הליקופטר

שמעו האנשים ברחוב את ייללת הכלב, ושאלו על מה מקונן זה? ויאמר אסף הקטן אל הוריו בקומה העליונה - "לילה, ואיש לא מסתובב ברחובות. הכלב רעב וצמא, ובטוח ש-כל האנשים נעלמו מעל פני האדמה" ויאמר אביו של אסף אל אסף בנו - "במהרה יעלה השחר, שוב אנשים יהיו ברחובות, והכלב ייווכח כי טעה," כי כלב לא אוהב בדידות, ובעיקר הוא אוהב חברת כלבים אחרים ואנשים ובבוקר יוצא שמוליק, ומאכיל את הכלב עוף ומחבק אותו ומלטף אותו, והכלב עט עליו בליקוקים של שמחה, ושמוליק צוחק "איפה היית כל הלילה?" רוצה הכלב לשאול את שמוליק אבל כלבים לא יכולים לדבר, ולכן מסתפק הכלב בעובדה שהכול בא על מקומו בשלום והנה יוצאת דינה ומשחקת עם הכלב, וגם השכן מהקומה הראשונה ולאט-לאט מתמלא הרחוב באנשים, וכך גם ברחובות הסמוכים הכלב לא מבין מה קרה קודם, אבל הוא שמח שאנשים חזרו להיות סביבו הם מאכילים אותו וגם משקים אותו, נותנים לו המון אהבה והוא נותן בחזרה עד הלילה הבא.

אנשים מחופשים לשדים, למפלצות, משוטטים ברחובות עם טפרים והכול, גם עם שיניים ופרווה וזנב ארוך מסתלסל ואני יושב על ראש הבניין, על הגג, מביט ומשתין בשקט, ואז אוסף אליי סיגריות, כדי לעשן וקוסאומו הבניין, הוא גדול ועצום, ורב קומות ואגפים וחדרים נסתרים ויש לו פתח אחד קטן קטנצ'יק, ולו שומרים רבים, עם עמדת שמירה והכול, וכולם חמושים ומחוברים לרשת אבטחה אלקטרונית, עם מצלמות ומכשירי קשר, ומערב בלתי פוסק שנרשם ומתועד ומי שבא לפתח זה נבדק עד העצם מופשט מ-מכל בגדיו וגם מגופו מרכיבי עצמותיו נשלחים לבדיקה, וגם תכולת מוחו ואם הוא נכנס בזה השער - הוא לא יוצא, אלא כאדם שבור ומרוסק תחת גלגלי הביורוקרטיה ובזה הרחוב השקט, אנשים על אופניים וילדות משחקות ולפעמים שומעים צרחות, מהבניין הגדול רב הקומות ואנשים נראים נכנסים שמחים ובריאים, ויוצאים נכים ומצולקים בין הקירות של הבניין הארור - מתרחשים הזוועות שהן גדולות מ-כל דמיון מצוי, ואכזריות ביותר עד לאין שיעור.

באופן רגיל המוזיקה מתנגנת גם אם אין מי שינגן אותה, אבל בפועל, על הבימה, יושב אדם ומגלגל את המוזיקה כמו הייתה רשימה של תווים בתוך תווים בהרמוניה מושלמת וכשאני עומד מול אותה בימה, יחד עם כל האנשים המריעים אנחנו לא רק שומעים את המוזיקה, אלא גם מתנגנים, כמו היינו המוזיקה עצמה, על כל תפארתה ובחצר האחורית בבית של מושיקו, יושב יחזקאל השאקל ומשפץ את המכונית שלו הוא מחליף חלקים, בודק מגעים וחיכוכים, ומתכנן לצבוע את המכונית בכחול מטאלי, כי הוא אוהב מוזיקת מטאל ועל אדן החלון מלבלב לו צמח בעציץ, ולו כותרת עלים אדומה כדם, וליבה מתוקה כדבש אותו מרחרחים מושיקו ויחזקאל, ומתמסטלים מנגינת כינור נוגה שעולה ממעמקי הזמן כל עוד היופי ביופי נמצא, והחיים במקומם מונחים, תיסע המכונית בצבע כחול מטאלי ותשרוף את הכבישים עם מוזיקה מתנגנת של פטישים ועם אורות מהבהבים בצורת לב לכל נפש חפצה ולב תאב ובחצות הלילה יפרוש העוף את כנפיו ודהה מעלה מעל ארובות המאפיות אל השמש שליו תזרח בטובה על ארץ שחונה חסרת אהבה, חסרת מצפון, חסרת מוסר, מפולגת ושסועה ודינה הקטנה תחייך בחלון אל הדוור...

פישבון היה אשכנזי טהור היה לו בולבול לבן הוא ידע היטב לעבוד על אנשים, הוא היה תותח בעקיצות פיננסיות פישבון היה אוכל רגל קרושה, ועוד דברים שנגמרים ב-לך הוא היה נכה מלחמה הוא נלחם נגד ראש הממשלה פישבון היה פולני מוצהר, וגם הומו וגם קוקסינל הוא היה מברך בשבת "מודה אני לפניך שלא עשני מזרחי/ספרדי" הוא היה חומה בצורה, של אינטלקט ללא נשמה הוא לא האמין באלוהים ולא בקבלה ולא באדם ולא בחיים הוא אמר "באנו לכאן לאכול ולמות" פישבון היה אדם עם עם משקפיים בגלל שלא היו לו עיניים פישבון היה אדם עם איפור בגלל שלא היו לו פנים פישבון אהב לקבל בתחת, מערבים ושנא כל דבר ציוני, כי הוא היה בהמה במהותו פישבון היה עסקן במהותו, של כל המזדיינות המזדיינים הקוקסינלים והמסוממים הוא אהב לקבל בתחת, מעוכרי ישראל ימח שמם ולגרבץ בפרהסיה, מול הכותל המערבי הקדוש, כדי להרגיז את אנשי השם היה לו שם - פישבון הפישבוני.

היא אישה מאוד קינקית הם קוראים לה - סופר פריק כי היא כל-כך שונה היא שונה בכל מה שהיא וכל מה שהיא עושה והיא ילדה גדולה כבר בת 27 השנה בה כל הרוקרים השווים מתים בה הם מתחרפנים הרבה סמים, מה יש לכם? פוחדים להיות מבוגרים? אבל היא שונה לגמרי היא עדיין חיה במנועים חמים ויש מי שמחמם את המנוע שלה למען האמת יש הרבה היא אישה מאוד קינקית הם קוראים לה - נשמה יש בה כל דבר שאין באחרות ואין בה כל דבר שיש באחרות למעשה היא ילדה קטנה שלא גדלה למעשה היא זקנה בגוף של בחורה למעשה היא גם גבר וגם אישה למעשה היא גם חיה וגם מלאך הם קוראים לה - סופר פריק כי היא כל-כך שונה היא שונה בכל, בכל מי שהיא וכל מי שהיא לא והיא זו אני כן, היא זו אני. 

סבתא שלו הייתה רגילה לקצת שקשוקה, קצת אורז וקצת תפוחי-אדמה. היא לא הייתה רגילה לפאי אמריקאי. "מה זה הדבר הזה?" "אני לא יודע, סבתא, אבל זה ממש טעים. יש על זה שיר וגם סרט." "על זה? כל הדבר המוזר הזה ויש עליו סרטים ושירים?" "וגם קרנבל," היא לא ידעה אם הוא צוחק. היא הביטה בפאי האמריקאי בשאת נפש חשדנית, ואמרה - "תאכל את זה אתה, אם אתה רוצה," "אבל סבתא, זה ממש טעים, הכנתי במיוחד בשבילך, כדאי לך," "כדאי לי..." היא הפטירה, "שונא מתנות יחיה. שים אותו במקרר, נראה," הוא שם את פאי התפוחים האמריקאי במקרר, והלך לעיסוקיו, לבנות בתים קטנים, עם רהיטים קטנים, וצלחות קטנות, ופאי תפוחים אמריקאי קטן על הצלחות מ-פימו. סבתא התקשרה לבעלה בבית האבות. "יוסף, אתה יודע מה זה הפאי תפוחים הזה?" "איזה פאי תפוחים?" "אמריקאי," "טפו אמריקה, ממתי הם יודעים לעשות אוכל?" מיכאל אומר שזה ממש טעים, ואני מאמינה לו שהוא באמת מאמין בזה," "האמונות של הנכד שלך לא שוות דבר. אם היו לו אמונות טובות, היה ...

זה היה כבד, אה? כמו פילים שועטים בחורשה הוא ניפץ את הדלת, הוא לא השאיר סימנים הוא גמר את כל המשפחה באבחת סכין נקייה הגן שצמח פרא סביב הבית הצמיח שושנים אדומות האדמה הייתה בוצית שקועה בדם נשרים עטו מעל הבית, מקווים למעט בשר כל היום חלפו עננים כחולים מעל הבית, והשמיים היו לבנים גשם מתכת שחור ניתח כמו מסמרים ופצע את האספלט במכתשים חמים ארגז חול מהול בחול שחור מגלשות סדוקות שבורות גם הירח לופת את כאבו בצבת מדמם נאחז כמו עקרב במסך שמיים שחור תלת-ממדי והילדה פצועת רגליים, הולכת יחפה על אספלט שבור מההרים גלי רעם, מתחממים ושוטפים בשאגה אילמת בתוך החבית שני דגים על קירות הבתים מבחוץ - מרזבים והגשם השוטף שחור כמו הנשמה של השמיים צובע את אבני ה-מדרכת בנפט גועל שחור של דבק בין הסוליות לאספלט אנשים הם רק רגליים, כך אמרו כולם מדליקים משואות בבתים הסגורים להבה קטנה להתחמם בה בחשכה הגדולה הקרה.

תשאל את המשיח הצעיר - "מה קרה ללב?" לא הייתי כל-כך חברותי עם השומרים במטבח בשקט בלילה השחזתי את הסכינים כל זגוגית חלון נופצה ולא השאירה סימנים, אלא זכוכיות שבורות על רצפת הבית שלי והייתי נאלץ ללכת יחף ולדמם את נשמתי, אף-אחד לא אמר לי מה קרה ללב כל העולם היה בתוך הראש שלי, אבל בצורה שוטה הסתבכתי עם עננים, הם המטירו גשם, ולפתע נדמו אנשים עברו בדלת כמו מלכים, אבל הם היו לא ראויים לקחו פיסה ועוד פיסה מהבית, עד שלאימא שלי לא נותר לב לחיות ליצנים צחקו בחלונות, אני תמיד הבלגתי ראיתי אותי מתנדנד עם כל הספינה, על ים סוער מאוד, והסערה לא שכחה.

שמו היה תמיד "חבר" הוא דפק את החברה של חבר שלו הטוב הוא עישן גראס לפני שזה היה מקובל הוא ספג כדור בלבנון היא תמיד רצתה אותו, אבל היא לא באמת אהבה אותו היא תמיד הלכה אליו, ובדרך חזרה לא הבינה למה הוא היה משוטט ברחובות, בימי שישי בלילה כל הלילה חג וחג ברחובות, בימי שישי בלילה יוצא עם פחית בירה, ביום שישי בלילה וחג-חג עם הבירה, וכשהיא נגמרת ממשיך לחוג, את חגיגת יום השישי מסביב לרחובות, מסביב לכיכרות אל החומות בין הסמטאות על המדרכות לצד מכוניות עם שיערו הארוך הבלונדיני, הוא לא יישן אותו לילה עם שיערו הארוך, הבלונדי, הוא כיוון את התנועה ברחובות שלנו היא לא הייתה בטוחה אם הוא גבר או אישה היא אהבה אותם צעירים ואהבה אותם מבוגרים וכשהוא אמר שהוא הולך, היא לא הבינה איך היא יכלה לדעת? הרבה אבק כוכבים במיטה שלה הגבר בסדר, הוא נותן עבודה מזיין אותה יומם וליל, וזה בסדר גמור מצידה הוא אמר שהוא הולך, היא לא הבינה הפנים שלה היו מלאות איפור הפנים שלו היו מלאים פצעונים הוא היה עדין כמו אישה הוא עשה לה הוא אמר שהוא הולך, היא לא הבינה איך היא יכלה ...

עצמות האגן כואבות לה מרוב זיונים, והיא הולכת בצורה קצת מצחיקה את הדרך מביתה לבאר המים תני לי לעזור לך, לילה קשה? הם לא שבעים, אני אומרת לך אני תוהה אם יש להם יחסים עם הנשים שלהן מרחמת עליהם, גברים כאלה בריאים, והאישה שלהם לא פותחת מה ייעשו, באים אליי הכול נופל עליי העליתי את דלי המים מהבאר את עושה מצווה לכל הכפר, אבל תדאגי שישלמו לך היטב, ודיר בלק למי שלא מכבד אותך, תקראי לי אני אפרק אותו תודה, לרוב הם בסדר לפעמים יש איזה שיכור, לרוב מכפר אחר הרבה שומרים עליי כמוך, אני מוגנת רוצה קצת עשב? יש לך? כן, תביא קחי, אבל אל תגידי לאף-אחד שהשגת ממני, הם רעבים לזה כמו זאבים תודה... אתה רוצה...? לא, לא, אשתי נותנת לי, שתזכה לחיים ארוכים יש לך מזל, אני נתקעת עם כל אלה שלא נותנות להם והיא הלכה בהליכה המצחיקה שלה את הדרך חזרה לביתה, עם דלי המים, ושיערה הפרוע.

זולגת לו זיעה על המצח הוא צריך את המשקה שלו, והוא צריך אותו עכשיו עיניו בוהות, הוא לא יכול לחשוב הוא צריך את המשקה שלו, והוא צריך אותו עכשיו במסבאה גברים ונשים מפלרטטים שותים בקלילות לגימות קטנות, כאילו כלום המלצרים והמלצריות לכולם מגישים, ולכולן היה מרוקן את כל המשקאות בלגימה פראית אחת, אבל אלו לא המשקאות שלו הוא הזמין משקה והוא מחכה המלצרית מתבוששת לבוא, בטח נדפקת עם הברמן בחדר אחורי הידיים שלו רועדות, הלב דופק חזק הוא לא יכול לחשוב, עיניו בוהות הוא צריך את המשקה שלו, והוא צריך אותו עכשיו.

ברדיו דולק השדרן אלף הבהובים על התקרה מפוזרים כוכבים ילדה קטנה משחקת בארגז החול - זה הציור שתלוי מעל החדר הזה, בצהוב של חול, ורוד של עור, כתום של שיער ופרדי מרקורי מת היום, כמו עוד הרבה ימים לפני היא מוזגת חלב, אני שותה בירה היא אוכלת כריכי גבינה, אני בולס סטייקים ומול הבית הקימו לונה-פארק, הרבה מוזיקה של קרנבל מכוניות חונות, מצפצפות, המהום גל הקהל הנרגש יש לי כוכב חול תלוי מעל החדר, והוא מפיץ נגוהות של חופים רחוקים נטושים עזובים יש לי קונכייה מוצבת על מדף, והיא עושה קולות של אלף גלים הומים וכשהילדה חוזרת ממשחקי הרחוב - זה זמן למקלחת וכוס חלב חם התקליט האהוב עליה על טוליפ בפטיפון ועוד הרבה ילדים שרוצים לישון, בשעה מאוחרת כזאת של חורף.

ילדים קטנים משחקים בחצר עננים קטנים פזורים בשמיים אישה חולצת נעל גבר מתאבד נערה חותכת את עצמה כולנו בני חורין לעשות כל מה שאנחנו רוצים כולנו מריונטות של האל שנמצא בכל מקום העולם קטן וגדול, איש אחד, עולם אחד גם אני צריך מים להרוות את צימאוני אדם חופר את קברו ב-צל הנשק שיהרוג אותו אישה לובשת תלבושת של גיבורת על, ויוצאת להציל את העולם בודהה, משה רבנו, אברהם אבינו, ועוד אי אלו אישים, נמצאים במחלקה סגורה ובולעים כדורים והמשיח שהבטיחו לנו נמצא במילואים מדינה בלי ממשלה, ארץ בלי עם את כולם קוברים עמוק-עמוק שלא יוכלו לצאת על תל הקבר מניחים מצבה כבדה לוודא שיישארו בפנים אף-אחד לא רוצה זומבים מסתובבים אצלו ברחובות היא נגד להיות נגד היא בעד להיות בעד הוא שותה קפה מקנקן קפה, ומסתגר במרפסת עם סיגריה גנובה בראש דופק הרדיו כל היום וכל הלילה, ובמהדורות החדשות כולם צוחקים, מדברים וצוחקים והאדמה והשמיים והים לעולם לא משתנים, תמיד נשארים דוממים וקודרים כי אין לאן ללכת, מעולם לא היה כי אין תקווה, מעולם לא הייתה כי אין פתרון ללב גאה וזחוח ושום-דבר לא קורה, עולם כמנהגו נוה...

התחושה המתה בנשמתי אני יכול להרגיש אותה עד הבהונות אני מרגיש את האש והיא מתחזקת אני מרגיש אותה בנשמתי היא עפה בתוך נשמתי מנסה להחזיר את השדים למקומם אני מרגיש את הלהבה מתחממת שורפת את נשמתי אני דוהר על רכבת הרים אל העבר השני אני חייב לשרוד איש אמר זה רק יום רע תמות ותתעורר ביום טוב יותר אבל אני חולק על מה שהוא אומר אני כאן כדי להישאר אני מרגיש שאני עובר לצד השני דוהר על רכבת הרים אל העבר השני אני עושה הכול כדי לשרוד אני חייב להישאר בחיים.

שמעתי שמועות... שמעתי לאחרונה שאתה מחפש אוכל בפחים זה נכון? אחי, מה אני אעשה, אין לי מה לאכול, אני אוכל עם חתולים שמעתי גם שאתה יישן על ספסלים... בגנים ציבוריים... זה נכון? אחי, אין לי איפה לישון, אין לי דירה ובית ולא מיטה, מה אני אעשה? שמעתי שאתה מוצץ לגברים... ומלקק לנשים בין השיחים... תמורת מקום להתקלח זה נכון? אחי, מה אני אעשה, אין לי מקלחת, ואין פה ים, אני צריך להיות נקי שמעתי שאתה צורך סמים... ותמורתם אתה עבד מין של נשים וגברים... שעושים עליך סשנים של סאדו, זה נכון? אחי, מה אני אעשה, הייאוש דרדר אותי לסמים קשים, אני לא יכול להיגמל, אני צריך את הסמים 'שמע מה תעשה רוץ לארץ עוץ, ותתאבד תתאבד, בן-אדם, לא נשאר ממך כלום, אתה לא שווה כלום, אפילו כבוד אין לך פשוט תהרוג את עצמך בשמחה, אחי, אני עושה כל מה שמבקשים ממני, שאני צריך, השאלה, כמה אתה משלם בשביל זה? כמה אתה רוצה? זה תלוי, איך אתה רוצה שאהרוג את עצמי? ירייה בראש זה אלפיים דולר סגרנו.

הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב והתכנס בפינה של החדר, על המיטה, מקונן ובוכה. לי לא היה אכפת, כי חשבתי על הזיון עם שמוליק וכמה שהוא יודע לעשות לי טוב. והתכוונתי להזדיין עוד הרבה עם שמוליק לפני שאאבד את חני בעיניו, ואהפוך לעוד שרמוטה שהוא זיין. אז תמיד הייתי לובשת בגדים סקסיים עם הרבה מחשוף וקרעים שחושפים לא חושפים, והייתי הולכת על נעליים גבוהות בשביל להיות גבוהה ונישאה, וטיפחתי את שערי והקפדתי לבשם את עצמי ולהסיר שיער מיותר. והוא היה בוכה, יומם ולילה, כמה קשה לו, וכמה אני לא אוהבת אותו, ושאני שמה עליו זין וזונחת אותו דווקא בתקופה הכי קשה לו. ואני הייתי מחייכת בנימת נחמה ואומרת לו שיהיה בסדר, וזו רק תקופה, ואני לא יכולה לעשות כלום אפילו אם ארצה. ואז הייתי יוצאת, תופסת מונית, ונוסעת לשמוליק כדי שייעשה לי טוב. כך הלילות היו מלאים בכי שלו, אלכוהול שלי, וזיונים שלי עם שמוליק שידע להחדיר את זה בזווית עד שהייתי נטרפת. בחמישה ליולי אלף תשע מאות תשעים וחמש, הוא גילה שאני בוגדת בו ועזב את הבית, ונסע לא יודעת לאן. גם לא השאיר מכתב או דרכי התקשרות ולא הסביר את עצמו לא המילה כתובה ולא במילה נאמרת. ואני א...

פה קטן, לשון קטנה שיודעת ללקק טוב מתכרבל בסחבות ואני הגברת הדורת האדרת יישנה במיטת מלכות, וכל הגמדים הקטנים משרתים סביבי בארשת כבוד אני כולי בתולה, אני אומרת, לכבוד השאקל, הגבר הגברי שייפתח אותי באמת אבל הגברים הקטנים לא מאמינים וצובאים על דלתי, מייחלים למעט לטיפה על זקפתם המייחלת והוא גמר אומר לחרוש את השדות, בשביל גברת קטנה שתרקום לו כותונת כותונת של תכלת עם פרח זהב ואני שולחת שליחים להביא אותו אליי אבל הוא שאקל אפילו בשביל זה, לא מתרשם, לא מייחל, לא מרייר, רק רוצה לחרוש את השדה תמורת קורת גג, מעט אוכל ושתייה, מיטה וכותונת של תכלת עם פרח זהב שלושה פרשים שלחתי כדי להביא אותו אליי אחד מת בחרב, שני נטרף על ידי חיה רעה, והשלישי את שמי לא זכר נותרתי תאווה ובודדה, מייחלת, סגרתי עצמי בראש מגדל גבוה, וייחלתי לזה האביר שלי שיבוא ויציל אותי אבל הוא לא בא ואני הזדקנתי, איבדתי את היכולת ללדת ואין לי ילדים משלי בינתיים הרוחות השתנו מעל הארץ הזאת, והשמיים החליפו גוונים אנשים המציאו רדיו, קולנוע, תקליטים, ונורות שפועלות על חשמל אני נותרתי מפגרת עם הציורים והצילומים ...

כשאני יושב ומסדר דברים את לא רואה אותי שקוע עמוק בתוך מדמנה של חוקי המדינה מתפלל בשבילך וחפץ בשבילך שתעשי מה שאת צריכה הכול מסתובב סביב הדירה ואת בשלך - רובצת על המיטה לא נשאר לי מקום בשבילך, או לישון במקומך כל הלילה השעון הארור מתקתק ומקציב לנו זמנים את תמותי בתוך כותונת סמרטוטים, והחיים יימשכו כאילו לא היית כל היום השדרן המזדיין בתוך הראש שלי, הבן-זונה, לא שותק לרגע, חושב שהוא חכם, שהוא יודע והכול מסתובב סביב הדירה כמו פורפרה לא שפויה את אוכלת ספידים על קפאין, רצה במקום ואין לי מנוחה ממך.

מדינה בהפרעה את עושה לי ילד מכונת חרבונים ואכילה אני שולח אותו כמו אזרח טוב למערכת החינוך, והם מחזירים לי אותו מטומטם אני שולח אותו כמו אזרח טוב לצבא, והם מחזירים לי אותו מת מה עכשיו? את רוצה עוד ילד לא ולא גברת, אני לא אתן עוד ילד שלי קרבן למדינה את מתגרשת ומחפשת גבר לא מוצאת, את כבר זקנה גברים מבוגרים מזיינים אותך, זורקים לך כסף כמו זונה וממשיכים בדרכם את חוזרת אחרי שנתיים כמו כלבה, אין מישהו טוב ממך, את אומרת, דווקא חיפשתי הרבה אבל ילד אני לא נותן, אני אומר, אני כבר לא יכולה ללדת, את אומרת, אין לי מחזור ואת יושבת במרפסת, מעשנת גראס כמו כשהיית צעירה, שותה בירה, בוכה וצוחקת מהבכי.

רגליים על הרצפה, בן-אדם! אתה חושב שאתה יכול לעוף? תזכור שאתה בן-אדם, בן-אדם! אני לא בן-אדם, חשב מיכה כשעודו יוצא ומשוטט ברחובות, אני אל, הם לא מודעים לכך, וזו בעיה שלהם, לא אכפת לי. ברחוב דהרה מכונית שאמורה הייתה עתידה בוודאות לדרוס למוות גור חתולים מסכן. מיד מיכה עצר את הזמן, המכונית קפאה וכל העולם. הוא לקח את הגור הקפוא והניח אותו על המדרכה ואז שחרר את הזמן. המכונית והנהג בה המשיכו כמו כלום, וגור החתולים התבלבל רגע איך הגיע בשבריר רגע ממקום למקום. גור החתולים הביט על מיכה והבין. לפעמים חיות מבינות יותר מבני-אדם. הוא ליקק את אצבעותיו של מיכה כשמיכה רכן אליו, ומיכה ליטף אותו והמשיך לשוטט. הוא סובב את כל השכונה וכל השכונות שמקיפות את השכונה וכל השכונות שמקיפות את השכונות שמקיפות את השכונה. הוא אהב ללכת. כשהגיע הביתה שלו התפשט עד עירום ונכנס למקלחת, ואז ניחם את עצמו בכמה סיגריות וקפה. לא היו לו רעיונות איך להמשיך את הערב, רז הוא גלש בטוויטר והעלה תמונות מטרידות, אבל לא כאלו שהיו מצנזרים אותם. הוא שנא את המין האנושי למרות שהמין האנושי תמיד אמר שהוא אוהב אותו. אבל מילים לחוד ומעשים לחוד. ...

למה אתה לא מתפשט? תתפשט, תתפשט, חם! מה, אתה פוחד שייראו לך את הבולבול? לא אכפת לי לראות לך את הבולבול מה, אתה מתבייש? ראיתי מאות ת'לפים בולבולים בחיי, שלך לא שונה. קומי, תעשי כלים, תשטפי את הרצפה, צריך לעשות כביסה, פדלאה! אני עובד כמו חמור, ואת כלום לא עושה, רק רובצת במיטה ומחכה שאזיין אותך! תעשי משהו, גם לך מותר לעשות! אני נשבע שאני לא האשים אותך שאת עושה! מה, את חושבת שאני אתרגז שאת משקיעה בבית? להפך, אני אשמח! תזיזי את התחת החטוב שלך ותתחילי לעשות משהו, פדלאה! כל היום הוא מאונו, אני לא יודעת מה יש לו דווקא הפסקתי ללכת עירומה בבית, אני לא יודעת מה יש לו דווקא אני מקיימת עמו יחסי-מין, אני לא יודעת מה יש לו כל הזמן עומד לו, זה לא נעים לפעמים הוא מעדיף לעשות ביד מאשר לשכב איתי, אני לא מבינה את זה, זו מחלה דוקטור, אני חסרת אונים, מה יש לבעלי? זה מדבק?

הבהילו אותי לבית-חולים כי אני חולה בשחפת עשו לי ניתוח שפשפת בדקו לי את הבצקת אמרו לי שאני נורא מכוערת אז קיצצתי את האף בסכין מנתחים, וצבעתי את העיניים כחול חמצנתי את השיער, ועשיתי קיצור קיבה התאמנתי כל יום שעות כדי להיות חטובה שתיתי אוויר ואכלתי מים ונהייתי קוסית פצצה פתאום כל הגברים רצו לזיין אותי ואני שמחתי נורא אבל הייתי כל-כך חולה, שלא הייתי מסוגלת לפתוח רגליים אז הרימו לי את העפעפיים והרימו לי את הציצים החליקו לי את הקמטים וצבעו את עורי בזהב חיברו לי כתר יהלומים לראש בברגים והרכיבו לי בניתוח כנפיים של מלאכים שאבו לי את המוח כדי שלא יהיו לי בעיות חשיבה ושלפו לי את שלד הגוף והגולגולת כדי שאהיה רכה שתלו אותי בשדה קוצים והיום אני שקדייה היום אני נורא שמחה, כי אין לי סיבה להיות עצובה היום לא כואב לי יותר הלב, כי עקרו אותו ושמו במקום משאבה היום אני לא שמנה, כי אין לי קיבה אני פולטת חמצן וקולטת פחמן דו חמצני, ומקבלת את האנרגיה שלי מהשמש היום אני חסה לתפארת.

כבר שנים אני טוען שהצמח בעציץ שלי מכושף אני משקה אותו - הוא לא גדל אני לא משקה אותו - הוא לא נובל תמיד העלים ירוקים והגבעול העבה זקוף לא משתנה, לא צומח ולא קמל שנים, שנים, נשאר בדיוק אותו הדבר, כל הזמו, ולא משנה מזג-אוויר, שמש, לא שמש, מים, לא מים, דשן, לא דשן, לא מזיז לו, כל הזמן נשאר בדיוק-בדיוק אותו הדבר לכן התחלתי לסגוד לו ולבקש ממנו בקשות שונות בהתחלה זה היה דברים קטנים ופשוטים - שיצלצלו אליי - כי אני נורא בודד שיבואו לבקר - כי אני נורא בודד שישימו לב שאני קיים - כי אני נורא בודד ואחרי זה התיאבון גבר לאט-לאט, והתחלתי לבקש דברים יותר משמעותיים - לזכות בלוטו לזכות בחיש-גד לזכות בטוטו לזכות בווינר לזכות בצ'אנס מי אמר שאין קזינו בישראל? הוא לא התייחס אליי הבן-זונה, הצמח לא מילא אף בקשה שלי אמרתי לו - אם לא תמלא אלה הבקשות, אני לא אשקה אותך, ואתה תמות בצמא לא היה אכפת לו, לא שם זין אז לא השקתי אותו, והוא... מכושף נראה בדיוק אותו הדבר ירוק ורענן, כאילו כלום שנים התמרמרתי עליו שלא מילא את הבקשות שלי, ודיברתי אליו, ולא השקתי אותו והוא לא הזיז ל...

אז אתה מבין? הלכתי אליה הביתה שלה, אמרו שהיא נותנת לא ידעתי איך היא נראית פתחה לי את הדלת אישה יפהפייה, עדינה, אצילית, עיניים נבונות אמרה לי בנימוס "כן?" אני לא ידעתי מה להגיד, אמרתי באתי לבקר היא חייכה, היא הבינה, סקרה את הגוף שלי והביטה לי לתוך העיניים, ואז זזה הצידה ואמרה "תיכנס" נכנסתי, היא הושיבה אותי על הספה הכפולה, הביאה לי מיץ תפוזים, לא אמתי, של מכולת שאלה מי אתה, מה אתה, איך אתה עושה, כל מיני דיבורים כאלה להכיר אותי אמרה לי "יש לך חשק?" אמרתי "בטח, אבל לוקח לי זמן להניע," היא צחקה אמרה לי לעמוד ונגעה בחבילה דרך המכנסיים "חבילה גדולה, כל הכבוד," היא אמרה בסיפוק,\ ופרמה לי את החגורה, "נראה איך הוא נראה" "נראה טוב מאוד, גם גדול מספיק, לא יותר מדי," וחפנה לי את הביצים והעבירה יד פתוחת אצבעות על הזין "אני רוצה תתחכך בי ככה, עם הזין," היא אמרה והתקרבה אליי התחככתי בה, היא הייתה לבושה כותונת לילה, כותונת בית, חלוק כזה לא לרחצה, לא יודע מה זה התחיל לעמוד לי, היא חיבקה אותי והנ...

הנה היא, הנה, היא באה, האהבה שמיים, כוכבים והרבה אדמה הנה יש לה שיער גולש כמו לכיפה אדומה הנה היא הולכת יחפה וצוללת לבריכה הנה שמוליק שותה בירה ודינה יישנה הנה החולצה של נבחרת בית-הספר והילקוט שהמורה שמה בפינה הנה היה לי זמן להביט לך לתוך העיניים וסוף-סוף לדעת את צבען הנה את גרה קומה מעליי וכל הזמן הולכת על הראש שלי ואני עולה קומה, מזיין אותך וחוזר, ואחר-כך לא נרדם כל הלילה את נרדמת כמו תינוקת הנה היריות שמרישות אוזניים מהכפר הסמוך ומשאית פורקת מטען למפעל ברעש גדול הנה אני שואל אותך אם את אוהבת ואת אומרת "מה קשור אהבה בכלל?" הנה יש לי חולצה ובירה של גולדסטאר, מסטול, הפוך, הראש מעוך נמרח חיוך, שפוך-שפוך יצאתי לסיבוב לרוקן את השלפוחית, ראיתי את עצמי משתקף בשלולית העכורה הייתי צריך לגרד את עצמי מהאספלט אני הולך כמו נכה, כמו ילד קטן ושוב את מסמנת לי לבוא אלייך אני הזונה הפרטית שלך ולא אכפת לי כי את מזיינת אותי וגם בזה לי ואני עולה עוד קומה מעל הדירה שלי ועושה הכול שיהיה לך טוב ואת לא מעריכה כזה אני - דפוק-דפוק.

כי היה לו יום חופשי מהעבודה, מהמשפחה, מהתחייבויות, מהחיים אז כל היום הוא אכל גלידת בן נ' ג'ריס ותפוזים וריכל עם השכנות הזקנות היו עננים ורודים בשמיים לעת ערב השמש כבר שקעה והחושך עדיין לא ירד הוא פסע לעבר דירתו, שלף את צרור המפתחות, פתח את הדלת ונכנס כל המשפחה שלו הייתה יישנה הוא תהה לרגע מה עייף אותם כל-כך, ואז הוא גילה עקבות חול ונעליים מלאים בחול, ובגדי ים וסנדלי אצבע מקלקר, ומצופים קטנים מתנפחים שמלבישים על הזרועות קרוב לכתף, ומזרן ים מתנפח שנשאר בו מעט אוויר הם הלכו לים בכל זאת הוא לקח חופשה מהמשפחה, והמשפחה ניצלה את ההזדמנות ולקחה חופשה ממנו זה בסדר גמור, כל עוד הוא יכול להכין לעצמו סטייק הוא אכל סטייק חריף בלי משהו בצד, ואפילו שני סטייקים, והסתכל אל העיר הגדולה מחלון הקומה העשרים הירח החליף גוונים שחלפו על פניו העננים, אבל עדיין היה חם הוא החליף בגדים לפיג'מה, ישב על הרוסה, הניח רגל על רגל על השולחן הנמוך, הרהר ונרדם בבוקר קמו לתחייה כל יצורי הבית, והוא פתח עיניים עייפות והביט סביבו השעון המתקתק שוב תבע נוכחות, וגם ההתחייבויות ל...

אישה עם כובע של ליצן עם נצנצים בין הרגליים עכבישים מטפסים, אוכלים אותי חי הם ילדים גדולים, הם כבר יודעים, שהילד הזה לא יכול לעבוד עליך סולמות סביב מגרש המשחקים ואל השמיים, שם גולשים עננים איש מתחרז עם אישה וגבר מתחרז עם גברת אבל אולי שכחת מה עושים עם העט, ילד קטן שמתקשה לקרוא אולי שכחת איך כותבים שיר, ילד קטן שמתקשה לאיית מעולם לא ידעתי לשחק ג'ולות או גוגואים תמיד בחרו אותי אחרון במשחקי הספורט, זו השפלה פומבית ושגרתית שקיבלתי בהכנעה גם אם זיינתי חצי מהבנות בקבוצה שלי, ועוד לא מעט מקבוצות אחרונות, עדיין הייתי זה שדופקים כל פעם כמו שהא דופק, ושמוריד ראש בשאיפה אחת אתה יכול להיות ילד של עובדת הכפר, או ילדה של עובד הכפר, ואולי באמת יד עתיד לך ואולי לא אבל העולם והדרישות שלו משתנים בלי הרף, ומה שחינכו אותך היום, לא שווה פסיק מחר.

מוזר לנו ככה הוא מתלבש הוא טווס? מה זה כל הנוצות האלה? זה מושך בנות, הן אוהבות ג'חה אה, הן אוהבות ג'חה, מה אתה אומר, מה זה ג'חה? כבוד, גאווה באיזו שפה זו? ערבית, זה הפך לסלנג מזרחי אתם המזרחיים והספרדים אימצתם את השפה הערבית באנו משם טוב, אבל עכשיו אתם בישראל גם אתם לא זנחתם את האידיש, ואת הקרפלך והקניידלך ושאר הדברים שנגמרים ב-לך אבל יש לנו תרבות תרבות של רוצחים גרמנים פשיסטים שטבחו בכם יותר טוב מברבריות המזרחית כן, אתה צודק בהחלט, עם שעושה רצח עם שיטתי - זו תרבות במיטבה הושפעתם מתרבות המזרח הושפעתם מתרבות אירופה זה יותר טוב! טבחו אתכם כמו כלבים! 'שמע, השואה זה אות מסכנות שאנחנו נושאים עלינו בגאווה אני לא הייתי מתגאה שאני אשכנזי, כולנו היינו אלפיים שנה בגלות, ותראה מה קרה לכם ומה קרה לנו מה קרה לנו? ספגתם תרבות של אירופה אנטישמית שטובחת בכם, יש ביניכם עוכרי ישראל ואתם הפכתם ברברים! לא, רק למדנו לחיות טוב ולעשות חיים, ולנו יש ערכים יהודיים, אתם שכחתם מה זו יהדות.

שמוליק חיפש בארונות, חיפש במגירות, אפילו במדף התבלינים ובמזווה הוא חיפש. הוא היה עירום. "שמוליק, מה אתה מחפש?" "את הקונדומים," דינה חרקה שיניים, היא כל-כך רצתה אותו בתוכה. הם התגפפו למעלה משעה וגם שתו קצת, ועם הזמן כל הבגדים נשרו מהם, אפילו הגרביים, ושניהם היו עירומים וחמים מאוד. לא חמים - לוהטים. ובדיוק כשהגיע הרגע הנכון שהיא רצתה אותו בתוכה, והוא רצה גם להיות בתוכה, הם קלטו שלא הכינו קונדומים מבעוד מועד. כל הגיפופים, והליקוקים, והירידות, והמשחקים מיצו את עצמם לזמן זה, ועכשיו אין קונדומים. היא שמעה אותו חופר בכל מיני מקומות בבית כמו מטורף, והפכה מתוסכלת. לא נראה לה שהוא ימצא. "שמוליק... די... לא נורא. נעשה אחת לשנייה ביד," "לא!" אמר שמוליק בנחישות תוך שהוא מחפש, "את רוצה זין ואת תקבלי זין," "אפשר שנרד זה לזו..." "כבר עשינו את זה," היא שכבה עירומה וחשופה על גבה, לוהטת כמו תנור, פטמותיה זקורות והיא רטובה, והוא מחפש קונדומים עדיין עם זקפה. איזה מצב מתסכל. היא קמה להדליק סיגריה. החפיסה הייתה ריקה, והיא ניגשה לארון המטב...

הליקופטר חג בשמיים, אתה מביט בו אתה הולך בזמן שאתה מביט בו, בטיול בודד בשטח הררי בנגב בבת אחת אתה נופל, כי מעדת מ-צוק הפתעה, בלבול, חוסר יכולת להבין מה קרה אתה עושה הערכת מצב, הרגליים שלך נשברו, יש מעט מים השמש קופחת מעל והכאב כבד אתה נאנק, מוציא את הטלפון האלחוטי, מנסה לחייג, אין קליטה בכלל, הטלפון לא עובד, הוא נשבר אתה קורא נואש לעזרה, אין תשובה להקות עורבים חגים מעל ראשך, מחכים למותך אתה גומע מעט מים, אפילו אוכל כמה נגיסות מהלחם גורר את עצמך למקום מוצל, עץ נמוך עם עלים רחבים, ושורשים וגזע מפותל אתה נשען על גזע העץ, מביט סביבך נמק מתפשט ברגליים ואתה מתחיל לדמם, דימום פנימי הנשימות שלך כבדות, העייפות רבה, אתה חושב לתפוס תנומה, כדי לקבל כוחות הליקופטר בודד חג בשמיים, אתה מביט בו, צועק מחפש אם יש אש לסמן לו, חבל שלא לקחת אתך אקדח זיקוק ההליקופטר חולף, נעלם מעל הרכס גם קול המנוע שלו הולך ונחלש שוב שקט, אתה מנמנם, אתה מתעורר לתחושה של נוכחות מולך עומד זאב חשוף שיניים ומביט בך בלי פחד אתה מחפש במהירות את האולר והוא מתנפל, לא הספקת אתה נאכל ב...

ידיים על ההגה, לא להוריד ידיים מההגה להסתכל ישר אל הכביש, לא להוריד עיניים מהכביש להיכנס בעמוד חשמל - שברת את הגולגולת, לא נורא לזחול כמו תולעת לבקש עזרה, הרבה רופאים, הרבה ניתוחים, הרבה תרופות, ומחזירים לך את הגולגולת למקום אתה לא יכול לחשוב כמו פעם, פיטרו אותך מהעבודה אתה לא מבין מה אשתך מדברת אליך, ולא מסוגל לעשות כמעט שום-דבר לבד אתה מרגיש חסר תועלת, לא שימושי וחלש, ופעם היית ההפך אנשים מפסיקים לכבד אותך וגם בני משפחה אתה רוצה למות, וחושב במעט במחשבה שנותרה לך איך אתה יוצא בלילה ל"טיול לילי", ויושב על פסי הרכבת הירח גדול ומלא, אתה מחכה לרכבת, היא לא באה אתה בוכה, אפילו למות אלוהים לא נותן לך אתה הולך ונכנס לחנות של תחנת-דלק, קונה שתייה חריפה וסיגריות אתה מעשן, אתה שותה, על ספסל בודד באמצע שום-מקום לילה ומכוניות עוברות, אתה כבר לא יכול לנהוג אתה גומר את הבקבוק והופך מסטול לגמרי, הסיגריות, אתה לא רגיל, עושים לך הזיות אתה קם וחוצה את הכביש הסואן בלי להסתכל ימינה ושמאלה יש מהומה, פגיעה ישירה, שברים בצלעות ונקבים בריאות עמוד השדרה שלך נשבר, אתה חוטף...

מעגלים, עשרים, שלושים, ארבעים, הם חונקים מ-כל עבר, חגים, מסחררים הם גורמים לחזור על כל פעולה שוב ושוב, אפילו אם היא שגויה הם גורמים להגיד את אותם הדברים לאותם האנשים, ולקבל תמיד אותה התגובה ועל הסחרחרת הזאת דוהר מיקו יש לו צעיף סביב הצוואר וכובע צמר לבן-אדמדם על הראש הוא מרכיב משקפי גלישה ודוהר על מזחלת ממונעת את כל מעגלי הקרח, והוא נהנה מזה אותו מסלול באותו קצב מהיר, שוב ושוב ושוב, והשלג ניתז על פניו והשמיים יפים בענני נוצות כבדים, והוא מגחך ומשמיע קולות שונים של הנאה, והחיוך לא נמחק לו מהפרצוף שום-דבר לא קבוע, שום-דבר לא שגרתי, הכול מתגלגל אנה ואנה שוב ושוב ושוב וכשהשמש תזרח מעל בימי הקיץ ותשרוף את הכול - השלג יימס, ויישארו רק אדמת חצץ וסלעים שטוחים, ואז, רק אז, המזחלת שלו תעצור מעצמה, והוא ייאלץ לרדת ממנה ולחשב מסלול מחדש כי הרי שום-דבר לא קבוע, הכול משתנה כל הזמן.

"דינה! דינה! קומי! ... אלוהים, היא מתה! וואההה!" "תירגע, שמוליק. אני לא מתה, אני רק יישנה." "אז איך את מדברת? מתוך שינה? ואאאההה!" לשמוליק נכנס משהו לאוזן והוא התחיל להזות. הדבר הזה זז לו בתוך האוזן וחופר בעוף התוף, והוא מתחיל לחשוב מחשבות לא הגיוניות ולדמיין דברים שכלל לא קורים. נדמה לו שדינה מתה, ומי שמדבר אתו וזז בחדר, זו לא בדיוק היא, אלא הרוח שלה. בגלל זה הוא מסתגר בחדר, שומע מוזיקה בחזקה, שותה ומעשן הרבה, וחושב שגם הוא עומד למות. "אתה לא עומד למות, שמוליק! תתעורר ממחשבות השווא שלך!" "מי את?" "דינה," "דינה מתה," "אני לא מתה!" "כי את לא דינה," דינה התקשרה לעזרה ראשונה, והם שלחו שני רופאים, שהאירו לו בפנס לתוך האישונים, שאלו אותו אם הוא יודע את שמו ובאיזו שנה אנחנו, וכמה זה 3 ועוד 2. הוא לא ידע לענות על אף-אחת מהתשובות. הם ביקשו אישור מדינה לקחת אותו לאשפוז. "לא, אני לא חותמת, אתם לא תאשפזו אותו, הוא ייצא מזה. אתם רק הופכים אנשים עם בעיות קטנות, לאנשים עם בעיות גדולות," "גבירתי,...

גברים יפים, גברות יפות, אנחנו בעיצומו של משבר חורפי האבקנים לא התפזרו השנה, והאדמה יבשה הגיע הזמן להחליט אם לנדוד צפונה, או לנטוע שורשים כל מי שחיזק את ביתו בעצי הסביבה הזאת, יודע את אשר אני מדבר כולנו כאחד נטענו שורשים, אבל הם לא הצמיחו יבולים כולנו עבדנו קשה באדמות הבור, גם גברים וגם נשים ועתה כשאזלו הכוחות, ומזג-האוויר לא מיטיב עמנו, נשאלת השאלה - להיות או לא להיות להסתובב כמו פורפרה בעבודה חסרת תועלת, בתקווה למזג-אוויר מיטיב יותר או לעשות מעשה - ולנדוד צפונה כמו הציפורים אני חושב שאתם יודעים את התשובה "כל העם אתך," כך נאמר לי ולכן אני סמוך ובטוח שאתם יודעים מה אתם עושים, וב-מה הכי טוב לבחור על כן, ביום גשום זה, אבל חסר תועלת, כולם מתבקשים להתפשט עד עירום, ולטבול במקווה המים אשר על גדת הנהר אל המים יישמע את תפילתכם, ויתעלס עם גופכם וכך תבוא עלינו מגפה, אשר תשמיד את כל אשר נקרה בדרכה.

יש לי כמה דקות לכתוב שיר עצוב, שיר שמח-עצוב, שיר מתקתק כמו סוכריות קופצות, שיר שישאיר טעם מתוק בפה ומיד יחלוף כולה תפארת מדבר, אבל היא פורחת, כמו שקדייה בשלג, כמו סתוונית בשרב כמו ארץ ללא גשם, כמו יער בר ארוז צלופן מיישרת קפל במכפלת, מותחת את החצאית מותחת את הקוקו ושמה חיוך רחב על הפנים הלילה יורד כל יום בשלוש ואנחנו משתגעים עושים איתה אמבטיה, אני והברווז הגומי כל היום משתוללים, לא יודעים גבולות עד אשר תזרח השמש בפאתי מערב, והשמיים ייצבעו אדום כך חלפו ימי תהילה, והיא כולה תפארת לא מזלזלת חלילה, אבל יותר רגועה לא מנפחת אגו, אלא יותר צנועה יש חיים לחיות ואלה החיים שלה, והיא יודעת טוב יותר באיזה מקום היא בהם רדיו ישן שלנו דולק כל הלילה שירי בלוז-נשמה עצלים, שירים של לורן היל והשעון לא מתקתק כי הוא מקולקל, ואנחנו לא רוצים לתקן הוא מצביע תמיד-תמיד לשעה חצות, בו הכרכרה הפכה לדלעת בצלחת יש אבטיחים ושסק וסלק ורסק, שום, פלפל ושמן זית ילדים משחקים בחצר עם כדור, כשהם שמחים - אנחנו שמחים, כי זה אומר שהכול באמת בסדר כל עוד אנחנו לא מתגנבים אל האסם, לשבת על ערימ...

כוכבים משתברים בין סדקי סלעים אני מועד על אבנים כבדות הלילה מלא סימנים של הבאות ארגזים מלאים חול מונחים מחת לברושים אבא גדול ונורא, והוא דואג והוא מתרוצץ האדמה רטובה ואין בה כלום, מלבד גופות של אנשים שמתו כי לא מילאו את ייעודם שבילים מסתעפים כמו חוטים על פני מדבר הישימון והולכי רגל מועדים בין מהמורה למהמורה גשמי זעף יורדים ומרטיבים את העיניים, ואנשים משתינים באמצע הרחוב עם זין חשוף השרב יורד עם שלג על העיר ההוזה, בערפל שרב של אתרי בנייה הילד הטורף מזיז רגל ויד ונוקש בשיניו, ואי-אפשר להשביע את רעבון האגו שלו עכברים מכרסמים חבילות שעורה בשקים, עשויים בד יוטה ומכרסמים חוליים גרים באדמה הנחש מסתובב בכל רחבי העיר, והוא גדול ונורא, ושן ארס חדה וארוכה בפיו ולחשו לחש פתיינות.

את הרעל בדמי את אלפי עלוקות שמוצצות את דמי את עכביש שחור שטווה קורים בשבילי את המוות השחור את גיהינום על פני אדמות את שדים שחורים מחופשים לעורבים את לילה תופת על פני ים סוער את הרוצח במסיכה האפלה את הסכין ה-מבדקת את לבי את אלף שערים נעולים לגיהינום ובחזרה את פצצות תופת על פני עיירה שלווה אתה הזונה הקטנה ש-כל הזמן מתלוננת אתה החזיר שלא יודע שובע מגופי את אליל החשכה ב-ליל מלא גשמים אתה נתיב המוות אל עבר האבדון אתה התגשמות הסיוטים כולם אתה קערת דבש מלאה תולעים אתה שטיח פרוש מעל בור ללא תחתית אתה טיפות דם ניגרות מהעור ללא פצע פתוח אתה אישון עינו של הלילה הנע אנה ואנה מה את אומרת, פרעושית לילה? האם הגנבים גנבו את מוחך האם נשמתך ניתזה אל קירות לבנים בחדר חשוך האם הלילה גנב את נשמתך, כשחוללת עירומה בכרמים, וסגדת לאלוהיי המדון לא, עלם יקר, כי נגנבתי בידי גונבי דעת, שלחשו בראשי את שמך והם הזהירו אותי אלף ייסורים מדמותך "עד המוות השחור," הם אמרו, "הוא ייקח אותך כמו פתיין עלוב. ולשונו נוטפת דבש כמו נחש, ודמותו התמירה תחפושת היא לתולעת אנושית בד...

באים אליי כל המסוקים להפציץ אותי, אין לכם משהו אחר לעשות? אולי להפציץ איזה בונקר? מסוקים חולפים מעל ראשי במהירות האור, נושאים טילים לעייפה, וגם אני עייף מ-כל המלחמות, הגיע הזמן לתת קצת נחת לעם הפלסטיני שלי כל-כך הרבה דם, אנשים איבדו רגליים, אימהות איבדו ילדים, ילדות איבדו אבות, נשים איבדו בעלים אולי במקום בסיס צבאי, נעשה מגרש משחקים, או מתנ"ס חברתי, לגיל הזהב היהודי ספון בתוך חדרו, ובנקיפת אצבע מחריב לנו את הצורה אי-אפשר להילחם בישראלים כלומר אפשר להילחם - אבל אי-אפשר לנצח, אז למה להילחם? הם רק מתחזקים מיום ליום תזכיר לי מה זה אהבה, אני שכחתי זה המילה אני צריך אולי לפתוח מילון, לקרוא את הקוראן עוד הפעם בשביל באמת להבין.

אבא הולך, אבא בא אף-אחד לא צריך אותי יותר מאכיל את הדגים, משקה את העציצים יש לי ים של זמן לעשן לנרגילה את הצורה, עד שתקבל צורה של פחית בירה אוכלים טוסט. בית מתפוצץ לא רחוק מכאן, לפעמים נשמעים גם יריות אני הולך למכולת, קונה בירה שחורה ולחם, גבינה מלוחה, סוכר חום וקפה ודבר לא משתנה אוכלים טוסט. לילה מגיע, אני שיכור אין לי כוח לדיבורים שומע מוזיקה וגולש ברשת מציץ בטלוויזיה והולך לישון אוכלים טוסט. הו, מאמי, זה משגע אותי שום-דבר לא משתנה שום-דבר לא משתנה אוכלים טוסט. לפעמים טוסט עם עגבנייה. לפעמים חריף או מלפפון טרי. לפעמים עם שמנת, לפעמים עם שמנת. הו, מאמי, זה משגע אותי שום-דבר לא משתנה שום-דבר לא משתנה אוכלים טוסט. אבל רק עם גבינה מלוחה, כי צהובה גורמת לנו להקיא רק גבינה מלוחה, כי שינו מרכיבים בגבינה צהובה, כדי שיהיו לה חיי מדף ארוכים יותר אוכלים טוסט.

כולנו בני-אדם, הוא אמר לי, וכולנו נמות וכולנו עושים כמיטב יכולתנו, כדי לחיות טוב ובכבוד לא כולנו מצליחים, יש לנו חולשות וגם יתרונות טוב למות עם בטטה, אבל לחיות עם גריסים ככה הוא אמר לא הבנתי במיוחד לא את הבטטה והגריסים מה זה בכלל גריסים לכן הרכבתי את המשקפיים כדי לראות אותו יותר ברור וראיתי שהוא שותה ומסטול על כל הראש בעיקר שיכור מאוד אז חייכתי לעצמי, הבן-אדם לא אג'דנן, הוא פשוט בראש טוב שאלתי אותו אם אפשר לשתות אתו, מהמשקה שלו, והוא הסכים ברוחב לב אז שתיתי וכל מה שיצא לי זה "טוב למות בעד ארצנו" וגם "לחייך, יפתי, אחותי, הקטנה" וגם "כשנמות יקברו אותנו, ביקבי ראשון לציון" הוא אמר שאני משורר מבוזבז הוא חשב שאני אקבל את זה כמחמאה אבל אני משורר, ולא מבוזבז אני עושה את עבודתי נאמנה אז הוא הרים עוד כוסית ואמר "לחיי השירה" "וגם לחיי הפרוזה" הוספתי לחיי השירה והפרוזה" הוא אמר, "לחיי הכתיבה היצירתית" הרמתי אתו כוסית, ורכשתי לעצמי חבר שלושה בירות, זה כל מה שהוא רצה.

אני שבר כלי. למה את צועקת עליי? תפסיקי לצעוק עליי. המאפרה מלאה בדלי סיגריות והפחים עולים על גדותיהם. הרבה כלים מלוכלכים בכיר והרצפה מטונפת, גם המקלחת והשירותים. הבגדים מסריחים והציפורניים ארוכות וגם השיער והזקן... והעיניים אדומות ויש כתמים בפנים. השינה מלאה סיוטים. היא הולכת בשתיקה מחדר לחדר, ממלאת לה משקה אלכוהול, שותה אותו במרפסת הסגורה כשהיא מוטלת חצי עירומה, מעולפת עם סיגריות וגראס. הקירות לבנים כמו חדשים, הם לא התלכלכו. הלובן מסנוור והלבן בוהק כמו שיש של מצבה. על הקיר, חולש על החדר, מתקתק השעון העגול הגדול את מחוגיו. המחוגים שחורים ועבים על רקע לבן, והמסגרת קשוחה ועבה של ברזל בצבע כסף. כל הזמן היא מסתכלת בשעון הזה, כאילו היא מחכה למשהו. היא מביטה בו וממלמלת, אולי היא מתפללת, אולי היא סוגדת. יש טיל מלבנון שמכוון היישר לבית הזה בלחיצת כפתור. רגע של מחשבה שם, רגע של החלטה שם, והכפתור נלחץ באצבע והטיל נשלח - ומפוצץ את הבית הזה לרסיסים, וגם את הגוף שלי ושלה. מעל בשמיים חגים מסוקים ועוברים מטוסים, והעורבים עטים על הבית לעת ערב ומנקרים את הרעפים. יש עץ עתיק ליד הבית שכבר שלח שורשים מתחת...

איזה יום היום? הוא שאל זה יום שהכול יכול לקרות בו, הוא ענה ואכן יום רודף יום בקצב מסחרר, והשינויים מהירים אנשים חזקים ובטוחים בעצמם קורסים ברגע אחד למה? ככה הרגלים מתקבעים במוחות והמוחות מתקבעים מה שטוב היום - לא טוב מחר, ולהפך מה שהיה טוב, לא בהכרח טוב עכשיו וכמו מים ניגרים לי מיצי הבירה על הסנטר, נשפכים לחיקי כשאני שותה ומעשן העולם מאבד שיווי משקל כמו צלחת רוקדת ושוב אני מוריד פרופיל כדי להתאפס האגו התפרץ לרמות מפחידות, ועשה הרבה נזק במוח ובנשמה ככה זה היה אמור להיות, ירידה לצורך עליה, כדי לרוקן את בלון האגו ולמלא אותו בחסד ואהבה, ויכולת ההשפעה.

סוזן כל היום מתלבשת, מהסיבה ש-כל הזמן היא מתפשטת סוזן כל הזמן מזדיינת, כדי לשלם לי את חשבון החשמל סוזן לי אומרת, שאיבדתי את עצמי לגמרי סוזן עליי מרחמת, ונותנת לי כסף כדי להתקיים סוזן אותי מלבישה, וגם מאכילה מפרי איבר מינה היא עוסקת בזנות, כדי לקיים את חיי האומללים סוזן אומרת שאני גמרתי, על עצמי וכדאי שאשתקם סוזן אומרת שאת כל הצרות, אדם עושה לעצמו בלי לשים לב סוזן אומרת שעשיתי לי נזק במוח, אבל מגיע לי לחיות סוזן זוכרת חסד נעוריי, כשהיינו חבר וחברה ועשינו אהבה אולי גם היא יודעת שאין לי הרבה זמן לחיות אולי גם זו דרכה להיפרד ממני יפה ובכבוד.

הרקתי את דמעותיי באיסטנבול ראיתי גם אותך דומעת הייתי בדיכאון באיסטנבול ראיתי גם אותך דועכת היה לי טרמפ לאיסטנבול עליתי עליו בלי להסס לרגע נסעתי כל הדרך לאיסטנבול הגעתי כמו אזרח פורע חוק את לא מתביישת, ככה עושה לאנשים פרטיים, שאת חייהם הם חיים, רוצים רק לשמוח בחייהם הקטנים רוקנתי בירה באיסטנבול מצאתי עצמי עירום ובוכה אנסו אותי באיסטנבול הבירה הייתה מסוממת והנשים היו רעות כל הדרך מאיסטנבול חשבתי איך אני יורה בהם למוות השאירו לי צלקות באיסטנבול אשפזתי את עצמי ולא יצאתי מהמקלחת את לא מתביישת, ככה לכופף חוקים של אחרים, הם לך יכאיבו, כשהם יהפכו לנוקמים.

שמוליק היה לבד בדירה והיה לו משעמם, אז הוא שלף ספר מהמדף והתחיל לקרוא. אחרי שעה ומשהו הגיעה דינה. "שמוליק, מה נשמע? קניתי הרבה ירקות ופירות. עגבניות, מלפפונים, בצל, רסק, סלק, שסק, חריף, לימון ושמן זית," הוא לא ענה. היא הניחה את הדברים במטבח וסידרה אותם, ושתתה כוס גדולה של מיץ שקדים. הוא לא ענה. גם כשהיא דיברה אתו, הוא לא ענה. אז היא ניגשה לסלון לראות מקרוב מה המצב. הבן-אדם היה צפוד בתוך הכורסה, קורא ספר בריכוז תהומי, כל פניו שטופות דמעות והוא ממרר בבכי. "שמוליק!" היא נבהלה, "מה קרה, מה כתוב בספר?" הוא הביט בה בעיניים מוכות ייסורים "זהו, שזה נורא, זה ממש נורא. זוועה," "מה?" "לא ידעתי שזה יכול להיות ככה," "מה? מה קרה?" "אני קורא בספר יותר משעה, ולא מבין כמעט אף משפט," הוא אמר וייבב. "איזה ספר זה?" "מה זה משנה," "זה ספר מסובך?" "לא, אבל כן בשבילי. נדפק לי הראש, דינה," היא הביטה עליו בתדהמה גדולה, ואז שמה לב לשלל המשקאות על השולחן והתחילה לצחוק. "מה מצחיק?" התג...

כל מה שאתה רוצה זה לכתוב על הימים במערות, על אופניים, ספר ותפוח כל מה שאתה רוצה הוא לכתוב, את יופי דמותה, את שתיקתה, את עצבונה כל מה שיש לך זה - זה על המקשים לרקוד ריקוד של אור ירח כל מה שהם אומרים - נכון, וגם כל מה שאני אומר אבל מילים נגמרות כשהן נאמרות שוב ושוב ושוב ולא זוכות למענה או לא מובנות לכן כל מה שנותר הוא לכתוב, את ההרגשה לעמוד לבד בגשם חשוך ופוחד, שמה לא תמצא את דרכך הביתה יותר שמה המציאות תקבל תפנית ותזרוק אותך למציאות אחרת ככל שהשמש שוקעת - היא מתחזקת בעולמות אחרים ככל שאדם מרפה - הוא מתחזק ביקומים אינסופיים טלאי של קרח על פצעו הקודח אור ירח שמגליד את הפצע, מנורות רחוב בודדות שמזכירות כאוס בדרך הביתה הרוח שורקת, ואין ערובה שתגיע לבית איך שאתה, או בכלל אין ערובה שהעולם לא יסתובב ויפיל אותך לחלל השחור אין ערובה שתראה פנים מוכרות יותר אולי רק מסכות עם עיניים בוהות, מציצות אליך מחלונות של פנים קפואות.

חולת ירח, חולת כוכבים הרבה גברים נפלו כשהיא עוד עומדת מתפללת הרבה לאל שבמרומים שייתן לה ילד שייתן לה הרבה ילדים צוחקים, בוכים, בנות, בנים הלכה טבלה היקב בדם של ענבים הלכה התכסתה תכריכים של אדמת פועלים חרשה שדות וייבשה ביצות, אבל ילדים אין רק גברים חרמנים שרוצים לעשות בה מעשים הלכה הרבי, אמרה לו רבי, מדוע האלוהים לא שומע תפילתי אמר לה - כי תפילת תחנונים זו, ולא תפילת הודיה הלכה שינתה דרכיה ראתה בכל הילדים בנים ובכל הילדות בנות שלה טיפלה וחינכה ועודדה וניחמה ניגבה דמעות וצחקה עד כאב אהבה, אהבה, ושוב אהבה ואמרה אלוהים תודה שיש לי ילדים מיד הביא לה ילדים משלה.

בלי תווים מה יש לו ליפול כי הוא שכח את שהיה צריך לזכור והיא מתפתלת תחת ידיו בדרך אל ההגשמה והוא מגחך וצוחק ועושה בה כרצונה היא מתפללת שיהיה בסדר, שהאורגזמה לא תהיה חזקה מדי והוא חודר בה בעוצמה שהעור נקרע אחר-כך הוא מפנה לספרים, והיא מתפנה לשירים האבודים כי כבר חצות ואין מי לראות רק שעון האורלוגין ממשיך בתקתוקו המטריד העננים צונחים על הגג כמו שלכת שחורה, והיא כולה נקמה, היא תעשה קציצות מהבן-זונה וכשירח מלא מתמלא, והרחוב נשטף שיטפון גם דמו נשטף ממנו, הלאה אל הרצפה ולאבדון.

רגל יחפה עירומה דורכת לי על היבלות אני מתפקע כמו שקית בועות היד שלה ממששת בתוכי כל נקב וסדק עיניי נעצמות בריסים כבדים שחורים על אישוניי המוצלים ב-רכות היא זורמת, כמו לא שייכת בכלל כמו נשטפה מהקירות עם המים והריח שלה, ריח מנטה ויסמין, ריח ניקיון וריח תשוקה מזרחית בקלות היא מקלפת את הגלדים מעל עורי חושפת ממני שכבה ועוד שכבה, מסירה את הקליפות נפשי פורצת מגופי כמו מי קרח וליבת נשמתי נחשפת לעולם הרחב, ומתרחבת.

נעלי הלילה בכיכר היא הולכת לאור הלבנה מזרקות ודשאים בשעות הקטנות צעירים שיכורים ומבוגרים חולי ירח היא הולכת כמו בבלט רגליה משחקות בריקוד עם אור הירח כמו שקופה שלא נראתה מעולם כמו אחת שלא שייכת למתים ולחיים כמו עשויה מ-אור ירח והדשאים מרביצים שירתם.

הנמר הקטן שוטט בחורשות ובערבות וחיפש משהו לאכול הוא לא היה גור, הוא לא היה נמר בוגר, הוא היה נמר נער ראה תרנגולת והחליט לטרוף אותה ארב לה מאחורי השיחים, הציץ והתקרב קלטה אותו התרנגולת וצעקה עליו - "למה אתה מנסה לטרוף אותי?! מה, החיים שלי לא מספיק ראויים?!" התבייש הנמר והלך משם ראה אוגר, התכוון לטרוף אותו קלט אותו האוגר וצעק עליו - "למה אתה מנסה לטרוף אותי?!" "החיים שלך לא ראויים," אמר הנמר בהתנצלות "החיים של כולם ראויים," הוכיח אותו האוגר הלך הנמר בבושת פנים כבר ירד הלילה והוא היה רעב מאוד, ראה מדורה, התקרב היה שם אדם שצלה בשר של בעל-חיים על האש התקרב הנמר וניסה לטרוף אותו "למה אתה מנסה לטרוף אותי?!" צעק אליו האדם, "מה, החיים שלי לא ראויים?" "אתה לימדת אותי שהחיים של כולם בעינייך בלתי-ראויים," אמר הנמר והצביע על הבשר הנצלה באש, "אז למה אתה לא תהיה שונה?" האדם שתק כי לא היה לו מה להגיד, והנמר טרף אותו.

הוא השתין במקלחת, הוא השתין בשירותים הוא השתין בכיור של המקלחת, הוא השתין בכיור של המטבח הוא יצא לטייל, ראה עץ והשתין עליו ילד נתקל בו עם הקורקינט - הוא השתין עליו הלך, הגיע לחנות ספרים, הספר לא מצא חן בעיניו - הוא השתין עליו אישה צעקה עליו כי הוא נתקל בה, הוא משך בכתפיו והשתין עליה פגש מישהי, הביא אותה הביתה שלו, היא פתחה פה, אז הוא השתין עליה, ישר לתוך הפה הילד שלו עשה בעיות, לא התנהג יפה, אז הוא השתין עליו.

מהיר חימה הבן-אדם, הוא אמר שבר את הברז במטבח למה? ככה בא הבן-אדם הזקן, ראה את זה וקילל את כל העולם החליט לצאת למשימת חייו ותכלית קיומו - לקנות ברז למטבח כמובן שהוא לא הצליח להרכיב את הברז, המים השפריצו, אז נאלץ לסגור את השיבר הראשי עכשיו אין מים ואי-אפשר להוריד מים באסלה, והאסלה מלאה בשתן וחרא עד גדותיה "אמרתי לך להזמין אינסטלטור" אמר הבן שלו בינתיים האישה שרוצה להזדיין לא מזמינה כל-אחד, אלא רק אחד שיודע לזיין, היגייני ונראה טוב כמובן שהוא מספק את בסחורה והיא מסופקת קוס צריך לאכול ואני? אני שותה בירות, כי מזמן השתגעתי מהמציאות בה אני חי, ואי-אפשר להחזיק מעמד בחיים שלי צלול אחרת השתגע חמישה ילדים, שלושה מהם מטורפים אחד עושה נזק והשנייה פתחה בחיים אחרים, ולא אכפת לה יותר מאף-אחד במשפחה בגיהינום שהיא עברה היא לא רוצה שוב לגעת.

שמוליק כבר היה ער ודינה עדיין יישנה. הוא שמע מוזיקה וכתב שירים נבזיים. זה היה בחדר אחר, ולא חזק, אז זה לא הפריע לדינה. הוא כבר שתה קפה והיה רעב, אבל לא היה לחם בבית. כמו שהציעה מרי אנטואנט, הוא מצא חצי עוגת שוקולד, ואכל חצי מהחצי, רבע. אז ישב במרפסת ועישן סיגריות בשרשרת. הוא רצה אלכוהול. דינה התעוררה במצב-רוח טוב, הכינה נס קפה, וישבה עם סיגריה. הוא הביט אל רגליה היחפות. "שמוליק," היא אמרה בשקט, "מה קרה, אתה נראה שבוז," "לא שתיתי שלושה ימים, אני צריך אלכוהול," "אז לך תקנה, צריך גם לחם וגבינה," "אני יודע," הוא אמר ולא קם. "מה קרה?" דינה. "אני לא מרגיש טוב בבוקר, את כבר יודעת את זה, לא יכול ללכת עכשיו," "טוב!" היא אמרה בחגיגיות עם חיוך, "אני אעשה את הקניות!" "תודה," "קרלסברג?" "כן. שש פחיות חצי ליטר," "גבינה מלוחה?" "כן, גבינת חמד. אם אין - אז בולגרית," לחם ומה עוד?" "כמה בקבוקי בירה שחורה," הוא הביט בה רגע ואז אמר - "תפנקי את עצמ...

"איפה את?" "כבר באה," "איפה את?" "כבר באה," "איפה את?" "כבר באה," שמוליק היה לבדו בדירה. הבדידות אכלה אותו. הוא הרגיש כאילו אזיקי מתכת כובלים את רגליו, וכאילו גופו רוצה להשתולל ולצרוח. הוא לא יכול בלי אהבה! שוב הוא צלצל אליה, "איפה את?" "כבר באה," "טוב," יושב, חושב, קם, יושב, מנסה לחשוב, קם, הולך, חוזר, מדליק טלוויזיה, מכבה טלוויזיה, שם מוזיקה, מחליף מוזיקה, מכבה מוזיקה, הולך למטבח, סוגר מקרר, פותח מקרר - ושוב סוגר. "איפה את?" "כבר באה," יושב, קם, יושב, מביא סכין וחותך את עצמו. היא באה. "שמוליק, אלוהים! מה עשית לעצמך!" "לא יכולתי להיות לבד," "אמרתי לך שאני כבר באה! מה, אתה מפגר?! בוא אני אטפל בזה," "אני רוצה לדמם," "שתוק!" היא טיפלה לו בחתך והוא שתק. פתאום אמר - "עם מי היית?" "לבד," "מי זה הלבד הזה," "רק אני," "רק אני טוב במיטה?" "מה?" "גמרת?" "לא הייתי ...

שמוליק לעס את הלחיים שלו, הקשיב למוזיקה, לעס את הלחיים שלו, הקשיב למוזיקה, ואז אמר - "מה זה הדבר הזה?" "אנשים אוהבים שירים מוכרים," אמרה לו דינה, "אפילו אותם השירים. בגלל זה תחנות הרדיו משדרות שוב ושוב אותם שירים, כי זה מה שאנשים רוצים. אבל להיפתח למוזיקה לא מוכרת, כמו לצאת מאזור הנוחות כמו שקוראים לזה, זה כואב, אבל מפתח את המחשבה." שמוליק הביט רגע על דינה, הוא לא ידע שהיא כל-כך חכמה. "אבל אני לא רוצה לצאת מאזור הנוחות, טוב לי באזור הנוחות. בגלל זה קוראים לו אזור נוחות, כי נוח שם," "גם עובר צריך לצאת מהרחם, להתפתח," "אני לא רוצה להתפתח," התרגז שמוליק, "אני רוצה להישאר מטומטם, כמו תמיד, כמו מי שאני. מטומטם זה אני, וככה אני אוהב אותי," דינה חייכה, "גם אני אוהבת אותך מטומטם, ככה יותר קל שתעשה מה שאני רוצה, אבל אני חכמה ונבונה ממך, ואתה יודע את זה, אז 'תן לי לשמוע מוזיקה שונה." שמוליק שתק רגע. הוא ישב כל הכורסה והביט באוויר סביבו. "אני יודע שאת חכמה ונבונה ממני," הוא אמר לבסוף, "בגלל זה אני ...

מוח גמיש הוא אמר, לכולם יש מוח גמיש זו טיפשות לא להשתמש במתנה הזאת גם הוא גר בבית דמוי פטרייה, וגם אוכל פטריות הזיה יש לו בחצר כלב, חתול ודרקון על האש מתבשלת אישה יפה כשהיא תהיה בשלה, הוא יקטוף את לבה פרחים בכל מקום, בשערו, באוזניו, בתחתוניו פרח מענג גדול מאוד מזדקף למגע אישה נטבל בה כמו דבורה לליבת פרח שופך ממנה מיצי תשוקה צבעוניים גר על כרי דשא ואוכל לימונים ושום, כי "זה בריא לחשק המיני" 40 לילה לא יישן כי בהה בירח.

שמוליק עישן והשתעל, עישן והשתעל. "די, שמוליק, מספיק לעשן, תראה איך הגוף שלך מגיב. הוא שולח איתותי מצוקה." "דינה, תעשי טובה, גם את מעשנת," "אבל שמוליק, הגוף שלך במצב רע, אתה לא תוכל לזיין אותי יותר!" "אני אוכל לזיין אותך גם אם אהיה נכה ברגליים, כי את כזאת מושכת, אז תפסיקי לבלבל לי במוח," "אבל אתה לא תוכל, כי אתה תמות," "אזיין אותך מהקבר," "זה בלתי אפשרי," "אצא מהקבר, אזיין אותך ואחזור לחור באדמה," זה מצב רע, שמוליק מאבד את הבריאות שלו. הוא שתה הרבה בתקופה האחרונה, ועם עישן הרבה ואכל אוכל לא בריא. יש לו קופסאות ויטמינים ואומגה 3, אבל הוא לא נוגע בהם. הספורט היחידי שהוא עושה זה לזיין את דינה. "שמוליק, יש לי רעיון," דינה, "בוא נצא לטיול בשכונה, מסביב לשכונה, נשאף אוויר, נזיז קצת את הרגליים," "מה פתאום? זו שכונה של עבריינים, מאוחר בלילה, ישחטו אותנו," "אתה לא מספיק גבר?" "אני לא יכול על חמישה עם סכינים! אף-אחד לא יכול. זה רק בסרטים," "מה פתאום, סרטים אומרים...

בירושלים פרחו היונים ונורו בידי כיתת יורים אני נחנקתי מאש ועשן ושמיים כחולים מכוסים דם ראיתי את הזגוגית של החלון מעליי טסה במהירות האור, ישר אל הרקיע, ישר אל הראש שלי לא יכולתי לנשום כי המחשבה לא הראתה דבר היא הייתה ילדת הפלא שהרימה שחקים ושמיים היא הייתה הילדה שמסמרה לבבות צבעוניים ברקיע אני הייתי הילד היחף עם הרגליים המלוכלכות, שהולך בבוץ ונדקר מ-סיכות פתחתי פה קטן למיצי מלאכים של מעלה וגם אם ידעתי את מקומי, לא ידעתי למה.

ערב קר בעולם טובע אני מחכה לך ילדים לא מבינים אבל אני מחכה לך המורות מקשות על המוח, ומכלות את הדמיון עם לוח וגיר שורט, אבל אני מחכה לך סיגריות חונקות וסיגריות פותחות ת'דמיון זה קל להתאהב ככה כשאין מי לאהוב, מרחק שנתיים זה קל להתאהב ככה, כשאין מי לראות בבית דמוי פטרייה הוא גר אח בוערת ידיים חוטבות עצים לקראת החורף מרק עדשים מתבשל באח, קשה לבלוע זה חם וכבד בגרון, לא יורד זה קל להתגעגע ככה, כשאת לא נמצאת כשהדלתות סגורות ואיש לא נכנס, מלבד הרוח, מלבד המיית העצים בסופה גשמי החורף האכזריים מפולות של מים הם גרים קרוב ככה, מעבר לקיר, מתחת לרצפה הם רחוקים ככה מרחק שנות אור, וגם אני ככה בתוך בועת אוויר זה קל להתאהב ככה, בלי לראות זה את זו, בלי לשמוע זה קל להתגעגע ככה, בלי לדעת מה, איפה ולמה.

נזכרתי בשמש של חצות היא בערה באש בלילה, והאירה באור מסנוור את החשכה קרן שמש הבליחה מהחלון שלי, אל הבית החשוך שלי אבל זו הייתה קרו שמש רפה, ולא יכולתי לאחוז בה, למרות שניסיתי בבגדים של שבת היא עמדה כמו קוזינה, והתחתנה עם מישהו שהיה מספיק שוטה לזה לבושה שמלת קצפת של כלה, והאיפור המוגזם חשף את כיעורה הפנימי זה דווקא הלם אותה, כי בדרך-כלל יופייה משטה בגברים בערב, כשהגיעה החשכה, פתחתי בקבוק של בירה היה לי קר באמצע אוגוסט, ולא רציתי להדליק חימום ישבתי קופא מקור, עם זין קשה כמו אבן, ורעדתי מהקור ומפחדים לא רציתי שאנשים יתקרבו אליי, כי כולם עשו לי רק רע עד האחרון שבהם כשישבתי ברכבת התחתית של תל-אביב, לא יכולתי שלא לשים לב ל"יצירות" על גבי המושבים ציורים של קוס מטפטף ושל זין משפריץ, וחמוקי אישה עם שדיים גדולים מאוד, יותר מהראש שלה מ-על המושבים היו פרסומות אשליה לחיים טובים יותר, ובאותו הזמן חמאס כתש את הדרום ללא תגובה של ישראל באותו הזמן השמיים היו סגולים, ושבלים של אדום ו-ורוד היו משוכים עליהם חשבתי שזה קץ העולם מבחינתי, אבל ידעתי שלאף-אחד לא יהי...

"אני מכור לנטפליקס..." אמר שמוליק. "אני מכור למארוול..." אמר שמוליק, וחזר על המשפטים האלו שוב ושוב. דינה הביטה בו. לא הייתה לה בעיה שהוא אומר את זה, אבל למה שוב ושוב, ולמה מתוך שינה? היא מזגה לה חלב במטבח, וגל של תשוקה שטף אותה. אבל לא תשוקה חרמנית, אלא תשוקה כזאת לבנה, כמו סדין, כמו שמיים מכוסים עננים לבנים, כמו חיתול נקי חד-פעמי, כמו כוס חלב. היא ניגשה לשמוליק וישבה למרגלותיו על קצה המיטה. הוא כל-כך יפה, אין עכשיו כבר דברים כאלה... היא הביטה על שפתיו ממלמלות על נטפליקס ומארוול, על השפתיים שלו שליקקו לה כל-כך הרבה פעמים את המקום המענג, על עיניו העצומות והריסים הארוכים, המצח הגבוה, השיער הסתור... גל של אהבה שטף אותה. כף רגל שלו בצבצה מתחת לפוך. כף רגל יפה ונעימה למראה כמוהו, חמודה אפילו. קורצת אליה. התחשק לה. היא רכנה ונתנה לק ארוך על כף הרגל ומצצה את האצבעות בלשון רטובה... ואז פלאק, הוא נבהל מתוך שינה והטיח את כף רגלו בפניה. בעט בפרצופה. היא החזיקה את הפנים הכואבות באזור העין השמאלית שלה, והשמיעה אנקת כאב מתייסרת מאוד. כמובן הוא התעורר. אנקת כאב שלה והוא מתעורר, א...

אתה חי עם אישה 20 שנה חולק איתה ת'כל, גם את אהבתך יום אחד בלי שאתה שם לב, היא ניגשת לדלת, פותחת אותה, והולכת והיא לא תחזור עכשיו עליך להתמודד עם זה שאתה לבד אין עם מי לדבר, אין את מי לאהוב הבדידות חונקת והשפיות גולשת אתה עומד במרפסת, שותה, מעשן, וממריא אל הירח אם אפשר היה למתוח חבל לירח, מירושלים, בין הכוכבים אם היה אפשר להוריד את הירח, זה מה שהיית עושה לעולמים.