הליקופטר

גיל אוהב להשתגע, הוא לא דופק חשבון עובד כל השבוע עבודה פיזית קשה, אבל בסופי שבוע מתפרק פותח בקבוק ערק, שם בו לימון מוריד אותו עם זיתים פותח שולחן, מכבד אורחים מוזיקה מזרחית של חפלה ויוונית יוצאים לחצר לעשות קריוקי ועל האש בבוקר יום ראשון גיל לא מדבר נדפק לו הראש חזק הוא עובד כמו מת ושוטף את ראשו במים מהשיבר בחצות היום הוא כבר בסדר, אומר שהכוכבים חזרו להסתדר בשורה כולם סולחים לו תמיד, כי גיל הוא חביב, והוא עובד קשה והיטב כל הכפר מריע לו כשהוא עובר בכביש של הכפר עם הטרקטור לפרוק שחורה או חוזר מזיבול, או חרישה, או זריעה כל יד של גיל - כמו הרגל שלך. XXX - כדאי לעבוד עוד קצת על השיר. + למה, אני מקבל עליו כסף?

בנגיעה ראשונה הוא הרגיש רך, ואז הפנה פניו לראות מה זה. זה היה שד, חזה, של אישה, והאישה יישנה. הוא ניסה ללכוד את הפטמה שלה בפיו כדי למצוץ חלב, אך לא היה חלב, כמה שהוא מצץ. היא התעוררה, חצי התעוררה, ובלי לשים לב דחפה, ממש הטיחה אותו על הרצפה. והמשיכה לישון. כך התינוק שיהיה לאיש קיבל נזק מוחי וגופני בגיל חודש. הוא התעורר, זה היה ים חדש. הוא התעורר כשהשמש ריקדה בווילון. הוא הסתכל על זה וזה נראה לו כל-כך נכון, עם השמש השופעת אור ותמיד חוזרת אחרי שהיא הולכת. אם אי-אפשר לסמוך על השמש - על מה אפשר לסמוך? אפילו הדבורים עוזבות את הפרחים לאחר זמן מה של עונה, אבל השמש תמיד, תמיד. הוא קם על רגליו העקומות והתנודד אל שולחן המים. היה בו כד ברזל מלא מים והם היו צוננים. הוא מילא כוס. הוא שתה. אלה המים הטובים ביותר ששתה אי-פעם, אבל תמיד בבוקר הוא חושב כך. נראה שהמים משתבחים מיום ליום. הוא הביט על ארגזי הפלא ותהה איזה זיכרון ימצא בהם. הוא הלך אליהם לאט, מתנודד, הכניס את ידו לאחד הארגזים, תפס במשהו ומשך. הדובי, הדובי הכתום המתוק הרציני בעל העין האחת. הוא חיבק אותו באהבה גדולה. הדובי שלו חזר אליו, הוא רצה ...

אתה מקלף את הביצה הקשה כמו שאתה מקלף את מנגנוני ההגנה שלה אתה מלביש אותה שמלת חתונה לבנה כמו שהיא הייתה כשהיא התחתנה אתך עכשיו השמלה הלבנה מלאה כתמי דם כי הרגת אותה, כי היא הרגה אותך. זה רק הרג, הוא אומר, שכולם יהרגו זה את זה, כמו שהם הורגים אותי אם יש להם דם על השפתיים, והניבים שלהם חודרים עורקים למצוץ דם, זה רק הרג בחסות החוק, שיהרגו זה את זה, ועל הדרך שיהרגו אותי. הגעתי מעולמות עליונים כמו שהם מתוארים בקבלה נפלתי את כל המדרגות, נפלתי לעולם הזה מעולם הבינה הגעתי כמו מארמון מלכות לאוהל דל הגעתי כמו מארמון מלכות לאוהל דל הגעתי מלא אהבה וחף מאגו הגעתי תמים כמו תינוק בן יומו וטהור לב כמו מלאך. גיליתי ש-פה הורגים את הנשמה, את הגוף במעשים, במילים, במחשבות, ברגשות נדהמתי לגלות שכולם מנסים להרוג אותי גם החברים הכי טובים, גם האחים וההורים. זה רק הרג, הוא אמר, היא הייתה לבושה שמלת חתונה, שמלה לבנה זה רק הרג, הוא אמר, והוא דקר אותה, והיא דקרה אותו הלבן הוכתם אדום האדום הציף את הבית.

לא טוב אדם עושה סקס לבדו, אבל הוא עושה סקס לבדו, בין כ'ו וכ'ו. >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> אני אתן לך פרחים בבוקר כשהשמש עולה ומתחילה לשרוף אני אשטוף לך את המוח כל היום כמה אני חמודה ומתוקה עד שתאהב אותי עד שתשנה את דעתך אני אתן לך גשם ביום שרב אני האיר ירח מלא בלילות בדידות אני אעשה כל מה שאצטרך כדי לגרום לך לאהוב אותי וכשתאהב אותי, ותהיה שלי, אני אמרר לך את החיים. >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> שלום, אימא, שלום אבא, אני הגעתי מארצות הברית ביקרתי גם בגרמניה, ושרתי עם זמרים בספרדית היו ימים שלא היה לחם, אך תמיד מישהו הסכים לתת ועכשיו אני בארץ, שר לכם סרנדה אשכנזית בכל הדרך רק חשבתי איך להביא שלום עולמי לאנשים אבל כולם ניסו ונכשלו לפניי אז במקום זאת החלטתי להביא שלום למשפחתי אבל גם בזאת כולם נכשלו לפניי אז במקום זאת החלטתי להביא שלום לי לכן אימא, וגם אבא, אל תכעסו שאני לא מה שציפיתם אין לי מקצוע, אין לי משפחה ובית,...

שתיתי מהבירה האדומה שלי ונתתי לה לעלות קצף על שפתיי המקום הזה היה קודר מדי בשביל אהבה נתתי את מקומי לאהבה, אבל היא לא ישבה במקומה ישבה שכרונה של האלכוהולה שלא הצלחתי למחות מעיניי ושפתיי הרהרתי הרבה באופייה של זו שלא רוצה לשבת לידי על ברכיי, צמודה לבטני ראיתי אותה משחקת כמו הייתה לבד בעולם וחשבתי שאהבה לא צריכה להיות בודדה היא הייתה בודדה, אבל לא עצובה למעשה שמחה נורא, מלאה חדווה וצהלה ירדתי על ברכיי, אמרתי לה בואי אל ביתי, אל משכני אני אכין לך קוסקוס אבל היא רק הביטה בי וחייכה וחזרה למשחקיה הקוסמיים בעולמות עליונים אני נשארתי לבד על הכיסא הישן שותה בירה אדומה וקצף על שפתיי.

אני מתייחס ברצינות ללבן כשאני אוכל אותו לבן, הכוונה כמו אשל, זה שאוכלים אני שם אותו לבד בטמפרטורה מצוינת, של 39.9 מעלות צלזיוס עם לחות מותאמת היטב אני בודק את טמפרטורת החדר בחדר בו נמצא המקרר בו נמצא הלבן זה מאוד חשוב לארומה ולמרקם אני יושב וחושב איך לפנק את הלבן שלי אני דופק ראשי בקיר כדי שהרהיטים יזוזו, כדי שאחשוב על דברים מפתיעים יותר זה לא קל כשהחתול נואש ומתחנן לפעמים הוא שורט אותי הבנזונה שרמוטה אני מקבל הכול באהבה למען הלבן שלי אני צריך את הלבן כדי לשרוד בחיים האכזריים האלה אף-אחד לא ידאג לי ללבן אם לא אדאג לעצמי הלבן שלי הוא כל מה שיש לי וכשמגיעה השעה והשמש יורדת נעלמת, אבל עדיין לא חשוך אני מוציא בהדרת כבוד את הלבן שלי אני מקלף את העטיפה בזהירות שלא תיקרע אני לוקח את הכפית העשויה כסף מיוחדת למטרה אני בורח מהחתול, הוא אוכל לבן מושבע מסתגר במשרדי ליד שולחן עץ האלון עם המירוק השבלולי כולי תאווה ותקווה נואשת ומטורפת שאצליח לאכול את הלבן אני מביט בלבן תאב לבן ומנסה לאכול.

אבל את יפה ולכן את חושבת, אבל לא יכול למען האמת, אני כמעט כבר מת את גבוהה מאוד וזה כולם ראו הם הכינו את הממחטות ואז בכו החדר מהבהב, שקט וחרד כל הגמדים שלך אומרים כאב אני רוצה לחשוב שיהיה לך טוב בשבילי ללכת ממך מרגיש עמוק-עמוק.

הרמתי את האבן השקופה בתוך האבן היה יקום האבן עצמה הייתה יקום מצאתי אותה בשדה של הכפר ליד הכביש הראשי מכוניות חלפו במהירות בכביש הראשי ומחקו כל תקווה הנחתי את האבן בארון עם המנעול זה היה החדר שלי ושל שותפי לחדר החדר היה מקום לישון ולנוח וגם ללמוד לפעמים נערות היו נכנסות כדי לבקש קצת לשומר בבודקה היה מחסן קטן ליד החלון שלי אף-פעם לא ידעתי מה הוא מאחסן שם ראיתי אותו באותו היום נכנס למחסן הדלת נשארה פתוחה התקרבתי ושאלתי אם מותר להציץ הבט, הוא אמר לי בלב רחב ולבבי אינני מסתיר כאן שום-דבר סודי עוד מהפתח ראיתי, אבל נכנסתי היו מדפים קטנים וגדולים, נמוכים וגבוהים ועל כולם היו מסודרים יקומים.

נפלתי ממרומי מגדל גבוה מגדל השן, כך קראו לו הוא היה המגדל היחיד על כוכב לכת קטן את כוכב הלכת ניתן היה להקיף בשעה וחצי בהליכה נפלתי לבריכה עמוקה של נוזל דמוי חלב לא היה אפשר לראות בעיניים - הכול לבן זרקה אותי הנסיכה הצעירה הבודדה זו שחרדה לבד במגדל השן לממלכתה עליתי על טרמפ לכוכב אחר בו אוכל להצטייד במזון ואנרגיה לראות קצת אנשים להתערבב חללית קטנה לקחה אותי לכוכב המדברי בו יש גורדי שחקים רבים מאוד וגבוהים מאוד וכמו שאנשים חיים מעל האדמה - כך הם חיים גם מתחת לאדמה פגשתי גשש חיוור עם עין אחת הוא נתן לי נשק ואמר שחיי בסכנה נוסעי הזמן רוצים את נשמתי בחזרה כדאי, אמר, שאסע לכדור הארץ בתחילת המאה ה-21 אמחק את זיכרוני ואהיה אדם פשוט שכותב שירים.

כאילו שאת מנפנפת קטיפות משי ודם כאילו שאת יודעת את סודות העולם אני בתוכי נטוע אדמה חרושה תלמים ובך לא נוגע לראות דברים אפלים בתוכי את נוגעת טביעת אצבע של אש בארגזיי את משתמשת לעשות צורה מאין ואני לא יודע אם אמת את או חלום כך או כך אני פוסע במחשכים יום-יום.

חיכיתי שנים חיכיתי שנים למהפכה כזאת למהפכה עולמית רטטתי בשקט הייתי לבד חיכיתי בשקט למהפכה עולמית חיכיתי לאגו שיתפרץ ויקרע את הארץ והעולם לגזרים חיכיתי בשקט התפללתי שתאכלו זה את זה באגו שלכם אני שקט אני שקט אני מחריש כשהארץ אוכלת את עצמה אני בסדר להיות תחת כיבוש אני בסדר עם חורבן בית שלישי כמו יהודון שאמרו שהוא עכברוש התחפרתי עמוק בנקיקים מהאגו המאיים להתפרץ וידעתי וייחלתי שהוא יתפרץ ויחריב לכם את הארץ תרימו את הרחובות תשאגו מהפכה תקרעו את הארץ עד שלא יישאר ממנה אני חייתי ביניכם חי בבושה מהארץ שלי שמכרה את עצמה תשאגו תעשו מהפכה תקרעו את הבית השלישי לחתיכות ובארץ כבושה תחת שלטון זר ארגיש בנוח כשהאגו שלכם ינוח.

הינשוף המדבר לא רצה לשתף פעולה. אז הדוקטור הטוב כלא אותו במכלאת הכלבים כדי שהכלבים יכלו בו את זעמם. אך זה לא קרה. הינשוף המדבר התגלה דווקא כדברן גדול בחברת כלבים, והם הקשיבו לו קשב רב בעודו טוען ענות פוליטיות, מסביר על מדע, חקלאות ותעופה, ומספר סיפורים על בת הים הקטנה. התרגז מאוד הדוקטור הטוב ותפס את הינשוף בצלעות, וזרק אותו לבאר ללא תחתית, וגלל אבן גדולה מעל הבאר, וסתם בבטון וטיח. מאז לא נשמע הינשוף מדבר ולכן כל חיות החווה של הדוקטור הטוב היו עצובות. מה אתן עצובות? אמר הדוקטור הטוב לחיות, גם אני יכול לדבר, הנה אני אדבר במקומו, ואפילו טוב יותר. אבל החיות לא אהבו את הדיבור המשעמם של הדוקטור הטוב ורצו את הינשוף חזרה. החווה החלה לצמק את התוצרת, ולכן נאלץ הדוקטור המסכן לעשות מעשה שנשבע שלא ייעשה לעולם - לפתוח את הבאר. הוא לא היה יכול לבדו, כי הוא היה מסכן וחלש, ולכן שכר ארבעה גברתנים חסונים בכסף רב שייעשו בשבילו את העבודה. הם עבדו חצי יום על פי הבאר, ולבסוף פתחו אותה, אך בתוכה לא היה ינשוף, רק מים צלולים. מים! הריעו הגברתנים. עליך לשמוח, דוקטור, מים טובים מינשוף. אבל הדוקטור הטוב לא היה ב...

הוא גמר את נתחי הלחם בתוך החלב. מהדירה הזאת הוא לא יכול לצאת כי אין לו לאן ללכת. יש לו בפינה של הפינה שני חפיסות סיגריות, אחת מלאה, אחת כמעט. הוא קנה אותם בשאריות הבקשישים שלו עם הלחם והחלב. הוא העז, וקנה, גם פחית בירה אחת חמה. הפחית נמצאת במקרר, ליד חלב, ליד גבינה לבנה, ליד שלוש עגבניות וחמישה מלפפונים. והלחם גם כן במקרר, כי אסור לו שהוא יתייבש. הוא אוכל אותו קר. הילדה שאהבה אותו הפכה לכוכבת גדולה, והיא כבשה במות בכל הארץ. אחד נהיה צלם, אחד נהיה משקיע נדל"ן. אחד נהיה סוכן נסיעות, אחד עובד במדורים סודיים. הוא הפך משורר. עם גב שבור וידיים רועדות, מנפנף יתושות מעל פניו. המקרר אומר שיש לו מספיק לחם וחלב לפחות לעוד יומיים, והוא אוכל עגבנייה אחת ומלפפון אחד כל יום כי צריך ויטמינים. ליד הפח השכונתי הוא מצא נעליים זרוקות ואסף אותם. שטף אותם כי הן היו מטונפות, ועכשיו הן מתייבשות ליד החלון. הימים ימי סתיו לאחר קיץ קשה בלי מזגן, קומה אחרונה של דירה, שמש על הגג שלו. לעתים הוא היה מרגיש שהשמש מטגנת אותו בעודו בחיים. הדם רתח, הראש כאב, והוא שתה הרבה מים מהברז. הוא לא היה יכול להתקלח כמעט כדי ...

הוא אמר לי אני לא בשבילך את גורמת לי להיראות נמוך משום מה לא הבנתי, הוא גבוה ממני, הלכתי להתנחם בזרועות דודה והיא אמרה - את יפה ממנו, את חכמה ממנו, יש לך דרך ארץ יותר ממנו, את אצילה ממנו, את מבינה ממנו, את עמוקה ממנו, את רגישה ממנו, יש לך לב טוב יותר ממנו ולכן לידך הוא מרגיש קטן, ככה הוא התכוון, ועכשיו תביאי לי את המסרגות, אני רוצה לסרוג כיפה ליוחאי הקטן אמרתי לה את לא צריכה לשבח אותי בפניי, והבאתי לה את המסרגות, לא כך עושים, זה גורם ללב לגבוה היא חייכה ואז צחקה, חכמה ומבינה יותר ממני, את צודקת, נערה יקרה, ולכן *לך* אסרוג סוודר.

מתקלח עוצמה רבה במים זורמים במקלחת עוצמה רבה מתחיל עם טיפה גומר עם זרם חזק שניטח ממנו והלאה אל אריחי החרסינה של האמבטיה מתנגב יוצא לחצר שמש זורחת עננים צוחקים יש מנגינה טובה באופק יש מנגינה טובה בעננים העיניים שלו זורחות יש לו רמה גבוהה יותר של מודעות הרוחניות שלו עלתה רמה הוא עלה מדרגה נכנס לסלון יחף מדליק את הטלוויזיה רואה דברים טיפשיים עושה ביד לא מצליח לגמור מכבה את הטלוויזיה יוצא לבלות.

יש לו גלולה בגודל של עוגה בגודל של כיכר שלמה שנמצאת באמצע העיר בגודל של הכיכר האדומה בגודל של מדינה בגודל של כוכב לכת גלולה קטנה ענווה שהוא בולע והיא עושה לו דברים בראש והיא מראה לו סרטים לבנים מה קוראים אותם סנאפ הגלולה מזכירה ימים אפלים מאושרים מאוד בהם היה הולך על גשר חבלים וחרד שמה אחד מהחבלים ייקרעו או שהעץ עליו הוא דורך יצנח הוא מתלהב מטעויות וטעויות באות בצרורות כמו צרות, כמו שמחות הוא מהלך חרש על גחלים לוהטים ויישן על מיטת מסמרים יש לו אותו - וזה מספיק בשביל להבין הוא חי מול מסכים הוא אוכל בשרים הוא מלטף חתולים הוא מאכיל כלבים הוא צד ארנבים הוא רומס נחשים הוא משליך לים דגים אחרי שהוא דג אותם.

אני לא יודע מה לעשות עם עצמי פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמי אולי אלך להתרחץ בים איעקץ ממדוזות כדי שנשים ישתינו עליי אולי אחלוב פרה ממלאי החלב בעטינים ואדמיין שאני עושה לגבר ביד אני לא יודע מה לעשות עם עצמי פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמי אולי הצלם את איבר מיני וכל גופי כולל הפנים ואפרסם זאת בשמי האמתי אולי התוודה על תשוקתי לחתולת הבית שלי אני לא יודע מה לעשות עם עצמי פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמי אולי אוכל מיונז מקולקל כדי ללכת לבית-חולים אולי אגדל תולעים באדנית והאכיל אותן צנוניות אני לא יודע מה לעשות עם עצמי פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמי אולי אגיד לאשתי - "מה את עושה מ-חוץ למטבח?" כדי שתרצח אותי אולי אשתה חלב מעורבב עם קולה מהאסלה של השירותים אני לא יודע מה לעשות עם עצמי פשוט לא יודע מה לעשות עם עצמי.

המוכר במכולת עומד בפינה לא זז דחלילים באים אליו לשלם על מוצרי מזון הם מלקטים את המוצרים מהמדפים כמו נמלים ועומדים מתנדנדים לפני מוכר המכולת בפינה זרועותיהם נעות אנה ואנה והראש שלהם בכלל לא נמצא כאן הידיים ממהרות, אבל הראש אטי הם מעמיסים על גבם את מוצרי המזון בתוך תאים חלולים בגוף העץ שלהם ומתנדנדים על רגליי מקלות לעבר הבתים שלהם הבתים מפורקים כמו הם כמו החברה כמו העולם ספות שמתחננות למות מוטלות מפורקות משענת וחריכות סיגריות ובולטות ריפוד מהפנים והמקרר נאנק אנה ואנה לשמר טריות בכוחות כלים הדחליל כל אחד כפרט, מתפרק על מפתן הבית בולע גלולות ואלכוהול ומעשן סיגריות וגראס ופותח את הטלוויזיה שיהיה משהו בחדשות לסתום את החורים החלולים במוח אחרת ירחף באוויר כמו אסטרונאוט אבוד.

אני הייתי שם ברוח הסוערת עם הגב לים בין הרוחות והשיטפונות אשר היכוני קשות ועשו אותי ניצב בים של מלח על פתח סדום אני הייתי בסדין המשי אשר על מפתן דלתך מבקש להיכנס בזרוע חלשה ורצוצה מייחל ומבקש מעט נחמה לנשמה לא ראיתי מי את, כי פנייך היו מוסתרות במסכת עור שחורה עם חורים לעיניים ולפה אני הייתי כשהים שכך גליו והשמש הכתה בעוז ההרים הלבינו ממטר של גשם חומצי והעלים הפכו שחורים שבילים הסתעפו לכל עבר, לא היו להם תמרורים מי שביקש ללכת - לא חזר כי טעה במבוכים הפתלתלים ובכל זאת את היית לבנה כשלג עת ניצבת על פתח סדום ובידייך האחת משקולת מאזניים ובשנייה מגל ועיניי פנייך פסל בטון שכיח ארנב ניצב לידך ושמר על שעתך ובפתח השמיים הסתודדו מלאכים על בואך, על לכתך.

הפסים של הזברה זה מהרכבת שעלתה עליה הרבה נאמר על הרבה, ועדיין אומרים הרבה על הרבה, כאילו לא אמרו הרבה על הרבה, וכל אחד ואחת חושב שהוא הראשון - שאומר הרבה על הרבה אבל מה בעצם הם עושים? הם מתחפרים בחול הם שוקעים בביצה הם טובעים בים הם מכלים את האוויר שהם בעצמם צריכים ואני אומר - במקום להמציא תורות גדולות וקטנות, על תופעות גדולות וקטנות, ולחשוב שהמצאת את הגלגל - תלמדו כבר קבלה, מה הבעיה שלכם? הכול כתוב שם, כל מה שצריך לדעת ושיהיו לכם חיים נהדרים או שלא.

בואי נדבר נקי כי את יודעת שאת שרמוטה וגם אני יודע שאת שרמוטה וכל השכונה יודעת שאת שרמוטה וגם הכלב שלך אז בתור שרמוטה שנהנית מהרבה יחסי מין, כך מסתבר איך זה שאת תמיד עצבנית ותמיד רותחת ותמיד קטנונית ויש לך פצעונים על הפנים? הרי בתור שרמוטה שיודעת שהיא שרמוטה שמקבלת אהבה שלוש פעמים ביום תמיד מגברים שונים את צריכה להיות מלאה אהבה נותנת חסד ותקווה צהלה וחדווה וטוב לב גם אני בתור גבר הייתי שרמוט לו הייתי יכול לתפעל את הכלי שלי ואכן בצעירותי הייתי שרמוט מאוד אך הגיל עושה את שלו ובתור שרמוט הייתי מלא אהבה נותן חסד ותקווה צהלה וחדווה וטוב לב אז למה את לא?

כלומר את רוצה בלון מעופף עם סרטים וצמה ושובל מתנפנף כמו נחמה למען ירגיע רוחך הסוערת בדם ובתאוות רצח כלומר את רוצה מלפפון ירוק שצמח בגינה השכנה ולא השקו אותו מי חמצן אלא מי תהום למען יצמח וילבלב ויהיה ארוך, קשה ועבה כדי שייכנס לך לפה התחתון ותאכלי אותו בתיאבון לא גבינה בולגרית את רוצה אלא גבינת דרדסים שטחנו אותם במנסרה של אלוהים וחמצנו אותם במים רדודים הפכו אותם רכים-רכים ונימוחים לשטח על פרוסת לחם טרייה עם סובין למען תהיה טובה האכילה כמו שחפצה המלכה לא יכולנו להיות לך גיבורים כי שפלים אנחנו, שפלים וכה בושים בעצם קיומנו עד שלא נראה זאת עד אם באנו ובאנו כמו מנסרה שמקפלת נייר במסורה ולא שיחקנו שש-בש או דמקה אלא משחק הדמים במרחצאות שם קיבלנו עונשו של זה על כי רצינו לכבוש את זה.

יש לי קרקס מלא בוטנים בקרקס יש יציעים לכל הצופים הם אוכלים בוטנים מתוקים ומסתכלים איך החיות שלי קופצות דרך חישוקים יש נמרים שמלקקים שמנת כמו גורי חתולים ויש פילים שרוקדים בלט ועל רגל אחת מסתובבים גם שם אפשר לראות אותנו יושבים ולראות להטוטנים הולכים על חוטים אבל כשמגיע הרגע ואנחנו הולכים הביתה - את נותנת בי מבט רע חופרת עם מקל במרצפות מתכסה שמיכה ובוכה ואני פורס הלחם וממלא אותו גבינה מותכת את לא תמנעי ממני את ארוחת הערב, גברת ובבוקר השמש זורחת וצובעת הכול באור הדשאים שוקקים ילדים משחקים והעולם עליז וצבעוני את משחקת עם ילד ורוצה ילד משלך את דוחקת בי לנטוע בך זרע כדי שיפרח ואת מספרת על כונניות מלאות אגדות ילדים מלכים רעים, נסיכות עצובות, דרקונים אכזריים ואבירים אמיצים אבל לא לזאת כיוונתי, אלא לשוטפי המוחות כל ערב בשמונה כמו מטומטם אני נותן שיסנטזו לי את המוח ואז אני מספיק מטומטם להגיד לך לא וללכת לישון דמעות שלך לא מרטיבות את מרצפות מוחי האטום.

הציור על הקיר מתבקע וממנו יוצאים פרחים שחורים הם מכסים את כל החדר כמו שלכת ורוח הומה ומפריחה אותם לתקרה גם הילד הקטן מוטל חשוף ולא מוגן יישן בעין הסערה אמרתי לו אל תיוולד, יקירי, אבל הוא לא הקשיב אפילו עין הירח מסנוורת בכבישים חשוכים כשמשאית מוחקת פיאט קטנה חזיתית הם פורחים מתוך ה-פיאט כמו ציפורים וממריאים מעלה אל המרומים לעולמות עליונים השמיים שלמים עם עצמם גם ביום גם בלילה הכול ידוע והרשות נתונה מי שצריך להגיע - כבר מחכים לו השמיים נסגרים עליו ועוטפים אותו בחסד הוא מתפתה כמו ילד קטן לגלגול נוסף.

בנשמתו האחרונה הוא אמר את המילה - רוזטה מי זאת רוזטה? שאלתי את חברי הטוב והמשכיל אני לא יודע, הוא אמר, אולי זו איזו אהובה שהוא קורא בשמה לפני מותו גם אני חשבתי שזה כך, אמרתי, אבל רציתי לחדד את הנקודה מי היא בדיוק אין לי מושג, אמר חברי הטוב והמשכיל, בטח אחת הזונות בבית השמש העולה שהוא התאהב בה נואשות כי היא הייתה טובה אליו בית השמש העולה? שאלתי בהשתוממות, אתה מתכוון לבית הזונות ליד תחנת הרכבת? זה לא רק בית זונות, אמר חברי הטוב והמשכיל, זה גם בית מרזח, מסבאה, בר ופאב אולי נלך לשם, הצעתי לחברי הטוב, ונבדוק מי היא אותה רוזטה, אם יש כזאת ארוכה הדרך, ואין כסף למסע, אמר חברי הטוב והמשכיל 'דחף אותי לשם! והוא 'דחף עשר קרונות של שלוש שנים עד שהגענו למקום המיוחל, אבל הוא היה שומם הוא נסגר לפני חודשיים, אמרה לנו אישה זקנה פרצה שרפה וכילתה את המבנה ואת מי שבתוכו אבוי, רוזטה מתה! מלמלתי רוזטה? הופתעה האישה הזקנה, היא זו שהציתה את השרפה היא ברחה מערבה על גב של צב ולמה זאת? שאלתי כן, ולמה זאת? שאל גם חברי המשכיל כי צב הוא הכי מהיר, דה! גיחכה הזקנה לא, ניסיתי לברר...

סטייק על צלחת, אני אוכל אותו מזמן לא אכלתי סטייק וזו הזדמנות טובה הסטייק חג במעגלים, מפריח יונים - בבטן שלי הסטייק הוא חלק מעולמי ואני מכניס אתו פנימה לי יש לו דרכים משונות להגיד שהוא אוהב הוא בריא, משביע, טעים, וגורם לרווחת נפש הוא חבר שלי עוד מ-ימי התיכון, בהם שיחקנו גולות בחול וגם בבוץ הוא מדבר איתי את המילים הכי יפות - שאיש לא אומר הוא אומר שאני משהו מיוחד, ושאם אוכל אותו אהיה גיבור הוא מאזין לרחשי לבי, והוא מוטל בצלחתי, יש לי אוכל קבוע פעם בשבוע - יש לי סטייק כשהוא שר - קולו כקול ציפור הזמיר עיניי רוטטות בדודא וגופי מפרכס - כשהוא שר כשהוא מבטיח לי הבטחות, אני יודע שהוא יקיים, לא כמו הנשים הזונות שמבטיחות ולמחרת שוכחות והוא הסטייק הכי טוב בעיר, והוא מתובלן בתבלין חריף, יש לי אוכל קבוע פעם בשבוע - יש לי סטייק כשאנחנו רוקדים כאילו זה העולם עוצר מ-לכת אפילו הזבובים קופאים באוויר כל המדינות בעולם עושות עם כל המדינות בעולם - הסכמי שלום ואנשים חיים ברווחה ובביטחון כי זה הסטייק שלי יש לו דרכים משונות להגיד לי שהוא אוהב אני נוגס בו בקלילות, והוא מגיב בבייש...

בקלות אני עושה את זה, הוא אמר. אני רק מתכופף, מרים את קליפת הבננה, ניגש לפח האשפה, זורק את קליפת הבננה לפח האשפה, וזהו. אבל איך אתה יכול עם הגב שלך? התפלאתי. אני מתגבר על הכאב, הוא אמר. עדיף קצת להתגבר על הכאב מאשר שמישהו או מישהי יתחלקו על קליפת הבננה וישברו את הראש. צדיק, אתה, צדיק! אמרתי בפליאה. לא, לא צדיק, הוא אמר, רק בן תמותה רגיל עם דרך ארץ. הרהרתי בדבריו כשהלכתי חזרה לביתי. אכן, זו בסך הכול דרך ארץ, בסיסית מאוד, אבל למרות זאת היא כל-כך נדירה בארץ הזאת. דווקא בארץ הזאת. במדרגות לדירתי ראיתי על המדרגות סמרטוט פרוש שמישהי ישבה עליו ושכחה להסיר. אכן, אדם יכול להתחלק עליו, חשבתי לעצמי. למעשה - אני יכולתי להתחלק עליו. הזזתי אותו בקצה רגלי לפינה כדי שלא יהווה סכנה ועליתי לדירתי. פתחתי את הדלת, נכנסתי. איש אחד סהרורי נעמד שם והביט בי בתמיהה. מי אתה? שאלתי. מי אתה?! הוא ענה בתוקפנות. אני גר כאן, מה אתה עושה בדירה שלי, אמרתי. לא, הוא ענה, *אני* גר כאן, מה *אתה* עושה בדירה *שלי*? מה זה? הרמתי אצבע. מקל, הוא אמר. טוב, חולה אלצהיימר, אבל אין לי מושג איך הוא נכנס. אתה מרשה לי להתארח בביתך? ...

גבר מאונן אצלי באמבטיה איך התשוקה מרעידה לו את הגוף והגוף שלי מתחיל לעוף גבר עושה טוב לעצמו אצלי באמבטיה איך התשוקה מדליקה לו את הגוף והחתול שלי מתחיל לעוף גבר ממלמל בצרפתית אל תוך הריבה שלי גבר שר בספרדית אל תוך הקונכייה שלי גבר רוצה לתת לי את הגוף שלו וייעשה הכול בשבילי וכשתיפתח הדלת הוא ירצה אותי אותי.

אם יש לך עוגות קרמל במקום קבב וסטייקים אם אשתך צועקת עליך ואתה שפוט שלה אם הילדים משגעים אותך ואתה יוצא מדעתך אם אתה עובד כמו חמור ולא מרוויח שקל סימן שאתה שעיר כמו יום אביב בהיר כמו יום אביב בהיר סימן שאתה שעיר אם אתה יושב שעות מול הטלוויזיה ואין לך מושג כמה שווה בשקלים דולר אם הילדה שלך ידועה בשכונה כנותנת והבן שלך שותה וגם עושה סמים סימן שאתה שעיר כמו יום אביב בעיר כמו יום אביב בעיר סימן שאתה שעיר.

אני לא יודעת מה אתה גורם לי לתחושה ומתנהג כמו חרמן קטן רוצה לנגוע בי כל הזמן תסתכל על עצמך כל הזמן עומד לך אין לך רגע מנוחה אתה תמיד אכול תשוקה ומתנהג כמו חרמן קטן רוצה לנגוע בי כל הזמן.

תגיד, מה עשית עם המפתח המזוין? לקחת אותו לטיול? זיינת אותו? במגירה יש כמאה אלף שקל במזומן המגירה היא הכספת יש שם גם ויברטור ותחתוני נשים יש שם קונדומים בטעמים ואזיקי פרווה יש שם את המשחקים שלי ושלך מה עשית עם המפתח המזוין? דחפת אותו לתחת? יש שם את אוסף היין שלי שאני שותה כשאני עושה אהבה יש שם את הסמים שלי שאני אוספת כמו נמלה מהבלדרים יש שם צ'קים שנתנו לי על טובות מיניות אני לא רוצה את הרחמים שלך אני רוצה את המפתח שלי מה עשית למפתח שלי? איפה הוא? - זרקתי אותו מהגשר.

סולמות צפות באוויר לא מגיעות מאף מקום לאף מקום הבן-אדם מנסה לאחוז בסולם כדי לעלות מאף מקום לאף מקום על הקרקע - ים ובתוכו זרמים מסוכנים אבל הים שקט ורגוע וגליו מפכים כמו קימורים של אישה מעל הסולמות עננים שאי-אפשר להגיע אליהם גם לא בעזרת הסולמות ומעל העננים - אלוהים משקיף בזכוכית מגדלת על הים והסולמות ובודק מי מספיק אמיץ וטיפש לעלות בסולמות מאף מקום לאף מקום.

ארטיק מנקיס האוויר משתחרר מהבועה בה הבן-אדם כלוא והפנים שלו מתנפחות בשאיפה לחמצן כוכבים מתנדנדים סביבו, מתרחקים - מתקרבים הרקיע עולה - יורד כמו טרמפולינה כושי ענק מתופף על תוף ענק וצוחק הקצב הוא קצב השמיים חלל עמוק שלא נגמר לבן הוא שחור ושחור הוא לבן יש מים מ-חוץ לכוס, תשתה העננים משתחררים מכלאם ונופלים לתוך חלל עמוק ילדים משחקים שח-מט על אבני המדרכת איך הוא יודע אם הוא קרוב או רחוק אם הוא לוקח או נותן אם לאוויר יש אחיזה או שהזמן טס אחורה כמו רכבת שיכורה עם נוסעים שמחים.

יורד גשם זלעפות אני עומד בכניסה לבניין תחת מחסה ורואה אותו נלחם מול הגשם עם מגן ברזל וחרב, שריון וקסדה הברקים מכים בו והרוחות מהתלות בו ומסובבות אותו כמו סביבון סביב עצמו והוא שואג כמו חיה נואשת לגשם הכבד המצליף ומנסה להילחם בו בחרב קורא אליו קריאות תיגר אני עומד מתחת למחסה בכניסה של בניין לבוש בגדים חמים ורגילים, צמר וכותנה מדליק סיגריה בניחותא, אני יבש לגמרי ועוקב אחריו בעיניי ולא מבין למה הוא לא בא איתי למחסה אם הוא רוצה להתמודד יום-יום שעה-שעה, עם אמנות הכתיבה דרך שירים רבים טובים יותר ופחות בשעה שאני כטוב לבי עליי יושב כפעם בחודש וכותב סיפור קצר אז רוחי טובה עליי ממנו מתחת למחסה בשעה שדעתו נטרפת תחת גשם שוטף כל השפיות נמצאת אצלי בכיס בשעה שהוא מבזבז אתה על מילים ריקות רגליי נטועות באדמה בשעה שאני רואה אותו נסחף עם הרוח הרטובה אל מטרה לא ברורה.

"ברמן, תביא עוד וויסקי, השתחררתי מהאישה שלי!" הברמן לא מיהר. הוא מזג והגיש ושאל - "זה טוב או רע?" "המממ..." לא ידעתי מה לענות לו. "טוב ורע, העיקר שיש וויסקי," "זה העיקר," אמר הברמן כדרך שהוא מדבר אל שיכורים. שתיתי מהכוס לאט, לא מיהרתי, ובא אליי אחד עם חזות ופרצוף של מהמר קלפים. "שמעתי קצת... ואתה יודע, אני יכול לסדר לך אישה אם אתה רוצה," "אני לא מתכוון להתחתן שוב בשום אופן, בשום אופן," אמרתי והורדתי שלוק ושפתיי היו מלאות נוזלי וויסקי. "אני מתכוון ללילה אחד, או כמה, או הרבה... אם היא תמצא חן בעינייך," "זונה?!" שאלתי מופתע בקול רם מדי. היה שקט מוזר מאוד לפתע בבר, וכולם הסתכלו עליי, גם הברמן. "אנחנו לא קוראים לה ככה," אמר בעל חזות המהמר בשקט, כאילו עברתי על קוד נימוס, "בת לוויה, מהמילה ליווי, זו המילה," "אז תגיד נערת ליווי," אמרתי ושתיתי עוד שלוק שיכור, "למה ללכת סחור-סחור-סחור..." והנעתי את ראשי במעגלים. "כי אנחנו לא מדברים ככה," הוא אמר והפעם חייך ...

אני כל-כך סקסי לעצמי אני כל-כך סקסי לעצמי אני כל-כך סקסי מה אני יכול לעשות? אני כל-כך סקסי לעולם אני כל-כך סקסי לעולם אני כל-כך סקסי העולם קטן עליי אני כל-כך סקסי בשביל נשים אני כל-כך סקסי בשביל נשים אני כל-כך סקסי הן לא מסוגלות לעכל אותי אני כל-כך סקסי בשביל פסטרמה אני כל-כך סקסי בשביל פסטרמה אני כל-כך סקסי אני יותר קצפת ודובדבן אני כל-כך סקסי את מבינה אותי אני מנפץ אשליות של יופי של יופי, אשליות של יופי הדגדגנים של הנשים עומדים כשהן רואות אותי אני כל-כך סקסי לבריכה אני כל-כך סקסי לבריכה אני כל-כך סקסי מה אני יכול לעשות? אני כל-כך סקסי בשביל הבריאה אני כל-כך סקסי בשביל הבריאה אני כל-כך סקסי שהבריאה מתביישת בעצמה אני כל-כך סקסי בשביל עבודה אני כל-כך סקסי בשביל עבודה אני כל-כך סקסי שהמיטה מגמרת אני כל-כך סקסי את מבינה אותי אני מנפץ אשליות של יופי של יופי, אשליות של יופי הדגדגנים של הנשים עומדים כשהן רואות אותי אני כל-כך סקסי לשיר הזה...

- למה אנחנו אוהבים אותך כל-כך? + כי אתם מפגרים. - למה אנחנו אוהבים אותך כל-כך? + אין לי מושג. - למה אנחנו אוהבים אותך כל-כך? + כי אני רע אליכם. - למה אנחנו אוהבים אותך כל-כך? + כי אני עושה לכם טוב. - למה אנחנו אוהבים אותך כל-כך? + כי אני משהו מיוחד. - למה אנחנו אוהבים אותך כל-כך? + כי אני מלך ואתם חרקים. - למה אנחנו אוהבים אותך כל-כך? + כי ההורים שלכם לא חינכו אתכם. - למה אנחנו אוהבים אותך כל-כך? + כי אתם לא יודעים מה טוב בשבילכם. - למה אנחנו אוהבים אותך כל-כך? + כי אתם מזוכיסטים. - למה אנחנו אוהבים אותך כל-כך? + חחח... שאלה טובה.

אני הייתי ילדה נואשת לא היו לי זיונים הייתי הולכת יחפה על חוף הים אוספת קונכיות לשקיק קטן ואז הוא הופיע כמו אל שעלה מהים את כל אהבתי לו נתתי אך הוא הלך ונעלם עתה אני עצובה דמעותיי זולגות בתוגה עדיין איני מאמינה איך הוא עזב אותי בשביל כבשה.

תהיה נחמד אתה לא נחמד אני השקעתי כאן 16 שנה תבוא אליי ב-צל תבוא אליי בשמש תרטיב אותי בגשם תרחץ אותי באור רק תבוא אם סכסכו ביני ובינך, זה רע, רע מאוד אם אתה שונא אותי ללא סיבה, זה רע עוד יותר אני אוהבת אותך אני מכירה אותך עוד מהכפר איך ביקשת רעיון לשם משפחה נתתי לך אני אהיה כאן תמיד ללוות את צעדיך כמו שאתה מלווה את צעדיי אני אהיה בכל גחמה ותוגה אני אהיה כאן להנעים את זמנך.

אני גרה על שפת הנהר אני בונה בתים מנייר לפעמים באים גמדים קטנים, ובתוך הבתים הם גרים הם אוכלים וישנים, לי מודים - והולכים מתחת לנהר יש עיר יפהפייה לשם אני הולכת כשאני עצובה אני פוגשת מכרים שהכרתי במשך השנים אנחנו חוגגים ואז נגמר לי האוויר ואני חוזרת לשפת הנהר לשאוף אוויר העצים מדברים הם מספרים סיפורים בלילות הם לוחשים לעשבים ולפרחים אני אותם שומעת ונאנחת כמה חכמים העצים הכול הם יודעים.

פלפלת מוצאת שוק ארטישוק רק הארטישוק יודע מה לעשות עם השוק כשהיא הולכת והשמלה מתבדרת אין לה לאן ללכת, אלא לשוק לקנות שוק ארטישוק. XXX אדון תחכמוני מאוד שונא את גברת תראו לי כי היא מצליחה להערים עליו, ותמיד לגרום לו לראות לה ואז עומד לו כמו תורן מונף, והיא מחייכת, היא יודעת, והוא נאלץ לעשות עליה ביד כשהוא מגיע לדירה, והיא יודעת לכן הוא צילק לה את הפנים, כדי שלא יימשך אליה יותר והשחית לה את הגוף, וגם את הגופייה מאז אדון תחכמוני שקט כמו נמלה כי גברת תראו לי כבר לא מראה לו.

גרמנים לא מבינים עברית כי הם תלויים על עין הסערה ואין פתרון בנמצא ילדות לא יודעות לעשות קוקיות כי הן מלכלכות את השמלות וכל השוקו נשפך על הירכיים ומרטיב את התחתונים כאילו הן עשו במכנסיים אברכים לא יודעים להתפלל כי הם לא יודעים קבלה הם יודעים רק מצוות ומנהגים ואפילו דרך ארץ אין להם כי הם מתעצלים להבין חנוכיות לא נשרפות בשמש כי מדליקים אותן בחורף כשגשום וקר ויש רוחות עזות והן מוצבות מבעד לחלון זכוכית כדי שייראו אבל לא ייפגעו.

הבאתי לה סוכריה קופצת רציתי לדפוק לה את הראש היא חשבה שאני נותן לה סוכריה כדי לעשות לה טוב חייכה בענווה ומצצה אותה בחיבה למחרת כל היום היא קפצה הראש שלה נחבט בתקרה כשהיא קפצה נשברה לה הגולגולת, נדפק לה הראש, אבל היא עדיין קפצה היא יצאה החוצה כדי לא להיחבט בתקרה אבל עדיין קפצה נערים רעים הקניטו אותה ואז הכו אותה כי היא קפצה הגיעה לצוק מתחת תהום עמוקה לא יכלה לשלוט בעצמה קפצה גופתה התפרקה מטה למרגלות טירוף תודעתה אנשים היו מאוד עצובים מה קרה לנערה גם אני הייתי עצוב כי הייתי רע-רע-רע אבל לא סיפרתי לאיש מה עשיתי לה נשאתי זאת כמו צלקת בתוך לבי שתיתי ועשיתי סמים ודמיינתי שאני מדבר אליה והיא עונה.

יש לי ילד חולה בבית מה אני אמור לעשות לאן אלך, לאן אפנה מי לי יעזור אין לו מוח, אין לו לב לפעמים נדמה לי שאין לו נשמה כל היום בוהה בטלוויזיה, לא משחק לא יוצא עם חברים, לא מתעניין בבנות (או בבנים) יש לי ילד חולה בבית והוא היפנוטי הוא בולע מלא כדורים והם לא עוזרים לו רק המוח שלו נדפק ונדפק מדי יום לפעמים הוא אומר לי שהוא נפוליון לפעמים הוא לא יודע מי אני לפעמים הוא שואל איפה אימא שלו היא נפטרה מזמן לפעמים הוא מדבר בטלפון אבל במשך הזמן הבנתי שאין אף-אחד על הקו או שהוא מדבר אליי דברי שטות, או שהוא שותק כשהוא שותק זה הכי גרוע, כי אני לא יודע אם הוא יודע מי אני הוא מבין שהוא אמור להכיר אותי, אבל לא מברר שוקע למצולות נפשו כמו טובע בים גלים עמוקים מושיט יד לעזרה אבל לאף-אחד לא אכפת ממנו ואני עושה כל מה שאני יכול יש לי ילד דפוק בראש ואני לא יודע ב-מה טעיתי שהוא הסתבך בכל כך הרבה צרות שקמו לו אויבים שדפקו לו את הראש במשך השנים הוא רואה טלוויזיה כל היום, כל הזמן כל הלילה, למשך כל זמני העולם הוא יישן עם טלוויזיה וקם עם טלוויזיה, ונרדם עם טלוויזיה ואם ...

הילד היה על סף בכי, הוא רצה כסף כדי לנסוע לארץ רחוקה ולא לחזור. אז הוא שוב ארב בסמטה. עברו הרבה ילדות בנות 27, אבל הוא לא התעסק אתן, הן כבר הטילו עליו מורא. הוא חיכה לגבר, או לאישה שהיא לא בת 27. הוא מישש את ה"סכין הקפיצית" העשויה מקלות של ארטיק ואמר לעצמו שהפעם הוא ידוג דג שמן, וייסע רחוק-רחוק מכאן. הוא התחבא מפני ילדות בנות 27, אבל אז עברה אישה שמנה מאוד שנראתה כבת 50. היא הייתה מאופרת בכבדות, והיה לה מעיל פרווה עבה, והתיק שלה לא היה מסריח ולא אדום ולא עשוי מ-עור. היא נראתה כמו מאדאם, שזה כמו סרסור - רק ממין נקבה. היא דיברה בטלפון הנייד ולא ראתה לאן הלכה כשהוא נעמד מולה. היא פערה עיניה לרווחה. הוא פתח את להב סכין מקלות הארטיקים ותבע את התיק שלה בקול באס אימתני. אבל היא רק הביטה עליו בהשתוממות, ואז צחקה. "מה מצחיק כל-כך, זונה זקנה?" הוא אמר בנימה מאיימת, אבל בתוכו פחד נורא. והיא צחקה וצחקה והוא איים לדקור אותה. "בבקשה," היא אמרה, אחזה בידו, ודקרה את עצמה. אבל הסכין הקפיצית העשויה ממקלות ארטיק נשברו על גופה. "אתה לא מבין שאני יודעת מה אתה עושה?"...

הוא היה ילד שובב עם סכין קפיצית. אבל הסכין לא הייתה תקנית. היא הייתה עשויה ממקלות עץ של ארטיקים, ורק בחושך בצללית אפשר היה לחשוב שהיא אמתית. למען האמת אי-אפשר היה לפגוע עם הסכין צעצוע בכלל, כי מיד היא הייתה נשברת על הגוף. אבל בצללית חשבו שהיא אמתית, ופחדו. אז שוב הסמטה. הוא היה עומד בסמטה בחשכה ומחכה לקרבן הבא. תמיד בחושך, שלא ייראו שהסכין לא אמתית. ואז הייתה עוברת אישה, נגיד בת 27, והוא היה שולף את הלהב של הסכין, שבעצם היה מקל ארטיק מחודד שהשחיז על אבן, ודורש את הכסף כדי שיוכל לבלות במועדון משחקי הווידאו ליד בית הקולנוע. הבחורות, שנגיד שהן בנות 27, תמיד היו פוחדות. ותמיד היה להן תיק אדום כזה עשוי עור ומסריח. והן היו נותנות לו את כל המרשרשים, והוא היה הולך לעשות חיים, כלומר לשחק במועדון משחקי הווידאו, כי למועדוני הימורים לא נתנו לו להיכנס, כי היה קטין. אבל פעם אחת הוא ניסה לשדוד מישהי, נגיד בת 27, עם תיק אדום מסריח מ-עור כמו אצל כולן, ובתיק לא היה כסף, אלא מן מלפפון צבעוני מפלסטיק. מיד הוא זרק את הדבר הזה ושאל באימה "מה זה?" והיא תפסה את הצעצוע המוזר הזה ונתנה לו בראש אתו. כ...

היא הייתה ילדה שובבה עם ויברטור במכנסיים. למעשה היא כלל לא הייתה ילדה, היא הייתה בת 27, אבל היא אהבה מבוגרים ובילתה בחברתם, ולכן הם קראו לה ילדה, כי היא הייתה ילדה לעומתם, וכך היא גם ראתה את עצמה לידם - ילדה. אז איפה הייתי? אה, לא היה לה ויברטור בדיוק במכנסיים, גם לא בכיס, אלא בתיק העור האדום עם הריח המעושן שתמיד הייתה סוחבת איתה. התיק הזה עבר הרבה עדיים נשיות, וכל הידיים הנשיות היו מעשנות ובילו בפאבים אפופי עשן, לכן התיק היה מעושן, כלומר היה לו ריח חזק ורע מאוד של סיגריות. אז היא הלכה קצת ימינה, קצת שמאלה, ונכנסה לסמטה לקצר את הדרך. שם חיכה לה הזאב. הוא לא היה בדיוק זאב, גם לא בערך. הוא היה בן-אדם כמונו, אבל השם שלו היה זאב, לכן קראו לו זאב. אז זאב עמד בפינה, עישן סיגריות, וחיכה לקורבן שלו. איש או אישה, זה לא משנה, כי הוא לא חיפש סקס, אלא מרשרשים. ובמקרה עברה שם הילדה שהייתה בת 27 עם התיק האדום המסריח שלה, כי היא רצתה לקצר דרך הסמטה, וזאב הריח את התיק כמו חיה, למרות שהוא לא היה חיה, הוא היה בן-אדם כמונו. הוא חשב שזה ריח של תיק ששייך לזונה, כי רק לזונה יש תיק מסריח כזה. הילדה לא הייתה...

בזמן הזה הם משחקים משחקים של מבוגרים שנכנסים בין הסדינים נחדרות ומחדירים בלילה אין ירח אין גם כוכבים אין גם פנסים ברחובות השוממים אנשים עם לב של אבן אנשים עם לב של דם אנשים רצים ואנשים מתרסקים מול האבן השוקעת בים קר לי בלילה קר גם לך קר גם לדובי עם העין האחת הדובי הכתום בלילה אימא באה וכל האנשים בלילה כולם מתכנסים אני צמא לטרופית אני רוצה אפרוח אני רוצה פרח אני רוצה לפרוח את מזועזעת את בתדהמה אל תפחדי, עלמה.

הילדה עם הקוקיות לא ידעה דבר אבל כולם אהבו אותה למרות שהיא לא ידעה דבר כי היא ילדה והיא תלמד ככה זה ילדות קטנות, הן לא יודעות דבר בכל יום הילדה שלא ידעה דבר למדה משהו לפעמים היא למדה מטעויות, לפעמים מהישגים, לפעמים ממה שמבוגרים אומרים, לפעמים ממה שהיא ראתה ושמעה הילדה הקטנה שלא ידעה דבר - ידעה שהיא לא יודעת דבר וזה כבר לדעת משהו היא ידעה שככל שתגדל, תדע יותר ואולי פעם כשתהיה מאוד זקנה - תדע הכול, אבל זה יהיה עוד הרבה-הרבה זמן הילדה הקטנה אכן ידעה יותר ויותר ככל שגדלה אבל אף-אחד לא הנחה אותה כיצד להשתמש ב-מה שידעה היא הייתה זו שפשוט יודעת, אבל לא יודעת מה לעשות עם זה היא הייתה נותנת עצות, אבל איש לא הקשיב לה, כי היא בעצמה לא הקשיבה לעצות של עצמה.

בגלל שהכול נתון לוויכוח ואין סיבה להיות מתוח בגלל ש-כל הבלגן בתוך הראש ואין לאן להימלט אלא על-ידי שינוי התודעה בכל זאת לא תמיד קל בכל זאת יש בלגנים כל הזמן אבל תמיד יש את זה קל כאילו הוא נשקל על מאזני פל-קל כל היום הוא מתנפנף ואין לו זמן להתכופף מרביץ בי יבחושים של יתושים זרים אני לא כאן כדי לעשות לך את החיים קלים אני רואה אותך על-ידי מראה שמוצבת תמיד על עורפך יש בך ניצוץ של קדושה יש בך ניצוץ של חטא אתה בן-אדם כמו כולם עדיין לא הגעת לדרגת אדם מודדים לך זמן בשעון לקראת ההתפתחות הבאה אני מזמן וויתרתי עליך כל היום מתכונן מול המראה רוצה להיות יפה כדי למשוך סימפטיה אבל אני רואה את העיניים שלך מבעד למשקפי השמש הן מראות ניחוחות של מוות רקב וסחי וחוסר אונים אין קץ. 

- איזו יפה את + תפסיק להגיד לי את זה - למה? + זה מביך אותי - את חמודה כשאת נבוכה + דיייי... נו... - אני אוהב אותך + מה? - אני אוהב אותך + למה?1 - מה זאת אומרת? + אני לא יודעת מה להגיד - אל תגידי כלום, 'תני לי לאהוב אותך, זה מספיק + טוב, אני מרשה לך לאהוב אותי - תודה + אבל תדע לך שזה לא נוח לי בכלל - למה? + לא יודעת, זה קשה - מה? + להיות נאהבת - את תתרגלי + חחח... אני בטוחה - העיניים שלך נוצצות פתאום + באמת? - כן + די להיות כל-כך מקסים, אני לא יכולה... - לא יכולה מה? + בוא נשכב... - את בטוחה? + כן, בא לי - טוב, אבל את עלולה לבכות אחר-כך מתוך אושר + חחח... מקסים אחד.

גם אם נפלה שלכת והיא כחולה זה לא ישנה את צבע השמיים שנבחר בזמן בריאה גם אם תלך יחף קילומטרים תיווכח לבסוף שאתה צריך נעליים או לפחות סמרטוטים לעטוף בהם את הרגליים אם נשברה הכוס רסיסים-רסיסים זו יותר מעבודת נמלים לאסוף את כל השברים לכוס שלמה זה יכול לקחת זמן של אלפיים שנה, ואולי יותר זה יכול לקחת נצח של אינסוף זמן עד שבסוף תוותר כשאתה לא מרגיש טוב - אתה בולע כדור ועוד כדור ועוד כדור אבל הנחלה לא עוברת אלא אם תיקח כדור ועוד גדור ועוד כדור ואם את גר לבד, אל מי תדבר תאמץ לך כלב או חתול, ותדבר אליהם הם לא יבינו מה אתה אומר והם יאהבו אותך מאוד וירוצו אחריך לכל מקום אולי אף הם יילחמו למענך ויקפדו את חייהם למען חייך אבל אל מי תדבר מי ישמע מי ידע את מה שיש לך לחלוק, עם ישות אחרת, שהיא לא אתה הזמן זוחל בעצלתיים, או רץ כמטורף זה תלוי באיזה קצב אתה עושה את המוטל עליך מאת הבורא וכשתגיע לסוף חייך, חבוט ומחוץ, לא יהיה בך פחד כי תאמין בכל דרכה של הנשמה הנסללת על-ידי הבורא.

אתה פותח מוזיקה בחצות ושומע מטאל רעש סוף העולם הראש שלך טעון ב-מילא, כי שתית ואתה עצבני, והמוזיקה גורמת לך לרצות לעשות דברים רעים אבל אני לא אדם רע, אתה אומר לעצמך, לפחות לא בדרך כלל לכן במקום לעשות - אתה מדמיין אתה כותב סיפור או שיר מעורר אימה מקברי, מזוויע המתאר עולם אלים, נואש ומסויט של חולה נפש פסיכופט אובדני לא הרגת אף-אחד, לא פגעת באף-אחד, ולמעשה אנשים אפילו נהנים מהיצירה שלך ומחלקים מחמאות למרות שהיצירה רעה-רעה-רעה, לא מבחינת איכות אבל כולם יודעים שעדיף לעשות את זה ב-כאילו, אם אין ברירה, מאשר בחיים האמתיים יש כאלה שפוחדים מהראש שלך, כי הראית להם מה יש בראש שלך והם פוחדים כי הם חוששים שאתה גולש לזה גם במציאות אבל במציאות אתה זקן חביב וחלש, אוהב אדם, בעל חוש הומור חד ושנון, ואילו ביצירות אתה מכונת מלחמה של נקמה באנושות מה הם עשו לך שיש לך את זה בתוך הראש? מה שעושים לכולם, אבל הם לא מראים, כי הם מתביישים, כי הם רוצים שיחשבו עליהם מחשבות טובות אבל אחרי שקראת את הספרים הכי אלימים ומזוויעים של סטיבן קינג, והבנת שהבן-אדם לא פוחד שיחשבו שהוא מפלצת, קיבלת ה...

תביא דוגמה, הוא אמר לי אדם קפוא בקרח ואדם נשרף באש, אמרתי מה זה קשור לעץ? הוא שאל העץ צומח ואינו חדל, עניתי גם אני איני חדל, הוא אמר אף-אחד לא מדבר עליך, אמרתי, חדל אישים אם אני חדל אישים, אתה חדל נשים, הוא אמר אני חדל הרבה דברים, אמרתי, אבל אף-אחד לא מדבר עליי אפילו לא אתה? הוא שאל אפילו לא אני, עניתי, ובעיקר לא אני אבל אני רוצה שידברו עליי, הוא אמר, מי ידבר עליי אם לא אני? אני, אמרתי אבל אתה אפילו על עצמך לא מדבר, הוא טען אבל עליך אני מוכן לדבר, עניתי למה, הוא שאל כי אתה זה לא אני, אמרתי, ואני לא מוכן לדבר על עצמי, אבל עליך כן למה שאתה תדבר עליי אפילו אם על עצמך אתה לא מדבר? כי אני לא רואה אותי, עניתי, אני רואה אותך גם אני לא רואה אותי, הוא אמר, אני רואה אותך אז אל תדבר על עצמך, עניתי, תדבר עליי למה? הוא שאל כי אתה רואה אותי ולא אותך, ואם אתה לא רואה אותך, איך אתה יכול לדבר על עצמך? אז על מה אני אדבר כשבכל זאת ארצה לדבר על עצמי? הוא שאל על מה שסביבך, עניתי אבל זה סביבי, הוא טען, זה לא אני מה שסביבך משקף את מי שאתה, אמרתי מה זאת אומרת? הוא תהה העולם כמו ...

מה לעזאזל אני עושה פה לאף-אחד לא אכפת ממני אני מת באטיות ובעדנה כמו אימא שלי ייקברו אותי באטיות ובעדנה כמו את אימא שלי יישבו עליי שבעה כמו על אימא שלי יתבדחו ויבואו בשביל האלכוהול אחרי שבוע יישכחו הכול כמו עם אימא שלי ייעשו מאומה גדולה על כלום כמו עם אימא שלי יגידו המזדיינים כמה הייתי טוב, כמו שאמרו על אימא שלי רק לאחר מותי, רק לאחר מותי אף-אחד לא התייחס אליה כשהיא הייתה בחיים כמוני כמו אימא שלי.

די להתעלם בי, אני אוכל קירות די להגיד הוא כאן הוא יסתדר, אדם לא יכול לחיות לבדו די להשקות אותי לפעמים עמו עציץ ותו לא, אדם הוא לא צמח די ללכת בבוקר, לחזור בלילה, ועוד להתעלם ממני בבוקר ובלילה להתייחס אליי כמו חייזר בגלל מחלתי למשוך את זה ופעם להגיד שאני גאון, ופעם שאני דביל אין באמצע ללעוג לחולשותיי כאילו "מה, אתה לא גבר?" להאכיל אותי שקרים ותמרונים לסכסך ביני לבין אנשים אחרים, להשמיץ אותי מאחורי הגב, ואז לחזור אליי לחייך ולהתלוצץ כאילו כלום אומרים לי לעשות דברים שיודעים שאני לא מסוגל, ואז אומרים זו אשמתך - לא עשית אותם מתנהגים אליי בחוסר כבוד ומצפים שאנהג בכבוד, אני לא כבשה, אני זאב, אני אטרוף מי שינסה לנכס אותי לעצמו וברבות השנים פרחה שושנה אצלי בגינה אדומה ויפה ומפיצה ריח טוב באו כולם להתפעל מאותה שושנה, אבל לי לעגו למרות שאני יצרתי אותה ואמרו - אתה לא יפה כמו השושנה ואמרו - אתה לא מריח טוב כמו השושנה ואמרו - אתה לא איתן כמו השושנה כי אני את כל מה שהיה בי - נתתי לשושנה, ובי לא נשאר דבר אבל הם מתפעלים מהשושנה ולא מבינים שהשושנה עשויה מתמצ...

כמו ברבור לבן ששט במים עם גוזלים ברבורים מי צריך יותר מזה כמו להיות תמיד במים מים שקטים ותמיד יש לך מה לאכול מי צריך יותר מזה כמו שקט נצחי של מים שקטים ולא אמרים מילה שקטים כמו המים מי צריך יותר אין לי כוח להיות בן-אדם, זה מעייף.

הוא לוקח אבק שריפה לתוך הנחיריים ומסניף מ-כל הלב עמוק אל תוך הריאות העיניים שלו עולו מעלה, לתוך הארובות, והוא מנדנד את ראשו כאילו פטישים מכים מבפנים ואז העיניים חוזרות למקום, והוא מתאושש וצוחק מדליק סיגריה ואומר זו סיגריה מט, אין בה קנביס כי כשהוא הרג את החתול, הוא הרג אותו כדי להרגיש כמו אלוהים הוא חנק אותו באצבעות חזקות כשהוא מביט היישר לעיניו ואז זרק את הגופה הרפה ואמר שהוא לא מרגיש אהבה בכלל, ולכן הוא לא מרגיש כמו אלוהים, כי אם אלוהים לוקח באהבה - איפה האהבה פה הוא דיבר לא לעניין, השתין על הגופה של החתול אחר-כך הלך לדבר עם עצים וניסה להבין מה האופי של כל עץ כשהם לא ענו לו גבר בו הזעם והוא חשב לבוא עם מסור חשמלי ולגדוע את כל העצים אבל הוא חשב שזה יסבך אותו עם החוק, ועדיף להישאר בצללים.

- שלום, איש + שלום - מה אתה עושה? + עומד - למה? + אני תמרור - איזה תמרור? + אין כניסה - אין פה כניסה למכוניות? + אין - ולי יש? + רק אם תצא מהמכונית - הו, זו בעיה, אין לי כוח ללכת ברגל + אז אל תעבור - מה יש לך על הגב? + טיל כתף - זה אמתי? + כן - חחח... אתה מתכוון לפוצץ מישהו? + תלוי - מה לקחת? + אסיד - חחח... טוב, שיהיה לך אחלה טריפ + אתה נוסע + אני תמרור אין כניסה, ואתה נוסע + אני הזהרתי אותך (בום) + אמרתי לך לא לעבור, בן-זונה מזדיין...

זיכרון ישן, איש על האספלט, נשען לחומה 'תן לי קצת כסף, איש טוב, שנים לא אכלתי 'קח דולר ועוד דולר 'קח את כל הארנק 'קח את חשבון הבנק 'קח את המכונית, את הבית, את האישה ואת הילדה תודה, איש טוב, היית מאוד נדיב אליי ובתמורה אסובב בשבילך את כדור הארץ והוא סובב, וכדור הארץ הסתובב, והוא מסתובב, כדור הארץ, עד עצם היום הזה סיפור יפה, היא אמרה, ומה קרה אחר-כך? שום-דבר, עניתי למה אתה לא מפתח את הסיפור, עושה ממנו ספר, סרט, הצגה בברודוויי כי אין לי מה להשיג, אמרתי, כל מה שאני רוצה נמצא כאן היא הסתכלה סביבה, מה בדיוק? את, אמרתי וחייכתי ואחזתי בידה הו... היא נרטבה, אתה כל-כך חמוד... אבל חמודים לא מזיינים אז אני אתן לך מכות בטוסיק אתה תתן לי מכות בטוסיק? כן, בטוסיק הקטן והשובב שלך לא, אל תעשה את זה, הצילו! הצילו! חחח...

זיכרון ישן, אישה יפה, רכונה על הבר, שותה יין שרלוטה פתאומי - נכנס גנגסטר זב חוטם ואומר לה מה, את סתומה? בואי מהר הביתה להכין לי אוכל! אומרת היא בנינוחות - אני לא המשרתת שלך, החלטתי להשתכר וזה מה שאני עושה אני אוסר עלייך להשתכר! צעק הגנגסטר זב החוטם אתה לא אבא שלי - היא אמרה מיד נחפזתי להגנת העלמה, ואמרתי לאותו גנגסטר חצוף בזו הלשון - תעזוב את האישה, אתה הבוס שלה? היא רוצה להשתכר, וזה מה שהיא תעשה הסתכל עליי הגנגסטר זב החוטם במבט מלא אימה - מה אתה מתערב? אתה יודע מי אני? עכשיו במקום אדקור אותך, אתה תהיה ז"ל עוד לפני שתגיד חז"ל והוא שלף סכין קפיצית, לא יודע מהיכן אתה עדיין חושב שאתה גיבור גדול, או שאתה נסוג? אני לא נסוג - אמרתי לו, אני אגן על העלמה חסרת האונים עד טיפת דמי האחרונה כי היא מזכירה לי את אימא שלי זיכרונה לברכה, ולא היה מי שיגן על אימא שלי, אז עכשיו אני מפצה בעימות אתך אז תתכונן למות, מאדרפאקר! הוא אמר לא, אל תהרוג אותו, אמרה העלמה לגנגסטר, בשם אמו הוא נלחם, לא בשמי אז בואי להכין אוכל, אמר הגנגסטר, ובכלל, מה את עושה מ-חוץ למטבח? שמעה ה...

תטפטף טיפת רעל על החלון שלך ותשאף את כל הסחי שמזרימים בך יום יפה מלא פעלולים ולהטוטים ואתה מוטל כמו שוטה בלי יכול לזוז אולי תזיז רגל, אולי יד, אולי אצבע, אולי תפלבל בעיניים אבל אתמול לקחת חומר קשה והיום מי אתה, מה אתה, אני לא מזהה אותך איפה כל המחשבות היפות שהיו לך בשמיים העננים נעלמו וחשפו חור לבן חור לבן זה כמו חור שחור, רק לבן חור של ריקנות, מדבר של חידלון, שממה של ריק, וואקום של יניקת עולמות אתה יודע את כל זה ולא אכפת לך איך לא אכפת לך? כי אתה לא מבין לאן אנשים הולכים ולמה, אם תמיד הם חוזרים עבודת נמלים, עבדים מתוך שעמום בשביל מה לעבוד אם קונים שטויות ומוציאים את הכסף אל מה שאומרים בפרסומות תישאר בבית, תשמע רדיו, תקראה טלוויזיה תאכל גלידה עם רסיסי שוקולד וסירופ מתוק אולי תזיין את השכנה, היא רוצה את זה, תאמין לי, רק נדמה לך שלא מספיק לעשות ביד כמו מסכן, תתחיל לתקוע! תשב על המחוגים של השעון ותן להם להסתובב סביבך כשאתה לא נע, אתה הציר, הנקודה הקטנה באמצע שמסובבת את המחוגים ואם אנשים רוצים ללכת - שילכו, הם גם יחזרו תמיד הם חוזרים ובגדול כולם חוזרים...

פלח הלימון נשטף בגשם ומתיקותו אבדה לו התאכזב האיש המריר וירק את רקמת פלח הלימון מפיו פיו בער בחמיצות מחליאה כאילו יצקו לתוכה חומצה לבו הגאה התפורר בתוך חזהו כאילו הוא חולה או כאילו הוא הזדקן בעשר שנים עץ הלימון נתן ריחו וזה עשה את האיש המריר חולה החמיצות באוויר הייתה בלתי נסבלת לנחיריים הגירויות הוא ראה סמטאות ילדותו שיחים מטפסים, ריח קמומיל ורוזמרין דודה הזקנה מכינה תה עם נענע וצוחקת ממנו בחביבות הקירות גדולים ורחבים ואין עליהם תמונה הגפן צומח בחצר נאחז בחוטי תיל הילדים לבושים מכנסיים עד הברכיים ואין להם כיסים והם משחקים ג'ולות על פני אבק האספלט המחניק הוא גבר שבגברים, עבר הרבה מאז השיער נושר והשרירים מתרפים העיניים לא כל-כך מבינות והבטן צימחה כרס ועל הקרסוליים שריטות יבשות מהיתקלות עם רהיטים הזמן עבר כמו נצח וכאילו לא היה בכלל הדודה כבר לא חיה וגם לא אחותה את הבית הרסו ובנו רב-קומות את חצר הגפנים הפכו לחנייה ומוסך וריח שמן מכונות עכשיו נוטף מהם בעיקר שהזמן קיים בנקודת זמן בה הנקודה נמתחת וזמן הוא אשליה לעולם נע כי כעת בזמן אחר הוא יושב על...

אמרו שהם לא יכולים והאמנתי להם סיפרתי להם סיפור שמצוץ מהאצבע הגדולה שלי והם קנו, את הסיפור וסיפרו לי סיפור משלהם שמצוץ מהפקולטה המופלצת שלהם ואני לא קניתי, את הסיפור והם ממש התרגזו כי הם כן קנו את הסיפור שלי אז הם כפו עליי את הסיפור שלהם שמצוץ מהפקולטה המופלצת שלהם ואמרו לי שהם יודעים ורק הם והם כבר לא מאמינים לסיפור שלי כי לא האמנתי לסיפור שלהם והם עשו אותי עכבר והם עשו אותי עץ והם עשו אותי אבן ואני הרמתי עליהם יד והם הקיזו לי דם כשהם ניסו לשנות לי את העולם אבל רק מחשבה אחת עברה בראשי "איך אני יוצא מ-פה חי?" הרגשתי כמו יתוש שנלכד ברשת עכביש והם סוגרים עליו ולופתים אותו בקורים הדקים והחזקים שלהם היה עליי לפרוץ בכוח למוטט את החומות להגיע לארץ המובטחת אבל גיליתי שאין ארץ ואין מובטחת.

החדר ריק ונגמר לי הפלאפל נגמר לי הפלאפל! נגמר לי הפלאפל! שותה קפה כי אין לי מה לאכול מלבד פלאפל שותה קפה כדי שלא יהיה לי תיאבון ואת מסתובבת סביבי כמו סביבון, אומרת "רוצה גלידה! רוצה גלידה!" אבל את גביע הגלידה האחרונה אכלתי כשהייתי רעב, ולא היה משהו אחר - אפילו לא פלאפל את משתגעת במתינות, עוד מעט תצאי מדעתך כולי רעב במתינות, עוד מעט אוכל חלב לא מוצא את קופסת הגפרורים להרתיח חלב בפינג'אן על הגז לא מוצא אפילו את השפיות שלי, לא בתל-אביב, לא בצפת את אומרת "איך אתה יודע להיות כל-כך רגיש? אתה ממש חצוף" ואת נהדרת זה יותר גדול, מהמחוזות בהם שלטנו בעבר, האדם מתפתח זה גדל, כשנדמה שיודעים ומבינים הכול, פתאום נפתח עוד צוהר, לתבונה נוספת.

החדר ריק עכשיו גם תמונות אין על הקירות ולא ציורים לא שטיחים, לא שולחן, כיסא לא את, לא אני החדר ריק עכשיו רדוף רוחות של קור וחושך מקלף את הקירות בטחב ועובש והצבע בו צבעת בחדווה את הקירות נושר כמו עלים אל המרצפות החדר ריק עכשיו אבק מתאסף על הרצפה החלל חנוק כי הכול סגור גם החלונות, גם הדלתות וחרקים שמבחינים בחוסר נוכחות של אדם מתחילים לטייל החדר ריק עכשיו והוא ידע ימים יפים יותר של אהבה, זוגיות, משפחה וילדים לפני שהכרת מישהו אחר והעדפת לעבור אליו על פניי ולפרק את גן-העדן שבנינו.

"רכב כבר מזמן לא מותרות"... בעיקר כשדורסים מישהו או תאונה כאילו לא בכוונה זה לא מותרות בעיקר כשאי-אפשר לזוז בתוך העיר מרוב מכוניות שטסים כמו מטוסים לא מותרות בעיקר כשילדים לא יכולים לשחק ללא השגחה כי כל הסביבה שלהם מלאה כבישים ועליה דוהרים מכוניות כמו טנקים מהירים לא מותרות בעיקר כשמכוניות כבר לא אמורות להיות מובנות מאליהן כמו גשם או עננים או שמיים כי אפשר וצריך לעשות תחבורה ציבורית טובה מדויקת, מהירה, בטוחה שמרשתת כל פינה בארץ כדי שלא יצטרכו מכוניות שהן לא מותרות כי המכוניות כולאות את כל הערים עם רכבי המתכת שלהם שדוהרות כמו נשק רע ואי-אפשר לזוז, ואי-אפשר לנשום, אפילו לא על הכביש מרוב צפיפות, מרוב מכוניות. שהן לא מותרות.

בוא נטייל במחשבות בואי אני אטבול אותך בנחשולים של אש אפרום אותך לכל אורכך אבדק את בתולייך שוב ושוב ושוב לילה טוב היה לנו ליל אמש התעוררתי עירום עם זקפה עוד הומה בי אוני כמו נער שמש עירומה ורכה כמו ביצה עלתה מאופק ערפל ואדי מים בגופי נחפזתי לרוקן את שלפוחיתי את עשית כמוני תאוותי גברה בי את שאריות טיפות השתן ליקקתי ממך קצף של גשמים ניטח לפתע היינו עירומים בשדה שיבולים הצליפה וחיבקה אותנו רוח חמה-קרה הפכנו שלולית של תשוקה עוד גופי בגופך עוד נטוע ורוחי רוח הומה עוד מהדהדת נפשי כשאני נוגע מתקשח עוד אני אף רק מעצם נוכחותך עוד גופי בגופך נספג ולא שבע עוד לחץ הדם נוסק למרומים עוד הומה גופי כרעם ביום בהיר עת אנו מתערבבים מתערבלים כמו עיסה של בצק.

בוא אלינו, אלינו, אלינו לים אל הים השוצף השוקק לך הוא מחכה, לך הוא מצפה שתשתזף אולי בעצם אני רק ילד מסכן אבל בים אני הבוס, אני החוק, אני המלך תוכל לשתות פה גזוז עם קצפת, כן וללקק גלידה עם סוכריות מתוקות, כן תוכל לראות פה אותי מתקלח להתפרקד פרקדן לאור ירח יש לי ארץ טרופית יפה זו הדירה היא מלאה כל טוב עד גדותיה יש לי בדיחה נפלאה על ארץ טרופית יפה על דירה קטנה שכולם רוצים לנגח אולי בעצם אני רק גבר שבור אבל בדירה שלי אני הבוס, אני החוק, אני המלך, כן אז בוא לבקר, אני אתן לך ללקק קצפת יש לי שמש נפלאה והיופי איתה יש לי ים וגלים כל רגע.

הם יצירתיים הם כותבים על ענבים יש להם כאב באוזניים הם גורמים לכאב אצל אנשים בלב הם מתמרנים את המוחות התמימים הם לבושים לבן הם לבושים חלוקים לבנים יש להם כיסים בכיסים יש דברים ישנים יש הילת מלאכים סביב ראשם כמו כעכים שקופים הם מדברים הרבה אבל תמיד הם שותקים הם נעים כמו רח אין להם כלום בראש הם עושים הם לא יודעים מה הם עושים הם מאמינים בדברים מעולמות אחרים הם רואים את כל העולם כמו אריזה ריקה של במבה הם עוברים דרך קירות הם קוראים מחשבות הם מנהלים את המציאות לפי פקודות מאחורי הקלעים של החיים אין להם שקל בכיס אין להם שקל בראש אין להם שקל ברגש אבל הנשמה שלהם שבעה היא עולה על גדותיה הם סובלים הם כואבים אבל בד בבד הם לא מרגישים אף כאב הם לא מרגישים שמחה הם לא מרגישים צער הם כמו קרפיונים במים עמוקים.

זרוק מבסוט על אדן החלון עם כוס חלב היא לא מזגה, היא לא מזגה ועל האדן להקת יונים שרים מעגל מלא אהבים את החלב היא לא מזגה רק שתתה.

מתלקחים ניצוצות במזווה הקטן של אדון שמולק בעל המכולת שמוכר בעיקר מצרי חלב הוא תוהה כיצד קרה זה שמתלקחים ניצוצות במזווה הקטן של אדון שמוליק בעל המכולת שמוכר בעיקר מוצרי חלב מזווה חשמלי מונח במטבחו של אדון שמוליק בעל המכולת שמוכר בעיקר מוצרי חלב ובמזווה מתלקחים ניצוצות אדון שמוליק אדם טוב אבל הוא לא מבין בחשמל ואין לו מושג כיצד להפסיק את ניצוצות במזווה הקטן.

בנטות הלילה רוח עפעפיים אפפתני והייתי כמהלך בתוך קני סוף מסמאי עין אישון ירח קרוע בהה בי משתומם ואני הייתי מהלך כמוכה רוחות אופל אשר הכו אותו רוחות הגורל חגו סביבי מערבולות של אימה וזדון ולא מצאתי מזור לנפשי הפצועה אשר דיממה דמעות מוות אדומות כעין הגורל עת הלכתי לחפש את מזלי בארצות מוכות גורל אלה לא שציפיתי לתקווה כלשהי, כי הייתי אובד בחשכת בית המלוכה ובידי חרב נדני בלבד ואפילו לא כלי זין הימים היו מסמרי שיער והלילות מוכי אימה וביעותים ושיערי הלבין לא רק על ראשי אלא גם בטוסיק זאת, כל זאת, כי חפצה נפשי באוננות כפויה כי נקעה נפשי מאוננות חופשית והייתי אסיר מרצון לגחמות האופל אשר סבבוני באכזריות חסרת רחמים.

עד מתי תגידי וזה יהיה לא עד מתי תבטיחי וזה לא יתקיים מה יש לה זאתי? כי אני אהבתי אלף פעמים נשים שונות ואלף פעמים הן שברו לי את הלב איך אפשר להאמין עוד איך אפשר לבטוח עוד כשיש אכזבות ועוד אכזבות ועוד אכזבות שלא נגמרות אני פונה ממך כי את כמו כולן תמיד היית כמו כולן ואני אוהב אותך כמו שאני אוהב את כולן כי את כמו כולן את בדיוק כמו כולן וכולן בדיוק כמו כולן לא הוריד לך את הירח לא אקטוף לך כוכב אולי אתן לך בוטן אל תבקשי עוד בוטן - כולם אותו הטעם.

את ילדה טובה של קוטג' וחמאה אבל הוא ילד רע של סכינים ואגרופנים בתוך עולם הביעותים שלו את נסערת רוחך הומה באש הלהבה הכול הוא ייתן לך, כי הוא יודע לשמור משדונים ומכשפות את כל הדלתות האסורות הוא פותח ומזמין אותך להיכנס מתעורר בבוקר הפוך לצלילי מטאל ומתדלק את עצמו בסמים ואלכוהול ואת ילדה טובה של קוטג' וחמאה, על פרוסת לחם טרייה אבל לפעמים בלי שייראו, את מתפתה לקחת לעצמך, פלפל חריף.

המוזיקה הכי טובה אפילו שהיא חוזרת על עצמה אני מדבר אל עצמי וגם עונה לי יש לי שיחות עמוקות עם עצמי רוצי, שמוליק קורא לך ושואל לאן נעלמת רוצי, שמוליק מחכה לך ושואל אם קראת את הסיפור שלו ושל דינה גם אם את הולכת ברחוב ומדמה לעצמך את חופשיה הוא עומד בחלון ובוהה בך הוא יודע הכול עלייך ואת עליו הוא לא ייתן לך לשכוח והוא לא ישכח רוצי, שמוליק קורא לך ושולח 14 פרקים רוצי, שמוליק מחכה לך ושואל אם קראת את הסיפור שלו ושל דינה גם אם נדמה שהשמש לא שוקעת ותקועה כמו מסמר ברקיע החם הסיפור על שמוליק ודינה מחכה לך הוא רוצה שתקראי אותו, אל תתני לו לחכות.

נשרים פשטו עם שחר על מכלאת החזירים בן היה חזרזיר אחד שמן בצריף גר אדם שעבודתו הייתה חייו היו לו שדות נרחבים של תבואה אותה היה חורש ומעבד לבד עם מחרשה קשורה לחמור והוא נוהג את המחרשה ברגל בשמש הקופחת הצריף היה עשוי קורות עץ מעובדות גס ולא היה טלוויזיה, ולא רדיו ואינטרנט, ולא היה מטבח, שירותים מקלחת כי השנה הייתה אלף לספירה בערך הוא היה יישן על ערימת שעורה, מחליף בגדים פעם בהרבה זמן, כשהוא הולך ברגל לנחל המרוחק מאוד, כדי להתקלח ולכבס את הבגדים הוא דאג מאוד לחזרזיר הבודד במכלאה, כי לא הייתה לו מלבדו נפש חיה אבל אותו היום הוא יישן כל היום הצריף היה מטפטף בחורף וחם בחורף הוא התעורר ולא היה לו מה לאכול והוא החליט לטגן את החזיר הנשרים פשטו עם שחר, כשהאדם היה יישן ואכלו את החזרזיר המבועת בחיים זה היה אטי מאוד ואכזרי מאוד, כי נגיסות עורבים הן קטנות אבל החזרזיר היה אחד והעורבים היו רבים מאוד בערב בשקיעת השמש התעורר האדם והשקה את עצמו קפה הוא גלגל לו סיגריה ומחשבה התגבשה בלבו לאכול את החזיר כי האוכל נגמר והמצב היה קשה.

לא כדאי לך להיות תפוח... כי אם היית תפוח אדום עסיסי, מתוק וטעים, הייתי קוטף אותך מהעץ, נועץ בך את שיניי ואוכל אותך. לכן עדיף לך להיות אצטרובל... כי אם תהיה אצטרובל, אני לא אגע בך, ותוכל להיות מחובר לעץ לנצח, להיות ניזון ממנו ולהרגיש סבבה אגוזים. אז מה אתה מחליט, להיות תפוח או אצטרובל? - חרוב.

המממ... אה-אה המממ... אה-אה המממ... אה-אה הוא חופר בא עוד יום של לונה-פארק בעולם המשוגע הזה אוכלים הרבה מסטיק ומנפחים הרבה בלונים איש הגלידה מחלק גביעי גלידה עם סירופ ילדים קטנים מתנשקים ומבוגרים מתכוננים למות בוקר טוב עולם מכוניות מהירות, טיסות בין נתיבים, מכונות כסף, יהלומים בדוכנים מוכרים את הירח וקונים קרקעות בלב הים ילדים קטנים מקיימים יחסים בגיל 14 שירותים עם חומר חיטוי חריף, שצורב את הנחיריים ועולה למוח, עושה שם סוטול, רואים צורות משונות במחשבה רק הילדה הקטנה בוכה, כי היא לא רוצה את כל זה היא רוצה בית חם, כמו ששרה עופרה חזה, שאימא תשכיב אותה לישון ואבא יקרא לה סיפור אבל אין אימא ואין אבא ולא ידוע סבתות סבים נותנים לה לעבוד בעבודות מתכת כי היא צריכה להאכיל את עצמה בהופעה אנשים מתגודדים ושרים בלב אחד שירים ללא משמעות אמתית האיש על הקיוסק הממונע מוכר טילונים ונקניקיות והרבה מיץ לימונים ספסרים מטיילים בין האנשים המתגודדים בחוץ ומחפשים דרך להיכנס מכוניות יקרות פגוש אל פגוש ופקחים מחלקים דו"חות בתנועות מחול הוא ראה אותה, היא ראתה אותו, הוא חשב ע...

בואי אליי אפלה גדולה ותכסי את ימיי ימיי ולילותיי אני מקרטע, קרבות דמים רבות על הזכות להישאר בחיים אבל המהות היא ש-כל אדם מת לכן נמאס לי להילחם על קרב אבוד מראש גם ככה אין לי מחר, אין לי עתיד מעולם לא היה לי דבר מלבד אהבות ומילים אני רעב - אני אוכל משהו אני צמא - אני אשתה אני אראה משהו בטלוויזיה אני אקשיב קצת לרדיו אני אבכה את קצי הקרוב במילים מקוטעות ולא ברורות כמו שלג סטטי על מרקע טלוויזיה ישן בו דמויות רדופות חגות במחול של בעתה וייסורים לקראת סופן הידוע מראש.

הלכתי למצוא אבן ירחים יבשים זורחים באופק ענקים משקיפים מעבר לנוף בתי הכנסת מלאים אנשים יראים מכבש זפת סולל כביש בין בניין העירייה לתחנת הרכבת משוטט עם מקל פשוט בין עיי החורבות הופך אריזות עוגיות וחטיפים נעליים ישנות מתפוררות זרוקות ליד פח הזבל אמרתי לה שהיא יכולה ללכת אבל אני לא אהיה לידה בבניין הרוס שפעם היה גורד שחרים מפואר היא עלה ברגל לקומה עשרים ומשהו משם היא אומרת רואים את הנוף נוף ההריסות, אבל בקצה יש ים בתוך כביש מהיר הכביש ריק סימני גיר של משחקי ילדים על האספלט צרור מפתחות שלא פותח דבר מונח על אדן האמבטיה בחדר שקיר שלו הרוס בחדר 104 אין אבנים, רק שרידי חיים בדופן הקיר נמלים עמלות על קן ובמורד ההר מתגלגלת אבן.

אני אגיד לך את האמת השקתי את הצמח בעציץ שהבאת, אבל זה היה מזמן כששברת לי את הלב - לא היה לי לב להשקות את העציץ, והנחתי לו לגווע בצמא העלים שלו הצהיבו ולבסוף נשרו תולעים פשטו על גזע הענף שלו רקב פשט באדמה והיא הפכה לבנה וריח הגווייה של צמח העציץ שלך פשט בכל הבית אני קוננתי על מותך, על מותך בטרם עת אני ישבתי עלייך שבעה כי בלב שלי היית מתה אני התאבלתי ולבשתי שק והתפלשתי באפר אני התפללתי לעילוי נשמתך לכן את יכולה לתאר לעצמך כמה הופתעתי כשהופעת בדלת עם הליפסטיק המרוח שלך והמסקרה הנוזלת מיד תיקנתי את המצב ותקעתי סכין בצווארך למען תהיי מתה כמו שחשבתי למען לא ישבתי שבעה לחינם.

בלשון המעטה אני פותח רדיו והמוזיקה מרפא לי את הלב מסחי העולם הזה המטונף מהאגו המתפרץ ועזות המצח יש במוזיקה ענווה וכולה שאלות יש מוזיקה ברדיו שמנחמת את לבי מפני רוע אנשים, מפני אגו צף מי אתה איש אכזר שתשפוט אותי? אני לא מכיר אותך ואתה לא מכיר אותי כטיפת הרעל המטפטפת לתוך הכוס המזהמת טוהר וכוונות טובות בהם יש ששופטים לכף חובה תמיד לכף חובה אף-פעם לא לכף זכות בטח אתה יותר טוב אתה הכי טוב בעולם אתה קדוש ומלאכים מהללים אותך בקומך ובשכבך לישון.