטן הריונית השמלה קלה ואוורירית ומבליטה את הבטן והם חינניות כמו האביב בידיהן הן אוחזות חלה רכה טרייה וריחנית שמפיצה ריחה עד לנחיריי הילדים ונחיריי הילדים קופצים אישה אבלה בשמלה סגורה יושבת שותקת על ספסל מעשנת ובוהה במרצפות וכולם מביטים בה, אבל לא מטרידים אותה.

 כולם מסתכלים עליי, כלם מסתכלים עליי, לא יכול לחשוב כשכולם מסתכלים עליי. מה הם רוצים? מה אנשים רוצים? למה הם חיים? מה טעם להם בחיים אם הם ייסורים? נכון, לא לכולם חיים ייסורים, יש כאלה שעושים חיים משוגעים... בבית חולם לחולי נפש. לא, ברצינות, יש אנשים שנהנים מהחיים. כיף להם, הם עושים מה שהם אוהבים, הם מרגישים טוב, כיף להם לחיות. אבל אנשים שלא כיף להם לחיות, למה הם חיים? אז מה אתה רוצה, שהם יהרגו את עצמם? בוודאי שלא, זה חטא להתאבד, הנשמה תהיה מיוסרת בעולמות עליונים אם האדם מתאבד. אז מה הם ייעשו? מה זאת אומרת? יש להם מה להפסיד, שייקחו את החיים כמו משקה מתוק וישתו ושתו עד שיקבלו בחלה, אבל בחילה טובה. מה אתה אומר? אני אמר אנשים מביאים סבל על עצמם. כתוב בתורה, בחז"ל, בפרקי אבות, איך לחיות חיים מאוזנים ובריאים, כי חיים לא מאוזנים הם חיים לא בריאים - אם לא תשלם על זה עכשיו - תשלם על זה אחר-כך. למשל, בהתחלה זה סבבה סרטים פרפרים להשתמש בסמים קשים, אבל כשהאדם נופל, וזה קורה לכולם לבסוף, הא כמו מומיה. לא יכול לחשוב, לא יכול לתפקד, יש כאלה שאפילו לא יכולים לזוז או לדבר. למה? כי הרוח, כל הרוח, י...

 מה הוא עושה כשהוא בא אליי חורף יורד וזו שעת סתיו מה הוא עושה כשהמוזה מתדפקת לו בלי גינונים מיותרים - הוא פשוט נעלם ואני לא יודעת למה, ואני לא יודעת כמה כמה אהבה אני עוד צריכה לתת, כדי שהוא יהיה שלי יש לפעמים שקורה כי בוזבזתי, ככה לפחות אני מרגישה הוא עולה ויורד ואני לא צדיקה יש לפעמים הוא מתקשר, מתנשף, שואף ונושף בטלפון אני לא יודעת מה זה אומר, אולי הוא גוסס אבל אני לא מתעכבת יש פרטים שאין להם פתרון לפחות כאלו אני לא מוצאת אומרת לעצמי שזה חלום כך כל יום הרוח נושבת, כאילו עקרתי הקירות ממקומן אהבתי לא מתחשבת, אהבתו נמדדת אני לא לוקחת שבויים. 

 יש שעות, למשל בין ערביים, יש רגעים, למשל הטובים יש בני-זונות, פוליטיקאים ואנסים יש נשים למשל ששכחתי, למרות שהייתי בהן יש ארוחות שהתחלתי ולא אסיים מה לעשות, עכשיו בין-הערביים מה לשיר לך אהובתי חולש על המקלדת דרך הידיים, כל מילה שבאה -פשוט באה לי >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> יש רגעים, למשל בין-ערביים, כשאני כותב סובב ומסובב יש זיכרון מתוך איזה חלום - שנעלם יש הרים למשל שטיפסתי, למרות שלא הייתי בהם יש אקדחים למשל שיריתי ולא אסיים אז מה אתך, למשל בין-הערביים מה את עושה עכשיו אהובתי מנפח את הבלון בן הידיים, עד אשר תצא נשמתי.

 מצבים רעים. מצבים לא הגיוניים. כמו עד מדינה שנשאר בלי הגנה. את מזוודות הכסף הם החליפו במזוודות ספרים. "מה?" הם אמרו, "הטרוריסטים צריכים להיות משכילים." "למה משכילים? "כי כך הם יהיו מחונכים," "אתה חושב שזה הולך יד ביד? "בוודאי שלא, חח, מה פתאום? אבל אנחנו נגרום לציבור *לחשוב* שזה הולך יד ביד," מה, אתם הולכים לעבוד על הציבור? "בוודאי, הרי אנחנו עושים את זה תמיד," "כמה זמן? "תמיד, תמיד-תמיד," הוא התגאה בשרירים שלו לפני בנות המין היפה והיה אומר "בטח הייתן רוצות את הידיים המסוקסות האלה על הגוף שלכן ואת הגוף השרירי והחסון הזה בין הרגליים שלכן," זה לא מצא חן בעיניי מישהו שחטף אותו יחד עם כמה חבר'ה, כלא אותו בתא עינויים וקילף את השרירים מגופו. זה היה יכול להיות גדול, הוא אמר, אם הי נותנים ל לשדר את זה בערוץ מסחרי. הרבה כסף, הרבה פרסומות. "למה לא נתנו לך?" אמרו שזה לא חינוכי, כאילו כל הדברים שהם משדרים - כן חינוכיים," מה התוכן שלך? "סרטי סנאפ. רצינו שגם הקהל יוכל להשתתף ולהצביע את מי לח...

 כל עוד הם אומרים שנמתחת באופק הקשת בענן גם אם יש ילדים רעבים גם אם יש גנבים כל עוד הם חוטאים כל יום ויום, כל שעה ושעה וחושבים שתפילה וצום ביום כיפור מכפרים להם למרות שבדיוק יום אחרי הם חוזרים לחטוא אם הם מקדשים את הבשר, את תענוגות הגוף וקושרים לו פולחן אם הם נודדים אחר דברי אמנות ופילוסופיה כאילו זו הייתה דת אם הם חורשים את מהדורות החדשות ואת הרדיו והעיתונים ומטיחים ברשתות חברתיות טיעונים הם ילדים אבודים של אלוהים נודדים בדרכים, מקוששים, הולכים בלי לדעת לאן ים ועוד יום באוננות עצמית הם בסך הכול מחפשים סיבה לחיות, סיבה לקום בבוקר, בחיים ריקים וחסרי תכלית.

 אוכל מחורבן יש בכלא כל הזמן פסוליה רק ביום שבת - פשטידת פסוליה אני אוכל אוכל מקולקל בכלא ומשלשל בצרורות אם לפחות היה נייר טואלט המים במקלחת מלאים בוץ הטוש זה צינור בקיר ממנו זורמים מים המיטה כואבת ולא נוחה מלאה פשפשים ושאר יצורים וקולות האסירים שצועקים בלילות לאימא שלהם - משגע לי את המוח ומכניס אותי לנרבים.

 הא מעשן את הסיגריה בשפתיים חושקות מה הוא זומם לעשות מפזר את ימיו - הכול עף ברוח איזה סוד הוא שומר אצלו תנועותיו אטיות, גופו כואב הוא ממעט לזוז כל יום הוא תקווה שהמצב ישתפר כשהאגו צונח ממחוזות גבוהים אל תחתיות הנפש כש-אפילו המילים נאמרות במאמץ הוא לא צריך כלום, רק להרגיש בן-אדם מספיק בריא כשהוא זוחל לקנות לעצמו סיגריות כשהוא זוחל לשירותים כדי לעשות זה מאמץ כביר - לא מתחשבים בחולשות, עושים חשבונות כשקשה לו לשמוע מה אתה אומר כשקשה לו ביחד קשה לבד כשהוא לא יודע מה לעשות עם עצמו אולי כשיידע מה לעשות עם עצמו - הכאב ייפסק מאוד כואב.

 אם יסירו את החלק העליון של גלגלתו - יראו מוח מאוד זקן מוח שמצמיח שיער לבן על הראש ושיער לבן בזקן מוח שמצמיח שיער לבן על העזה ושיער ערווה לבן אם יסתכלו עליו - הוא בקושי זז, כאילו השרירים שלו תפוסים ותפוס גם מוחו שחושב צר מאוד ולא מפוקס לעת ערב הוא מתרווח עם משקה חריף במקרה שלו זה ערק זה לא עוזר למצבו הכללי - אבל נותן לו נחת ועוזר ללב שלו לתקתק.

 זה קרה באותו הלילה. הסתכלתי במראה וראיתי ששיער הזקן שלי נושר. מיד החלטתי להתאבד. אנשים מתאבדים על פחות מזה - דיכאונות, התעללויות, עוני, השפלה, חרם, חוסר אונים, הרגשה שהשמיים נופלים. אז אם על שטויות כאלה הם מתאבדים, אני לא אתאבד אם יש לי נשירה בזקן? בטח התאבד, ובגאווה. מיד חיפשתי חבל לתלות את עצמי. הדבר הכי קרוב שמצאתי זה המאריך חשמל. אז דפקתי מסמר בקורה שמעל הכניסה לסלון, הכנתי לולאה מהמאריך חשמל, מיקמתי אותה על המסמר. עליתי על כיסא וקפצתי. אבל הגעתי לרצפה ולולאת מאריך החשמל עוד על צווארי, הגורל לועג לי. כאבה לי כף הרגל בגלל הנפילה וזו עוד סיבה גדולה להתאבד. לכן אמרתי אני אעשה את זה בקלאסה על בטוח - התלבשתי יפה כדי שאגיע לקבר חתיך, ויצאתי צולע בגלל כף הרגל לחפש גג גבוה לקפוץ ממנו. הייתה גבעה או הר יותר נכון, וצמוד להר מבנה סופר-מרקט ענקי. על הסופרמרקט היה גרד שחקים. עליתי על ההר, עליתי על הגג של הסופרמרקט לרגליי גורד השחקים, והבטתי למטה מגג הסופרמרקט. מספיק גבוה בהחלט, לסופרמרקט הזה יש בטח הרבה קומות בפנים, כלל מחסנים ומשרדים. זה טוב לי כי זה הופך את הסופרמרקט יותר גבוה. הגג של הס...

 הדרך מתמשכת יהיה לך טוב כשיהיה לך טוב כשתחליט שיהיה לך טוב כשתעשה טוב \ והוא הלך לא צריך לקרוע את השמיים צריך לקרוע את הים לא צריך לבקע את האדמה צריך לשתול זרעים והוא הלך בתוך ים של צבעים בתוך מציאות מדומה בתוך חלום בתוך סרט מוקרן על יריעת סדין לבן והוא הלך תדע מי אתה מה אתה מה אתה עושה כאן ולמה ומה זה המקום הזה והכי חשוב - מה החוקים שלו והוא הלך בתוך הגוף שלו - נשמה והנשמה אינסופית קיימת לנצח והגוף הוא כמו בגד והוא הלך וכל העולם נוצר למענו והוא אפר ועפר והוא הכול וכלום והוא המשיך ללכת.

 רגל קדימה, זה מסך מעולה מנגינות ושמש, אינטלקט ובדידות מחבקים כמו רחם, כמו ליל חורף קר אפשר לדמיין, גם אם זה לא מציאותי בכלל, גם אם זו נחמת שוטים, שיש שלווה בעולם.

 אולי אהיה לבד כשתרד החשכה אולי אוכל לראות את הסדרה ולשחק במחשב אולי נוכחותי תהיה יותר נוכחה כשקצב החיים שלי לא יופרע אולי הרגליים יפסיקו לרעוד ואדע מה לעשות עם הידיים אולי בעיניים שלי אוכל לראות בלי לכאוב, כשאדע שיש ראוי ל-מה לראות ואת ארוחתי אתקין בעצמי, צנועה כמו פת לחם במלח ואת המשקה הכין בעצמי, לשכוח מי אני.   

הסתובבתי בקרוסלה, אבל לא היה מי שיסובב אותי נכנסתי לקרוסלה בגן המשחקים, ישבתי והסתובבתי, אבל לא היה מי שיסובב אותי הסתובבתי בכל זאת, למרות שהקרוסלה לא הסתובבה אבל כל כדור הארץ הסתובב הרגשתי את הקרוסלה מסתובבת אתו כדור הארץ חג סביב השמש, במהירות מטורפת וגם חג סביב עצמו, במהירות מטורפת ישבתי בקרוסלה שלא זזה וזרקתי את ראשי אחור ונהניתי כי הסתובבתי הערב ירד ואתו חשכה סמיכה, ירדתי מהקרוסלה, אבל עוד הסתובבתי הלכת הביתה שלי, נכנסתי למקלחת לא יכולתי להפסיק להתמוגג, כי המקלחת הסתובבה ואני איתה.

 טירן דפק בדלת אני עשיתי עצמי לא שומע אבל הוא דפק כל-כך חזק, שבוודאי הוא לא יאמין שלא שמעתי ראיתי אותו דרך העינית מכוער, אבל גם יפה שליו, אבל גם נסער סבלני, אבל גם ממהר שאלתי אותו מה הוא רוצה "באתי עד אליך, לא משנה מהיכן, לא משנה למה ואתה חוקר אותי מ-עבר לדלת, כאילו הייתי זר" בושתי, כי ידעתי שהוא צודק, פשוט לא התחשק לי לראות איש אבל פתחתי את הדלת בכל זאת הוא לא נכנס מה? שאלתי "תזמין אותי פנימה," הוא אמר תיכנס, אמרתי מיד הוא נכנס כמו השתחרר קפיץ, פשט את הג'קט ותלה אותו על הכיסא אני לא ידעתי בשביל מה בא עד אליי, אבל לא שאלתי, נתתי לו זמן לדבר אליי הוא ישב על הכורסא והתעסק בטלפון הנייד שלו כשאני כבר התייאשתי, הוא הניח לטלפון והביט סביבו ואז הוא הביט אליי, אבל לא אמר מילה ואני שאלתי מה, אבל הוא לא ענה אז שאלתי שוב, בשביל מה באת והוא אמר "מה זאת אומרת? לראות אותך, לראות." עד אותו רגע, לא חשבתי שאני מעניין בשביל שיראו אותי לא ידעתי מה יש לו לראות, הרי לא השתניתי והוא שאל אם אפשר לעשן והגשתי לו מאפרה והוא רק עישן והביט בי, לא ידעתי מה מה אתה רוצה? שאלתי אבל ה...

 ובלעתי טיפותיו של הגשם, צורבות כמו רעל בגרוני ופניתי ללכת ממקום משכני, אל קברי ולא ידעתי מה נאמר לי ומה עשיתי לפני אך הלוח לא נמחק לי, מוכתם באצות, רדוף רוחות וידעתי דברים, שלא ידעתי, אם ידעתי אותם באמת ומילים נלחשו לי, לפני שהייתי חי, אחרי שאהיה מת ובלעתי אפר ולא היה אכפת לי למות אולי אלוהים - יהיה לי יותר טוב והם אמרו שחטאתי למרות שלא זכרתי דבר אבל הם אמרו שהם יודעים יותר, ממה שאני יודע עליי אפילו האהבה היא אשליה, כך למדתי, החיים הם חלום מטורף דבר לא טהור, דבר לא אמתי, כמו הייתי דמות במחזה וידעתי, שהחיים התחילו לזרום דרכי, למרות שתמיד רציתי, להביט מהצד לא להיות שותף והם האמינו - ל-מה שהם רוצים להאמין דברים שלא התכוונתי ובכלל לא עלו בדעתי רציתי לגמור את הכול, אבל הטלוויזיה, יותר מדי משעממת ואיך אסבול את חיי, אם לא אתן דין וחשבון לבורא וראשי כקדחת, בעודי לוגם חריף ואולי רק לרגע, עומד מהצד לא שותף הציבו לפניי, מראות מעוותות מהעבר ולא זיהיתי עצמי, לא זכרתי מתי והכנתי את קברי, עוד קודם, בעצם כל חיי כי הרי רק אלוהים, יהיה טוב אליי והם אמרו שאני טעות וסימנו אותה לאורך כל חיי ואני בכלל ...

 למה הייתה לך שלהבת במכנסיים? למה אימא שלך זונה? כי היית חייב לנתק את שלשלות הברזל לראות עצמך חופשי מה זה חופש בכלל? הרי אתה עבד ליצרים איפה חלת השבת והחג שלי? איפה הדגים שטוגנו ברוטב? מישהו צריך לאכול טוסטים לארוחת החג מי אשם? דור הבייבי בום שנולד אחרי מלחה"ע השנייה וניתק את עצמו מהמסורת היהודית בקום המדינה כמובן שרחקו ברובם האשכנזים, שפתאום קראו לעצמם חילונים כי הם כביכול כעסו על אלוהים בגלל השואה, אז למה התבוללו ושכחו את דתם עוד אז? הלו נאמר במשל שיר השירים שהאישה חשבה שהיא יכולה בלי בעלה המלך ותוכל להתנחם בחברות שלה חברות שלה הכו אותה כשראו שאין לה גב מהמלך האישה במשל זה העם היהודי והמלך במשל זה אלוהים ה"חברות" זה הגויים כך היהודים באירופה חשבו שהם יכולים לזנוח את אלוהיהם ולהיות סחבקים של הגויים וכשנטשו את אלוהים - לא היה גב ליהודים באירופה ומה עשו הגרמנים - הכו אותם, "הכו" בלשון המעטה זה נכתב אלפי שנים קודם, על ידי שלמה המלך בשיר השירים ברור שקשה לבני ובנות דור הבייבי בום לחזור למקורות, אחרי שההורים שלהם וכל המדינה בני גילם - עשתה הכול, כדי לחנך אותם בדרך ...