הליקופטר

כך, באמצע שום-מקום, גבר יושב בודד, חושק, צמא למגע נשי, אפילו קול של אישה, שידבר אליו, שיגיד לו שהוא ראוי שעות הוא מעביר תחת אצבעותיו תמונות של נשים, להן הוא מתאווה, אבל בעצם הוא מתאווה לאחת, שתרווה את נפשו בנשיותה וככה, מתוך החושך, מתוך השיכרון, מתוך דמדומי החושים, מופיע התחת הכי יפה שראה בחייו תחת רק בשבילו, שאישה יקרה ומדהימה חלקה אתו, הסכימה להראות לו, לגרום לו לחזות, ביופי הזה ופתאום כמו עירוי - משהו בו מתעורר איברו מקשיח וזרמי חשמל קטנים מתרוצצים במוחו והוא לפתע מודה על חייו, ועל ההזדמנות שניתנה לו להיות ראוי להביט בתחת כל-כך נהדר שנשלח במיוחד-במיוחד בשבילו בתמונה הוא יכול להביט בתחת הזה שעות, אבל זה יגרום לו לאבד את שפיותו, זו שעוד נותרה לו ולכן הוא מאלץ את עצמו שוב ושוב לסגור את התמונה, אך מיד פותח, לא יכול להפסיק, כמו מכור לקפאין - ששותה ספל ועוד ספל האישה כל-כך נהדרת, נבונה ומדהימה יש לה גוף משגע ובוודאי-בוודאי שהיא יפה והיא טובה, כי היא נתנה לו נחמה תודה. תודה לך, תודה. 

גבר לבד בחדר חשוך, חרמן, אבל יותר בכיוון של תשוקה ואהבה. הלב שלו כואב מגעגועים לאהובתו. וגם כשהיא ממש לידו, הוא מרגיש לבד... "שמוליק," קראה דינה, "אני ממש בחדר הסמוך, תפסיק לקונן כמו נקבה," "את כל-כך רחוקה ממני..." "אני פה, אני צופה בטלוויזיה, בוא תצטרף אליי," הוא הרים את עצמו בקושי והלך לסלון. היא צפתה בטלוויזיה על הכורסה. הוא הביט בה והיא נראתה כל-כך רחוקה, והתמונות והקולות מהסרט האלים איימו עליו, הכבידו על לבו. הוא פנה להדליק סיגריה במרפסת. "התבלבלת," דינה, "אני ממש פה..." הוא היה צמא למוזיקה כמו אוויר לנשימה. הוא לא היה יכול לסבול את הקולות מהטלוויזיה. שיר של דייר סטרייטס התנגן בראשו - "את כל-כך רחוקה ממני..." הוא עמד כמו האיש הכי בודד בעולם. מסתכל אל העיר הגדולה, המנוכרת. מרגיש אבוד בנצח הקיום. ואז, לאחר זמן מה, היא ניגשה אליו, הביטה בו. שילבה את ידה בידו ואמרה בשקט, בנחמה - "מה קרה, שמוליק?" הוא אחז בה, הוא לא היה יכול להרפות, והיא חיבקה אותו חזק, ומשהו כמו זלג מלבו והוא בכה. היא לא אמרה מילה, רק המש...

הייתי גבר נפלא אהבתי אותך המון אבל נפגעתי בתאונה וחוץ מאהבה אין לי מה לתת לך מתמוגג מכיסופים, רועד מגעגועים, רוטט מתשוקה, הומה מאהבה, אבל חוץ מאהבה אלייך - אין לי מה לתת לך עדיין יש בי תשוקה, לא רק אלייך, אלא גם לגופך עדיין אני יכול לספק אותך אבל חוץ מאהבה - אין לי מה לתת לך נפעם מיופייך וחכמתך ותבונתך, ובכלל ממי שאת כל תכונותייך ואופייך שמיים מעליי ונוכחותך כמו נוכחות השכינה, אבל אין לי מה לתת לך - מלבד אהבה אוהב אותך שהלב כואב, אפילו שאת ממש לידי כל-כך אוהב אותך, שהייתי רוצה להיטמע בנשמתך, לנצח נצחים נצח של אהבה וחסד אינסופי אבל מלבד אהבה - אין לי מה לתת לך.

קשה בסוף היום... כך חשב שמוליק כשהתאבל על מותו העתידי. הייתי גבר נפלא, הספיד את עצמו. חבל שהלכתי, קשה בלעדיי... "אני עפה, עפה הרחק מכאן. אני עפה, לא יראו אותי כאן. אני עפה, עפה, למקום אחר. אני ציפור פרושת כנפיים, השמיים הם מגרש המשחקים שלי..." שמוליק סובב את ראשו באטיות רבה, והביט בה, בדינה. הוא היה שיכור, מאוד, וניסה להבין מה היא מנסה להגיד. "עפה, עפה, הרחק מכאן, הרחק ממך..." היא שרה ונופפה בקלילות עם הידיים, בצורה נחשית, כמו נשר גדול מאוד ובטוח בעצמו מאוד. הוא ניסה לדבר. קודם הוא חשב מה להגיד. אחר-כך הוא ניסה להגיד את זה, אבל זה נאמר רק בראשו. לבסוף הוא הצליח לדבר - "לאן את עפה?" "לרומא," היא ענתה. חד. כואב. "מה זאת אומרת?" "אני נוסעת לחופשה, לחודשיים, לרומא," היא אמרה בקול שנשמע מאוד מלטף, והיה יכול להישמע כהצהרת אהבה אם המילים היו שונות. הגלגלים בראשו של שמוליק הסתובבו לאט מאוד. "אני מת ואת נוסעת?" הוא שאל מתוך הראש המסטול שלו. "אתה מה...?" "אה..." ביטל זאת שמוליק בהינד ראש כבד, "זה עדיי...

"מודה אני על גשם שנתת בשדותיי..." "מה את מדברת?" שאל שמוליק, תוהה. "אני מברכת את ברכת הזיון, ומודה לאל על כך," אמרה דינה, ונשקה לו בעפעף. "אבל לא האל זיין אותך, אלא אני!" מחה שמוליק. "אתה כמו אל בשבילי," אמרה דינה ונישקה אותו כל-כך הרבה, שהפנים שלו האדימו והתמלאו מהרוק שלה. "די, די, מה זאת האהבה הזאת פתאום? כ'ולה זיינתי אותך." "זה לא מובן מאליו בכלל," אמרה דינה, "גברים חושבים שאישה יכולה להשיג זיון בכל מקום, בכל זמן, אבל זה פשוט לא נכון," "טוב..." מלמל שמוליק. "רגע... אני צריכה להודות באופן פרטי לחבר שלך הזה, שהוא גם שלי..." "מי... אה!" הוא הופתע כשהיא נישקה נשיקות קטנות את איברו הרפוי. "תודה, זין," אמרה דינה בדרמטיות, "אתה נותן לי המון אושר. למעשה, אתה זה ששומר על שפיותי," שמוליק התאפק לא לצחוק. "כשתגמרי לדבר עם הזין שלי שיחות נפש, אני אוכל לקום לקחת לי בירה..." "טוב, לך," היא התרחקה ממנו מעט, והוא קם למקרר. הוא הוציא ופתח פחית בירה...

מה המטרה של כל זה? לאהוב, לאהוב, ולאהוב עוד. אפילו הלבבות הקשוחים ביותר נכנעים למרות האהבה, כי אין בלעדיה, ואין דבר אשר קיים מלבדה. אנחנו נוסעים ברכבת מתחנה לתחנה, כל תחנה - אהבה. אנחנו שותים כדי לא להיות צמאים, כמו שהגוף שותה נוזלים, הנשמה שותה אהבה. כמו שהגוף צמא לנוזלים, הנשמה צמאה לאהבה. כמו שהגוף לא יכול להתקיים ללא נוזלים, הנשמה לא יכולה להתקיים ללא האהבה. נוזלים זה נוזלים, אבל כולם בבסיסם מים. כך גם לאהבה צורות שונות, אבל בבסיסה זו פשוט אהבה טהורה, ללא סייג. מי שאוהב לא צריך לחשוש מ-דבר, כי הוא מוגן על-ידי הכוח הכי גדול של הטבע. אהבה היא לא נושא להתמקחות - "תן לי ואתן לך," אהבה היא חסרת פשרות ונטולת סייגים, ופונה לכל הברואים, דומם, צומח, חי, מדבר. (מדבר זה בן-אדם) האהבה עוטפת את כל הבריאה, כל מה שנקלט בחמשת החושים, וכל מה שחמשת החושים לא מסוגלים לקלוט. אהבה גורמת ללב לפעום, לדם לזרום, לראש לחשוב ולנשמה להרגיש. אהבה מצמיחה עצים ועשבים, אהבה מורידה ממטרים. אהבה ממלאת ימים במים, אהבה שומרת את השמיים כחולים. אהבה זה לא רחוק, זה אנ...

התעוררתי לקול התייפחויות שקטות, מקוננות. חשבתי שזה רק בראשי, שזה חלום, אבל הקול היה אמתי מדי. הסתכלתי סביבי בחצי עין, וראיתי דמות מקוננת בחושך. יושבת על הרצפה כנגד הקיר בתנוחת עובר, מחזיקה את רגליה המקופלות, וראשה שפוף. הדמות נעה קדימה ואחורה בצורה מונוטונית תוך שהיא מתייפחת מרה. "דינה...?" נחרדתי. "דינה? זאת את?" "שמוליק..." היא קוננה. "דינה, מה קרה?" קמתי וניגשתי אליה. הושטתי ידי להדליק את האור. "לא, שמוליק, אל תדליק את האור..." היא אמרה תוך כדי התייפחות. לא הדלקתי. "מה קרה?" היא ניסתה לדבר, אבל לא הצליחה, שום מילה לא יצאה. היא ניסתה שוב, והתייפחה. "אלוהים, דינה, מה קרה?" "היונים, שמוליק. זוג היונים. הם מתוווווו..." והיא פרצה בבכי קורע לב. לא הבנתי על איזה יונים היא מדברת. הבאתי לה מים קרים עם סוכר, הרבה סוכר. ככה אימא הייתה מרגיעה אותי, וזה היה עוזר. זה עזר גם לה. היא התחילה לדבר. "היו יונים, שמוליק, על אדן החלון, בין הזגוגית לתריסים. הם השמיעו רעשים, זה הפריע לי. אז כשהם לא היו שמתי שם דוקרנים, כד...

אהבות נכזבות, ימים אפלים, ג'ינסים קרועים, שיניים שבורות... "מה קרה, שמוליק? למה אתה לא מדבר? טבעו לך האניות?" "נשברה לי השן," "וזה כואב?" "זה לא כאב עד ש..." "עד ש-מה?" "אכלתי גלידה," שמוליק נגע בפיו ומירר בבכי. "אכלת גלידה אחרי שנשברה לך השן?!" "כןןןןןן.... ווווהההה!" "אוי, מסכן שלי. זה ילמד אותך לא לאכול גלידה על שן שבורה," "חשבתי שזה לא להתפאר בדברים שכלל לא קרו," "גם זה. אבל עכשיו אנחנו חייבים לטפל בשן המסכנה שלך. אולי אתה לא יודע, אבל הייתי אחות לפני שהכרת אותי," "בבית חולים?" "לא, בקופת חולים, אבל זה בעצם אותו הדבר," "טיפלת בשיניים של אנשים?" "כן, אחרי שהם מתו," "לא הבנתי," "לא נורא. הקטע הוא שאני לא יודעת לטפל בשן של אדם חי, ולכן כדי שאוכל לטפל בשן שלך, עליי להרוג אותך," "מה?!" "מה אתה רוצה? הוסמכתי רק לרפואת שיני מתים!" "אבל מתים לא צריכים רפואת שן!" "הם צריכים. איך יקברו...

אני יושב בחושך, סופר את הצללים, ממולל את המחשכים, שוקע לתהומות אפלים, והיא נכנסת. "שמוליק, מה אתה עושה לבד בחושך?! אתה בסדר? נפצעת?!" "לא נפצעתי, דינה יקרה, אני מתאבל על העבר, על אהבות שמתו, על אכזבות, על עצמי," "מה זאת אומרת שאתה מתאבל על עצמך?! אתה עדיין לא מת! כשתמות *אני* אתאבל עליך. בינתיים זמן לחייך." "תודה, דינה יקירתי. אני בטוח שתתאבלי עליי היטב," היא מסתכלת עליי רגע במבט מלוכסן. "מה, זו שעת הרחמים העצמיים? אני מדליקה את האור." "לא!" "כן," לא!" "כן," "את לא יכולה!" "אני בהחלט יכולה, הנה... למה האור לא נדלק?" "אמרתי לך שאת לא יכולה, חחח..." "לפחות אתה צוחק, אבל למה האור לא נדלק?" "לא, באמת, שמוליק," אני מחקה אותה, "למה האור לא נדלק?" "זה לא מצחיק," "אז אל תצחקי," "אני באמת לא צוחקת," שתקתי רגע ואז אמרתי בקול שקט, אבל מלא נוכחות - "הסרתי את המנורה," השקט היה מקפיא דם, ואז היא הגיבה - "לא!...

סאלי לא יכולה לחכות היא רוצה הכול ועכשיו היא רוצה הכול אתמול היא רוצה הכול בגדול הו, סאלי, את כל-כך יפה, וכל-כך חכמה ונבונה אבל את צריכה להבין שזה נובע מאגו אגו זה לא רע, זה אפילו טוב, אבל צריך להשתמש בו נכון היקום מנפח לנו את האגו כדי שנרמה עוד ועוד לעצמנו, וקוראים לאגו גם "הרצון לקבל" אבל החוכמה היא לרוקן את הבלון הנפוח שהאגן יצר, (ולכן האגו הכרחי, כדי לנפח את הבלון), ולמלא אותו באור המיטיב, כלומר ברצון לתת, להיות בעמדת השפעה כלפי הזולת כדי להיטיב עמו מה שהיה בתוך הבלון אגו, מתמלא באהבה ללא תנאי, אהבת חינם ומשום שהאגן היה גדול, ולכן ניפח את הבלון מאוד, יש מקום בבלון להרבה אהבת חינם והרבה רצון לתת מה יוצא לי מזה? לא יוצא לי מזה כלום, כי יש אהבה לתת, ולא עושים חשבונות כאלה אבל בכל זאת יוצא טוב, כי השכינה היא בתוך הבלון, האור המיטיב, והוא מגרש כל חושך.

איש זקן שאל אותי למה אני חי הדלקתי סיגריה ואמרתי לו - בשביל לעשן. אני כותב בשביל לעשן אני יישן בשביל לעשן אני אוכל בשביל לעשן אני מתקלח בשביל לעשן אני שותה בשביל לעשן אני קורא בשביל לעשן אני הולך בשביל לעשן אני נושם בשביל לעשן אני צף בשביל לעשן אני חולם בשביל לעשן אני מסניף בשביל לעשן אני מזריק בשביל לעשן אני עושה סמים בשביל לעשן אני בולע גלולות בשביל לעשן אני מאונן בשביל לעשן אני עושה סקס בשביל לעשן אני צופה בטלוויזיה בשביל לעשן אני שואף לריאות בשביל לעשן אני מדבר בשביל לעשן אני קופץ בשביל לעשן אני רץ בשביל לעשן אני תוהה בשביל לעשן אני חרמן בשביל לעשו אני חושב בשביל לעשן אני עושה מוזיקה בשביל לעשן אני מאזין למוזיקה בשביל לעשן אני שובר בשביל לעשן אני הורס בשביל לעשן אני הורג בשביל לעשן אני גונב בשביל לעשן אני מצפצף בשביל לעשן אני מקנטר בשביל לעשן אני מפרגן בשביל לעשן אני לועג בשביל לעשן אני מעודד בשביל לעשן אני יושב בשביל לעשן אני קם בשביל לעשן אני עומד בשביל לעשן אני מדלג בשביל לעשן אני יורק בשביל לעשן אני אוהב בשביל לעשן אני שונא בשביל לע...

מסיבה יפה... איפה הבלונים? אני אטעם מהעוגה. אין עוגה...? קצת אלכוהול... גם זה לא? אין פה מוזיקה! בכלל אין פה אנשים... טוב, אני הולך, אני לא אוהב את המסיבה הזאת. תחגגו לבדכם אין אנשים, בלי מוזיקה, ותתמסטלו בלי אלכוהול, ואל תאכלו מהעוגה, כי אין, ואל תפוצצו את הבלונים, כי אין בלונים! חחח... יצאתי ממה שאמור להיות מסיבה וחיפשתי מונית. אני עם כובע של טורקי על הראש, מה קוראים לו תרבוש, ויד אחד אוחזת מטה קסמים כמו של פיות או הארי פוטר, והמטה צבעוני בכחול ואדום על רקע לבן. ואני עושה פליבי-בום, ומנופף במטה, ומגיעה מונית מקצה הרחוב. שלום מונית, לאן אתה נוסע? "לאן שאתה רוצה," טוב, אני נכנס, תיקח אותי עד האינסוף ומ-עבר לו. "זו הצעה שאני לא יכול לסרב לה," והמונית נוסעת בתוך הערפל והעשן, ואנחנו לא רואים כלום, אבל הנהג בטוח בעצמו. ואחרי נסיעה נעימה ומנומנמת של טריליון שנים, ואחד-עשרה דקות וארבע שניות - אנחנו מגיעים.

מקודם אמרתי לך שאני לא הולך לאכול את הגלידה שלך, אז תפסיקי עם זה ותני לי לאכול את הפלאפל שלי כן, אני יודע שפלאפל זה לא מאכל סקסי ולא מתוק, אבל בכל זאת בא לי לאכול את הפלאפל שלי. לא, הגלידה שלך לא מיוחדת יותר משאר הגלידות, וטעמתי גלידות רבות בחיי, ואין לי כוונה לטעום את הגלידה שלך, ואני לא חושב שהגלידה שלך תחדש לי במשהו. גלידה מרוקאית את אומרת? חריפה? מתובלנת? טוב, אם את מציגה את זה ככה, אולי בכל זאת לא אכלתי גלידה כזאת, אז אני מוכן לטעום. 'פשקי את הרגליים...

כל-כך לבנה-זהובה עירומה חשופה על המיטה שלי מניעה את ירכיה בציפייה שדיה המלאים זקופים ופטמותיה מלאות כמו מסמרים אני מתקרב אליה לאט-לאט עירום, באדנות, כמו חתול, עם זקפה גדולה "אני רוצה אותה," "תנשקי לי את קצה הזין לאות ברכה," והיא מצחקקת ומשקת נשיקה קטנה מתוקה, ואני פנוי ללגום מגופה היא נפתחת אליי כמו ים סוף למשה רבנו, ואני מטביע את שפתיי בגבעות החול של שדיה שהן כה רכות כמו צמר גפן וענוגות מאוד אני בודק בשתי אצבעות שהיא רטובה ויורד לה זולל את כל הערבה הבוכייה בין רגליה והיא נטרפת כמו ילדה קטנה שלא רגילה משתוללת, מכה ברגליה, ואני נאלץ להסות אותה בנשיקה עמוקה על שפתיה ולשונה.

נקודות נוצצות של כוכבים בשערה הזהוב ערמונים בכף ידה רגליה יחפות, יפות, יושבת על גדר אבן ואוכלת בפיזור דעת היא לא רואה כמה מושכת וסקסית היא נראית, כשהיא יושבת בבגדים שהם חצי פיג'מה, ומשדרת לכל היקום שלא אכפת לה מכלום, כרגע אני הייתי מוכן להשתחוות ולמצוץ את אצבעות כפות רגליה, אם היא הייתה נותנת לי רשות ובטח היא הייתה מחייכת -כמה הבנים טיפשים- ולי היה עומד כמו אבן. 

היא הייתה השרמוטה של החבר'ה, אבל כולם אהבו אותה כל החבר'ה הקשוחים והאנטי ממסדיים היו מוכנים להילחם כדי לשמור על כבודה אני לא מדבר על להגן על שמה במילים, אלא פשוט לכסח מכות בידיים חשופות כל מי שאעז לפגוע בכבודה והיו לה הרבה חבר'ה, וכולם היו נאמנים לה, וכולם היו מזיינים אותה, ולא התחרו אחד בשני להפך - הייתה ביניהם ברית שבשתיקה לערבות הדדית מאיפה נבע הקסם שלה? היא הייתה קלילה, זורמת וספונטנית, אבל לא טיפשה היא הייתה מלאה אהבה, אבל לא תמימה היא הייתה הגונה תמיד ורודפת צדק, אבל דפקה את מי שזה הגיע לו היא הייתה מורדת בעולם צבוע, שמקדש כסף ומעמד וחומרניות, ושאר ירקות חלולים וריקים היא הקימה מאפס עסק חוקי בעליל להימורים, טוטו-לוטו-חצילים אבל מתחת לפני השטח, עמוק מתחת לכיסוי, היה עסק שגלגל הרבה יותר כספים מסתם הימורים חוקיים "למה טוטו-לוטו-חצילים זה חוקי, אבל משחקי קלפים וקוביות לא? כי מהימורים חוקיים לכאורה בעלי הממון מרוויחים, והממשלה כפופה להרבה טייקונים שמחוקקים חוקים בשמה, והופכים הימורים מסוימים לחוקיים, בטענה המופרכת שהכסף זורם לציבור. בד...

עומדים כמו חבורת פראים, לבושים סמרטוטים של לוחמי גרילה חצי רעולי פנים מול המצלמה, רק מי שמכיר אותם אישית יזהה סתם הוא צילם והם התלהבו נורא הוא היה נער צעיר שעבד כצלם בעיתון, והביא את התמונות למערכת רק כדי לפתח אותן, לא לפרסם אבל הוא הראה לחברה למקצוע, ולמחרת ראה את הצילום על שער העיתון "הם יהרגו אותי!" הוא צעק, הוא היה בפניקה "מי יהרוג אותך?" שאלו אותו העיתונאים שלא מבינים הוא בא משכונות הפשע והם עם החיים הנוחים שלהם הם לא מבינים, הבית שלו שם, המשפחה, אלו אנשים שהוא מכיר והם יודעים את שמו הם יודעים שהוא צילם "הם יהרגו אותי!" הוא צעק, "צריך להוריד את זה מהעיתון!" "העיתון כבר בהפצה," הם אמרו, "מי יהרוג אותך, מה זה השטויות האלו, אף-אחד לא יהרוג אותך," אחוז פחד הוא חזר לשכונת הפשע שלו והחבר'ה הרעים התקרבו לדבר או משהו, הוא חשב שהם עומדים להרוג אותו אבל הם חייכו, טפחו על שכמו, "איזו תמונה יפה, ממש בשער, עשית לנו כבוד, תצלם אותנו עוד," והוא צילם הוא צילם כל-כך הרבה תמונות מקרוב, ממש מ...

בא אליי האיש הזה, אומר לי - אני לא יישן בלילה, אני מפחד שאני לא התעורר אמרתי לו - באמת למה לך לישון, תראה סרט ב-VOD, תכתוב סיפור, תקרא ספר, תשמע מוזיקה על קפה וסיגריה אמר בסדר, חזר אחרי שבוע אמר אני לא יכול, אני הוזה, אני נרדם בעל כורחי ומתעורר בבהלה, מסתובב עם ראש בטטה, לא יכול לעשות מה אתה אמרת אמרתי לו - אל תדאג, יש גלולה חדשה, היא גורמת לישון בהליכה כלומר ער ולא ער, כלומר חי מתוך שינה אמר מה זה דבר זה, מי משתמש בדבר זה אמרתי לו כולם, אפילו אני, קוראים לגלולה הזו - ניתוק, והיא מצב פסיכולוגי, אפילו לא צריך לבלוע אותה.

אנשים עם כובעים מאוד גבוהים, הולכים עם נשים בשמלות מאוד מנופחות הגברים קוראים לכובעים הגבוהים "מגבעות", והנשים לא יכולות להשתין הגברים לובשים חליפות מחויטות עם שעון בשרשרת, מהחגורה לכיס הנשים יש להן תסרוקת מאוד מסודרת, קלועה בצמות וסיכות כן, אני ראיתי אותם ואותן הולכים ברחוב שלי, באיזו הלוויה לאיזה איש "רם מעלה" בכוונה אני כותב "רם מעלה" במירכאות, כי אותי חינכו *היטב* שכולם שווים אז האיש הרם מעלה הזה עלק נמצא בתוך ארון שחור, והוא נישא על ידי שישה פינגווינים לבושים חליפות אחריו הולכים והולכות בשקט כל הגברים והגברות, ואיש בחליפת אבל עם חצוצרה מקוננת מתברר שגם אנשים "רמי מעלה" מתים, באסה אבל אצלי בחדר שמשקיף מהחלון לרחוב מתנגן אואזיס בפול ווליום והם שלחו אשכרה שוטרים כדי לאלץ אותי לכבות את המוזיקה כיביתי את המוזיקה מפאת כבוד המת, ולא מפאת זה שהוא *היה* "רם מעלה" השיירה חלפה על פני ביתי בקינה, ואני הדלקתי שוב את המוזיקה אמרו בפרסומות נגד עישון, שאם אני אפסיק לעשן אני אחיה לנצח מה אני אגיד לכם... לא קניתי את ז...

ילד קטן הולך בגן, נופל לו הארטיק, הוא בוכה נורא בא אליו איש מבוגר, אומר לו בוא איתי, אקנה לך גלידה ככה מתחילים הסיוטים ככה מתחילה הבדידות ככה מתחיל השיגעון שאין לו סוף נערה צעירה יושבת בגן, קוראת ספר שירה של יונה וולך גבר צעיר מתקרב ומתעניין,\ היא מרחיבה לו שיעור ספרות "יש לי בבית מלא ספרי שירה, בואי אליי ואתן לך אותם," "אולי תשתי קפה קטן," ככה מתחילים הסיוטים ככה מתחילה הבדידות ככה מתחיל השיגעון שאין לו סוף הבחור הצעיר לא מוצא חן בעיניי חבריו הוא חושב שהוא יותר טוב ותכלס הוא צודק כל הבנות אחריו מחזרות למה לו מגיע ולנו לא? בוא תשתה איתנו כוסית, תעשן סיגריה מגולגלת, תתרווח בכורסה 'תן לחומר למסטל אותך אנחנו רק לטובתך ככה מתחילים הסיוטים ככה מתחילה הבדידות ככה מתחיל השיגעון שאין לו סוף הגבר הצעיר העז לעזוב אותה, אמר שהוא אוהב, שכב איתה ואז התעלם פתאום הוא אומר שהוא לא אוהב פתאום הוא מדבר לא יפה בוא ואכין לך מרק אני בכלל לא כועסת בוא ותשתה אצלי יין קיץ מתוק ככה מתחילים הסיוטים ככה מתחילה הבדידות ככה מתחיל השיגעון שאין לו ...

גם אם בא לי לא בא לי אין לי חשק לקום, אין לי חשק להכין לי אוכל לא מתקלח, אפילו מתעצל לגזוז ציפורניים, יושב בפישוק על המיטה ואפילו לא מחכה לזיון אין לי מה לעשות, הכול כבר נעשה המוח שלי הפך טיפש מדי לכתוב סיפור יש מוזיקה נפלאה ברדיו, זה חסד קטן יש אנשים שאפשר לשלוח להם מסר קטן, לפעמים הם אפילו מגיבים כן, אני טוב ברישומים של תזכורות, מה צריך לעשות ומתי ואיפה רשימות מכולת והשוואת מחירים, בדיקה שאף-אחד לא עבד עליך ותמיד המוזיקה והיא משוגעת, כמו קורטני לאב על סמים ודייויד בואי מזכיר לי אותו שהוא עוד קיים - במכשיר הרדיו שלי שירים משוגעים ופתיחות לתכניות רדיו וטלוויזיה, ודברים שחשבת שכבר לא תשמע יותר השפע האמנותי גובר, וזה שפע טוב וזה נהדר מיכאל לייטמן לפעמים מלטף ולפעמים הופך לנביא זעם הטפות המוסר שלו אולי נכונות, אבל הן מכאיבות בלב זה נוגד את כל הערכים עליהם חונכנו טובים הופכים רעים ורעים הופכים צודקים, ובסוף היהודי הקטן תמיד אשם מספרים, רשימות ותזכורות כתובות אצלי בצורה מבולגנת לגמרי שמוליק ודינה רוצים להיות שחקנים חדשים ברשת הכתובים אישה יפת גזרה וטובת שכל ...

כי בא לו גלידה אבל זו גלידה שחורה, כלומר מפוצצת סוכר אז הוא תוקע כפית קטנה בתוך גבעת הגלידה, וטועם, מעווה את פרצופו, זה מתוק עד בחילה אבל אתה רצית לאכול גלידה שחורה, אז תאכל אותה כבר לא בא לי, הוא אומר, ומרחיק את הגלידה ממנו אני מסתובב בחדר, עושה עצמי עסוק מביט בו איך הוא מנסה להירגע מהבחילה לאחר זמן מה אני אומר - אם לא תאכל מהגלידה, אני אוכל אותה לא, הוא אומר, אני אוכל עוברים כמה רגעים והוא לא אוכל אתה אוכל? כן, כן, אני אוכל הוא תוקע את הכפית הקטנה בגבעת הגלידה, ומעלה בה מעט מאוד גלידה, רבע כפית טועם אותה עם קצה השפתיים, מוצץ לתוך הפה ומשתעל תאכל אותה כמו גבר, אני אומר, ראיתי ילד קטן אוכל כמו כלום ילדים אוהבים מתוק, הוא אומר תיקח כמות גדולה בכפית, כזו גדושה, ותמלא את הפה שלך בגלידה, תמצוץ ותבלע כמו גדול אני מצטער, שמוליק, אני באמת לא יכול לאכול את הגלידה הזאת...

מה הוא אומר כשהוא סגור בחדר, והפה נפתח נסגר ומילה לא יוצאת מה הוא אומר כשהרוח נושבת, והוא מחכה לגשם החזק שישטוף הכול למי הוא פונה כשיש לו מה להגיד והאם בכלל נשאר לו מה להגיד ואם יש לו מה להגיד, האם יש למי להגיד? כשהרחובות שטפים בגשם, בעיקר בלילה - הוא שמח לא רק הוא עצוב עכשיו, אלא כל העיר שירים מלפני שישים שנה ברדיו, הם עדיין רעננים ומאוד מוכרים והיד הכותבת כותבת תזכורות של דברים החלל פעור בראש והוא שותה בירה, לפעמים, וזה מקל קצת על לשאת את הזיכרונות אחרי הכול העולם הזה הוא הכי נמוך שיש, אין מה לעשות למה השבר היה צריך להתרחש, ולמה הבורא התרסק לאינסוף צורות זו השואה הגדולה ביותר שהייתה למקרו-יקום, בכל תולדותיו, לפחות בשביל הנשמות בשביל הכול תקועים בזמן שלא קיים, חיים בעבר שלא קיים, כותבים מילים שנכתבו מזמן, עושים דברים שנעשו מזמן, וחושבים מחשבות שכבר נחשבו זו לא מלחמה, למרות שטבע האדם לחשוב כך, כי הכול ידוע וגם התוצאה.

אני אדם נמנמני בעולם ערניני אני לא יכול לישון לקום חייבים בדיוק ב-שש ואני לא מצליח לחלום אני אדם שמדליק ומכבה טלוויזיה אין משהו מעניין אותם חברים שאני לא מכיר באינטרנט על צג המחשבים כשאני אוכל אני שוב רעב אחרי לפחות חצי יום אז למה לאכול, מה זה נותן אם גם מחר אהיה רעב אני מרוויח ומשלם, מרוויח ומשלם ובדרך אני עובד אז למה להרוויח וגם לשלם עדיף לא להרוויח ולא לשלם אני מדליק ת'אור בלילה מכבה אותו ביום ושוב מדליק בלילה אני מתלכלך כדי להתקלח ואז להתלכלך שוב ולהתקלח שוב כמה שאני שותה אחרי כמה זמן אני שוב צמא.

בואי נשחק את אותו המשחק, זה שהזמן כיסה באבק... - לקחת לי את הדובי! אימא, הוא לקח לי את הדובי! - למה לקחת לה את הדובי, ילד רע, פויה. אתה פויה, פויה! הנה, 'קחי את הדובי. - כן, אתה פויה! כמו שאימא אמרה! - אימא, למה אמרת לי שאני פויה? את יודעת שזה יכול להוריד לי את הערך העצמי, ולגרום לי לרגשי נחיתות כשאהיה גדול? - מה אמרת? - כן, מה אמרת, אני לא שמעתי. - אמרתי ש... - שמעתי היטב, הילד הוא גאון, גאון, והוא רק בן שנתיים! - את רואה? אני גאון, אני לא פויה. אימא, מה זה גאון? - זה מה שאתה! אתה תהיה דוקטור! דוקטור! - אה, דוקטור זה סתם, אני רוצה להיות פרופסור, זה יותר אקדמאי. - מה אמרת? - כן, אימא, מה הוא אמר? - אמרתי ש... - שמעתי, ושמעתי היטב, אתה גאון! גאון! אני אעשה ממך דוקטור... כלומר פרופסור ל... ל-מה אתה רוצה להיות פרופסור? - למדעי החיים. - מה אמרת? - כן, אימא, מה הוא אמר? - אמרתי ש... - אני שמעתי היטב, הילד גאון, גאון! אתה תהיה איינשטיין, איינשטיין אתה תהיה! - לא זה לא מתקדם, את תורת היחסות אני כבר יודע. - מה אמרת? - כן, אימא, מה הוא אמר? - אמרתי ש... - שמעתי היטב, ורק בן שנתיים, אתה גאו...

מי זה שם? שמוליק, זה אתה?! ווההה... כל-כך הפחדת אותי, מה אתה עושה לבד בחושך? צופה? ב-מה? זוג מזדיין? 'תן גם לי לראות. הו, היא נורא יפה. מה הוא עושה לה? מה הוא מחפש שם? יורד לה? מה זאת אומרת? אוראלי? מלקק לה את ה... אוי! זה נורא גס! שמוליק, אתה לא יכול לצפות בדברים כאלה, אתה רק בן 5. מחר אני אקנה לך אוטו גלידה, צעצוע. תסיע אותו בארגז החול. עכשיו לישון כי מחר גן-ילדים. הגננת אוהבת אותך. אתה רוצה לעשות לגננת ככה? לא, זה דברים של גדולים, שתהיה גדול תוכל לרדת לכל אישה שאתה רוצה. לא... לא לי, כי אני אימא שלך. יאללה, ללכת לישון.

שוקובו, כל הכלבו, בתוך שקית על המרק שלך מתנגן חרש אדוות מים רדודים מעלה בועות סבון של מים רוקדים בלילות יורד הגשם, אין לאן לחזור כולם משחקים סטנגה, וקוראים לי לעצור וכמו שאני קם, מתלונן, מעט מנומנם בא החץ מקשת, ועושה חורים בהיכל כך דרכים הם חסד, וחסד בחסד נעשה כל ימי האזדרכת, בלהבה עולה.

'תן לי מהשוקו שלך, אני רוצה מהשוקו שלך אחוזי טלפיים בנויים לתלפיות ציפורניים סכינים ושיניים מלתעות מפזרים עלי חצץ מראשי עצי השלכת ממלאים פיהם מים - ונחנקים הם מדברים שוצף קלוח על הבחורה שתפסו אותה מאוננת כשהיא חשבה שהיא לבד ואפ'חד לא רואה הם מדברים על הנער הטיפש שדפק פטיש על האצבע של עצמו, וזה שניסה למשוך מסמר על-ידי לום, וקיבל את הלום בראש "מאז הוא לא מדבר ברור" הם שותים מלא עלי גפן, המיץ שלהם, מהול בערק וקוניאק, והדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות הם יושבים על הברזלים ומחששים, ומטרידים נערות שעוברות "יפהפייה, לאן את הולכת? לעשות קקה?" הבחורות שלהם קוסיות גם פנימית, ואת שדה הפרחים הם מסניפים רקוב חומוס בפיתה ובשר רקוב על האש, בצל, פלפל, שמן זית ושום אתה ממריא לעלות עליהם, הם שולפים סכינים הגנה עצמית ותו לא, למקרה שמישהו ישתולל על הצורה שלהם הרבה דם, מכות רצח, להומלס שאעז לקלל אותם קרש עם מסמרים בולטים ישר לתוך הראש זה נועד רק לכאוב, אבל ההומלס מת במקום המצלמות תפסו אותם ולכדו אותם אחרי כמה שעות, מבולבלים ושיכורים ולא מביני...

קשר ועוד קשר אני עושה בחוט יותר מדי קשרים ליותר מדי אנשים והקפה נמזג כשהוא בא ומתרווח על הספה אומר לי אהובתי, מה לך, מה קרה הירח גבוה מאוד ואי-אפשר לגעת הכוכבים עושים לי מזלות בתוך הכוס שלי של המרק עייפות כזאת פושטת עם ערב בכל איבריי, ואני מתכנסת לתוך המיטה אחרי מקלחת, שוקעת לשקט נצחי וחסר תזוזה עד ההירדמות בבוקר הוא זז מ-פה לשם אחוז תזזית, ואני שותה לאט עם סיגריות את הקפה שלי אני רואה את השמש מטפסת ואת היום מתמלא אור, ויודעת ששוב יבוא הערב בו אצנח לתוך החושך השחור כמו כל יום דפים נכתבים וציורים משורבטים, וטלפונים של אימהות לחוצות שואלות עצות אני מנגבת את השיש עם מגבוני מטבח, ויושבת לאכול אורז לבן עם גביע אשל בחזרות הכול הולך כרגיל והילדה מאושרת היא בטוחה שהיא תהיה שחקנית מפורסמת אני מסיעה אותה הביתה ומניחה אותה לעיסוקיה, היא צמודה לטלפון מחליפה חוויות כשהירח משתחרר מתוך נדנו ואומר לי שלום, והחושך פושט שוב על העיר, אני מתחמקת לחדר המקלחת, ואז לשינה מתוקה שלא באה כי הוא שוב מגיע, מכין לו קפה מתרווח על הספה, אומר לי אהובתי, מה לך, מה קרה.

אמרו לי שאני כוכב רוק בישראל אבל לא האמנתי כאן בארה"ב אני מי שאני, אפס מאופס שמנגן במועדונים מסריחים, ומבזבז את הכסף על שתייה, חוץ מאוכל ושכר דירה נכנסתי לבית דירות עגול וגדול, שם כולם היו עירומים מסתובבים בין החדרים ומאזינים לנירוונה הם היו נוגעים, אבל לא מזדיינים המחוות היו מאופקות והדיבור מנומס ומלא כבוד מזגתי לי כוס בירה מקנקן בירה קרה שעמד במקום מקורר התמסטלתי קצת לא היה אכפת לי אם יש בו סם אנשים הביטו בי, ליטפו אותי בנים מצצו לי את האצבעות של הרגליים, ובנות את האצבעות של הידיים הרגשתי צף, בעוד שפתיים יונקות את המה שמו שלי אצבעות שיחקו בשערי, אצבעות חדרו לי לישבן המראתי מעלה מעל כל האנשים הצפים שמצצו ממני את המתוק שלי.

נסעתי לאמסטרדם על טנדר אחד מקרטע הנוף היה יפה מאוד, וגם הנהג, שהיה שמן ושתה מלא בירה תוך כדי נהיגה הוא סיפר שיש לו חברה בלונדינית צעירה, בת עשרים ומשהו, אתלטית, עוסקת בספורט, ויש לה אחרים, אבל לא אכפת לו, כי תמיד היא מוצאת זמן אליו "היא נותנת לי מהצוף שלה," הוא אמר, "ושותה ממני," הוא הוסיף אני חייכתי חיוך עקום של חוסר אונים, והוא אמר "זה בסדר, גבר. גם לך זה יקרה," קוראים לו הנהג השמן על הטנדר, והוא מבין הכול, גם בפילוסופיה הוא מגביר את הרדיו ורוקד על ההגה, ואין בזה בדיחה שהוא לועס מסטיק תוך כדי שתיית בירה הנוף מתחלף בנוף אחר, 4והירח הופך לשמש, ואנחנו נוסעים על השמש לפני חמש שנים הוא היה סגור בחדר קטן, שותה ומסניף ומלא פחדים "אך אל תאבד תקווה," הוא אמר, "אף בחוסר תקווה, כי אלוהים לא יעמיד אותך בניסיונות שאין בכוחך לעבור," אנשים לא הולכים, אנשים רוקדים, יוצאים במחולות אטיים ברחובות אלוהים הוא די-ג'יי "אני רוצה לראות את החיוך של שפתיך," הוא אמר, "תראה איך כולם הולכים כל הזמן ולא מגיעים לש...

אלכוהול הוא משקה שמעורר פחד הוא יושב בפינת הבית, ליד החלון, לוגם ופוחד שהוא מאבד את עצמו האויב הכי גדול לאדם הוא האדם עצמו לעצמו, אמרו את זה לפניי, צדקו אפילו פיזית זה יכול לגרום מחלות, שלא לדבר על בעיות נפשיות לא חסר אנשים שאומרים לאדם מסוים שהוא טועה בצורה ממש מזוויעה וכל האמונות שלו והמעשים שלו פסולים עד בלתי נסבלים הם האויב מבחוץ שמנסה להיות האויב מבפנים - לגרום לאדם לפקפק בעצמו יש הרבה מאוד, יותר מדי, גם בתקשורת, שעושים מזה קריירה וכסף, או סתם תחביב גם העובדים הסוציאליים כאלה במילים אחרות, קצת לא נהוגות, הם גורמים לאדם לאבד את עצמו, לפקפק בעצמו ולהתבייש בעצמו, עד שהוא עלול ליטול את חייו בידיו, ולסיים בקבר ואז... ואז כל אותם מלאכים לכאורה, חברים ובני משפחה, אומרים עליו מילים נורא יפות, כמה שהוא היה מלאך וזה, ורגיש בצורה בלתי רגילה, וכמה חבל להם שהוא הלך מעמם אבל כמובן שיש הרבה שמחים לאיד, הם לפחות לא צבועים.

גשם של חצץ מנסים לתלוש לו את הכנפיים הוא ציפור פצועה מדדה ברחובות הגשומים לעתים עף, גבוה יותר, נמוך יותר לעתים נח על אדן חלון ובחלונות הבתים אורות רכים של משפחה וחום ילדים שמחים ואבות ואימהות אוהבים הוא צונח למי גשמים של רחובות מלוכלכים הרוח מסחררת את כל החושים ואת השפיות הוא שותה בירה משלולית ברחוב מנסה למתוח את כנפיו ולהחזיר את העצמות למקום גידים נקרעים, דם ניתז, הוא מוכה חידלון.

לשערך יש ברק עם איכויות של הילת מלאכים אבל אני תלוי מלמעלה מעל הגוף שלך את מסדרת סבונים לפי סדר במדף המקלחת אני מעמיד בקבוקי רעל בתוך המזווה את מסדרת שמפואים על מדפי המקלחת אני יוצק רעלים לתוך הטוסטים שלי את כולך אש להבה של אהבה ונתינה וחסד אני את העיניים בקושי פוקח יש לי סורגים בחלונות וגם וילונות כבדים, הרוח משחקת בהם, עושה בהם צורות של פרצופים עירומה פרושה על המיטה, פסוקת איברים וחזה, בוחשת ביערת הדבש שלך כולך תשוקה לטלטלת האורגזמה את יפה וכולך יפה וגם אני - אילו רק השמש תזרח בעיניי כמו הפות שלך צועד על רגליים גסות, עושה חורים באספלט הרחובות. 

ילדה בת 27 עם קוקיות הולכת יחפה ברחובות, מתלהבת מפרחים רגליה חשופות, מצולקות ומלוכלכות חיוך קורן מאוזן לאוזן עם שיניים טובות נותנת אמון בקלות, אבל לא מתקרבת שקועה בעולם הפנימי שלה יש זריחה שהיא מברכת כל בוקר, עומדת יחפה על הדשא ובוהה בה, מתפעלת ממנה הטל על שיערה אוכלת רק ירקות ופירות, שותה מים קרים שיערה מוזהב בצבע זהב, עיניה בורקות כמו כוכבים בלילה, כמו אש ביום היא אומרת שהיא לא יודעת כלום, אבל מרגישים שהיא מרגישה הכול מנחמת חרש ילד בוכה, מעודדת איש זקן ושבור לב, אומרת שהחיים הם מתנה נפלאה.

לוח זמנים קבוע הרבה נשימות בין לבין יש לו כוח ברגליים לעשות חורים ברצפה יש לו ריקנות בלב להקיא ולבלוע את כל העולם והוא על קצה הסקאלה, מתנדנד בין שתי תחנות הרכבת יוצאת כל לילה בחצות, ולילה אחד היא תיקח אותו איתה כל הרוחות לא יצליחו לכבות להבה, כל עוד לא הגיע זמנה לדעוך והלילה ארוך, וגם הפחד, והבטן מלאה מיצי זבל בארץ הזאת הלב דופק כמו תוף, ומאיים להתבקע ולהיסדק חורים בתוך האדמה מ-ברקים שנורו, והפגיזו את האדמה הרכה הרטובה ואין לו יין, ואין לו אישה, ואין לו פה לנשום, ואין לו ריאות לדבר יש לו רק את לב ה-טם-טם, שדופק כמו מאיים להישבר הוא צריך מסיכת חמצן, הוא צריך אוויר, הוא צריך עיניים לראות ולב להרגיש, והוא צריך דם נקי, אדום וזך, שיזרום בעורקיו ובוורידיו. אולי הוא לא גמר. אולי עוד יש לו זמן, וזה רק משבר חולף.

אני יודע שאת יוצאת עם מישהו אחר את דבר קטן ששייך לי יש לך מאכלי ים שאת אוהבת והרבה גברים עשירים ששולחים לך מתנות תמורת טובות הנאה מיניות אבל את שייכת לי גם אני טחנתי הרבה נשים עד שהבנתי עד שידעתי איפה הבית, ולאן לחזור גם לך זה יקרה, ואת תחזרי אליי את תכיני לי אורז עם צימוקים, כשאת מפזמת שירים עם הרדיו במטבח ואני התנהג אלייך יפה כמובן שאני אבין ואסלח את תשבי אצלי בראש השולחן את תהיי השמש שהופכת את הבית מבקתה לארמון אני אקח אותך לנפוש בארצות אקזוטיות ואתן לך לטעום את הגשם בפריז את תהיי כל-כך טעימה לי וללשון שלי שמלקקת את הפות החמוד והקטן שלך ואת הדגדגן השובב אבל עכשיו את סגורה בחדר בעיר אחרת רחוקה מכאן חולמת על ונציה וסן-סלבדור ורוקמת חלומות בלתי-מושגים כמו כוכבים בשמיים אני מתנחם במכוניות פאר איתן אני דוהר בכבישים המהירים והשמש בעיניי ואני חושב עלייך איך את כמו השמש שלי שמתמהמהת לשוב אבל זה מכתוב, את תשובי כמו ירח שזורח על המדבר. 

אני לא יודע מי זה, לא מכיר אותו זה משהו בטלוויזיה, נכון? אני לא רואה טלוויזיה הוא רצה את 15 דקות התהילה שלו והוא קיבל, עכשיו שישתוק יש לי עניינים אחרים להתעסק איתם חוץ מזייני מוח גבר מתוסכל, גר בין הסדינים, עושה סמים למרות שזה מוחק לו את השכל עושה דברים הכרחיים כמו שירותים ואוכל, לא מתקלח, לא מצחצח שיניים, דווקא בגלל שחינכו אותו שככה צריך הוא אוכל מזון של תינוקות כי אמרו לו שזה בריא, אם זה בריא לתינוקות - זה בטח בריא לו הוא לא נוגע בבשר, לא מטעמי מצפון - זה פשוט מגעיל אותו עוף אוכל קצת, דגים אוכל גבינות רצות אצלו חופשי על הטוסט ישר לפה הוא צריך לאכול ביצים, ככה הוא אומר, אבל מתעצל לשים אותם על האש יש לו עציץ חורבה שפעם היה בו שתיל שמח יש לו שירים שמחים שפעם כתב, והרדיו על כאן 88 מזכיר משהו ממי שהיה, אומר אולי יש עוד תקווה עוד בשכונה הישנה ליד שוק מחנה יהודה הוא ידע - טוב לא ייצא מזה בעיקר כשאנסו אותו עוד לפני גיל 5 כל לילה מזוין, כל לילה, כשכולם ישנים עוד אז הוא ידע, נכלולי ייצא ממנו, איש של סמטאות עתיקות, לא משנה לאן ילך והשכונה הזו רודפת אותו כל הזמן, ...

אני מרגיש יותר טוב טוב לי להירגע קצת אכלתי טוב, דגים ופלפלים שמעתי את השמש זורחת כשהמים במקלחת מפכים כשאני יוצא יחף ועירום לעבר המגבת והדגים מתנודדים בין ימין לשמאל בתוך האקווריום יש לי רגע של שקט לעשן סיגריה אנשים בחוץ, לפעמים הקולות שלהם רמים אני מקשיב מה הם אומרים הם מאוד מתלהבים מ-דברים הולכים עם חזה מתוח כמו טווסים אני אומר שלא אכפת לי, אבל עוקב באדיקות מצרף רסיסי מידע לתמונה אחת שלמה פותר את הפזל, מדביק על קרטון תולה אותו בחדר המדרגות והמנורה נשרפה זו שבפתח הדלת אני מגשש עם פנס בלילות אורות יחפים אז מציפים את העיר אני שותה כוסית יין והולך לישון.

הולכת בשקט לחבר שלי הוא לא מדבר דופקת על הדלת, הוא פותח הוא לא מדבר מוזגת לעצמי משהו לשתות, חם בחוץ ויורד גשם הוא לא מדבר מספרת לו מה קורה עם החבר האחר, זה ש-כן מדבר הוא לא מדבר מגלה לו סודות, אומרת תקוות וחששות הוא לא מדבר מנמנמת על הכורסה הוא לא מדבר תופסת את עצמי רגע לפני שאני נרדמת הוא לא מדבר שואלת את עצמי בקול רם אם לישון פה הוא לא מדבר אומרת שאני הולכת, נפרדת ויוצאת הוא לא מדבר הוא סוגר מבפנים את המנעול אחריי.

מה את אומרת, את שמנה? למה את שמנה, כי את לא רזה? למה את לא רזה, כי את שמנה? למה את שמנה? טוב, אתה יודע, אתה צריך להכין את הקפה שלך בעצמך, אחרת אתה מסתכן שירעילו אותך לא, אל תגיד זו אשתי, היא אוהבת אותי, אל תגיד זה אחי, זו אימי, כולם חשודים מידיים ברצח בכוונה תחילה מה קרה לבן-אדם, הרגע הוא היה בסדר. הרופא רשם לו תרופה, הוא אמר שיש לו בעיה. איזה בעיה, הילד היה בסדר גמור קודם, עכשיו יש לו בעיה! זה רופא זה? זה סוחר סמים. תראי מה הוא עשה לי לילד. אז תזרוק אותו מהבית, גם ככה הוא גדול מדי, ואנחנו אוהבים אותם קטנים. מה נעשה עם חמור כזה בתוך הבית שלנו. את צודקת. ילד, קח את הדברים שלך ו'עוף מהבית. מה? לאן אני אלך? זה לא העניין שלנו. למה? סתם, בא לנו. אבל אני גר פה... זה הבית שלנו, שלי ושל אשתי, ואנחנו לא רוצים אותך פה. איזה מן הורים אתם... כן, כן, רק תלונות, אתה לא מעריך מה עשינו בשבילך כל השנים. אימא שלך סחבה אותך בבטו תשעה חודשים, וילדה בכאבים, אתה לא מעריך? כפוי טובה. 'לך, 'לך מכאן. אין לי לאן ללכת. אתה תמצא. אני אתאבד. תתאבד, אין בעיה, ז...

זין על הכול, אני מתפטר אין לי עצבים להכין לבוס קפה, מה, אני הקוסית שלו? תסדר לי את שולחן העבודה, תשלח את המסמכים האלה לשם, ותביא את המסמכים האלה לפה, מה, אני נער שליח? פעם אחת, בשם אלוהים, הוא אמר לי לשטוף לו את כל הקומה של המשרד "המנקה לא פנויה בימים אלה," הוא אמר, "אין מי שינקה, הכול מטונף, תנקה אתה, זה חלק מהעבודה," איך חלק מהעבודה, שאלתי, "במקום העבודה הרגילה, זה על אותו הזמן, רק אתה עושה משהו אחר. מי מאכיל את הילדים שלך?" בן-זונה, אתה מאכיל את הילדים שלי? אני עובד בשביל להאכיל את הילדים שלי, אני מאכיל את הילדים שלי! כמו מאנייק פראייר אמתי שטפתי את כל הקומה, ואנשים עברו פה ושם, מה אפשר לעשות, והשאירו סימנים על הרצפה הוא התרגז - "זה לא נקי לגמרי, יש סימנים," אנשים עוברים, אמרתי, המנקה מנקה בשעות שאין אף-אחד, בזמן שלי היו אנשים, מה אני יכול לעשות? "אה, שום-דבר לא עובד כמו שצריך," הוא אמר במורת רוח אני עובד כמו שצריך, אני מכניס מאות אלפים לחברה הזו, ומקבל פירורים אמנם שכר הרבה מעל הממוצע, אבל עדיין שכר ...

מותח את אצבעות הרגליים נותן לבריזה לשטוף אותי ארבעה כיווני אוויר יש ספסל בגינה יש ירח נודד יש אותי בודד חשוף לשמיים כמו אל חופה נותן לטל להתאסף על גופי והיא בודדה כמו בדל סיגריה מעשנת חרש שפתיים אדומות קשה ללכת על עקבים ושמלה צרה קשה לראות את הפנים עם איפור כבד מקללת, מישהו נפטר ממנה בלילה לא אדם נחמד, היא חושבת מה היא תעשה ברחובות בלילה כזה איבדה את הארנק לא היה בו הרבה ניתן לה כסף קטן לאוטובוס הרבה מטבעות של קבצן "אני אתן לך שטר גדול כשאהיה בסביבה, בפעם הבאה".

נמאס לי לשמוע את כל הדיבורים את כל-כך קרובה אליי אני לא שומע את עצמי את כל-כך קרובה אליי כל-כך קרובה אליי כל-כך קרובה, אני לא רואה את עצמי כל-כך קרובה אליי אני לא יכול לישון בלי להסביר למה את כל-כך קרובה אליי אי-אפשר לדבר בטלפון בלי להגיד עם מי את כל-כך קרובה אליי כל-כך קרובה אליי כל-כך קרובה, אני לא רואה אותי כל-כך קרובה אליי.

- בוא אליי פרפר נחמד, 'שב אצלי על כף היד... בוא כבר! + לא רוצה! - כדאי לך! + לא! - אני אקנה לך גלידה. + זיונים בשכל, כולך זיונים בשכל, אתה לא תקנה לי שום גלידה, אתה תנסה לתקוע אותי בתחת, ואני לא אוהב כי שלך עבה וארוך, אני לא רוצה זה, לא רוצה להיות הומו, לא רוצה להזדיין אתך, רוצה את אימא שלי! - תינוק בכיין עכשיו בגלל שאמרת את זה אני לא אזיין אותך בתחת לעולם, ואין מישהו אחר שיזיין אותך. + אני כבר אמצא.

אכלתי יוגורט, אכלתי גם ענבים, אבל יותר מ-כל אהבתי אותם בוכים ראיתי את שדייך אליי קורצים, לא יכולתי לעמוד בפיתוי ונגסתי בתותים זו אישה יפה מאין כמוה עיניה זורחות כמו כוכבים לגופה יש מגע שעושה צמרמורות בגוף, והתחת שלה כל-כך מוצק, היא יכולה לפצח דלועים בין הישבנים אבל את ההארה שהיא בדיוק האישה בשבילי, קיבלתי כשראיתי אותה משטחת בצק עם מערוך זה הזכיר לי את סיציליה בימים היפים, בהם חוק הכבוד משל, והאקדח היה פותר הכול לקחתי אותה לסרט, לקחתי אותה למועדון ריקודים ראיתי אותה מנענעת את התחת לכל אותם שיכורים אבל בלילה במיטה רק אני הייתי בתוכה רק אני זכיתי בחסד האל להתענג מנפלאות גופה ואז היא אמרה לי שיש לה ילד בסיציליה, ואימא שלה, כלומר סבתא שלו, מטפלת בו היא רוצה להביא אותו לארץ, כדי שיהיה לוחם סיירת מטכ"ל עם אופציה להיות מפקד צוללת מיד יצאתי למשימה, להביא את הילד עד לצבא ההגנה עלם יפה רך בשנים, שיהיה גבר שבגברים נפגשנו בשדה התעופה היא חיבקה אותו נורא אמרה לי תודה, אתה הכי בעולם, גם בשבילי, גם בשבילו, גם בשביל כל האפרוחים בלול בניתי לה בית לתפארת, עם מרפס...

שמיי סבון! אתה רוצה אותו! אתה חייב לקנות אותו! אתה חפץ בו! שמיי סבון! מה שאתה צריך! מה שאתה רוצה! אחרת תתאבד! שמיי סבון! השאיפה שלך לחיים! האיחול שלך לסובבים! התאווה שלך לעצמך! זה חייב להיות שלך, בפקודה! שמיי סבון, המוצר החדש מבית "תנצל את הצרכן ככל יכולתך", עכשיו במבצע בלעדי למזדיינים בתחת שמיי סבון! 'תן לנו לסבן אותך! עכשיו בחנויות המורשות לסובב אתכם על האצבע הקטנה.

אני רוצה LSD! אין LSD איפה הרופא?! באפריקה אני רוצה LSD! לא LSD קוסשלאימא שלכם, אני רוצה את הרופא שלי! רופא זה אין עכשיו, עכשיו אני ואתה והם רופא שלך לכו תזדיינו! לא רוצה אתכם, חולירעות! רוצה את הרופא שלי! רופא זה לא טוב היה רופא לא טוב, לא רופא טוב, נותן LSD, לא טוב LSD זה טוב! LSD  זה מצוין! זה עושה אותך (בנקבה) מוח משוגע...

הייתי אומלל, אז כתבתי שירים בשעה שדניאל רוקדת עם אימא שלי בסלון הייתה לי שקית צ'יפס ושקית בוטנים וגרעינים פחדתי לאכול ש-מה יהיה לי צרבת ועצירות במקום זה שתיתי קולה, כי בירה שחורה לא הייתה לי קולה זה רע, אבל לפחות עם סוכר הסוכר עוזר לחשוב וטוב למצב-הרוח בגלל זה השירים ברדיו נשמעו לי יפים יותר בעיקר הקול המתוק של הזמרת, שהיה נפלא הוא לא היה אצילי, אבל היה מתוק, חף מ-אגו ניצלתי את הזמן שהיה לי לכתוב שירים עד שאימא אמרה לי לבוא לרקוד איתן אמרתי להן שהרגל שלי שבורה ואני על גבס אבל הן לא האמינו לי כי לא ראו שום גבס אז רקדתי איתן באי-רצון, כמו מריונטה כשאני מניע את איבריי ב-לאות "אין לך חשק!" קראה דניאל בחיוך ואימא אמרה "הוא עצל ב-צל".

זריחה על המדבר כמו שמש חמה על לב פצוע והלב לב אבן מתפוררת והאדמה מלאה סדקים ואבק השמש לא מרחמת חיות קטנות צמאות למים עלים יבשים, עשב צהוב, לטאות חורצות לשון בצמא אבנים בין הסדקים שורצים, מחפשים צל ונחמה ובאופק הנחל שופע נשפך במים מתוקים אל השדות מרווה כל צומח וחי, ולא מבקש טובות.

הלילות היו מלאים משקאות חריפים רקדנו יחפים, הלכנו לשירותים יחפים אבל התנתקנו מהמציאות כמו עובר שעדיין לא יצא מהרחם היה נעים ברחם, היה חמים ברחם, אבל היו מאבקים כמו עובר המתפתח במאבקים ברחם, כך אנו התייסרנו המוח שלנו גלש, השכל שלנו גלש הבנו שהמצב חמור כשלא יכולנו לפתור בעיית חשבון פעוטה הוא אמר שהוא שכח בן כמה הוא והיה צריך לחשב לפי שנת הלידה אני אמרתי לו שהוא נראה ומדבר כמו זומבי והוא אמר "גם אתה" לא יכולנו בלי מוזיקה, טלוויזיה לא ראינו מוזיקה הקלה עלינו מאוד, היא הייתה כמו מים במדבר שתינו הרבה משקאות קלים אחרי שהחלטנו שדי עם האלכוהול רצינו שהגוף יצרוך נוזלים כי אלכוהול מייבש, רצינו שהנוזלים ינקו את רעלי האלכוהול המצב השתפר בהדרגה אפילו נאלצנו לבלוע כדורים כשהכאב הנפשי היה בלתי נסבל מצאנו עצמנו תשושים, עייפים, מבחינה נפשית מצאנו עצמנו חסרי חוש הומור, עוקצניים וזומבים, כמו רוחות רפאים היא באה, דיברנו איתה לא אמרנו מילים שיכולות להרגיז מילאנו אספקה לשבת וחג, אבל לא קנינו אלכוהול ידענו שאחרי כן גם לא יהיה לנו איך להשיג, אבל זה בסדר, לא רצינו באלכוהול עו...

כשרקדנו אתמול בלילה כשנפל הירח והיינו שיכורים כשרגל שלי התנדנדה מ-חוץ לריקוד כשחצאית שלך נתפסה בריפוד נפלה בי השלכת, הררים כבדים נדלקה בי השלהבת לימים אחרים עננים של בוקר ריפדו את עיניי את לא רצית ללכת, רק לרקוד עד בלי די רגל שלי כואבת, את מתנדנדת מתלוננת על כאב בטן, אבל מחייכת צונחת וקמה כמו גבעול בשדה מתנופפת ועפה בלי להיות לידי על הרצפה, היא הייתה חלקה על האוויר שהריח בשמים מחניקים השושנה שפרחה בעמק ונזילת הדמעות מטחי הרעש מהקירות את הקאת, אבל כמו בצחוק איך החצאית הוכתמה, איך לא היה ב-מה לנקות כמו לחטוף יריקות מזקנות צללנו לתוך אור אינסופי מתוק.

במקרה שהיה לי ישבתי על כיסא השמש שקעה בדיוק באותה השעה לגמתי בירה ועישנתי סיגריות השמש ניפצה אלף פחדים דרך החלון שלי בעולם של אשליה לעולם לא נדע הכול מבזבז את הזמן על שטיקים ולוקשים לא כדאי למות, אני אומר אין גם מה לפחד מהמוות, אני אומר מצמוץ בשדה הזמן, התנועה והמקום, אלו חייו של אדם אין מה לשאת את כל העולם על הכתפיים, דבר לא תלוי בנו, ואנו לא אחראים לדבר 'קח של משקה אם זה עושה לך טוב אל תעשה מה שאתה שונא רגע אנחנו פה ורגע אחריו לא המוות הוא כמו התעוררות מחלום.

אני אקח את המשכורת שלי ואעוף לאיטליה זה מקום מקסים וגם את מקסימה היא דומה להררי חושך כחול ש-מתנחשל בגאות ים כלולה כמו צמח בר בצד הדרך יש לו איכויות יש הילת מלאכים והוא סוגר אותה בפינה ומחדיר בה את עצמו אם היא תלך לצד הדרך ונחש בא והוא עיניים אדומות תקפן ומגיע פתע כמו משום-מקום כי אז זה נחש ענק שבולע אותה בשלמותה כי אז הורגים אותו ומבתרים את גופו ומוצאים אותה לכודה במלכודת מוות מעי הנחש אז היא יכולה להגיד שזה ים מתקרב והסורגים צבעוניים ויש בהם אדום, כתום, לבן, צהוב, ירוק, שחור, כחול ויש בהם אבן מתהפכת אבל זה לא דומה לנחש קטן שבלע עכבר ולנחש גדול שבלע אישה כי מה לו ולה ואם נקרא לו מיקי מאוס, הוא יהיה חמוד? כמו עצבים חשופים. 

אם אני אכתוב שיר - זה יעבור? מחלת האדמת שמחלחלת בנשמה, הקדחת ההולמת בראש, השחפת שמפרפרת את הלב, זה יעבור? כי את כל האלכוהול ששתיתי - לא הקאתי, אלא החזקתי חזק בתוך הבטן והראש והאלכוהול מתנדף מגופי כמו טיפות מים, כמו טל, בשתן וזיעה, בריח גופי המצחין פותח חלון ועוד חלון מתוך התא - ומגלה עולם, אבל גם סורגים חוצצים מפורר לבנה ועוד לבנה מתוך התא - ומגלה אחרת תחתיה. כך לא נגיע לשום-מקום.

מה יש לו לעשות? כל היום מקשקש בזנב, רודף אחרי חתולים מבקש שידאגו לו לארוחת בוקר, ארוחת צהריים, ארוחת ערב מקשקש בזנב יש אישה אחת, הוא הולך קבוע לזיין אותה הוא שואל אותה מה נשמע איך אתך, כדי שהוא יוכל לזיין אותה הוא מטייל איתה וצוחק איתה ורואה איתה טלוויזיה, כדי שהוא יוכל לזיין אותה הוא אוכל מה היא מכינה, וקונה לה מתנה ועוד מתנה הוא יישן איתה במיטה, כדי שיוכל לזיין אותה הוא שותה מה היא נותנת לו לשתות, שזה כוס קפה, חלב ועוגיות שזה עוגת שמרים ותה צמחים שזה שוקו יטבתה שהוסיפה לו חומרים והוא מאבד את השפיות את המעט שנותרה לו והופך טיפש ותלותי, והופך חולה אהבה, ונתון כולו בשליטתה, של המכשפה אלף פסיכיאטרים ואלף כדורים לא יצילו אותה, מנקמתו שהיא כמו סכין בדמה אלף שוטרים ואלף חוקרים לא יצליחו למחוק לו את החיוך מהפרצוף - "את מתה, את מתה, איפה את עכשיו?"

אתה יכול לבוא אם בא לך מה יש לעשות כאן בכלל? אתה יכול לשתות אם בא לך, או לאכול, או להתקלח או לישון אתה יכול לבוא אם בא לך, אבל אתה לא תיגע בי ואני לא אגע בך אתה יכול לשתוק אם בא לך, או לדבר דברים לא חשובים, אבל אתה לא תחפור לי בראש, למצוא דברים שלא אמורים להיות אתה יכול לבוא אם בא לך, להחליף בגדים, להרגיש בנוח אתה יכול לספר לי אם בא לך, על רוחניות ודת אבל אתה לא תגיד לי, מה מותר ומה אסור לי לעשות ואתה לא תגיד לי איך לחשוב, ומה חשוב ומה לא אתה יכול לבוא אם בא לך, אתה יכול לשתוק.

אני מתמחה בחיזוי העבר למשל - מתי הייתה מלחמת יום כיפור? ביום כיפור! וכמה זמן נמשכה מלחמת ששת הימים? שישה ימים! ומתי יוצא ראש השנה? בראש השנה! בגלל זה באים אליי כל מיני מקובלים ומנהיגים דתיים כאלה ואחרים מ-כל רחבי העולם כדי שאחזה להם את העבר טוב, צחקנו, אבל עכשיו רציני - מי היה אחד מאבות אבותיכם בשנת אפס? אני יכול להגיד! באיזה ארצות נדדו אבות אבותיכם במהלך ההיסטוריה? אני יכול להגיד! מי בכלל היו אבות אבותיכם? מקצוע, אופי וכ'ו אני יכול להגיד! עד האדם הראשון, כל השושלת, גם מצד האימא עכשיו רגע של דעת - מי היה האדם הראשון? ובכן, האדם הראשון לא היה כמו שמשערים האדם הראשון פיזית ש-חי אי-פעם, אלה הראשון ששאל שאלות קיומיות דתיות, פילוסופיות, קיומיות לפניו היו הרבה בני-אדם, אבל הוא הראשון ששאל - למה? ומאז כולם שואלים למה, ומי שלא שואל למה הוא בחזקת חי, ולא אדם.

בוא נכין סלט יאללה, אתה בא? יאללה. אנחנו לוקחים את העגבנייה, כמו אישה, ותוכים בה, חותכים עד ש-כל הדם שלה יוצא יש מבינים? יש ואז פורסים אותה על הלחמנייה אנחנו לוקחים מלפפון, כמו גבר גאון, וחותכים בו, חותכים, עד שאין בו היגיון ואז פורסים על הלחמנייה יש מבינים? יש אנחנו לוקחים את הבצל כמו העצב הכי קדוש בעולם וחותכים בו, חותכים, לעיגולים, לחצאי עיגולים, כמו הפסיכיאטרים והעבדים הסוציאליים אתה מבין? מבין, בטח מבין ואז פורסים על הלחמנייה אנחנו לוקחים את הגבינה הצהובה... אני לא אוהב גבינה צהובה אנחנו לוקחים את ההמבורגר, אחרי שצלינו אותו היטב, וחתכנו אותו מהגוף של הפרה אנחנו שמים אותו בתוך הלחמנייה, את הגוף של הפרה מבין? בטח מבין, מבין אנחנו יש לנו אחלה ארוחה סנדוויץ' כזה לא ראתה המלכה יותר מזה - גם אלביס לא ראה אנחנו אוכלים, עגבנייה אישה, מלפפון גבר, בצל עצב, המבורגר פרה, ישר לתוך הקיבה לועסים ובולעים לועסים ובולעים ואז מעכלים עד שמחרבנים אתה מבין? מבין, בטח מבין אז בוא נתחיל, תביא עגבנייה.

מה אתה אומר, אין לך מה להגיד היונים לא שבו אל השובך, והגיהינום ריק כי כל השדים נמצאים כאן על כדור-הארץ אני אומר לה זה יסתדר, אבל עצמי לא מאמין בזה אני אומר לה את תתגברי, אבל כוחי שלי לא מחזיק לי היא מזדיינת בקלות, אני לא מצליח להעמיד היא יוצאת עם אחרים, היא שותה ומחששת, היא בולעת ומסניפה ומזריקה סמים אני אומר לה ככה את תהיי אני. היא אומרת אוהבת את מי שאתה אני לא אוהב מי שאני. 

למי אתה קורא טיפש? לי? לי אתה קורא טיפש? אני אזיין את האימ-אימא שלך, יא זונה! טיפש תקרא לאימא שלך! >>>>>>>>>> למה רצחת את החתול? "הוא קרא לי טיפש?" החתול קרא לך טיפש? "כן," ולכן רצחת אותו? "כן," כי הוא קרא לך טיפש... "כן," החתול... "כן," >>>>>>>>>>>>>> למי אתה קורא טיפש? "לך אני קורא טיפש, יא אהבל!" לי? לי אתה קורא טיפש? "כן, לך. מה אתה לא מבין? אהבל," אני אזיין את האימ=אימא שלך, יא זונה! "למה מה תעשה?" טיפש תקרא לאימא שלך! זה, זה מה שאני אעשה! >>>>>>>>>>>>>>> ביז'ו - מה. הרגו את סמי החתול. - זה שאחראי על האספקה של חומרי הבנייה? כן. - האינטליגנט הזה? כן. - מי רצח אותו? אחד, הוא עצור. יש לנו מגעים מתוך תא המעצר לסגור אתו חשבון. - סחטיקה, תגמרו את הבן-זונה.

לכתוב מתוך תחושה של כוח את מה שיש להגיד את מה שאין להגיד את מה שלא משנה אם תגיד או לא הימים הפוכים כמו קערת קציפה שהפכו אותה על פנייה על המסך אסתר עופרים מנסה לקבוע דייט עם לנרד כהן, שנה לפני מלחמת יום כיפור בתל-אביב ההתחלה הייתה קשה, אבל הקהל בירושלים היה מצוין ושיתף פעולה הוא בכה מאחורי הקלעים, הופעה אחרונה למסע, הוא בכה הם אמרו אנחנו נשיר במקומך, "אתה רק תעמוד שם," אם הישרדות היא הצלחה, אז הוא הצליח, לצלוח היטב גם במקצוע את שמונים חייו אנשים באים והולכים, פרצופים מתחלפים, הוא לא מודה - אבל גם אהבות מתות וכל שנשאר זה לשיר לזיכרון מטען רב של שלושים ומשהו שנים לפני, שהחליט להתפוצץ על הבמות הוא עדין ורגיש ועניו כמו אישה, אבל עוד עשרים שנה הוא ישיר מלחמה.

עבר לו הוא גמר הוא כבר לא חושק בה הוא כבר לא אוהב אותה היא כבר לא יפה בעיניו לבו לא יוצא אליה הוא כבר לא רואה עתיד איתה עבר לו הוא גמר.

אתה רגיל לחתוך מפונק יושב בפיסוק על הערסל, וגלידת שמנת, וחברים מתחנפים, ושרמוטות שמתחננות לפתוח רגליים בשבילך אתה רגיל להרבה כסף שעושה הרבה כסף, ולא משנה מי נפגע בדרך אתה רגיל למוזיקה משובחת באיכות גבוהה שעושה רטטים בלבלב שיום אחד יאכל אותו סרטן אתה רגיל לצבעים יפים של נשים יפות, יאכטות וים, על מסך הטלוויזיה הענק שלך עם סאונד הסראונד, ושתייה בלילות עם זונות צמרת שמוצצות לך בזמן שאתה שותה אתה רגיל לסיגרים קובניים משובחים שעושים חם בראש, ולשורות קוקאין שמחממות את הבפ'נוכו של הראש רך ונעים, כאילו העולם הופך ערסל, כמו הערסל של החתול שלך אבל כשהוא בא אליך, והוא אכל ממך הרבה חרא, אתה מופתע שאימה כזאת יכולה להיכנס לעולם הרך והמוגן שלך והוא חותך לך את העיניים ושולף לך את המעיים, וכורך אותן על הצוואר שלך, ואומר לך תשחק מישהו מחכה לך בפינה, והוא לא אוהב אותך הוא עוקב אחריך מתוך שנאה ולא אומר מילה ובלילה חורפי אחד כשאתה תשתה ותחייך למראה, אתה תראה מישהו עומד אחריך במראה, וכשתסתובב כבר יהיה חסר לך איבר וזו רק תחילת הגיהינום שלך, בן-זונה.

אבנים טובות נאספות בזריזות מקו החוף, קו המים לפני שתעלה הגאות שוב ותסחף אותן חזרה לא, אלו לא אבני חן, אלא חצץ פשוט, אבל עגול ושחור, כמו ג'ולות וג'ולות כאלה טבעיות מהטבע לא מוצאים באף-מקום, אלא רק בחיק הטבע נותנים אותן בסלסילת קש קטנה ומניחים על שולחן הסלון בשביל האווירה, בשביל הקשר לים, בשביל מזל טוב והים אוסף ג'ולות שלא נאספו בחזרה אליו אבל ברקיע כבר זורח הירח, ובעלטה כבדה אפשר לראות את הים כמו אינסוף שחור אבל הילדה שלי יישנה והיא שלווה והאבנים השחורות בסלסילת מרגיעים אותה בחלומות טובים לא מוזרים על שדות ים פתוחים.

מתנה קניתי לה. אדומה, קטנה, מתוקה. היא לא ידעה מה ולמה שתדע. את גברת של מזל, יש לך כל מה שאיש יוכל. אבל את באת ואת לא מכאן, מעשנת את הניגון, יושבת על סוס רקוב באת עד אליי, וזה לא זה, אנחנו לא משחקים בתן וקח ואם יש לך תובנות, אני לא מסכים, להיות לך שפן ניסויים. ניסויים בבני-אדם. נישואים בבני-אדם. למה בני-אדם צריכים ניסויים? גיבורים, כולם, על ילד אחד קטן. גיבורים על חוסר אונים וטירוף הנפש. עובדים סוציאליים מאנייקים. כלום, הוא אמר, ושתק. מה אמרת? כלום. אמרת משהו! כלום! אמרתי כלום! אה... כלום... (כלומר הוא אמר משהו, וזו הייתה המילה כלום) כלום, כלום, כלום, לא קורה פה ולא יקרה ולא קורהץ כי אין כלום, ומעולם לא היה דבר מלבד כלום אז אתה כלומניק. אני נכלם. כלומר נכלולי. כלומר מי אתה בכלל? כלום.

הוא גמור, מרוח על האספלט, אחרי שדרסה אותו משאית, אחרי שנפל עשרים קומות, אחרי שעלה עליו מכבש, אחרי שנרמס תחת גל אבנים. והם צוהלים, כל הערפדים, זבי שיניי דמים. מחפשים בכוח להפיל את האיש שאעז, למה אתם לא מעזים? פחדנים צרי אופקים, בורים ונבערים, אוהבים את הפירות רחוקים ממכם, בפרדס אחר, משם תוכלו לגנוב אותם, מים גנובים יימתקו. אבל כשזה לידכם, ומוכיח לכם שגם אתם הייתם יכולים אם היה לכם ביצים, אתם כועסים, איך הוא מעז? מי אתה שתגיד לנו? מה אתה שתישא את קולך? אבל תקליטים אתם קונים, ורדיו אתם שומעים, וסרטים אתם רואים, ומהדורות חדשות אתם חורשים, צבועים. אתם רוצים את זה רחוק, לא משלכם, לא מושג, כדי שתוכלו לסגוד לו, כדי שתגידו יש בו משהו לא מ-פה, קסום ומיוחד, כמו חלום, כמו דמיון, כמו סרט מזוין שאתם מאמינים לו כאילו הוא אמתי.

אז, אתמול, אני הולך לתומי ברחוב, ומה אני רואה? את דוגי סטייל מזיין את גברת דוגי סטייל. אני כולי תימהון. כולי שרעפים. כולי ניצוצות. איך דבר כזה יכול לקרות? ואני כל-כך חרד, שאני בורח משם על נפשי. מנוסה רדופת אמוק. אני מגיע לבאר מים, מסתכל בפנים, ומה אני רואה? את דוגי סטייל מזיין את גברת דוגי סטייל. כולי צמרמורות. הם רודפים אותי. הם לועגים לי. אני רץ משם על רגל מ-קש, לא יודע את נפשי מ-רוב אימה. ועל הדום לבדו, מתנדנד עם סיגריה בפה, יושב החתול, וכולו חיוך.

אנחנו גיבורים אנחנו מושיעים אנחנו גואלים, את הנשים מבתוליהן מבדקים קורעים לגזרים, את הבתולים המיותרים והופכים נערה לאישה, ומאז היא לא יכולה, בלי זין מדי פעם, אחרת תשתגע כי אחרי שקיבלה פעם אחת, היא כבר לא יכולה בלי וכל הזמן מפנטזת עליי, ועל הזין שלי ושל כל גבר גם מכוער ודוחה כי אישה תשכב אפילו עם גבר שנראה וחושב כמו קוף, העיקר שיש לו זין.

"מה נשמע?" "הכול חרא, אבל מתמודדים," היא ענתה, והוא משך עליו את הפוך במיטה הבלתי מוצעת. "לפחות האכלתי לך את הקוס אתמול בלילה," הוא אמר בחיוך עייף. "כן, ואני מודה לך על כך," היא אמרה במאמץ. "הוא היה זקוק לזה, כלומר הקוס שלך... שיאכילו אותו..." "כן..." היא אמרה. היה לו הרגל מעצבן להיכנס לפינות אפלות בדיבור ולחפור שם, אבל לרוב היא הבליגה. "מתכוננת לעבודה?" "כן," היא באמת התכוננה לעבודה, הכינה לה אוכל וכאלה. "אני לא צריך להתכונן לעבודה... תשאלי למה." "למה?" היא שאלה למרות שידעה את התשובה. "כי אני לא עובד!" הוא אמר בנימת ניצחון, וחייך מאוזן לאוזן. "תשאלי למה אני לא עובד," "למה?" "כי החברה הישראלית התנכלה אליי ועשתה אותי נכה, ועכשיו אני לא יכול לעבוד. אז החברה הישראלית שהתנכלה אליי ועשתה אותי נכה, משלמת לי עכשיו דמי מחייה," הוא אמר והפעם לא חייך. "כן..." היא אמרה. היא שמעה את זה מיליון פעמים. "זה מה שקורה למי שמתנכל לאנשים, סופו לעבוד בשב...

כדורים לבנים ו-ורודים, הוא מתערבב איתם כשם שהוא התערבב עם נשים, הם נכנסים למחזור הדם הם מפעילים פעולה כימית על המוח, כשם שהוא התערבב עם נשים הם גורמים לו להסתנכרן עם הפעולה האקטיבית שלהם, כשם שהוא התערבב עם נשים אחרי שהוא שכב עם טלי הדיכאונית, הוא היה בדיכאון קשה במשך שבועיים, בקושי יצא מהמיטה קשה היה אפילו ללכת לשירותים, הוא לא התקלח, הוא רק בהה בטלוויזיה בשטויות או שמע שירים עצובים אחרי ששכב עם יעל האקדמאית, הוא היה דעתן נורא על כל דבר היה לו מה להגיד, כך במשך שבועיים הוא שלף מידע כאילו משום מקום, והפריך תיאוריות הזויות של אחרים הוא שטח את טענותיו והביא צידוקים, וחקר בקטנה בנושאים שונים אחרי ששכב עם מיכל המשוגעת, הוא היה הולך הוזה בשיכונים, מדבר לעצמו דברים סתם ומשתטה לפעמים היה מכין מאכלים מוזרים, שלפעמים יצאו טעימים להפליא ולפעמים מגעילים והיה מפרשן דברים בצורה מעוותת, לעצמו או למי ששמע אותו אחרי ששכב עם מורן, מלכת האופל והסאדו החשוכה, הוא התחיל להתאמן כדי לפתח שרירים, והיה הולך עם סכין קפיצית בכיסים מבטו המזרה אימה היה מרחיק אנשים, ותנועותיו ...

חביתה, שקשוקה, ביצה קשה... כולם הולכים טוב עם... ואם זה לא מספיק, אפשר להוסיף פלפל. אבל את הולכת טוב עם כל דבר, אפילו עם פסטרמה. אז 'שבי לך איפה שתרצי, גם עליי, ותשירי לי בקולך המתוק כמה את אוהבת אותי. תשירי לי שיר כמו באופרה, אבל לא טרגי. משהו כזה שמעלה את הלב ומפוצץ אותו באושר. משהו שעושה זקפה של המוח. משהו שמחמם את האגן, הלב והראש. משהו שיגרום לאנשים לנשק לך את הרגליים. ובסוף היום תחזרי עייפה ושבעה מעוד מסע הופעות, תשליכי את התיק על הספה, תחפשי משהו קל לאכול, ואז תגידי שאת רוצה לאכול את הזין שלי. כל-כך רוצה שאת נרטבת מתשוקה, כי ההופעה חרמנה אותך. ואני אתן לך למצוץ כי היית ילדה טובה, כמו תינוקת שמוצצת ממוצץ. וכשאת תתני לי סימן אני אגמור לך בפה במטח מדויק, וזה יעשה לך טוב. ואת תבלעי. ואז אני אחפון לך את התחת כמו שאת אוהבת, ואת תצחקי ותגידי שאת עייפה, ותקחי את התחת שלך למקלחת, לשטוף אותו. ואז תיכנסי למיטה ותישני כמו מלאכית, כשאני אשמור עליך בחדר ליד. מעשן, צופה בטלוויזיה בשטויות, ומאונן.