הליקופטר

השכנים שלנו מתווכחים הם נכנסו לדירה רק אתמול, או שזה היה שלשום פגשתי אותם כשהתבלבלו בדירה, וניגשו לדירה שלי, חשבו שהיא שלה אישה קטנה כהת עור, וילדים גדולים וקטנים לא ראיתי גבר אחראי, אולי אין כזה, אולי הוא נפל בלוע הגורל זה לא ממש וויכוח, הם עושים משימה משימה ביתית וכל אחד ואחת מנחים את השני מה לעשות, בלחץ לא קל להיות אדם בודד לא קל להיות משפחה בודדה, שבקושי יודעת את השפה, את המנטליות, לאן לפנות ולמה יש אנשים שהכול אצלם מתוקתק בכל בעיה, יש להם כתובת מוכנה בכל פנייה, הם יודעים לאן, ואיך להתנהל מול מי שמולם אבל משפחה קטנה בארץ זרה, לאן תפנה אם נפלה צרה לא יודעת ימין ושמאל, לא קרוא וכתוב שולחים להם מכתבים והם לא מבינים אני צריך את המטרייה שלי בעונות החורף, אבל אין לי כזאת אני צמא, שפתיי נפתחות לגשם, אני נושם צינורות היא הייתה ילדה בעולם מקולל מיום היוולדה נגסו בה פיסות זה לקח מוח, זה לקח שפיות זה שבר את הנפש וזה את הגוף עכשיו היא כותבת לכם שירים של צער וייגון, למרות שלא אכפת לכם ממנה, למרות שכולכם רעים והיא כותבת מדם לבה כאילו אין ציניות בעו...

אני מתעורר, יום ראשון אני לא יכול לנשום הקיר התמוטט ואתו התקרה הילדה של השכנים נהרגה אני צועק לעזרה, אבל אין בנמצא אני מדמם, כולי חבלה עוד מעט יבואו המטוסים להפציץ אותנו, ותהיה פה המולה רבה הילד שלי מת ואתו כל העולם גם אני מת מזמן מבקש מאלוהים מוות שקט נטול סבל, כזה שלא כואב בינתיים הגופה שלי מהלכת, משקה את עצמה, מאכילה איך נשארתי בחיים, איך נפלה טעות מזמן הייתי צריך להיות בגלגול אחר לובש גוף ומוח חגיגי יותר, ונשמה יותר גבוהה מזמן הייתי צריך להיוולד שוב, ברחם של אישה על פני האדמה אני מקיא את נשמתי והיא לא יוצאת היא מתעקשת להישאר מה אני עושה פה, אלוהים אדירים גם אם אני אצא מזה, אני אפול שוב.

היא ויתרה על מלחמות עכשיו היא יושבת בשקט במרפסת ולא חושבת על דבר יש לה חתול לבן פרסי והוא אוכל לה את הנשמה יש לה משקה אלכוהולי חמוץ והוא מנמיך את המחשבה כשהיא יושבת ולא זזה העולם עדיין נע החיים עליו עדיין מתרחשים בהמולה רבה כשהיא יושבת ולא זזה ולא חושבת על דבר.

היא ויתרה על קפה בבוקר, היא ויתרה על מקלחת היא ויתרה על אהבתנו למען נזירות רוחנית, כי היא חשבה ש-רק בהגבלה - הרוחניות שלה תגבר אבל היא צנחה, הרוחניות, לאבני המדרכת, של העיר הזו השקועה בזבל, והרוחניות הפכה לחייתיות, שמסתובבת בלילות החשוכים ברחובות הצרים, ומחפשת משהו לאכול משהו למצוץ את דמו העצים נראים כמו מפלצות עם זרועות מעוותות, בחשכה על רקע הירח, כשהיא הולכת כמו אם כל הקרבנות והקדושים, ומלמלת חרש תפילות לאלים למצוץ מהחושך מעט חיים כמו למצוץ מעט מתוק מפרח, היכן שהדבורים באות.

היא גלגלה אותי בזפת ונוצות אמרתי - אני לא רוצה לפגוע בך היא הפילה אותי 40 קומות לתוך ערימת שעורה אמרתי - אני לא רוצה לפגוע בך היא האכילה אותי נייר כשהייתי רעב אמרתי - אני לא רוצה לפגוע בך היא כיסתה אותי בפירסינג של פעמונים אמרתי - אני לא רוצה לפגוע בך אנחנו חיים כל-כך הרבה זמן ביחד פגענו אחד בשנייה קשות אני נכה בגללך וגם את נכה בגללי בקושי אנחנו מסדרים לנו משהו לאכול הקרבות בדירה הקטנה לאורך השנים היו מלאות דם כמעט איבדתי את ראייתי וגם את מחול החרבות הצורם החריד את הקירות הרצפה התבקעה תחת רגלינו והתקרה עלתה באש את מטביעה אותי לאט-לאט בכל חטאיי אני לא רוצה לפגוע בך מים אפורים עכורים מכסים אותי, עם ריח של זיעה וגוף שקט דממות נוחת בעולם כמו נפל פיל משמיים.

היו לה ידיים עדינות, לכן היא עטתה כפפות כפפות לבנות מ-עור שנתנו לה מראה קריפי עם העור החיוור שלה והעיניים הקטנות, שתמיד מסתכלות בך כאילו הן כועסות גרה לבד עם בן-זוג, אבל הוא שקוף בעיניה הוא בעצמו צל מהלך שלא סופר אותה ומחכה בסבלנות למותו היא לא מונעת בעדו אף-אחד לא שם אליה לב, למרות שכולם שמים אליה לב כל יום חמישי בערב היא שוטפת את חדר המדרגות, ללא תמורה מלבד המעשה, לכן לא מציקים לה אפילו לא מתלוננים על המוזיקה היא שומעת אופרה וקונצרטים קלסיים היא חוזרת מהמכולת עם אוכל שמן ולא משמינה, הרבה אלכוהול, היא לא מעשנת.

טוב, לא בא לי לכתוב לכם שיר, אז אני לא אכתוב, כי לא בא לי. טוב, נכון, בכל זאת אני כותב שיר על זה שאני לא כותב שיר, וככה אני מתקיל את עצמי ועושה מעצמי צחוק, אבל תודו שזה שיר גרוע. כן, אז כתבתי שיר על זה שאני לא רוצה לכתוב שיר, אבל בכל זאת זה שיר, אבל גרוע מאוד, ככה שיש נסיבות מקלות. זה כמו אחד שאומר - "אני לא רוצה לדבר," אבל הוא דיבר, בזה שהוא אמר שהוא לא רוצה לדבר. או כמו אחד שמודיע לתקשורת - "אין תגובה" אבל זו הייתה התגובה שלו - שאין לו תגובה. כו, רק הראש היהודי מסוגל להיות כל-כך חכם, מאור, פיקח, מתוחכם, יצירתי, ועם זאת חסר היגיון לגמרי. למשל - איך ייתכן שקיימים שמאלנים? זה זה עם חסר היגיון, מה לעשות, שנלחם בעצמו. לכן אמרו חכמינו - "ישראל חולה בפיצול אישיות" וזאת למה? כי יש לה גם לב יהודי, וגם לב גוי, והם נלחמים זה בזה כל הזמן. לכן לפעמים יהודי עושה משהו נגד היהודים, כי הלב הגוי משתלט עליו, והוא הופך לעוכר ישראל. אבל על יהודי לשמור על הזהות שלו, והילחם בטבע של הגוי בתוכו. אם הוא לא יהיה יהודי, אף-אחד לא יהיה, ...

שוב אני מארגן אהבה לכולם פתחתי בירות, העמסתי פיצוחים, גם במבה, כי היא אוהבת במבה אמרתי לה בואי תשבי כאן, כי את הכי חכמה בחדר החבר שלי לגם כמה לגימות מהבירה, ובלס פיצוחים בלי קליפה בקצב מהיר הוא הזכיר לי את עוגיפלצת מרחוב סומסום מישהי ישבה בצד ולא דיברה, היא נראתה קטנה והייתה עצובה שמוטת כתפיים, העיניים שלה הראו כאילו היא רוצה לישון נתתי לה רד-בול כדי להצמיח לה כנפיים היא שתתה שתי פחיות ועפה דרך החלון מישהו ניסה להגניב נגיעות לאחת סקסית, ששיחקה אותה אדישה, אבל לא הפריעה לו כשחזרתי עם העוגיות המלוחות, שאלתי איפה הם, ומישהי אמרה לי שהם פרשו לחדר השינה לא בשביל לישון, היא אמרה, והעיניים שלה הבריקו זו שעפה דרך החלון חזרה בנפנוף כנפיים ישבה על אדן החלון ואז נכנסה אמרה שהרגישה שהיא צמאה פתאום לבירה, לכן חזרה נתתי לה בירה קרה מישהו הדליק טלוויזיה וזה הרגיז את כל השאר הם כיבו את הטלוויזיה ודחפו אותו מ-חוץ לדלת הדירה, סגרו את הדלת זו גמרה את הבירה ועפה שוב, הפעם היא אמרה קודם שכבר תשוב "אני רוצה לראות את הבית של ההורים שלי מלמעלה," אמרה זוג המזדיינים...

אמרת שאת יפה ואת צודקת פגשתי אותך בפארק לבשת חולצה לבנה עם ג'קט אדום ומכנסיי ג'ינס אמרת שזה מחבר אותך עם מעמד הפועלים ישבת אצלי בדירה ושתית בירה אני שתיתי בירה גם את התפשטת, נעליים, מכנסיים ותחתונים והנחת את היד שלי על המפשעה שלך החדרתי אצבע ואת הבטת בי במבט מטורף, מטומטם קצת אמרת לי לשחק עם האצבע תוך זמן קצר היית רטובה שלפתי אותו והעמדתי אותו ואת ישבת עליו נעת כשאני בתוכך רכבת עליי כמו על סוס פוני הנחתי את הידיים שלי בצידי האגן שלך הדהרה שלך הייתה מהירה, כאב לי, אבל לא אמרתי את חשבת שאני נאנק מהנאה גמרת, אבל לא אמרת לי, אבל אני ידעתי הפסקתי כעסת שלא גמרתי שאלת מה הבעיה ואמרתי שאני אוהב רך, אז עשית לי ביד התלבשנו, שנינו היינו מסריחים נורא הדלקתי את המזגן, שתינו בירה שחורה את אמרת שאת הולכת, ורשמת לי משהו ליצור אתך קשר לפני שנעלמת היה לך מבט לועג סגרתי את הדלת הסתכלתי מה רשמת לא הבנתי כנראה כתובת מתוך אתר מסרים אין לי אתר מסרים זרקתי את הדף לאיזו מגירה הסרחתי נורא לקחתי את עצמי להתקלח.

אז היה לו יום קר, לא חם, די קריר, אפילו אפלולי ירד לחצר לשטוף את הרגליים, התכופף והביט במים מה שם ראה? זאת לא נדע אלא אם מישהו ייעשה לו חפיפה גזם עצי שלכת, נפל לבור זפת, איך ייצא? מה ייעשה? קרא לגזבר הרפת זה הביט בו וחייך, "אתה מטומטם ככה ליפול, אתה צריך טיפול בלול" "זו לא אשמתי, הזפת נפלה, ואיתה כל האדמה" מיד הביאו משלחת חילוץ, והוציאו אותו בריא ומחוץ כל אותה העת ישב החתול והביט, וליקק גלידת שמנת עם תות וניל.

בתוך צערי, משהו טובע אמרת שאת מצטערת, אז אל תבכי אני יודע מה עובר עלייך, הייתי שם קודם משהו נשבר בתוכך ואת מתפרקת תתני לי את לחישתך ואת הסימן שלך אל תיקחי כבד ולא רע אני עדיין חושב עלייך ועל הזמן שבילינו אז אל תתפרקי הלילה, בבקשה אל תתפרקי אל תתפרקי הלילה, יש גן-עדן תלוי מעלייך, אז אל תתפרקי ותמיד תיזכרי שלא שיקרתי ותמיד תיזכרי מה באמת הרגשתי זה כואב, אבל את תהיי בסדר את תבכי הלילה לפרק את הכאב, את תבכי הרבה כל הלילה, תבכי, תבכי, תבכי הלילה.

חלמתי על העבר ולבי פעם מהר התחלתי לאבד שליטה לא רציתי לפגוע בך, איבדתי שליטה לא רציתי לפגוע בך, אני רק גמד נמוך לא רציתי לפגוע בך, אני מצטער שגרמתי לך לבכות לא רציתי לפגוע בך, אני רק גמד נמוך ניסיתי ללכוד את עינייך, איפה שניסית להתחבא לא התכוונתי לפגוע בך, אני רק גמד נמוך.

נולדתי במדבר הייתי שם שנים אלוהים התקרב אמר שזמני קרוב אני ירדתי מטה נשרפתי בלהבות ירדתי מטה להביא לך את אהבתי אני רקדתי עם השטן כולו צלקות עקרתי את לבו להביא לך את אהבתי.

מה תגידי, ילדה אין לך לאן ללכת אף-אחד לא ידע ואת כמו הקירות שותקת והזמן שלך נמתח כמו מסטיק נמתח המעגל חוזר תמיד לך כשתמשיכי ללכת הדלת תיפתח והוא ישכח אל תבטחי בו, ילדה הוא שכח ואת ממשיכה בקצב והזמן שלך מהתל בך והזמן שלך נשאר אתך אם זה הזמן שלך המעגל שאת סובבת לבסוף ייפתח וכשתלכי הדלת תיפתח, גם אם הוא ישכח אהבתך על השולחן בלבך מונח.

אני רואה אותך מסרק את השיער חופף את השפם חיי בבלגן תציל אותי הנה אנחנו אוכלים חזירים צולים תרנגולות על הגריל אם היית יכול היית פותח שולחן ומציל אני רואה אותך מחליף שרשרת לצוואר חובש כיפה, מסיר עיניים בוהות מחייך למראה, יש לך חיוך יפה איך אתה עושה מה שאתה עושה אף-אחד לא יכול לעמוד בקצב שלך כולם רוצים לבזבז זמן אתך האם משהו נראה הגיוני בעיניך? אתה מחליף מכנס, מכבס את התחתונים אני אוהב את במגבעת שלך, מה שלומך? מה שלומך, תגיד, איך אתה עושה מה שאתה עושה? האם משהו נראה הגיוני בעיניך? למה את אומר שלום? ביי-ביי הנה אנחנו מבזבזים זמן בחלק התחתון של העיר יש לנו מקלות סנוקר וסיגריה בין השיניים שתייה חריפה וגרעינים שחורים אנחנו המבלים האלופים איך אתה עושה, האם זה נראה הגיוני בעיניך מה שלומך בעיר הזאת, למה אתה אומר שלום? ביי-ביי.

תגיע, תיגע בי! אתה הישראלי המצוי מישהו לסמוך עליו, מישהו חבר הולך לבד ברחובות צפופים מחובר לטלפון מאמין למי שאומר מה שאומר אתה לא סולח לעצמך אתה הישראלי המצוי מישהו לסמוך עליו, מישהו חבר ישן לבד במיטה ריקה בוהה בטלוויזיה גולש ברשת, זה הופך אותך למאמין אתה הישראלי המצוי תגיע, תיגע בי!

מה בשבילך? האיש עם זיפי הזקן והפרצוף העייף הניד את ראשו אנה ואנה עשה חישובים בראש מה שאלו אותו עשה חישובים בראש מה לענות תירגם את זה בראש מערבית לעברית ולבסוף ענה מאוד לאט ומהורהר - לחם... חלב... וביצים. מהאישה שנראית כאילו יש לה פיגור שכלי כי היא עברה הרבה חרא בחיים עד שאין לה אפילו כוח להתלונן גבה מוכר המכולת 75 ש"ח זה כאב מאוד לאישה המבוגרת והוא אמר שאין מה לעשות לקח לה הרבה מאוד זמן לפנות את הדלפק אני חזרתי הביתה עמוס שאריות ודחפתי אותם למקרר האיש הלך לקנות גבינות ושתייה קרה ואני עשיתי חישובים בראש אם באמת יהיה לי מה לאכול עם הכיעור והיופי של השפע - יש הכול, אבל אין כלום כמו חלון ראווה - לראות ולא לגעת כמו בובת שעווה שבוהה לעד לאיזו נקודה בלתי נודעת.

תפסתי את נער העיתונים שחטתי את העיתונים שלו שכבתי בגשם תחת ממטרה הורגלתי לשקרים במנות כפולות למדתי קבלה כי זה מה שחשוב אבל הרב מטיף ולא יוצא מהאחוזה שלו ברשת תקשורת ענקית הוא משדר לכל העולם מתוך האחוזה הקטנה שלו שם כולם מכבדים אותו כי הוא מקור הכנסתם והבוס הוא אמר זה פשוט צריך ליצור את האלוהים בינינו הוא אמר זה הטבע שיצר אותנו מקולקלים כדי שנתקן את עצמנו בכל יום ויום אני מדביק לעצמי עוד פיסה שלי שהלכה לאיבוד אבל אני לא גר באחוזה אני גר בעולם אגואיסטי נורא כשמישהו מסתובב לשלילה הוא מסובב אותי לשלילה ואני מסובב אחרים לשלילה ואחרי זה מאשימים אותי שסובבתי אחרים לשלילה תסתכלו קודם כל על עצמכם אני לא תלוי בעצמי בלבד אני מושפע מהסביבה מיום ליום אני מבין יותר כמה העולם הזה רקוב ומושחת כמה אנשים אוכלים זה בזה ולא רואים את תכלית קיומם ממרחק של נגיעה הם יוצאים בהנחת יסוד שכולם אגואיסטים ולכן מציעים פתרונות אגואיסטים לתפוס אנשים אחרים בביצים כדי שיוכלו לעשות איתם מה שהם רוצים כדי לקחת מהם דברים לאן שאתה מסתכל אתה נתקל בקיר של אגואיזם זה קיר עבה וגבוה ושח...

בבוקר, בבוקר התעוררתי והייתי ער כל הלילה לא מצאתי נערה בגלגול הזה שתהיה איתי לא הצלחתי לקום ולא רציתי לקום הנערה שאהבתי בארץ הירוקה נשארה לעד בלבי היא סיכנה את עצמה בסכנת מוות למען עקרונותיה וחיות רעות אכלו בה חיות רעות אכלו בי תיקח אותה בידיה הקטנות, תיקח אותה בידיה, ותזרוק אותה לבאר עמוקה שלושים מטר גובה מונחת שם רצוצה שבורת עצמות מייחלת ומבקשת לחזור הביתה הציפור הקטנה לא תבוא אליי.

מיכה ישב ועישן במרפסת. לא הייתה לו בירה, לא היה לו מה לאכול אם יהיה רעב. הוא גירד בביצים, הוא לבש רק תחתונים, כי היה חם. ואז הוא שם לב לחור בתחתונים בו חצי מהביצים שלו נשפכו החוצה. כבר נמאס לו מהתחתונים האלה, אז הוא מצא תחתונים טובים ונקיים, החליף תחתונים וזרק את התחתונים עם החור לפח הזבל של השירותים. אחר-כך הוא חשב לכתוב שיר יפה, אבל אבא שלו יכה אותו אם יכתוב שיר יפה, כי אבא שלו יקנא. לכן כתב שיר גרוע. בא אבא שלו מהעבודה וקרא את השיר הגרוע שמיכה כתב. חחח... איזה שיר דפוק, הקניט אבא של מיכה את מיכה, אבל לשם שינוי היה מבסוט מאוד. אבא של מיכה עמד במטבח ובישל ואמר - אתה לא יכול לכתוב שירים יפים כמו בישולים הטעימים שלי. אז מיכה התעצב מאוד וכתב סתם שיר לשפוך את הלב, ובטעות יצא לו שיר יפה. התרגז מאוד האבא הבריון של מיכה וצעק עליו - איך אתה מעז לכתוב שיר יפה? אתה חושב שאתה יותר טוב ממני? עוד מעט החגורה תזכיר לך מי אני ומי אתה! ומיד הכה אבא של מיכה את מיכה בחגורה. מיכה בכה ומלמל - בטעות יצא לי שיר טוב, אבא, לא התכוונתי... - שזה לא יקרה שוב! צעק עליו אביו, ואז ניגש למטבח, הביט סביבו וקבע - כבר...

שמעון לא רצה להיות פועל בניין, הוא רצה להיות ספר. הוא רצה להיות ספר כי זה מה שהוא עסק בו בגלגול נקודם, וגם בקודם לו ובקודם לו. ככה אמרה לו מכשפה. אז הוא הלך למספרה השכונתית וביקש מדויד הספר לעבוד אצלו, אבל דויד חייך אליו כמחייך כאל שוטה, ואמר לו - מה שמעון, אתה לא יודע להיות ספר, אתה לא יכול להיות ספר, סיפרת פעם מישהו? - לא בגלגול הזה, ענה שמעון. - אז איך תהיה ספר, איך? תתאמן על אנשים, תלמד מספרים מוסמכים, תחזור אליי שיהיו לך מספריים במקום ידיים. הלך שמעון בבושת פנים, אך החליט לא לוותר. או הלך לעוד עשרים מספרות ברחבי העיר אותם מצא בדפי זהב, אבל כולם דחו אותו. אם היקום לא רוצה שאהיה ספר, חשב שמעון, אהיה מקעקע. מיד הוא הלך למכון הקעקועים השכונתי, וביקש עבודה אצל מורדי המקעקע הראשי. מורדי חייך אליו כמחייך כאל שוטה ואמר - מה, שמעון, מאיפה אתה יודע לקעקע? קעקעת מישהו אי-פעם? - לא, אמר שמעון, לא שזכור לי. - אז איך תקבל עבודה, איך? אתה חושב שזה משחק ילדים? קודם צריך לדעת לעשות רישומים, ציורים, וכאלה. ואחר-כך לדעת לעבוד עליהם על המכשיר ועם העור. דברים כאלה לומדים. תלמד ותחזור. הלך שמעון בבושת...

אם אתה לא יכול לחזור אל תישרף אל תתאדה בכל יום אני עוברת בין יום ליום, ביני לבינך אבל אני מתגעגעת אתה יודע שאני שוטה שלך אתה כורך אותי סביב האצבע שלך אתה חייב להיות אבן מתגלגלת? אם אתה היית יכול לבוא תנסה לא לצחוק זה מבלבל, אבל אני רוצה להיות אתך אתה יודע שאני שוטה שלך אתה כורך אותי סביב האצבע שלך אתה חייב להיות אבן מתגלגלת? ואני מחמיצה את אהבתנו אתה יודע שאני שוטה שלך אתה כורך אותי סביב האצבע שלך אתה חייב להיות אבן מתגלגלת?

יש לי מה להגיד ואני אגיד את זה את מה שיש לי להגיד אני אגיד אני אגיד את מה שיש לי להגיד מה אתם יודעים אני אומר את מה שיש לי להגיד מה יש לך להגיד? אתם וודאי שואלים ובכן, מה שיש לי להגיד אני אגיד עכשיו מה שיש לי להגיד זה שיש לי מה להגיד ואני אומר זאת עכשיו אני אומר את מה שיש לי להגיד כי יש לי מה להגיד אתה אומר את מה שיש לך להגיד, גם את אומרת את מה שיש לך להגיד כולכם אומרים את מה שיש לכם להגיד גם אני אגיד את מה שיש לי להגיד מה שיש לי להגיד הוא מה שיש לי להגיד ואני אומר אותו - את מה שיש לי להגיד כי יש לי מה להגיד ואותו אני אגיד אם אתם רוצים להגיד את מה שיש לכם להגיד תגידו את מה שיש לכם להגיד ואם אתם לא רוצים להגיד את מה שיש לכם להגיד אל תגידו את מה שיש לכם להגיד אם אין לכם מה להגיד - תייצרו משהו שיהיה לכם להגיד ואם לא תרצו - אל תגידו אותו ואם תרצו - תגידו אותו אבל יהיה לכם מה להגיד גם אני אנוכי, אומר את מה שיש לי להגיד וגם אתם יכולים להגיד את מה שיש לכם להגיד, אפילו אם אין לכם מה להגיד פשוט תגידו - אין לי מה להגיד וזה מה שהיה לי להגיד והנה ...

אם אתה ב-צל אף-אחד לא רואה אותך אם אתה נודד ברחובות כמו חתול ואוכל במזללות כמו כלב אם אין לך אהבה ואתה לא יכול למצוא אותה בלבך אם אתה לא מוצא יופי ורואה סביבך רק רקב וסחי אם הראש מטומטם מסמים ואלכוהול והלב בוער בשנאה וזעם אם מזלזלים בך, למרות שלא יודעים מה עברת אם כל ילד קטן חושב שהוא חכם ממך, ומביט בך בחוצפה ובעזות מצח אם אנשים עם חליפות וציפורניים נקיות, חושבים שהם יכולים לסובב אותך על האצבע כמו פורפרה אם אתה לא מוצא סיבה למות וסיבה לחיות אם אתה חי מדקה לדקה אם אתה עובד כמו חמור, ומקבל פרוטות ויחס מחפיר אם האיש מאחורי השולחן במשרד, חושב שהוא יותר טוב ממך עזרה בדרך להחזיר את כבוד הפועלים עזרה בדרך לגמול ראוי לעמלים עזרה בדרך לשוויון בין כל האנשים עזרה בדרך שתקרע את החזירים הקפיטליסטים לגזרים.

הגמדים האלה חצופים ומרושעים משקים אותי חלב, משקים אתי אלכוהול, משקים אותי מיץ, מסומם אני הולך עם חצי ראש ועין אחת בקושי רואה אני לא מצליח להרים את הרגליים והידיים בבית הסגור באמצע העיר, בין כל ההמולה, איש לא שם לב חושבים שאני מפגר, חושבים שאני משוגע, אבל הגמדים עושים אותי ככה הם מזיזים אותי כמו מריונטה ברחבי הבית, לא נותנים לי לצאת אומרים לי דברים לעשות ולחשוב, ואין לי כוח להגיד להם לא, הפכתי פסיבי נטול כוחות לנשום פעם נתקלתי בטלפון שמישהו שכח, אבל לא ידעתי למי לטלפן כל מספר שהקשתי נתקל בבוז אנשים לא מבינים שזה לא אני באמת.

בב מי אתה גבר בודד שהולך לבד בחושך? ענני נאונים עוטפים אותך פסי הרכבת מזמינות ללכת עליהן, ולברוח כשהרכבת מתקרבת בחושך אתה מוגן, עטוף באלף שכבות של עלטה איש לא רואה אותך הבדידות מתוקה כשהכול טובע - אתה חי, אתה מקבל הארה דרך רמיסת האגו אתה מרגיש גדול יותר, כמו מים שנשפכים על הרצפה.

עוד יגיע זמנו להתייסר על חטאים של אחרים להאכיל את עצמו בייסורים על מעשים שהוא עשה, עושה וייעשה, רק כדי לשרוד כי אנחנו מכוונים אותו כך ש-כל פעולה שהוא עושה כדי להמשיך לחיות היא לכאורה פסולה, בזויה או אווילית זה כדי שיפסיק לעשות את הפעולות האלו ואז ימות ואם לא ימות, ייסר את עצמו, על דברים שאין בהם משהו שלילי, מלבד התשוקה להישאר בחיים כי מה גורם לבן-אדם לתקתק? מה גורם לו לחיות יום ועוד יום בעולם, שבואו נודה, רחוק מאוד מלהיות גן-עדן? אנחנו מזהים את הגורם הזה שגורם לבן-אדם להמשיך לחיות אמל כל אחד ואחת הוא אחר ואז מפרקים את הגורם כדי של-בן-אדם לא יהיה עוד מנוע שיניע אותו להמשיך לחיות ואז הוא יהרוג את עצמו או יחיה בייסורים כי אנחנו האנשים הרעים אנחנו גרועים בהרבה מהנאצים הנאצים היו סתם ליצנים שאנחנו הפעלנו לפני הרבה דורות אנחנו תמיד היינו קיימים ותמיד נהיה קיימים אנחנו תופסים את העולם בביצים ה"תורה" שלנו עוברת מ-דור לדור אנחנו מטפחים את היורשים שלנו שב-תורם מטפחים את הבאים אחריהם זו הסיבה שיש מלחמות, למרות שכולם רוצים שלום זו הסיבה שיש מחל...

איזה קורונה, מה קורונה, אין קורונה, זה הכול בלוף יש מקרוני, ספגטי, אטריות, אבל לא קורוני מקרוני לא שמעתי על אדם אחד שמת ממה שהם קוראים "קורונה" זה הכול דרך התקשורת, כי היא משקרת, אבל אנשים לא מתים באמת, רק בכאילו תראו למשל את אדון דילון, הוא מת? לא, הוא חי ובועט ולמה הוא בועט? כי הוא חי ולמה הוא חי? כי הוא בועט עם כל הרעלים שיש באוכל שאנחנו קונים, פלא שאנחנו עוד חיים בכלל כל הבעיות הנפשיות והפיזיות זה בגלל האוכל והשתייה שאנחנו אוכלים ושותים אז מה נעשה? לא נאכל? לא נשתה? אי-אפשר, אנחנו חייבים, אחרת נמות ולכן זו נקודת התורפה שלנו בה אין לנו סיכוי להתגונן אנחנו חייבים לאכול ולשתות, ובדיוק שם פוגעים בנו עם רעלים כל מאכל, כל משקה, מכיל רעל לא בכמות להרוג, אבל בכמות לעשות לך הרבה צרות, לאורך זמן, כי תמיד אתה אוכל וכשיש מחלות ומגיפות ובעיות נפשיות, אומרים לך שזה גשם הם יכולים לרפא את זה בקלות, אבל הם לא רוצים, הרי הם גרמו למחלות מלכתחילה, אז למה לרפא? ולמה המישוהים רוצים אותנו חולים? כי זה מגביל את הכוח והעוצמה הרבים שלנו, ומדכא את היכול...

זה לא טוב למען האמת, זה רע מאוד לא אוכלים ספגטי עם חרדל מה, אתה מטורלל? - אני לא אכלתי ספגטי עם חרדל אני לא רוצה לאכול ספגטי עם חרדל ואף-אחד לא יכריח אותי לאכול ספגטי עם חרדל + יום יבוא, אתה תראה הידיים הקפוצות ייפתחו מה שהיה הכחשה יהפוך לתקווה - התקווה בת חלוף היא, וגם החיים שלך הנה אני הורג אותך, ואתה אפילו לא הספקת לחשוב על זה + מה? מה? הרגת אותי, בן-זונה! שאלוהים ייקח אותך, שתישרף בגיהינום ערפת לי את הראש! נבלה! אני רוצה משחק חדש - אתה לא תקבל משחק חדש כי אני לא רוצה משחק חדש אני לא מוכרח משחק חדש ואף-אחד לא יכריח אותי לשחק משחק חדש + חרגול קופצני שכמוך! בעל מחושים דקים, זה מי שאתה, דקים-דקים-דקים-דקים! - מי אתה שתגיד לי מילים של שטנה שכאלה! אני ראיתי אותך! אני חושב שלא ראיתי? ראיתי התנדנדת על הנדנדה + לא נכון! - כן! + יש לך הוכחה! - תמונה! + תראה! - הנה! + טוב, אל תגלה לאף-אחד, הייתי שיכור + מה שתית? - הייתי שיכור מאהבה + באמת, אהבה? למי? - ליתוש הביצות שלי + תיזהר שהוא לא... יטרוף אותך! - אני ממש חושש + כדאי לך, בלי החשש ה...

הימים ימי שרב את מהלכת על פני האדמה לא חזקה בעוצמה מתבזבזת על עוד כוס קפה בבוקר, עוד סרט, אהבה גורלית הוא שותה ים של דם בדרך אל המוות שם הוא יחכה לך בדרך אל המוות על ים אכזר על צלע הר בין הרים ושבילים טסה הרכבת וכל זאת היה לפני שנתיים, לפני יומיים, דקותיים, בו עזבת צלע הר זו ויצאת לחפש את מזלך בארצות ניכר מ-עבר לבית וגן מ-עבר לפינה חשוכה בה לא דרכה נפש חיה והוא חיכה לך שנתיים, יומיים, דקותיים לחזות בזיו פנייך היורה ניצוצות של שובל זיקוקים כחול עם השקיעה אבל הוא כבר היה בעיצומה של סערת קרב בין טוב לרע בין הלבן לשחור בין אור לחושך בין אלטרואיזם לאגואיזם לא נשארה לו חתיכת בד מבגדיי הפאר שלבשת ולא נשארה לו פיסת מוח ממעמקי תודעתך האינסופית לכן זה קרה שהוא יצא לקרב חמוש חרב ורכוב על סוס מלחמה עוטה שריון גוף ושריון מסכה הוא לא ראה אותך אותו הערב, כששב הביתה ממסיבת שתייה השאיר את המפתחות על אם הדרך ופצח ברינה.

קר בבוקר, הלא כך? את חולצת נעליים אחרי בילוי של לילה אני קם משינה, עדיין שיכור, את אפילו לא מסוגלת להיכנס למקלחת בכל זאת, יום חדש וריקני, אין כלום בראש, האלכוהול מחק הכול, והמלעיזים ביצעו וידוי הריגה את מסירה איפור חצי מושחתת, ונכנסת למיטה עם בגדים אני נודד במרחבי הבית העצומים, הריקים, הצפופים אין עם מי לדבר, אתה נסחט כמו לימון כולנו בני-חורין בתוך הכלא שמש גדולה וקרה על מדבר צחיח, חסר מים, חסר נשמה חיות רעות מחופרות בחול, ציפורים טורפות עטות פרושות כנף בשמיים קרקע מתמוטטת ואנחנו צפים באוויר, בועות חמצן נותנות לנו אוויר.

אמרה לי אתה מאוהב ידעתי שהיא צודקת ידעתי שהיא יודעת שאני מאוהב בה לקחה את ידי טיילנו בשדה קטפנו פרחים עשינו אהבים אמרה שהיא מאושרת צחקה הרבה קטפה כוכב משובל שמיי התכלת ניגבה דמעה ניגבה דמעה מעיני כי לבי היה שלם כי לא האמנתי כי לא ציפיתי שהיא תאהב אותי גם אמרה למה אתה בוכה תראה איך השמיים יפים תראה כמה אנו מאושרים יש לנו הכול בעולם חיבקתי אותה ואמרתי לה כל מה שאני רוצה נמצא בין ידיי היא בכתה ואני בכיתי גם ואז היא ניסתה לחייך למה אנחנו בוכים? כמו טיפשים כל מה שאנחנו רוצים נמצא כאן את יודעת למה אנחנו בוכים אמרתי לה הביטי אל ההרים את יודעת המוות בינינו יפריד היא הביטה אל ההרים אל שלהבת השמש ואמרה בכל גלגול וגלגול אמצא אותך עכשיו אני בגלגול הזה אני לבד היא לא הצליחה לקיים את הבטחתה חיפשתי גם אני לא מצאתי אותה אמרו לי שבדרכה אליי היא נטרפה חיות רעות אכלו בה אם אין לבי איתי מה לי כשאהובתי כבר לא איתי אם זוכרת היא - וודאי תחזור שוב בכל גלגול וגלגול.

מה את עושה כשהשמש יורדת ויום מחשיך מי אוהב אותך, את מי את אוהבת, מי מושיט לך בחושך יד חורפית מי מושל בנפשך, בנפש מי את מושלת, מי רוקם אהבה בלבך מה הם החלומות שאת רוקמת, מי מפכה בך אוויר לנשימה, איזה סוד את נוצרת, ומי נותן בך נשמה.

- למה אתה בוכה + אני לא בוכה - יורדים לך דמעות + נכנס לי משהו לעין - תשטוף את העין + בסדר - יותר טוב? + כן - עוד פעם אתה בוכה - אני לא בוכה - יורדים לך דמעות + משהו נכנס לי לעין, ולא יוצא - למרות ששטפת? + למרות - תשטוף שוב, יותר זמן + בסדר - יותר טוב + כן - למה אתה בוכה? + זה לא יוצא - מה נכנס לך לעין? + לא יודע - אולי צריך רופא + זה ייצא לבד - לאן אתה הולך? + לשטוף את העין - יותר טוב? + ראיתי משהו לא טוב - איפה? + בטלוויזיה, וזה נכנס לי לעין - אתה לא יכול להוציא את זה? + לא, למרות שאני שוטף - עוד פעם יורדים לך דמעות + כן - אתה בוכה? + זה לא בכי, מפריע לי בעין - מה מפריע בעין? + מה שראיתי בטלוויזיה - מה ראית בטלוויזיה? + אלימות, חדשות, צעקות, קללות, שנאה - זה מה שמשדרים בטלוויזיה? + כן - למה?

יש אנשים שלא מסוגלים לראות חדשות תראה חדשות לא רוצה אני אכריח אותך אבל אני לא רוצה עכשיו אתה יושב פה, רואה חדשות, אם אתה מפסיק להביט, אני... טוב, הנה אני רואה איך אתה מרגיש? חרא אתה תתרגל, גם לחרא מתרגלים אני לא יכול, זה מחרפן אותי אם תפסיק להביט, אני... למה אתה לא מדבר? אין לי מה להגיד החדשות מעניינות אותך אני סובל צריך לדעת מה קורה למה? ככה לא מעניין אותי אתה חי פה או לא? לא יודע מאוד מצחיק, תמשיך להביט אתה בסדר? אה...? אתה בסדר? לא, כל, כך כי אתה לא רגיל, זה כמו להריח חרא, בסוף מתרגלים לריח אה... טוב שהבטת, שהו, נגמרו החדשות, אתה יכול לקום למה אתה לא קם? למה אתה לא מדבר? הלו? הלו? מה קרה לך, צא מההלם תקום, תקום, תתעורר, תתעורר, אתה רואה אותי? אתה שומע אותי? מה לעזאזל קרה לו? מצב קטטוני.

אמר אתה לא מסוגל לשתות בקבוק קולה אמר אני מסוגל אמר נראה אותך גבר אמר תביא שתה, שתה, שתה, גיהק אמר לו אל תקיא אמר לו לא הקיא אמר תגמור את הבקבוק אמר אגמור את הבקבוק שתה, שתה, שתה, גמר את הבקבוק אמר אתה לא מסוגל לשתות עוד בקבוק אמר אני מסוגל\ אמר נראה אותך גבר אמר תביא שתה, שתה, שתה, גיהק אמר אתה לא תצליח לגמור את הבקבוק אמר אני אצליח לגמור את הבקבוק אמר נראה אותך גבר שתה, שתה, שתה, גיהק אמר אל תקיא אמר לא אקיא אמר נראה אותך שותה את הבקבוק השני אמר תראה אותי שותה את הבקבוק השני שתה, שתה, שתה, סיים אמר אתה לא יכול לשתות עוד בקבוק אמר אני יכול לשתות עוד בקבוק אמר נראה אותך גבר אמר תראה אותי גבר שתה, שתה, שתה, הפך לבקבוק קולה.

הוא מת על הג'יפ הזה, מצאו אותו מת על הג'יפ אמר אני חייב לקנות אותו, הוא כל-כך יפה שבא למות! והוא באמת מת לקח הלוואות מבנקים שונים, גייס כספי המונים, לבן-אדם אין מיטה לישון ולא בית, אבל הוא רוצה כסף בשביל ג'יפ קנה את הג'יפ אמר אני אשן ב-מאחורה של הג'יפ אפרוש שק שינה והביט בכוכבים כל לילה חוף אחר, כל לילה אוויר אחר אבל מאותו הים - הים התיכון כן, הוא אהב את הים התיכון, כי זה היה הים בו שלמה המלך עשה עסקים עם כל הארצות שסובבות את הים התיכון ספינות ענק היו מגיעות והולכות עמוסות לעייפה אוצרות גם הוא רצה להיות אוצר לחופי הים התיכון.

כי אני מאמין שאת יפה, ומגיע לך כל טוב כי מי שלועג לך לא שווה יריקה, ואת יותר טובה מ-כל פושטק רטוב כי הנשמה שלך צועקת מ-רוב שהיא מתייסרת כי לא מגיע לך להתייסר, אלא רק אהבה וחסד כי הזוהר בך לועג לזוהר החמה ולאור השמש כי היהלומים בתוך נפשך מנצנצים למרחק יותר מהכוכבים כי עומק נשמתך ותודעתך עמוק מהנקודה הכי נמוכה באוקיינוס כי אם היו מכירים אותך כמוני, היו מפליגים חצי עולם למען להביט בעינייך ואת לי חסרה ואת לא כאן ולכן הגעגועים רבים ולכן שיר האהבה נפשי זועקת ומתחננת לנוכחותך, אך את לא כאן נפשי נמחצת כאילו היא עומדת מול כיתת יורים אבל אם טוב לך, אז ניחא אם טוב לך יותר בלעדיי, אז ניחא כי שיהיה לך טוב זה הכי חשוב, יותר מאהבתי אלייך ואם עושה לך טוב לא להיות בקרבתי - לכי לך, עם כל אהבתי.

חבר שלי ברי, אמר לי בואי ליער יש שם ציפורים קטנטנות, שמסדרות את נוצות ראשן כמו מגבעת לא כל-כך רציתי, אבל הלכתי אתו חצינו גשר, הגענו ליער, היה שם צריף משהו היה נראה לי לא בסדר, היה ריח של ביצים סרוחות, היו הרבה זבובים בחלק התחתון של הצריף היו חורים מושלמים, כאילו קדחו אותם ברי אמר שמשם יוצאות הציפורים הוא אמר אני אכנס, הוציא לך ציפור תביטי על החור הזה והוא נכנס שמעתי דפיקות מבפנים הוא אמר עוד מעט הציפור יוצאת ואז ראיתי את הזין שלו יוצר מהחור והוא צחק ואמר מעבר לקיר - "תדגדגי את הציפור, ג'יל, תדגדגי אותה כדי שתסדר את הנוצות" נזכרתי מה אימא אמרה להיזהר מילדים כאלה שדוחפים לך מול הפרצוף את הזין שלהם אם זה יקרה... תעשי... וזה מה שעשיתי, לקחתי אבן כבדה, וריסקתי לו את הזין הוא צרח, כמה הוא צרח הייתי נסערת ברחתי משם, הביתה יותר מאוחר ראיתי שוב את ברי, ושאלתי אותו אם הוא בסדר הוא אמר שכאב לו מאוד והוא סבל, אבל הוא הלך לרופא הוורוד בתוך הצריף והרופא ריפא אותו ועכשיו הזין שלו גדול וחזק יותר וברי חייך.

בדרך לשום-מקום, שום-מקום, שום-מקום אני רוקד ושר, בדרך לשום-מקום, שום-מקום, שום-מקום אין מה לעשות, אלא לצעוד, בדרך לשום-מקום שום-מקום, שום-מקום ולעולם אני לא אגיע, כי זה לא מקום, זה שום-מקום שום-מקום, שום-מקום. 

יש לי שמיים פתוחים, רוח נושבת יש לי צבעים בשיער, ריסים צבועים כחול יש לי יד מושטת לעזרה ולשלום יש לי אהבה בלב כלפיי כל ברואי עולם יש לי רסיסים של אושר בתוך עיניי יש לי משיח שמדבר ישירות אליי יש לי אלוהים שנותן לי משמעות, תכלית וכיוון יש לי ארגזים של תחמושת להפציץ את הדגים בים והמלחמה בדגים קשה מאוד הם לא מדברים הם רק נלחמים, יותר חזק מאריות ואנחנו בני-האדם מפעילים את כל כוח המחשבה שלנו, כדי לפצח את סוד הקסם של כוח הדגים אבל הדגים שוחים להם, הם לא רציניים בקושי הם נלחמים, ועדיין מנצחים לכן אנו טובעים, בים של גלים ולא נותנים לאף-אחד מקום מלבדנו, בלוע הדגים.

אמרתי לך בת זונה שרמוטה לא לעשות סמים! תראי אותך עכשיו! אמרתי או לא אמרתי! כן, ככה היא עכשיו, וזה כואב בלב ומוזר איך היא מאושרת עד השמיים, ולא אכפת לה מכלום איך היא אוספת חלומות וצבעים מהעננים, והראש שלה טובל ביופי אינסופי איך היא הופכת יפה יותר בגלל האור שקורן ממנה ופתאום היא קוסית גם בפנים פתאום היא ילדת הפלא של העולם, כולם רוצים להיות בחברתה פתאום היא הזיון הכי טוב בשכונה, הכול ייעשו גברים ונשים כדי להזדיין איתה אבל עם חיות היא לא מוכנה להזדיין התעצב מאוד הקוף, התעצב גם החמור ברח העכבר בזעקות שבר, וצרח שהוא ישים קץ לחייו אבל דווקא עם עצים היא מזדיינת, וגם עם אלוהים הם כולם נכנסים לה מתחת לתחתונים ונפל בחיקי הכבוד להיכנס לה מתחת לתחתונים גם כן עכשיו אני יודע על מה כולם מדברים עכשיו אני יודע את טעמם המתוק של החיים.

החיים שלי הם חלום בלהות. כל חיים הם חלום, של כל אחד, אבל שלי הם חלום בלהות. כולם דואגים לתעתע בי ולשטות בי, עוד מאז שנולדתי. זה התחיל בגמדים בתוך הטלוויזיה, והמשיך באנשים שבאים אליי, וטוענים שהם מ-חוץ למציאות. וכמובן בדרך הרבה סרטים, סמים, אלכוהול וגלולות, זריקות לווריד, שטיפות מוח. וגם מעשיי זוועה שמותירים אותי הלום קרב. ואז כשהמוח שלי מטושטש לגמרי, אני צריך ללמוד בשקט קבלה, כאילו בראש נקי, כדי למצוא תשובה. אבל הראש שלי לא נקי, ודווקא לכן אני מחפש תשובה, שתוציא אותי מהפלונטר.

הוא מניק את גורת הכלבים. איש שמן, מאוד שעיר, עם ציצי ענק, אבל רק הימני, שמניק את גורת הכלבים. הוא הזדיין עם כלבה, כלבה בוגרת, והיא נכנסה להיריון והביאה לו את גורת הכלבים. הכלבה לא רצתה לטפל בגורת הכלבים, כי הוא כלבה, ולכן הוא נאלץ לעשות את זה בעצמו. זה דווקא היה בסדר, הוא לא התלונן, יותר טוב שיש לו גורת כלבים רק לעצמו. הוא ייטפל בה והיא תגדל ותהיה כלבת מלחמה, אבל בינתיים היא גורה קטנה. אז הוא מניק אותה, מהציצי הימני, כי בגלל שהוא גבר רק הציצי הימני פעיל וגדול, השמאלי שטוח כמו של כל הגברים, ולא יכול לתת חלב. לפחות הציצי הימני הוא כמו של אישה, הוא חושב, התברכתי. והוא מניק את גורת הכלבים בשקט, לעת ערב, כשהוא מתנדנד על כיסא נדנדה והיא בחיקו, והוא אומר לה, לוחש לה, לגורת הכלבים, כמה הוא אוהב אותה, ואבא ישמור עליה תמיד. >>>>>>>>>>>>>>>>> יש לו עלוקה - הוא מאוד אוהב את העלוקה שלו, הוא מגדל אותה באקווריום. הוא מאכיל את העלוקה שלו, מהדם שלו. הוא מצמיד את העלוקה בזהירות לגוף שלו, ונותן לה למצוץ דם ממנו. ואז מחזיר...

אני אקנה לך מברשת שיער שתוכלי להבריש את שיער הראש וגם את שיער הקוס ושיער בית השחי אני אקנה לך ספוג רחצה (ליפה), שתוכלי לקרצף את פנייך, בטנך ושדייך אני אקנה לך קילו מלפפונים שתוכלי להכין סלט, לאכול עם חביתות וגבינות, ולהכניס לקוס אני אקנה לך חייל שיילחם בשבילך, יהרוג בשבילך, ייהרג בשבילך, ויחדור לתוכך אני אקנה לך פועל בניין שייבנה לך את הבית היפה ביותר, עם חצר מדשאה וגדר קטנה, וגם ייתן בך עבודה אני אקנה לך מקרר.

למה אני עובד? יש הר, באיזה מקום, באמצע המדבר ואמר לי הבוס - תזיז את ההר חמש קילומטר מזרחה למה, שאלתי, התכוונתי למה להזיז את ההר למה מזרחה? הוא ענה, כי זה הצד שבו זורחת השמש הרי לא היית רוצה שאגיד לך להזיז את ההר מערבה... נכון? והוא גיחך ככה זה בוסים, לא רואים אותך ממטר נותנים לך עבודות כמעט בלתי אפשריות, ולך תשבור את הראש ולא רק שהן כמעט בלתי אפשריות - הן גם לא הגיוניות בשביל מה אני צריך להעביר הר? ולמה דווקא מזרחה? כאילו זה עקרוני.

איזו אישה חמודה אני אוהב אותה היא לבבית, פנים נאות יש לה קול חמוד, יפה כזה, קצת צרוד מה היא עושה? היא חובשת כובע ירוק ירוק כמו הדולרים בתוך תודעתה זה כובע מצחייה? זה כובע עם נוצות זו מגבעת קאובוים ירוקה ירוקה מקנאה רעננה כמו פריחה כמו עננים נמוכים גבוהים כמו מי דשאים זה כובע רחב שוליים? זה כובע בארט נמוך-גבוה עם עשב של גאונות עם עלים של ניצוצות. >>>>>>>>>>>>>>>>>> אני ויתרתי על שכלי למען הנאות בני חלוף כל ענפיו הרבים של העולם, עומדים על גזע אחד והגזע בוהה והגזע תמה על דרכיי העולם ובני-האדם מזמן-מזמן אני לא מוצא הגיון בדבר אני צריך לעשות דברים שפלים כדי להחזיק את עצמי בחיים לאדם יש גוף של בהמה, מה לעשות, ולכן עליו לתחזק את הגוף, כמו בהמה ובתוך הג'ונגל בהיותי אדם שהתפתח מ-חיה שהתפתח מ-צמח שהתפתח מ-דומם יש לי ניצוץ אלוהי, שהוא זרע להתפתחות הבאה שלי אם אני לא מוצא את עצמי נוח בתוך גופי - יש לי ניצוץ אלוהי ולכן אני תמה. >>>>>>>>>>>>>>>>...

הוא אהב אותך כל-כך, איך יכולת פשוט לקום וללכת? איך? עכשיו את בודדה כל-כך, מדברת לרדיו בלילות, כן. הסם הלבן עשה בך צורות אני לא יודע אם הן מפלצות או פיות את מתפללת במקלחת, את אוהבת להרגיש נקייה את נקייה גם מבפנים, אבל בצורה חומות של עקרונות מה טוב ומה לא טוב, מה טוב לך ומה רע מה נכון, מה לא נכון מה אומרת הבריאה מי אומר לך מה לחשוב, האם איזה גורו או קול פנימי ואולי אלה קולות מהילדות, שאמרו לך כשהיית קטנה איך לנהוג, איך להתייחס אל החיים עכשיו את עומדת על ראש מגדל גבוה, ולא רואה מתחת שום-דבר, רק עננים גם המלאכים לא באים לבקר, אפילו לא שטנים ושדונים, רק הקולות בראשך והקולות אומרים לך הרבה דברים, את לא יודעת מאיפה הם נובעים אלו אנשים, גברת רובינסון, שהטיפו לך כל החיים מהעבר ומהקבר הם מדברים את מסוככת על עינייך מהשמש, מגיפה את התריסים את יודעת שבכל ארץ, הדברים יהיו דומים כי את עצמך את לא יכולה להחליף, רוצה להשיל נשל נחש, אבל איך את זה עושים סוגדת לשירה, פוחדת מדת, החיים מתנהלים בעומק של שלולית אז לאן תלכי מכאן, אי-אפשר לצאת מהחיים בעודך בחיים א...

החדר הסתחרר סביבו, הוא הרגיש שהוא לא יכול לנשום. הנשימה הייתה כבדה והמחשבה כבדה. נדמה לי שאני הולך למות, הוא חשב, כנראה שזה הסוף. מה גרם לזה? משהו שהוא בלע? שתה? אולי הוא חולה? יש איזו קורונה שמסתובבת עכשיו. לבד בלי איש סביבו הוא כתב צוואה קצרה. בלי עדים, בלי יכולת להוכיח שהוא שפוי. אולי הצוואה לא תהיה חוקית, אבל למה שמישהו ירצה לערער עליה? בסך הכול הוא מוריש את כל הספרים והדיסקים שלו לאחיינית שלו. הוא התכסה, אבל היה לו חם. הוא התפשט, אבל היה לו קר. הוא פתח חלון, הוא סגר חלון, הוא פתח מזגן כדי שיהיה לו אוויר. זה קצת עזר, אבל היה לו קר. מה השיר האחרון שהיית רוצה לשמוע לפני מותך? מישהי שאלה אותו את זה ברשת חברתית, והוא לא ידע לענות, אבל עכשיו בא לו ביטלס. הוא ניגן דיסק אוסף של הביטלס והמיטה שקעה בעודו בחיים. הוא הרגיש כאילו מלא מים מכסים אותו, והוא טובע. הוא הרגיש שהוא טובע בתוך המוות. הוא נאבק לצוף, אבל ידע שזו מלחמה אבודה מראש. כמו סערה התחוללה בתוך חדרו, סערה בלתי נראית. הוא שקע בעודו בחיים והתמלא במראות, ריחות, קולות, תחושות וטעם של אימים. ואז הכול היה שקט ולבן. שום קול לא נשמע. הכו...

נתתי לה פרח. אהבתי אותה כל-כך, אז נתתי לה פרח. היא אמרה שזה קיטשי, אבל היא אוהבת את זה, בכל זאת. כי אני נתתי לה פרח. היא הניחה את הפרח בתוך כוס עם מים, כי לא היה לה אגרטל. היו לה הרבה כוסות חד-פעמיים, למשקה חם וקר, אבל היא הניחה את הפרח בכוס מזכוכית, בלי ידיות. היא אמרה שמגיע לפרח את הכבוד הראוי לו. נישקתי את השפתיים היפות שלה, שבולטות מעט כלפיי חוץ. מצצתי את השפתיים היפות שלה, ואמרתי שאני שלה, ושום דבר לא יישנה זאת, ושום-דבר לא ייקח אותי ממנה. היא נישקה אותי בחזרה, ונישקה את שני עיניי, ואמרה שהיא שלי, ושום-דבר לא יישנה זאת, ושום-דבר לא ייקח אותה ממני. ואני בכיתי, כי לא הייתה לי אהבה קודם, במשך הרבה מאוד גלגולים. ואני התפלאתי, איך פתאום יש לי אהבה, אחרי הרבה מאוד גלגולים. ואני רציתי לעשות לה טוב, אז אמרתי שאני רוצה לרדת לה, כשהיא עירומה. היא אמרה בסדר והתפשטה. והייתה עירומה. ואני ירדתי לה באהבה. ואני אהבתי אותה כל-כך, וירדתי לה באהבה כל-כך. והיא ליטפה את ראשי ובכתה, ואני בכיתי איתה. ואז נטלתי את לשונה, ומצצתי את לשונה. ואמרתי תחדירי את לשונך לתוך תוכי, לתוך פי. וזה מה שהיא עשתה. ואני ...

מה זה? מה זה? עונש מוות? מה, אתם הורגים אותי? אתם רציניים? על מה? מה עשיתי? אין לכם זכות להרוג אותי! אני לא נתין של המדינה הזאת! החוקים לא חלים עליי! מה זה? מה זה? זה החוק כאן? אני במדינה הזאת, אז זה החוק כאן? להרוג אותי? אותי? על מה? אנחנו בימי הביניים? לא עשיתי כלום! מה זאת אומרת להרוג אותי?! אתם הורגים על כל שטות? בשבילכם זה עוד בן-אדם, בשבילי אלה החיים שלי! מה, להרוג אותי? עונש מוות? על מה עונש? אני רוצה לחיות! אין לכם זכות! אתם לא יכולים להרוג אותי, זה רצח! מה זאת אומרת עברתי על החוק? איזה חוק? במדינה שלי זה חוקי! איזו מן מדינה מטורפת זו? מה פתאום להרוג אותי?!

בבוקר, בערב, הוווו... בצהריים אני אברח לך ממש בעיניים אני אברח לך בפנים ומה בכלל אתם יודעים מה יודעים, מה יודעים, מה יודעים, הוווו.... בלילה אני מדליק פנסי רוח ומאותת לפלוגות הפיראטים לבוא לנוח הם שותים הרבה חשיש ומעשנים פגרי עכברים בלי בושה, בלי בושה, בלי בושה, בלי בו... הווווו..... כי את חור הלבנה אתן בך בלילה של ליקוי חמה ואת לא תנהגי בשקט, בין עיר לעיר, בין מדינה למדינה כי יש לך בית בושת, תלוי על סולם ועכברים מכונפים מה קוראים אותם עטלפים, מרקדים במקומות חשוכים אבל על כולם יורד הפסל והוא גדול וכבד וכולם יודעים שבלי בתי בושת, אין סיבה להזדרבג ואם יורדים מראשי הערים, שוטפים את המדרונות בחרבות ובזיינים שלופים, מחכים לבאות.

היא אכלה בננה מול הפרצוף שלי עד עכשיו אני לא יכול להתאושש איך שהיא הכניסה את הבננה הזקורה לפה שלה, ונשכה לה את השפיץ עד עכשיו אני לא יכול להתאושש היא בלעה את הבננה כמו חיה, נוגסת ברבריות כזאת לא ראיתי בחיי תפסה את הבננה מהבסיס כמו מהאשכים, דחפה אותה לפה שלה, נגסה, לעסה, בלעה, ועוד נהנתה מזה הייתי אחוז אימה מחשבות תעתוע חלפו במוחי, שהיא שד גיהינום, שהיא רוצה לטרוף גם אותי ואז היא חייכה אליי אולי בעיניה החיוך שלה היה חמוד, אבל בעיניי הוא היה מלא שטנה ואז היא סקרה אותי כמו הייתי חתיכת בשר, ואמרה בקול רק של מכשפה - "אתה רוצה שאני ארד לך, מאמי?" האימה שאחזה בי פוצצה עורקים ו-ורידים במוחי, לא יכולתי לדבר הנעתי את ראשי מצד לצד בתנועת שלילה, ופסעתי אחורה באימה להתרחק ממנה "אתה לא רוצה?" היא אמרה משועשעת, מחייכת המילה "לא" הדהדה בראשי, רציתי לצעוק אותה, אך שום מילה לא יצאה מפי הייתי מבועת עד ענבי נשמתי פסעתי אחורה באימה להתרחק מאוכלת הזקפות הזאת, ולפתע היא הושיטה לי יד בפתאומיות, ב-מה שנראה לי תאווה פראית לטרף עיניה נצנצו בניצוץ מסו...

היא עומדת חרש במעבה היער קר לה וחשוך והיא פוחדת נהמות מתגלגלות בין העצים ציפורים טורפות צורחות קולות רעים היא מתגלגלת במורד הגבעה אל מקום שם האדמה יבשה עלים כחולים של שלכת סתיו עננים מתגלגלים מ-פה לשם בתוך תוכה, בתוך נשמתה והיא לא יודעת מה שם תמצא אולי חיות טרף, אולי פיה טובה אולי בית ידידותי ונוח בו איש טוב לב יתקין לה ארוחה או שזו תהיה מלכודת שהיא תיפול לתוכה והעיניים כמו חיה פצועה מתגלגלות אנה ואנה בחוסר אונים ושערה יורד על פניה ועיניה דומעות רגליה פצועות ועצמותיה כבדות אבל שם זורחת הקשת קשת של צבעים מעל ההרים המאיימים בתוך שמיים בהירים ושם היא רואה ברכה בהתהוות והולכת צעד-צעד לעבר היציאה מהטירוף.

והיא מפזרת טללים ברוח רוח קרה שיורדת משמיים טיפות מים זעירות כמו ערפל והיא רצה יחפה בדשא דשא רטוב מניחה לדשא לצבוע את כפות רגליה ירוק והיא גרה על מים סוערים בלי בית ובלי מאכל לאכול והיא חופשיה כמו רוח שנעה אנה ואנה בלי מטרה ותכלית והיא אומרת שהיו ימים בהם הייתה כבדה נורא אבל המים שטפו ממנה גאווה והמסו אגו עד חלחולו באדמה. 

היא יושבת חרש במרפסת מניחה לעננים לנדוד מעליה והגשם סוחף והגשם כבד מרטיב את לשד עצמותיה היא אומרת שטוב למות בשקט בעודך במיטה חמה מנגינה נעימה, רכות מדהימה רגעים קדושים שבאים זה אחר זה כמו חרוזים, בהם יש סליחה על הכול כשהיא מתכרבלת בין השמיכות בתוך המיטה שוקעת כבדה עד בלי די ללא לאות כמו הפכה סלע ענק מים נוחתים עליה ומחליקים את זיזיה בפעמים ההם שהייתי אדם לפני שהפכתי המוות הרך שלה המוות המנחם שפעמים שעוד הבטתי בפניה, וחיפשתי סימנים בעיניה כעת אני מביט היישר אל תוך נשמתה.

היא הלכה ברחובות הגשומים הרוח בשערה, פנייה רטובות היא הלכה נדהמת מהבריאה היא לא ראתה כל-כך הרבה מים קודם, גשם יורד משמיים אמר לה האיש למה את הולכת יחפה בבוץ, בשלוליות, באבק השחור הרטוב שהגשם שוטף היא לא הבינה והסתכלה עליו היו לו כיסויים נוגשים לכפות הרגליים, מה שהיא לא ידעה שקוראים להם נעליים אני לא יודעת, היא אמרה, זה לא משנה, אני לא צריכה כיסויים לרגליים כיסויים לרגליים? שאל האיש תמה והיא כבר עפה חלפה משם, משאירה את האיש הרחק בתוך הגשם, נעלם עם המעיל הכבד שלו והגשם הכה כמו שכבות של מים, זו בתוך זו מעל זו.

שליח פיצה מגיע לחדר במלון למסור פיצה הגבר פותח וטוען שאין לו מזומן וכרטיס אשראי לא בא בחשבון בינתיים האישה הסקסית מאוד מחליפה בגדים בחדר המקלחת, עם דלת חצי פתוחה והעיניים שלך נודדות, שליח פיצה, נודדות, נכון? הגבר אומר שיקפוץ שנייה למשוך כסף מהכספומט הוא לא רואה פתרון אחר הוא הולך ובינתיים האישה הסקסית שלו מנסה לפתות אותך הכול כל-כך מוזר, שליח פיצה, אף-אחד ואחת לא מתנהגים בהיגיון אפילו לא נגעת בה, אבל כמעט והגבר חוזר ומאשים אותך, שליח פיצה, שדפקת את אשתו אתה מכחיש, אבל האישה הסקסית אומרת כן, הזדיינתי חפוז עם שליח הפיצה לא, אתה אומר, זה לא קרה והם רבים והריב מוביל אותם לזיון אלים ביחד כי הם מופרעים ואתה קשור למיטה השנייה בחוט טלפון קווי, מאלצים אותך לראות אותם עושים את זה ולועגים לך את הציצי הזה רצית לראות, לגעת, לטעום? ובסיום הסצנה של המשחק, אתה, שליח הפיצה, חוזר להיות המיליונר המשועשע עונד את שעון וטבעת הזהב לובש את החליפה מעיר לזוג על הופעתו משלם להם וחוזר לעיסוקיך לא עובר רגע, ו"שליח פיצה" חדש מגיע ההופעה מתחילה שוב. 

ראלפי... מי אתה, חבר של ראלף? למה הרגת את ראלף? האומנת שלך שמעה עליך, ראלפי, מראלף, אבל היא לא האמינה היא חשבה שאתם אותו בן-אדם, כלומר ילד ראלף ניסה לדבר אתך, להרגיע אותך, אבל היית עצבני ורע, ורצית להרוג את ראלף היא לא האמינה שראלפי וראלף הם שניים תפסת ג'ננה ראלפי, הרגת את ראלף, הכית את האומנת שניסתה לעזור לו וראלף מת חנקת אותו, ראלפי ואז נאבקת עם האומנת, הכית אותה קשות, היא נלחמה כמו נמרה, ראלפי, והרגה אותך, כי אתה משוגע ורצית להרוג אותה אבל אז התברר שראלפי לא קיים, והיא הרגה את ראלף ראלף הילד השקט המפוחד כשהאבא נכנס, הגופה של ראלף שראלפי הרג נעלמה וראלפי המת שהאומנת הרגה כי ניסה לרצוח אותה - היה ראלף האם זה תעתוע של היקום, כישוף? או שזו האומנת שהייתה משוגעת? והיה נדמה לה שראלפי הבדוי שהמציא ראלף, הוא אמתי...

אני מתושלח, עומד בשעריי שמיים ומחכה לאבן שתיפול עליי על הראש. כמה אני מתאווה אליה, כמה אני רוצה לזיין אותה, רק לנגוע בה, לחפון את השדיים המלאים שלה ולשים אותם בפה, לסגוד לרגליים שלה. היא כל-כך יפה וסקסית ורעה עד כאב. עומד לי הזין רק להסתכל עליה, רק לשמוע את קולה. היא חגה בראשי כמו פורפרה, תאוותי מושכת אותי אליה כמו פרפר ללהבת נר, שחג ונשרף. אני רוצה למות בעודי בתוכה. כל הזמן היא מסתובבת אצלי בבית. לפעמים עירומה, לפעמים לבושה. לפעמים בגדים כבדים ולפעמים לבוש מינימלי. אבל תמיד היא סקסית עד כאב בעיניי, סקסית עד כאב ורעה, כי היא לא נותנת לי לנגוע בה. היא אומרת אני לא מזדיינת עם השותף שלי לדירה. אתה יכול לעשות עליי ביד כמה שאתה רוצה, מאמי, היא אומרת. אבל בי לא תיגע. אני מאבד את דעתי, הולך עירום בבית לפתות אותה, והזין שלי זקור. אני מאונן מולה והיא משועשעת. אני שואל אותה - את לא רוצה מזה? לא, היא אומרת, תמשיך לאונן, זה משעשע. הייתי חייב לזיין אותה, איבדתי את דעתי, כשהיא נרדמה עירומה בקיץ. משכתי מעליה את הסדין וראיתי את הגוף הנהדר הזה, הבלתי מושג. אני חייב לנגוע, ולו בקצה הציפורן. עם נשימה רא...

בכל זאת יש כוס חלב כוס חלב כמו בסרט "התפוז המכני" כוס חלב מסוממת שמגיעה מהפטמה של הציצי של האישה העירומה, שהיא פסל וגם ברז, של כוס חלב הכנופיה מגיעה לשם לנוח מהשודים לשתות כוסות חלב ולהעביר את הזמן לפעמים אישה שרה, כי היא לא מכירה את המקום, ועומד למנהיג הזין והוא חושב איך הוא רוצה לאנוס אותה, באכזריות היא בטח תיהנה כמוהו ואצלי יש סיגריה ומרפסת בלי אלכוהול ובלי השראה ואני מתצפת על הרחוב כמו פסל, וכמו שהייתי ילד, הכול נראה לי כמו תאטרון בובות זה לא שלאנשים יש לאן ללכת, הם פשוט הולכים כשהם נעלמים מהעין - הם כבר לא קיימים לפני שראיתי אותם - הם לא היו קיימים הם רק חולפים, כמו תמונה גזורה מקרטון, שנעה על פני הדף מקצה לקצה וזה הכול.  

מצאו אותו תלוי בחצר בית הספר היסודי בו למד כשהיה קטן שם השחיתו את נשמתו, לעגו לו והקניטו אותו, גם המורים, גם הילדים האחרים שם הושיבו אותו בסוף הכיתה כי חשבו שהוא טיפש לשם הכריחו אותו ההורים שלו ללכת כדי שיהיה להם זמן לעצמם כל יום, במשך חמש שנים, הוא נאלץ ללכת לגיהינום ילד קטן שלא עשה לאיש דבר רע, אבל הוא היה כמו מבוגר בכלא על פשע כל הזמן, גם במשפחה, גם בבית הספר, אמרו לו מה לעשות ואיך כל הזמן אמרו לו מה אסור ומה מותר דווקא אלה שאמרו התגלו במרוצת השנים כמפלצות הכי גדולות אז אם כבר למות, הוא חשב למות בגיהינום שלו, זה שהתחיל את הכול חצר בית הספר הבן זונה שרמוטה, שגרם לו להרגיש כמו מקק על חבל, מהחישוק של מגרש הכדורסל, אוכל לעורבים.

כשהוא יוצא אל החושך רוח קרירה אותו מלטפת אבל אין חמצן הוא מאוד פוחד שהוא ישתגע כל מציאות שהיא לא טובה עבורו, כל עוד היא בעולם הזה העיניים שלו יבשות אבל הוא בוכה דמעות הלב מזילות כאב קבוע ומתמשך אף-אחד לא שואל מה שלומו אף-אחד לא מתעניין בו לאף-אחד לא אכפת ממנו, לאף-אחד לא אכפת גם אם ימות העסקים חזרו לסדרם, כמו כלום, בסוף השבעה של אימא שלו אבא שלו הציק לו הוא כמעט קפץ מהחלון כמו שקורה להרבה אנשים שמציקים להם אחרי השבעה כשכולם כאבים הוא לא קפץ כי החלון היה קטן וזה סיבך את הקפיצה המהירה החוצה קומה רביעית מוות בטוח אחרי אשפוז ממושך אפילו בי דודים ודודות, כבר תפרו לו תכניות זדוניות להרוויח לעצמם כסף רגע אחרי שאימא שלו מתה אחד ניסה למכור לו טלוויזיה, וכשביקשו ממנו לקרוא למישהו לתיקונים - הוא קיזז במרמה "דמי דיווח" לעצמו אפילו חד לו חידה, כשהוא באבל משפחה של מטומטמים וברברים יש לאימא שלו לא התייחסו אליה ולא עזרו לה כל חייה, נזכרו בה רק כשהייתה מתה והמשפחה מצד אבא לא ינוקו הם משפחה של פסיכופתים כל הסבים והסבתות משני הצדדים היו בדר איך...

הוא השתגע. הוא היה סגור יותר מדי זמן בבית, והוא השתגע. הוא הרס את הבית שלו וטען שהוא לא זוכר שעשה זאת. זה עורר תמיהה, חשבו שהשתגע. ואכן בצדק הוא השתגע, אף-אחד לא היה מצליח לשמור על שפיות במציאות החיים בה הוא חי. בכלל צריך להודות שלא הזיק לעצמו, התאבד או חתך את עצמו. באו הרבה מוחים לנסות לעזור לו, אבל אף-אחד מהם לא נתן לו סיבה טובה לצאת מהבית. לצאת מהבית זה כמו ערפד אל השמש, כמו האוויר רעיל, כמו אור השמש מזיק, כמו הוא הופך לאבן כשהוא מביט אחורה אל ביתו, כמו הוא מתנתק מ-חבל הטבור שקושר אותו אל החיים.

אתמול היום מחר אני הייתי מתחת לשמיים אני שתיתי גשם כל העולם נע סביבי ומתחת לרגליי לא ידעתי לאן העננים נעים כשנושבת בהם הרוח בתוך עולם מלא אנשים - הרגשתי בודד מאוד. >>>>>>>>> כן, אספר לך משהו אני חושב שתביני רצית שאהיה גבר שלך והאחוז את ידך יש לך משהו, אני חושב שתביני שמהבהב לי אורות אדומים "אל תעבור" אם את רוצה גבר, חייו יהיו ריקים אתך. >>>>>>>>>> תנגן לי עוד רוק נ' רול מיוזיק אם אתה רוצה לרקוד איתי כל מוזיקה שתשדר תתאים, כל עוד היא רוק נ' רול, אם אתה רוצה לרקוד איתי המוזיקה מרקידה לי את המוח, כל פעם שאתה מנגן אותה יש לה כתם של שמחה על נשמתי בגלל זה יש טעם ליים, כל פעם שאתה מנגן מוזיקה תנגן לי עוד רוק נ' רול מיוזיק אם אתה רוצה לרקוד איתי. >>>>>>>>>>>> היי, עוגייה לאן את ממהרת לאן את רצה יש לך עיסוקים? פגשתי אותה ברחוב מצאה חן בעיניי החלפנו מילים קצרות שאלתי אם יש מצב "אני ממהרת," היא אמרה, "יש לי מה לעשות, תחכה לי...

יש לה ילדה קטנה מאוד ושמה פלפלת יש לה כפית (ק)סמים קטנה, כפית (ק)סמים שובבה והיא עושה לה לפעמים צרות כאלה חבל שאין לה קשרים במשטרה היא מסניפה את האבקה ממש כמו ורד היא נובלת חרש, היא הופכת טיפשה וממוללת מילים על מה ובערך העיניים שלה נפוחות נורא אין לה כסף והיא קונה ביוקר מסוחרי סמים שלפעמים אונסים, לפעמים מכים והיא לא מעזה להלשין על אלה, כי האבקה מגיעה מהם, היא זקוקה להם במיטה מצאו אותה היא לא יכלה לנשום סחרחורת כבדה עיניים בוהות טיפול נמרץ לא חזרה נשתלה ב-חור באדמה היא אמרה לה, אימא שלה שאולי אין סיבה לחיות, אבל אין ברירה צריך לחפש מילואים לנשמה, יותר בריאים ולא להרוס את הגוף בסמים.

יש לי חתול, הוא כל הזמן שורט יש לי עציץ שאני לא משקה יש לי אבא ש-כל הזמן צועק, ואימא שמשוגעת כבר שנים, היא לא רוצה להתרפא יש לי אויבים מבפנים ובחוץ יש לי יזיזה שעושה לי חבלות יש לי שרמוטה שמסממת אותי ואחת שחושבת שאני שוטה, ואני אתחתן איתה כדי לעבוד בשבילה יש לי כאבי ראש וכאבי שיניים יש לי התמכרות לסם הנפוץ ביותר בעולם יש אנשים שמציעים לי ברחוב הצעות מפוקפקות, כמו להיות זונה בסרט פורנו, ולהתמכר לאבקה הלבנה יש לי מוח של תינוק ולב של זקן אני שותה לברוח מהמציאות שאתם יוצרים כל יום בדיוק בשמונה בערב, אבא מדליק טלוויזיה הישנות שלו דופקים לי את כל העצבים היו לי חברות שהעמידו פנים דפקו לי ת'מוח בהזמנות הראשונה הרגו את אימא שלי, הרגו את השכנה מילאו אותי תרופות עד שכבר אין בי תבונה אני גר בבית זונות כל המדינה הזו היא בית זונות קל להצביע על מדינות אחרות, אבל המדינה הזאת היא בית זונות אני בן 18, ואין לי לאן ללכת אני בן 18, ואין לי מה לעשות עם החיים אני בן 18, ובשום פנים ואופן, אני לא הולך להיהרג, בטח שלא על המדינה הזאת יש לי עין מזכוכית ומכשיר שמיעה באו...

אל תאכזב אותי אל תאכזב אותי אף-אחד לא אהב אותי כמו אף-אחד אף-אחד אף-אחד אני ידעתי מהפעם הראשונה שאין סיכוי שזה יימשך כי מי אוהב מי כולם אויבים של כולם ומהפעם הראשונה שהיא עבדה עליי עבדה עליי עבדה עליי טוב אף-אחד לא עבד עליי כמו שהיא עבדה עליי עבדה עליי עבדה עליי טוב אל תאכזב אותי אל תאכזב אותי.

עשיתי אצלך השתדלות רצינית, ולא יצא מזה דבר הכול עשית לי, הכול, חוץ מלזיין אותי במחשבה שנייה אולי זיינת אותי ואני לא זוכר, כי הכול זה גם להתעסק עם המוח שלי אז אם זיינת אותי, יש לי ילד ממך? איך קוראים לו? קראת לו על שמי? ומה את אומרת לו, הוא מכיר אותי? הוא יודע שאבא שלו משוגע? אני נתתי לך כל מה שיכולתי, כל מה שביקשת ואפילו יותר מזה ומה את נתת לי? סכין בגב, וגם סובבת עקרת לי את הטחול ואת המוח ואת הזיכרון שלי אני מקווה שכיף לך, שהחיים שלך נוחים אני מקווה שרע לך, שהחיים שלך מסריחים אני מקווה שהבן זוג מפוצץ אותך במכות אני מקווה שאת נתקלת בידיות של דלתות הרבה וגם מועדת באוטובוס או עושה תאונות עם המכונית, מאבדת רגליים וידיים וגם לשון אני מקווה שהבן של מפגר או משוגע, ואת תצטרכי לטפל בו כל החיים, והוא לא יכיר לך תודה אני מקווה שגם את תזדקקי לרשויות הרווחה. 

אני רואה אותה בדרך לגימנסיה עם ילקוט כתום ובתלבושת אחידה כחולה אני רואה אותה לועסת מסטיק כמו פרה באלימות רבה אני שואל אותך - מה היא עושה? המסטיק שלה לבן ורוד של בזוקה, חמוץ של עלמה מכרסמים הם השיניים, קטנות וחדות, כמו של מכשפה עכבר אוכל מעט, תנין וכריש נוגס העלמה שלועסת עלמה רוחשת מיצי קיבה כשהבטן מכינה עצמה לארוחה שלא מגיעה מבריקות ומקולקלות הן השיניים, רוח נושבת בהן נרקקים ולא נבלעים הם מה שלעסו השיניים מסטיק דביק מאבד טעם השיניים מכינות את המזון שלא מזון לעיכול, אך כמו אשליה - זה לא מזון שנבלע.

הלו-הלו-הלו מה קרה? לא ירדתי בתחנה נעשה אחורה פנה, נסתובב, ונגיע חזרה.

השמיים מחשיכים אני מפנה לי דרך אל לבך, אני רוצה אותך כל היום מסתובב, כמו קרוסלה שמימית בראש שלי, את תמיד בי הולך לפנות ערב, בלי מסך מפני המציאות, בלי שום הגנות הולך לפנות ערב, לקטוף עוד הפעם את לבך, להיות שלך.

באיזה יום שאת הולכת אני בא אתך בכל הצבעים של צבעי הקשת אני בא כי אין לי לאן ללכת, מלבד אל לבבך את כל מה שיש לי כל עוד אנחנו יחד, גם אם אפשר אחרת אנחנו מתאימים כמו מפתח למנעול, כמו יד לכפפה את לא זוכרת, אבל אנחנו מכירים עוד כשהיית ילדה הייתי הילד הטיפש שמשך לה בצמא, וזה עצבן אותך נורא היום אני כבר לא מושך לך בצמא, אלא יורד לך בתאווה למדתי איך להוקיר, השלתי שכבות גאווה את קורצת אליי, אני מופתע ככה דוד שלי היה קורץ כשהיה מכין לי מתנה כולם יודעים, כולם מודעים, שאני שפוט שלך אבל מכבדים, כי הם יודעים, שזה כבוד להיות שפוט שלך גם הם, גם אם הם לא אומרים, היו רוצים להיות שפוטים שלך אבל הם לא מספיק סמרטוטים, אני הסמרטוט הכי טוב שלך כבר היום חגגנו אביבים שאנחנו יחד סיממנו זה את זו ביין בוער, הדלקנו עצמנו בשלג אמרנו אנחנו נמות יחד, כי למה לחיות בנפרד אמרנו את שלי ואני שלך, ואנחנו שניים שהם אחד בכל זאת פיצחתי לך את הראש, כי לא רצית לרדת לי.

- שכחתי מה רציתי להגיד + אני אתן לך שתי דקות להיזכר - אני לא זוכר + לא עברו שתי דקות - מה, את מודדת? + על השנייה - ואם אני לא אזכר? + אני אלקה אותך - אבל אני עדיין לא נזכר + עוד עשר שניות - אההה... לא זוכר + אדא! אדא! מגיע לך מכות! - די, מופרעת! חשבתי שאת צוחקת! + אני לא צוחקת בנושאים כאלה - כאלה? מה זה כאלה? + לא יודעת, זה נשמע טוב - אה, ראית את זה בסרט + כן - את חוזרת על מילים מתוך סרט + כן - למה? + כי אני אישה, ככה זה נשים - מסכנה... + כן - את מאוד מסכנה + נכון... - לא, אל תבכי, בואי אחבק אותך + תודה - זה נעים + כן - עומד לי + בן-זונה!| איך אתה מעז להעמיד את הזין שלך עליי?! - מה אני אעשה... זה בטעות... + מגיע לך עונש - מה? + מכות בישבן - אני מעדיף מציצה + זה לא עונש... אבל טוב - את מוכנה? + כן - באמת? + כן - למה? + אני אוהבת למצוץ - חחח... יופי, כי אני אוהב לחימצץ + נו? - מה? + אז תוציא אותו - אני מתבייש + למה? - לא יודע, אני מתבייש + טוב, נו... חבל... - טוב, הנה + הו, הוא יפה - תודה + ממממ... - אוי, הפה שלך... + ממממ... - א...

אם את רוצה להלקות אותי אני לא אתנגד לרוע שלך מאמי, כי את כל מה שיש לי, אפילו אם אהיה חצי בן-אדם ומה עוד יש לי מלבד הנוכחות הכריזמטית שלך ולאן עוד אברח מלבד לתוך שני עינייך הכחולות כי לא ראיתי, מי עומד על פתח ביתי בשבת לכן לא יכולתי, לנצור את ההשתוקקות שלי למגע אישה, ואת ניצלת זאת, בדרכך הערמומית הנבונה והפכת אותי, הפכת אותי לעבד נרצע לכן אני לא גר כאן, אני גר באחד מחדרי לבך ויש לי חלון, חלון להשקיף אל תוך נשמתך ושם רואים דברים, שלא דמיינתי בחלומותיי הכי פרועים כי את כל-כך נפלאה לי באכזריות שלך אליי את עושה לי, דברים שלא חלמתי שאני יכול להרגיש אז 'קחי אותי, כך, כמו שאני, ואל תרחמי, אני רוצה אותך לידי ויש לי כוח, לגבור בשבילך על כל האגו שלי, כי את חזקה לי, ולידך הופך סמרטוט כמו תות כמו סם במשקה שלי.

אם את לא מרגישה מוטרדת תמו אלימות הגוף, נפלו פנייך רוצה לעשות קצת סדר בחדר אין לך תחושה פתאום, רק על שדייך אלימות היא משהו שקורה כי אין יותר זמן צריך לעצור אותך כשאת אומרת ש את לא אוהבת אני מכה ומתרפה ללא ספק אם את לא מרגישה מוטרדת אין לך אלימות בגוף, זקופים שדייך רוצה לעשות קצת אלימות בחדר אין לך שום זקפה פתאום, רק על פנייך יריות נשמעות ו כל העולם רוחש ו אין יותר זמן, צריך לעשות מעשה כשאת אומרת ש שאת נבגדת, אני בוכה ו מתייסר ללא היכר.

חלפו הימים, נבקעו הביצים, ונשארנו בודדים התגלו הנסים, נשפכו הצבעים, ואנחנו עוד עיוורים איך כל זה קשור לאימא טבע? מי אמר שכולם רוצים לשבוע? היא אמרה לי ש-קר, וגם אין ת'מחר בוא בגלגול אחר הזדקנה נשמתי, נחלשו אשכיי, ואני זקן בלה אולי היום היא לא בסרט אולי היום היא צוחקת טוב לה בלעדיי, אני לא צריך להיות שם, לאחוז לה ביד טוב לה בלעדיי, מה לי ולה, למה לסכסך את הנשמה גם אם היא טעתה, היא תלמד לבדה, או תהיה מכשפה זה לא משנה, כל אחד וגורלו, לא סתם אנחנו פה בכל זאת יש בה משהו שאין באישה אחרת בכל זאת היא לא מוכרת ומאוד מנוכרת וכל זה כתם צבע, סימן של התקופה היא הייתה כבר מה שהיא הייתה, ועכשיו היא מפותחת נורא.

תפתח אותי, מהמילה פיתוח, כי אני כלבה מרוקאית שלא יודעת דרך ארץ אם אתה מול העיניים שלי כשאני עצבנית - אני אנעץ בך ציפורניים אם אין לי זין ואני חרמנית - אני אנעץ בך שיניים אתה יודע שזה הכול לא בגללך, אתמול בערב הייתי עצבנייה תפתח אותי, מהמילה לפתוח, כי אני כלבה מרוקאית שלא יודעת דרך ארץ אם אתה מול העיניים שלי כשאני מממורמרת - אני אדחק אותך לפינה אם אני צריכה ואין לי גבר - אני אהיה מכשפה אתה יודע שזה הכול לא בגללך, אתמול בערב התנהגתי כמו חיה.

כי כל היום אני מתרוצץ בתוך הראש שלך ואני עייף מלהתרוצץ בתוך הראש שלך אני רוצה שתרשי לעצמך להיכנע לתשוקתך ותתני לזין שלי לחפור בתוך הקוס שלך כי גם את מתרוצצת בתוך הראש שלי ואני תוהה אם את לא עייפה להתרוצץ בראש שלי כי בראש שלי את נכנעת מלהתרוצץ בראש שלי ומתפשטת ואומרת לי תכנס לתוכי ואני נכנס בראש שלי ואני חופן את כל גופך הבשל בראש שלי ואת מתמסרת לעונג שעושה לך הזין שלי ואני מתמכר לתחושה המשכרת של הכוח לתת לך עונג על ידי הזין שלי אבל זה לא קורה כי את לא משילה שכבות גאווה ואת נשארת עם בגדייך לבושה ואת עוזבת בחפזה כל פעם שאני נותן סימן שאני רוצה וקולך מדוד כמו רובוט ופנייך חסרות הבעה המחוות שלך מאופקות והמילים שלך מחושבות אבל בעיניים בעיניים שלך אני רואה ברור וצלול שאת רוצה אותי כמו שאני רוצה אותך.

לסבא שלה היה סולם ארוך, מגיע עד שמיים סבא שלה טיפס בסולם, ולא ירד בינתיים היא התבגרה והשנים עברו, ועכשיו היא רוצה גם לטפס בסולם, אבל ההורים שלה לא מרשים הם אומרים שאם היא תטפס בסולם, היא לא תוכל לרדת זה לא אכפת לה כל-כך, כי היא רוצה להיות איפה שסבא שלה נח אבל ההורים מאוד חרדים מביאים כל מיני מומחים למיניהם, כדי להוריד אותה מהרעיון כדי "לסדר לה את הראש" ככל שיש יותר מומחים וטיפולים, ככל שיש יותר זריקות וכדורים, כך החשק שלה לטפס בסולם גובר כי עם כל טיפול, כל זריקה, היא מתרוקנת מעצמה קצת יותר ולכן החשק שלה להישאר נותר חיוור.

הבן זונה השרמוטה... אני אשטוף את הצלוחית של הגבינה, שהיא גם צלוחית וגם קופסה עם מכסה, כי הבן זונה השרמוטה אוכל כמו חזיר, ואף פעם לא שוטף אחרי שהוא אוכל. הגבינה נדבקה לצלוחית חזק, אני לא מצליח להוריד אותה, אם היה לי בן נורמלי ולא כזה מטומטם החיים שלי היו נראים אחרת, היה לי קצת נחת בכל החיים הקשים והמטורפים האלה. אבל לא, אתה מביא ילדים, אתה דואג להם, והם בזים לך ומחרבנים לך על הראש. ובמקום להכיר תודה שהם בכלל קיימים, מה הוא אומר לי? לא ביקשתי ממך להביא אותי לעולם, הוא אומר לי. אתה רצית ילד כמו שאדם רוצה כלב, ועכשיו אתה תדאג לי כי אני בכלל לא רוצה להיות כאן, אז לפחות תעשה את החיים שלי קלים יותר. ככה אמר לי הבן זונה השרמוטה, הבן שלי. יש לי כל-כך הרבה בעיות, ואני צריך לטפל בו כמו תינוק למרות שהוא כבר גדול. הכול מתחרבת אצלי בחיים, האימא שלו שהשתגעה, אחיו שהתחתן עם לסבית, נכדים שלי שאני לא רואה, והוא כזה בסוטול, לא אכפת לו כלום, רק לכתוב את הסיפורים והשירים המפגרים שלו. שקל לא ראינו מזה! למרות שהוא כותב כבר שנים. אמרתי לו תוציא ספר, תהיה בן-אדם, אמר אף-אחד לא ייקרא, וגם אם כן אני לא אקבל גמו...

הבן זונה השרמוטה ניסה לרצוח אותי, אני אמלוק לו את הצוואר. אני מכיר את כל מסלול הנסיעה וההליכה שלו אל העבודה ובחזרה. אני יודע לאן הוא הולך בהפסקה. אני יודע איפה הוא עושה קניות וגם מה הוא קונה. אני יודע אפילו על מה הבן זונה מפנטז כשהוא מאונן. אני אמלוק לו את הצוואר, נקי וחלק, בלי להוציא לו את העיניים ובלי להשחית לו את הפנים. שלא יגידו שאני פסיכופת. אני פשוט אפתח לו את הגרון לשניים בתער גילוח, וישאיר אותו לחרחר ולדמם למוות. מי יגיד לי שאני לא צודק? ברור שיעשו לי משפט ויכניסו לי משהו כמו עשרים שנה, אבל אני אקבל כבוד ומהאסירים ויחיה כמו מלך בתא. יכינו לי שקשוקה ויפנקו אותי בחריף ובצל. אני אתאמן בחדר הכושר עד שאהיה הר אדם. אני אפתח ת'תחת לילדים קוקסינלים שהגיעו כי דקרו מישהו במועדון ריקודים על איזה כבוד עלוב, ויהפוך אותם לכלבות שלי. גם ככה החיים שלי לא משהו, בלשון המעטה. לפחות אנקם את נקמתי. כל יום, בוקר וערב, כשאני התעורר וכשאני יישן, ואדע שהבן זונה בתוך האדמה - זה יהיה חג. אני התעורר עם חיוך ואירדם עם חיוך, וארגיש בגג העולם בכל רגע, כי תולעים אוכלים את הבן זונה בחור באדמה. אם הוא יבוא...

אני אוגרת בשבילך אהבה, אז אל תפריע לי החיים שלי עכשיו זוועה, אז אל תתקרב אליי שלא אפגע בך הלכתי לבנק לבקש הלוואה של חמש אלף, אני צריכה את זה בשביל אוכל, ובשביל אלכוהול וסיגריות שהממשלה הזבל מעלה את המחירים שלהם כל הזמן באירופה אלכוהול וסיגריות עולות רבע מהמחיר הפקידה לא רצתה לתת לי הלוואה כי אין לי עבודה קבועה, אז דרשתי לדבר עם מנהל הסניף הוא אמר שיש לבנק שלהם מאות מיליארדים, והם סוחטים את האנשים כמו לימון ובוודאי הוא ייתן לי הלוואה של חמש אלף אם אני אמשכן בבנק את הדירה שלי קפיטליסטיות חזירית לא עוברת אצלי בשתיקה, אז רצחתי אותו אני כותבת לך עכשיו מהכלא, יש כאן אלכוהול, סיגריות וסמים בשפע אין לי גברים להזדיין איתם, אז אני מזדיינת עם חברותיי לתא אף-פעם לא היה לי משהו נגד לסביות והומואים או אפילו טרנסים אז כן, אני לא תמיד עושה מה שהם רוצים, ואני מתפרעת וצועקת הרבה, אז הם שמים אותי הרבה פעמים במחבוש שם יש לי זמן להשתגע בניחותא, בלי שאף-אחד יפריע לי ויידחק בי להיות שפויה וכשאני יוצאת ממחבוש אני חיה רעה אלף כדורים נותנים לי הפסיכיאטריים הפסיכיים כדי שלא אצעק,...

בכל זאת היא לא לבד יש לה את הדובי עוד מהילדות, היא לפעמים מדברת אליו משהו קטן בתוכה מאמין שהוא מבין בכל זאת היא לא לבד יש מישהו שעוד אוהב וחושב עליה, ולא משמיע ציוץ ולא עושה סימן, כי אין לו מה לתת לה, ועדיף לה בלעדיו בכל זאת היא לא לבד יש לה את כל בני המשפחה, תלויים על הקירות בתוך מסגרת, בתוך תמונות הם תמיד מחייכים אליה, ולא משנה מה היא עושה או מרגישה הם תמיד לצידה, אפילו שחלקם כבר לא בין החיים בכל זאת היא אישה של גבר אחד והגבר האחד הזה מת מזמן, אז היא לבדה, אבל הוא תמיד איתה בכל זאת היא לא שפויה אבל היא מצליחה להעמיד פניי שפויה, כשהיא לוקחת כדורים כדי שתוכל לצאת מהבית, להיפגש עם חברות וחברים, לעבוד קצת, ואפילו להגשים כמה חלומות בכל זאת היא יפה ונבונה אבל היופי ייעלם עם השנים, והשכל נתקע לפעמים, והיא פוחדת שתגמור כמו אימא שלה - שמנה ודוחה וטיפשה, שמתה טרם זמנה, וכל מי שהיא אהבה - נזכר בה רק אחרי מותה אבל עכשיו הכול בסדר, מול העיניים הבוהות במראה שם רואים אישה שנראית בסדר, גם יפה, גם נבונה שם רואים אישה שאנשים אוהבים - אחרי שמכירים אות...

ניסיתי לסגור את הבגז' אחרי שהכנסתי אותה היא כל-כך שמנה שהבגז' לא נסגר בת זונה... ניסיתי בכוח, דופק עליה את דלת הבגז', ושובר לה תוך כדי את הראש אבל הבגז' נסגר לבסוף אמר לי האיש אני רוצה אותה אמרתי לו מה, היא שמנה, תמעך אותך אמר על מה אתה מדבר, בקושי שוקלת שישים, ועוד עם הגובה שלה... בגלל זה לא נכנסה לבגז' אמרתי לו למה לא אמרת קודם אמר מה זה משנה, אני אומר עכשיו צעצוע לא טוב היא הייתה, אמרתי לו, גמרתי אותה למה לא שאלת אותי קודם! הוא הרים את הקול, לא הספקתי לזיין אותה אתה יכול לזיין אותה עכשיו אני לא מזיין מתות מה מתות, התהפך לך הראש, אין כאן מתים, רק ז"ל.

יש לנו אהבה כמו קוביית סוכר יש לנו אהבה כמו פתית שלג יש לנו אהבה שלא יודעת בושה יש לנו אהבה מייסרת ומכאיבה יש לנו אהבה כמו כוס יין יש לנו אהבה מריחואנה אל תהיה סחי יש לנו אהבה שמתפשטת בעצמה יש לנו אהבה שלא מתביישת בקיומה אתה, תביא את זו האהבה תחשוף את זו האהבה תפיץ את זו האהבה אתה, תדבק בזו האהבה, כבר אלפי שנים היא מחכה לך יש לנו אהבה כמו קוביית קרח יש לנו אהבה שלא יודעת מנוח יש לנו אהבה שמציתה לבבות, אם אוהבים הכול עד בלי גבולות יש לנו אהבה שהיא נשמה יש לנו אהבה גדולה כמו סופה יש לנו אהבה שלא יודעת גבולות, אנחנו מכניסים אליה את כל הראש את, תביאי את זו האהבה תחשפי את זו האהבה תפיצי את זו האהבה את, תדבקי בזו האהבה כבר אלפי שנים היא לך מחכה.

אבא שלך בלש, אימא שלך גשש, אתה בעצמך סתם חשש יש לך ציפור, זימרה שיר מזמור, תביא את חברה שלך, כי אני רוצה לגמור אל תתייאש, אני מבקש, יש לך את כל הסיבות שייצא לך שש-שש אתה מביט אחורה, אני מביט קדימה, יש שם פנטהאוז יפה ואת אימא אמרו שאתה מסכן, חי בסרט של ארול פלין, אני לא רואה אותך ממטר, גם אם היית קיר בכל זאת איש, דומה לאישה, אבל אתה רוצה את חברה שלי המגניבה כמו שאתה חי, ככה אתה מת, תרד אליי על שש ואל תתבייש אני עשוי פלדה, אני מחולל אהבה, אין לך סיכוי מול איש התפאורה זונות יש הרבה, אתה יש אחד, 'קח לך נרקיס ותפריח אותו לעד אני יצור קירח, אתה יצור פיכח, לך לעזאזל ותן לי להתקלח.

אכלתי ילדה קטנה היא הייתה טעימה בלסתי אש ועשן לא ייקחו אותי מכאן ירדתי מדרגות שאולה אמרו שהם ילדים טובים בהם נא לא לפגוע אם הם היו טובים - הם היו מלאכים.

בהתחלה הוא היה חי, ולבסוף הוא היה מת אבל בין לבין הוא אהב ושנא, ועשה הרבה המולה ברחובות עפולה יום אחד קרה מקרה הוא גילה שהוא חייזר שבא מכוכב רחוק מאוד, להבדיל בין חושך לאור מיד הוא החל לחקור איך מבדילים בין חושך לאור האם האור בחושך, או החושך באור ואם הם הפכים אולי הם דומים נפלה שלהבת במוחו התלקחה עד שהפכה למדורה הרי זו קללת העולם, שההפך ממנה היא ברכה מיד יצא למסע מייסר בשבילי עפר ותל חפר בורות, שתל עצים, הפך את המוות לפרחים ערוגות מלאו גשם, ופרחים פרחו למכביר לא נותרה פיסת אדמה, שאין בה תפרחת נפלאה קמו לו מתנגדים אמרו שהוא צובע את העולם בצבעים וזאת לא ייתכן, כי אין מקום לחולמים אך המהומות שכחו, בעקבות מתנגדים למתנגדים שמיים כחולים המטירו גשם לרוב הארץ כולה הייתה צבעים אדום, כחול, צהוב, לבן ארץ שזרועותיה ארגמן משלחת יצאה לפנות ערב, וחזרה עם סודות החיים.

אני אלך לבית הספר כמו ילד טוב אני אפתח ספר ומחברת ואעשה שיעורים אני אדע את כל התשובות לשאלות שהמורים שואלים יהיה לי קלמר פלסטיק צבוע כחול, אני אשים בן עיפרון, מחדד ומחק אני אלך למכולת, אני אקנה לחם, גבינה וחלב אני אפצח גרעינים שחורים מול מסך משחק כדורסל אני אלך בלילות לסרטים מוזרים וישנים אשתין בסמטאות אפלות ליד פחי זבל יהיה לי ריח של אפטר שייב זול אני אקנה גלויה לשלוח לארץ רחוקה אני אדבר בטלפון בנימוס ובאיפוק תמיד אכבד את כולם, גם אם הם לא מכבדים אותי תמיד ארצה להיות רצוי - רק במקומות שרוצים אותי לא אדליק אור בשבת לא אהיה ער אחרי חצות תהיה לי פינה קטנה לשבת, ולכתוב זיכרונות הילדה שלי תהיה עם העיניים הגדולות ביותר הילדה שלי תהיה חכמה ונבונה ממני היא תשלח לי פרח כשאהיה עצוב, ואני אניח אותו באגרטל מלא דמעות.

דרך חור בלבנה אני עף, עייפות רבה שמיי תכלת אותי מכסים אני משתומם על שמיים תכולים ארבעה כיווני אוויר, כיוון אחד לנשמה רגע של שכחה, והכול חוזר כמו בהפתעה מכוון את התנועה בתוך הראש שלי מסדר את המציאות כדי שתתאים לי רק אני והיד אותה את מושיטה כי את כל-כך יפה שהאדמה חרוכה אני הייתי שם להראות לך כמה את רוצה כמה את רטובה כשאת חוזרת לטירה.

זו תשוקתי היחידה תעשה בי מה שאתה רוצה שורות שמנות מנצנצות צחות מעוררות תאווה כמו תאוותי לך שלג על המראה לרגליך מלחכת פינכה 'תן לי עוד מנה תעשה בי מה שאתה רוצה מסניפה חם בראש בבת אחת כמו מעלית שעולה לגג שמש כמו חיבוק חם בתוך המוח מסניפה סימנים כלולים של אהבתך אליי קולר של מסירותי אליך קצת מדממת מהאף, לא נורא, תכה בי עוד שורה להריץ עוד המראה עיניי תמיד מושפלות מולך, אהובי לא מעזה להביט בך לא יכולה.

אני רואה אותך כמו שמש בתוך העיניים שלי שדומעות וממצמצות ואת כוכבים כוכבים בשערך מנצנצים עם רוח הלילה הקרירה בכל מצמוץ את משתנה ואת יותר יפה העולם מרגיש אחרת כשאת מאירה ישר לתוך עיניי את שמש הכוכבים שלך כמו חורים בשמיים כמו טיפות טל את מנצנצת בעולמי כמו יהלומים בכל מצמוץ עיניי דומעות ומסנוורות.

האיש השוטה החולם עומד על במה קטנה מול המון מריע, לא בלב שלם ומרים גביע בהודיה פזורת נפש האיש מביט סביב בחוסר ביטחון האיש מחפש אישור על ראשו מגבעת ירוקה כמו כתר של שוטים הגביע זהב טהור ללא בסיס כבוד יש בו ידיות זהב וניתן לשתות ממנו\ הוא שותה ממנו בירה הקצף מתאסף על שפתיו חיוכו אווילי וטוב על הגביע יש תבליט של הספרה אחת בעל המגבעת הירוקה מחבק את הגביע כאילו לא בטוח שהוא שלו העיניים הצבעוניות שלו מציציות פזורות מתחת למגבעת הירוקה כמעט לא נראות המגבעת הירוקה קצרה בגובה ורחבה בשוליים כולם מצלמים אותו יש שאגות שמחה מזויפות קמעה האיש מצמיד אל לוח לבו את הגביע 24 קראט והאיש עם המגבעת הירוקה כמו נשאב, ונעלם בתוך המגבעת הירוקה שנופלת ריקה למרגלות הבמה.

לא תצליח להיפרד מהאגו לעולם עליך לבנות מעליו אלטרואיזם, כלומר כוח השפעה חיובי לבטל את עצמך ככל שניתן למען הזולת ולחשוב מה עושה לו טוב ומה לא לא תצליח להבין נשים לעולם, כי הן שונות בכל מובן אבל אם תקבל את השוני כדבר מובן מאליו, תצליח לגשר עליו בין ההבדלים כמו בין כל ההבדלים בין בני-אדם.

בזמן שהים רועש וגועש הוא מתכנס בתא קטן בספינה הקטנה מפצח גרעינים שחורים, מסתכל על הציפורים, איך הם עם הכנפיים עושים נפנופים המולה רבה בים וגם בחוף הגלים עולים לגבהים של רבי קומות הילדים הולכים יחפים, הם רוצים משהו ולא מבינים למה הם לא מקבלים הם לא יודעים מה הם רוצים משהו דוחף אותם לנענע את הסירה אפילו במים סוערים השכל הישר ירד ביגון שאולה וכולם מופעלים מישהו הדליק מתג קטן אי-שם בעולמות עליונים זו תקופה של מהפכה רוחנית ותפיסת עולם חדשה סדר עולמי חדש בו לאנשים יהיה יותר זמן לשאול את עצמם מה הם עושים כאן ולמה אבל זה יקרה רק אחרי שהים ישקוט, וזה יקרה עוד הרבה מאוד זמן בינתיים יש מהומות אלוהים בלב האנשים, והים סוער גבה גלים הספינה הקטנה מטלטלת כמו קליפת אגוז על פני מים סוערים והוא נכנס לחדר פנימי עם חלון, פושט רגליים לפנים וסופר ציפורים, כשהוא מפצח גרעינים שחורים.

ניגבתי את הדמעות מהשפה העליונה הכול טובע בתהומות חשכה ואין פתרון לנשמה אני איש קטן בבטן של איש גדול אין בי שום ייחוד כשאני לבדי כשהמפלצת מתנפלת אני חסר הגנה מי יעזור לי להילחם בשיניה הטורפות אולי היא גמרה בדעתה שאשביע את רעבונה אבל אני לא ילד טוב, אני ילד רע ככה אבא אמר תמיד - "אתה ילד רע" כשטיפלתי בשיניים הוא אמר שהן נועדו לטרוף כשחידדתי את הציפורניים, הוא אמר שהם נועדו לשרוט כמו כלבה אתה, הוא אמר, ופנה לפתחה של המלונה "עכשיו תיכנס ותישן, כי רק כשאתה ישן אתה נרדם" אני גרמני טוב עם צלב קרס על המצח אני הולך בתוך שדות אש ודם כאילו זה ביתי בך אני לא נוגע, כי את עושה לי טוב בך אני משסה כלבים, כי את ממררת את חיי אם הם אמרו שהם כלבים של אלוהים של השטן, של אלף גלגולים קודמים אם הם מעצו טפרים ואתה לא יודע למה 'חסל אותם, בן-אדם, 'חסל אותם עד שלא יישאר מהם ככה הוא אמר ופנה לפסנתר הוא אמר שהוא ינגן לי משהו כואב כדי שיכאב לי הלב ואני אבכה כדי שאתייסר יריתי זיקוק לשמיים ועשיתי בם חור משם נשפכו כל מחשכי הנפש ערימות של אנרגיות שליליות, רק ...

אני מנגבת עם המגבת את המילון שלי הוא נותן לי מילים ואני נותנת לו ניגוב הוא נותן לי מטפורות ודימויים ומילים מסובכות, ואני מנגבת אותו במגבת המחוספסת החלקה השומנית עם הפסים רכה וצבעונית, קשה וירוקה המילון ירוק-חום כמו אבן-שושן, כמו סלנג גם מילים כשרות הולכות, גם מילים בשפות שונות לפעמים המגבת גדולה ולפעמים כתומה אבל תמיד כחולה אף-פעם לא שטפו פה ספר, וזה מסביר פתאום המון דברים את הכביסה התלויה של הרבה ספרים תלויים את הרעש המטאלי של המנועים שמכבסים ספרים את האיש שגוהר על ספר ומחפש מילים מילה כמו ערגה, שקיקה, חליטה מילים של רצון טוב ושל אהבה מילים שעולות כמו עשן ונעלמות שם או מילים בברזל יצוק על דף ספר כתוב.

תאט את הקצב, סוס מטורף נאמר ברגע של חסד כשהכול נעצר עם יד על המותן ויד על הראש שם שמיים ושם פעולה לעשות היא מתרשמת, זה כל-כך יפה ואחרי שנייה זורקת, את כל מה שנעשה כמו גל עצמות, היא מפנה ישן לחדש כי הסוס צריך לדהור והוא לא עוצר לעולם אם אתה לרגע התעכבת על איזה פרח יפה, או בהית בשקיעה, או סתם לקחת מנוחה הסוס ישאיר אותך מאחוריו, בלי שום היסוס או מחשבה ואחרי זה תהיה תקוע במקום, או תרוץ אחריו כמו מטורף אבל זה לא העולם שאני בא אליו, אלא הוא בא אליי בקצב שלי, לפי המזג שלי, ואיך שאני רוצה שהוא יהיה מסודר אם אני אשים גג בצד של הקיר - יהיה גג בצד של הקיר וזה לא משנה אם זה לא יסביר פנים, לאחרים מלבדי אם אני לא קיים - כל העולם לא קיים, מבחינתי ואם אני קיים, רק מה שאני יודע שהוא קיים - קיים, מבחינתי לכן באיזה מובן אני היוצר של עולמי וכל מה שאני רוצה - יהיה, וכל מה שאני לא רוצה - לא יהיה העולם תוקע טריז ביני לבין מחשבת הבריאה הרוחנית, והופך את כל העסק לפקעת של חוטים, למבוכים על מבוכים ברגע אחד, אם לא אתן להם זכות קיום, יקרסו כל המבוכים ברגע אחד אם יהיה רצוני בכך -...