הליקופטר

 האף שלו היה מספיק ארוך להגיע לכל מקום מ-ה-חמ"ל, שהוא קרא לו בית, הוא היה שולח את האף שלו לבתי השכנים, לרחובות השוקקים, לבתי העסק, למערכת העיתונים, לבית המחוקקים, לגן-החיות ולבית הזונות ומרחרח הוא ידע הכול בכל מקום, כי ידע זה כוח.

 רגיל היה עד היום, רגיל גם יהיה מחר הוא שואג על במות, אבל הולך למכולת כמו כלב, כמו כל אחד אמביציות מרטטות על מסך הקליפים, אומרים שהיה פה נחמד לפני המגפה שנות התשעים לנו, היו כמו שנות השישים להורינו הוא גבר בגברים, לובש תחתוני נשים... כאילו,  אני כותב ככה כי התבדחו על זה הרבה, אבל מה רע בתחתוני נשים לגבר למה מה יש לאישה מתחת למכנסיים? הן בעצמן נועלות נעלי גברים אני איש שמעתיק בדיחות לעוסות וממחזר מגמות חברתיות, כאילו אכפת לי מה כל אחד עושה בתקופה מסוימת חמש שנים ותהיה אופנה אחרת זה טרנד להית בטרנד, כמו הטרנד שהיה לצלוב אוכלי בשר בכיכר הרחוב או הטרנד שהיה בו כולם עישנו את הירוק וקראו ללגליזציה, איפה הם היום? או לעשות לב עם האצבעות, מה, אתם כבר לא מאמינים באהבה? ועכשיו טרנס זה מיינסטרים וכל הרוק הפך לפופ.  

 אז מה אם ראיתם אותי מאונן? שם זין על כולכם זיינתי יותר מכולכם יחד לפחות מבחינת הגיוון כאילו - יכול להיות שזיינתם יותר פעמים, אבל אני עם יותר נשים! לאונן זה כמו לחרבן, לאכול, לשתות, להסניף סתם, להשתין כולם עושים את זה, כל אחד ואחת כמעט מתנהגים כאילו הם לא אני אומר - להוציא את האוננות מהארון ולהיות מאונן ומאוננת גאים וגאות, שבסך הכול נענם לדחפים של הגוף שלהם, שלהן אם תאוננו יותר - אולי לא תהיו כאלה סוטים כן, אני יודע מה את חושבת על אבא שלך ולהפך ומה אתה חושב על אימא שלך ולהפך ותפסיק למשש את הציצים של אחותך, אז מה אם היא נהנית! יד פרושה על האשכים, סאסא בדאווין תאוננו ותגמרו עם זה, במקום לרדוף אחרי נשים כמו כלבים ואת לא יכולה בלי הדבר האמתי, אבל לפעמים צריך להתפשר, או שאת צרכה זמן איכות לעצמך עם גופך כולם משחקים לי אותה... אני יודע שאת מאוננת עליי וזה מחמיא לי גם אני מאונן עלייך, אבל לא הייתי משלם שקל בשביל לזיין אותך כי אין לי כוח להחזיר אותך הביתה.

 איזה יום של חמסין אני הולך למכולת אף-אחד לא סופר אותי, גם לי נמאס מאנשים עובר את כל הדרך, גברים ונשים מביטים בי מה הם רוצים, מה אכפת לי בעצם שולף כיכר לחם, מבקש גם סיגריות שטרות ומטבעות מחליפות יד, אני בכלל לא רעב יורד את הרחוב המאובק, ריח צחנה של פגרים וגללים נכנס הביתה שלי ופותח ערק.

 פסיעת רגל רגילה - לא תגלה את הסוד אבל ריקוד לעומת זאת - בהחלט ובהחלט עקב החזון של אבינו דוקטור שפיץ, יצאנו במחולות בכרמים והפצנו אהבה עקב הפצת האהבה - קיבלנו אהבה וכך היינו מחוסנים מפני מיני תחלואים אהבה הא כמו מעטה הגנה, המגן על האדם מפני פורענויות שונות באהבה נולדנו ובאהבה נמות באהבה נשמתנו האינסופית קיימת לנצח.

 גם אני ילד מקסים, אני מתוק נורא, ככה אימא אמרה אני חושב שזה בגלל שאני אוכל הרבה סוכריות, אבל אני אוהב גם גלידות ושוקולדים חברה שלי בגן אמרה שאני ילד מקסים הבאתי לה פרח, היא הביאה לי תפוח אכלתי את התפוח והוא היה טעים מאוד, את הפרח היא שמה בשיערה אני כל-כך מאושר להיות ילד קטן, דואגים לי לכל, מגדול ועד קטן אפילו שאני רוצה לראות טלוויזיה - מיד שמים בטלוויזיה את התכנית שאני הכי אוהב ואם אני רוצה לאכל אבוקדו - שמים לי עליו מלח ולימון שיהיה טעים אחות של סבא שלי נותנת לי דובשניות וגם עוגיות דבש עשויים מסומסומים יש לי מלא מסטיקים בתוך הכיס, אם נגמר הטעם - אני ישר לוקח חדש אני אוהב מסטיק לימון עלמה, כי זה חמוץ בפה אבל אני אוהב גם מסטיקים עגולים בכל מיני טעמים, במכולת מוכרים את זה בתוך צנצנת גדולה ולפעמים דוד שלי נותן לי סוכרות מנטה במתנה.  

 בסוף הזמן שלא נגמר - הוא עזב אותה הייתה בוכייה ועצובה - אבל התחזקה יצאה ללמוד, גרה בארצות - אישה חדשה חזרה ל-פה והוא הופיע לה אמר - הייתי טיפש, ובלה-בלה-בלה, לא יצאת ל מהראש אם רק אפשר, אם ייתכן, להמשיך מאתה הנקודה אולי אם תתני לי לזיין אותך - תיזכר למה אהבת אותי כל-כך אני אותו בן-אדם, עם אותה תספורת, עדיין גר עם ההורים ועובד כנער שליח השיחות זרמו, אפילו שכבו, אבל הא לא במקום הזה עכשיו הרגישה פתאום שהוא קטן עליה, היא חדשה עכשיו יודעת יותר, מבינה יותר, חזקה יותר עכשיו אמרה לו תודה, אבל לא תודה, משחררת אותך באהבה הא הופיע לה בדלת כפות באזיקים אמר אולי את משחררת אותי - אבל לא אני את עצמי תעשי מה שתעשי - לא יכול להשתחרר מאחיזתך בי אהיה לך אפילו משהו לשבת עליו, רק תהיי שלי הושיבה ותו בשקט, התייחסה אליו יפה, אמרה תבין, זה כבר לא זה גלגל המזלות עושה דברים משונים - 'תן ל-מה שצרך לקרות - שיקרה אפילו שכבו כאקט של פרידה ונפרדו באהבה לא כל דבר צריך להיות סרט טורקי, עם התערבות של המשטרה.

 הילדה הייתה רגילה שאבא מטפל בה, אבל אבא מזמן כבר לא בתמונה.  הא הלך יום אחד ל"גיחה קצרה" לקנות סיגריות ולא חזר. אימא שלה הזילה כל-כך הרבה דמעות, עד ש-כולה הפכה רטובה, אז החליטה להיות קשוחה וגידלה את הילדה באומץ. פתאום, אחרי הרבה שנים, הילדה שכבר לא ילדה, הולכת ברחוב בעיר זרה ורואה הומלס - את אבא שלה, יישן על קרטון ברחוב ומקושש מטבעות של עשר אגורות. כמובן שהיא לא הייתה יכולה להתייחס אליו כאילו הוא מישהו זר, אחרי הכול זה אבא שלה, אז היא חייכה אליו למרות שלא הכיר אותה, ושמה בקופסת הפח שלו - לא עשר אגורות - אלא עשרה שקלים. ואז המשיכה בדרכה בחייה הפעילים. כמובן שצריך ללמוד מהילדה הזו שכבר לא ילדה, איך למרות שזנח אותה ואת אימה, נתנה לו חסד בשעות קשות ושלשלה לתוך קופסת הפח שלו - לא עשר אגורות, אלא עשרה שקלים שלמים. ועל זה נאמר - "צדק-צדק תרדוף ותרגיש את הנוף." לא יודע למה האימא והילדה, יצאו מתוך הנחה שרירותית, שהא זנח אותם. פגעה בו מכונית - הוא היה מאושפז ללא הכרה - והתעורר בלי זיכרונות. משם התגלגל מ-עיר לעיר בחיפוש אחר זהותו ומשהתייאש, עבד כגנן אצל חצרות של אנשים פשוטים,...

 תרקוד, היא אמרה לי, תרקוד... האורות הכחולים ירדו על רחבת הריקודים כולם סביבי בקושי זזים המנגינה היא לא מוזיקה של ריקודים בפינות בנים ובנות משתכרים, הם לא מזדיינים הם מעשנם גראס ומגששים אחרי קרטונים אורות רחבת הריקודים נכבים ב-רכות בעדינות, הם אומרים המוזיקה שפעם הייתה קול תרועה לאנשים מסוימים, נחבא הצליל עתה אל הכלים האורות בשער שמכריזים "כאן בפנים רחבת ריקודים," כבים-כבים, רק כמה מעשנים ליד הפתח לרקוד כבר לא דורש אומץ, אלא נראה אווילי לכל עין אנשים חוסכים צעדים לעבר דוכן הכיבוד, הם לא יבזבזו על ריקוד תנועות מיותרות.

 הוא עומד ב-צל, הצל על גופו מתפתל יש לו אהבה, והיא גדולה ונוראה שמשון בא, לקח אות למסבאה שתו כוסית, צפו ברקדנית אבל בלילה, זה הלילה, בו כל דבר יכול לקרות הם מחכים לו, הם רוצים אותו, לקחת לשאול תחתיות קר לו ומר לו וזה בא גלים-גלים שנתו נדדה, התייסרה במחשכים בערב הוא קטף פרחים בדרך אליה, לקבל שוב את אותה הבעה מלכותית הגשם הוטח ארצה מעננים גבוהים, ממטרים השקו את הדשאים רוח מייללת, רוח מקללת, בין חומות עיר נצורה אגרופים שלופים לתת מהלומה הוא אמר לו - אין לך דרך ואין לך אמונה אתה לא רואה את הסדר בתוך המדמנה כל היום מקושש עצים, בלילה מתייסר בחלומות בעתה אולי תעשה משהו בשביל עצמך ותחזור בתשובה את הסרט הוא ראה בסינימטק יום שישי בלילה, צעירים חילונים שיכורים מוניות התיזו מים בדהרתן הקודחת ירח הציץ ונחפז שוב - להסתתר מאחורי עננים והעננים שלא הראו שום סימן של התעייפות - שייטו בשמיים כמו ספוגים הלוואי שהיה מוצא באיזה תיק, חתיכת מסטיק ישנה משהו שיתחכך לו בשיניים באותו הלילה הוא עלה על מונית והגע הביתה שיכור את הטלוויזיה הדליק ושקע במיטתו עם בגדים בטלוויזיה היו קליפים, שירים של ריקודים בבוקר הוא...

 רחוק מהעיר, לא צריך בגדים, הידיים שלי רועדות אתה צריך ללכת לבנק ולפרוץ פנימה אם אתה רוצה לחם וגבינה אם אתה רוצה נקניק וגבינה צהובה אתה צריך לפרוץ פנימה מישהו נתן לי אקדח ולימד אותי להשתמש בו יותר מדי קוקאין שאי-אפשר להיגמל ממנו החיים ממשיכים גם בלעדיך, צריך להילחם בשביל לשרוד, אז אתה פורץ פנימה זה הכי טוב שיכול להיות, גם אם זה לא טוב, אז אתה פורץ פנימה. >>>>>>>>>>>>>>>>>> העיר הזאת אמרה לי שעשיתי דברים רעים שלא עשיתי אז שתיתי בניסיון לברוח מפני ההאשמות אם זה נכון ואם זה לא, אין סיבה להטיח לי את זה בפנים אתה אומר לחברים, אתה אומר לאימא, ואני לא מבין למה כל הפנים מולי כועסות אם אתה מספר דברים עליי - אזעק את האמת למה אי-אפשר להיפגש באמצע יש שני צדדים לכל מטבע אף-אחד לא מושלם ולא צריך להגיד דברים גם אם זו האמת. >>>>>>>>>>>>> היום בבת היה כל-כך גזעי קיבלתי גרביים חדשים לחמם ל את כפות הרגליים מייגן השווה עשתה לי עיניים, וביקשה ממני להרכיב אותה על הסוס אולי אין לאן ללכת, אבל גם כך זה ביתי המקום ל...

 'תן לשתות כוס קפה, אל תפתח את הפה, הרגע התעוררתי אני יודע מה יש לך להגיד, ואלו דברים שליליים מאוד, הרגע התעוררתי אין סיבה להנחית עליי את הגיהינום - מיד בשובי מארץ הנשמות, הרגע התעוררתי בעולמי הפנימי היה טוב מאוד, את הרעל תחסוך, הרגע התעוררתי.

 אני לא נוהג בך בכבוד? אז מדוע אתה לא נוהג גם בי בכבוד? הלכתי, לקחתי את הסל הרגיל והסל הקרוע והעמסתי שעועית וספגטי ואורז לתוך סלסלת פלסטיק קטנה העמסתי גם גבינה צהובה, נקניק, רוטב אלף האיים וקטשופ לתוך סלסלת פלסטיק קטנה העמסתי גם רסק עגבניות לתוך סלסלת פלסטיק קטנה שמתי את כל הכבודה על הדלפק והוספתי הרבה לחמניות מגושמות עשו לי את החשבון, שילמתי, ויצאתי לחנות הסמוכה לקנות ירק לקחתי שקית והכנסתי לתוכה עגבניות ומלפפונים לקחתי שקית והעמסתי לתוכה בדל וחריף לקחתי שקית והעמסתי לתוכה תפוחי אדמה וגזר עשו לי חשבון, שילמתי, ויצאתי לעבר הבית - איפה אתה גר? + בבית, מה זאת אומרת? - איזו קומה? + רביעית - זה לא בית, ד'בע! זו דירה! (וכולם צוחקים) כל הקניות היו בסלים הוורודים מוצרי מכולת עמוק בפנים מעל דברי ירק הגשם ירד, אבל לי לא היה אכפת הגשם הכניס בתוכו שלג, אבל לי לא היה אכפת הרוחות היו קרת וסוערות, אבל לי לא היה אכפת התחיל להחשיך, אבל לי לא היה אכפת הגעתי הביתה, פרקתי, וירדתי על סיגריות וערק עכשיו אני מוכן לכתוב שיר.

 אני סוגד ל - אני סוגד ל - אני סוגד לדמותך מול עיניי אני מבכה אותך אני מבכה אותך אני מבכה אותך מבעד לדמעותיי אני זוחל על הרצפה כמו נחש שלא מצליח להשיל עורו אני מחכה כל לילות החושך, להאמין בך, למות למענך, לרצוח למענך, ללכת לגיהינום למענך.

 לפעמים אני מרגיש אשם על שהדלקתי את האורות אני חושב על שביל החלב בחושך הסמיך הלילה הלוואי וידעתי מה את מחפשת אני תוהה אם את יודעת בעצמך אני תוהה מה את מחפשת אני תוהה מה תמצאי הייתי יכול להרוג אותך בעדינות ובחוכמה הייתי יכול להניח לך בחושך הסמיך הלילה הלוואי וידעתי...

 הגבירה פשטה כותונת כבדה על גלי הים המשתפכים בדממה. ניצוצות של זיקים של אור נצנצו על עורה העירום בעודה מחליפה בגדים לכותונת קלה יותר, אוורירית יותר. הבד החליק על עור המשי שלה כמים המלטפים אבנים עגולות. המחרוזת על צווארה נשפכה  כמו זרזיף מים עצל על לוח לבה הרחב ונשפך אל בין גביעי שדיה כמו קצפת שמנת הנערמת בעדינות  על גבי גלידת שוקו-וניל קפואה ונמסה וזולגת ומטפטפת בעצלות בימי הקיץ. בהילוכה הייתה הגבירה כמרחפת ממרפסת הכוכבים העשירה אל מיטתה רכת הנוצות אשר התאימה עצמה לחמוקיה של הגבירה וינקה כל תו עור בצימאון של תינוק ל-שד אמו.

 שמו יצא בעיר כאחד שמעז אם צריך היה להיכנס לבידוד - היה מעז אם צריך היה לצאת למכולת בסופה - היה מעז אם צריך היה להמר על קרן הצבי - היה מעז אם היה צריך ללבוש מכנסיים הפוך - היה מעז אבל דבר אחד לא היה מעז - להמרות את פיו שלו כל מה שהוא היה אומר לעצמו - הא לא התווכח עם עצמו, תמיד היה עושה כל מה שעצמו אומר לו יום אחד עצמו אמר לו להוציא לעצמו עין. >>>>>>>>>>>>>>>>>>>> שמוליק היה אדם קפדן מקפיד הה בגדול עד קטן מקפיד היה לשלם במכולת תמיד את הסכום המדויק ולדבר יפה ליפה הגננת וגם לחנן הגנן להאכיל כל עובר אורח רעב, אפילו אם העובר אורח הרעב לא היה רעב ולהפריש מעשר לאביונים ממעותיו הדלים אבל על דבר אחד לא הקפיד שמוליק - לסרק את שערותיו תמיד היה פרוע כמו בובת חבובות או סרט מצויר, עד שקשה היה להבחין בעיניו מיד ארגנו בשכונה משלחת בו אצל שמוליק ואמרו לו - קפדן אתה מאוד וזה יפה, מקפיד אתה מקטן עד גדול אך שאלה לנו אליך שמטרידה את רוחנו - מדוע אינך מקפיד להסתרק? ענה להם שמוליק ועל שפתיו בת חיוך - מקפיד אני, מקפיד אני לא להסתרק. 

 רגילה הייתה סבתא יוכבד לנטול ידיים אחרי כל ארוחה אנשים התלחשו על מנהג מוזר זה אך לא העזו לשאול מפאת כבודה של סבתא יוכבד אך הנכד הקטן של סבתא יוכבד לא ירא מפני סבתא יוכבד ולכן פעם שאל אותה בדרך אגב - מדוע את נוהגת לנטול ידיים אחרי כל ארוחה? כדי לשטוף את הידיים מהאוכל, אמרה סבתא יוכבד בלבביות אולי אינך יודעת, אמר הנכד, אך למדנו בגן שכדאי ואפילו חשוב יותר לנטול את הידיים גם לפני הארוחה הביטה בו סבתא יוכבד בעיניה הטובות ואמרה - אני נוהגת לנטול ידיים גם לפני הארוחה אה... מלמל הנכד. 

 גם הייתה לו כפית, שהייתה שבויה בארמון אפל כל ערב היה מביא לה פת לחם ומבכה את כאבה לילה אחד אמרה לו הכפית - למה במקום לבכות את כאבי, אתה ל משחר אותי? וואלה, לא חשבתי על זה, הוא ענה ומיד שחרר אותה עכשיו אין לו כפית, יש לו מזלג כל ערב הוא מביא למזלג פת לחם ומבכה את כאבו. >>>>>>>>>>>>>>> מיד כשהוא הדליק את הגפרור - ניצתה להבה הוא מאוד התפלא - איך זה שמיד כשאני מדליק את הגפרור - ניצתת להבה ום אחד הא ניסה לעשות ניסוי - הא ניסה להצית להבה בלי להדליק את הגפרור, אבל הוא לא הצליח הוא תמהה מאוד מה יש בהדלקת הגפרור שמצית להבה ומדוע אם לא מדליקים את הגפרור - לא ניצתת להבה?

 המזבלה מלאה אנשים אנשים שהשתמשו בהם - וזרקו קברו אותם במזבלה מתחת לאדמה, כדי שלא יסריחו שמו מצבה - כאילו להראות שמכבדים אותם קראו למזבלה - בית עלמין, או בית קברות, כי יש לזה צליל יותר מתקתק יש מזבלות שאפילו מטופחות, יש בהן כרי דשא, ספסלים וברזים - לשטוף את הידיים מצינת המזבלות, אבל מזבלות הן עדיין מזבלות אומרים שיום אחד המתים יקומו מהמזבלות גופם יתחדש סביב עצם הלוז, בצורה על-טבעית או בצורה מדעית, שהם בעצם אותו הדבר, וכשהגוף של המתים יתחדש - תחזר אל הגוף שלהם גם נשמתם אבל זה קרה עוד הרבה מאוד זמן, בינתיים הם נחים יש כאלה שנחים אלפי שנים, אבל כשהם יקומו בתחיית המתים - בעבורם חלף רק רגע קט מהמוות בעבורם כרגע מתו וכרגע חזרו לתחייה, כמו קפצו בזמן כי זה לא שיש להם מודעות במוות זה לא שהם נמצאים באיזה מקום מחכים - מתי כבר יחזירו אותי לתחייה הם כמו בהקפאה ובעבורם רגע התחייה בה מיד אחרי רגע המוות, אפילו שעברו אלפי שנים אז איפה נמצאת הנשמה שלהם בין לבין? לא יודע, אולי בעלם האמת, אולי בעלם הבא אז מדוע הם יחזרו? לא יודע, אולי יהיה להם מה לעשות כאן לא יהיה צפוף? העולם והחיים ייראו לגמרי אחרת, ל...

 בשביל העפר אשר מוביל לביתה של עפרה, ירדתי. זו הייתה שעת ערב סתווית. הצפרים צייצו על חוטי החשמל. ריח האדמה בשדות סביב - היה עשיר. זה הזמן שלפני הזריעה. עפרה הייתה מתגוררת לבדה. בתה היה קטן, לבן ומבודד והדלת שלו פרצה היישר לשדות הפתוחים, כמו גם כל החלונות. אך איש לא העז לגשת אל בתה של עפרה - חוץ מהגברים של עפרה אני הייתי אחד מהם. עפרה גרה לבד, אבל היו לה הרבה גברים, כי עפרה הייתה נדיבה ברוחה ונשמתה וטוב לבה - כמו שהיא הייתה נדיבה בגופה. והרבה גברים ואני ביניהם שבעו ממנה נחת. את יצעה הייתה מחלקת כבדרך אגב, כדבר בהרגל. ואף את לבה פתחה לכל גבר שמצא חן בעיניה - בטבעיות גמורה. לא היה קל להיכנס ללב של עפרה - אך מי שהצליח להיכנס, זכה בטוב שמטוב. כמו שלעפרה היה לב רחב - כך היה לה גם חזה כבד וגם מנוע גדול. כשהיינו, הגברים, מתנחמים ומתפנקים במנוע הגדול שלה - הרגשנו כמו תינוקות המתנחמים מחסדה של ישות אימהית. הינו נדחקים למנוע שלה, מלקקים אותו בתאווה ומרחרחים אותו בהנאה. ריחו היה כ-של יער מכושף וטעמו היה כ-של תה קינמון. כולנו אהבנו טעמו של תה קינמון ואף היינו שותם בביתנו תה קינמון שאנו רקחנו כד...

 פיניתי את כל השולחן מ-כל הקטסטרופה. המסיבה הייתה אסון. כולם הזדיינו עם כולן, רק אף-אחת לא רצתה להזדיין אתי. שטפתי את הרצפה מ-כל השפיך, והכנסתי את המצעים למכונת הכביסה. אם לפחות היה לי זיכרון להתנחם בו. על המיטה העשויה ריפוד רך - היה כתם רטוב. מה אני אעשה אתו, מה? ישבתי ובטעות נגעתי בכתם. רחרחתי את האצבעות שלי. מה, אלו מיצי קוס! הייתי כה מלא חדווה. רחרחתי אותו בתאווה גדולה. השתטחתי על המיטה ורחרחתי את מיצי הקוס, הטבעתי את האף שלי בתוכן, ליקקתי אותן, גזרתי את הריפוד הרטוב וכרכתי אותי סביב ראשי, עשיתי ביד כשהכתם דבוק לאפי. ואז גמרתי גמירה כזאת חזקה - שהבית רעד. שאגתי כמו אריה בכאב ועונג. אז הכנסתי גם את חתיכת הריפוד המוכתמת במיצי קוס לתוך מכונת הכביסה, כדי שאחרי כן אתפור אותה בחזרה. ישבתי במטבח ושתיתי קפה.  

 + כתבתי שיר. - כתבת שיר? + כן, רוצה לשמוע? - רק אם זה שיר טוב. + כל השירים שלי טובים! - אני בטוח. + יש לך ספק בזה? - לא, לא, אני בטוח. + כדאי לך להיות בטוח. - טוב, תתני בראש. + מה זאת אומרת? - השיר. + מה אתו? - תתני בראש. + אה, כמו רוק נ' רול... טוב, תשמע, זה הולך ככה - " טעם אפרסק שהגיע מארצות רחוקות באמצע החורף, מזכיר את ימי הקיץ." - יפה... + יפה-יפה, או יפה-יפה? - יפה. + על מה השיר גורם לך לחשוב? - שהייתי רוצה לאכול את האפרסק שלך. + אבל הוא אמור לגרום לך לחשוב על הקיץ! - אבל הוא גורם לי לחשוב על האפרסק שלך, מה אני אעשה? + סוטה. תבדוק את הראש שלך.

 - לכי! + אתה לא באמת רוצה שני אלך... - אני כן רוצה! + הזין שלך אומר אחרת. - הא לא קובע. + אתה בטוח? הוא יסכים שאגע בו? - אה... אני חושב שהוא יסתדר עם זה. + הו, הוא כל-כך חזק וגאה, איך הוא מרגיש? - כיף לו. + אני בטוחה. הא היה רוצה שאלקק אותו? - אני חושב ש-כן... + יאמי... ממש טעים! אני יכולה לשחק אתו כל הלילה. - לא בא בחשבון! לכי! + אתה בטוח? - כן! + הזין שלך אומר אחרת...

 נרגילה, נרגילה, מי רוצה נרגילה... לא ככה! אז איך? נר-גי-לה! נר-רי-לה! מי רוצה נר-גי-לה! אני רוצה נר-גי-לה. אתה רואה? אמרתי לך? כן, אדוני, איזו נרגילה אתה רוצה? רגילה. איך רגילה? סטנדרטית. משהו עם פתוחים מוזיקליים? אה... זה יכול להיות נחמד. עם זנב משתלשל בשובבות? חח... זה יכול להיות מגניב. בבקשה, זו הנרגילה בשבילך. אבל היא אדומה! בוודאי, אדוני. אדום זה צבע סטלני. טוב, ני אקח אותה. לארוז לך? כן, זו מתנה. יפה, מתנה למי? לי.

 - את לא נשמעת טוב. + איך אתה יודע איך אני נשמעת? - אני מרגיש, כשאנחנו מדברים. + זו תוכנת מסרים. - כן. + אף-פעם לא דיברנו, רק בתוכנת מסרים. - כן. + אז איך אתה יודע אך אני נשמעת?  - המילים שלך מתקלפות, כמו ביצה קשה שקילפו אותה, אבל למרות זאת היא חלולה, כי בתוך הקליפה יש אוויר. והזנב של המשפטים שלך צונח, כאילו הוא עייף, שבור ורצוץ, כמו כלב שניצל בנס ממשאית, כל מה שבא לו הוא להעלם באיזו פינה ולישון. + גם אתה לא נשמע משהו. - איך זה? + המילים שלך שחורות וחלולות, כאילו נוצקו מפחם בבטן האדמה, אבל הפחם מלא בועות אוויר ולא מתאים לדלק הסקה גם השמש מוסתרת אצלך, כאילו התכסתה עננים כי היא עייפה נמאס לה להאיר כל היום והלילה בחלקים שונים, לכן פרשה, התכסתה עננים ונרדמה ועכשיו בכל הרחובות סגרירי וגשום ואנשים שואלים לאן השמש נעלמה.

 הפסיק רצה להיות פיסקה תמיד ליד הפיסקה - הוא פסיק על ידה גייס את כל האותיות - ויצא למלחמה דני ישן בניחותא במיטתו לפתע הוא התעורר מקולות קרב הוא הביט ימינה ושמאלה - הטלוויזיה והרדיו היו כבויים הא הציץ דרך החלון - הרחובות היו שוממים ואז הוא שם לב שקולות המלחמה באים מהספר "מלחמה ושלום" שמונח אצלו על המדף כל הספר רעש וגעש הוא קירב את אוזנו ושמע הלמות קרב דני לא העז לפתוח את הספר, אחרת המלחמה תיכנס אצלו לדירה הוא אחז בספר בזהירות, הניח אותו בפח האשפה, שפך עליו חומר דליק וזרק עליו גפרור בוער מיד התלקחה כל המלחמה דיוויזיות שלמות עלו באש קולות שבר עלו מהספר "מלחמה ושלום" תוך חצי דקה לא נשאר מהספר דבר עשן מלחמות התאבך מהפח של דני, הוא כיבה את האש שנותרה את המלחמה את השלום קשר בתוך שקית פלסטיק וזרק אותם למזבלה מאז אין מלחמה ואין שלום, רק מצב ביניים.

 ירייה באפלה מפלחת את העלטה לרצועות שמשתלשלות מרקיע העולם וכולן פחות או יותר דומות לשורשים הקדומים של טבע האדם זה נכון גם לגבי פרי שלא נאכל, אלא רק מוצג על צלחת שנהב שעשויה גם מבדיל קרח ובדיל שעווה כי הוא ילד מוצלח ויש לו כלב מוצלח ושניהם עושים דברים מוצלחים כמו לשטוף כלים בכיורים של אנשים אחרים והאנשים האחרים לא אנושיים הם לא טבעיים, הם סינטטיים הם מתגלגלים הם עשויים מרצועות של חוטי צמר והילדה שלו בוכה הלו רק אתמול אמרת שנשחק בגינה ואין גינה ואין אותך, רק חוב של אלפיים ש"ח למכולת אתה הבטחת, אתה לא מקיים אין לך עקרונות ברזל, אלא גומי וגם העיניים שלך רואות משהו אחר היא ציירה את השמש אדומה וכתומה ועשויה מספגטי היא צירה את הירח ביצה קשה שקולפה והפכה צמיגית היא ציירה את הכוכבים, הם לא היו קיימים והיא ציירה את זה על האישונים של הדובי הכתום קטום היד, שיש לו רק עין אחת העין השנייה הייתה במגירה אחת לרוחניות ואחת לגשמיות הייתה לה גרב חצויה.

 מתהפך כל הלילה במיטה דופק ת'ראש בשעון לפי שעה הנה עוד ילד אבוד בולע רעלים וכימיקלים ושתייה חריפה שונא את כולם וכולם שונאים אותו הנה עוד ילד אבוד כל הלילה, מתכנן את מותו כל הלילה, חושב מה יהיה אחרי לכתו כל הלילה, מדמיין שהוא מת את לא מתקשרת חולם חלומות בעתה צופה בסרטי אימה הנה עוד ילד אבוד על בסיס קבוע בפלשבקים נורה מחפש חלומות במגירה הנה עוד ילד אבוד כל הלילה, מדבר לעצמו כל הלילה, לא יודע מה אתו כל הלילה, מחכה לזריחה את לא מתקשרת.

 חזרתי ברגל מ-לא יודע איפה ונכנסתי הביתה בסערה. כלי הייתי משומן, משורג ומפוצץ שרירים וזעם, אבל לא היה את מי להרשים. הבית היה ריק, כמו בזמן שעזבתי אותו. הקפה שהכנתי ולא שתיתי עד היה בכוס, הא התקרר. הרדיו ניגן כי לא כיביתי אותו כשעזבתי ולא היה מי שיכבה אותו במקומי. כיביתי את הרדיו, ישבתי, טמנתי ראשי בכפות ידיי ובכיתי את נשמתי. הרי אני בודד, גלמוד, ערירי ולבד כמו חילזון שיוצא מהחור שלו באדמה ומגלה שאף-אחד לא מחכה לו בחוץ. אבל מאוד קר לו, לאותו חילזון, קר מאוד. התעשתי ושפכתי את הקפה הקר, הכנתי לי קפה חדש וחם. מלא סוכר, מלא חלב, עשיר בקפאין. ישבתי על הספה הרחבה בחדר האירוח, הספה הבלה המתפוררת המסריחה מישבנים של נשים שהפליצו לתוכה וגם טפטפו לתוכה, ושתיתי בשיממוני את כוס הקפה העשיר הטוב. זה לא יום טוב לחיות בו, חשבתי לעצמי, אבל אולי מחר יהיה ים טוב לחיות בו, או יום אחריו. כך או כך זמני יגיע שוב והשמש תזרח בלבי, אף שזה נראה רחוק ביום חורפי של כפר שכזה... כך התעודדתי אני עם עצמי ודיברתי אתי כאילו אני החבר הכי טוב שלי. שלווה גדולה ירדה עליי, שלוות תינוקות. החלפתי את בגדיי ונכנסתי לישון, היית...

 אתה זוכר את הסימפוניה הראשונית אתה זוכר את הפזמון בלועזית את השיר שלימדה הגננת את השיר ברדיו, שיר הלכת זה כבר לא הפזמון ולא המנגינה אתה זוכר איך עמדת עם כל החברים, שרתם והנפתם דגלים כתבתם את המילים באש מול חומות קודש הקודשים זה כבר לא ככה, המנגינה התהפכה לה הקליפים הרגו את קריין הרדיו הקליפים הרגו את קריין הרדיו בלי לשים לב הם הרגו את רוחך מיום ליום אתה שוכח את נשמתך זו כבר לא אותה המנגינה ואותם המילים העושר הוויזואלי סנוור והכה בפנים רק הזקנים עוד זוכרים הם יהרגו את שכניך הם יהרגו את ילדיך הקליפים הרגו את קריין הרדיו הקליפים הרגו את קריין הרדיו כמו מגפה, זה מחמיר משנה לשנה עד שתביט במראה ולא תזהה את עצמך.

 גבר גברי מתכונן למתקפת חייזרים שיתקיפו בעזרת אסטרואידים מחומשים... בינתיים העולם עסוק בהישרדות ב-צל המגפה אשר הורסת לאט-לאט את כל דרכי החיים הקודמות, את עריצות בעלי המאה, את הממסד והפוליטיקה וממוטטת כל היררכיה הצעירים של היום, "נאבקים על החלומות שלהם", לצעירים של שנות התשעים גם היו חלומות, אבל הם ידעו שאין סיכוי שהם יצליחו לממש אותם כי התאגידים בכל התחומים, היו מאוד חזקים והתאגידים היו משתמשים וזורקים גם בני-אדם היו משתמשים אלה באלה וזורקים וגם אם מישהו נאבק על חייו - לאף-אחד לא היה אכפת, יותר מזה - הם העמיסו עליו קשיים יותר גדולים המגפה היא קשה ומטרידה, אבל יש בה גם טוב, כי זו הזדמנות מצוינת לכל האנשים הפשוטים בעולם לקחת את הכוח - כוח להמונים ולנהל את העולם בדרך של שיווין, חפה מאינטרסים מדיניים, כלכליים ופוליטיים בדיוק כמו שזעקו כל השירים הבועטים, לאורך כל שנות התשעים שלטון ההמון על תאגידי הענק - בכל התחומים יחזיר לרוב המדוכא את השלטון על חייו אדם שלומד ומתברג לאיזה ארגון - חושב ששיחק אותה בגדול אבל אם אין לו אג'נדה, יצירתיות ויכולת ביטוי משלו מול הבוסים, שאומרים לו מה ...

 הכלבים נובחים בחושך, לא נשמע קולם הכלבים נובחים בחושך, הב-הב נעלם הכלבים נובחים בחושך, אין מה להסתיר מי אשר נבח בחושך - יש גם לו מחיר איך היא באה, כך לפתע, כמו מקטרת של איש זקן לא התכוננו, לא הסכמנו, גם לגברים יש אשכים מברזל היא השתיקה, היא לחשה לה, מילים של גברת זה כישוף היא ביקשה, את הכול נתנו, גבר לא יכול לחיות יותר משבועיים על חומוס הכלבים נובחים בחושך...

 אל.איי, אל.איי, הליי, הלליי מה לעזאזל הוא עושה באל.איי, האם נמאס לו כל היום שותה ורוקד באל.איי, האם נזרק לו התעורר בבוקר ליום שטוף שמש, שתה וודקה, עשה סמים, שיחק במשחקי מחשב תלת ממדיים, מציאות מדומה - הנה הוא גולש על הים בצד השני של העולם, שפך מנוע מתגלגל על חביות תלויות קילומטרים מעל העיר - האם השתגע אל.איי, אל.איי, כבישים רחבים, שווקים שוקקים שוקולדות וגלידות זו כל התזונה, תזונה מאוזנת יש הרבה דם במחזור האלכוהול שלו, שתייה מופרזת קורע את העיר עם הארלי כבד, כל הרחוב שומע את רעש המנוע שואג בשביעות רצון, דלק באוקטן גבוה אל.איי, אל.איי, עיר אמריקאית בארה"ב שם עושים סמים ממש כדרך חיים, זו הסצנה המבורגרים עסיסיים טובלים ברטבים חריפים, צ'יפס ובירה מוסכים הומים, עסקי כיסוי לפלילים, הברחות ומכוניות גנובות משודרגות, חיסולים אל.איי, אל.איי, הדרך הנכונה לסיים את החיים עם חיוך גדול ואושר מרקיע שחקים, מהטופ שבטופ ל-חור באדמה, זה כל הקטע להמר על החיים שוב ושוב, לחיות כמו קינג ולמות כמו חולדה, אם יש לך ביצים אם יש לך שדיים מסיליקון וריבועים מושתלים בבטן סטרואידים וספידים, דליים של מנצ'...

 ניקיון כפיים זב חוטם על קצה שפורפרת של משחת גילוח המתפלאת מאוד מדוע ג'ינג'י יישן ולא הביא אתו את האבוקדו כפי שהתבקש על-ידי הרוכלת הנקייה משדה הסביונים הסמוך לקיוסק הבלונים של שלמה מלכה מקצרין ג'ינג'י רחץ ידיים והיו לו פאות לחיים וגם חותמת זהב על קצה האף וכשהוא התעורר בבוקר חיכתה לו מרכבת סוסים ליד דלת הארז שנצבעה אדום בכל אותם לילות ארוכים בהם שרה עטוית המצטנפת את קולות זמירי הרחוב שצפצפו על כבלי חשמל גבוהים מתח גבוה ותולדות מי הוורדים.

 סירקתי את הזקן שלי, הוא לבן כשלג המצנפת עומדת הקאתי שוב, כי נמאס לי מעצמי ראיתי את עצמי כמו שמעולם לא ראיתי - בחלון ממול טרקתי את הדלת, צעקתי - אתה אשם, אבל לא היה אף-אחד, הייתי לבד קירות קרח סוגרות, החלקתי בשלוליות קפואות  העיניים היו תלויות גבוה-גבוה, מעל נורת התקרה הן הביטו אבל לא הביטו, נימי דם משתלשלים מהן פירקתי עוד בקבוק ערק, לתוך הראש שלי הוא דימם ימים של עבר כלונסאות מתכת בתוך הראש שלי והרבה מבוכים, של נתיבים, של רכבות פחם. 

 גדרות תיל זו על זו מטפס באצבעות זבות דם הימים ריקים-ריקים כמו לא נגמרים והלילות שואגים, מפלצות ושדים שעת ערביים מתוקה כשהחמה נמוגה מפרקים בקבוק ערק לתוך כל הלילה על המסך שירים אגוזים, מלווים בקליפים ענבים הקירות חוסמות עולם אכזר, המוזיקה מאפילה על קינות המשוגעים.

 הגיעו לו ימי השלכת המסתחררים לאט מעל סופת גשם הערים טובעות במים, הלבבות איתם, עגנה פה ספינה במעגל הכפור ונטרפה בסערת המועקה ילדים ללא כסות, מועלים על סיפון בטן הסירה, כמו צאן לטבח חומות בטון נישאות סביב השכונות וצלפים צולפים על המשמר עוד לא תמו כל פלאייך, ארץ יגון ושכול עת יפרחו כלניות בשדותייך, עת יקטפו הם בידיים רעננות, של רעב לחיים וצמא לאנושיות. 

 ימים רגילים, מוזרים, כמו בשמש ימי החמה ערפילי בשמים מתוקים - מרחפים בדממה שיבולת שועל רעננה, בארגזי מצעי המיטה אדם חובש כובעו ויוצא בדממה לבבי היתל בעצמו ומונע פעימות דפיקותיו וברחם הדק אני ממריא, ממריא וניתק כמו תינוק מבקש שד אמו, עת באו קיציו עת גולש לאט בנחילי דמעותיו.

 תלך-תלך מכאן, היא שרה, תלך-תלך מכאן... הוא חבש את כובעו הנוקשה, הכובע היה עשוי לבד עבה הוא נקש שתי נקישות במקל ההליכה, אולי הדרך תהיה יותר מדי ארוכה הוא פלט נחרת רוגז דרך נחיריו, עוד מעט מגיע הסתיו בלילות המשי הקודרים דברים על דרך קבע משתבשים, הוא לא ייתן יד למחול השדים הוא יצא מהבית ושמע את קולה עוד מפציר בו בשירה - תלך-תלך מכאן, היא שרה, תלך-תלך מכאן...

 המשחקים שבורים בבית הספר, בנצי ניפץ לצילה את הפנים כמו היה לנו משחק להשתעשע בו - כל היום הוא טוחן ממתקים רגל פה, יד שם, הראש נסק למרומים צילה יושבת מול שולחן לבד ירוק ומהמרת על חצילים.

 מתפרפר היין בהרי אגמים כרמים סימפטיה לשמיים כחולים טובלים בסגול אברכים נאספים ועושים קיום עולם היין לא מספיק להרוות גרון זה, שעמוק מלוע הר-געש הציפורים נאספות על העצים ומדברות עם פרפרים שחגים-חגים הרים נמסים והופכים שטוחים הים גואה סירות קשורות לעמודים נטועים במים אדוות קלות מעגליות מקיפות אותם היער נמס לשלולית אפר ובוץ השמיים זכים צלולים כחלחלים, נקיים מענן. 

 מוטק'ה רצה לרוץ אל ההר הוא רצה לרוץ אל ההר, כדי לראות מקרוב את ההר ואז לטפס אל ההר, כדי להיות בפסגת ההר מוטק'ה רצה - מוטק'ה עשה, אני נשארתי בגיא הוא רץ ורץ ואני פרשתי מפית ועשיתי לי פיקניק הא טיפס וטיפס ואני אכלתי אוכל כפרי טוב בניחותא וקינחתי במיץ טבעי הוא הגיע לפסגה והתלונן שמשעמם וחם ואני טבלתי בנחל כדי להתרענן וקיפלתי סירות נייר ששטו בעצלתיים בזרם ושעשעו אותי.

 בלילה חורפי רגיל הייתי לעשן במרפסת. הגשם שטף את הזגוגיות. עשן התאבך מהסיגריה עת ישבתי על כיסא העץ הלא נוח כשפלג גופי התחתון מושך למטה כאילו ישבתי בכורסה רכה. שתי בחורות צעירות חיפשו את בניין המגורים בו אני גר. משמצאו החלו לפרוש את קורי העכביש שלהן כדי לעקוץ את הדיירים. מצאתי אותן מסתודדות עם עלם תם וישר אשר גר בקומת הקרקע. ניכר עלו שהסתנוור מיופיין והיה תמים לגביהן. הא הובל אותן דירתו להיפגש עם אביו, שאכן היה ישר, אך לא תם מיד חשף את מזימותיהן. הוא גירש אותן חפויות ראש ואני הבטתי מהחלון בחצי עין וצחקקתי לעצמי. הגשם הביא אתו הרבה בדידות בשעת לילה זו, אך מכשיר הרדיו היה לי לחבר. עת שמעתי הביטלס, שלמה גרוניך ודיפ פרפל בעודי מגרש את בדידותי הקשה בעזרת סיגריות.

 הלכתי ברגל את אדמת הטרשים הדיונות האפלות הרוחות הרעות מדמנת השדים וביצות האבדון בדרך למכולת. ראו אותי חסרי הפנים וסקרו את תלישותי. הייתי מתנדנד במכנסיים גדולות עליי שחיבור שרוולי הרגליים היה מטה מהם והם התנדנדו כמו צ'רלי צ'פלין ביום רע אבל היה זה לילה. האישה השחורה עם הילד הקטן הביטה עליי בזוועה כשעמדתי ליד הדלפק במכולת וחיכיתי לשירות. השירות היה אדיב, מכבד, יעיל ומהיר. חזרתי לביתי ולא היה לי מה לשתות אלא מים. התמזמזתי עם שתי סיגריות ברצף במרפסת.  

 אני לא יכול לנעול את הנעליים ולבוא עד אלייך. הכפור בעצמותיי קר מדי, כמו הכפור שבלבי. היית צריכה להישאר כדי להאכיל את לבי. באין מזון ללב אין אהבה ללב. סוזו יצאה אתמול לפנות בוקר לקנות כריכים, היא לא חזרה מאז. השכנים אמרו שמכונית נעצרה על ידה והיא עלתה אליה. היא כתבה מכתב אחד, אבל לא סיימה אותו. לא קראתי בו. אם ייוודע לי דבר מה שלא אמור להיוודע - זה ישבור את לבי. יצאתי בערב אחרי החשכה לקנות סיגריות. הקור כרסם בי כמו רימות, החשכה טרפה את מוחי. באצבעות רועדות שילמתי כשכולם בוהים בי. הרגשתי כמו צוללן במצוקה במוזיאון שעווה תת-ימי. סוזן הגיעה מאוחר מאוד בלילה. היא אכלה משהו ונכנסה לישון. לא שאלתי אותה איפה הייתה. בלעתי את הכדורים שלי נגד חרדות וצפיתי קצת בטלוויזיה. אחר-כך הדלקתי את הרדיו וכיביתי את האורות, נכנסתי גם אני לישון. כשהתעוררתי היא לא הייתה.

 שיפורים בקצב הלב, כל הזמן מתמוססים מציאות נושכת זועקת במכה והלבבות מתפוררים שקנאים עפים הרחק למצוא לב אחר והאדם שבתוכי לא יכול לוותר על התשוקה לכנפיים גם אם זה בועט - זה עדיין בועט ובועט חזק כמו אישה בהיריון, כמו לב סתום הוא מקמר את גבו ויוצא לצוד, שאילתה וכשנוחתת המכה ישר לפרצוף, לא רואים ים - רואים דם. טוב, אה?

 הוא מתכוון לכל מילה שהוא אומר כשהוא אומר שהוא לא אוהב אותך אבל את לא מאמינה לו כי הוא משקר והוא לא יודע שהוא משקר הוא רק חושב שהוא אומר את האמת "יכול להיות שאתה באמת מאמין, באמת-באמת, שאתה לא אוהב אותי אבל אני יודעת את האמת - אתה לא רק אוהב אותי - את מאוהב בי ומאוהב בי קשות אבל מה זה עוזר לי, מה, אם את בעצמך לא יודע זאת, אלא רק אני" תזכירי לי.

 את לא התוצאה שבלבי את מחכה לי שהוכיח שמץ של כבוד >>>>>>>>>>>>> - הנה אתה! + אני מכיר אותך? - לא, אבל הנה אתה! >>>>>>>>>>>>>> מעבדים מוזיקה על הסינטיסייזר מעבדים דאוטריום שופכים את הפסולת החללית, לתוך ממחזר אשפה >>>>>>>>>>>>>>> הלב שלי, הלב, הוא לב מלא מזל אם הייתה בו אהבה, אבל הוא מלא מזל היי, אתה, אתה חוסם לי את הדרך יותר מדי עיסוקים ליום אחד היי, אתה, אתה מסתיר לי את הנוף דוגית אחת שטה הרחק מקלקלת את כל הנוף היי, אתה, אתה פולש לגופי >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> בזבזתי את הלילה למצוא בפנים אותך לאורך הלילה מצאתי רק צלליות שלך זו הייתה יכולה להיות אהבתך, הלילה כמה אפשר לחכות בידיעה שלא תבואי הפחד מטפס כמו נמלים לתוך עיניי >>>>>>>>>>>>>>>

 למה לא תסגור את הדלת ותסיט את הווילונות היא באה בבוקר והיא יודעת - אתה רוצה לראות את התחתונים שלה כשאת עושה אקרובטיקה, כשאת עירומה את לא מתנצלת הוא בטח מבסוט ואת נהנית - בהתחשב בזה שאת בחורה והוא בחור אם יכולת לעצום עינייך ולזכור שזה מה שרצית אז למה קשה לך להקריב את עצמך לאורגזמה מה קורה בחדר הסגור הייתי רוצה לראות מה את עושה לו אם הייתי יכול לראות זאת - את בלי תחתונים. >>>>>>>>>>>>>>>> תקום ותרקוד בוגי. >>>>>>>>>>>>>>>>> עכשיו יש לך חיוך על הפרצוף היא שיטה בך כמו ששיטית בו זה היה רושם ראשוני הוא פגע בך כל-כך קשה, דבר לא ימחא את הדמעות מעינייך, אולי ענן אני רוצה שתדעי, שאת יכלה לבכות על כתפי, עכשיו כשאת ענן, שממטיר ממטרי דמעות. >>>>>>>>>>>>>>>> עכשיו גם אתה שוטה אתה חלק מהמהפכה ש לך וורדים והם שחורים עכשיו גם אתה חלק - מהילדים של המהפכה עכשיו גם את שוטה - שוטה של המהפכה. >>>>>>>>>>>>>> אם תראה א...

ראיתי אותה היום בהספד הצעתי לה לרקוד אמרה שהא כבדה מדי, בשביל לצאת במחול אמרה - אתה לא יכול לקבל תמיד מה שאתה רוצה אבל אם תסטור לי לפעמים - אולי תקבל הלכתי לפארם לקבל כדור הרגעה עמדתי בתור עם שלמה ארצי שנראה די רגוע הבטנו זה בזה והחלפנו מבטים אמר - אני לא רגוע כמו שאני נראה אמר - אני לא יכול לקבל תמיד מה שאני רוצה אבל אם אני מטלטל את העץ - לפעמים נופלים פירות אני רציתי גלידה מוקה עם סירופ שוקולד אבל קיבלתי תות-בננה עם סירופ תותים ידעתי - לא הצלחתי לקבל מה שרציתי ומממש רציתי מוקה עם שוקולד אבל ויתרתי כי אני לא יכול לקבל תמיד מה שאני רוצה אבל אם אני אכתוב על זה... >>>>>>>>>>>>>> מהפכה באוויר, אנחנו יודעים שאי-אפשר לשנות את העולם אבל אנחנו מתעקשים כי אין דבר אחר לעשות וזה יכול להיות גן-עדן מתוך ההרס והייאוש אמרת שיש לך פתרון ושאנחנו לא רואים את התכנית הכללית אם יש לך פתרון - אנחנו עושים כמיטב יכולתנו וזה יהיה בסדר זה יהיה בסדר זה יהיה בסדר זה יהיה נפלא.

 היא שואלת על מה אני חושב אני עונה - עלייך היא עושה לי לבבות-לבבות אני מעתיק את התמונה שלה קושר כתרים לראשה - ושולח היא עושה לי נשיקות-נשיקות אני בטוח שהיא רטובה עכשיו, גם לי עומד הייתי עושה אותה כאן ועכשיו זה מחרמן להתחנף לבחורה.  

 + אין לי רגע דל - מה זאת אומרת + אין ל זמן אפילו להכין ארוחה - לפחות סנדוויץ'... + לחם עם גבינה, חפיף - זהו? + כן - למה? + אני עסוק מאוד - זה בטח קשה לך + לא - ל? + לא - אבל אין לך רגע פנאי + זה מה שכיף - מה כיף בזה? + שיש מה לעשות - אבל אנשים אוהבים שאין להם מה לעשות + לא, הם אוהבים לעשות את מה שהם אוהבים - אתה אוהב את מה שאתה עושה? + כן - למרות שאין לך זמן? + כן - וכשהיית חופשי ממטלות, לא היה כיף? + לא - למה? + שעמום זה קשה - קשה? + קשה, קשה - אבל אפשר לעשת מה שרוצם + לא, אי-פשר, בגלל זה משועממים - אבל יש עושים + דברם שהם לא אוהבים - לפחות הם לא משועממים + הם כן, כי הם לא אוהבים - היית משועמם לפעמים? + הייתי הרבה משועמם - עשית דברים בזמן הזה? + כן, אבל כאלה שאני לא אוהב - למה? + להרוג זמן - מה למשל? + טלוויזיה - משעמם? + משעמם - קשה? + קשה - למה? + כי לא אוהב - אז למה טלוויזיה ולא דבר אחר? + כ זה הכי קל - אפשר דברים קשים + אם כבר להשתעמם, אז מדברים קלים - למה? + כי זה פחות כואב - אבל גם עכשיו יש לך דברים קשים + זה לא קשה לי, כ אני אוהב - אתה נהנה? + כן - למרות שאין לך זמן חופשי?...